צפון מונטנגרו עם ילד בן שנתיים

אמלק

מונטנגרו מדינה יפהפה, קרובה, קטנה (בקטע טוב) ויחסית זולה.
יעד מומלץ מאוד למי שאוהב טבע, בלי לטוס רחוק מדי.

טיסה

טסנו לשדה התעופה ב-tivat עם ישראייר, והאמת שהכל הלך חלק בהלוך וגם בחזור.
שלחנו גם את המנשא וגם את העגלה שלנו רגע לפני העלייה למטוס גם בהלוך וגם בחזור והגיע בלי בעיה.
מה שכן השדה שם מאוד קטן וממש אין סיבה לבוא מוקדם כמו בארץ. לא הייתי בא יותר משעתיים לפני וגם זה הרבה יותר ממספיק.

כסף ועלויות

המדינה זולה באופן יחסי לישראל, ומשתמשים שם ביורו למרות שהם לא באיחוד האירופי.
במרבית המקומות מקבלים אשראי, אך בהחלט היו מספר מקומות שדרשו מזומן, כולל השכרת רכב ומקום לינה אחד (על אלה ידענו מראש) אז כן חשוב להביא.

בהערכה גסה מבחינת עלויות:
-לינה ב-100 יורו ללילה
-מנה עיקרית גדולה במסעדה 10-15 יורו
-השכרת רכב גדול ליום עם ביטוח ~40 יורו

רכב ונסיעות

בפייסבוק 90% מהאנשים ממליצים על אבי או על קוסטה שלוקחים מחיר מופקע לחלוטין, אז החלטנו בעקבות המלצות אחרות שראינו להשכיר מTERRAE-CAR. הם היו מצויינים - חיכו לנו בשדה עם שלט (כבר הרגשנו מיוחדים!), קיבלנו אחלה רכב, הביטוח שלהם כולל הכל, וכל ההתנהלות מולם היתה מעולה.

הכבישים בסך הכל היו טובים, אם כי צריך להתכונן ללא מעט פיתולים בגלל הטופוגרפיה ההררית. הנופים בדרך נהדרים אז אין מה למהר בכל מקרה.

אוכל

הייתי אומר שמונטונגרו היא לא שיא הקולינריה, מצד שני אכלנו בכמה מקומות לא רעים ובכללי המנות במסעדות מאוד גדולות. לצערנו בלא מעט מקומות מעשנים כמו קטרים בתוך המסעדה, שזה ממש מוריד את החשק. בכל מקרה אכלנו בחוץ לרוב רק פעם ביום ואת השאר בישלנו בעצמנו, יש רשת סופרים voli שהיא ממש גדולה ויש שם כל מה שצריך.

יום 1 - נחיתה ב-Tivat ונסיעה לקולאשין

טיסת בוקר עם ישראייר, הכל הלך חלק לגמרי. אמנם היינו עם עגלה מתקפלת שאפשר להעלות למטוס אבל שלחנו אותה ממש לפני העלייה ביחד עם המנשא. כהרגלנו ירדנו אחרונים מהמטוס, מה שהביא אותנו לסוף תור ארוך ומייגע לבדיקת הדרכונים. למזלנו העיניים הכחולות היפות של הבן שלנו פגשו את אלה של עובדת נחמדה שם, ובלי שביקשנו העבירו אותנו לקדמת התור👼.
ביציאה מהשדה חיכו עשרות רבות של מקומיים עם שלטים עם שמות, הצלחנו בקושי לאתר את שלנו והוא לקח אותנו לחניון סמוך עם הרכב שחיכה לנו.
5 דקות נסיעה מהשדה כבר הגענו לסופר מרקט voli והצטיידנו לימים הקרובים, בגדול מצאנו שם כל מה שחיפשנו.
הנסיעה לאיזור קולאשין ארכה כ-3 שעות, והדרך שגוגל מאפס ניסה לקחת אותנו היתה חסומה להפתעתנו על-ידי שוטר בטענת שיפוצים בהמשך הדרך. בלית ברירה עשינו עיקוף דרך פודגורוציה שהתגלה בסוף כנסיעה יפהפה בהתחלה על קו החוף של המדינה, וגם לא הוסיף הרבה זמן לנסיעה.
בסופו של דבר הגענו לבקתה נהדרת (קישור בסוף) שהיתה במרחק נסיעה קצרה מקולאשין אבל לגמרי בתוך הטבע הנהדר שיש בסביבה. ממש נהנינו סתם להיות שם ולהסתובב בחוץ עם הפרות, לרדת לנהר, או סתם לשבת מול כל הירוק.

יום 2 - Biogradska gora

יש כאלה ששומרים את הטוב לסוף, אבל אנחנו התחלנו עם האטרקציה המרכזית של האיזור, ואולי היפה ביותר בכל הטיול שעשינו. נסענו כ-20 דקות לפארק הלאומי Biogradska gora, ומרוב שהגענו מוקדם לא היה אפילו שומר בכניסה לקחת כסף (הבנו את זה רק ביציאה). איך שחונים את הרכב רואים את התמונה המפורסמת שלא בכדי הפכה לסוג של פוסטר של מונטנגרו. אגם צלול ויפה, עם מזח קטן וכמה סירות עץ קשורות אליו כשמסביב ירוק, ירוק ועוד ירוק. ההגעה המוקדמת זיכתה אותנו לצלם כאוות נפשנו בלי הפרעות של אנשים על המזח הקטן, פריווילגיה מפוקפקת של הורים לילד בן שנה ותשעה חודשים שהחליט לקום מוקדם במיוחד באותו הבוקר.
עשינו את המסלול הקלאסי מסביב לאגם, לקח לנו כשעה בקצב קל ומהנה. המסלול באמת קליל ונחמד, נותן זוויות על האגם המדהים, עובר בתוך היער העבה, בגשרים מעל נחלים קטנים וחזרה לנקודת ההתחלה. בתקופה הזאת של השנה, כולל השעה המוקדמת יחסית בבוקר, גרמה לכך שהיה קר אז כן כדאי להצטייד בביגוד חם.
זה לא קרה הרבה בטיול, אבל במקרה באותו יום אכלנו במסעדה טובה בשם Sherpas Restaurant בעיר קולאשין. העזנו לקחת מנה מקומית שהיא סוג של פירה עם טון חמאה ו-2 טון גבינה, והיה ממש ממש טעים.

יום 3 - Mrtvica canyon

במרחק של 40 דקות נסיעה דרומה, כלומר יורדים הרבה בגובה ונהיה חם ונעים פתאום, ניסינו מסלול קצת פחות מוכר. אני מודה שלא היה הרבה מידע ברור לגביו באינטרנט, ובדיעבד לא הגענו לחלק היפה שלו בגלל האורך, אבל עדיין היה נחמד. אם הייתי צריך לקצר איפשהו אני חושב שהייתי מוותר על הטיול הזה למרות שהיה ממש יפה, או לפחות עושה רק את החלק הראשון שלו. המסלול הוא הלוך-חזור, וחלקו הראשון, ולדעתנו היפה ביותר, מגיע לגשר דנילוב. לגשר מגיעים אחרי 15-20 דקות של הליכה קלילה במקביל לנחל טורקיז שוצף. הגשר יפה כשלעצמו והמים מתחתיו כל כך צלולים שזה לא הוגן.
שוב העיניים היפות של אלון (ואולי זה התלתלים הזהובים הפעם?) משכו את תשומת לב המקומיים, וביקשו ממני להתראיין בשמו לסדרת טבע במונטנגרו שצולמה ממש שם.
לצערנו המשך המסלול מתרחק מהנחל המדהים, ככה שקצת התבאסנו כי הוא באמת מדהים. בשלב מסוים הסתובבנו, וכאמור לפני נקודה מאוד יפה של הטיול שחבר׳ה מקומיים שפגשנו שם סיפרו לנו שנמצאת עוד כשעה בהמשך ואליה לרוב מגיעים. כשחזרנו לרכב הטמפרטורות כבר ממש היו חמות ועצרנו לטבול בנחל עצמו, שממש ליד החניה נפגש עם עוד נחל ויוצר מראה מרהיב ומזמין. אני טבלתי במי הקרח ולא התחרטתי 🙂.

אחר-הצהריים הלכנו לעיירה קולאשין, שהיא מעין עיירת סקי מנומנמת.האמת שאין ממש מה לעשות שם חוץ מכמה מסעדות וחנויות.

יום 4 - Pešića Lake

אז כמיטב המסורת בטיולים שלנו, אני מחפש מסלולים מחוץ למסלול הרגיל, והפעם יצא מוצלח ביותר.
נסענו לאתר הסקי של קולאשין, והמשכנו אחריו עוד למעלה בדרך עפר מעט משובשת אבל לחלוטין עבירה לרכב רגיל. החנינו את הרכב ממש בכניסה ל-Zekova Glava Transmitter שזו מעין תחנת ממסר ענקית על פסגת ההר שם. הגובה חשף בפנינו את הנוף ההררי המדהים מסביב, שניסה להסביר את מקור השם של המדינה הזאת. הגובה גם הביאה איתו את הקור, אז התלבשנו בהתאם ויצאנו לכיוון האגם.
אפשר כבר מתחילת הטיול לראות את כולו, ירידה לאגם יפהפה בשם Pešića Lake וחזרה במסלול מעגל מצידו השני. הירידה והעלייה אמנם לא ארוכות מדי, אבל בהחלט תלולות ודורשות מאמץ. הייתי מגדיר את זה כטיול ברמת קושי בינונית, אבל שווה מאוד.
כהערה כללית על הטיולים הרגליים הפחות מוכרים במונטנגרו, הגוגל מאפס לא מכיר טוב את שבילי ההליכה, לעומת זאת בmaps me יש הכל, רק לא לשכוח להוריד את המפה מראש.

יום 5 - נסיעה לכיוון ז׳בליאק

אחרי כמות ימים מכובדת באיזור קולאשין, עזבנו את הבקתה המדהימה שלנו ויצאנו מערבה לכיוון ז׳בליאק. עצרנו בדרך ב-tara springs park, ששם יש מסעדה שלצערנו לא היתה פתוחה, אבל נחל יפהפה עם המון מפלים קטנים שאפשר ללכת לאורכם ולרוחבם. אם עוברים שם ממש כדאי לעשות עצירה. קטע קטן בכביש לכיוון גשר tara היה סגור לשיפוצים אחרי שהסתבר לנו שהכביש ממש קרס בחורף האחרון, אבל לשמחתנו הוא נפתח כל יום בין 12-14 והצלחנו לנצל את החלון הזה למעבר. שמנו לב שבמונטנגרו עובדים לא מעט על הכבישים תוך כדי שמאפשרים לנהגים לנסוע, מאוד מוזר. עברנו דרך גשר tara שבהחלט שווה עצירה, אבל חזרנו לשם רק למחרת. התמקמנו בבקתה נחמדה כ-10 דקות מהעיירה ז׳בליאק. גם שם הצטיידנו בvoli שנמצא ממש במרכז העיירה, ולידו מסעדה טובה בשם Or'O.

יום 6 - Black Lake

המשכנו בהרגל של להתחיל קודם עם האטרקציה המרכזית של האיזור, שהיא ללא ספק הblack lake בשמורת הטבע דורמיטור הסמוכה לז׳בליאק. בכניסה לשמורה לכיוון האגם יש חניה בתשלום של 2 יורו וכניסה 5 יורו לאדם. הליכה קצרה על מעין כביש בתוך יער נותנת תחושה ששום דבר מיוחד לא הולך לקרות לך, אבל ברגע אחד האגם (הלא כל כך שחור) נפרס במלוא יופיו. האגם גדול יחסית ומוקף בעצי אורן רבים, והצבעים של המים משתנים עם כל קרן שמש שפוגעת בהם. עשינו מסלול מסביב לאגם, שהיה קצת יותר ארוך מזה בBiogradska gora אבל גם כן לא ארוך במיוחד, כשעה ורבע נטו. יש המון פינות מדהימות לעצור בדרך, וכמובן מסעדה תיירותית, שדווקא הפתיעה עם מחירים דומים לשאר המסעדות ועם קפה לא רע בכלל. היה קשה לעזוב את האגם המדהים הזה, אבל ענני הגשם ושנת הצהריים הכריעו את הכף לחזרה לבקתה שלנו.
אחר הצהריים השלמנו את הביקור בגשר tara, שהיה מרשים יותר משחשבנו. הערוץ הוא העמוק ביותר באירופה, והשני בעולם רק לגרנד קניון(!). הגשר שעליו עוברים גם כן מחזיק איתו סיפור מעניין, בכך שהוא נבנה עוד במלחמת העולם השניה והיה בזמן הבנייה הגדול ביותר באירופה למעבר כלי רכב.

יום 7 - Jablan lake

במקור תכננו לעלות על הרכבל ל-Zabin Kuk אבל הבנו שזה לא כל כך מתאים עם ילד בגיל של אלון. בכל זאת רכבל פתוח עם ילד שלא יודע מה זה לשבת על הטוסיק ליותר מדקה. במקום זאת מצאנו מסלול פחות מטוייל בשמורה, לכיוון Jablan Lake. הוא מעט יותר צפונה מה-Black Lake, וההגעה אליו לא דורשת כניסה בתשלום. פשוט מחנים את האוטו לצד הדרך ומתחילים ללכת. קצת קשה לעקוב אחרי השבילים, צריך ללכת עם maps.me פתוח אבל חוץ מזה הכיוון הכללי די ברור וההליכה יחסית נוחה. מעבר לעובדה שהיינו ממש כמעט לבד, הנוף היה מדהים והרגיש שאנחנו בדרך לכפר של הוביטים או משהו כזה. אחרי קצת פחות משעה הגענו לאגם, שהיה קטן יותר מאלה שראינו עד אז, אבל יפהפה גם כן. האגם מוקף קיר סלע שמתנשא גבוה כמעט מכל עבר, ונותן תחושה של אמפי.
החזרה לאוטו בעיקרון באותה דרך, אם כי יש אפשרות לעשות אותו קצת מעגלי.

אחר הצהריים נסענו לאגם קטן לא רחוק מזבליאק בשם Vražje jezero, מגיעים אליו ממש עם האוטו.
הוא נראה כמו עין כחולה ומסביב הכל ירוק ירוק. מקום נחמד ממש סתם להסתלבט ולעשות איזה פיקניק.

יום 8 - נסיעה לtivat והעיר העתיקה בkotor

אז לצערנו בשלב הזה נפרדנו מהטבע המרהיב של צפון מונטנגרו, והתחלנו נסיעה דרומה חזרה לטיבאט כדי לתפוס את הטיסה למחרת בבוקר. ממש קרוב לטיואט נמצאת העיר קוטור, שבה עיר עתיקה מקסימה מוקפת חומה. נחמד אפילו יותר שבתוך העיר העתיקה אין בכלל כניסה לרכבים אז ההסתובבות נעימה. הלכנו שם בין המון סמטאות צרות, מלאות בחתולים ובחנויות מזכרות לחתולים בהתאמה. חוץ מזה יש המון מסעדות ובתי קפה ואווירה מגניבה לאללה.

בלילה ישנו במלון ממש סביר סמוך לשדה שנקרא casa collection, ולמחרת טסנו לארץ.
כמו שציינתי השדה שם ממש קטן אז ממש אין מה להגיע מוקדם.

סיכום

יעד נהדר ואפשר להגיד גם מפתיע. הטבע היה מעל למצופה, סך הכל האנשים היו נחמדים ובאמת אין לנו משהו רע להגיד, אולי חוץ מהאוכל :)

ולמי שמטייל עם ילד קטן זה תמיד מאתגר, אנחנו מצאנו את מונטנגרו יעד מעולה בהקשר הזה. האגמים וכל המים הלהיבו אותו מאוד, בכל מקום המון דשא ומרחבים פתוחים שאפשר לרוץ ולשחק, הנסיעות לא ארוכות מדי, הטיסה ישירה וקצרה...בקיצור בהחלט מומלץ!

לא פירטתי הכל כמובן, אז מוסיף את המייל שלי למי שירצה לשאול בשמחה:
shimric@gmail.com

קישורים חיצוניים

• לינה בבקתה ליד קולאשין
• לינה בבקתה ליד ז׳בליאק
• מלון בינוני ליד שדה התעופה בטיואט