Peak Bobi - טרק 4 ימים בשמורת אנדריגיטרה
טרק יפה לפסגה השנייה הכי גבוהה באי. המסלול נמצא בחלקה הדרומי-מרכזי של מדגסקר בשמורה עם השם המסובך אנדריגיטרה. זהו המסלול הקלאסי שעושים בשמורה והוא מקיף את רוב הנופים ונקודות העניין השוות. לוקח בגדול 3 ימים, אפשר למרוח ל4. יש אפשרויות שונות להוסיף עוד הסתעפויות לטיולי יום וכך לעשות עוד ימים בשמורה. יש גם אפשרויות של טיולי יום בלבד. הנוף בטיול מאוד משתנה וזה הכיף שבמסלול. מתחילים את המסלול ביערות סבוכים ומפלים, ממשיכים לנוף סלעי והררי, משם ליער עצי דקל עם אווירה טרופית ולבסוף לנופי מצוקי יפיפה. תענוג.
| תאריך הטיול | July 2017 |
|---|---|
| משך הטיול | 4 ימים |
| עונה מומלצת | מאי-אוקטובר |
תוכן עניינים
הגעה
ההגעה לטרק היא דרך כפר הנקרא אמלבאו (Ambalavao) הנמצא על הדרך RN7, זו הדרך המרכזית היורדת מהבירה טאנה דרומה.
ההגעה לכפר כמו גם כל ההתניידות של תרמילאים בתוך מדגסקר היא באמצעות טקסי ברוס (מוניות שירות), האופציות האחרות שנפגשנו בהן היו ג'יפ עם נהג שנשכר לכל משך הטיול או טיסות פנים בתוך מדגסקר (חברת הטיסות היא Air Madagascar שידועה בעיכובים, ביטולים, ובמחירים אסטרונומים לטיסות קצרות). כאמור, אנחנו הגענו בטקסי ברוס, מדובר במיניבוסים שמכילים לרוב יותר אנשים ממה שהם נועדו. יש כמה סוגים של טקסי ברוסים וכדאי להתעקש על כזו שלכל אדם יש כסא ולוודא את זה. הנסיעות במדגסקר קשוחות ויש לקחת את זה בחשבון, הדרכים ככלל לא טובות, שוטרים מושחתים מעכבים אותך בדרך, ישנן הרבה עצירות והמיניבוסים לא נוחים - לא נורא, זה המחיר שצריך לשלם בשביל להגיע למקומות הבאמת שווים, רק כדאי להיות מוכנים לזה מראש.
אנחנו הגענו מצפון מפיינה (Fianarantsoa). זו העיר השנייה בגודלה במדגסקר והיא תחנת ביניים בין טאנה לדרום, יש בה תחנת מרכזית גדולה וכספומטים. שימו לב שמבחינת מחירי מוניות הנהגים ידפקו לכם מחירים בשמיים, שווה לדעת מראש מהו המחיר (משתנה כל הזמן), לרוב קיים בדוכנים של המוניות תעריף תלוי על הקיר.
לשמורת אנדריגיטרה יש שתי כניסות, הראשונה מהכפר נמולי (Namoly) והיא הכניסה המרכזית, והשנייה ליד ווהיטסוקה (Vohitsuka). ההגעה לכניסות הינה בג'יפים שמארגנים מראש ע"י סוכן באמבלבאו, זה מייקר מאוד אבל אין כל-כך דרך אחרת. אופציה אחרת למי שמתעקש לחסוך היא לעשות את הדרך מאמבלבאו לנמולי ברגל ביומיים הליכה די משעממים (יכול להיות שאפשר לקצר קצת עם עוד טקסי ברוס...).
הצטיידות והכנות
כספומטים - אין הרבה מדינה וכדאי להוציא מראש הרבה. אין דבר כזה תשלום באשראי או לשלם בדולרים. הכספומטים הקרובים הם או בפיינה או בטוליארה שבדרום, יש כספומט מקרטע שעובד לפעמים ברנוהירה והוא עם עמלה פסיכית.
אוכל - באמבלבאו יש שוק כיפי שאפשר למצוא בו הכל. גם היה כיף לקנות וגם היה זול בטירוף ולא חשבו בכלל על האופציה של לעבוד עלינו.. הוא נמצא בחלק הדרומי יותר של הכפר אז כדאי לקחת טוקטוק. הייתה לנו אחלה חוויה מקומית עם האנשים שם.
בנזין - יש תחנת דלק באמבלבאו. על בלוני גז אין מה לדבר בכלל, אנחנו טיילנו עם בנזיניה.
כדאי להצטייד מראש בטבליות לטיהור מים ובאלתוש טוב.
ביגוד - מזג האוויר נהיה מאוד קר בלילה הראשון בו ישנים גבוה, וכן בטיפוס לפיק בובי, יש לבוא מצויידים טוב טוב. בנוסף, תמיד קיים חשש קל לגשם אז כדאי להערך גם לתרחיש הזה.
מדריך ופרמיט, עלויות
באופן כללי - מדגסקר מאוד יקרה. הכניסה לשמורות עולה הרבה כסף שאינו הולך למדריכים אלא לממשלה המושחתת. קיים חוק שחובה לטייל עם מדריך בכל השמורות הלאומיות. המחיר ליום בשמורה סובב בין 40,000 לבין 60,000 אריארי ליום (!), ודמי המדריך מאוד משתנים. את כל התעריפים יש במשרדים של השמורה, כך שתוודאו שלא לוקחים לכם יותר ממה שרשום שם.
אנחנו סגרנו את הטיול דרך בחור הנקרא JB. המשרד שלו נמצא ממש על התחנה שהטקסי ברוס מוריד בה. הוא מדבר אנגלית ויש לו כמה מדריכים שעובדים אצלו. סגרנו דרכו את הג'יפ למשרדי השמורה ומדריך. מי שצריך ניתן לסגור איתו גם על ציוד לינה, אוכל, טבח, ופורטר. אנחנו שילמנו על מה שפירטתי 400,000 אריארי לזוג אחרי התמקחות רצינית והצטרפות לשני צרפתים. המחיר יקר מאוד (כמו כל מדגסקר) אך הוא הזול ביותר שמצאנו.
היחס היה מאוד נעים, גם בהכנות לטרק וגם תוך כדי עם ריבו המדריך שלנו (מאוד מומלץ לבקש אותו - קסם של בחור). בהמשך מדגסקר התפללנו למצוא מקומות הוגנים ונעימים כמו זה.
בסוף הטיול החלטנו שאנחנו רוצים להעריך עוד קצת, יש ל-JB מחנה נחמד שניתן להקים בו אוהל ליד אזור הצוקים. הוספנו על כך 60,000 אריארי לשנינו.
יום א' - נסיעה לעמק נמולי, הליכה עד לpeak bobi basecamp
יצאנו בשעה 10:00 מאמבלבאו לכיוון נמולי. הנסיעה הייתה בג'יפ נוח - מה שהיה עליית מדרגה רצינית וכיף גדול. הנסיעה ערכה בין 3 ל-4 שעות. בהחלט יש צורך בג'יפ - הדרך משובשת מאוד. סתם כדי להמחיש, תוך כדי הנסיעה היינו צריכים לרדת פעמיים ולשפץ שני גשרים שקרסו מעל נחלים. לפעמים היה קצת מפחיד אבל בגדול נהנו. ירדנו בכפר נמולי אחרי מעבר במשרדי השמורה ותשלום פרמיט. בכפר פגשנו את המדריך המקומי שלנו וכן פורטר בשביל זוג הצרפתים שהיו איתנו. הכפר ממש חמוד והתושבים מקסימים, היה מעניין ומהנה לראות את שגרת החיים בכפר נידח שכזה (עיבוד האורז, הבישולים, דינמיקה בין הילדים למבוגרים...).
ההליכה לבייס קמפ לוקחת בערך 4 שעות שכבר במעט זמן זה הנוף מספיק להשתנות. תחילה הלכנו באזור מיוער וירוק מאוד, חצינו כמה נחלים, כשכל הזמן מעלינו ובאופק ישנן שתי מפלים גבוהים שנשקפים והופכים את ההליכה לעוד יותר יפה ממה שהיא. לאחר כשעה הליכה בערך התחלנו בעלייה. העלייה לא קשה במיוחד ולוקחת בערך שעה עד שמגיעים לקצה רמה יפה ומכאן והלאה ההליכה נהיית מישורית.
הרמה עצמה יפה, מכוסה עשב ונראית שונה לגמרי מהנוף שהיה למטה, תוך כדי ההליכה עצרנו בבריכה טבעית יפה לשכשוך. יש לידה מחנה שניתן להקים בו את האוהל, למי שמעוניין לקצר את היום. המשכנו בהליכה כשלבסוף הגענו לבייס קמפ.
המחנות בנויים כך שיש אזור לאוהלים ושתי בקתות שבהם ניתן לבשל ולהדליק אש ולהתחמם. במחנה פגשנו בעוד 3 קבוצות שהגיעו לפנינו והיה ערב מאוד נחמד שכלל משקה אלכוהולי מקומי כלשהו (שילוב של רום, דבש, ג'ינג'ר ותבלינים מקומיים) וסשן שירים שבטיים שהובילו כל המדריכים והפורטרים שהיו במחנה.
יש לציין שהיה קפוא בחוץ - הטמפרטורה ירדה כמה מעלות מתחת ל-0, נעטפנו בתרמית, מיקרופליז ומעיל פוך ועדיין היה קצת קר, רצוי להביא ציוד איכותי וחם.
יום ב' - פיק בובי ויער עצי הדקל עד למחנה הבא
זהו היום הארוך בטרק. התכנון המקורי שלנו היה לקום ב-4 בבוקר כדי להספיק לזריחה בפסגה, אך בעקבות הקור העז הזזנו את שעת היציאה ל-5 וחצי כדי להספיק להנות מהזריחה בדרך אבל לא להגזים ולקפוא מקור. (הקור אכן הכריע שתי קבוצות שיצאו ב-4 וחזרו באמצע הדרך).
קמנו כשהאוהל והעשב מסביבו מכוסים בקרח, קפצנו קצת, רצנו במקום, שתינו תה חם, והתחלנו בטיפוס. את רוב הציוד השארנו במחנה ועלינו רק עם תיק קטן, מים, פק"ל קפה ונשנושים לדרך. העלייה לוקחת בין שעתיים לשלוש והיא בדרגת קושי גבוהה. עם זאת, הנוף מרהיב ושווה כל רגע.
התחלנו לעלות כשצוקים גבוהים גובלים אותנו מימין והזריחה מאירה לעיטה מהמזרח, לאט לאט הכל נצבע בצבעי כתום והיה יפיפה. העלייה מתחילה בשעה של טיפוס שבסופו נוף מהמם וסוף-סוף ניתן לראות את נקודת השאיפה שלנו - פיק בובי. לאחר מכן יש טיפה ירידה לצורך העלייה האחרונה לפיק עצמו. הנוף מהפסגה יפה (תקוו לראות טובה), 360 מעלות, בצפון נוף מדברי-חום, בנוף הקרוב לנו משאר הכיוונים נשקף הנוף הסלעי והררי של האזור, ומאחוריו באופק הנוף הצהבהב-ירוק שממנו התחלנו את המסלול. לאחר תמרים ואגוזים ביבוא אישי מהארץ ושתי בננות מספקות של פסגה התחלנו לרדת חזרה למחנה (לוקח בערך חצי מזמן העלייה).
הגענו למחנה, נחנו קצת ואכלנו בגט עם דבש שנתן כוחות להמשיך.
מכאן הולכים מערבה על הרמה היפה למשך שעתיים בערך, בדרך עצרנו לשכשוך בנחל שחצינו. הליכה יחסית מישורית כשבסופה ישנה עלייה. אחרי חצי שעה עלייה מגיעים לאוכף יפה שבעברו השני נגלה יער טרופי של עצי דקל. מדהים איך הנוף משתנה בבת אחת. מכאן ואילך ישנה ירידה של בערך שעה-שעתיים, תלוי כמה מתעכבים ביער. בסוף הירידה ממקום המחנה שסוגר את היום הזה.
המחנה ממוקם במיקום מושלם, צמוד לנחל עם כמה בריכות גדולות, מוקפות בצמחייה יפה. הגענו למחנה ורצנו לטבילה זריזה לפני השקיעה. מים קפואים אבל שווה את זה.
יום ג' - מהמחנה השני עד לMeva Camp
היום הזה הוא יום קצר יחסית. בגדול ניתן לסיים פה את הטרק ולהזמין ג'יפ לנקודת מפגש שנמצאת בתום חצי יום הליכה או להמשיך עד ווהיטסוקה ולחזור לאמבלבאו (בטקסי ברוס). אנחנו רצינו לפצל את הימים ולעשות עוד יום בשטח.
נפרדנו מהמחנה המדהים שישנו בו. חצי היום הראשון הוא במגמת ירידה, לפעמים תלולה ולפעמים מתונה. לאט לאט נחשפים לעמק בעל נוף חקלאי של שדות וטרסות אורז וכפרים מקומיים. מצדו השני של העמק מתפרצים שתי צוקים אימתניים יפיפים - צוקי צרנורו (Tsaranoro), שמהווים אתר טיפוס בינלאומי. הנוף מהמם, לא נופל מהימים הקודמים.
ירדנו למטה ופגשנו בילדים חמודים שהציעו לנו כל מיני תכשיטים תוצרת המקום למכירה. בהמשך היום הלכנו הליכה מישורית בעמק עד שהגענו לmeva camp. מדובר במחנה שנמצא למרגלות שני המצוקים היפים. הוא שייך לJB ומהווה נקודת יציאה טובה לטיפוס על הצוקים או למסלולי יום באזורם. יש מחנות אחרים באזור שמציעים ציוד טיפוס להשכרה (לפי מה שהבנו באזור ה100,000 אריארי לאדם ליום טיפוס), נשמעת אופציה מגניבה, אנחנו וויתרנו עליה מפאת מחסור בזמן.
הטיולי יום שאפשר לצאת אליהם באזור הינם לפסגת Cameleon Peak, וליער קרוב שיש בו למורים נדירים שאנחנו לצערנו לא הצלחנו למצוא.
בילינו במנוחה באזור היפה הזה במשך עוד יום וחצי, מצאנו גם מפל נחמד בקרבת המחנה שהלכנו אליו להתרחץ.
מכאן ההליכה לווהיטסוקה היא 10 ק"מ במישור. מווהיטסוקה ניתן לתפוס טקסי ברוס לאמבלבאו. אנחנו ירדנו בחיבור של הטקסי ברוס עם כביש RN7 (לפני אמבלבאו) ותפסנו משם טקסי ברוס להמשך מסענו דרומה לכיוון שמורת איסלו.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם