שלושה שבועות במוזמביק

כניסה למוזמביק ונסיעה לעיר טט Tete

את המעבר ממאלווי עברנו דרך המעבר שנקרא zobue הוא די מבולגן ולא ברור אבל לא מסובך לצאת ממאלווי, אחרי היציאה יש נסיעה של כמעט חצי שעה עד לכניסה למוזמביק.
מוזמביק ידוע בתור מדינה שמעצבן להיכנס אליה, הינה כמה טיפים:

* שפה:
הם מדברים כמעט רק פורטוגזית, בגבול היום כל מיני אנשים ששימשו כמתורגמנים, זה מרגיש מעצבן והם טיפה נדחפים אבל אם אתם לא דוברים פורטוגזית צריך אותם, כי אנשי הגבול לא מדברים אנגלית.

* ויזה:
ישראלים לא צריכים ויזה בכלל, צריך רק לשלם מס על כניסה למדינה- 10 USD ואז מקבלים אישור לשהות במדינה ל30 ימים . כדי לקבל את האישור הזה צריך כמה דברים מודפסים מראש-
1.תעודת חיסון קורונה (אם לא התחסנתם לא נורא, לדעתי פשוט תו ירוק מודפס של משרד הבריאות יספיק)
2. הזמנת המקום לינה הראשון- גם מודפס.
אנחנו הזמנו את המקום היחיד שלא צריך תשלום מראש ואפשרות לבטל חינם (שהיה הרבה מעל התקציב שלנו, אבל לא התכוונו לישון בו) והפקידה החליטה להתקשר לשם ולוודא שיש לנו מקום, הבעלים אמר שהוא לא יכול לשמור לנו עד שלא נשלם, ואז הפקידה אמרה שרק אחרי שנשלם לו ויהיה לנו מקום נוכל להיכנס.
כמובן שלא תיכננו לשלם, ונהייתה סיטואציה מעצבנת. הצלחנו בעזרת המתורגמן שלנו למצוא ולתקשר עם מקום בתקציב שלנו והם שלחו לנו אישור הזמנה מסודר ושמרו לנו מקום. ורק אחרי שהפקידה התעצבנה עלינו כי שינינו ואמרה ששיקרנו לה וזה היא חתמה לנו ונתנה לנו להיכנס.
בקיצור- תדאגו שיהיה לכם מקום אמיתי שאתם ישנים בו. למקרה שתפלו על פקידה קפדנית מידי.

* כסף:
את כל התשלומים רצו במזומן במטבע של מוזמביק - מטיקאל.
יש המון חלפנים כמובן בגבול אבל הם לוקחים מס מאוד גבוה ובעצם אתם יוצאים בהפסד גדול, אנחנו באנו עם מספיק כסף ממלאווי אבל בגלל ההפסד אצל החלפנים לא היה לנו מספיק.
מומלץ להחליף את הכסף במדינה לפני החציה, ולהגיע עם מספיק כסף ליומיים לפחות, כי הכספומטים פה לא הכי אמינים ויכול להיות שיקח יומיים להגיע לכספומט.
בכל מקרה הצלחנו למצוא פתרון לכסף-
קילומטר וחצי מהגבול יש מכולת עם אשראי, הלכנו אליו שילמנו לו באשראי והוא הביא לנו מזומן. זה פתרון לא משהו, אבל טוב אם נתקעים.

* כניסה עם רכב:
כמו בזמביה צריך לשלם על ביטוח בחברה פרטית ולא דרך המדינה. רק אחרי שתקנו את הביטוח הפקדי מכס ינפיקו לכם TIP (מס רכב במדינה) ותוכלו להיכנס.
צמוד לגבול יש את המשרדים של החברות ביטוח, הם כולן יושבות בצריפים רעועים אבל אל דאגה זה רק רושם ראשוני- הן מסודרות עם קבלות והכל.
לרוב אנשי הביטוח יתפסו אתכם ויהיו המתורגמנים שלכם, שלנו ממש עזר לנו בהכל.
לא יודעים מה ההבדל מחירים בין החברות, כניראה שממש קטן, אנחנו שילמנו 350 על הביטוח כולל ועוד 350 עלTIP ובנוסף טיפים על העזרה במעבר.

סה"כ לקח לנו שעה וחצי להיכנס למוזמביק, כולל התעקבות עם המקום לינה.

אחרי המעבר לקח לנו שעתים להגיע לעיר טט Tete, בגלל שהגשר בכניסה לעיר שבור אי אפשר להיכנס עם הרכב, נסענו לקמפ שנקרא kukutana campsite יושב בתוך כפר על נהר הזמבזי, מקום מקסים עם מטבח ומלא דשא נעים.
שילמנו1200 מטיקל לגוז.
כדי להגיע לעיר עם רכב צריך לעשות סיבוב אז ויתרנו עליה.

Chimoio העיר צ'ימויו + Mount Binga טרק הר בינגה

# Chimoio
העיר הגדולה הראשונה אחרי Tete היא העיר Chimoio היא מודרנית ונעימה. ממנה יוצאים אוטובוסים לרחבי מוזמביק.
היינו בה רק לילה אחד, אבל היא עיר נוחה להתארגנות- כסף, סופר, שוק, סים.
משום מה קשה למצוא בה מקום לישון, לכל המקומות יש את אותו שם ואז קשה למצוא את המקומות המומלצים.
אחרי חיפושים רבים אגענו למקום מאוד נעים שנקרא Hotel Chimoio (מאוד מקורי....) יש בו חניה לרכב והוא יחסית במרכז העיר.
איך להגיע:
קודם כל שמנו נקודה במפס מי ובאפליקצית אוברלנדר.
הכי פשוט זה להגיע למלון שנקרא hotel inter chimoio והוא מופיע בגוגל מפס, ממש מולו יד סמטה קטנה שמרגישה כמו חניה מוזרה, יש בתוכה מבנה צהבהב עם כתובת גדולה כחולה- ' Hotel Chimoio and restaurant' זה המקום.
אנחנו פגשנו שם בחניה את האחראית, אבל אם היא לא שם צריך לעלות במדרגות החיצוניות מצד ימין ובקומה הראשונה יש חדר גדול עם ספה שחורה גדולה- זאת הקבלה.
יש חדרים עם שירותים פרטיים יחסית יקרים, ויש עם שירותים משותפים.
שילמנו 1000 מטיקל על חדר פרטי עם שירותים משותפים.
נתנו לנו להשתמש באהבה במטבח של המקום.
נמצא ממש צמוד לתחנה המרכזית.

# Mount Binga טרק
ההר נמצא בשמורת chimanumani והוא יפייפה.
יש עוד כמה מפלים ודברים שאפשר לעשות בשמורה אבל לא היה לנו זמן.
ההגעה לשמורה עצמה טיפה מסובכת בלי רכב, אבל אפשרית ואנשים עושים את זה.
אנחנו נסענו מצ'ימויו לשמורה, נסיעה שלקחה לנו 5 שעות. (הכבישים די מחורבנים פה).
#כניסה לשמורה:
אי אפשר לפספס את הכניסה, יש שער גדול שחוסם את הכביש, השומר יפתח לכם וישלח אתכם למשרדים.
נראה שהשמורה והמשרדים לקראת סיום של שדרוג רציני, יש הרבה בניה מסביב אבל מה שבנוי נקי, נעים.
יש שירותים נקיים עם מים זורמים.
במשרדים הייתה בחורה שדיברה אחלה אנגלית והסבירה לנו על הטרק, כמה זמן מומלץ לעשות אותו ובכללי על המסלול.
במשרדים שילמנו על הכניסה והרכב.
התארגנו וארזנו את הדברים שלנו בחניה שם, כי העדפנו לא לפתוח הכל באמצע הכפר שאליו נגיע.
מהכניסה לשמורה יש כביש עפר של 18 ק"מ עד לתחילת המסלול, אנחנו נסענו אותו עם הרכב, נסיעת שטח ברמה בינונית- הרבה מעברי נחל תלולים.
קראנו בסיפור דרך על מטיילים שהגיעו לפה בלי רכב ולכן הלכו את המקטע הזה ברגל, שווה לברר בשער אם יש איזה רכב שיוצא או אם יש להם רעיון לחסוך את ההליכה.
לקח לנו שעה וחצי להגיע לקמפ של הכפר שממנו מתחילים את המסלול.

# יום 1 - התחלת מסלול ומדריך:
מגיעים לקמפסייט של הכפר, אין לו שם רישמי, הוא נמצא על הדרך הראשית.
כשמחפשים אותו לא לרדת ולא לפנות בכלל כל הדרך, גם לא בשלט שמצביע לכיוון הר בינגה.
אחרי 18 ק"מ יש שלט מצד ימין מעץ שכתוב עליו את המילה קמפסייט וחץ.
תפנו בשלט, אחריו יש פיצול נוסף עם שלט וחץ שמצביע ימינה- תקשיבו לו ותפנו ימינה במזלג, אחרי 20 מטרים תראו אוהלים ואיזור שטוח ומוצל- זה הקמפסייט.
אנחנו הגענו באיזור השעה 12 בצהרים וחנינו שם, הגיע אלינו המנהל של הקמפ, דובר אנגלית.
שאל לשלומינו והיה מאוד נחמד.
אמרנו לו שאנחנו רוצים לטפס ביומיים ולהתחיל היום.
הוא אמר שהשעה גבולית אבל אפשר להתחיל היום, והמליץ שלא נטפס ביומיםם אלא שלושה.
סיכמנו איתו שנראה איך הולך על ההר ונתאים את עצמינו.
הוא הלך לקרוא למדריך שלנו.
דוד המדריך הגיע אחרי כמה דקות אחרי שאירגן לעצמו אוכל וציוד, תיק בית ספר חצי קרוע, כפכפים וג'ינס קצר.
יצאנו לדרך.
ברמת העיקרון לא חובה לקחת מדריך אבל המסלול לא מסומן באף מפה וקשה לראות אותו בשטח בהרבה חלקים, אז כדאי לקחת ולא להתחכם.
יצאנו לדרך באיזור 13.00 ודוד המדריך היה לחוץ על הזמנים כי לקמפ הראשון יש 5 שעות הליכה והיינו גבוליים עם הזמן.
הלחץ של הזמן גרם לזה שהלכנו מאוד מהר ובקושי עשינו הפסקות.
הטיפוס מאוד תלול והיה לנו ממש קשה.
הגענו בזמן, שעה לפני החושך, ואכן לקח לנו חמש שעות. אבל ממש לא ממליצים לצאת מאוחר כמונו, אנחנו הגענו גמורים והבירכיים עבדו קשה מאוד, עדיף לצאת לפחות בעשר כדי להיות בנחת בדרך- היא הייתה יפייפיה מלא נחלים ונופים אבל לא עצרנו אפילו פעם אחת. עדיף להנות ממנה כמו שצריך ולנוח וככה לא להגיע כל כך עייפים לחניון.
לינה בלילה הראשון- מוסקיטו קמפ.
אין שום דבר בקמפ חוץ מפינת מדורה ושולחן מאולתר לבישול.
יש מלא בולדרים מגניבים מסביב ומצאנו מקום טוב מתחת לאחד מהם לאוהל. אספנו עצים מהסביבה למדורה לבישול.
דוד המדריך דאג לעצמו להכל כולל אוכל.
יש נחל יחסית קרוב שבו מילאנו מים לבישול ושתיה, הוא בירידה ולא רואים אותו מהחניון- מומלץ ללכת באור יום להכל, כשאנחנו חזרנו משתיפת הכלים בחושך התבלבלנו בדרך וקלטנו את זה רק כשראינו את המדורה ממש מרחוק 🫣.

הכנסנו את הנקודות לינה במפס מי מזונגו והן מופיעות באפליקציה ioverlander.
חוץ מזה אין שום תיעוד לחניונים באף מפה.

#יום 2- עליה לפסגה וירידה לקמפ השני.
אחרי לילה שישנו בו מצויין, יצאנו ב6:00 עם אור ראשון לפסגה.
השארנו את המחנה כמו שהוא ולקחנו איתנו רק מים כובע ומצלמה, מומלץ גם על איזה נשנוש כי לוקח 3 שעות להגיע לפסגה ושעתים לרדת.
העליה די תלולה אבל היא כמו כל פסגה...
נוף יפייפה מלמעלה!
חזרנו למוסקיטו קמפ בשעה 11:00, הכנו ארוחת בוהורים וקפה.
החלטנו להגיע לחניון שבינינו לבין הסוף כדי לא להיות בלחץ לרדת הרי ממילא משלמים על שלושה ימים.
ממוסקיטו קמפ למחנה השני שלא ברור אם יש לו שם, אבל נמצא על המסלול פשוט יותר נמוך ממוסקיטו, לקח לנו שעה וחצי.
החניון יושב ממש על הנחל ויש כמה בריכות שאפשר להיכנס.
השתכשכנו בבריכות הקרות כקרח והקמנו את המחנה בנחת.
ב18:00 כבר היינו אחרי ארוחת ערב ושטיפת כלים, תענוג.

#יום 3- הקמפ על הנחל חזרה לכפר.
קמנו ב6:00, קפה וארוחת בוקר ויצאנו לדרך.
הירידה חזרה תלולה מאוד כמו שהייתה לנו העליה, ומאוד מרגישים את זה על הבירכים והשרירים.
אבל הדרך יפייפיה ולא היה לנו לחץ של זמן להגיע לכפר אז עשינו יחסית הרבה עצירות.
ביום השלישי פתאום יצאה השמש והיה חם בטירוף, מזל שהמים בנחלים לאורך הדרך היו קפואים.
הגענו ב10:00 לקמפ של הכפר ולרכב שלנו.
אכלנו סנדוויצ'ים שהכנו מראש, נפרדנו לשלום מדוד המדריך שילמנו לו ישירות ויצאנו חזרה לדרך.
נסענו ישירות לכפר דומבה Dombe, שם ישנו במקום מקומי שנקרא grecia ונמצא ממש במרכז הכפר יש שם גם מסעדה גדולה בחוץ התנאים סבירים, שילמנו 1000 מטיקאל לחדר זוגי.

בדרך לדומבה הייתה אחת הדרכים הטובות שהיו לנו, כביש אמנם צר אבל ללא בורות, כמו חדש, ונוף עוצר נשימה.

- מחירים לטרק:
כניסה לפארק: 450 מטיקאל לאדם ליום
מס רכב: 450 מטיקאל חד פעמי
תשלום למדריך(מול המדריך) : 450 מטיקאל ליום, שילמנו על יום נוסף בתור טיפ.

Vilankulo וילנקולו- עיירת חוף

הדרך מדומבה לוילנקולו הייתה אחת הדרכים הגרועות שהיו לנו, בורות לא נורמלים בכביש, ממש נסיעת שטח, נוסעים לאט מאוד. לקח לנו בערך 10 שעות לסוע אותה.
לוילנקולו הגענו עייפים ישר לBaobab backpackers מקום מקסים ממש על החוף, מאוד תיירותי.
יש מלא אפשרויות לינה, יש מסעדה, יש מטבח (בינוני ביותר...) ויש קמפסייט.
הקמפסייט היה ממש אחלה, הייתה לנו פינה נחמדה לרכב עם צל, כיור, חשמל ועמדת ברביקיו (שאותנו שימשה בתור מטבח), שירותים ומקלחות משותפים במצב מעולה.
שילמנו 600 מטיקאל לאדם.

הכפר ממש נחמד, יש אחלה של שוק ומקומות לאכול. חיפשנו בר עם מוזיקה- לטענת כולם יש כזה אבל אנחנו פשוט לא הצלחנו למצוא....
החוף יפייפה וזריחות מדהימות, מקום להירגע בו.
את האטרקציה המרכזית שיש לוילנקולוס - שיט לאיים שמסביב ושנורקלים, לא עשינו כי הייתה לנו יקרה מידי.
אבל שמענו כמה וכמה אנשים אומרים שהאיים האלה הם מהיפים שהם ראו באפריקה, אז אולי כן שווה ללכת.
זה עולה בערך 70 דולר אמריקאי.
נשארנו בוילנקולו יומיים ואחרי זה יצאנו לדרך לטופו.

Tofu טופו- עיירת חוף

גן עדן. ללא ספק החוף הכי יפה שהיינו בו באפריקה- חוף נעים בלי הרבה נערי חוף, חול נעים בלי הרבה צדפים- נעים פשוט לפרוס מגבת על החוף ולשבת, שפל לא גדול וניתן להיכנס בכיף לים בכל השעות, גלים לגלישה, גבעות שצופות על לוויתנים, ואנשים טובים.
הכביש מוילנקולו לטופו ממש סבבה, בלי יותר מידי בורות מוגזמים, הייתה נסיעה חלקה.
היינו בטופו שבועיים, אני פשוט אכתוב רשימה של הדברים שיש שם.

#לינה:
1. Kite surf - זוג מתוק שלצד עסק הגלישה שלו פתחו גם מקום לינה בבית שלהם, יש 4 מיטות בדורמס, 2 חדרים פרטיים, וחניה אחת לקמפ.
המקום תמיד מלא באנשים מומלץ להתקשר כדי לוודא שיש מקום הם מופים במפס מי וגם בבוקינג ואירבינבי.
חוז מזה יש מטבח מושלם ממש, שירותים ומקלחת משותפים נקיים ונעימים, חצר חמודה, כלבה, חתול וזוג מקסים - כריס וסשה יעזרו לכם מכל הלב בכל דבר שתצטרכו.
- כריס עושה שיעורי קייט אם תרצו ומשכיר גלשנים.
- אם ישנים אצלם יש הנחה של 20% במועדון הצלילה פרי פרי.
טלפון לתיאומים ושאלות: +258850671729
מחיר לקמפינג: 400 מטיקאל לאדם

2. Sunset view- בגלל שהמקום של כריס וסשה נכנס לשיפוצים נאלצנו לעבור אחרי שבוע וקצת. המקום הזה טיפה יותר רחוק מהחוף (5 דקות ולא 2 דקות) והוא מקום מאוד נעים, יש המון המון חדרים מכל מיני סוגים, יש מטבח, מלא פינות ישיבה ודשא, יש חניה.
השירותים והמקלחות המשותפים נקיים ונעימים.
מלאאאאא יתושים.
אנחנו ישנו בהתחלה בחדר פרטי עם שירותים פרטים שעלה 1800 מטיקאל, ואז עברנו לחדר עם שירותים משותפים ב1500 מטיקאל.

# אוכל ומוזיקה-
יש מלא מקומות לאכול על כל הקשת התקציבית.
בתי קפה, מסעדות מערביות, מסעדות מקומיות מודרניות, ודוכנים מקומיים.
כמה מקומות ספציפים שנמליץ או שכדאי לדעת.

# אטרקציות-
- יש בטופו אתרי צלילה מדהימים, מלאים בחיות גדולות וקטנות. אנחנו צללנו עם פרי פרי והייתה לנו הנחה דרך הקייט סרף, מועדון מאוד מקצועי עם ציוד אחלה ואנשים טובים. מומלץ לצאת לצלילות כפולות ככה מבלים הרבה זמן בים ויש הזדמנות לראות לוויתנים וגם לשחות עם כרישי לוויתן.
צלילה עם ציוד מלא 3400 מטיקל, לפני הנחה.
- אושן ספארי - יוצאים לשעתיים על סירה לחפש כרישי לוויתן וחיות גדולות ונכנסים לשנורקל איתם(לא עם לוויתנים אותם רק רואים מרחוק אלא אם כן יוצאים לשיט ספציפי וזה כבר עולה יותר).
פרי פרי גם מתחייבים שאם לא תראו כריש לוויתן תוכלו להצטרף על בסיס מקום פנוי בחינם לאושן ספארי נוסף.
עולה 2500 מטיקל לפני הנחה.
# קניות ושגרה-
- הסופר הראשי שכולם הולכים נמצא רבע שעה נסיעה מהכפר, קוראים לו yum yum(שזה גאוני אם תשאלו אותי) ויש בו כל טוב, כולל דברים שלא ראינו בכל אפריקה- כמו טופו.
-במרכז הכפר יש ירקות ודברים אפשר לקנות בשוק שבמרכז הכפר - הם מאוד יקרים, אבל קרובים והירקות מעולים...
בנוסף יש מכולת שנקראת Mr Fresh ויש בה את כל מה שאין בשוק ומוצרים יותר מערביים.
- כסף- רוב המקומות שהם לא השוק יקבלו אשראי, אבל אין מקום להוציא בו כסף בכפר, בשביל זה צריך לסוע 10 דק לתחנת דלק שבצומת שלפני לכפר, רק שם יש כספומט- הוא דקור גם בכל האפליקציות.

# מוסך-
בגדול אין מקום טוב לתקן בו רכבים במוזמביק, טיפולים ועיניינים תעשו לפני. אבל אם כבר משהו קרה, וגם לכם הלכו הברקסים באמצע הכפר הנידח טופו- אל חשש!
יש מוסכניק אחד בכפר הראשי ניימבנה שנמצא חצי שעה נסיעה, קוראים לו סיזר והוא אחלה, ויעשה כל שביכולתו לעזור. פשוט זה לוקח זמן כי אין לו הרבה אמצעים וחלקים.
הטלפון של סיזר:+258844449973

טיפים

• סים- vodacom עובד מצויין
• שפה- פורטוגזית, מדברים אנגלית רק במקומות תיירותיים
• ליוויתנים- העונות הטובות הן בין יולי לאוקטובר, ביולי הם נודדים מדרום אפריקה צפונה ובספטמבר מתחילים לחזור.