שבועיים במערב מונגוליה

מבוא

באוקטובר 2016 יצאתי לטיול שתמיד היה במקום גבוה ברשימת הטיולים שלי: מערב מונגוליה. שמעתי רבות על יופיו של אזור זה של המדינה, הכנסת האורחים והפתיחות של תושביו והשפע של בע"ח. בזכות העובדה שחגי תשרי התחשבו בשכירים שבינינו, התאפשר לי לקחת חופשה של שלושה שבועות ברוטו שמתוכם שבועיים הוקדשו למערב מונגוליה.
המערב מאוכלס ברובו במוגולים ממוצא קזחי, שמדברים קזחתית כשפת אם ומונגולית רק כשפה שנייה. תושבים אלו עוסקים ברובם במרעה צאן ומיעוטם עוסקים בציד בעזרת עיטים. הכנסת האורחים היא כמעט דת אצל האנשים החביבים האלו, שעובדים קשה כל יום ולא מצפים להרבה בתמורה.
בזכות האנשים הלבביים והנופים היפהפיים מונגוליה נכנסה לי ללב, ובהחלט השאירה טעם של עוד: לטפס על הטאבן בוגד, לטייל באזור אגם חופסגול בצפון ומדבר גובי בדרום.
לא תראו רקיע כחול ויפה כמו שיש במונגוליה בשום מקום אחר בעולם! בנוסף תפנקו את עצמכם לפחות פעם אחת ותצאו מהאוהל באמצע הלילה הקפוא, תתרחקו כמה צעדים מהאוהל ותרימו מבט אל הכוכבים. פה פעור מובטח! היעדר אור יאפשר לכם לראות כוכבים כפי שקשה לראות במקומות אחרים בעולם.

רקע

רקע כללי: מונגוליה הינה מדינה ענקית ללא מוצא לים, עם עבר עשיר ומכובד והווה מעט פחות. גודלה בערך פי 67 ממדינת ישראל, אבל מספר התושבים בקושי מגיע ל-3 מיליון, כאשר כמחצית מהם חיים בעיר הבירה - אולן בטאר. לכן (אם אתם רוצים) ניתן לטייל במשך ימים מבלי לפגוש נפש חיה.

כסף ועלויות: המטבע המקומית נקראת טוגרוג, אבל כולם קוראים לה טוגריק והסימול שלה הוא MNT. מכיוון שרוב המוצרים הנצרכים במונגוליה מיובאים ברכבות \ משאיות מסין או רוסיה, זו בהחלט לא מדינה זולה, בוודאי אם משווים אותה להודו \ תאילנד \ נפאל. לילה במלון ממוצע במרכז עיר הבירה יעלה כ-$45, וארוחה טובה יכולה להגיע לכמחצית מזה. אפשר למצוא מוצרים שהמקומיים קונים (ביגוד ומזון) יחסית בזול, אבל מותגים יעלו כמו בארץ.

הגעה: ישנן מספר דרכים להגיע לעיר הבירה מהארץ. הכי זולות שאני מצאתי היו: טיסה מאיסטנבול (עם יעד ביניים), ממוסקבה או מבייג'ינג. ממוסקבה ומבייג'ינג אפשר גם להגיע עם הרכבת הטרנס מונגולית, כאשר מבייג'ינג זה לוקח כיום וחצי, וממוסקבה מספר ימים. אם יש לכם זמן, זה נשמע כחוויה מעניינת. טיסה לעיר הבירה עלתה לי $820 דרך מוסקבה עם אירופלוט. מהשדה למרכז העיר אפשר לתפוס מונית בעלות של 30,000 טוגריג (בלילה מוסיפים 5,000) או אוטובוס שפעיל רק בשעות היום בעלות של כ-500 טוגריק. טיסת פנים מעיר הבירה לאולגיי (Ulgii) במערב מונגוליה תעלה באזור $280. ישנן שתי חברות מקומיות שמפעילות קו לשם ואם אתם עשירים בזמן, אפשר להסתכן ולחכות 24 שעות ופחות לפני הטיסה ולקנות כרטיס ב-$50 לכל כיוון. שתי החברות טסות עם מטוסים זהים (פוקר 50 טורבו פרופ), והטיסה לוקחת כשעתיים וחצי. מכיוון שעוברים אזור זמן אחד במהלך הטיסה בכיוון מערב תרוויחו שעה אחת, ובחזור תפסידו אותה.

שפה והתמצאות: ברוב המדינה מדברים מונגולית כשפה ראשונה, והצעירים יותר מדברים אנגלית ברמה סבירה מינוס. המבוגרים מדברים קצת רוסית (זכר לימי ברית המועצות). במערב המדינה מדברים קזחית כשפה ראשונה, אבל לומדים מונגולית ואנגלית בביה"ס. לא כדאי להסתמך על האנגלית שלהם, ורצוי ללמוד כמה מילים בקזאחית או רוסית. במערב המדינה אין בכלל סימון שבילים אפילו בפארקים ובשמורות הטבע. ישנן מפות רוסיות ישנות טובות, ואפילו יש אפליקציה שבעזרתה אפשר להטעין את הנייד במפות. לשמורת הטבע טאבן בוגד לא ניתן להכנס ללא מדריך מקומי. מדריכים יש באולגיי, כמו כן הסעות הלוך וחזור לשמורה.

זמן מומלץ: אולן בטאר זוכה בתואר המפוקפק של עיר הבירה עם ממוצע הטמפ' הכי נמוך בעולם, אבל בקיץ ממש לא קר שם והטמפ' היומית מגיעה לעיתים ל-30 מעלות. הזמן הכי טוב לטייל במערב הוא בחודשי הקיץ (יוני-ספטמבר), כאשר באוקטובר קר מאוד אבל לפחות כמעט שלא יורד גשם. אם אתם מתכוונים לטייל שם באוקטובר תבואו מצוידים היטב בבגדים חמים מאוד, נעליים אטומות והכי חשוב שק"ש טוב, אוהל ומזרון מבודד מהקרקע. בלי אלו לא תוכלו לשרוד שם בלילות ותאלצו לישון בבתים או אוהלים (Ger) של המקומיים.

סוכנויות: יש שתי סוכנויות גדולות בעיר אולגיי: Blue Wolf ו- Kazakh Tour. אני נעזרתי ב-Canat מהסוכנות של ה-Blue Wolf כדי לארגן את הטרק שלי. הוא סוכן ומדריך מאוד מנוסה, נותן שירות טוב מאוד והמדריכים \ נהגים \ טבחים שהוא עובד איתם מקצועיים. לסוכנות השנייה יש שם טוב, אבל הם דורשים תשלום עבור ייעוץ למטיילים.

הליכה: כל האזורים שהייתי בהם אפשרו הליכה יחסית קלה והיו מעט מקומות שהייתי מגדיר כמסלולים עבור מיטיבי לכת. בנוסף הגובה לא היווה בעיה שכן כל המקומות שהייתי בהם היו מתחת ל-3,000 מטרים. בד"כ יצאנו לדרך אחרי תשע בבוקר מפני שלפני זה קר מדי להיות בחוץ, ותמיד הקפדנו להיות בבית \ אוהל לפני ארבע אחרי הצהריים. בשום אופן לא כדאי להיות מחוץ למחסה אחרי שהשמש שוקעת!

ביגוד וציוד: הערבה המונגולית זוכה לרוחות מאוד קרות שבאות מהצפון הסיבירי הקר. גם כשהשמש זורחת ואין ענן בשמיים, הרוח מנצחת את השמש ורוב היום לבשתי שלוש שכבות במהלך היום. בלילה יש להעדיף מקום שאינו חשוף לרוח, וגם שם יהיה מאוד מאוד קר וחייבים שק"ש מרופד היטב ומזרון שמבודד מהקרקע הקפואה. לעיתים קרובות המים קפאו בבקבוק שהיה איתי באוהל. אם ישנה אפשרות לישון אצל מקומיים (בבית או גר) שיש בו תנור זה בהחלט עדיף מהבחינת ההתמודדות עם הקור.

לינה: כאמור אני העדפתי לישון אצל הרועים המקומיים במידה שזה התאפשר. הארוח הקזחי הרוויח ביושר את שמו הטוב, ובהחלט לא איכזב. לרוב הבתים מחולקים לשני חדרים: המטבח \ סלון וחדר השינה שבו כולם ישנים יחדיו במיטות נפרדות. כמובן ישנם בתים מעט יותר "מפוארים" עם חלוקה שונה, אבל זה הסטנדרט.

אוכל ושתייה: לרוב האוכל הקזחי \ מונגולי לא השאיר טעם של עוד, והתבסס בעיקר על בקר או כבש. היו כמה מנות מהמטבח הרוסי עם טוויסט מקומי, אבל גם הן היו סבירות במקרה הטוב. השתייה התבססה לרוב על תה מקומי, שמכיל בעיקר מים וחלב בקר, מעט עלי תה בפתזורת וסוכר. זו המנה הכי פופולרית בכל בית קזחי, וכל אורח שמגיע ישר זוכה בכמה וכמה מנות תה שכזה שמוגש בקערות ומלווה בתכרובת של מתוקים ומלוחים כיד המלך. בנוסף למנות הבקר והכבש, גם סוסים נחשבים כמאכל לגיטימי ולרוב מיושנים ומעושנים לשימור. חוויה קולינרית!
בעיר הבירה יש מבחר לא רע של אוכל בינלאומי. בקישורים למטה יש לינק למסעדה הודית מאוד מומלצת.

מנהגים: כאמור להתארח אצל משפחה קזחית זו חוויה מאוד מעניינת ונחמדה. אין צורך לדפוק בדלת לפני שנכנסים לבית כלשהו, מנהג זה זר להם לחלוטין. רוב הקזחים הם מוסלמים "לייט", ז"א שהם שותים וודקה ורובם לא מקפידים על חמש תפילות יומיות. לא מקובל להשתמש ביד שמאל כדי ללחוץ יד או להעביר חפץ כלשהו, ונשים לרוב לא מושיטות יד לגברים ולהפך. מומלץ להביא מתנות קטנות כמו חמסה או גלויה מישראל כדי להעניק להם שי קטן בסיום הארוח. אם שכחתם להביא משהו מהארץ, גם תה שחור בתפזורת או סוכריות מקומיות ייתקבלו בברכה.

מקלחות ושירותים: מקלחת אמיתית לא תמצאו בפארק הלאומי, אלא רק באולגיי. כשמתארחים בבית מקומי, אפשר לחמם מים ואז לארגן מקלחת שדה. השירותים מסתכמים לרוב בבור שמוקף בשלושה קירות נמוכים ומהווה שירותי בול פגיעה. לעיתים אפילו את זה אין, ופשוט מתרחקים כמה צעדים מהבית.

Blue Goat National Park

מאולגיי נסענו בג'יפ שליווה אותנו בשבועיים הקרובים לשמורת הטבע "העז הכחולה". בכלל הצבע הכחול נחשב כצבע בעל סגולות חיוביות בחלק זה של המדינה. הנסיעה ארכה כחמש שעות על כבישי עפר טובים. בדרך ראינו כמה גמלים דו דבשתיים וערבה פתוחה ללא עץ אחד לרפואה.
את ארבעת הלילות הראשונים העברתי בבית משפחת נורלן (Norlan) שהוא הריינג'ר המקומי של השמורה, שמשפחתו אירחה אותי בלבביות ופתיחות. הם מאוד התעניינו למה באתי ממרחק כה רב לראות אותם ואת אזור המחיה שלהם, ולא הצליחו חהבין למה אני בוחר לטייל ברגל ולא על סוס או אופנוע. באופן כללי הקזחים לא הולכים ברגל לשום מקום, והשאלה הראשונה שנשאלנו תמיד הייתה "קרה משהו לסוסים שלכם?".
במהלך ימים אלו טיילנו לא מעט טיולי כוכב באזור, שמחשב עשיר בבע"ח וראינו הרבה ארנבות, שועלים ואפילו שני עדרים די גדולים של יעלים מקומיים (Ibexes). זה היה המפגש הראשון שלי עם הטבע של מערב מונגוליה, ומפגש זה בהחלט השאיר אותי עם פה פעור: הגודל של השטחים הפתוחים קשה לתאור, וכמובן שהתמונות לא עושות צדק ליופי המרהיב הזה.

Blue Goat National Park to Tsamba Garav Lake

מהשמורה של העז הכחולה יצאנו רגלית לכיוון כפר קטן בשם Koison. בדרך נקלענו לסופת שלגים שהגבילה את הראות ללא יותר מ-30 מטרים. בעקבות זה השביל התכסה בשמיכה לבנה בגובה של 10 ס"מ, וזה הוביל לכך שהלכנו לאיבוד. למזלנו זאת הייתה הפעם היחידה שנקלענו למזג אוויר שכזה, ומהר מאוד רועה מקומי שפגשנו בדרך חישב לנו את המסלול מחדש. בדרך עברנו ליד גר של צייד עיטים, שהסביר לנו על המסורת והמנהגים של ציידי העיטים.
הכפר שהגענו אליו היה יחסית עשיר לאזור, והוא מחובר לרשת החשמל ואפילו הייתה בו קליטה סלולרית! סה"כ באותו יום הלכנו כ-20 ק"מ וזה לקח לנו בערך שבע שעות ברוטו.
למחרת המשכנו בדרכנו לכפר של גרים (Gers) כשבדרך עלינו על כמה פסגות מושלגות ונחשפנו לנוף ערבתי לבן עם הרבה כתמים צהובים של העשב שבצבץ מבעד לשמיכה הלבנה שכיסתה אותו. הלכנו כ-15 ק"מ מעט יותר קשים מיום האתמול, כשגם הפעם זה לקח לנו באזור השבע שעות.
למחרת יצאנו מוקדם בבוקר כדי להספיק להגיע לאגם בשעה סבירה כדי שיתאפשר לנו לטייל באזור האגם לפני שנהייה קר מדי. בדרך עברנו ליד נחלים חצי קפואים ופסגות מושלגות. מהפסגה האחרונה היה לנו נוף משגע על האגם וסביבתו. את הלילה העברנו בבית שנמצא ליד האגם.
האגם עצמו מלוח ולא מתאים למחיה של דגים או שתייה. בקיץ אפשר להקים אוהל על אחד מחופיו הצרים ולהנות מטיולים בסביבה.

Lake Tsamba Garav to Tavan Belchir Mountains

מהאגם נסענו עם הג'יפ כ-80 ק"מ לפארק הלאומי טאבן בלצ'יר. לטעמי פארק זה היווה את השיא של השבועיים האלו, וכלל אגמים קפואים, מפלים ונהרות חצי קפואים, קרחון יפהפה (Tsasat Uul) ובע"ח. במשך שלושה לילות ישנו באוהל, מכיוון שזוהי שמורה וחל איסור על המקומיים לגור שם, ורק באזורים מסויימים מותר להם לרעות את הצאן \ בקר.
כמובן שההליכות בימים אלו היו הכי קשות, וכללו טיפוס על סלעים שעל גדות הנהר, עליות לפסגות של הרים והליכה מחוץ לשבילים מסודרים. בנוסף ראינו עדויות רבות לפעילות של בע"ח שפעילים בלילה: זאבים, שועלים ואפילו של נמר שלג (Snow Leopard).

Tavan Belchir to Ulgii

לאחר שיצאנו מהפארק נותרו לנו יומיים הליכה ועוד יום נסיעה על מנת לחזור לאולגיי וכל הפינוקים שהציוויליזציה המונגולית מציעה. ככל שהתקדמנו לכיוון העיר הנוף השתנה ממושלג לצחיח, עם הרים בצבעים מרהיבים ונופים משגעים. בדרך ישנו לרוב אצל משפחות מקומיות, כאשר אחת מהן הייתה ממוצא מונגולי, מה שאפשר לנו הצצה ללבוש והמנהגים שמעט שונים של המונגולים לעומת הקזחיים.
ביום האחרון הלכנו שעה \ שעתיים עד שהגענו לכביש עפר טוב שלקח אותנו עד העיר תוך שעתיים של נסיעה נוחה. במהלך הנסיעה ראינו את העץ היחיד בערבה המונגולית!

טיפים

• אם יש לכם כמה ימים להעביר בעיר הבירה, מומלץ לצאת מהעיר לפארק לאומי בשם Gorkhi Terelj Park. כאן תמצאו סלעים בצורות שונות ומשונות, מלונות מפוארים או Ger Camps פשוטים. מומלץ לישון ב-"Mirage Ger Camp" שנמצא קרוב מאוד ל-Turtle rock. לילה עם פנסיון מלא עולה כ-$30. מונית משדה התעופה של עיר הבירה תעלה באזור ה-$40, ובחזרה לעיר שילמתי פחות מ-$3 עבור מונית שירות שתוציא אותי מהפארק, לעיירה קטנה ואוטובוס מהעיירה לעיר הבירה.
• מרכז עיר הבירה מאוד מודרני, ויש בו אפילו חן מסוים. הכיכר המרכזית יפה ומזכירה שפעם הסובייטים שלטו במדינה. המוזיאון הלאומי שווה שעתיים-שלוש מזמנכם. השוק השחור (Narantuul Market) מהווה חוויה, ואם משקיעים שם שעתיים אפשר למצוא אפילו מציאה או שתיים. מזכרות תתקשו למצוא, המבחר די דל. חנות הכלבו במרכז העיר (State Department Store) מציעה מבחר גדול יותר בקומה החמישית, אבל המחיר כמובן בהתאם.

קישורים חיצוניים

• האתר של סוכנות הנסיעות Blue Wolf
• מידע שימושי על הפארק הלאומי טאבן בוגד
• מסעדה הודית מומלצת באולן באטר
• Modern Mongol Hostel - הוסטל חדש וזול במרכז אולן באטאר