פסגות אדומות

הערות והארות

- הטרק הינו על בסיס לינה בבוסתנים - לינת שטח, והליכות ארוכות במשך היום. הולכים עם תיק יום, וגמלים מעבירים את הציוד הכבד מאתר לינה אחד לשני. הטרק כולל עליות וירידות תלולות מאוד, ולא מומלץ לבעלי פחד גבהים. אין מקלחות או שירותים מסודרים, שירותי בול פגיעה במקרה הטוב.

- לא רשמתי את הזמנים המדויקים שההליכה לקחה לנו בטיול עצמו, ועל כן אני גם לא מוסיף זמנים. בד"כ חישוב של הליכה בקצב טוב הוא 300 מטר-גובה בשעה בעלייה, ו600 מטר-גובה בשעה בירידה.

- בטרק עצמו אין קליטה, גם לא לטלפון מצרי. לעיתים בפסגות ההרים הגבוהות תהיה מעט קליטה מצרית. לא ניתן להכניס מכשיר לוויני למצרים (לפחות באופן רשמי... סביר להניח שכן תצליחו להבריח אותו במעבר הגבול).

- אי אפשר לטייל בהרים בלי דליל. גם אם אתם יודעים לנווט והשגתם מפות, רק עם דליל (מורה דרך בדואי) אתם נחשבים תחת חסותם של בני שבט הג'בליה, תושבי האזור. מה גם, שהם באמת מכירים את השטח לעילא ולעילא. ניתן לתאם טיולים עם סוכניות הטיולים בכפר, כמו עם פוקס-קמפ. בד"כ תקבלו חבילה משולבת עם דליל, גמלים ומגמלים; ארוחות ולינה בבוסתנים, בעלות של 1000-1300 ש"ח לאדם. המחיר אינו כולל טיפ, בד"כ בין 50 ל150 לירות עבור כל הטיול לכל עובד (דליל ומגמל).

- לעיתים הדרך טובה וסלולה, לעיתים רק מסומנת ברוג'ומים, ולעיתים היא לא מסומנת כלל.

-אין לראות בתוואי שסימנתי במפה כאן באתר את התוואי המדויק בו הלכנו. הוא תואם בגדול לטיול, אבל יכול להיות שהוא מפספס ברמת הואדי/שלוחה. בשביל זה יש דליל שמכיר את הדרך.

- הטיול עובר (כמעט) רק בפסגות אדומות. יש בהר הגבוה שני סוגים עיקריים של סלעים: וולקניים (שנוצרו בהתפרצות וולקנית) ופלוטוניים (מגמה שהתגבשה במעמקי האדמה ונחשפה בתהליכי בלייה). הסלעים הוולקנים הם בגווני שחור, ואילו הפלוטוניים בגווני אדום. אופן הבלייה שלהם שונה ועל כן הם יוצרים נופים שונים. לענ"ד, האדומים יפים פי כמה...

- אי אפשר להכניס במעבר הגבול המצרי: אלכהול (על בקבוק יין אחד לא יעשו לכם פרצופים, טלפון לווייני, משקפות, מפות טופוגרפיות, סמים.

יום א' - מעבר גבול, אל מלגה, ג'בל חשווה, לינה בנקב אל-הווא

מעבר הגבול: נפגשנו במעבר הגבול ב5:00 בבוקר. מעבר פשוט וקל, שפתוח 24/7. צריך לשלם אגרה מראש בצד הישראלי (105 ש"ח, קישור לתשלום באינטרנט מופיע בסוף הסיפור דרך). למי שיש דרכון ביומטרי המעבר לוקח רגע קל בלבד והופ - אנחנו בצד המצרי.
איך שנכנסים לבניין המצרי - בידוק בטחוני שתלוי במצב הרוח של המצרים. מייד לאחר מכן יש שני חבר'ה שעוזרים למלא את הטפסים תמורת טיפ. לא לתת יותר משניים שלושה שקלים לקבוצה של כמה אנשים יחד, זה די והותר. מייד אח"כ מצד שמאל חלפן כספים, שבד"כ עם שער המרה טוב.
השלב הבא הוא ביקורת דרכונים קצרה. אם שואלים לאן, תאמרו נואיבה ותמצאו שם של חוף שבאמת קיים שם. המצרים לא מאוד אוהבים שנוסעים להרים, ועלולים להצמיד לכם ניידת משטרה לנסיעה שסתם תעכב אתכם. אם יתעקשו תגידו שאולי תקפצו לסנטה קטרינה.
מייד אחר כך תצטרכו לשלם אגרת מעבר מצרית, 405 לירות מצריות שאפשר לשלם רק במזומן. אתם תקבלו פתק לבן, תשמרו אותו לחזרה לארץ, הוא מקצר תהליכים.
משם עולים על מונית שנשלחה אלינו מראש, אבל יש מצד ימין אחרי היציאה נהגי מוניות רבים שישמחו להסיע אתכם תמורת מחיר מופקע, יותר או פחות (תלוי ביכולות המיקוח שלכם). במידה ותבחרו לעשות טרק בהר הגבוה, כדאי לתאם את המונית מראש עם הסוכן שאיתו סגרתם, כך שתחכה לכם שם.

ממעבר הגבול אנחנו נוסעים לאל-מלגה, נסיעה של שעתיים וחצי בערך, הוא הכפר שלמרגלות סנטה-קטרינה. נכון לנוב 22' הכפר עובר מתיחת פנים קשה, והכפר כולו בשיפוצים. המצרים החליטו שהם רוצים להקים כאן אזור מלונאות, והם עובדים במרץ.
בדרך צריך לעבור כמה מחסומים, אז כדאי שהדרכונים יהיו זמינים. די קרוב לכפר יש מחסום, שצריך לשלם בו 10$ לאדם על מנת להיכנס ל"שמורת סנטה קטרינה". משם אנו מגיעים לפרג'-פוקס קמפ להתארגנות. בכפר יש מכולת בה אפשר להצטייד, וניתן גם לקנות כרטיס סים מצרי. הקפצה קצרה לכפר אבו סילה, ומשם מתחילים ללכת.

עולים עלייה ארוכה עם השלוחה לכיוון ג'בל חשווה. בדרך פורחת סיתווניות סיני, מין אנדמי להר הגבוה. שניה לפני שאנחנו מגיעים לג'בל עצמו יורדים חזק מזרחה, משאירים את התיקים למטה ובטיפוס מאומץ עולים מעלה. כאן כבר אין שביל, מטפסים מעל בולדרים והחלק האחרון תלול להחריד ומצריך קצת טיפוס. אבל הנוף - כמובן שמדהים. הפסגה הזו מיוחדת, כי היא לא מאוד מתויירת (שלא להגיד, בכלל לא מתויירת) והיא מביטה לצפון מערב - כל הנוף של האזורים הלא-געשיים של סיני נפתח, והמראה עוצר נשימה.
חוזרים לתיקים, ויורדים דרך האוכף ודרך איזה נקב תלול (ואדי צר מאוד) מטה, אל הואדי, לבוסתן בו נישן.

כדאי למלא מים בלילה עבור יום המחרת, בגלל שבבוקר לפעמים המים לא עובדים או שהזרימה איטית.

בבוסתן אנחנו אוכלים ארוחת ערב לה דאגו המגמלים מראש. מדורה, שירותי בול פגיעה, מים זכים ממעיין קרוב, תה מתוק ויש אפילו חדר שאפשר לישון בו - מה צריך יותר?
בלילה קר, בכל זאת נובמבר, אבל לא משהו ששק"ש טוב לא מתגבר עליו.

יום ב' - מנקב אל הווא לג'בל נעג'ה, ומשם לואדי טיניה

היום מתחיל בהליכה מנהלתית על ציר 4X4 בנקב אל-הווא. פעם הייתה פה דרך גמלים עתיקה ויפה, אבל המצרים (יש להבדיל בין מצרים לבדואים) החליטו להרוס אותה בשביל לבנות את הדרך הזו, שאחרי שיטפון אחד נהרסה גם היא. שמירת טבע היא לא הצד החזק שלהם... כשאנו מגיעים לנקודה בה התחלנו אתמול אנו פונים מערבה ויורדים דרך נקב אבו-סילה לואדי טלח - אחד הואדיות המרכזיים באזור, בו בוסתנים רבים. שם יש שני עצי חרוב נהדרים שאפשר לשבת מתחתם ולאכול ארוחת בוקר.

משם אנחנו מטפסים בואדי שג טיניה (לא בואדי עצמו אלא על צלע ההר) עד שמגיעים לגב מים. המים לא גבוהים, גובה ברכיים, והם קפואים. ממשיכים עוד קצת לטפס ופונים באוכף לכיוון צפון-מזרח, לכיוון עמק שממנו נעלה לפסגת הנעג'ה. עמק זה מלא בגידולי אופיום... בשלב זה הכל יבש, אבל באביב הכל פורח בצבעים משגעים. גם כאן הנוף כמובן מטריף, והעלייה לא תלולה מידי.

משם יורדים וממשיכים כמסומן אל עבר הבוסתן בו נישן בלילה. כאן, הפלא ופלא, יש גם מזרן ושמיכה לכל אחד, תענוג של ממש.

אם יש זמן כדאי להוסיף את וואדי סגר - נקיק צר ויפה (מצריך חבל) ששווה לראות אבל אנחנו לא הספקנו.

יום ג' - מואדי טיניה לג'בל אבו-מחשור, ומשם לואדי זוותין

מתחילים את היום בטיפוס לאוכף שממזרח לנו, טיפוס מעט תלול אבל לא נורא. משם יורדים לואדי אבו ג'רוס, בו כמה בוסתנים נטושים ויפיפיים. משם מתחילים בטיפוס לפסגת ג'בל עבאס - שאמנם הוא שחור (וולקני), אבל שקט, אנחנו בדרך לאבו-מחשור. גובהו - 2304 מ' מעל פני הים, והוא אחד הגבוהים בסיני.

למעלה על ההר כמובן נוף נהדר - ניתן לראות גם את מפרץ סואץ וגם את מפרץ אילת. על פסגת ההר ניצב בסיס של ארמון אותו ביקש השליט עבאס לבנות לכבודו, במאה ה19. לא התקדמו עם זה יותר מידי, ואז הוא כבר נרצח. היום זו בעיקר נקודת טובה לזט"ר. ארוחת צהרים על הפסגה, ומשם אנחנו עוקפים את ג'בל טיניה (הפסגה התאומה של העבאס) ממזרח, וג'בל אבו מחשור ניצב לפנינו - קרמבו עגול ואדום. הירידה מאבו-מחשור תלולה להחריד, ודורשת חבל בשני מקומות. אין עיגונים טבעיים, מעגנים על אנשים שמפחדים פחות. יורדים דרך איזה פרש (ואדי קטן בהרים), ופתאום מערכת של סכרים, עם סימנים המעידים שעד לא מזמן היו בהם מים עד לגובה די מרשים. זהו "הים של עומריה", לאחר החורף נאגרות כאן כמויות נאות של מים.

משם יורדים לואדי זוותין, גם וואדי חשוב באזור, בו נישן בבוסתן עומריה, הידוע גם בשמו אום-סעד, הבוסתן היחיד אותו מפעילה אישה ולא גבר. זהו בוסתן מפורסם יותר, עם יותר מקומות לינה, והוא מעט יותר מסודר.

יום ד' - מואדי זוותין לג'בל אחמר, וממנו לואדי אל ארבעין

היום מתוכנן יום קצר. נסיים מוקדם, כדי לישון מוקדם, כדי שמחר נוכל לקום מוקדם ולראות את הזריחה מפסגת ג'בל צפצפה. למה לא ג'בל מוסא? כי הוא הר שחור, ואנחנו במוטיב הרים אדומים.

לג'בל אחמר (ההר האדום) ניתן לעלות מכל מיני כיוונים, מאיפה שהדליל שלנו לוקח אותנו העלייה די תלולה. על הפסגה יש קופסה בה תוכלו להשאיר את חותמכם ולכתוב איזה פתק שיישמר שם. הירידה מהג'בל תלולה עוד יותר, ואדי שיורד כמעט באנכיות מטה אל הבוסתן של רמאדן, שם נישן הלילה. מולנו ניתן לראות את ג'בל מוסא - הוא הר סיני - מתנשא מעלינו.

ואדי אל ארבעין בעיקרון סגור למטיילים, אבל המצרים לא נכנסים לבדוק (שמצרי יעלה על גמל?!). בבוסתן של רמאדן יש גם בריכה שאפשר לשחות בה. הבוסתן מסודר מאוד ויש חדרים, מזרנים ושמיכות בשפע.

יום 5 - לג'בל צפצפה ומטה לפוקס-קאמפ

קמים ב4:30 לפנות בוקר ומתחילים ללכת. ההליכה בחושך לא קשה כי יש ירח מלא, אבל גם פנסים עושים את העבודה. עולים דרך מנזרים נטושים ומבודדים כמעט עד הפסגה. השביל בנוי לתלפיות, פינוק של ממש אחרי השבוע האחרון. הפסגה עצמה דורשת טיפוס קצת מסוכן. לפניה צלב שבור, לו נשאר רק העמוד האנכי, ולא האופקי. אנחנו מעירים את השמש, ומדהים לראות איך פתאום ההרים נצבעים אדום.

יורדים חזרה לפארש מקומי, בו יש גם באר מים ועץ מיוחד המסתלסל סביב עצמו. משאירים שם את התיקים ויוצאים להליכה קצרה לתצפית על מנזר סנטה קטרינה מלמעלה. חוזרים ומתחילים לרדת בדרך בה הגענו. בדרך פוגשים מטיילים רבים, עד שאנחנו מגיעים לבסוף לקאמפ של פרג', עייפים ומאושרים בערך בשעה 13:00.

מכאן מקלחות למי שרוצה, טיפים למגמלים ולדליל, ועולים על מונית לראס א-שיטאן כדי לאכול ארוחת דגים וכדי לסכם את הטיול. שימו לב שהמחסום לכיוון החופים נפתח רק כל שעתיים, לפי השעון המצרי, וחבל להגיע ולהיתקע שם שעתיים, תשאלו את הדליל מראש מתי פתוח.

מעבר הגבול בארץ גם חלק ביותר, ותוך כ20 דק' אנחנו בצד הישראלי.

קישורים חיצוניים

• תשלום עבור מעבר גבול לסיני