חודש וחצי במונגוליה

רקע ומידע כללי

מונגוליה היא מדינה ענקית השוכנת בין סין מדרום ורוסיה מצפון, וגובלת רק בהן (במבט ראשון נראה שגובלת גם בקזחסטן ממערב אך אם מסתכלים בזהירות אפשר לראות שהמרחק הקרוב ביותר בין הגבולות הוא בערך 50 ק"מ).
מונגוליה היא גם המדינה המרווחת בעולם: מדורגת 20 בעולם בשטח היבשתי שלה, ומונה בסך הכול כשלושה מיליון תושבים בקירוב. בנוסף, כמעט חצי מתושבי המדינה גרים בעיר הבירה אולנבאטאר (Ulaanbaatar) והשאר מפוזרים בערים קטנות, כפרים ומאהלים ברחבי המדינה. מה שהופך את הטבע המונגולי לאחד המקומות הריקים והבתוליים בעולם. מונגוליה היא מדינה בודהיסטית במקור, וגם אחרי השפעה סובייטית ממושכת שהסתיימה בשנות התשעים כחצי מתושבי מונגוליה עדיין מגדירים עצמם בודהיסטים. רוב החצי השני הם חסרי דת אך ישנו גם מיעוט שמאני, ובמערב חי המיעוט הקזחי המוסלמי. לא מעט מתושבי מונגוליה עדיין חיים באורח חיים מסורתי: כלומר גרים ב"גר" (האוהל המונגולי שאנחנו רגילים לכנות "יורט"), מגדלים בעצמם ולעצמם את החיות שמספקות להם בשר וחלב, התזונה המונגולית המסורתית העיקרית, וחלקם גם עדיין נוודים.
מזג האוויר המונגולי הוא מאוד הפכפך, אבל בגדול אפשר לקבוע שחודשי הקיץ הם העונה היחידה לטייל במדינה עם מזג אוויר סביר, כשסוף האביב ותחילת הסתיו הם גם אפשרויות. בחורף הטמפרטורות ברחבי המדינה יורדות הרבה מתחת לאפס.
היופי הבלתי נגמר של הטבע המונגולי ביחד עם המרחבים האינסופיים ואורח החיים הנוודי של חלק מהמונגולים הופך את מונגוליה לאחד היעדים הכי מיוחדים בעולם. חשוב להדגיש בשלב זה-טיול במונגוליה לא מתאים לכל סוגי המטיילים. טיול במונגוליה בהכרח כרוך בתזונה יחסית פשוטה, נסיעות ארוכות מאוד ולינה בשטח ברוב הזמן. למי שמחפש/ת יעד קלאסי במזרח שבו אפשר להיזרק בכל מקום, לא לתכנן שום דבר ולחיות בנוחות יחסית בכל מקום- אין מה לחפש במונגוליה.

במונגוליה יש שלושה אזורים שיחסית למדינה הם מתוירים (יחסית, התשתית התיירותית פה עדיין לא מאוד מפותחת, דבר המהווה גם יתרונות וגם חסרונות שאפרט בהמשך): מדבר גובי בדרום, הצפון בו נקודות העניין העיקריות הן אגם חובסגול ושבטי רועי האיילים, והרי האלטאי במערב. וכמובן הנסיעות שביניהם. בחודש וחצי במונגוליה היינו בשלושת האזורים האלה, המפורטים בסיפור הדרך הזה.

אני טיילתי במזרח עם בת הזוג שלי, וברוב הזמן במונגוליה היינו כחלק מקבוצה של שבעה. כולם ישראלים.

הגעה, התארגנות ואופי הטיול

הגעה
ההגעה למונגוליה יחסית מורכבת. לפני הקורונה רוב האנשים היו טסים לבייג'ין ולוקחים את הרכבת הטראנס סיבירית לאולנבאטאר (המסלול המלא של הרכבת הוא בין מוסקבה לבייג'ין). היום הדרך כמעט היחידה, ובטח היחידה הסטנדרטית, היא טיסה לאולנבאטאר. הבעיה היא שאין הרבה תעבורה אווירית בינלאומית למונגוליה, מה שהופך את הטיסה לשם ומשם ליחסית יקרה. ובכל זאת-נראה שנכון להיום זו הדרך כמעט היחידה להגיע ולצאת ממונגוליה. ישנה גם דרך לקחת אוטובוס מקזחסטן, דרך רוסיה, ולהיכנס יבשתית למונגוליה ממערב. יש אוטובוס מנור סולטן/אלמאטי לאולגי שבמערב מונגוליה. זו דרך קשה ומורכבת ואין לי הרבה מידע עליה. ההגעה משדה התעופה הבינלאומי לאולנבאטאר (מרחק של שעה נסיעה) היא לרוב במונית. כל הגסטהאוסים יכולים לארגן מונית במחיר של 70-90 אלף טוגרוג (הסבר על הכסף למטה). בנוסף יש אוטובוסים, לא ניסיתי ולא מכיר מישהו שניסה.

סגנון הטיול
סגנון הטיול במונגוליה נגזר משלושה דברים: היעדר התשתית התחבורתית של מונגוליה (עד כדי כך שרוב הדרכים הן דרכי עפר, ומעט מאוד תחבורה ציבורית), זמני הנסיעה הארוכים מאוד, והקושי להסתדר לבד בגלל היעד מוחלט של ידיעת השפה האנגלית בקרב המונגולים שמחוץ לאולנבאטאר, שילוט והכוונה וקושי גדול מאוד בהתמצאות.
בגלל כל אלה רוב התיירים במונגוליה בוחרים להתארגן כחבורות, לשכור ביחד וואן ונהג באולנבאטאר ולטייל בדרך הזו ברחבי המדינה. זו אופציה שלשכעצמה היא לא זולה, אבל בחבורה העלות יכולה להיות סבירה פלוס. אנחנו היינו חבורה של שבעה והטיול היה זול (פירוט העלויות בטיפים בסוף).
דרך נוספת לטייל, פחות נוחה ויותר זולה, היא נסיעה בתחבורה ציבורית לעיירות המחוז של כל אחד מהאזורים המתוירים במונגוליה (בעיקר אוטובוס למורון בצפון ואוטובוס ארוך במיוחד/טיסה פנימית לאולגי במערב), והשכרת וואן ונהג בהן שיעזור לטייל רק באותו אזור. היתרון של האופציה הזו הוא חיסכון הנסיעות הארוכות שבין האזורים השונים של מונגוליה בוואן ונהג, שמטבע הדברים מעלים את המחיר של כל הטיול. יתרון נוסף הוא שאין צורך לסגור הכל מראש באולנבאטאר ואפשר כל פעם לתכנן לאזור נפרד. אנחנו הגענו למונגוליה בעונה התיירותית הראשונה מאז הקורונה ומכמה טלפונים שעשינו לסוכנויות בצפון הבנו שהן נסגרו ועוד לא נפתחו. מי שמעוניינים לטייל בצורה הזו כדאי מאוד לעשות את הבירורים האלה.
את הוואן והנהג משכירים מסוכנויות באולנבאטאר שיושבות בהוסטלים ברחבי העיר. כמעט כל ההוסטלים הם גם סוכנויות טיולים שישמחו מאוד שהמתארחים גם יסגרו דרכם טיול במונגוליה.
אנחנו סגרנו את רוב הטיול שלנו (מדבר גובי, הצפון, הנסיעה למערב, טרק הטבאן בוגד וחזרה לאולגי) במונגוליה דרך גולדן גובי (Golden Gobi). רוב הזמן היינו מרוצים, פה ושם היו קצת נפילות שאזכיר בהמשך. הנהג שסגרנו דרך הסוכנות, באגי, היה מעל ומעבר למצופה ועשה לנו חלק גדול מהטיול.

אוכל
התזונה המונגולית ידועה בדלות שלה וכוללת בעיקר מאכלי בשר וחלב. וזה בגלל שבמזג אוויר ותנאי השטח המונגוליים כמעט שום דבר לא גדל, ורוב המוצרים מיובאים (דבר המייצר חוסר אחידות במחירים. הרבה דברים זולים להפליא ואחרים כמעט מחירי ישראל). באולנבאטאר אכלנו במסעדות, אבל בשאר הטיול במונגוליה בישלנו לעצמנו את הרוב המוחץ של הארוחות, וכל פעם הצטיידנו בסופר מקומי (הנהג שלנו לקח אותנו לאחד כל פעם שהיינו צריכים).

כסף
המטבע המונגולי נקרא טוגרוג, ובקירוב כל אלף טוגרוג שווה לשקל אחד. למרות היעדר התשתיות במונגוליה ישנם כספומטים כמעט בכל המדינה. חפשו כספומט TDB למשיכת כסף ללא עמלה מקומית. גם Khan Bank שנמצא כמעט בכל חור זה בסדר.

תקשורת
למרות שבהרבה מקומות במונגוליה גם ככה אין קליטה, מומלץ מאוד לקנות כרטיס סים מקומי. קנינו באולנבאטאר (פירוט לגבי המיקום בפרק הבא). ממליץ על mobicom-הייתה לנו קליטה ברוב המקומות האפשריים במדינה והכי חשוב-מצאנו משרדים שלהם גם במורון בצפון ואולגי במערב, ככה שבמהלך הטיול יכולנו להאריך את חבילת הגלישה והסלולר.

ויזה
ויזה לישראלים ניתנת אוטומטית ובחינם בכניסה למדינה ל30 יום, אין מה להתארגן מראש בנושא הזה. אם רוצים להישאר יותר זמן אפשר להאריך עד חודשיים יותר, סה"כ 90 יום במקסימום. מחיר ליום הארכה של הויזה הוא 3000 טוגרוג ואפשר לעשות את זה בלשכת ההגירה של אולנבאטאר שנמצאת ליד שדה התעופה הישן. חשוב מאוד להגיע עם תמונת פספורט.

אולנבאטאר וגורחי טרלז'

מראש ידענו שיהיה לנו כמעט שבוע להעביר באולנבאטאר כי היינו צריכים לחכות לשותפים שלנו שהגיעו מהארץ. מהר מאוד התברר שאחרי כמה חודשים במזרח, אולנבאטאר מאוד מודרנית יחסית לערים קלאסיות באסיה.
אנחנו ישנו באכסניית Khongor שיושבת על הפיס אווניו (Peace Avenue)-הרחוב הראשי של העיר. האכסניה הייתה טובה וזולה יחסית, אבל בשלב מאוחר יותר כשרצינו לקבוע איתם ארגון של וואן ונהג התברר שהם יקרים משמעותית ממקומות אחרים.
באולנבאטאר יש המון מסעדות ובתי קפה, קניונים וכמה מקומות מעניינים לראות, וכמעט הכל במרחק הליכה.
כמה מקומות שווים ביקור שהיינו בהם:

לאכול
-רשת Loving Hut הטבעונית הייתה הפתעה טובה מאוד, ומקום טוב גם למי שלא צמחוני/טבעוני. וכל מי שכן-תנצלו טוב טוב את המקום הזה כי מחוץ לעיר בקושי תתקלו באופציה טבעונית לארוחה.
-גם Luna Blanca היא מסעדה טבעונית, ובסגנון איטלקי.
-מסעדה יפנית Manco.
-פיצרייה Round table pizza שבמונחים מונגולים היא לא רעה.
חשוב להבין שכל ההמלצות הן ביחס למקום, מונגוליה לא ידועה בבישולים שלה (:

לישון
כאמור חונגור היה מקום מוצלח ללינה. אבל לאחר מכן עברנו לגולדן גובי ואי אפשר היה להשוות את התמורה למחיר-בגולדן גובי קיבלנו אשכרה ארוחת בוקר (בניגוד לביסקוויטים עם ריבה בחונגור), היה נקי ומסודר. והיתרון הגדול ביותר היה העובדה שמהם סגרנו את הוואן והנהג.

קניות
-קניון State department store. יש בו חמש קומות עם הכל, נמצא באמצע הפיס אווניו. זה המקום לקנות בו כרטיס סים מקומי, להחליף כסף ולהצטייד בסופרמרקט.
-"השוק השחור"/ Narantuul Market, מקום די מפוקפק שבחלק מהמקומות מומלץ כחוויה חובה בעיר. אז ממש לא. אבל יש שם לא מעט סחורה ובזול, בתחום הלבוש והטיולים רוב הסחורה היא בסגנון סובייטי להחריד.

לעשות
-כיכר סוחבאטאר שיש שיקראו לה כיכר ג'ינגס חאן. הכיכר המרכזית של העיר שבה מתקיימים כל האירועים המרכזיים, ושווה לבקר שם דבר ראשון בעיר כדי לספוג את האווירה. נמצא באמצע הפיס אוויניו.
-מנזר Gandategchinlen. לא מאוד מרשים בשביל מי שכבר היה קצת במזרח וראה מקדשים בוסהיסטים, אבל נחמד מאוד.
-מקדש Choijin Lama. מרשים ויפה יותר מהמנזר. אם רוצים לבחור אחד מהם עדיף אותו.
-המוזיאון הלאומי של מונגוליה. המקום שהכי שווה ביקור בעיר. קחו בחשבון שלמי שמטייל בתקציב תרמילאי במונגוליה לא יהיה מדריך צמוד, והאנגלית של שאר המונגולים מאוד רופפת, ככה שלא יהיה במהלך הטיול במדינה מי שיסביר על המקומות. המוזיאון הלאומי הוא ההזדמנות היחידה ללמוד קצת על ההיסטוריה והתרבות המונגולית לפני שרואים בעיניים את המדינה ובהחלט שווה ביקור.
-מוזיאון Zanbaazar לאומנות מונגולית. מעניין ושווה ביקור רק אם יש זמן ובשום אופן אין סיבה להילחץ ללכת אליו.

פארק לאומי Gorkhi Terelj
פארק לאומי שממוקם שעתיים נסיעה מאולנבאטאר שמהווה מאין "מונגוליה למתחילים"-בנסיעה, בתנאים ובנופים. יש שם גבעות ירוקות, תצורות סלע מרשימות ומקדש מפורסם. עשינו שם יומיים עם לילה במסגרת הימים שלנו באולנבאטאר והסביבה. סגרנו את היומיים האלה דרך אכסניית חונגור. החוויה עצמה כללה את הנסיעות, לינה בגר, ארוחות ושעתיים רכיבה על סוסים. ובשאר הזמן עשינו טיולים שאנחנו תכננו. המחיר היה 60 דולר לאדם ליום (שם גילינו שחונגור יקרים...). היה נחמד מאוד ושווה להגיע לשם אם יש זמן, אבל חד וחלק פחות מרשים משאר מונגוליה.

התארגנות להמשך
אחרי חמישה ימים נפגשנו עם שאר החבורה בגולדן גובי. סגרנו שישה ימים במדבר גובי ועשינו קניות. המחיר היה 80 דולר ליום (שמתחלקים על שבעה אנשים). התשלום כלל וואן עם נהג, ציוד בישול לרמת הקולפן, כיסאות מתקפלים ושולחן, ודלק. דברים נוספים שלא כלולים בתשלום זה אוכל (שרובו ככולו קנינו בסופר למעט שתיים שלוש ארוחות צויבאן בדרכים), ודמי כניסה למקומות. בנוסף שכרנו אוהל במחיר של עוד 4 דולר ביום, ולא אכזב אותנו פעם אחת בכל הסיבוב במונגוליה, בגשמים וברוחות.

סיכום טיפים
-בניגוד לערים אחרות במזרח, לא משתלם לקנות ציוד טיולים באולנבאטאר. זה מאוד יקר ומעט מאוד מבחר.
-שוב, מומלץ בחום לבקר במוזיאון הלאומי. זו באמת הדרך היחידה להבין באמת איפה מטיילים.
-כדאי מאוד לבדוק מחירים בכמה סוכנויות לפני שסוגרים על מנת להשוות מחירים. לדוגמה בחונגור רצו גם 80 דולר ליום אבל לא כולל הדלק. זה הפרש מאוד מאוד משמעותי.

שישה ימים במדבר גובי

בסוכנות קיבלנו אפשרויות לחמישה, שישה או שבעה ימים במדבר גובי, ופירוט מה התוכנית בכל יום. בסופו של דבר הלכנו על האמצע-שישה ימים.

יום 1
יציאה מאולנבאטאר ונסיעה למקום בשם Baga Gazrin. הנסיעה עצמה הייתה הראשונה שלנו כקבוצה במונגוליה, וישר אפשר היה לראות את המרחבים העצומים שמונגוליה מפורסמת בהם. בדרך עצרנו לאכול לצהריים מנת צויבאן ב"מסעדה" על צד הדרך. צויבאן היא מנת איטריות עבות מאוד עם בשר ולפעמים עם ירקות מבושלים. זה אוכל שסותם טוב טוב את המערכת להרבה זמן, ומנה עולה סביב 7000-8000 טוגרוג. אחד היתרונות של הצויבאן הוא שבניגוד לכל אוכל מונגולי אחר שמבוסס בהכרח על בשר, את הצויבאן קל להזמין ללא בשר (כל הצמחונים/טבעונים תתחילו לשנן "מאח קוי"=בלי בשר). את החסרונות של הצויבאן נגלה בשלב מאוחר יותר של הטיול.
הנסיעה ארכה בערך שמונה שעות, שחציין היינו על כביש אספלט סלול והחצי השני בכביש עפר. נסיעה בכבישי עפר תלווה אותנו ברוב הטיול במונגוליה.
באגה גאזרין עצמה נראית כמו מקום מכוכב אחר, עם כל מיני תצורות סלעים מאוד מרשימות (יותר מבגורחי טרלז') ונוף ירוק וקירח. ולמרות הירוק תחושה של כניסה למדבר. במבט לאחור, באגה גאזרין היה המקום המתויר ביותר שהיינו בו במונגוליה, כיאה לאתר הכי קרוב לאולנבאטאר ששייך למדבר גובי. ביציאה מהשמורה הסתבר לנו שכל אחד צריך לשלם 3000 טוגרוג על הביקור. המודל הכלכלי של תשלום ביציאה מהשמורה שנגבה על ידי פקח שנמצא שם במקרה יוסיף להיות מוטיב חוזר בטיול.

יום 2
היעד שלנו באותו יום היה מקום בשם הצוקים הלבנים- White Cliffs. הנסיעה באותו יום הייתה שש שעות לערך, ובדרך עצרנו בעיירה קטנה באמצע המדבר כדי להצטייד בעוד קצת לחם וחטיפים ולמלא מים. בשלב הזה ראינו כמה חשוב לצאת עם נהג מקומי, כי אין שום סיכוי שאף אחד מאתנו היה מצליח למצוא לבד מקומות מילוי והצטיידות בכלום הענקי שהיינו בו.
הצוקים הלבנים עצמם יפים, אבל מכל המקומות הכי מזכירים את הנוף המדברי הישראלי. באותו לילה הייתה לנו הרוח הכי חזקה בכל הטיול. באופן כללי כדאי להיערך (בעיקר נפשית) לרוחות עזות בגובי שמקשות על בישול והקמת אוהל. בנוסף, ביום הזה התחלנו להרגיש גם את החסרונות של מנת הצויבאן מאתמול. המשך יבוא בנושא הזה.

יום 3
נסענו למקום בשם יולין אם (Yolin Am), שהוא קניון עמוק שבתחתיתו נמצא קרחון, מה שהופך אותו לאחת השמורות המרכזיות והמתויירות בגובי.
אחרי נסיעה רצופה וארוכה הגענו לחניון של יולין אם, באגי הנהג שלנו הסביר לנו בשפת סימנים מונגולית שיש לנו הליכה בתוך הקניון של כחמישה ק"מ סך הכל, הלוך חזור.
ההליכה כולה מישורית ולא קשה, והמקום עצמו מדהים. בשלב מסוים לדשא הירוק והקניון המרשים מצטרף קרחון שעליו הולכים והתחושה היא של מקום לא מהעולם הזה. למרות המרחק הקצר, כל הסיבוב לקח לנו כמעט שלוש שעות, בגלל ריבוי עצירות והליכה איטית על הקרח.
ביציאה מהשמורה נדרשנו לשלם 3000 טוגרוג כהרגלנו בקודש, ונסענו עוד רבע שעה לנקודת הקמת המחנה.

יום 4
יום זה היה יום נסיעה שלם לדיונות החול Khongorian Els, שלצד יולין אם זו הנקודה הפופולרית במדבר גובי. מדובר ברכס דיונות ענק של מאוד קילומטרים.
זה היה יום נסיעה ארוך עתיר בעיכובים (מהסוג הטוב והלא מבאס כמו עצירות בנקודות נחמדות). לקראת הערב הגענו קרוב לנקודה שבה אפשר לטפס את הדיונות, והכוונה שלנו הייתה לעשות זאת. אבל מפאת השעה והאנרגיות הוחלט שאת הדיונות נטפס בבוקר שלמחרת והלילה נישן בקרבת מקום. העובדה שמדובר במקום שבמונחים מונגוליים הוא תיירותי לצד זה שהיינו כבר אחרי שלושה לילות רצופים באוהלים עזרו לנו לגלות את נפלאות הלינה בגר. מצאנו משפחה עם גר אירוח וגמלייה ממש מול הדיונות, שילמנו 70 אלף טוגריג לכולנו וזכינו לישון בתור גר, מה שאומר שיש חימום בלילה ואין צורך להקים אוהלים.
את שאר הערב העברנו בבישולים, צפייה ברכס הדיונות הענקי ובגמלים הדו דבשתיים בזמן השקיעה.

יום 5
אחרי ההתארגנות של הבוקר נסענו 20 דקות לנקודת העלייה לדיונות, והתחלנו לטפס.
אין מה להכחיש- מדובר בעלייה קשה. מאוד. הפרש גבהים של 250-300 מטר בחול טובעני לא בא ברגל, ולמרות זאת העלייה לגמרי שווה את זה. הנוף מלמעלה מדהים ולדעתי מהווה את שיא הטיול בגובי. בנוסף, בגלל שעלינו בבוקר החול עוד לא הספיק להתחמם במהלך היום והיה נחמד מאוד לעלות את הדיונה ברגליים יחפות. הירידה מהדיונה לוקחת בערך חמישים שניות בהערכה שמרנית ובהנחה שבערב שלפני לא אוכלים את מנת הצויבאן הקבועה. באופן מפתיע לא נדרשנו לשלם ביציאה מהדיונות, אולי כי לא צריך ואולי כי הפקח שמחכה ביציאה כן אכל צויבאן בערב שלפני. בכל אופן לא שילמנו.
אחרי הדיונות המשכנו בנסיעה והפעם לכיוון הצוקיםהאדומים- Flaming cliffs שהם היעד האחרון בגובי. הצוקים האדומים ידועים בעיקר בזכות העובדה שביצי הדינוזאורים הראשונות שנמצאו בעולם נמצאו שם. יש למקום ערך רב בתחום המאובנים הפרה היסטוריים.
כשהגענו באופן מפתיע נדרשנו לשלם בכניסה, ועוד 10,000 טוגריג. הכניסה כללה סיור במוזיאון בגודל דירת חדר שבסופו יש סרט שמדבר על משלחת למציאת מאובנים בשנות ה30. הסרט עצמו נראה כאילו נעשה בשנות ה40 והיה בעיקר מצחיק.
הצוקים האדומים עצמם יפים והנוף מהם יפה, אבל למי שרגיל לנופי המדבר הישראלי, בדומה לצוקים הלבנים, הם לא מרשימים באופן מיוחד. בתוספת הנסיעה הארוכה מהדיונות, והרוח העזה וסופת החול שהייתה בזמן הביקור שלנו שם החוויה עצמה של כל הביקור הייתה קצת שנויה במחלוקת.
באותו לילה גם ישנו בגר שהבעלים שלו הפגינו יכולת מיקח מרשימה כשירדו מ100 אלף טוגריג ל60 אלף אחרי שאנחנו התעקשנו על 80.

יום 6
קמנו מוקדם לקראת נסיעה של 13 שעות לאולנבאטאר. החצי הראשון של הנסיעה היה יפה מאוד ומרשים, וההמשך נחמד. הנסיעה הייתה קשה בעיקר בגלל הקור העז שהיה ברוב הנסיעה. בדיעבד זו הייתה הנסיעה הכי קשה בכל הטיול במונגוליה.
אחרי נסיעה ארוכה מאוד הגענו בלילה לאולנבאטאר. למחרת היה כבר יום התארגנות להמשך.

סיכום וטיפים
-מדבר גובי הוא אזור מדהים. השממות הגדולות והטבע הענק מאוד מרשימים. עם זאת מדובר בטיול שהוא בעיקר נסיעות ועצירות קצרות, בדומה לטיול ג'יפים. כדאי מאוד להיערך לזה מראש פיזית ומנטלית.
-הטיול במדבר גובי בהחלט מומלץ, אבל אחרי כל התקופה במונגוליה המסקנה החותכת היא שכדאי מאוד שגובי יהיה התחנה הראשונה במונגוליה. קודם כל כי למרות היופי של גובי, ההמשך מרשים אפילו יותר. בנוסף, זה זמן טוב להתרגל לזמני הנסיעות הארוכים שמונגוליה מזמנת למטיילים בה. ולבסוף, בגלל הקרבה היחסית לאולנבאטאר ("רק" שבע שעות לשם ביום הראשון ו13 שעות חזרה ביום האחרון) ניתן לתכנן את גובי בנפרד לשאר המדינה, מה שמאפשר לעשות "ניסוי כלים" עם הסוכנות והקבוצה איתם יוצאים.
-בדיעבד, היה אפשר לוותר על הצוקים הלבנים או על הצוקים האדומים, או על שניהם. בבחירה בין חמישה, שישה או שבעה ימים בגובי, ההמלצה שלי היא על חמישה. לא לוותר על יולין אם ודיונות החול בשום אופן.
-עיקרון שנכון לכל מונגוליה אבל בעיקר לגובי: בשום אופן לא לחרוג מסגנון הטיול המקובל של השכרת וואן ונהג. אין שום סיכוי להסתדר לבד בשממות הבלתי נגמרות של גובי. אם בשאר מונגוליה, שמלאה במקורות מים, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה להיתקע לצד הדרך (דבר לא נעים בפני עצמו), בגובי בגלל האקלים המדברי יש סכנה אמיתית של היעדר מים. חד משמעית בלי הנהג שלנו לא היה לנו סיכוי לדעת לבד איך ואיפה למלא מים. מה גם שלא היה לנו סיכוי לדעת לאן בכלל שווה להגיע. על כן הטיפ החשוב ביותר הוא לא להתחכם בכל מה שקשור בסגנון הטיול, בעיקר בגובי. ולא להגיע לשם לבד.

הנסיעה לצפון ואגם חובסגול

החלטנו מראש שאחרי החזרה מגובי לא נתעכב מעבר למה שחייבים באולנבאטאר. המשמעות הייתה יום שלם של התארגנות בעיר, ושני לילות בגולדן גובי (אחד ישר כשהגענו ואחד לפני היציאה להמשך).
סגרנו עם אוגי הסוכנת של הגולדן גובי המשך לצפון והמערב עם אותו נהג ואותו וואן. המסלול שסגרנו היה: יומיים נסיעה לצפון, שלושה ימים על אגם חובסגול, יום נסיעה לנקודת היציאה לשבט הצטאן, חמישה ימים רכיבה+שהייה אצל שבט הצטאן, שלושה ימי נסיעה לאולגי, נסיעה מאולגי לטרק הטבאן בוגד וחזרה לאולגי שם ניפרד מהוואן ומבאגי. סה"כ 23 ימים עם אופציה להארכה אם נרצה להמשיך או לחילופין אם נתעכב/נרצה להישאר עוד במקום מסוים. אחרי חישוב המרחקים והנסיעות אוגי עשתה לנו ממוצע של 100 דולר ליום (כל הדברים שהיו כלולים בגובי היו כלולים גם פה). על כל יום נסיעה נוסף 100 דולר ועל יום נוסף שהוואן לא זז בו 48 דולר. למרות ההעלאה במחיר לעומת הגובי (שנגזרה כביכול ממרחקי נסיעה גדולים וממושכים יותר הפעם) לא הרגשנו שהעלות משמעותית כבדה לנו יותר, שוב כי היינו קבוצה של שבעה. אחרי שסגרנו את כל הפרטים והארגונים הלכנו לאכול אוכל טעים יחסית למונגוליה והלכנו לישון.

למחרת בבוקר יצאנו, ואחרי עצירה בסופרמרקט ענק ביציאה מאולנבאטאר היינו בדרך לצפון.
מהר מאוד הנוף השתנה מאוד והפך לירוק עם הרבה מקורות מים. עשינו עצירת צהריים על שפת נהר, וטיול של שעה וחצי שכלל עלייה להר געש כבוי עם נוף יפה וירוק מלמעלה. לא הספקנו להגיע לנקודת שהנהג קיווה להגיע, אבל את המחנה הקמנו על שפת נהר מאוד יפה ככה שהכול היה בסדר.
למחרת המשכנו בנסיעה בין נופים ירוקים וכפרים קטנים עם גרים. התוכנית המקורית הייתה להגיע בערב של אותו היום לאגם חובסגול אחרי עצירה בעיר מורון. אבל גם בגלל שביום שלפני לא ישנו בנקודה שהנהג תכנן, וגם כי הסתמן שהסידורים במורון יכללו גם טיפול של הרכב, הבנו שלאגם כבר לא נגיע באותו היום.
העיר מורון (Moron) היא העיר המרכזית בצפון מונגוליה. אין שם הרבה מה לראות, אבל שם היינו צריכים לארגן את הפרמיט לטיול לשבט הצטאן (שיהיה בפרק הבא), שנמצא ממש על גבול מונגוליה-סיביר ומצריך פרמיט. לאחר סיום סידורי הפרמיט והטיפול ברכב הלכנו לישון ליד נהר מוכה יתושים בקרבת מורון.

למחרת נשארו לנו שעתיים נסיעה עד לחטגל (Hatgal), שנמצאת בקצה הדרומי של אגם חובסגול.
אגם חובסגול הוא אגם יחסית צר בצפון מונגוליה, קרוב מאוד לגבול עם רוסיה, שאורכו הוא 120 ק"מ(כמו מחיפה לבית שמש). המונגולים טוענים שהאגם מכיל 2% מהמים המתוקים בעולם. ויקיפדיה מאשר. התוכנית שלנו הייתה להיות שלושה לילות על האגם, כולל זה שבסוף ישנו ליד מורון. התמקמנו בגר קרוב מאוד לחוף, 15 ק"מ צפונית לחטגל. האגם סיים להפשיר שבועיים קודם, ככה שהמים היו קרים מאוד (מאוד). התחושה באופן כללי הייתה שהגענו קצת לפני תחילת העונה המתויירת באגם. אבל זה לא הפריע לנו, האגם עצמו והסביבה מדהים ביופיו. אם בגובי יש רוחות מאוד חזקות, בחובסגול יש מזג אוויר מאוד הפכפך. יכול להיות יום שלם עם ערפל וגשם ואז שמים בהירים וחם אחר הצהריים. מזג אוויר הפכפך הוא מוטיב שילווה אותנו גם בשאר מונגוליה. גילינו בית קפה נחמד ששום דבר בו לא באמת טעים אבל מספק אווירה טובה כחצי שעה הליכה צפונה לאורך החוף מהגר שלנו.
היינו יומיים במנוחה על האגם, שיום אחד היה ערפילי ואחד בהיר. ביום השלישי יצאנו ליום טיול בחסות באגי הנהג שלנו: נסענו בערך כ30 ק"מ צפונה בכביש העפר שלאורכו של החוף המערבי של האגם עד תחילתו של שביל. עלינו ברגל בערך כשלוש שעות עד נקודת תצפית מדהימה על האגם עם הרים מסביב, שם ראינו באמת כמה גדול האגם. אחרי ארוחת צהריים ירדנו חזרה לרכב ונסענו חזרה.
נ.צ של תחילת ההליכה 50.682599 , 100.241525
את המשך היום העברנו לצד האגם, ובסופו החלטנו להישאר יום נוסף באגם מעבר למה שתוכנן. סך הכל כולל יום ההגעה בילינו ארבעה ימים באגם.

טיפים ומסקנות
-חובסגול זה מקום לשהות בו כמה ימים. לא כדאי להגיע לפחות מזה.
-בהצטיידות בנינו על הסופרמרקט בחטגל. היינו בשניים והיה בהם מעט מאוד מבחר. עדיף לקנות מספיק אוכל מראש באולנבאטאר, או לחילופין לעצור להצטייד במורון.

שבט הצטאן

אחת מגולות הכותרת של טיול במונגוליה הוא טיול ושהייה אצל שבט רועת. י האיילים-שבט הצטאן. מדובר באנשים המקיימים אורח חיים נוודי לגמרי (נודד לפי עונות השנה), מתקיימים כמעט רק מאיילי הצפון שהם מגדלים (פלוס קצת פרות) ומאמינים בדת השמאנית. אנשי הצטאן נודדים בתצורה שבטית וכאשר מגיעים לנקודת קבע, מתפצלים למשפחות. בקיץ באופן מסורתי הם מתיישבים באזור הגבול הצפוני עם סיביר. וכדי להוסיף על כל אלו- הדרך היחידה להגיע אליהם היא על ידי יומיים של רכיבה על סוסים לכל כיוון, עם מדריכים שיודעים בדיוק את נקודת ההתיישבות הנוכחית שלהם. מטבע הדברים תכננו לשלב גם את הטיול לשבת הצטאן בחלק של הטיול בצפון.

אז אחרי ארבעה ימים באגם חובסגול יצאנו לכיוון הנקודה שבה נצא למחרת עם מדריכים וסוסים. סה"כ נסיעה של 9 שעות. אחרי פחות משעה בדרך כבר ירדנו מהכביש הסלול לדרך שטח. שאר הנסיעה הייתה מאוד יפה אך מלאת טלטלות, איטית ולא פשוטה. נסענו בתוך שממות ירוקות, חצינו נהרות
ומסביבנו היו המון הרים. בשלב מסוים עברנו כפר יחסית גדול בשם אולן אול (Ulaan Uul) שמסתבר שהוא הכפר הכי גדול במחוז. הכל יחסי. בערך שעתיים של נסיעה צפונה אחרי אולן אול הגענו לשניים שלושה גרים עם כמה סוסים ופרות ליד נהר באמצע שממה ירוקה, והרים גבוהים באופק. באגי אמר לנו שהלילה נישן אצל המשפחה שגרה כאן, ומפה נצא עם מדריכים וסוסים מחר בבוקר. נכנסנו לגר, וכעבור כמה זמן הגיע נציג המשפחה לדון אתנו בתוכנית ובעלויות. מראש אמרנו שנתמקח, אבל זה היה קרב אבוד מראש אתו. בעזרת שילוב בין גוגל תרגום ובאגי הגענו לסיכום הבא:
חמישה ימים סה"כ. יומיים רכיבה לשבט הצטאן ולינה שם בסוף היום השני, יום שלם+לילה נוסף איתם ועוד יומיים רכיבה חזרה שבסופם נגיע לאותו מקום. מחיר של מדריך וסוס היה זהה (רק במונגוליה)- 25,000 טוגריג ליום. כל אחד צריך לשכור סוס, בנוסף תשלום של שני מדריכים, שני הסוסים של המדריכים ושני סוסי משא שיסחבו לנו את כל הציוד והאוכל מתחלק על כולנו. בסוף יצא שכל אחד שילם בערך 46,500 טוגריג ליום.
נ.צ של נקודת היציאה: 99.289799 ,51.116252

למחרת אחרי ארגוני ציוד, אריזות והעמסות, ופרידה מבאגי שנשאר שם בשלושת הימים הבאים, יצאנו סביב 11:00. לא לפני שהכרנו את הכלב שיצא ללוות אותנו לאורך כל המסע ומעתה שמו יהיה לוסיאן.
יום הרכיבה הראשון היה מאוד יפה ויחסית לא ארוך. הגענו לנקודת הלינה סביב שש בערב כולל הפסקה של שעה וחצי באמצע. המקום היה מדהים ביופיו, עם יער ונהר זורם ליד שעליו קרחון. היה ניכר גם שזה המקום הכי קר שיצא לנו לישון בו עד עכשיו, ובנוסף ירק קצת גשם. בערב הזה הסתבר לנו שהמדריכים לא הביאו אוהל, ובגלל הגשם אסף ואלון עברו לאוהל של עירד ונתנו שני המדריכים לישון באוהל.
יום הרכיבה השני היה ארוך יותר מהראשון, והברכיים והשרירים כבר כאבו מהרכיבה הממושכת. ביום הזה רכבנו ביער, עלינו מעל קו העצים לתצפית מאוד יפה שם עשינו הפסקת צהריים, עלינו וירדנו שני אוכפים וקצת אחרי שבע בערב הגענו לתא שטח שהתאפיין במרחבים ירוקים כהים עם הרים סלעיים ועגולים ונהרות זורמים. בשלב הזה, כשכבר היה ברור שאנחנו קרובים אבל מחסום השפה לא אפשר לנו לשאול את המדריכים שאלות קיומיות כמו מתי נגיע, הגיע לקראתנו לא פחות מעדר איילי צפון לבנים שהרועה שלו רכב על אייל בעצמו. המדריכים החליפו אתו כמה מילים והמשכנו בדרך. אחרי כמה דקות, כשעלינו לאוכף נוס, ראינו פתאום פה ושם בשלוחות שלפנינו קבוצות של אוהלי טיפי קטנים (שבט הצטאן לא גרים באוהלי גר כמו שאר המונגולים אלא באוהלי טיפי שמזכירים את האוהלים האינדיאניים). הגענו לקבוצת אוהלי הטיפי הראשונים, והמדריכים ניסו להבין מהם איפה המשפחה שתוכל לארח אותנו. אחרי עוד בערך עשרים דקות של רכיבה הגענו לקבוצת האוהלים שהייתה שייכת למשפחה שאירחה אותנו. נכנסנו לטיפי המרכזי של המשפחה, שם ישב מי שנראה כמו ראש המשפחה. ישבנו שם קצת והתכבדנו בתה (מה שאומר חלב חם עם מלח) וגבינה מחלב איילים. כעבור כמה זמן הגיעה אלינו נציגת המשפחה שמדברת קצת אנגלית שבורה. היא אמרה לנו שאנחנו מוזמנים להתארח אצלם בשמחה במחיר של 20,000 טוגריג לאדם. הם יתנו לנו תה ויארחו אותנו, אבל אנחנו חייבים לאכול את האוכל שלנו ולישון באוהלים שלנו במתחם שלהם. לנושא האוכל לא היינו כל כך מוכנים, כי אוגי מגולדן גובי הדגישה בפנינו שנאכל איתם. למזלנו ארזנו יותר אוכל ממה שתכננו וככה הסתדרנו יום נוסף עם האוכל הזה. כעבור זמן קצר ראינו את עדר איילי הצפון של המשפחה חוזר מהרעייה למכלאות, ואפילו עזרנו להם להכניס אותם. חוויה מאוד מיוחדת.
למחרת בילינו יום שלם עם אנשי הצטאן וקצת הסתובבנו באזור. הכנו איתם גבינת איילים, עזרנו להם שוב להכניס את העדר שחוזר למכלאות, שיחקנו עם הילדים ואפילו טעמנו מרק מבשר איילים (אם אפשר להימנע מומלץ). האירוח אצלם היה חוויה מטורפת, לא דומה לשום דבר שמישהו מאתנו עשה. מי שלא היה במונגוליה ושומע דבר כזה יכול אולי לדמיין את שבט הצטאן כאיזו הצגה לתיירים, משהו לא באמת אותנטי. אבל זה לא המצב. לאורך כל השהייה איתם הייתה תחושה שאנחנו אורחים, ושאנחנו לא בדוק מעניינים אותם. מלבד התשלום הסמלי על השהייה בשטח שלהם הם לא ניסו למכור לנו כלום, וכל אורח החיים הזה קיצוני מידי כדי להיות הצגה. אפילו ההגעה לשם על גבי סוסים זה לא פיצ'ר תיירותי. לאורך כל הרכיבה חיפשתי דרך ג'יפים והחל מבערך שעה אחרי תחילת הרכיבה ביום הראשון לא מצאתי בכלל. באמת אין דרך אחרת להגיע אליהם מלבד רכיבה של יומיים.
בלב כבד נפרדנו מהם ויצאנו לדרך חזרה. הרכיבה חזור הייתה כמעט זהה להלוך, מלבד נקודת הלינה באמצע שהייתה שונה. הגענו בחזרה לגרים של המדריכים, שם גם באגי חיכה לנו, בסביבות אחר הצהריים של היום החמישי מאז שיצאנו לדרך. מכיוון שהיה לנו דחוף להתקלח אחרי כל הימים האלה החלטנו לא להישאר לישון באותו מקום. במקום זה ליסוע בוואן שעתיים דרומה לאולן אול, שם לישון בגסטהאוס ולהתקלח. באגי הבטיח לנסות למצוא שם גסטהאוס.
הגסטהאוס שמצאנו באולן אול היה חדר אחד עם כמה מיטות, וגולת הכותרת הייתה הבשורה הנחמדה שבכל אולן אול יש מקלחת אחת שבה נתקלח. נסענו כולם למקלחת האזורית והתקלחנו במחיר של 3000 טוגריג לאחד. חווית המקלחת הזאת לא הייתה נוראית כמו שאפשר לצפות.
למחרת היה לנו יום נסיעה מאולן אול למורון שלקח כמעט 9 שעות. במורון הצטיידנו מחדש בסופרמרקט והלכנו לישון בגסטהאוס קצת יותר טוב מהקודם. הכוונה בקצת יותר טוב היא מיטות קצת יותר טובות, מרחב נוח לבישול שקשוקה והעובדה שאת המקלחת אנחנו חולקים עם עוד כמה אורחים והמשפחה שבבעלותה המקום, במקום עם כפר שלם. בגסטהאוס במורון אכלנו טוב וישנו טוב והתארגנו לקראת הנסיעה מערבה.

סיכום וטיפים
אין ספק שהטיול והשהייה אצל אנשי הצטאן הוא אחד החוויות הטובות והמשמעותיות שיש למונגוליה להציע. עם זאת כמה טיפים חשובים:
-להגיע מוכנים להכל ולא לחסוך בציוד חם על סוס המשא. היו שם שניים מהלילות הכי קרים שהיו לנו במונגוליה ומזל שהיינו מצוידים לזה.
-להגיע במוכנות מנטלית לכל סוגי האירוח, ובשום אופן לא להתאכזב אם אנשי הצטאן לא יארחו אתכם כמו בחלומות הלילה הרטובים. זו זכות גדולה להיות עדים לאנשים כאלה שפשוט חיים את החיים ואתם בשטח שלהם.
-המקרה שבו התבשרנו שלא נאכל אצל אנשי הצטאן, למרות שאוגי אמרה בבירור שכן נאכל איתם, היה אחד מהרגעים הבודדים בטיול שבהם נפלנו עם הגולדן גובי. מסקנה חשובה מהאירוע הזה (ומעוד שיגיע בהמשך) היא שהסוכנויות באולנבאטאר שולטות במסלולים ופעילויות טובות לתיירים, אבל ככל שמתרחקים מאולנבאטאר הן פחות ישלטו פרטים. וגם כאן-המפתח הוא להגיע ערוכים לכל תרחיש בהקשר של אוכל.
-הייתה שמועה לפני שהגענו לשם שאפשרי לעשות את המסע לצטאן ברגל. לא אגיד שזה לא אפשרי, כי זה אפשרי. אבל כנראה שזה קשה מאוד ומאוד לא נוח. לא פעם ולא פעמיים חצינו עם הסוסים ביצות ונהרות, לא יודע איך אפשר לעשות את זה ברגל. צריך לזכור שסוס הוא אמצעי תחבורה מרכזי במונגוליה ולכן הגיוני שנתיבי התנועה נבחרים על פי יכולת עבירות של סוס ולא של בן אדם.

הנסיעה למערב ואולגי

מערב מונגוליה הוא אזור הידוע בזכות הנופים היפים שלו, רובם ברכס הרי האלטאי שנמצאים גם בסין ורוסיה, ותושביו הקזחים-מוסלמים שחיים ובעלי תרבות, שפה ודת שונה משאר מונגוליה. ואפילו אזור הזמן שונה ונמצא שעה אחת אחורה משאר מונגוליה. שני המחוזות שמרכיבים את מערב מונגוליה הם מחוז חובד (Khovd), בעל עיר מרכזית עם אותו השם, ומחזור באיאן אולגי בו העיר המרכזית היא אולגי (Ulgii). אולגי זו העיר המרכזית שאליה צריך להגיע במערב וממנה יוצאים טיולים לשמורות באזור האלטאי. הבעיה היא שאולגי נמצאת כמעט בקצה המערבי של מונגוליה הענקית, וההגעה אליה לא פשוטה. האפשרות הראשונה היא אוטובוס מאולנבאטאר, בין 30 ל40 שעות נסיעה רצופה. אפשרות נוספת היא טיסה פנימית של שעתיים (נרחיב עליה בהמשך), והשלישית היא נסיעה בוואן (יש גם אפשרות רביעית של טיסה לחובד ונסיעה של כמה שעות לאולגי אבל אין לי הרבה מידע על האפשרות הזאת). בתכנון המקורי של הטיול עם הוואן בחרנו לסוע לאולגי כשלושה ימי נסיעה ממורון, וזה מה שעשינו.

יום הנסיעה הראשון היה ארוך, והתאפיין רובו בנוף מדברי. לקראת סופו חזר הנוף הירוק, והגענו לאגם שעליו תכננו לישון. הגענו לקבוצה גרים ואחרי התמקחות קלה שבקלות הגענו למחיר של 60,000 טוגריג לכולנו לגר עם חימום על האגם. האגם עצמו היה מאוד יפה, והשלישי שראינו מתחילת היום.
היום השני גם היה מאוד יפה, ובצהריים הנוף הירוק התחלף שוב במדבר מאוד מרשים והררי. את הפסקת הצהריים עשינו על אגם מדברי מאוד יפה עם מים נעימים (וקצת מליחים, לא לשתייה). שחינו באגם ואכלנו צהריים. נ.צ של האגם: 93.7981445 , 49.704158
המשך היום היה נסיעה מאוד יפה ומדברית שבסופו הגענו לאגם מליח נוסף שעל גדותיו הקמנו את המחנה. היה שם מאוד יפה והמון יתושים, ומים קצת פחות נעימים.
יום הנסיעה השלישי והקצר ביותר עבר חלק, כולו נסיעה במדבר, רובו לצד נהר רחב. כבר בבוקר של אותו היום התחלנו לראות מסגדים קטנים, סימן לזה שהאוכלוסייה המקומית כאן היא קזחית ולא מונגולית. לאולגי הגענו אחר הצהריים. התחושה בהגעה לאולגי היא של הגעה לעיר מוסלמית במרכז אסיה, מקום שרואים בדרך כלל בסרטי מלחמה אמריקאים. אולגי עצמה במבט ראשון עשתה רושם די עלוב, אבל בשילוב ההרים המדבריים מסביב גם די מרשים.
הגענו למחנה גרים של חבר של באגי ששמו אייבק. באגי אמר שאייבק גם יעזור לנו לארגן את טרק הטאבאן בוגד-הדבר הראשון שרצינו לעשות במערב. מהר מאוד הבנו שמידע אמין ומדויק שמשרה ביטחון לא נקבל ממנו, כשאת פרט המידע הכי פשוט-האם צריך מדריך לטרק, לא הצלחנו להבין. החלטנו לקחת עוד יום באולגי ולנסות למצוא בו סוכנות מסודרת יותר. חוץ מזה מחנה הגרים של אייבק היה נחמד מאוד, ויצאנו באותו ערב לאכול במסעדה (לנסיעה למסעדה הצטרף אלינו אייבק בקטע מוזר).
למחרת עברנו בין כמה סוכנויות טיולים שבכולן קיבלנו תשובות עמומוות, ובנוסף עשינו פרמיט לשמורה בעזרת באגי. בסוף דיברנו עם איש בשם בק (הם לא מאוד מקוריים עם השמות) שמנהל סוכנות מקומית בשם Western Altai Expedition. מהר מאוד התברר שבק הוא בעלים של לפחות שני גסטהאוסים ובית קפה באולגי בנוסף לסוכנות שלו. ישבנו עם בק בבית הקפה שלו שצמוד לכיכר המרכזית של אולגי, וסימנו נקודות על המפה בהסתמך על המידע שלו ועל סיפור הדרך של תומר גורדון על הטרק. פירוט רב יותר על הנקודות המדוברות יהיה בפרק הבא. פרט אחד חשוב הוא שבק עזר לנו להבין שאין צורך במדריך בטרק, ושאפשר לשכור גמל משא בתחילתו. אבל מסתבר שיש משפט מונגולי עתיק שאומר שגמל משא שמופיע במערכה הראשונה לא בהכרח קיים. עוד על המשפט הזה בפרק הבא. בכל מקרה, בק מאוד עזר לנו לצאת בראש שקט לטרק. מספר הטלפון של בק: 99427003 (976+)
העובדה שאולגי היא הציוויליזציה הכי משמעותית שראינו אז אולנבאטאר מצריכה התייחסות. כמה המלצות על אולגי:

לראות
באולגי אין הרבה מה לראות חוץ מכמה מסגדים והכיכר המרכזית עם הפסל התורן של האיש על הסוס. חצי יום של הסתובבות מספיק כדי לראות הכל. מה שמעניין באולגי זו האווירה והתרבות הקזחית, בה נתקלים שם לראשונה למי שמגיע מכיוון צפון/אולנבאטאר. כדאי להקדיש יום כדי להסתובב ברחובות של אולגי ולספוג את האווירה הזו.

לישון
-מחנה הגרים של אייבק נקרא Grand Altai Travel. מקום נחמד ונוח עם מקלחות ושירותי כביסה אבל רחוק יחסית מהמרכז עם בתי הקפה והמסעדות המעטות. כמובן שזו האופציה הכי זולה.
-מחנה גרים נוסף Blue Wolf המשמש גם כסוכנות טיולים. הוא קרוב יותר למרכז, אבל אותו לא ניסינו.
-גסטהאוס מאוד נחמד (שבבעלות בק) הוא Altai Guest House, ממש ליד בית הקפה והכיכר המרכזית. יש שם דורמס נוחים, מקלחת ושירותי כביסה.
-מלון שרק שנינו (אני ובת הזוג שלי) היינו בו לקראת הסוף: Eagle's Nest, גם בבעלות בק. שם נמצא המשרד המרכזי של הסוכנות שלו. מקום מאוד נחמד, אבל יקר יותר מהדורמס ורחוק יותר מהכיכר המרכזית.

סוכנויות טיולים
כאמור, שום מקום לא סיפק לנו מידע באמת מהימן. אבל זה חלק מהחוויה כנראה. בכל זאת, כמה מקומות באולגי שכדאי קודם כל לפנות אליהם:
-Blue Wolf- הסוכנות הכי מפורסמת באולגי. בשלב מאוחר יותר חברים שלנו סגרו דרכם דברים והיה להם טוב.
-Kazakh Tours-יש המלצות עליהם אבל אף אחד שאנחנו מכירים לא ניסה לסגור משהו דרכם.
-Western Altai Tours-הסוכנות של בק, דרכו סגרנו דברים בהמשך השהות שלנו במערב והייתה סך הכל חוויה טובה.

לאכול
-Pamukkale-מסעדה טורקית נחמדה. מומלץ לאכול שם פעם או פעמיים.
-מסעדה ללא שם בקומה העשירית של MJS Tower שנמצא בכיכר המרכזית. מאוד נחמדה וקצת יקרה.
-מרתף צויבאן וחושור בין הכיכר המרכזית לשוק השחור. אני לא התלהבתי אבל זה מקום מאוד זול ובשמן עמוק ויש כאלה שאהבו.
-JADRA coffe shop-בית הקפה של בק. מכין קפה סביר ובעיקר מקום עם אווירה טובה.
- Coffe House 57- בית קפה קצת פחות טוב מהקודם אבל עדיין נחמד.

קניות
-באולגי יש כמה וכמה סופרמרקטים ובמבחר גדול יותר ממקומות אחרים.
-חווית הקניות הכי טובה (ולא רק, אפשר סתם לשוטט) היא בשוק השחור של אולגי-במפנה הצפוני של הכיכר המרכזית צריך לפנות ימינה, וברגע שמתחילות החנויות שעל הרחוב לפנות שמאלה בפנייה הבאה. זה שוק נחמד מאוד עם אווירה מרכז אסייתית, וממש לא מרגיש כמו שוק קלאסי במזרח אסיה. שווה להסתובב אפילו בלי לקנות כלום.


סיכום וטיפים
-רוב המטיילים רואים באולגי רק תחנת מעבר. ולמרות שלא הייתי נוסע למערב מונגוליה במיוחד בשבילה, זו עיר מאוד נחמדה להיות בה יותר מיום אחד. בטח כשברוב מונגוליה אוכלים וישנים פחות טוב משם.
-ההתארגנות העקומה לטרק המחישה לנו שוב מסקנה מרכזית מהצטאן: אם סוגרים טיול שלם במונגוליה מסוכנות באולנבאטאר, ככל שמתרחקים לסוכנות יש פחות מידע מהימן ופחות כלים לעזור. למרות שזו לא בהכרח סיבה לסגור עם סוכנות מאולנבאטאר, זה חיסרון שצריך להכיר ולהיערך אליו.
-האנשים באולגי מאוד נחמדים ואוהבים לעזור, גם כשאין להם את הכלים לעשות זאת בגלל פערי שפה. שיחה בעזרת גוגל תרגום עם קזחי מקומי זו חוויה מומלצת ביותר, ואשאיר אותה ללא תיאור מיותר למי שיעז לנסות בלי הכנה מוקדמת.

טרק הטאבאן בוגד

שמורת הטאבאן בוגד (Tavan Bogd) היא המפורסמת והגדולה בהרי האלטאי. יש כל מיני תצורות אפשריות לטרק בשמורה, אל כולן משלבות את הר מלצ'ין (Malchin Peak) ומחנה הבסיס לטיפוס חמשת הפסגות הגבוהות שעל גבול רוסיה. הר מלצ'ין הוא ההר הכי גבוה במונגוליה, ואפשר לטפס אותו בהליכה רגילה ולא טכנית. את התוכנית לטרק והנקודות לקחנו מסיפור הדרך של תומר גורדון. להלן פירוט ימי הטרק.

יום 0- נסיעה לשמורה
נסיעה של שש שעות, רובה בדרך עפר, הביאה אותנו לאחת הכניסות לשמורה. היה שם בסך הכל מחסום וכמה גרים. שם בק אמר לנו שיש גמלי/סוסי משא להשכרה, ושם תכננו להתחיל את ההליכה. הנסיעה עצמה הייתה יפה מאוד, רובה מדברית ובסופה נוף אלפיני, והרי האלטאי מלווים אותנו בכל אורכה. בדרך עשינו עצירת צהריים בכפר קזחי רעוע באמצע המדבר. היה שם מאוד יפה ואווירה מאוד מיוחדת. כשהגענו התמקמנו בגר וחיכינו, כמו בערב שלפני הצטאן, למישהו מהמשפחה שיגיע עם הצעת מחיר לבהמת משא להשכרה. רק בערך שעתיים מאוחר יותר הגיע איש מפוקפק עם הצעת מחיר. סיכמנו אתו זמן יציאה והלכנו לישון.
נ.צ של הכניסה לשמורה: 88.091362 , 49.183452

יום 1-אכזבה ראשונה והליכה רטובה (כניסה לשמורה עד מחנה הבסיס)
בבוקר בזמן הארגונים הגיע באגי עם בשורה- האיש שדיברנו אתו אתמול לא יכול בסוף לדאוג לנו לבהמת משא. לא הבנו ולא ניסינו להבין למה, מחסום השפה גם ככה קשה. סמכנו עליו. הלכנו נציגות של שלושה עם באגי ועשינו סיבוב בגרים באזור. למרות החוויה, נכשלנו במשימת מציאת בהמת משא להשכרה. וזאת למרות שהיה כתוב בכל סיפור דרך שקראנו על הטרק שאפשר וכדאי לשכור גמל לטרק.
היינו מאוכזבים, אבל השלמנו עם זה והחלטנו לצאת בכל זאת עם הכל על הגב. אחרי ארגונים זריזים ואריזות, באגי לקח אותנו עוד כמה קילומטרים מערבה, שם נפרדנו ממנו ויצאנו לדרך.
הנופים ביום הזה היו ירוקים וקירחים, ומאוד יפים. וכמעט כל היום הוא בהליכה על דרך ג'יפים. חלקו הראשון של היום הוא עלייה לא קשה, ואחריה דרך יחסית מישורית עד מחנה הבסיס של חמשת הקדושים-אותן פסגות מרשימות על גבול מונגוליה-רוסיה. אחרי שני מפגשים מעניינים, אחד עם חבורת שיכורים בג'יפ שלטענתם הם קצינים בצבא המונגולי ושני עם משפחה מקזחסטן שהגיעה לטיול, השמים התחילו להתקדר. מהר מאוד התחיל לרדת גשם, עלינו על ציוד הגשם שלנו והמשכנו ללכת. בדרך עברנו ליד אגם מאוד יפה שלא התעכבנו לידו מפאת הגשם.
בסוף עלייה נוספת הגענו לסטופה בודהיסטית צבעונית. אומנם הייתה ראות גרועה בגלל הגשם, אבל ממנה כבר ראינו את מחנה הבסיס, כמה קילומטרים לפנינו, ובקושי את הפסגות המושלגות מסביב. הסטופה הזו היא גם קצה דרך הג'יפים, ושם באמת חיכה לנו לא אחר מאשר באגי. הוא הסביר שחיכה לנו כי במחנה הבסיס יש ביקורת של הצבא שכל המטיילים שנמצאים שם הגיעו בעזרת מדריך. הוא חיכה לנו שם כדי לבוא אתנו ברגל עד למחנה, להגיד להם שהוא המדריך שלנו ולחזור. לא היה לנו מושג שזאת הייתה התוכנית שלו, והודנו על התושייה שלו.
אחרי הליכה של בערך שלושה קילומטרים במישור בגשם הגענו למחנה הבסיס-מלא אוהלם צבעוניים צמודים לסוללה. הקמנו את האוהל ובאגי אישר מול הצבא את זה שהגענו עם מדריך. לאחר מכן נפרדנו והודנו לו שוב, והוא הלך.
לאחר מכן עליתי על הסוללה והתברר שלמרות הגשם והעננים אפשר היה לראות את הנוף יוצא הדופן של הקרחון המחבר בין חמשת הפסגות.
את המשך הערב העברנו בקור באוהלים. התוכנית הייתה לקום בחמש בבוקר, ואם מזג האוויר יאפשר לעלות למלצי'ן. הלכנו לישון וקיווינו מאוד שמזג האוויר יהיה לטובתנו מחר.
נ.צ של מחנה הבסיס: 87.943797 , 49.149238

יום 2-רצון טוב זה לא מספיק (יום בסביבת מחנה הבסיס)
בחמש בבוקר עדיין היה גשום, והתבהר רק סביב שמונה. בשלב הזה קמנו, התארגנו ויצאנו. ולמרות שכבר לא היה מאוד מוקדם, היה מאוד קר. ההליכה ממחנה הבסיס לתחילת הטיפוס לקחה בערך שעה, והייתה מאוד מאוד יפה. ממש בתחתית הר מלצ'ין עשינו הפסקה לפני העלייה. בתוך דקות השמיים התקדרו והחל לרדת גשם כבד ופתאומי. בהחלטה מהירה ולב כבד מאוד הבנו שאין טעם להמשיך, והסתובבנו חזרה למחנה הבסיס. רצה הגורל והשמים התבהרו קצת לפני שהגענו חזרה, אבל כבר היה מאוחר מידי כדי לנסות לעלות שוב.
את המשך היום העברנו במחנה הבסיס ונהנינו מהנוף וממזג האוויר הבהיר. הנוף מסביב למחנה הבסיס מטורף, ולכשעצמו שווה בהחלט את ההליכה, בעיקר הקרחון המרשים והמיוחד. כמה שיפה, ככה קר.
הלכנו לישון לקראת היום הבא.

יום 3-גמלים אלפיניים (מחנה הבסיס לעמק הנהר הלבן)
התעוררנו בבוקר לשמים בהירים לגמרי. אחרי התארגנות וקיפולים עלינו לסוללה שמעל המחנה לתצפית אחרונה על הקרחון וההרים, והלכנו. ההליכה בהתחלה היא לכאורה בחזרה לכיוון הסטופה, אבל השביל עוקף אותה מדרום וממשיכים לכיוון עמק מקביל. מסביב נוף מדהים של הרים גבוהים ומושלגים, גבעות ירוקות ונחלים קטנים. בהגעה לעמק המקביל עברה לידינו שיירה של גמלים שנראו מאוד מיוחדים על רקע ההרים המושלגים. אחרי ירידה קלה בעמק הגענו לאגם מאוד יפה ולידו עדר סוסים, כשההרים הגבוהים ובעיקר מלצ'ין עדיין נראים לפנינו. אחרי עצירת צהריים בנקודה היפה הזו המשכנו הלאה, והגענו לירידה לעמק הנהר הלבן-עמק שעל בסיסו נמשיך ללכת בשני הימים הבאים.
הירידה לעמק עדיין ירוקה ואלפינית. ממש בהגעה לעמק ראינו את הנהר הלבן, שזורם מאותו קרחון מרשים שראינו בבייס קמפ. הנהר לבן לגמרי, כמו חלב, ומאוד קר. כשני קילומטרים מהכניסה לעמק הגענו לכמה גרים ליד מחסום, שמהווה עבורנו את היציאה משמורת הטאבאן בוגד. היומיים הבאים של הטרק יהיו מחוץ לשמורה. אחרי התמקחות לא מוצלחת עם בעל הגר (שהתמקח אגב ניקוי עז שעתידה להיות ארוחת הערב שלו), התמקמנו בגר. את המשך הערב העברנו לצד הנהר הלבן ובמנוחה בגר.
נ.צ של הגר: 88.106232 , 49.093029

יום 4-ואולי לא היו הכתבים מעולם (הליכה בעמק מדברי על בסיס הנהר לבן)
ברגע שיצאנו מהשמורה הנוף התחלף מאלפיני וירוק למדברי יותר. ההליכה יחסית מישורית וכללה חצייה די מורכבת של נהר שבה הורדנו נעליים וחצינו יחפים. אחרי עוד קצת הליכה מישורית עלינו לאוכף יחסית גובה, ובכך נפרדו לעת עתה מעמק הנהר הלבן. מהאוכף היה נוף מדהים ועליו היה אגם נחמד שלידו עשינו הפסקת צהריים. לאחר מכן ירדנו לעמק מקביל מצידו השני של האוכף והמשכנו ללכת לכיוון מזרח, במקביל לעמק שבו התחלנו את היום.
אחת מהדברים שרצינו לראות באותו היום היה פתרוגליפים-כתבי חריטה על סלעים שאמורים להיות בסמוך לנקודת הלינה. כשהגענו לנ.צ שבו היו אמורים להיות הפתרוגליפים התחלנו לחפש, ולא מצאנו. בשלב מסוים היה לנו תיאוריה שהם נמצאים על גבעה שהייתה מעלינו, והגענו למסקנה שקצת מאוחר לטפס אותה. המשכנו ללכת לנקודת הלינה, לא מאוד מאוכזבים. אחרי בערך שלושה קילומטרים הגענו למבנה נטוש ששימש לנו מחסה מהרוח המדברית. שם גם היה החיבור חזרה לעמק הנהר הלבן ששוב זרם מימין לנו. פתחנו אוהלים והלכנו לישון.
נ.צ של נקודת הלינה: 87.943647 , 49.149334

יום 5 ואחרון-גם היתושים מרוויחים מהסיפור (הליכה בעמק הנהר הלבן עד לאגם דזגאסט)
ביום הזה ההליכה מדברית לגמרי, קשה להאמין שרק אתמול בבוקר קמנו לנוף אלפיני וירוק.
הליכה פשוטה ודי מונוטונית, אבל עדיין יפה, בעמק המדברי לאורך הנהר הלבן. את ההליכה של ה17 ק"מ סיימנו עוד לפני הצהריים. את המסלול סיימנו באגם דזגאסט (Dzagast Nuur), שם קבענו עם באגי שיחכה לנו.
את המשך היום העברנו בגר ליד האגם המדברי, כשבאופק רחוק אפשר היה לראות את מלצ'ין. הבעיה היחידה עם האגם היא שהוא היה מלא יתושים ברמה שקשה היה לשבת בחוץ. ובכל זאת נהנינו ואכלנו טוב מאחר וחזרנו לאספקה שהייתה ברכב עם באגי.
למחרת בבוקר נסענו חזרה לאולגי, כשש שעות נסיעה.
נ.צ של האגם: 88.514271 , 49.081582

סיכום וטיפים
-בשום אופן לא לוותר על הטרק. הנופים בו מדהימים ומפתיעים אפילו ביחס למונגוליה.
-חשוב להיערך לכל תרחיש בהקשר של סחיבת הציוד. אם היינו נערכים מראש לאפשרות של סחיבת הציוד על הגב, במקום שהסתמכנו על כך שתהיה לנו בהמת משא, היינן מצליחים לקחת אתנו יותר אוכל והתזונה שלנו בטרק הייתה משתפרת פלאים.
-מזג האוויר הפכפך. חשוב במיוחד להצטייד בציוד נגד גשם ובעיקר-לא לתת לגשם לבאס ולהרוס את החוויה.
-ימי ההליכה לא מאוד קשים. קחו את הזמן ותיהנו מההליכה

חגיגות הנאדאם באולגי ואגם חותון

הגענו לאולגי למנוחה ואוכל טוב ככל הניתן. באותו היום שבו הגענו לאולגי ואחרי ארוחת ערב משותפת, נפרדנו פרידה מרגשת מבאגי אחרי חודש ושבוע ביחד. באגי המשיך לדרכו וכל החבורה שלנו נשארה באולגי, כשלכל אחד תכניות אחרות להמשך.
ביום שלמחרת אחד החברים חזר לאולנבאטאר בטיסה (ומשם הביתה) ואנחנו שנשארנו באולגי החלטנו להתפצל להמשך: אני ושקד בת הזוג שלי החלטנו להישאר סופ"ש באולגי+יומיים של חגיגות הנדאם, ואז ליסוע לקמפינג של כמה ימים על אגם חותון. הארבעה האחרים העדיפו ללכת לאירוח מקומי קזחי מחוץ לאולגי.
חגיגות הנאדאם (Nadaam) הן הפסטיבל השנתי הגדול ביותר במונגוליה ומציין את העצמאות של מונגוליה מסין על ידי תחרויות ספורט בשלושה ענפים מסורתיים: רכיבה על סוסים, היאבקות וחץ וקשת. הפסטיבל נערך באופן רשמי בתאריכים 11-15/7 בכל מונגוליה, אבל בכל אזור במונגוליה יש התאמות מסוימות. למשל, באולגי הפסטיבל נחגג רק ביומיים הראשונים של החג, ובשאר הימים פשוט חופש.
נשארנו באולגי כמה ימים כדי לצפות בפסטיבל לפני הנסיעה לחותון. היום הראשון של הפסטיבל היה בתוך אולגי עצמה והתמקד בהיאבקות וחץ וקשת. ואחרי טקס פתיחה באיצטדיון של אולגי (מסתבר שיש דבר כזה) שבו היו מצעד, ריקודים מסורתיים ותזמורת לכת זייפנית במיוחד התחילו התחרויות. צפינו בהן כמעט כל היום.
למחרת שמענו מבק שמרוצי הסוסים נמצאים בשטח פתוח מחוץ לאולגי. לקחנו מונית ואחרי עשרים דקות נסיעה הגענו לשטח פתוח גדול עם מאות אנשים, ריכוז אוכלוסייה מאוד לא מובן מאליו במונגוליה, ואוהלים שמהווים חנויות מזון ומזכרות. אחרי ציפייה של שעה בערך צפינו במרוץ הסוסים המתקרב והיה נחמד מאוד, בהחלט שווה היה לחכות. בחזרה לאולגי לקחנו טרמפ (בתשלום) חזרה לעיר. ואת שאר היום העברנו בארגונים לנסיעה לאגם חותון.

אגם חותון (Khoton Nuur) הוא אגם מאורך שנמצא למרגלות הרי האלטאי מהווה גם הם חלק משמורת הטאבאן בוגד. מדובר באגם שבגדה המזרחית שלו מדברי ובמערבית-אלפיני.
החלטנו להעביר יומיים על האגם (עם יום נסיעה לכל כיוון, ארבעה ימים ברוטו) כמאין פרידה מהטבע המונגולי רגע לפני שהטיול מסתיים. את כל הארגונים שכללו פרמיט, אוהל להשכרה (כי הקודם חזר עם באגי), נהג ורכב צמוד סגרנו דרך בק. הכל עלה לנו סביב 940,000 טוגריג לארבעה ימים כולל דלק, לא כולל אוכל שהיינו צריכים לדאוג גם לנהג. קצת יקר, אבל מבחינתנו היה שווה אחרי כמעט חודש וחצי של טיול בקבוצה של שבעה. וזה באמת לא סוד שטיול בזוג במונגוליה זה עסק יקר.

את יום הנסיעה לאגם העברנו בתגלית שנסיעה בג'יפ של הנהג שבק סגר לנו היא קשה בהרבה מהנסיעה בוואן של באגי. הג'יפ מיטלטל הרבה יותר בדרכי העפר המונגוליות. למרות זאת הייתה חוויה טובה והדרך הייתה מאוד יפה. השיא של היום היה עצירת צהריים בבית המשפחה של הנהג שגרים בכפר קטן בדרך לאגם. כמובן שלא נגענו במנות הבשר הרבות שהוצאו לנו אבל הייתה חוויה טובה.
ההגעה לאגם הייתה מאוד יפה, ואחרי נסיעה של רבע שעה לאורכו מצאנו חוף שרצינו לעצור בו. פתחנו בו אוהל והתחלנו להתארגן.
בחוף הזה נשארנו עוד יומיים שלמים ושלושה לילות. בטבע היפה מסביב, קוראים ספר, מבשלים, מידי פעם נכנסתי (רק אני) למים. מזג האוויר פה הפכפך כמו בטרק (אחרי הכל אותה שמורה) אז לפעמים פשוט הסתגרנו באוהל. נ.צ של החוף שבו היינו: 88.360054 , 48.605747
בבוקר היום האחרון שבו חזרנו לאולגי, אחרי לילה קר במיוחד באוהל, קמנו לבוקר בהיר אחרי שירד שלג בהרים מסביב. זה היה אחד מרגעי השיא של הטבע במונגוליה כי היה פשוט מדהים.
הנסיעה חזרה הייתה מאוד יפה בזכות השלג שהתברר שירד על כל הפסגות גם בדרך. בנוסף הייתה לנו עצירה מפתיעה במה שנראה כמו המוסך האזורי, שנמצא בתוך גר. זו הייתה עצירה של בערך שעה שבה הנהג החליף גלגל ועל הדרך שבר משהו ברכב, אז הכל עוד יותר התעכב. לבסוף הגענו לאולגי שמחים ומרוצים מאוד מהימים באגם שהיו בשבילנו סיום מעולה למונגוליה.

למחרת אחר הצהריים הייתה לנו טיסה לאולנבאטאר. שבועיים קודם קיבלנו את ההחלטה להשקיע כסף בטיסה הזאת ולא לשרוף שלושה-ארבעה ימים על נסיעה רצופה באוטובוס/וואן שמצטרפים אליו, כדי לנצל את מערב מונגוליה כמה שאפשר. את כרטיסי הטיסה הזמנו מאתר בשם Tapatrip שהתברר כאתר אמין והכרטיס עלה לנו 160 דולר לאחד. יצאנו בזול כי בתאריכים שלפני ואחרי היה הרבה יותר יקר, עבר את ה200 דולר לכרטיס. חברת התעופה שטסנו איתה הייתה Aero mongolia והיא אחת משתי החברות שמפעילות את קו הטיסות הזה. השנייה היא Hunnu air. בשתי החברות אי אפשר לקנות פשוט כרטיסים באתן שלהן. מה שכן אפשר זה ללכת פיזית למשרדים שלהן באולגי ולהזמין כרטיס, אם מגיעים לאולגי מספיק זמן מראש. אנחנו בכל מקרה הלכנו למשרד של החברה יום לפני הטיסה כדי לוודא שהכרטיס שקנינו באתר שבועיים קודם תקין.
שדה התעופה של אולגי נראה כמו תחנה מרכזית עפולה. אחרי בידוקים מינימליים וקצת המתנה עלינו למטוס שהתברר כמטוס קטן אבל טוב ונוח. מעל הציפיות במונגוליה. הטיסה עצמה ערכה שעתיים והייתה חלקה לגמרי, עם נוף יפה מאוד. בנחיתה בשדה התעופה חיכתה לנו מונית שהזמנו מראש מגולדן גובי, שם סגרנו את שני הלילות האחרונים. למחרת העברנו עוד יום באולנבאטאר, ובבוקר שלמחרת שוב לקחנו מונית לשדה וטסנו.

סיכום וטיפים
-הנאדאם באולגי היה חוויה טובה, אבל לא בטוח שמתאימה לכולם. כדי ליהנות שם צריך הרבה סבלנות ורצון לחוות תרבות מקומית.
-אגם חותון הוא מדהים ושווה מאוד להגיע אליו לכמה ימים.
-הטיסה מאולגי מאולנבאטאר הייתה החלטה מאוד נכונה בשבילנו שאפשרה לנו למצות את הזמן במערב, אבל לא בהכרח הדבר הנכון בשביל כולם

סיכום

טיול במונגוליה הוא אחת החוויות המיוחדות והמדהימות שאפשר לחוות, כחלק מטיול במזרח או כמשהו שעומד בפני עצמו.
הנופים במונגוליה הם יחידים במינם, וכך גם האנשים וסגנונות החיים שלהם. כל זה מגיע עם אתגר לטייל שם, בטח ביחס למדינות אחרות במזרח, בנסיעות, בתזונה, בסגנון הטיול הספציפי ובעובדה שזה טיול נטו לאוהבי טבע ושטח.
ואחרי כל זה ולמי שהגיע לקרוא עד לפה-אם אתם אוהבי ואוהבות טבע ותרבויות רחוקות, אל תוותרו על טיול במונגוליה. חוויה של פעם בחיים.

טיפים

• כאמור סגנון הטיול במונגוליה הוא די קבוע ולא מאוד גמיש. חשוב מאוד להיצמד אליו, מונגוליה זה ממש לא המקום להתחכם ולנסות לטייל אחרת (למשל קניית רכב ונהיגה עצמאית). למי שיש יצר הרפתקנות תמיד אפשר להקדיש זמן וכסף בהגעה למקומות פחות מתויירים במונגוליה, ויש המון כאלה.
• העלות הכללית של כמעט חודשיים במונגוליה לזוג כולל טיסה פנימית מאולגי לאולנבאטאר: 12,500 ש"ח. הדרך הכי טובה להוזיל את הטיול היא קודם כל מציאת שותפים להשכרת וואן, והתפשרות על דרכי תחבורה (למשל אם היינו נוסעים מאולגי לאולנבאטאר במקום לטוס זה היה חוסך סביב 250 דולר לשנינו). שאר העלויות די קבועות חוץ מאשר דברים קטנים כמו הלילות הבודדים שבהם שוהים באולנבאטאר, או האם להזמין צויבאן או לבשל את האורז מהסופרמרקט. נקודה חשובה נוספת בהקשר התנהלות עם כסף במונגוליה: חשוב להוציא סכומים גדולים של כסף מזומן בכל פעם. על הנייר יש כספומטים בהרבה מקומות במדינה, אבל הרבה מהם לא עובדים. חשוב לא להיתקע עם מזומנים.
• כמות הזמן המומלצת לטוס למונגוליה היא לא פחות מחודש. זמני הנסיעה, ימי ההתארגנות והפיזור הגיאוגרפי של נקודות העניין לא מאפשרים טיול איכותי שבו אפשר ליהנות מהזמן אם הטיול הוא פחות מחודש.
• אם בכל זאת צריך לוותר על משהו, שני הדברים שבשום אופן אסור לוותר עליהם, לדעתי, הם הצטאן וטרק הטאבאן בוגד.
• גולדן גובי זה מקום מאוד מומלץ ללון בו באולנבאטאר. גם הסוכונות הייתה בסדר גמור, והתקשורת עם אוגי הייתה טובה. צריך לקחת בחשבון שזה לא טיול של ראש קטן למרות שהכל דרך סוכנות. היו לנו פה ושם נפילות משמעותיות שאני לא חושב שהיו נחסכות מאתנו אם היינו יוצאים דרך סוכנות אחרת.
• כפי שכבר כתבתי מספר פעמים, התחברות לקבוצה זה הכרח אם רוצים לטייל במונגוליה בתקציב שפוי. שווה לנסות לעשות את זה קודם כל דרך קבוצת הפייסבוק "מונגוליה וסיביר למטיילים". גם התחברות לקבוצות בזמן השהייה באולנבאטאר זו אופציה אפשרית בהחלט.
• מאוד מאוד מומלץ לצאת לטיול במונגוליה עם מכשיר לוויני. לפחות בחצי מהזמן מחוץ לאולנבאטאר לא הייתה לנו קליטה, והמרחק מבית החולים הקרוב או מכל עזרה רפואית היה גדול מאוד. לצאת לטיול במונגוליה עם מכשיר לוויני זה אומנם טיפה מייקר, אבל הדבר האחראי והבטוח לעשות (ועל הדרך לעזור למי שמחכה לנו בארץ לא לדאוג יותר מידי). אנחנו שכרנו מכשיר כזה דרך מגנוס ודאגנו שמישהו שמגיע למונגוליה מישראל יביא לנו את המכשיר.
• אפליקציות מומלצות: 1. UB cab. סוג של אובר באולנבאטאר, וזו הדרך היחידה ליסוע במוניות (פשוט אין מוניות רגילות). 2. Maps me/Mapy cz. שתי אפליקציות ניווט אופליין טובות מאוד שמאוד עזרו לנו.
• חשוב לזכור שהאוכל המונגולי הוא לא הסיבה להגיע למונגוליה, וזה כתוב בצורה עדינה. לבוא בהתכווננות לקנייה בסופרמרקט ובישול עצמאי, ולא לבנות על מסע קולינרי סטייל תאילנד והודו. נקודה חשובה בהקשר הזה היא שכדאי מאוד לקנות כמה שיותר אוכל יבש באולנבאטאר. זה גם מוזיל וגם מגוון. למשל אחרי שיצאנו מהעיר לא ראינו עדשים שחורות עד אולגי.
• בסוכנויות באולנבאטאר אפשר לשכור אוהל ושק שינה, וגם ציוד בישול תמיד מגיע עם הוואן. חשוב מאוד להגיע למונגוליה עם ציוד חם וציוד נגד גשם, וכנ"ל גם נעלי הרים, מוצ'ילה ומקלות. אם אפשר להגיע עם שק"ש גם עדיף. הציוד מהסוג הזה יקר מאוד במונגוליה (מחירי ישראל פחות או יותר עם פחות מגוון).

קישורים חיצוניים

• אתר Tapatrip
• קבוצת מונגוליה וסיביר למטיילים