תרמילאים במונגוליה 2024

רקע כללי

הקבוצה שיצאנו איתה התגבשה בדרך לא דרך מקבוצות בוואצאפ. יצאנו לטיול 12 אנשים, שכל אחד הגיע ממקום אחר (הרוב באסיה ומעטים מהארץ). לא הקדשנו יותר מדי זמן לתכנון מראש והיינו מאוד ספונטניים. דבר שאפשר לנו גמישות רבה אך גם בא כנגדנו ביעדים מסוימים. חשוב לעשות הכנה מקדימה ולבוא עם איזשהו ידע כללי לפני סוג כזה של טיול במונגוליה.

רשימת ציוד

רשימת ציוד מונגוליה
בגדים
- [ ] מכנסי טיולים (בין 1-2)
- [ ] טייץ / טרנינג 1
- [ ] טייץ קצר / מכנס קצר 1
- [ ] 3 חולצות קצרות (אפשר דרייפיט / נוחות לטבע)
בגדים חמים
- [ ] טייץ תרמי
- [ ] חולצה תרמית
- [ ] מיקרופליז
- [ ] מעיל
- [ ] מעיל גשם
- [ ] 2/3 גרביים תרמיים ללילה
- [ ] 2/3 גרביים לטיולים
- [ ] 2/3 גרביים רגילים
- [ ] חם צוואר
- [ ] כובע גרב
- [ ] כפפות
הלבשה תחתונה
- [ ] תחתונים
- [ ] חזיות ספורט
- [ ] בגדי ים
נעליים
- [ ] נעלי טיולים
- [ ] שורש
- [ ] כפכפים למקלחת
ציוד טיולים
- [ ] משקפי שמש
- [ ] שק שינה חם וטוב - מתאים למתחת לאפס מעלות
- [ ] ליינר
- [ ] מגבת מתייבשת מהר
- [ ] מזרון שטח
- [ ] אוהל
- [ ] מקלות הליכה (לא חובה)
- [ ] לייף סטרו
פטיש (לדפוק את היתדות של האוהל)
את חפירה
מתקן למים (ממש עוזר בשטיפת כלים וצחצוח שיניים)
מקלחת שטח (לא חובה)
שמיכות וכריות (לא חובה)
ציוד בישול
- [ ] גזיה
- [ ] סיר
- [ ] כלי אוכל
- [ ] כלי בישול - הכל אפשר לקנות שם
פרמסי
- [ ] מברשת שיניים
- [ ] מברשת שיער
- [ ] משחת שיניים
- [ ] דאודורנט
- [ ] אלוורה
- [ ] תרופות
- [ ] עזרה ראשונה
- [ ] עזרה שנייה
נוספים
- ספר
- מחברת
- מטען נייד
- מפצל (חשוב מאודדדד)
- תאורה (יש בשוק תאורה שנטענת סולארית שזה מעולה וגם על סוללות)
- כדורעף (הציל אותנו)
- מחצלות
- שולחן גדול (לבישול)
- כסאות (חובהההה)
- ערסל (לא חובה)
- אולר עם פותחן שימורים ופותחן יין
- קרש חיתוך
- סכינים טובות
- צידניות
- מועך פירה (לא תאמינו כמה פעמים הוא הציל אותנו)
- כף לבישול
- תבלינים
- טחינה


קצת מבולגן אבל ממש מה שצריך

אולן באטר

הגענו ב14.6 לאולן באטר לכמה ימים של התארגנות לפני שיצאנו לדרך ב18.6. עשינו השלמות ציוד בשוק השחור - Narantul Market. הגענו לשם באוטובוס, חזרנו בטרמפים.

ישבנו עם אוקה הסוכנת לבניית המסלול.
6 ימים במדבר גובי
11 ימים בצפון (כולל טרק סוסים של 3-4 ימים)
8 ימים עלייה למערב עד אולגי.

לרוב כשמגיעים לאולגי יוצאים למיני טרקים ולמשפחות נשרים, אך מכיוון והיינו קבוצה גדולה (12 אנשים) החלטנו שנשחרר את הואנים באולגי ושם כל אחד יצא לטרקים שירצה, אותם נסגור דרך סוכנויות מקומיות באולגי.

המלצות כלליות על אולן באטר -
יש המון סופרים טובים לקנות אוכל לימים הראשונים של הטיול
Loving hut - רשת מסעדות טבעוניות מעולה
יש Hard Rock
אנחנו בחרנו לאכול בעיקר אוכל מערבי לפני כל הכבש שהובטח לנו בטיול…

מדבר גובי

יצאנו לדרך וששת הימים הראשונים היו במדבר גובי. שמעתי מאנשים רבים שישראלים נוהגים לוותר על המדבר, כי הוא מזכיר מעט את הנגב. אישית, אני התרשמתי ממנו מאוד והיו בו מן הנופים היפים ביותר במונגוליה. שכן, אלו שישה ימים ולילות ובסוף זה תורם לעייפות המצטברת. עם זאת, לא הייתי מוותרת על המדבר.

בלילה הראשון הקמנו מחנה בland of rocks, שכל היום נסענו לשם.
ביום השני נסענו כ20 דקות למקדש עתיק שהיה קרוב לאזור ואז נסענו לצוקים הלבנים וישנו במחנה שהקמנו באתר מחנאות בקרבת מקום. בלילה השני היתה רוח קשה ונשברנו ונקרעו שני אוהלים.
בבוקר היום השלישי החלנו בנסיעה לעבר הקרחון ובדרך ראינו להקות רבות של גמלים דו דבשתיים שהיו מרשימים מאוד וכך גם הקרחון. באותו לילה היו רוחות חזקות מאוד ולא יכולנו להרים מחנה, אז הלכנו לישון באיזשהי דירת רפאים במחיר של 22 שקלים לאדם ללילה.

*גר אמור לעלות בערך 10$ לאדם*

בבוקר היום הרביעי נסענו בין דיונות מרשימות לרכב על גמלים אצל משפחה מקומית, שגם ישנו אצלם במחיר של 30₪ לאדם. הרכיבה היתה מהנה וגם גלשנו על הדיונות. חוויה מאוד מיוחדת.

בבוקר היום החמישי נסענו לצוקים הבוערים flaming cliffs וחזינו משם בשקיעה מרהיבה. ישנו בגר משודרג עם מקלחת וחשמל (מותרות…) שעלה 40₪ ללילה לאדם.

בבוקר היום השישי נסענו למנזר שלא ידענו עליו דבר מלבד שיש בו הרבה נחשים, וכששאלנו את הנהגים מה הוא המקום הם אמרו לנו לא להשתין עליו…

משם המשכנו לקאמפ בדרך לצפון.

הצפון

לאחר מדבר גובי התחלנו להצפין.
היינו אמורים להגיע מגובי למפלי אורחון אבל זו נסיעה ממש ארוכה ולא הספקנו, וגם היה גשום אז ישנו בגר ליד המפלים ויצאנו לשם רגלית למחרת בבוקר.
זה שלב בו הנוף משתנה מצהוב לירוק וכחול וסוסים. ממש תענוג. המפלים היו נעימים וכיפים וזו היתה פתיחה נהדרת לצפון.
היה באותו יום איזשהו פסטיבל של רכיבה על סוסים, לא היה מרשים מדי.
בלילה הזה ישנו בעמק אורחון על גדות נהר קטן והיה נהדר. איכשהו לא היו יתושים, בא כנגדנו הרבה בהמשך הטיול בהקשרי לינה ליד מקורות מים עומדים. כאשר מגיעים בשעה מספיק מוקדמת למחנה, יש רגעים יפים מאוד של הנאה צרופה ונחת לפני שמתחילים במשימות השגרה של הקמת אוהלים, בישול, שטיפת כלים, הבערת מדורה וכו׳.
למחרת בעיקר עשינו נסיעה (יש גם ימים כאלה) ושוב עשינו קאמפ באזור יפה. הלילה הפתיע אותנו עם גשם ועוד אוהל נהרס.
ביום העשירי הגענו לאגם הלבן, בבוקר אותו יום טיילנו להר געש שהיה מרשים מאוד. זה מקום יפיפה והיינו אמורים להיות שם שני לילות. אבל הוא *מאוד* תיירותי. גם כנראה בשל קרבתו היחסית לאולן באטר. בלילה זה היה אמור לרדת גשם אבל המחירים של הגרים שם מאוד יקרים לאור התיירות הגבוהה (בערך 60₪ לאדם במקומות הפחות טובים בלי מקלחת וחשמל). אז קיווינו לטוב וישנו בשטח. היה לא טוב, והמון ציוד נהרס. לא היה לנו מספיק כיף שם - בסוף, אחרי שבוע וחצי באזורים בתוליים, כל האזור של התיירות לא מתיישב כל כך טוב עם הנחת שהיינו שרויים בה והחלטנו להמשיך הלאה ולהרוויח יום שנוכל לנצל בדרך. פה הימים כבר קצת מתחילים להתבלבל אבל הגענו יום למחרת או מחרתיים לאגם חובסגול. גם מאוד תיירותי אבל יפה יותר לטעמי. שם רק להקים אוהל משלך עולה 40 שקל לאוהל. נשארנו שני לילות בחובסגול (על פי תכנון) והיה נחמד מאוד. כיף לפעמים לעשות עצירה ולא לנהוג כל הזמן.
מחובסגול המשכנו למורון! (התרגשנו, בכל זאת העיר השביעית בגודלה במונגוליה, לא שידענו שיש יותר משבעה מקומות שמגדירים בתור עיר…) ושם ישנו באכסניה נחמדה, עשינו כביסה, אכלנו במסעדה טובה, שיחקנו סנוקר ונטעמו קצת. למחרת בבוקר לפני היציאה עשינו שם קניות בסופר נהדר ויצאנו לדרך.
מחובסגול יצאנו לשבט איילי הצפון (לבית המשפחה שאיתה יצאנו). הנסיעה הזו באופן חד משמעי היתה הקשה ביותר בטיול. דרכים לא סלולות בעליל, הטלטלויות עזות למדי, בחילות וממש יום שלם של נהיגה. בלי עצירות, בלי ערים ובלי כלום. הגענו בערב באפיסת כוחות לבית המשפחה. רצינו לישון בגר אך הנהגים אמרו שאין, פרסמו את האוהלים וכצפוי ירד גשם.

טרק הסוסים לשבט איילי הצפון.
ראשית, אפשר לעשות אותו ברגל. זו דרך קשה ביותר, בוצית, תלולה, עליות רבות וזה אומר ללכת עם ציוד על הגב. אבל זה אפשרי גם בלי הסוסים.

מאוד כואב לרכב על הסוסים בסופו של דבר. האוכפים המונגולים הם בעצם סוג של קרש עץ עם שטיח פרסי מעליו. אין אוכף אוסטרלי בשום מקום ואצלנו כל הבנות יצאו עם שפשופים באזור הישבן ו5/12 נפלו מהסוס. זו חוויה אדירה ולא הייתי מוותרת עליה אבל יש להיערך בהתאם ולצפות את האירוע (לבנות - תחתונים נוחים ועבים, לצאת עם ערכת עזרה ראשונה, התיקים על הגב כל הזמן אז לא להגזים, כובע טוב כי חשופים לשמש כל הזמן, בקבוק עם פילטר כי אין להשיג שם מינרליים).
כמו גם - רצוי לתכנן מראש את משך הטיול. האם עושים יומיים רכיבה, יום מנוחה ויומיים חזור? או ארבעה ימים רצופים? אנחנו שגינו פה. רצינו לעשות יום וחצי רכיבה, להגיע למשפחה עם איילי צפון, לשהות אצלם לילה (יום מנוחה) ולחזור ביום אחד. אך מכיוון ששיקפנו 4 ימים למשפחה שרכבנו איתה הם רצו לקחת אותנו לשבט ממש רחוק ושהיה יוצא לנו ארבעה ימי רכיבה רצופים. (שוב, פערי התקשורת. גם המשפחה שהיינו אצלם לא ידעו קרוא וכתוב מונגולי מה שבכלל הקשה על התקשורת עמם). בסוף קיצרנו במהלך הטרק לשלושה ימים רצופים ויצא לנו הרבה מאוד רכיבה. כאמור, זה כואב, אבל לא הייתי מוותרת על זה בכלל.
משם התחלנו את המסע למערב :)

המערב

כפי שהסברתי בהתחלה, לאור העובדה שהיינו קבוצה גדולה, החלטנו להגיע יחד לאולגי, בירת המערב, ומשם כל אחד יצא לדרך עצמאית.
הנהגים שאורה סדרה לנו היום מהצפון - כשבאזור זה הם שלטו ביד רמה. בכל ההגעה למערב היה להם יותר קשה לנווט והחלו להיווצר מולם בעיות אמון. בשלב זה אוקה גם לא ענתה לנו. היה לנו ימים מאוד ארוכים של 12 שעות נסיעה (יומיים ברצף) שלא הגענו בסופם לשום מקום עניין משמעותי. פה אני חושבת שנפלה עלי ההבנה של ההשלכות של חוסר תכנון מראש. פתאום הנהגים חוזרים למשפחות שלהם במורון יום אחד ובכללי המון בלאגן עד ההגעה לאולגי. אלו היו הימים של הנאדם (פסטיבל מקומי שיש אחת לשנה עם פולקלור מונגולי רחב) והיינו באולנגום והיה נחמד מאוד.
הגענו לאולגי, חברה אחת עזבה לטוקיו ונשארנו 11. כולנו רצינו לראות את המשפחות עם הנשרים -
במערב ישנן משפחות שצדות עם נשרים (כך אומרים, בפועל ראינו עיט). הצידים רוכבים על סוסים בעוד אוחזים בידם בעיט שהוא מבצע ציד עבורם. מרשים מאוד! נסענו כולם יחד למשפחה אחת כזו ותכננו לישון אצלם לילה, אך הם לא הציעו את השירות הזה. אז ראינו מופע נחמד וחלבנו סוסים עבור 20₪ לאדם. חזרנו לאולגי. למחרת 6 חברה המשיכו למלצ׳ין פיק עם סוכנת מקומית (נזקה) ו5 האחרים חזרו לאולן באטר (אני נמנית עם החמישה שחזרו, המלצ׳ין פיק באמת נשמע מדהים והלוואי ויכולתי להרחיב עליו יותר אך לצערי נפצעתי אחרי הטרק סוסים והעדפתי לנצל את הימים הללו בטוקיו…).
החזרה מאולגי לאולן באטר עדיפה בטיסה פנימית. כפי שהרחבתי בהתחלה מאוד קשה להשיג אותן ואנחנו חזרנו באוטובוס של 30 שעות. ללא מזגן, כסאות שלא נפתחים לאיזשהי זווית, עם המון מונגולים והמון ריח של כבש. הדבר הטוב היחיד שיש לי להגיד על החוויה הזאת זה שבסוף זה נגמר.
בילינו עוד יומיים נחמדים של תרבות ומנוחה באולן באטר והמשכנו ליעד הבא :)

סיכום

מונגוליה היא חוויה אדירה שאין דומה לה בטיול (ממה שחוויתי עד כה)
התנסות בחיי שטח לתקופת זמן בלתי מבוטלת של חודש! (אחרי שבוע כשמבינים שעוד לא הגיע החצי מבינים את גודל האירוע)
חיים מאוד אינטנסיביים בתוך ואן עם הרבה אנשים, לנו במזל היה חיבור נדיר וכל אחד מהאנשים היה אש, אבל זה לא מובן מאליו.
בנימה זו אני מודה לכל האנשים שחלקו איתי את החוויה המדהימה הזאת ומאחלת לכל מי שטס למונגוליה אנשים כמוכם.

טיפים

• מידע כללי - סוכנויות - כיום אני יודעת להגיד על שתי סוכנויות עיקריות שפופולריות בקרב הישראלים - גולדן גובי (אוגי) ואוּקה. על שתיהן מהקבוצות יש ביקורות שליליות למדי. אנחנו יצאנו עם אוּקה ובאמת החוויה לא היתה הכי חלקה שיש. הקבוצה הגיעה בשתי נגלות יום אחרי יום מסיאול. אני הייתי ברביעייה הראשונה שהגיעה ואוקה ארחה אותנו בהוסטל שלה (בו יש רק 8 מיטות וארבע מהן היו תפוסות). למחרת היא הודיעה לנו באגביות שאנחנו צריכים לצאת מהחדר תוך שעה כי יש לה אורחים אחרים. היא הבטיחה לנו ציוד חדש וחלקן באמת היה חדש אך כמה אוהלים לא שרדו יותר מיום בטיול, או לא עמדו בתנאי הגשם, היא הבטיחה לנו 3 קירות וקיבלנו אחת והיו בעיות לוגיסטיות נוספות. כמו כן, מכיוון והטיול קרה באופן ספונטני, לא קיבלנו נהגים דוברי אנגלית. *המונגולים לא יודעים אנגלית כלל. מדריך דובר אנגלית זה קריטי או אפילו לקחת מדריך. הגענו להמון מקומות בדרך שלא הבנו איפה אנחנו, וככלל, פערי התקשורת משפיעים מאוד על החוויה. גם מבחינת פער שנוצר בהבנת התרבות וגם קשיים לוגיסטיים שצריך להסביר לנהגים (אם צריך ללכת לקנות מים, אם רוצים לישון בגר או בשטח וכו). אוקה גם דאגה לנו להארכת ויזה אך לא היתה זמינה כמעט בכלל לאורך הטיול, בענייני הויזה ובעניינים נוספים. גורם שמאוד הקשה עלינו והשפיע על הודאות והמודעות שלנו. שער - 1,000 טוגריק שווה בערך שקל. שווה לבדוק לפני שיוצאים למסע. יש כספומטים בשדה התעופה ג׳ינג׳ס חאן. מחירים - אצל אוקה ואן ליום (כולל דלק וציוד) - 140$. אצל אוגי ואן ליום (כולל דלק ולא כולל ציוד) - 140$.
• ציוד - חשוב להתארגן על ציוד טוב לטיול (רשימת ציוד מפורטת מצורפת). מבחינת לבוש - יש פה היצע מצוצמצם יחסית. אני הגעתי עם ביגוד תרמי שקניתי בסיאול ושמחתי שאני לא צריכה להתמודד עם זה כאן. מבחינת יתר הציוד (קמפינג, בישול וכל הקשור בשטח) יש בשוק ׳השחור׳ - Narantuul market - באולן באטר ציוד טוב במחירים טובים (ואפשר להתמקח). כן אציין שהתאורה שלנו לא עבדה, אבל סביר שמדובר במוכרת ספציפית בשוק.
• להוריד מראש מקלדת מונגולית - כאמור, המונגולים לא דוברים אנגלית בכלל. מקלדת מונגולית חשובה מאוד לתקשורת איתם ואין גוגל תרגם באזורים שאין קליטה.
• אפליקציות מפות - להוריד מאפי או את המפה של מונגוליה בגוגל מפות מבעוד מועד. אחרת אין אפשרות לראות את המפות כאשר אין קליטה.
• סים - ישנן 2 חברות של סים - יוניטל עובדת יותר טוב במרחב מונגוליה. אפשר לקנות בשדה ואין הבדל משמעותי במחיר בין השדה לעיר.
• הגעה מהשדה לעיר - עדיף לסגור הסעה דרך הסוכנות. לא ברור בדיוק לאן מגיעים שם ואין ממש מוניות בשדה.
• ויזה - מקבלים ויזה אוטומטית לחודש עם אזרחות ישראלית. ניתן להאריך ויזה דרך הסוכנות ולמיטב הבנתי גם עצמאית.
• טיסות פנים - יש טיסות פנים ממערב מונגוליה לאולן באטר מהערים אולגי וחובד. קשה מאוד למצוא טיסות ולרוב צריך להזמין מראש. האלטרנטיבה לטיסה זו היא נסיעה באוטובוס מאולגי לאולן באטר שעורכת כ30 שעות. יש לקחת בחשבון מי שקשה לו עם נסיעות (ככלל, רוב הטיול מכיל נסיעות ארוכות מרובות בדרכים קשות).