10 ימים ברכס הדרקנסברג ובלסות'ו, מלכת ההרים הבלתי מעורערת

כללי - לסות'ו

ממלכת לסות'ו, "הממלכה שבשמיים" (לא יודע אם זה כינוי רשמי, אבל ראינו אותו בכמה מקומות. בויקיפדיה גם אומרים "הארץ של האנשים שמדברים ססוטו") היא מדינה הגובלת מכל עבריה עם דרום-אפריקה. למדינה כלכלה משלה, מטבע משלה ואפילו מלך, אך לא הצליחה לשגשג כמו שכנתה הגדולה ולכן מוגדרת כמדינת "עולם שלישי" (בניגוד לציפיותיי ממקום המוגדר כ"עולם שלישי" המדינה נקייה להפליא). לסות'ו כולה נמצאת ברכס הדרקנסברג היפהפה, ולמעשה היא היחידה בעולם שכל שטחה מעל גובה 1000 מ' מעל פני הים.

פרטים טכניים

* מטבע: לוטי. שווה בערכו לראנד הדרום אפריקאי, ואף ניתן במקומות מסוימים לשלם בראנדים. משכנו כסף בכספומטים, ובסופרים מוכרים העדפנו אפילו לשלם באשראי.

* מעברי גבול שבדקנו: מהגבול הצפוני (Caledonspoort Border Control) ומהדרומי (Qachas Neck) אפשר לעבור עם פרייבט. במעבר של ה-Suni Pass לא מומלץ (אכתוב בהמשך).

* התניידות: לחלוטין אפשר ליהנות מהמדינה עם פרייבט. לשים לב שגם דרך שמסומנת בגוגל מפס בצבע צהוב (כביש מהיר) לא בהכרח מעידה על אספלט (מצד שני, כשגוגל מתריע שהדרך ארוכה יותר מבחינת זמן כנראה הוא יודע את ההבדל עמוק בפנים).

* קניות: יש SPAR גם בלסות'ו, תחת שמירה אדוקה של מאבטחים חמושים בחנייה. חגיגה.

* קליטה סלולרית: אין קליטה עם סים דרום אפריקאי.

* דלק: יש מקומות בהם הדלק האיכותי ביותר שמוצע הוא אוקטן 93. תדלקנו איתו ושרדנו, אך מן מהסתם הוראות היצרן אומרות למלא 95.

* KFC: יש. יש שיוסיפו ויאמרו שהוא אחראי על רגעי כמה אושר אמיתיים בטיול.

יומיים ראשונים - טיולי יום מה-Amphitheatre Backpackers

בשתי מילים על ההוסטל, כי אי אפשר שלא- ההוסטל הכי מגניב שהייתי בו מימי ובפער ענק. ג'קוזי, סאונה, בר/מסעדה, מטבח מאובזר, צוות אדיב והמיקום.. אחח, המיקום פשוט חלומי. החיסרון היחיד היה שהוא הציב רף שיתר ההוסטלים פשוט לא יכלו לעמוד בו. יש אינספור אפשרויות לטיולים, מטיולי יום קלים וכלה בטרקים מאתגרים, ולחלוטין אפשר "להיתקע" בגן העדן גם שבועיים-שלושה.

מסלול ראשון: Neptoons' Pools
אורך: 5.2 ק"מ לכיוון. מסלול קווי בדרגת קושי קלה-בינונית.
להוסטל הגענו בשעות הצהריים המוקדמות אחרי נסיעה יפה מיוהאנסבורג. רצינו למצות את היום וביקשנו המלצה על טיולון קצר לפני השקיעה. בהנחיית אחת העובדות נסענו ל-Cathedral Peak Hotel והתחלנו ללכת לאורך הנחל בשביל צר עד ההגעה לבריכות. השביל לא מאד ברור, והמשימה הפכה למאתגרת עוד יותר עקב הקושי העצום שכרוך בהורדת המבט המשתאה מההרים המדהימים. קינחנו בטבילה קצרה בבריכות הקפואות וחזרנו שמחים ומאושרים לרכב.

מסלול שני: THE TUGELA GORGE HIKE
אורך: 8.4 ק"מ לכיוון. מסלול קווי בדרגת קושי בינונית.
סה"כ עלייה: כ-800 מ'.
ביום השני נסענו ל-Royal Natal National Park, השמורה המפורסמת של הדרקנסברג . השמורה מתפארת בהרים ירוקים ושפע אינסופי של מים (קצת אירוני, כי באותו הזמן קייפ טאון סובלת ממחסור רציני של מים והאזרחים הוגבלו אפילו בזמן למקלחת). אפשר לקחת מפה בהוסטל ופשוט לטייל באחד מהמוני הטיולים שיש לשמורה להציע. אנחנו בחרנו בטיול ה-"Gorge", בו עולים על בסיס הנחל הגדול עד שמגיעים למרגלות האמפיתיאטרון. הדרך פשוט מהממת וניתן להתרשם מהתצורה הגיאולוגית של הנחל גם בלי להיות מבין גדול בז'אנר. בסוף היום היה ערפל כך שלא זכינו לראות את האמפי המפורסם. האמת, היה מהנה מאד גם בלעדיו כך שלא הרגשנו פספוס גדול. לסיכום, Gorge זה בכלל קיצור למילה Gorgeous.

יום שלישי - מעבר הגבול, Liphofung Caves

אל לסות'ו הגענו נרגשים ומלאי ציפיות דרך מעבר הגבול הצפוני (Caledonspoort Border Control). היעד הראשון אליו כיוונו הוא Liphofung Cave שנמצאות מזרחית לעיר הגדולה הקרובה לגבול (Butha-Buthe). ליד המערות יש גסט-האוס מאוד נחמד עם מטבח דיי מאובזר ושירותים סבירים. אנחנו קיבלנו חדר עם חמש מיטות למרות שהיינו רק זוג (צרות של עשירים?) . במקום יש גם את מרכז המידע על המקום שמסביר טיפה יותר על ההיסטוריה המפוארת של הבושמנים של דרום אפריקה. המקום שקט והיינו בו לגמרי לבד, כך שהתאפשר לנו להסתכל על כל אחד מהציורים ולקרוא את דפי ההסבר. במידה וחסר לכם אוכל ישנה מכולת קרובה לגסט-האוס עם בעלים ממש נחמדים, לא מאובזרת כמו ה-Spar אבל מספקת את המצרכים הבסיסיים. כמו כן, מומלץ לישון שם לילה, להכיר קצת את לסות'ו ולהירגע לפני הנסיעות הארוכות.

* בשתיים וחצי מילים על הבושמנים: מדובר בשבט הציידים הלקטים הראשון, שמקורו בנמיביה. הנשים לרוב מלקטות ואילו הגברים יוצאים לצוד (קלאסי). הבושמנים חיים באיזורי דרום אפריקה במדבר הקהלרי (בוטסוונה, נמיביה ודרום אפריקה) . הם נמצאים כבר מעל 25 אלף שנים וכמעט ולא שינו את אורח חייהם. לחובבי הארכיאולוגייה וציורי הקיר זו חוויה נהדרת.

יום רביעי - נסיעה ל- Sani Top Backpackers

את יומנו השני בלסות'ו התחלנו בנסיעה לכיוון ה-Sani Top. לסות'ו, מצידה, לא מצליחה לאכזב אפילו לרגע. אוסיף ואומר שהנסיעה היא חלק בלתי נפרד מהטיול. הנופים עצרו את נשימתנו בכל רגע נתון, ההרים הירוקים והטופוגרפיה מושלמת. סאני טופ הוא מעבר הגבול המזרחי לדרום אפריקה הידוע לשמצה. אנקוט עמדה קצת נחרצת כי האינטרנט חצוי בדעתו: הדרך מלאה בורות ובהחלט לא מומלץ ואף מסוכן לעבור אותה עם פרייבט (למגיעים מדרום אפריקה). באופן מפתיע, הצד של לסות'ו הוא זה עם הכביש הסלול והנוח. בערב סוער וגשום במיוחד הגענו אל Sani Top Mountain Lodge, עייפים אך מסופקים, ובעיקר תוהים מה מסתתר מאחורי כל העננים האלו. נכנסו אל לודג' מפואר שכלל בתוכו את הפאב הגבוה באפריקה (מתנשא לגובה 2,874 מ'). בגלל מעמדנו החברתי התרמילאי הוגלינו בנימוס אל בקתה קצת נטושה במרחק של כמה מטרים מהלודג' המפואר שעל האדמה מחוץ לה הקמנו את האוהל שלנו. הבקתה כללה בתוכה מקלחות, שירותים, מטבח מאובזר מאד וסלון ענק. בישלנו לעצמנו ארוחה טובה ומשביעה, והלכנו לישון באוהל שעמד בגבורה בגשם השוטף של הלילה.

יום חמישי - טיול יום באזור

קמנו, הבטנו סביב ואין דרך אחרת להסביר זאת - מעין משיכה חזקה לצאת החוצה להרים האדירים. התוואי מאד נוח ופשוט מזמין לצאת ולהסתובב. גם כשרואים מצוקים במרחק ניתן למצוא בקלות דרך לעקוף אותם. הצטיידנו באפליקציית ניווט עם מפה טופוגרפית ליתר ביטחון ופשוט שוטטנו בהרים באזור. בדרך ראינו פרס, על אף שה"Pokadex" של ויקיפדיה טוען שהוא לא מראה פניו בלסות'ו. המשכנו לאורך המצוק שמשקיף על האחות הגדולה דרום אפריקה, וסתמנו את הגולל לגבי מעבר של הגבול מזרחה עם היונדאי הקטנה אחרי תצפית על הדרך למטה.
* יש באתר סיפור דרך מעולה של שגיא טלמור שמגיע להר הגבוה בלוסת'ו אליו היינו מאד קרובים בטיול הזה.

יום שישי - ניסיון הגעה ל-Semonkong

כמו בכל סיפור, משהו צריך להשתבש. השכמה חרוצה בשעה מוקדמת ושמנו פנינו לעבר הכפר Semonkong הרחוק. הרב גוגל מציע שתי אפשרויות ובוחר משום מה בזו הארוכה, דרך הכביש ההיקפי A1. אבל יש דרך יותר קצרה שצבעת בצהוב, ניסיתי לשכנע אותו. ועדיין הוא בשלו, ואני - בשלי. עדי החליטה לתמוך בי והנה אנו נוסעים בדרך הקצרה, ופונים שמאלה לכביש A3 כחצי שעה אחרי היציאה מהסאני טופ. "זה רק בולדר קטן", "פה נהיה זהירים ועוד רגע הכביש יחזור לעצמו, הרי הוא צבוע בצהוב כמו כביש מהיר". כן, דיסונאנס... אז 40 ק"מ נסענו לנו בדרך 4x4 שלא מביישת אף ג'יפאי, מאמללים את חייה של היונדאי המסכנה שנחבטת מכל עבר ומתחננת לחזור. בסוף גם העקשן למד וחזרנו מוכים לסאני טופ (כן, אנחנו הם המתלוננים). למזלנו, חלק מהמטיילים שם ג'יפאים שמבינים דבר או שניים ברכב וקשרו לנו עם אזיקון את הפלסטיק בגחון ששיברנו והפריע לרצועה של המזגן (אבחנה של דוקטור ממש). היא שרדה, תודה לאל...

יום שביעי - חיפשנו אתונות ומצאנו מלוכה ב-Metolong Backpackers

הטיול בלסות'ו, כמו כמה אחרים, הוכיח לנו שוב שדווקא הרגעים הקשים הם אלו שמובילים לחוויות היפות ביותר. אמנם היינו נחושים להגיע ל-Semonkong, אך לאחר הנסיעה הלא-מוצלחת בלשון המעטה שלנו, הייתה התחושה שלא נגיע למפלים המיוחלים לעולם. הפעם, חכמים יותר מהיום הקודם, בחרנו בדרך הארוכה והבטוחה להגיע אל Semonkong בתקווה שנגיע לשם לפני רדת החשיכה. נסענו ונסענו, ונראה היה שהשמש עומדת לשקוע ואנחנו אפילו לא קרובים אל יעדנו. המזל המשיך לשחק, הגשם התחיל לרדת ולפתע הכביש הסלול הפך לדרך עפר. זה היה הרגע בו הבנו שאנחנו צריכים למצוא מקום לישון.
למזלנו, כמה דקות קודם לכן עברנו בכפר קטן והבחנו בשלט קטן בצומת אקראי שעליו היה כתוב "Metolong Backpacker". החלטנו לחזור אחורה ולנסות למצוא את המקום המדובר. לא ראינו שום המלצה על המקום באף-אחד מהאתרים בהם השתמשנו וקיווינו שזה יהיה מקום סביר לבלות בו את הלילה. לאחר חיפוש ממושך ונסיעה של כחצי שעה בדרכי עפר נוחות הגענו ליעד. האמנם? קיבל את פנינו בחור שמנמן וחייכן בשם מוסולה, שהתרגש במיוחד לפגוש אותנו. הוא סיפר בשמחה שאנחנו הלקוחות הראשונים שלו ומסתבר שגם השלטים הוצבו שלושה חודשים בלבד לפני הגיענו. עד אותו היום איש לא הגיע למקום.
הבקפקר של מוסולה ממוקם ממש מול סכר יפהפה (Metolong Dam אם מחפשים בגוגל). כמו ביתר המקומות באזור, ניתן לישון בבקתה או להקים את האוהל שלנו. בעקבות הגשם החזק בחרנו לישון הלילה בבקתה שהייתה נקייה ונעימה ביותר. המטבח חמוד (לא מצויד לגמרי אבל מספיק בהחלט לדברים הבסיסיים), המקלחות מזן Bucket Showers, והשירותים מאולתרים גם הם עם כיתוב Adam & Eve (הכל כל כך אותנטי שמבחינתו שווה גם 5 כוכבים). יש משהו בתולי ונעים במקום הקטן והנחמד הזה. את היום סיימנו בתצפית מדהימה על ברקים עוצרי נשימה שהאירו את כל האזור מעוצמתם.

יום שמיני - טיול בכפר ונסיעה ל-Semonkong

התעוררנו לבוקר רגוע ונעים. נראה כאילו לא הייתה סערה והשמש האירה את הכפר. מוסולה קיבל את פנינו, סיפר לנו קצת על הכפר והכיר לנו כמה מחבריו. יש אפשרות לעשות טיול עם סוסים ברחבי הכפר, אך העדפנו להסתובב עם מוסולה ללא הסוסים (לא לפני שעדי דגמנה לתמונה עם הסוסים למזכרת). חצינו את הגשר מעל הסכר המרשים, שומעים מור"קים על כמה תיירים שקפצו ממנו ישר אל המים (חשוב לציין שהגשר גבוה מאוד). לאחר כשעה קלה חזרנו חזרה אל הבקפקר כדי להמשיך ליעדנו המקורי. בדיעבד היינו נשארים שם אפילו עוד כמה ימים, כדי לעזור למוסולה להמשיך לפתח את המקום שלו. אם אתם כבר בלסות'ו, לא כדאי לכם לפספס את הכפר הבתולי ואת החוויה במקום הנהדר הזה. לא מצאנו כזה שקט ואותנטיות בהרבה מקומות בעולם.

יום תשיעי - טיול למפל המטורף (לא מצאתי מילה טובה יותר)

Semonkong Lodge הוא אחד האתרים "התיירותיים" שיש ללסות'ו להציע בזכות ה- Maletsunyane Falls שנמצאים בקרבתו. אמנם הלודג' לא הומה אדם, אך אציין כי פחות אהבנו את האווירה בו שהייתה פחות חמה מזו אליה התרגלנו (אולי כי גובים 100 ראנד על וויפי ואחרי הכל אני ישראלי). מהלודג' יצאנו ברגל לכיוון המפל הנמצא במרחק של כ-4 ק"מ אוויריים מדרום. הדרך עוברת בצד המערבי של הנחל ובניגוד למה שנראה בשטח - מסומנת היטב במפס מי. בדרך נהנים מהמרחבים העצומים הירוקים ומילדים שמשתוקקים בכל מאודם להדריך אותנו, כדי שחלילה לא ניתן לשטרות הכסף להכביד לנו על התיק. מקסים. המפל באמת מרשים, 192 מ' גובה למפל הם לא דבר של מה בכך. בדרך חזור בחרנו להסתובב עוד קצת בגבעות ואז שמנו פנינו ללודג.

יום עשירי - יציאה מהגבול הדרומי עד ל-Coffee Bay

את יומנו האחרון בלסות'ו פתחנו בנסיעה לכיוון הגבול הדרומי (Qacha's Nek Border). היעד שלנו היה Coffee-Bay במטרה הייתה לשבת כמה ימים מול האוקינוס המשגע ולקרוא איזה ספר טוב. כשהגענו לגבול גילינו להפתעתנו שלא החתימו אותנו בכניסה למדינה וכרגע אנחנו שוהים בצורה "לא-חוקית" בלסות'ו (אם יש כזה דבר). הפקיד היה אדם דיי מעצבן ולמרות שהבין כי כנראה הייתה טעות במעבר הגבול אמר לנו שאם נביא לו בקבוק קולה הוא ייתן לנו לעבור. לזכותו ייאמר שהוסיף חיוך זדוני. לאחר כמה דק' של ויכוח, שיחרר אותנו הבחור המקסים לדרכנו והואיל בטובו לחתום לנו את חותמת הכניסה והיציאה. דיל של פעם בחיים. עדי נהגה כשחצינו את הגבול, ועוררה את דאגת הפקידים האדיבים לשלומנו. אלו ביקשו שנשקול להתחלף כי הדרך לא מתאימה לנהיגה של אישה. אוי, ובדיוק עדי התחילה לחבב אתכם... אז עדי נשארה על ההגה ולאחר כמה שעות - פנצ'ר (Shocking). את היום סיימנו בקופי-ביי, כשאנחנו מחליפים בגשם מתוזמן היטב שלא נפסק כל הלילה. העיקר שהגענו.

סיכום

לסות'ו הייתה בשבילנו חוויה נהדרת ששילבה בין נוף עוצר נשימה לאנשים מיוחדים ונעימים. היא מאפשרת להתנתק מדרום אפריקה המערבית ולחוות קצת יותר את אפריקה הפראית. לצערנו לא הספקנו לעשות שם טרק רציני, אבל נראה שזה המקום המושלם לשוטט, לטייל ולחפש – גם ללא שביל מסודר.

טיפים

• החלטנו לא לצאת לטרק בדרקנסברג מכיוון ששמרנו מקום מראש ב-Otter Trail המפורסם. בדיעבד, את "אנרגיות הטרק" אולי שווה להשקיע פה- או לסיפור הדרך שנכתב באתר, או סתם לשוטטות בהרים.
• מעבר הגבול הצפוני קצת "שכונה". את הביקורת עושים בצד של דרא"פ ולא קיבלנו חותמת של לסות'ו כי אף אחד לא עצר אותנו אח"כ. כפי שכתבתי, ביציאה השוטרים הציעו "שוחד סמלי" או שנחזור לתחנת הכניסה. כשלא הסכמנו פשוט נתנו לנו לעבור. מומלץ להימנע מראש ולדאוג לחותמת..
• הנסיעות ארוכות ויכולות להיות גם מתישות. מצד שני, הנוף מרהיב לכל אורך הדרך והנהיגה בהרים היא חוויה בפני עצמה. ממליץ לא לבנות על מיצוי מקום מסוים בטיול שהיה באותו היום של הנסיעה.
• בניגוד לקייפטאון, האזור זכה בלא מעט גשמים בתקופה בה אנו טיילנו. כדאי להגיע עם ציוד מתאים.