מונטנגרו סוף יולי
סיפור דרך מונטנגרו סוף יולי 2025, טעימה מטרק פסגות הבלקן pob-peaks of balkan.
| תאריך הטיול | July 2025 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
| עונה מומלצת | אנחנו הלכנו בקיץ. |
תוכן עניינים
כללי
משך טיול: 6 ימים. מספר ימי הליכה: 3.
על הטיול הזה חלמתי כבר כמה חודשים, לא זה ספציפי אבל משהו כזה, ובסופו של דבר אחרי ביטול טיסה בגלל האיראנים ועוד מלא דברים שהשתנו הזמנו את הכרטיסים לטיווט מונטנגרו יום לפני הטיסה. את כל הטיול תכננתי יום לפני ועל הדרך ככה שהכל ספונטני ויכול להשתנות.
יצאנו שלושה חברים בני 18, רמות כושר משתנות אבל בגדול בכושר טוב.
הטיסות: הזמנו כאמור יום לפני, באתר של ארקיע, הלוך וחזור פלוס טרולי 8 קילו יצא לנו 1660 שח, אני קיוויתי אפילו ליותר זול אבל עקב התקופה זה הגיוני.
הכנות:
כאמור הזמנו את הטיסות יום לפני ככה שהמשך היום עבר בקריאה וחקר על האזור, כמה שאפשר לפחות, אז הינה כמה נקודות חשובות למי שמתכנן לצאת. (כתובות לאחר מעשה)
רמת קושי- באופן כללי הטרק הזה הוא קשה, מעטים הפעמים שאפשר לעשות יום בלי לרדת 1000 מטר ולעלות 1000 מטר, או לפחות כך הבנתי, אנחנו לא פחדנו "לרמות" ולתפוס פה ושם מונית או טרמפ בשביל לקצר איזה 500 מטר עליה מעפנה בכביש 4×4, כך שיצא שלא הגענו למספרים האלה באף יום.
מפה-אני תמיד משתמש באפליקציה mapy.cz, עד עכשיו כמעט לא אכזבה אותי, יש אפשרות למפה של מדינה אחת בחינם אבל בגלל שעוברים את הגבול במסלול לאלבניה מידי פעם (ארחיב בהמשך) אז החלטתי שאשלם להם בשביל פרימיום ולי זה היה מאוד נוח. (לקמצנים/חסכנים יש תקופת ניסיון של שבוע חינם אז אם אתם מתכוונים לטייל פחות משבוע תוכלו להשתמש בזה ולבטל בסוף)
(בדקתי גם באפליקצית גאיה וקומוט וגם אצלם יש את השביל החסר ראו יום שלישי להליכה, ככה שעדין ממליץ על mapy.)
סימון שביל-
מסומן הייטב עם סימון אדופ לבן אדום ולשטים של pob
לינה- בוקינג עובד שם 90% מהזמן ממש טוב, ואם לא הוא מראה את השמות של הבקתות שאין אצלו, ואפשר לחפש בגוגל ולמצוא איש קשר, אני הזמנתי שני לילות ראשונים מהארץ וכל השאר הזמנו לילה לפני, בנוסף עקב בירבורים שלנו כל הזמן ביטלנו והחזרנו וסך הכל זה היה ממש סבבה רק שימו לב בבוקינג שאם הזמנתם משהו יכול להיות שיבקשו תשלום על ביטול מאוחר מידי, אז שימו לב לפרטים הקטנים. חלק מהמקומות שישנו בהם זה היה ממש צימר מפנק וחלק ביקתות משותפות, תכלס לנו זה לא היה כל כך משנה.
**אנחנו טיילנו בשיא העונה וכן היו מקומות שהיו מלאים לגמרי אז חשוב לבדוק מראש.
מים-סחבנו שלושה ליטרים כל אחד ולא סיימנו את המים אף פעם, יש בדרך ברזים זורמים כאלה שאפשר למלא מהם, המזג אוויר כשהיינו היה מעונן גשום וקר ככה שלא שתינו מלא, בכל מקרה חשוב להשלים כשמגיעים לביקתה.
אינטרנט- בארץ עשיתי esim של airalo, משום מה לא עבד לי כשנחתנו, אז קניתי סים של telekom ביורו לאחד (קנינו שניים) ואז משלמים באתר שלהם דרך הברקוד 15 יורו ל500ג' ל15 יום,(כל סים 15 בנפרד) . וואלה עבד נהדר איפה שהיה קליטה שזה בדיוק בכל מקום חוץ מבכל הטרק עצמו. בבקתות יש אינטרנט חינם שעובד אחלה. (טיפ חשוב, אם יוצאים כמה אנשים שכל אחד יקנה אינטרנט מחברה אחרת או בצורה אחרת ליתר ביטחון)
אוכל-בכל הבקתות מגישים בוקר וערב, לפעמים זה כלול במחיר ולפעמים לא, להבנתי אפשר לבקש מהם לקנות אוכל לצהרים, אנחנו עשינו בדרך לנק ההתחלה סופר גדול שקנינו גם אוכל לכל הארוחות צהרים וגם שוקולד וצימוקים וכדומה. בבקתות מגישים גם צמחוני.
מזג אוויר-תבדקו מראש ותביאו מעיל גשם.
אשרות מעבר גבול- והנה הגענו לקודש הקודשים של הטרק הזה, הדבר שכולם חוששים ממנו. בגדול הטרק מזגזג בין המדינות מונטנגרו, אלבניה וקוסבו, המעבר גבול מתבטא בשביל גיפים ושלט ולפעמים גם קראוון קטן שאמור להיות בו שומר. אנחנו עברנו רק לאלבניה ובמהלך הדרך התחלנו להילחץ מהעובדה שלא הוצאנו אשרות כאלה, וכבר היינו בראש לבטל ולחזור למונטנגרו. בסוף שאלנו את המארח שלנו בבקתה באלבניה מה דעתו והוא אמר שלאף אחד לא אכפת מהאשרות האלה אלא אם אתם לא חוזרים בסוף ברגל למדינה שממנה התחלתם. (לדוגמה אם נחתתם במונטנגרו ועברתם ברגל לאלבניה בלי אשרה ומאלבניה הטיסה שלכם חזרה, אז ככל הנראה תהיה לכם בעיה) בכל מקרה אנחנו החלטנו להמשיך כרגיל בלי האשרה וכאות אישור מאלוהים תפסנו טרמפ בבוקר עם השוטר שאמור להיות במעבר גבול, לא הוצאנו מילה כל הטרמפ ובסופו יצאנו מהאוטו התחלנו ללכת והשוטר קרא לנו חזרה, ואז ביקש להצטלם איתנו. בקיצור לאף אחד לא אכפת מזה.
בלי היתחייבות.(מי שרוצה בכל זאת להוציא אשרה, אפשר לעשות זאת באתר בשם zbolo וזה אמור לעלות בסביבות ה30 יורו ומבקשים שם להגיש את הבקשה שמונה חודשים מראש עם אפשרות לקצר תהליכים עם חופרים להם).
*אנחנו עשינו רק שלושה ימי הליכה מתוך משהו כמו עשרה, אז מי שרוצה הכל ממליץ על הסיפור דרך של שיר ובר מספטמבר 2014.
יום ראשון-נסיעות.
נחתנו בטיווט באיחור של שעה וחצי+- שם חיכה לנו הנהג שארגנתי מראש, אחלה של בחור, לא יודע מילה באנגלית נוהג עם הטלפון ביד ושם שירים גרועים במונטנגרית, לקח אותנו מסביב לפקקים של העיר דרך הכבישים הכפריים וביקש מחיר פגז 210 יורו, שילמנו 230 (יאאללה איזה לארג'ים אנחנו וואו)
רדה נהג מונית-+382 68 455 527 עונה בווצאפ תכתבו לו באנגלית והוא מתרגם.
בדרך עצרנו בסופר הגדול שממש שתי דקות מהשדה, שם הצתיידנו בסימים ואוכל לטיול, (עלה 130 יורו והיתה קניה מעולה, אולי אפילו גדולה מידי.) , המשכנו עם רדה הנהג שחיכה לנו בסבלנות ולקח אותנו נסיעה של כמעט חמש שעות (היו עבודות בכבישים שהאטו משמעותית, ברגיל זה סביב 4 שעות) עד פלאב (plav) עיירה במזרח מונטנגרו שהטרק עובר בה, הגענו לגסט האוס emina, רדה התקשר ובירר בדיוק איפה המקום (תודה רדה!!).
Emina היא סבתא נחמדה שכמובן לא יודעת אנגלית ומארחת אנשים בסוג של יחידת דיור ממש נחמדה שצמודה לבית שלה, שם גרה גם שאר המשפחה והנכדה המתבגרת שמשמשת כמתורגמנית בעל כורחה. הגענו בשעה עשר והסבתא יצאה אלינו והראתה לנו את המקום, לאחר כמה צעקות של הסבתא הגיעה הנכדה ועשתה לנו צ'אקאין, צילמה דרכונים והכל. הלכנו למסעדה בהמלצתה של הנכדה במרכז של פלאב, הליכה של חמש דק, מסעדה סבירה, והלכנו לישון. Emina לוקחת 38 יורו לחדר של שלושה. מחיר מעולה.
יום שני-הליכה:
מ Plav-cerem
13.5 קמ, 550 מ עליה, 620 מ ירידה.
+נסיעה של 25 דק ב20 יורו (כי כנהוג אנחנו לארג'ים לנהגים.)
את היום התחלנו כמיטב דרכינו בחוסר החלטיות טוטאלי כלפי הנעשה באותו יום, אחרי קצת וויכוחים קבענו תוכנית: נמצא נהג, שיקח אותנו בכביש שמסומן כשביל אופניים לכיוון ההרים, משם נטפס בשביל שמסומן במפה כפשוט קו מקוקו, ככה שלא בדיוק ידענו לאן נגיע, הרעיון היה לקצר באופן משמעותי את המסלול ולהגיע לישון באותה נקודה.
ספוילר, הגענו.
קמנו בשמונה וביקשנו מ emina לשלם וניסינו להוציא ממנה מידע על מוניות באזור, היא בתמורה זרקה כמה מילים במונטנגרית וצעקה לנכדה שלה שתבוא, הנכדה המסכנה יצאה אלינו בפיגמה מסכה על הפנים ופרצוף של אזעקה בשבת בחמש בבוקר. ובכל מקרה לא ידעה כלום על מוניות. הלכנו למרכז לסופר אחרון, קנינו סכין חדה ובקבוק מים להשלמה, והמוכרת בקופה סידרה לנו את אח שלה בתור נהג.
(כאמירה צדדית אספר שלפני זה ניסינו להעזר בזוג שעמד בדוכן עיתונים, הם ניסו לעזור ולא כל כך הצליחו וכששאלו מאיפה אנחנו וענינו "ישראל" הבעל נחרד, אמר "פלסטינה" ירק על הרצפה בכעס והלך בזמן שאישתו נשפכת מצחוק לידנו.)
האח של המוכרת, בחור חמוד שכשסיפרנו לו שאנחנו מישראל אמר, ואני מצתת "I couldn't give less a fuck"
הסיע אותנו בדיוק לנקודה שרצינו, ואמר לנו לשלם כמה שנראה לנו, ושאם אנחנו צריכים אז יש למשפחה שלהם גסט האוס משלהם ושאנחנו מוזמנים להתארח אצלם, הבאנו לו 20 יורו ולקחנו את המספר שלו למקרה שלא נסתדר בהמשך ונחזור ונתקשר אליו ונלך לישון אצלו.(לא שהיינו צריכים את זה אבל המספר התברר כשגוי או משהו, לא עבד)
הוא הוריד אותנו בדיוק איפה שרצינו, התחלה של שביל 4×4 שמסתבר שזה מה שהקו המקוקו במפה מסמן (לא תמיד זה מה שהוא מסמן, זה בגדול שביל שלא מגדיר את עצמו) , כל הדרך הלכנו בשביל הזה, לא היה כזה גרוע ומאוד נהננו, זה שביל שאולי בעבר הרחוק היו נוסעים עליו ועכשיו אולי גיפאים מנוסים עם גיפים מרשימים היו מצליחים לעבור, בכל מקרה לא ראינו נפש חיה. בדרך יש כמה מעברים טריקים מעל נחל, פה ושם הנעל נרטבת. השביל רובו בעליה ואחרי המעבר גבול עוברים לכביש עפר שעוד נמצא בבניה, ההליכה יותר מבאסת כי זה על כביש אבל עדיין יפה ואני בטוח שמאחורי כל העננים שישבו עלינו יש גם נוף מטורף. ההגעה לכפר cerem מתבטאת בספק בית קפה ספק סככה עם גזיה, הכפר הזה הוא פשוט מקבץ בקתות חלקן הרוסות וחלקן חדשות במרחקים של מאתיים שלושמאות מטר בין אחת לשניה, אין שם שום דבר מעבר.
לקראת סוף הטיול אחרי המעבר גבול לאלבניה התחילה הסגה של האשרת מעבר, בפועל לא קרה כלום פשוט הלחצנו את עצמנו. הגענו לביקתה וכאמור ממש לא היה להם אכפת, ישנו בבקתה בשם "alpin zeneli chalet" (סגרנו בבוקינג) מעין ביקתה גדולה עם חדרים ממש ממש מפנקים, סדינים לבנים והכל, משהו באמת שווה עם הנהלה נחמדה ואוהבת ישראל שאירחו אותנו באופן מושלם, המחיר בהתאם, אחרי ארוחת בוקר וערב ולינה שילמנו 220 יורו, וואלה היה שווה את זה(אבל יקר).
יום שלישי-הליכה:
10 קמ, 600 מ עליה, 400 מ ירידה.
+טרמפ משוטר חביב.
קמנו בבוקר בשבע, יצאנו לארוחת בוקר של חביתה לחם טוב וספינגים עם ריבה, שיא הבריאות.
התוכנית להיום: להמשיך על הגבול מהצד של אלבניה ולהגיע ל doberdol, שזה מקבץ של בקתות ישנות עם שלוש בקתות או יותר.
כן מההתחלה רצינו לקצר את העלייה הראשונית של מה שירדנו אתמול מהמעבר גבול.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו מהבקתה ותוך שניה תפסנו טרמפ מהשוטר, שהעלה אותנו את כל העליה עד הגבול, בדרך הבנו פעם ראשונה שאנחנו לא לבד בטיול הזה, עשרות מטיילים עלו ברגל לידנו, ולעומת היום הקודם בו לא ראינו אף אחד זה היה מחזה מרהיב.(התחברנו לשביל pob המקורי)
השביל הפעם הוא שביל רגיל, טוב ויפה, הדרך מסומנת לא רע בכלל, עולים ויורדים ועולים ויורדים עד שמגיעים לבקתה. בדרך יש שביל, נוף, כמה בתי קפה עלובים שהם בעצם בקתה חצי שבורה עם גזיה ואיזה סבתא אלבנית ונכד ספק אלבני ספק בדואי, ועננים, היו הרבה עננים כל הזמן. מאחל לכם שתקבלו מזג אוויר פחות מעונן כי אז רואים באמת את הנוף המטורף (אבל איך סבתא ציטטה את הרב קוק.. "גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" ואני חשבתי שזה שולי רנד אמר.. תודה סבתא!)
בכל מקרה הגענו ל doberdol, מצאנו במזל מקום באחת הבקתות כי הסתבכנו בבקתה שהזמנתי בגלל כל הביטולים וההחזרות של הבלגן שעשינו עם האשרה, לא משנה, הלכנו לישון בבקתת bashkimi שהיא מעין בקתה/חווה אוסף של בקתות שחלקן נראות טוב מאוד וחלקן נראות קצת מאולתרות. עלות 35 יורו ללילה +ארוחת ערב ובוקר לאדם.
doberdol, מקום מדהים, אל תפספסו, קבוצת בקתות קטנה שמונה שלושה חוות כאלה ועוד כל מיני בקתות של אנשים, יושבות מעל קו העצים ומתחת לפסגה של משולש הגבולות מונטנגרו-אלבניה-קוסובו. בגלל שזה המקום היחידי באזור שנמצא על השביל pob (peaks of balkan)i יוצא שהבקתות מאוד עמוסות בעונה אז חשוב להזמין מקום מראש גם אם זה רק יומיים מראש (זה מה שאנחנו עשינו והיה בסדר).
ארוחות הערב משותפות, יושבים 20 זרים בשולחן ארוך, אוכלים ומדברים, לצערנו/לשמחתנו נקלענו לשיחה על עצמנו ומה אנחנו עושים בחיים (שני מסיימי מכינה שבדרך לגיוס קרבי יעודי קצונה ועוד מסיים מכינה שבדרך למסלול מודיעין ארוך) בקיצור קצת מפחיד היה לשתף. תודה תעתע! הלכנו לישון.
יום רביעי-הליכה:
מ doberdol - plav
14 קמ, 800 מ עליה, 1000 מ ירידה.
טרמפ של 20 דק
קמנו בבוקר בידיעה שזה יהיה היום הקשה מבין השלושה, רצינו להגיע לסוף המסלול בשעה סבירה למקרה שנתעכב עם טרמפים בסוף, אז יצאנו ממש אחרי ארוחת הבוקר בביקתה, ממליצים על זה מאוד זה נתן לנו כמעט חצי שעה של להיות על הפסגב לבד.
המסלול מתחיל בעליה ארוכה, סביב ה500 מ עליה לאורך של שניים שלושה קמ. בהתחלה המסלול לא מאוד ברור אבל אחרי שחוצים את הנחל שחוצה את doberdol פשוט הולכים על מרבדי דשא יפים בשיפוע עליה חד עד שמגיעים לסימוני השביל הרחוקים שרואים מרחוק.
ממשיכים לעלות, לנו לקח בערך 40 דק ומגיעים לפסגה, נוף מטורף. למזלנו באותו יום מזג האוויר היה הרבה יותר טוב והעננים הסתירו רק חצי מהנוף כל פעם, שווה את המאמץ לחלוטין.
השביל המקורי יורד לשלושה לילות לתוך קוסבו ואנחנו המשכנו על הרכס של הגבול בצד של מונטנגרו, יורדים עד שמתחברים לשביל ארבע על ארבע שיורד לחצי גובה של הוואדי, ממשיכים עוד קצת על השביל 4×4 ומגיעים ליציאה של השביל, בקתה יפה שלידה יש שולחן פיקניק ונדנדה מגניבה שם אכלנו ארוחת צהרים.
מכאן התחלנו להסתבך, הסימון שביל מראה בשטח ללכת מאחורי הבקתה ולהתחיל לעלות, ואז נעלם לגמרי, במפה מסומן שהוא עולה בגובה וממשיך הלאה, אנחנו הלכנו קצת בשבילי פרות בלי סימונים עד שהמפה הראתה שאנחנו מתחת לשביל הנכון, כיאה לבני נוער במקום ללכת אחורה ולחפש סימון בחרנו באזידוך שהתארך לפחות או יותר כל העליה, בזמן שהעננים נהיים יותר ויותר אפורים. אחד הדברים הסקצ'ים ביותר שעשיתי, פשוט דוך על רכס הר בגובה של 2300 מטר, פשוט מרבד של דשא ועשבים שלא משנה כמה עלינו לא מצאנו שום זכר לשביל, עד שהגענו לסלעים הגדולים שבקצה הרכס ושם התחבר שביל קצת יותר נורמלי, במפה מסומן כקו מקוקו שמשתלב עם השביל האדום ובמציאות כנראה שרק הוא קיים . זה היה בירבור ארוך שממש לא ממליץ לעשות, במקום זה אפשר או לרדת ממש לתוך הוואדי, קצת יותר משעמם אבל בטוח יש דרך, (פגשנו זוג בלגים אחר כך שעשו בדיוק כמונו, הסתובבו וירדו לשביל שלמטה) או לפני הירידה הראשונה לוואדי, להמשיך למעלה ברכס, ללכת בצד של קוסבו ולחצות את הרכס שוב למונטנגרו רק בסוף. אנסה להוסיף תמונה של השביל.
בסופו של דבר מצאנו שביל, שהוליך אותנו כמו שרצינו, הרכס הזה מהמם ברמות, ממש טיפה מעל קו העצים, מרבדים של פרחים וורודים וכבשים רועות ביניהם, נראה כמו ציור של קדישמן הארופאי.
יורדים למטה ובסוף מתחברים עם השביל האדום הpob המקורי שמגיע מקוסבו ויורדים עד למטה לכביש, יש שם בקתות אירוח ומספיק תנועת רכבים בשביל למצוא טרמפ. שתינו קפה בבקתה הראשונה שראינו, דיברנו עם זוג בלגי שעשה את אותה הטעות כמונו ותיקן בזמן, והמשכנו שתי דק על הכביש עד שמצאנו טרמפ מעולה שלקח אותנו עד למרכז של פלאב, הלכנו שתי דק ברגל לאותו גסט האוס שממנו התחלנו, אצל הסבתא emina . הפעם הבן שלה הכניס אותנו אכלנו שאריות וקרסנו לישון.
יום חמישי-נסיעה:
בבוקר הסתובבנו קצת בפלאב, הלכנו לאגם, יש שם מזח נחמד ולידו בית קפה/מסעדה נחמדה, באגם של פלאב יש מלא צמחיה בגדות אז הכניסה למים היא רק מהמזח.
חזרנו לemina להתקלח ועלינו למונית לטיווט, הנהג של ההלוך סידר לנו גם את הנסיעה הזאת רק שכאן לא הוא הסיע, אחרי 4.5 שעות באוטו (נוף מדהים גם מהנסיעה!!)
הגענו לטיווט לדירה, עשינו צ'ק אין ויצאנו להסתובב בטיילת. ממש יפה מומלץ, מרגיש מפונפן ויוקרתי בטירוף, וזהו בגדול, למחרת טיסה לארץ. מקווה שמצאתם את הסיפור מועיל או מעניין, בהצלחה!
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם