טרק של שלושה ימים ברכס הטסמגרב במערב מונגוליה

רקע

סיימנו טיול של חודש בוואן במונגוליה שהיה מאוד מהנה, אבל הרגשנו שעדיין לא מיצינו את רכסי ההרים של מערב המדינה. סיימנו באולגי וחיפשנו הרפתקה אחרונה לפני שנעזוב את המדינה - טרק של כמה ימים. מתוך קבוצה של שישה בוואן, המשכנו שלושה לטרק.
את הרעיון לטרק קיבלנו מסיפור דרך שהועלה לאתר בשנת 2016 על ידי אלון גוטפרוינד. לאחר הטיפוס על המלצ'ין פיק (מומלץ מאוד) חיפשנו גם אנחנו טרק באזור פחות מתוייר במערב מונגוליה, וכאשר נתקלנו בסיפור על רכס הטסמגרב החלטנו לצאת לטרק באזור. בניגוד לאלון, אנחנו עשינו את הדרך ההפוכה וסיימנו באגם "bayannur", מה שלדעתנו הייתה החלטה מאוד נכונה. אנחנו התבססנו בניווט על אפליקציות maps me וrussian military maps שהספיקו בהחלט. יש לציין בהדגשה שאין שבילים מסומנים לאורך הטרק, והוא מתאים למי שמרגישים בנוח בניווט בשטח עם מפה על מצב "אופליין" ולבעלי נסיון בניווט והתמצאות בשטח באופן כללי. אפילו הסוכן שארגן לנו את הנסיעה בחזרה לאולגי אמר לנו שהוא לא שמע מעולם על תיירים באזור, אז קחו לתשומת לבכם.

יום ראשון

המסלול שלנו התחיל מהכביש הראשי בין אולגי לחובד (A0305) בנקודה בה הכביש פוגש נחל בשם "khongor elengiin".  אנחנו ניצלנו את היום האחרון עם הוואן להקפצה לתחילת הטרק, הנהג נכנס לשטח ונסענו מרחק של כ-4 ק"מ בדרך עפר עד לנקודה בה הדרך חוצה את הנחל. שם ירדנו, נפרדנו מהוואן לאחר חודש בדרכים ויצאנו לדרך.
את היום התחלנו בשעה 12 בצהריים בהליכה לאורך הנחל עד לנקודה בה יש "ברך" והנחל שובר מזרחה. בנקודה זו אנחנו עזבנו את הנחל והתחלנו לעלות צפונה לכיוון אוכף בגובה 2,800 מטרים, עלייה מאתגרת לתחילת היום. מהאוכף ירדנו לעמק ובו גרים מונגוליים ועדרים רבים. עצרנו באחד הגרים לארוחת ערב מוקדמת שכללה תה, לחם ומנה של נודלס עם בשר ותפ"א. המארחים לא ביקשו כסף על האוכל, אבל אחד מהם הזדהה בתור פקח של השמורה והראה לנו תעודה רשמית. הוא ביקש תשלום של 3,000 טוגריק עבור כל אחד לשהייה בשמורה ואנחנו שילמנו וקיבלנו שלוש פתקיות קטנות. עד עכשיו לא ברור האם זה היה עוקץ או שאלה החוקים בשמורה, אבל כך או כך זה תשלום סמלי בלבד. משם המשכנו בהליכה פשוטה יחסית במגמת עלייה אל קו רכס קטן וממנו ירדנו לנחל שזרם בעוצמה, ולכן החלטנו להתמקם בנקודה להעביר בה את הלילה, בתקווה שהזרימה תיחלש בבוקר (רוב המים מגיעים מהפשרות השלגים שעל הרכס). את המים לשתייה לאורך ימי הטרק לקחנו ממקורות המים בשמורה ויש לציין שהם היו מעולים.
מרחק: 14 ק"מ
טיפוס מצטבר: 810 מטרים
ירידה: 220 מטרים

יום שני

התחלנו את היום השני בחציית הנחל שזרם בעוצמה חלשה משמעותית מאתמול, ועלינו איתו לכיוון הפאס. העלייה הייתה מורכבת בגלל שילוב של מסלע בולדרים לא נוח להליכה וטיפוס ארוך. לאורך הדרך חצינו את הנחל כמה פעמים ולאחר טיפוס של 800 מטרים הגענו לפאס בגובה 3,500 מטרים. הנוף מהפאס היה יפייפה וכלל עמק קטן שנוצר בין פסגות הרכס, ומעליו פסגות מושלגות למחצה. בנינו רוג'ום בפאס לטובת הדורות הבאים ועצרנו להפסקה של שוקו חם וסניקרס (מומלץ בחום). משם התחלנו את הדרך למטה שהתבררה כמורכבת ומסוכנת להליכה. אנחנו ירדנו מהערוץ, בדיעבד ככל הנראה היה עדיף לרדת מהשלוחה (לפי סיפור הדרך של אלון). הירידה הייתה תלולה ומלאה בדרדרת סלעים, והיו כמה רגעים מסוכנים. לבסוף הגענו לתחתית הערוץ והמשכנו בהליכה לאורך הנחל המרכזי על גדתו הצפונית (גם שם היו קטעים מסוכנים שהיה צריך ״לטפס״ מצוק מתפורר כדי להמנע מהזרם החזק של הנחל - מדגיש שגם שם עדיפה השלוחה על פני הערוץ). הלכנו בעוד השמיים מתקדרים מעלינו ולאור ההבנה שצפוי לילה גשום חיפשנו מחסה להעביר בו את הלילה. בדרך חלפנו על פני אתרי גרים נטושים, וקיבלנו את הרושם שהאזור היה מיושב בתחילת הקיץ, אבל ננטש בזמן האחרון. נאלצנו לחצות עוד כמה ערוצי נחל זורמים, ואחד מהם זרם בעוצמה חזקה ממש. המעבר היה מורכב אבל חצינו בשלום. המשכנו בהליכה על הרמה מהצד המערבי לנחל. לבסוף הגענו לבקתת סלע ובוץ שככל הנראה שימשה למגורי בעלי חיים בעבר, והקמנו לידה את האוהלים שלנו ללילה.
מרחק: 18 ק"מ
עלייה: 900 מטרים
ירידה: 1320 מטרים

יום שלישי

התעוררנו לבוקר גשום, לאחר שבמהלך הלילה ירד גשם רב. התקפלנו בזריזות לבקתה הנטושה ובישלנו שם ארוחת בוקר וקפה. לאחר התארגנות המשכנו בהליכה על גדת הנחל (לא ממש צמוד לנחל, אלא בגובה על השלוחה) עד שהגענו למפגש נחלים. בנקודה זו נאלצנו לחצות נחל שהגיע מכיוון מערב וזרם מזרחה. בגלל שזו הייתה שעת בוקר מוקדמת הנחל עדיין זרם בעוצמה סבירה ומצאנו נקודה בה ניתן לדלג על סלעים לגדה השנייה. הגשם המשיך לרדת והתחלנו את הטיפוס לרכס. העלייה הייתה תלולה, אבל לשם שינוי הלכנו על שביל שסומן באפליקציה וגם היה קיים ברובו בשטח. השביל הוביל אותנו במעלה הרכס ואז לאורכו עד לנקודה בה חצינו את הרכס באוכף סלעי בגובה 2,600 מטרים. לאחר הליכה קצרה נחשף לפנינו האגם אליו מועדות פנינו - Bayannur - אבל ענן ערפילי שהגיח מיד הסתיר לנו את הנוף. שאר היום כלל ירידה ארוכה על דרך ג'יפים עד לאגם שנמצא בגובה 1,600 מטרים.
מרחק: 15 ק"מ
עלייה: 400 מטרים
ירידה: 1200 מטרים

סוף דבר

עם הגעתנו לאגם חיפשנו גר להעביר בו את הלילה ומצאנו משפחה קזאחית מקסימה שאירחה אותנו באופן מדהים. האירוח כלל אוכל מסורתי, רכיבה על סוסים ולינה בגר. הם אפילו לא ביקשו כסף, אבל החלטנו לשלם מכיוון שזו הייתה חווית האירוח הטובה ביותר שלנו במונגוליה! את הדרך חזרה עשינו בג'יפ שהזמנו מראש דרך סוכנות Mongolia BT שנתנה לנו שירות נהדר, ממליצים מאוד. יש לציין שהחל מהערב של היום השני הייתה לנו קליטה סלולרית ויכולנו לתקשר עם הסוכנות.

הטרק מספק חוויה מחוץ ל"שביל" של מונגוליה, באזור ללא תיירים ומלא במקומיים מקסימים לצד טבע יפייפה. עם זאת, הוא מתאים רק למי שבטוחים ביכולותיהם לנווט לבד בשטח ללא סימון שבילים. הדרך מאתגרת מכיוון שנדרש לחצות נחלים ולרדת פאס תלול עם דרדרת סלעים. יש לבדוק את מזג האוויר לפני היציאה, וככל הנראה תנאי השטח משתנים בנקודות שונות לאורך השנה. אז הטרק מומלץ מאוד, אבל עם שיקול דעת ותכנון מקדים.

קישורים חיצוניים

• סיפור הדרך של אלון