מרוקו – מידע כללי למטייל
מדינה צבעונית ומהממת: הרים, ערים, תרבות ואנשים
| תאריך הטיול | August 2019 |
|---|---|
| משך הטיול | חודשיים |
תוכן עניינים
כללי
בקיץ האחרון, ואחרי ציפייה ארוכה לדרכון הרומני שלי, הגעתי סוף סוף למרוקו – מדינה צבעונית ומהממת, מלאת תרבויות, מוזיקה וטבע מטריף. ההרים גבוהים, המפלים עצומים, התה מתוק, הערים צבעוניות, הצמחייה מיוחדת והאנשים – מדהימים!
לא ממש תכננתי לפרסם פוסט, אבל חבר שמכיר את הפוסט שלי על מקדוניה (מוזמנים לקרוא - https://www.sipurderech.co.il/... שאכתוב גם על מרוקו. דיוויד מוקדש לך!
אז קצת על המקום, לפני שאתם קונים כרטיס טיסה (סתם, טוסו ולמדו הכל בדרך).
מרוקו, או בשמה הרשמי אל ממלכיה אל-מע'רביה – הממלכה המערבית, נמצאת בצפון מערב אפריקה.
הידעתם?! השם מרוקו מקורו בשם העיר 'מרקש' ('ארץ האלים' בשפה הברברית).
בצפון היא גובלת בים בתיכון, במערבה האוקיינוס האטלנטי, במזרח באלגי'ריה ובדרום הסהרה המערבית – אזור שנוי במחלוקת עם מאוריטניה ואלג'יריה.
ה"Natives" במרוקו הם הברברים, Berbers, אשר חיים שם עוד מתקופות פרה-היסטוריות. השם 'ברברים' איננו השם בו המקומיים משתמשים, אלא נגזרת של מילת גנאי שהטמיע קיסר רומאי שראה באותם "שבטיים חסרי תרבות" לאחר שכבש את אזור צפון אפריקה במאה ה-1 לפסה"נ. הברברים קוראים לעצמם "אימזגין", כלומר "בני החורין" בשפת התאמאזיגת. תאמאזיגת היא השפה הברברית המדוברת ברוב מרוקו, בדרום נפוצה התשלחית ובצפון יש שמדברים תאריפית.
אחרי הרומאים והביזנטים הגיעו למרוקו הערבים, ואתם האסלאם. הברברים שפגשתי בהרים הסבירו לי שהזיקה הדתית שלהם, אנמיסטית-פגאנית במקור, הייתה חלשה יחסית ואבות אבותיהם העדיפו לאמץ את הדת הנשלטת כדי לחיות בשלום עם השליט. מרוקו המשיכה להיות נתונה לממלכות ערב, כלומר שלטון אסלאמי במשך מאות שנים.
מראשית המאה ה-20 הייתה מרוקו תחת הפרוטקטורט הצרפתי כאשר ספרד שלטה בחלקיה הצפוניים. ב-1956 קיבלה מרוקו עצמאות והסולטאן מוחמד החמישי קיבל את התואר 'מלך' (אחלה דיל. אגב, המלך הנוכחי – מוחמד השישי, הוא נצר לאותה שושלת עלווית ששולטת במרוקו כבר כמעט 400 שנה!).
בקיצור – בגלל חילופי השלטונות (אסלאם, צרפת, ספרד, ברברים) – נוצר במרוקו מרקם מעניין שמשלב בתוכו טעמים מגוונים, תרבויות שונות, מוזיקה שכיף לשמוע ואנשים שכיף לפגוש. המרוקאים, קצת כמונו הישראלים, רואים את המדינה שלהם כנקודת מפגש בין תרבויות שונות ומעין מיש-מש של הכל יחד :)
אהא - ונשבר לי הטלפון במרוקו, אז מצטערת על הדלות בתמונות.
לוגיסטיקה
ויזה / מגבלות דרכון – נתחיל בקל, אם יש לכם דרכון זר, זה הזמן לשלוף אותו מהמגירה. לבעלי דרכון אמריקאי / אירופאי אין צורך בויזה והמגבלה היא להשאר במרוקו עד 90 ימים.
לבעלי דרכון ישראלי העניין נהיה קצת יותר מסובך, וכאן אני ממליצה שתבדקו בעצמכם כי אני מתבססת רק על מה שהבנתי מאחרים שטסו ולא בדקתי בעצמי. מגבלת הויזה היא עד 14 יום, יש להוציא את הויזה בארץ דרך סוכנות נסיעות. מותר להתסובב לבד במרוקו כישראלים (יש שמועות שחייבים קבוצה), אך אי אפשר לסדר את הויזה באופן עצמאי (בעיקר כי למרוקו אין נציגות בארץ מאז האינתיפדה השנייה בשנת 2000).
דרכי הגעה – אם אתם רוצים להגיע ישירות האופציה הנוחה היא טיסה. אין טיסות ישירות מהארץ, חפשו עם קונקשיין. ניסיתי גם את האופציה של לסוע לירדן ומשם לטוס ולא מצאתי משהו משתלם במיוחד. אני טסתי דרך פולין ב-122$ וזה הכי זול ומהיר שמצאתי. אפשרות נוספת היא להגיע במעברות מספרד או פורטגל (אני תכננתי לצאת ככה ממרוקו אך רצה הגורל ומצאתי את עצמי באוסטריה). לא צריך להזמין מראש עד כמה שהבנתי ויש כמה מעבורות אל יעדים שונים בצפון מרוקו. הכי פשוט – לטנג'יר ומשם יש תחבורה ציבורית לכל מקום בו תחפצו.
כסף – המטבע המקומי נקרא דירהם; 2.60 דירהם = 1 שקל. אפשר להוציא כמעט מכל כספומט. אני הגעתי עם דולרים והחלפתי באגאדיר ובמרקש מספר פעמים; בערים המרכזיות ובמעברי הגבול ישנם חלפנים רבים – ממליצה לעשות סיבוב לפני שמחליפים כי שמתי לב שיש הבדלים גדולים בעמלות. במרקש הכי מוצלח שמצאתי היה באזור הג'מאע אל פנה.
אוכל – וואלה, אני קצת התאכזבתי. ציפיתי לתבלינים ואוכל מרוקאי כמו שאני מכירה מכאן, אבל מסתבר שבמרוקו האוכל קצת פחות מטובל וקצת פחות צבעוני ;). הסיבה לכך היא, בעיקר, כי תבלינים באים לחפות על מרכיבים לא איכותיים, וכשהמטבח המרוקאי הגיע לארץ, בתקופת הצנע, היה צריך לחפות על איכות הבשר/דגים הירודות עם תבלינים רבים. בכל אופן, יש במרוקו הרבה מאוד בשר אבל בתור צמחונית / טבעונית הצלחתי להסתדר לא רע. אז אני קצת זנחתי את הטאג'ין והקוסקוס – שאלו המנות המפורסמות והפופולריות, והלכתי על הדברים שאני אוהבת. קודם כל – שייק פירות! כמעט בכל חור יש שייק פירות ומיץ תפוזים (בעיקר בקיץ!). השילוב האהוב עליי היה שייק אבוקדו ותפוז (מדהים!). שימו לב לשני דברים – תבקשו בלי סוכר (אחרת יוסיפו מלא) ותשימו לב שסוחטים את התפוזים במקום (אם זה מקנקן זה כנראה מעורבב עם מלא מים וסוכר). עוד משהו ממש מוצלח – לחם שעשוי מסולת ובדרך כלל מגיע עם מרק חרירה (מרק ירקות, גרגרי חומוס ומלא לימון). יש ברחובות הרבה פעמים אנשים שמוכרים צברים מעולים, אפשר פשוט לעמוד שעה ליד העגלה ולאכול מלא פירות צבר (גם בערבית זה נקרא 'צאבר', אז אתם יכולים פשוט לקרוא לזה כך). הצבר הכי טעים הוא הירוק והוא גדל באזור הצפוני של מרוקו (הרי הריף).
שפה – רוב המרוקאים מדברים ערבית מרוקאית (שונה מהניב הירדני/פלסטיני שמדברים בארץ), צרפתית ואת אחת השפות הברבריות אם הם ממוצא ברברי. חברה צעירים מערים גדולות / אנשים שעובדים עם תיירים ידברו גם אנגלית אבל אני רוב הזמן שברתי את השיניים בצרפתית. בצפון מרוקו הצרפתית לא עזרה לי כיוון ששם מדברים ספרדית (ומעט מאוד אנגלית).
תקשורת – בערים קל מאוד למצוא ווי-פי (בהוסטל, מסעדות וכו'). בכפרים לא. אפשר לקנות סים מקומי (pre-paid, כזה שמטעינים כל פעם) – לא ניסיתי אז אין לי המלצות. בגדול המרוקאים ממש המליצו לי שכן יהיה לי פלאפון, אבל זה נשמע לי כמו לחץ מקומי-טיפוסי בדאגה לתיירת.
נסיעות – בין הערים הגדולות יש רכבות (לצערי לא יצא לי לסוע באחת). הבנתי שהן יעילות ונוחות. לכל מקום אפשר להגיע בתחבורה ציבורית (לא משנה מה יגידו לכם במרקש!) אבל לפעמים זה מסע של יום שלם או אפילו יומיים.
לכפרים המרכזיים יש בדרך כלל אוטובוסים ולכפרים קטנים יותר יש מוניות שירות (מונית בגודל רגיל / גדול שיוצאת אחרי שמתמלאת בששה נוסעים) או וואנים/מיניבוסים שיוצאים פעם / פעמיים ביום. בין הערים הגדולות יש גם קווי לילה (שמגיעים בדרך כלל בשעות ממש מוקדמות לתחנות מרכזיות)
תפסתי גם כמה טרמפים אבל זה פחות מקובל במרוקו. ממליצה להצטייד במפת כבישים של המדינה – לי הייתה אחת וזה היה שימושי מאוד (וגם אחלה דרך להעביר זמן עם אנשים מקומיים שתמיד מתלהבים לראות מפה!).
זמן וקצב – הזמן המרוקאי והקצב המרוקאי דומים לקצב ולזמן ההודי (כלומר הם לא פקטור) אבל זו לא הכוונה שלי ;). מרוקו מדינה ע-נ-ק-י-ת-!
אני הייתי בה שישה שבועות ולא הספקתי לראות את כל מה שרציתי (אפילו לא את הסהרה!).
פגשתי הרבה אנשים שמטיילים ויודעים בדיוק לאן יגיעו, מתי ולכמה זמן. גם אם אתם מוגבלים בזמן, ממליצה לכם להתחיל ולזרום. יש כל כך הרבה לראות בכל מקום, כל כך הרבה אנשים לפגוש וכל כך הרבה סיפורים לשמוע ובאמת חבל לטוס רק כדי לסמן וי על אתרים. אם לא הגעתם למקום מסוים – יש לכם עכשיו סיבה לחזור!
האם לומר שאתם מישראל? בהרי האטלס, מרקש והדרום בכלל – חד משמעית כן. אין עם זה שום בעיה, רוב האנשים, בין אם בהרים / בערים, ישמחו מאוד לספר לכם על השכנים היהודים שהיו להם או לסבתא שלהם פעם ועלו ארצה, על איך המשפחות חיו בשכנות טובה והזמינו אחד את השני לחגים. בצפון הרגיש לי קצת פחות מתאים. בהתחלה אמרתי שאני מישראל ונקלעתי למעין שיחה לא נעימה. משפחה שהתארחתי אצלה בטטואן אמרו לי שבצפון עדיף שלא אגיד שאני מישראל ובחרתי להקשיב להם. כמובן שבמקומות שבהם ישנתי או בכפרים מתויירים כמו שאפשאוון אמרתי שאני מישראל והכל טוב.
אגאדיר וחופי האוקיינוס האטלנטי
אני נחתתי בשדה"ת של אגאדיר, שנמצא קצת מחוץ לעיר. אני קיבלתי טרמפ לעיר מהאישה שישבה לידי במטוס. יש גם אוטובוס שיוצא מחוץ לשדה (צריך לצאת לכביש הראשי, לקחת קצת שמאלה ושם תראו את התחנה). אין אוטובוס ישיר לעיר, צריך לעשות החלפה בדרך. אופציה אחרת היא לקחת מונית יחד עם עוד אנשים, כמו המוניות שירות שיש במרוקו (בדרך כלל מוניות לבנות גדולות של 6 אנשים).
השוק באגאדיר ממש נחמד ואותנטי. יש בו הרבה מוצרים מגניבים מהמסורות הברברים (קיסמי שיניים מפרח יבש של צמח כלשהו, אודם טבעי וכו') וגם סתם שטויות אחרות של שוק.
היום של השוק הוא יום ראשון – אז יש יותר דוכנים והרבה מקומיים באים לעשות את הקניות. השוק נקרא Souk El Had, כלומר השוק של יום ראשון.
יש באגאדיר גם Berber Market. שם יש מוצרים ברברים, בעיקר קוסמטיקה, תבלינים וצמחי מרפא. מקום ממש חמוד ונטוש והאנשים שם מתים לעסקים. יציעו לכם Berber Whisky (תה) בכל מקום בשני השווקים והוא ממש טעים.
אם אתם נוסעים לחוף ומחפשים להצטייד באלכוהול – אגאדיר זה המקום לעשות זאת. כל הגרמנים בחוף שאליו המשכתי היו נוסעים לאגאדיר לקנות בירות במחירים שפויים.
מאגאדיר לקחתי אוטובוס ל-Tamaraght שממשיך אחרי זה ל-Tagazout. הקווים הרלוונטים הם L32 ו-L33 והנסיעה עולה בין 5-7 דירהם (יש מחיר שונה לכל קו). האוטובוס יעבור בדרך ב-Banana Village, כפר שמוכרים בו מלא מלא בננות שמגדלים באזור ויש בו גם שוק וכספומטים.
טמרהגט וטאגזוט הן שתי עיירות גלישה על האוקיינוס האטלנטי ובעונת הגלים (אוקטובר-נובמבר / מרץ-אפריל-מאי) הן מלאות בגולשים אירופאים. אני הייתי שם בסוף אוגוסט והיו מעט תיירים, אבל עדיין בריכוז דיי גבוה יחסית למרוקו.
החופים מקסימים ואפשר ללכת ברגל בין שתי העיירות. אני לא הרגשתי בנוח להכנס למים בבגד ים ושמתי מעליי חולצה, אבל באוגוסט עוד הייתה תיירות פנים והחופים היו עמוסים, דבר שהיה גורר מבטים רבים. לשיקולכן בנות – רק ממליצה להצטייד בהתאם לפני שהולכים לחוף. ראיתי גם מלא נשים מרוקאיות עם בורקיני וחשבתי לקנות אחד (אגב כן היו בנות, מקומיות ולא, בבגדי ים. יכול להיות שזה סתם שטויות שלי).
כל עוד אתם באזור – ממליצה לעשות טיול יום ל-Paradise Valley, נחל בין מצוקי הרים עם בריכות מים ומקומות מדהימים לקפוץ למים. מקום דיי מתוייר ומלא בסופ"ש אז ממליצה בחום לסוע באמצע השבוע. התוכנית המקורית הייתה לסוע באוטובוס לבננה וילג' ומשם לקחת מונית שירות. בסוף נסעתי עם מישהו שישן בהסוטל שלי והגיע עם רכב מהולנד (!!!), אז אין לי כל כך פרטים.
בשנת 1960 הייתה רעידת אדמה עצומה באזור של אגאדיר. כל העיר והכפרים בסביבה נפגעו קשות והעיר שוקמה. אחד האנשים המקומיים בטמרהט, שהייתי פוגשת בבית הקפה האהוב עליי (ממש ליד התחנת אוטובוס, לפני שעולים ל-sunset surf) סיפר לי שאם אני אעלה מעל הכפר אני אמצא שרידים של טרמהט העתיקה. כמובן שלקחתי על עצמי את האתגר ובאחד הבקרים עליתי בוואדי שבצפון הכפר להר שממזרח לו. אחרי שהגעתי לראש ההר והלכתי עליו לכיוון דרום מצאתי שרידים מכפר קדום יותר – טרסות, תעלות מים ושרידים של מבני מגורים. הכל בנוי מאבני גזית מקומיות והנוף משם יפה. אם יש לכם כמה ימים – ממליצה.
מבחינת לינה – אני ישנתי בלילה הראשון ב-Sunset surf, שזה מקום ממש יפה והבעלים נחמדים, אבל בגלל שזו לא הייתה העונה הייתי היחידה שם ועברתי ל-Tamaraght Surf Hostel שנמצא במעלה הכפר. יש שם הרבה אנשים ואווירה טובה.
בכפר יש הרבה בתי קפה בסגנון מערבי, בגלל כמות הגולשים האירופאים שמגיעה לשם, ובטאגזוט עוד יותר.
האמת שהייתי בטמרהט שבוע, כי עבדתי שם (לימדתי יוגה באיזה מלון). מקום נחמד להשתקע בו ליוגה / גלישה / סתם לים. הרבה מקומות מציעים 'חבילות נופש'- גלישה, יוגה ואירוח.
מצפון לבית הקפה שהזכרתי קודם יש את חנות הגלישה של מרואן – הוא אחלה גבר ואפשר לשכור ממנו גלשנים. אם אתם רוצים להתפנק בלינה ממליצה בחום על המקום של חמיד – inspiration surf morocco. מקום חדש יחסית, בראש הכפר (לא רחוק מהמסגד) יפהפה ועם בעלים מקסימים! חמיד גם מדבר אנגלית ממש טובה וידע לעזור לכם עם כל שאלה (https://www.facebook.com/inspi...)
האנטי אטלס
בלילה האחרון שלי בטמרהט פגשתי מטייל נחמד בשם מאוריציו. במהלך הערב זרקתי רעיון לאוויר – לקנות חמור ולטייל איתו במרוקו. מאוריציו התלהב מהרעיון והחליט להצטרף אליי ביום למחרת לטאפרהוט, העיירה המרכזית באזור האנטי אטלס. התוכנית הייתה לקנות שם חמור ולטייל איתו. אני דיי חיזלשתי בסוף, כי חברה מהארץ הגיעה כמה ימים מאוחר יותר ורצינו לעשות טרק באטלס (פרטים בהמשך).
אגב, אחרי שהתפצלנו מאוריציו קנה אתון וקרא לה עדי. כשהוא חזר לגרמניה הוא נתן אותה לאיזה מרוקאי שפגש באזור החוף – אז כנראה שיש אתון על שמי איפה שהוא במרוקו ;)
אז מה אני ומאוריציו עשינו באנטי אטלס?
נתחיל מדרכי הגעה –
יש אוטובוס ישיר מאגאדיר לטאפראוט. יש כמה חברות, אנחנו נסענו ב-CTM (הם החברה הממשלתית. מניסיוני – הקווים שלהם הכי נוחים אבל לא תמיד יש מקום). האוטובוס יצא סביב 14:00 והגיע לטפראהוט סביב 19:00 בערב.
שווה להצטייד בנשנושים לנסיעות בשוק באגאדיר, עוצרים בדרך במקומות בלי אוכל אטרקטיבי.
לינה: בטפרהאוט יש כמה אופציות ללינה. אנחנו בחרנו במלון Les Amis שנמצא ממש במרכז הכפר (150 דירהם ללילה, לשני אנשים). הבעלים היה ממש נחמד ועזר מאוד. מדבר קצת אנגלית (אבל בעיקר צרפתית).
בכפר יש כספומט, אחלה שוק ומקומות לאכול.
מה יש לעשות בסביבה?
האנטי אטלס הם הרים מדבריים, מלאי בולדרים של סלעי ענק. רוב השטח דיי יבש, אך כמו שאמר הנסיך הקטן – יופיו של המדבר הוא שהוא טומן בחובו מקור מים חיים, ויש כמה נהרות יפהפיים באזור. אם יוצא לכם להיות שם בסופ"ש – שישי או שבת – לכו לאזור של המסגד בשעות הערב. ממש מגניב שם, כל אנשי האזור יוצאים לרחובות.
בשוק תוכלו למצוא מלא כפכפים מהממים, שמקורם באזור אבל בתאכלס אפשר לקנות אותם בכל מקום במרוקו. תוכלו ממש לראות את המוכרים מכינים את הנעליים.
האטרקציות בטאפראוט הם ה-colored rocks/painted rocks, בולדרים ענקיים שאומן בלגי מג'נון צבע במעל 35 טונות של צבע לפני כמה עשרות שנים. אטרקציה נוספת היא Napoleaon’s Hat (le Châpeau de Napoléon) – סלע ענק בצורה מגניבה מעל הכפר הסמוך לטאפרהוט (2 ק"מ דרומה) שנקרא Aguerd-Oudad. ממליצה פשוט להסתובב ולטפס. אני הייתי שם בסוף אוגוסט והיו רוחות חזקות ממש.
4 ק"מ צפונית לטפרהוט נמצא Amlen Valley – עמק מקסים עם מלא כפרים קטנים. ממליצה להשכיר אופניים ולהסתובב ביניהם – ממש כיף. אנחנו חיפשנו אופנוע / קטנוע להשכרה ולא מצאנו. אפשר גם לטפס לאחד ההרים – Jabel El Kest (טיול יום). כל המקומיים יצביעו לכם על ה-Lion Face, חלק בהר שעם קצת (הרבה) דמיון (ואולי גם קיף –הסם המרוקאי) נראה ממש כמו פרצוף של אריה. האנשים בטאפרהוט ובעמק ממש חמים ונחמדים. הוזמנו לפסטיבל מקומי באחד הכפרים ולמלא תה אצל אנשים
יום/יומיים טיול אפשר לעשות לאזור Ait Mansour – נהר זורם בהרים המדבריים. אזור מהמם. יש מסעדה בעמק שיש מעליה גם guest house. אפשר גם לבוא לביקור של יום. הדרך המרכזית סלולה, קצת פחות רלוונטי להליכה ברגל. ממליצה על אופניים / אופנוע / ברכב.
והכי הכי שווה – החמאם! היה לי ממש כיף ללכת לחמאם המקומי (10 דירהם). אפשר גם להזמין מסאז' וטיפולים. חשוב להצטייד בכפפה ובסבון מארגן (Argan – צמח ייחודי למרוקו שמפיקים ממנו שמנים וסבונים).
מרקש
העיר הגדולה מבין המפורסמות בה ביקרתי במרוקו. מהממת, צבעונית, שווקים שווים, שייקים טעימים, תעתועים, הזויות ועוד. כמו שהייתם מדמיינים את מרוקו באגדות.
הגעתי למרקש מספר פעמים במהלך הטיול שלי. זה מקום טוב להצטייד, להחליף כספים, לחוות את העיר הגדולה ולפגוש תרמילאים ותיירים נוספים. מניסיון – ממליצה להגיע לעיר ביום, ולא בלילה. פחות נעים להסתובב בעיר בלילה.
אני ישנתי רוב הפעמים ב-Kaktus Hostel. הצוות שם היה נחמד (וגם עזר לי ממש כשנשבר לי הטלפון וכשנגנב לי כסף), החדרים סבבה, המחירים נוחים והאווירה טובה. יש גג כיפי לשבת בו וגם רחבה / חצר בכניסה.
המלצת לינה למי שרוצה להתפנק: באחד הערבים שהייתי בעיר ראיתי שטיח אדום ברחוב הסמוך לקקטוס; השטיח האדום התקבל כהזמנה ואני וכרמל, חברה שבאה לטייל איתי לשבועיים, מצאנו את עצמנו בריאד (בית משפחה שהוסב למלון) חדש, כמה דקות לפני טקס הפתיחה! הבעלים היה ממש נחמד ועשה לנו סיבוב במלון החדש, שהיה יפהפה ונתן לו הרבה גאווה (ובצדק!). המקום נקרא Riad Jemma El Fna והמחירים בחדרים נעים סביב 50$-100$ ללילה. בקומה התחתונה יש בריכה קטנה ובמרפסת יש גרפיטי מהמם של הגרסא המרוקאית של גל גדות – Bereber Wonder Woman. https://riad-jemaa-elfna.com
בכל מקרה אנחנו בחרנו שלא להתפנק הפעם, אבל המקום מקסים.
כשלא היה מקום ב-Kaktus ישנתי ב-Madrassa שגם היה סבבה, רק קצת רחוק מהמרכז. ניסיתי גם למצוא חדר ב-Majorelle אבל הם היו ממש לא נחמדים אז ויתרתי. בתקופות עמוסות ההוסטלים גם מלאים ואם אתם יודעים מתי תגיעו מומלץ להזמין מקום (מצאתי את עצמי ישנה כמה לילות על הספה ב- kaktus).
הכיכר המרכזית בעיר נקראת ה-Jemma El Fna. ג'אמע בערבית פירושו 'התקהלות' ואל פנה פירושו אולי אבודים/מתים (אולי כי שם היו ההוצאות להורג במאה ה-11) ואולי מקום פתוח. בכל מקרה פירוש השם לא ברור, אבל האתר הומה אדם ומשמש כיכר מרכזית למקומיים ותיירים. ממליצה לבקר ב-Jemma El Fna כמה פעמים במהלך היום – בערב/לילה: שהכל פסטיבל אוכל ענקי, הופעות רחוב ומלא אנשים שיבואו לשכנע אותם שמה שהם מוכרים זה הדבר הכי שווה, במהלך היום: כשיש מלא דוכני מיץ. ממליצה על דוכן מספר 17 ועל שייק תפוז-אבוקדו! (כמובן!). מוקדם בבוקר: כשהכל ריק ושקט ואין זכר לברדק שהיה שם לילה לפני. בצהריים: דוכנים שהם חלק מהשוק ומלא כרכרות סוסים (התעללות בבע"ח כבר אמרתי? אז תכף אגיד...).
הכיכר הייתה המקור לרעיון אונסק"ו ליצור רשימה של יצירות מופת של המורשת האנושית הבלתי מוחשית, בזכות המופעים המגניבים. שימו לב שיש שם גם מופעי קופים ונחשים. לא ממליצה להתקרב להתעללות בבע"ח הזו. לפי מה שהבנתי האנשים שאחראים על הקופים הם חלק ממאפייה שעושה כספים מלחטוף קופים ביערות שבמרוקו, לפגוע בהם פיזית ולכבול אותם להופעות. גם הנחשים זה התעללות – לוכדי הנחשים לוכדים את הנחשים ביערות, מוציאים להם את הארס ותופרים להם את השפתיים כך שהלשון שלהם תציץ החוצה.
חוץ מזה אפשר להעביר ימים שלמים בשוק: לנגן בכלים שונים בחנויות מוזיקה, להיכנס ולשמוע סיפורי כשפים בחנויות שמוכרות תבליני כישוף, צמחי מרפא, נוצות, גופות ציפורים ושלל דברים של מכשפות, לאכול עוגיות קוקוס ושקדים, ולמדוד מלא גלאביות מהממות. אני לא אוכלת בשר אבל יום אחד הסתובבתי עם בחור שכן ובאחת הסמטאות בשוק אפשר למצוא מדפונה (בשר שמבושל על גחלים בתוך בור באדמה). מי שטיילתי איתו אמר שזה ממש טעים ואני התלהבתי לספר (בצרפתית שבורה) לבחור שמכין את זה שגם אבא שלי הכין כזה פעם, בשטח.
שווה להסתובב גם באזור היהודי (המלאח) ולבקר בבית כנסת ובחנויות שונות של בעלי מלאכה, בגנים, בקוטוביה ובארמון.
במרקש יש גם מלא בארים ומועדונים, הלכתי באיזה ערב לבר באזור Guilez, חוויה שונה לגמרי...
האוטובוסים יוצאים מה-CTM (בשכונה Gueliz ממערב למדינה) או מהתחנה המרכזית (Gare Routier) שליד באב דוקלה. מוניות שירות / מיניבוסים לכפרי האטלס יוצאים מתחנת ה-Grand Taxi, לא רחוק מJemma El Fna (תבקשו הכוונה, נראה לי שלרחוב קוראים Ibn Rochad). לגבי יציאה מהעיר בתחבורה ציבורית – הרבה אנשים בתחנה המרכזית יגידו לכם שאי אפשר וינסו למכור לכם כרטיסים לאוטובוסים תיירים. אל תאמינו.
גם סתם להסתובב בעיר יוצר מפגשים מעניינים וחוויות מגניבות. יומיים לפני הטיסה שלי, למשל, הייתי במרקש ורציתי ללכת לקנות אגוזים, אז הלכתי לרחוב של האגוזים, שנמצא ממערב לג'מאע אל פנה וגיליתי שהוא סגור לרגל צילומים! השומר בכניסה לרחוב, בחור מקומי, לא ידע איזה סרט מצלמים שם והסביר לי שזה ממש סודי והוא רק שומר פשוט, מה שהציב לי מטרה חדשה – להכנס לרחוב. הלכתי לכניסה אחרת והסברתי לשומר שהיה שם שאני חייבת לקנות אגוזים, כי אני טסה ממרוקו ואיפה עוד אני יכולה לקנות אגוזים?!?! אחרי כמה דקות של צחוקים והסברים הוא ליווה אותי לרחוב. המוכרים המופתעים, שעסקו בניקוי החנות, חידוש המלאי וסידור מחדש – שמחו לראות לקוח ביום כזה ודחפו לי מלא אגוזים לשקיות. מצוידת בשוחד – יצאתי לברר מה הסרט – וכנראה שזה Men in Black 4. ניסיתי לשכנע אותם ללהק אותי כשחקנית ("אני אהיה גל גדות הבאה! אני מישראל!") אבל הם לא זרמו איתי וכך התפספסה ההזדמנות שלי לפרוץ להוליווד, אבל אולי תראו אותי כניצבת בסצנת הפיצוץ ברחוב בדמשק ;)
האטלס הגבוה
הרי האטלס הגבוהים מדהימים ביופיים! יש כמה אופציות לטרקים באזור – מטיולי יום, יומיים ואפילו שבועיים. אפשר לטייל עצמאית (חשוב להצטייד בהתאם ולהבין אם צריך אוהל למסלול שבחרתם או שיש אופציות ל-Gite בדרך) ואפשר לתאם טרק מאורגן מול סוכנות, שמספקת פרדות, מדריכים, אוכל אוהלים ואת כל מה שצריך. האזור הפופלארי ביותר לטרק הוא האזור של טובקל – הפסגה הגבוה בהרי האטלס, המתנשאת לגובה של 4,167 מ'.
במרקש פגשתי את כרמל, חברה מהארץ, שבאה לפגוש אותי במטרה לעשות טרק. בגלל שלכרמל היו רק שבועיים בערך במרוקו החלטנו לבחור במסלול של 4 ימי הליכה, אבל אפשר לטרק באטלס גם שבועות!
ממרקש יצאנו בתחבורה ציבורית לכיוון Imlil, הכפר ממנו מתחילים הטרקים. אפשר לקחת shared taxi ישירות לאימליל (50 דירהם לבן אדם) או לסוע באוטובוס ציבורי ל-Asni ומשם לקחת shared taxi לאימליל. זה יוצא בערך אותו מחיר (רק שצריך לחכות הרבה זמן עד שהאוטובוס לAsni מתמלא).
Asni זה הכפר המרכזי של האזור, ובו יש שוק, בתי מרקחת, בית ספר אזורי וכו'.
אימליל זה הכפר ממנו יוצאים הטרקים לטובקל – מתויר ומלא אופציות לינה. אנחנו ישנו בקצה הדרום-מזרחי של הכפר, אצל בחור נחמד בשם לחסן. מומלץ בחום! לחסן הוא גם מדריך טיולים ויוכל לעזור לכם לתכנן את המסלול. ממליצה לקחת יום להסתגל לגבהים, להסתובב באזור ולהצטייד.
למחרת בבוקר יצאנו לכיוון טובקל. החלק הזה של המסלול הוא דיי טיילת – עולים דרך Aroumd (כפר) ל-Sidi Chamarouch – קבר מוסלמי ואתר עלייה לרגל. יש שם מסעדות ואפשר לאכול צהריים. לקראת הערב תגיעו ל-Refugee. יש שם שתי אופציות ללינה, באותו מחיר (120 -150 דירהם ללילה ללא ארוחות, קצת יקר אבל באמת ישנים שם הרבה תיירים אז זה הגיוני), אנחנו ישנו ברפיוג'י הנמוך יותר.
ביום השני של הטרק קמנו מוקדם והעפלנו לפסגת טובקל, לנוף מרהיב עד הסהרה! משם חזרנו ללילה נוסף ברפיוג'י. מי שרוצה לחזור ישר לאימליל יכול להספיק באותו היום.
ביום השלישי המשכנו דרך פסגת Angulasim ונופים יפיפיהים של ערים וטרסות חקלאיות בעמק Ouirgane וישנו בכפר Tissi Ossem. יש בכפר את ה-gite, שהוא יותר מסודר ונקי וגם את ה-riad (50 דירהם ללילה). ניתן לקנות גם ארוחות ויש אפילו מכולת קטנה. אפשר גם לבקש להתקלח בחמאם (10 דירהם לאדם). הוא דיי ריק ויפתחו אותו במיוחד בשבילכם אז תוכלו ממש להתפנן בו לבד
ביום הרביעי המשכנו בהליכה בעמק לכיוון הכפר Ouirgane. הליכה יפה וקלילה. 12 הק"מ האחרונים נסללו בתקופה שאנחנו טיילנו שם, מה שהוביל לאחלה ארוחת צהריים עם עובדי הכביש, אבל יכול להיות שבקרוב כבר יהיה שם כביש. בקילומטרים האחרונים לפני Ouirgane, כשהדרך כבר ממש סלולה, אנחנו נשברנו ותפסנו טרמפ על איזה טנדר.
אופציה נוספת היא להמשיך מערבה מטיזי אוסם חזרה לאימליל וכך לעשות מסלול מעגלי.
ווארזאזאת, אגדז והדרך לסהרה
אחרי הטרק אני וכרמל חזרנו למרקש לטובת אירגונים וסידורים ומשם החלטנו להמשיך לאגדז. מקום נחמד, עשינו קצת טיולי אופניים באזור, אבל בעיקר נתקענו במבול ליומיים. משם חזרנו לכיוון ווארזאזת – המקום בו מצלמים סרטים הווליוודים.
הדבר הכי שווה בווארזאזת הוא להסתובב באזור של המלאח ולבקר במוזיאון היהודי. יש שם בחור צעיר שסבא שלו היה מהקהילה היהודית. הוא אסף את כל החפצים, התמונות, האלבומים והבגדים שבני הקהילה השאירו במקום בשנות ה-50, כשעלו ארצה, ועיצב מוזיאון מקסים.
ממליצה בחום!
תחבורה ציבורית נוחה גם לווארזאזאת וגם לאגדז. אפשר גם להמשיך דרומה, לסהרה. אנחנו חזרנו למרקש כדי שכרמל תוכל לטוס חזרה ואני בעיקר רציתי לחזור להרים.
מפלי אוזוד
מפלי אוזוד הם אחד מהאטרקציות התיירותיות באזור – ובצדק! המפלים ענקיים, שופעים ויפיפיים!
רוב הסוכנויות במרקש מציעות טיול יום הלוך – ושוב למפלים. אני ממש ממליצה להשאר שם כמה ימים ולחקור את האזור המהמם הזה.
מלבד ההליכה למפלים ישנה גם הליכה למפגש הנחלים, למערות, לנביעה ולכפרים קטנים באזור.
כשהייתי במרקש ניסיתי להבין איך להגיע עצמאית, ייאשו אותי בתחנה המרכזית ובסוף קימבנתי לעצמי נסיעה הלוך עם קבוצה שיצאה לטיול יומי... בעקרון צריך להגיע באוטובוס ציבורי ל-Azilal ומשם shared taxis לאוזוד (יוצאות כשמתמלאות, תדירות גבוהה יחסית).
אני ישנתי על מזרון תחת כיפת השמיים ב-Camping La Penard (https://www.facebook.com/campi...) וממש נהנתי. הבעלים של המקום היה ממש נחמד. פגשתי שם גם את עבדרחמאן, איש מקסים שעובד במחוז Azilal ועוסק בפיתוח תעסוקתי באזור כולו. הוא נתן לי מלא המלצות לטיולי יום באזור ולהמשך בכלל. באחד הערבים התארחתי איתו אצל המשפחה של מדריך טיולים אדיר בשם עומאר. מי שמחפש מדריך לאזור – ממליצה בחום ליצור איתו קשר - https://www.facebook.com/jesui... . המשפחה של עומאר מקימה גם מתחם אירוח אותנטי בכפר, בסגנון בית חווה מעוצב, ואמא שלו מבשלת אוכל מדהים ואפשר להזמין ממנה.
זאווית אנשל וטאגיה – המקומות היפים שברא האל עלי אדמות
ממפלי אוזוד המשכתי לכיוון זאווית אנשל (עבדרחמאן מאוד התרגש, כיוון ששם הוא נולד). כדי להגיע יש לחזור לאזילאל ומשם לקחת אוטובוס ציבורי שיוצא פעם ביום (סביב 13:00) לזאווית. הנסיעה אורכת כ-4 שעות והנופים בה מדהימים. זאווית פירושו מקום קדוש, וכשתראו סוף סוף את הכפר תבינו למה.
כשהגעתי לכפר ישנתי בGite של אחמד אמהדהר. משפחה מהממת – אשתו מקסימה ומארחת, הבנות שלו נחמדות (והבת הקטנה אפילו מדברת אנגלית מדהימה) ואחמד עצמו עבד בצעירותו כמדריך טיולים והוא איש שיחה מקסים (והיה סבלני מאוד לצרפתית הגרועה שלי, הוא לא מדבר אנגלית).
אחרי שישנתי אצלם לילה השארתי אצלם דברים ויצאתי ברגל לכיוון טאגיה (הליכה של שעתיים בערך). ההליכה דיי פשוטה, לאורך הנהר. התחושה היא כמו הליכה לגן עדן – הדרך מלאה שיחי פטל, מים זורמים, ומלא ירוק בתוך ההרים האדומים. כשמגיעים לטאגיה (זהירות! ספוילר!) נפתח לפניכם עמק מוקף הרים אדומים מזדקרים וביניהם טרסות ירוקות ובתים קטנים. יפהפה!
אני ישנתי ב-Gite של ג'אמל (212-619-003980). בטאגיה ניתן לעשות טיולי יום (למשל לפסאג' ברבר) וגם לטפס בעונה המתאימה. אני הגעתי בספטמבר, שזה קצת לפני עונת הטיפוס (עוד חם מדיי) אבל ג'מאל סיפר לי שבאוקטובר נובמבר ובאפריל מאי המקום מלא מטפסים (המקום מופיע גם בסרט Free Solo, 2018). ממליצה להשאר בכפר לפחות יומיים.
הרי הריף – טטואן, חופי הים התיכון, שאפשוואן ואקשור
כשהייתי באוזוד, והלכתי לי למעיינות, פגשתי בחור בשם עבדו, מטאטואן, שנתן לי הכוונה. ישבתי איתו ועם אחיו לתה וסיפרתי להם על הטיול שלי. הם שאלו אם אני מתכננת גם להגיע צפונה ואמרתי להם ששאפשוואן היא בתוכנית. כך קיבלתי הזמנה לארוחת דגים אצל עבדו ואשתו בטטואן, העיר הגדולה באזור.
כדי להגיע לטטואן מזוואית אנשל חזרתי לאזילאל, משם לבני מלאל (ממליצה ללכת לאכול פיתה עם דג בשוק – אזהרה: כולם יבהו בכם, ולבקר במעיינות – סתם כי תכנסו שם כנראה לחוויות מצחיקות). מבני מלאל לקחתי אוטובוס לילי לטטואן.
טטואן פירושו 'פוקח עיניים' ואכן העיר, שהבתים בה צבועים בלבן, נראית מדהים!
הגעתי לעיר ופגשתי את עבדו ומשפחתו. הסתובבנו בשוק (מאוד אותנטי ולא מתוייר, אני נהנתי מאוד!), בשרידי העיר הרומית טמודה וברחובות העיר, שעבדו אמר לי שהם בנויים ע"פ האדריכלות הספרדית. החלק הזה של מרוקו היה תחת שליטה ספרדית מאז סוף ימי הביניים והפכה לעיר חשובה בין ההרים לים. אחרי שקנינו דגים ובישלנו אותם בבית, המשכנו לטיול רכוב בחופים של העיירות הקרובות לטאטואן – שנראות ממש כמו יוון של צפון אפריקה .
לקראת הערב הם הסיעו אותי לתחנה המרכזית, משם לקחתי shared taxi לשאפשאוון – העיר הכחולה. בשפה התאמאזיגת (ברברית) פירוש המילה אשוואן היא קרניים, ובחלק העליון של העיר ישנם שני הרים שנראים כמו קרניים של עז. העיר נוסדה כמצודה שמטרתה להגן מחדירה פורטוגזית במאה ה-15. ע"פ המסורת העיר נצבעה בחול לאחר גירוש ספרד, כאשר קהילה יהודית הגיעה לעיר וצבעו את הבתים בכחול נגד עין הרע ובהשפעת הקבלה.
אחרי יום בשאפשאוון פגשתי בחור ישראלי והחלטנו ללכת ברגל למפלי אקשור. ההליכה ממש יפה ונעימה, עם נופים מדהימים ודרך שדות חשיש. ביום הראשון הלכנו עד ל-azilane, שם ישנו ב-Gite Azilane, אצל בחור בשם עבדלקאדר, שהוא ללא ספק דמות מיוחדות ונחמדה (אך בתור בחורה הייתי קצת נזהרת. כלומר קצת נזהרתי).
ביום השני המשכנו בהליכה למפלי אקשור. ההליכה נמשכת כמעט יום שלם. ממליצה לישון לילה נוסף באקשור כדי להספיק גם ל-God’s Bridge וגם למפלים.
אנחנו לא נישארנו לעוד לילה וחזרנו לשאפשוואן, כך שבעצם ביקרתי רק ב-God’s Bridge (אחרי התייעצות עם שוטר נחמד על מה המסלול הכדאי יותר).
יש בשאפשאוואן, בעיר העתיקה, בחור שמכין תיקי עור מהממים עבודת יד. ממליצה לקנות אצלו מתנות לעצמכם / משפחה / חברים. הוא ממש נחמד ומכין דברים יפים ואיכותיים.
משאפשאוואן חזרתי לטטואן. הרעיון המקורי היה להמשיך לטנג'יר ומשם לשוט לספרד, אך עקב מפגש לא צפוי ומסעיר במרקש מצאתי את עצמי מזמינה טיסה לאוסטריה והייתי צריכה לחזור למרקש.
יש אוטובוס ישיר אחד ביממה משאפשאוואן למרקש, אך לא היה לי כרטיס ונסעתי חזרה לטאטואן, ומשם למרקש.
בזמן שחיכיתי לאוטובוס החלטתי שזה זמן טוב ללכת לקוסמטיקאית לעשות שעווה ברגליים – וזו בהחלט אחת החוויות הכיפיות שהיו לי במרוקו! סלוני היופי לנשים הם מוסתרים וצריך לשאול ולחפש. לרוב זה מקום שנראה סגור עם תמונה של כלה מעל הדלת. דפקתי בדלת ופתחה לי בחורה צעירה שהייתה בהלם מזה שבאתי לעשות שעווה והתקשרה לקוסמטיקאית הראשית. אחרי 10 דקות בהן חיכינו, חיממנו את השעווה ועשינו מלא סלפי'ס, הגיעה במונית אישה לבושה בג'לביה, רעלה, ומשקפי שמש. אבל ברגע שהיא נכנסה למכון היא הורידה את כל הכיסויים המסורתיים ונשארה בשמלה מגניבה. המקום באופן כללי נראה כמו סלון יופי משנות ה-80, בהחלט חוויה (והשעווה החזיקה דיי הרבה זמן!). האמת שאחד הדברים האהובים עליי בחו"ל זה לעשות קצת טיפוח עצמי שאני לא מפרגנת לעצמי בו בארץ – ממליצה בנות!
סטי פטמה
ביום האחרון שלי במרוקו, אחרי שכבר מיציתי את מרקש ונשבעתי לעצמי שהיום האחרון שלי במדינה המהממת הזו יהיה בטבע היפהפה שלה ולא במרקש הגדולה והמקוללת (ומדהימה בו זמנית), אז עליתי על אוטובוס ציבורי ל-Setti Fatma. הדרך יפיפייה והנסיעה בתחבורה ציבורית נתנה לי את הצפיפות המקומית שאני אוהבת לקראת סוף הטיול
סטי פטמה הוא כפר ממש מתוייר, והדבר הראשון שתראו כשתרדו מהאוטובוס זה מלא מסעדות! אני וחבר שהכרתי במרקש והצטרף אליי ליום הטיול הגענו לכפר והתחיל גשם, אז עצרנו בבית קפה קטן בצד ימין של הכביש אם ממשיכים עם הדרך אחרי התחנה הסופית (מומלץ אבל תיארתי מיקום דיי גרוע, אז לכו חפשו ).
בעקרון המסלולים העיקריים הם למפלים של סטי פטמה. אחרי שביקרנו במפלים הסתובבנו על ההר, הגענו לכמה הריסות וירדנו למטה דרך מטעי התפוחים (ואפילו קנינו כמה תפוחים ממש טעימים מהאנשים שעבדו במטע).
משם חזרנו חזרה למרקש באוטובוס ציבורי (האוטובוס האחרון יוצא חזרה סביב 17:00/18:00).
עדיין מתלבטים?
פשוט סעו, תהנו :)
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם