סביבות ההר הגבוה וסנטה קתרינה- הרים אדומים, בוסתנים, ומים מהסלע

מידע כללי

ההר הגבוה הוא כינוי כללי למרחבים ההרריים שסביב ג'בל קתרינה (2629) ההר הגבוה בסיני, מנזר סנטה קתרינה וג'בל מוסא.
כל טיול בהר הגבוה חייב להיות מתואם ומלווה עם מדריך מקומי (דליל). הדליל שייך לשבט הבדואי ג'בליה- שבט ההרריים. לשבט מורשת מיוחדת, על פי המסורת הם צאצאיהם של 100 משפחות מרומניה שהובאו על ידי הקיסר הביזנטי המפורסם יוסטיניאנוס על מנת שיחיו לצד מנזר ההשתנות (היום מנזר סנטה קתרינה) אותו הוא בנה, ישרתו ויגנו על הנזירים החיים בו. הרומנים עם הזמן התאסלמו, הפכו לבדואים ונהיו לשבט.
הדליל שלנו סלאח, איש מקסים ומורה דרך לעילה ועילה אירגן לנו את כל החבילה שכוללת מונית מהגבול וחזרה לנואיבה, ליווי של שני גמלים שסחבו את כל הציוד, אוכל לכל הימים ותשלום לבעלי הבוסתנים עבור הלינה. החבילה עלתה 220 דולר לאדם. על זה הוספנו טיפ לסלאח הדליל ורג'אב המגמל והטבח.
הלינה בעיקרון תחת כיפת השמיים זרועי הכוכבים, אבל במקרה של מזג אויר קיצוני אפשר להיכנס לחדר חנוק או תחת גג של חושה. הבדואים מספקים מזרונים ושמיכות ישנות. צריך להביא שק שינה טוב וכדאי גם כרית קטנה להתפנק. בספטמבר כבר היה קריר בלילה.
ארוחת הערב שבישל רג'אב הייתה משביעה וטעימה וכללה מרק עדשים, תבשיל ירקות, אורז וסלט. ארוחת בוקר וצהריים לקחנו אתנו בתיקים. תיק יום של 18 ליטר מספיק בהחלט, בדרך יש מעיינות שאפשר למלא בהם מים ואין צורך ביותר משני ליטר מים לאדם. אפשר להביא כדורי כלור לחובבי הז'אנר.

טאבה לבוסתן של עמריה בואדי זוואתין

אחרי שצלחנו את הגבול בסיבות 12 עלינו על המיניבוס טויוטה של סלאח הנהג ואחרי כשעתיים נכנסו לעיר שנבנית בימים אלו בבקעת א-רבה- בקעה גדולה אליה מתנקזים הואדיות הגדולים וממנה יוצאים הנאקבים (שבילים) להרים. סלאח הנהג הוריד אותנו בבית של סלאח הדליל, שם השארנו את הציוד שלא נצתרכנו לטראק, שתינו תה, קפה, ואכלנו תקרובת שהוגשה לנו. ארזנו תיק יום לטיול ויתר הציוד נכנס לביג-בגים אותם הטעין רג'אב על שני גמלים.
15:30 יצאנו מהבית של סלאח ועלינו במעלה נאקב אבו ג'יפה שפירושו "אבי הסירחון". הנאקב התלול קיבל את שמו מהריח שהריח הבדואי מהגמל שהלך לצדו מתאמץ בעליה. במבט לאחור ניתן לראות הבקעה הרחבה שהולכת ונבנית על ידי המצרים במלונות ענק סגנון דובאי. בדרום הבקעה למרגלות השביל אפשר להבחין במבנה כנסייה עם גג רעפים, זהו דיר ראבה "מנזר האדון" שנתן את שמו לבקעה.
כעבור שעה הגענו לאוכף (1840) שם הראנו סלאח מלכודת נמרים. כשנכנס הנשק החם לסיני במאה ה-19 אוכלוסיית היעלים התדלדלה והנמרים נאלצו להשלים קלוריות וחלבון מהעדר של הבדואים. הבדואים כתגובה למדו להכין מלכודות לנמרים מאבנים וחבל. למתעניינים בנושא אני ממליץ לקרוא את הרומן של צור שיזף "נמר בהרים".
מהאוכף, השביל יורד לואדי טובוג, שם נתקלנו לראשונה בתופעת הבוסנים במרחב ההר הגבוה. את תרבות הבוסתנים הביאו איתם כנראה הנזירים הביזנטים מיוון ואנטוליה ואומצו בהצלחה על ידי הבדואים מהג'בלייה. ליד הבוסתן יש שוקת מים שנובעים מסלע הגרניט אותם אפשר לשתות ולהצתייד לדרך. עוד הליכה קצרה ונכנסים ימינה לואדי זוואתין בו לנו בבוסתן של עומרייה, אשה קטנה וקשוחה בת 75 ששולטת בעסקי האירוח שלה ביד רמה. אכלנו ארוחת ערב כיד המלך והלכנו לישון תחת שמים זרועי כוכבים ללא ירח.

זוואתין - ג'אבל עבאס באשה - ואדי טיניה - גן הפסלים בפארש אום סילא - גולאת אל אזראק - נקיק הפטל -פארש רומנה

קמנו בבוקר, קפה ותה עם ביסקוויט, קיפול מהיר, את התיקים הגדולים הפקדנו אצל רג'אב ואת תיקי היום שמשו על הכתפיים ופתחנו בעליה מתונה במעלה ואדי זוואתין, מימיננו ג'אבל תיניה שעל פסגתו הנמוכה שרידי ארמונו הלא גמור של עבאס באשה שליט מצרים. במבט לאחור נראית פסגת קתרינה עם הקפלה הקטנה. אחרי כ-40 דקות הגענו לאוכף ממנו נשקף נוף מרהיב מערבה. השארנו את התיקים ואת סלאח באוכף ועלינו לעבאס באשה (2310). האגדה מספרת שעבאס, שליט מצרים, נכדו של מוחמד עלי, סבל מקצרת נשימה וביקש לבנות ארמון במקום היבש ביותר, לשם כך שחטו כבש ושמו חתיכות בשר בפסגות שונות במרחב. חתיכת הבשר בג'באל טיניה נשמרה לאורך זמן במצב הטוב ביותר ונבחרה למקום הארמון. דרך נחצבה בהרים "סיכת עבאס באשה" והארמון החל להיבנות, אלא שכעבור זמן לא רב נירצח עבאס בגיל 41 בלבד והארמון והדרך מעולם לא הושלמו.
מהארמון כדאי ללכת עוד 50 מטר מזרחה לתצפית נהדרת על בקעת ראבה 900 מטר מתחת ומישור א-ראחה הגדול. בזמן שהחברים ירדו לארוחת בוקר מעשה ידי סלאח עליתי לפסגת ההר הדרומית- פסגת ג'אבל טיניה, לתצפית על ההרים מדרום ומזרח. את ארוחת הבוקר אכלנו בצל האבן כמאמר הבדואי: ט'ל אל חג'ר אחסן מין ט'ל אל שג'ר- טוב צל האבן מצל העץ.
מהאוכף ירדנו לואדי טיניה שם שאבנו מים לשטיפת הפנים. מואדי טיניה נכנסנו לואדי אבו טוויטה עם בוסתן דג'אני הגדול. בבוסתן לא היתה נפש חיה אבל שרידי הלקטי הפרג המחורצים והגנג'ה הריחנית העידו שהבוסתן מטופל ובעליו מביני עניין.
בקצה הבוסתן פניה שמאלה לנאקב שלוקח לבאר אום סילה שנמצאת בפארש אום סילה. בפארש אום סילה עשרות גלי אבנים שנעשו על ידי קבוצות מטיילים ותנועות נוער. מפארש אום סילה ירידה תלולה לגולאת אל אזראק, בריכת מים נהדרת בעומק 7 מטרים שמומחי סיני מחשיבים לגולת הכותרת שבמעיינות ההר הגבוה. אחרי עצירה ארוכה לרחצה וארוחת צהריים המשכנו את דרכנו לסיד אבו חבייק- נקיק הפטל. מהבריכה עולים תחילה לגדה התלולה ממנה ירדנו ומוצאים את השביל שירד לנקיק, בנקיק נתקלנו במפלונים עם צינורות טפטוף על תקן חבלים ומים שיוצאים מהסלע יוצרים קיר מקסים של שערות שולמית. מסוף הואדי הליכה קצרה לבוסתן הלינה שלנו בפארש רומנה- בקעת הרימונים. סך הכל 19 קילומטר של יופי בלתי רגיל.

פארש רומנה - נאקב בחרייה - ואדי זעתר - באב אל דוניה - ראס אבו עלדה - ואדי ג'יבאל

7:45 שעת בוקר מאוחרת יחסית לסיני (השעון המצרי מקדים אותנו בשעה), הצטרפתי לשני אחים ולדליל שלהם מוחמד בזמן שהחבורה שלנו בחרה בדרך קיצור בגלל כאבים בברך ושתיה מופרזת.
הדרך עולה דרומה ומערבה בנאקב בחרייה, נתיב הים, לשאלת פשר השם ענה מוחמד שהנוף מהשביל נראה כמו ים. כעבור שעה פונים ימינה בואדי זעתר, בואדי עצי עוזרר סיני מרשימים ביותר ואפילו שועל אפור גדול נראה על צלע הואדי. דוקא את הזעתר פיספתי.
הליכה קצרה מביאה לעין נג'ילה, מקום יפה לעצירה לתה וארוחת בוקר, אפשר למלא מים מהנביעה. בעין נג'ילה השערתי את התיק והלכתי לבאב אל דוניא- שער העולם עם קבוצה של 4 מטיילים ישראלים והמדריך שלהם יותם שמכיר את האזור לפחות כמו הדליל הבדואי. באב אל דוניה זה חתך V בשרשרת ההרים ממנו נשקף הנוף מערבה למפרץ סואץ. לצערנו הראות לא הייתה מיטבית ובכל זאת היה מרשים מאוד. חזרנו לעין נג'ילה ואחרי עוד תה וקפה עלינו שני ק"מ נוספים לראס אבו עלדה, בדרך ראינו פרחי מנגן על הסלע וחמור בר, אחד מני רבים שנעזבו לנפשם לפני כמה עשרות שנים והיום מסתובבים חופשי.
ראס אבו עלדה (2150) איננה מהפסגות הגבוהות בסביבה אבל הנוף שנשקף ממנה לכיוון דרום ומזרח הוא אולי היפה ביותר, כשבדרום הרחק נראית הפסגה המשוננת של ג'אבל אום שומר שנחשב ע"י הפריקים של סיני ליעד היפה ביותר. הירידה מראס אבו עלדה בנאקב אום סיחה על מחסופי סלע נהדרים, שם נפרדתי מיותם כדי להספיק להגיע לחברים לפני החושך, בסוף הירידה פונים שמאלה במעלה ואדי קצר ומגיעים לאוכף ממנו נשקף הנוף לואדי ג'יבאל הרחב וההרים מצד מזרח.
מהאוכף ירידה תלולה לואדי ג'יבאל שם ממשיך השביל לצד הבוסתן של סלאם פראג' ועוד הרבה בוסתנים נטושים. באחד מהם חמדתי ענבים שחורים נהדרים ועתירי קלוריות. סוף הואדי נפגש עם ואדי זוואתין- ואדי הזייתים, שם לנו את הלילה באחד הבוסתנים.

מואדי זוואתין חזרה לכפר

הדרך חזרה תכלס עברה באותו נתיב כמו ביום הראשון אבל משום מה נראתה אחרת לגמרי.

טיפים

• סלאח +0201010670964 מתקשר בהודעות קוליות בווטסאפ.
• יותם דהאן, מורה דרך עם דרך ארץ שמכיר את ההר הגבוה לפחות כמו הבדואים מהג'בלייה 0509235674