שלושה ימים בדרום-מערב הרמון

הקדמה

שביל סובב מכתש רמון נחנך בשנת 2016, אורכו כ-125 ק"מ, וכפי ששמו מרמז הוא מקיף את מכתש הסחיפה הגדול בעולם. בעוד שממזרח לכביש 40 מסלולו עובר אך ורק על שבילים קיימים (ומאוד מטויילים), בחלקו המערבי של המכתש הוא לרוב עצמאי, מסומן במרחבים בהם לא עבר אף שביל רגלי קודם לכן, ומאפשר ביקור באתרים מיוחדים רבים שלא היו נגישים עד אז. לפיכך יצאנו בפסח 2025 לטיול של שלושה ימים המתבסס על אותם מקטעים עצמאיים ומסקרנים בחלקו הדרום-מערבי של שביל סובב מכתש רמון, אותם חיברנו עם מסלולים אחרים באזור הר הנגב הגבוה במטרה לקבל מסלול מגוון מבחינה בוטנית, גיאולוגית וזואולוגית, שלא יוצא להגיע אליו בכל יום. לטעמי, מסלול זה נותן פייט רציני לאחיו היוקרתי יותר, עריף-כרכום, הוא מאתגר אך לא יותר מדי, והרבה יותר פשוט ממנו מבחינה לוגיסטית.

תוואי המסלול בקצרה

יום ראשון - הר רמון, נחל אליאב, ראש מעלה לוץ, נחל ערוד, חניון לילה הר עידו (כ-15 ק"מ).
יום שני - נחל עודד, גב עודד, נחל נקרות, תצפית ללא שם על המכתש, חניון לילה מפער פיטם (כ-15 ק"מ).
יום שלישי - זקיף רמון, מפער שן רמון, נחל נקרות, גב ילק (כ-16 ק"מ).

לוגיסטיקה, מנהלות וציוד

המסלול המוצע בו טיילנו מתחיל בהר רמון ומסתיים בגב ילק, אך ניתן לשנות במעט את נקודת ההתחלה והסיום בהתאם לצורך ולהנות ממנו באותה מידה. ערב לפני הטיול הגענו למצפה רמון והשארנו שם את הרכבים במגרש חניה סמוך לתחנת המשטרה במטרה לצמצם את הסכנה לגניבה. באותה מידה ניתן להגיע למצפה רמון ולחזור ממנה בתחבורה ציבורית. נעזרנו בשירותיה של חברת Nagev Trails להקפצה לתחילת המסלול בהר רמון, ובאיסוף מגב ילק חזרה למצפה רמון, ובנוסף בהטמנת מים ושק עצים בכל אחד משני חניוני הלילה בהם ישנו. השירות היה נהדר והעלות, שהתחלקה בין חמישה מטיילים, לא גבוהה מאוד. אין ספק ששירותי הלוגיסטיקה בשטח הם אלה שאיפשרו את ביצוע הטיול מלכתחילה.
מבחינת מזג אוויר, המסלול מתחיל באזור הר הנגב הגבוה, ברום של כ-900-1000 מטר, ויורד בהדרגה עד לרום של כ-500 מטר במפגש נחל נקרות וכביש 40. אנו נפלנו על שלושה ימים חמים באמצע אפריל, כשהגוף עדיין לא מספיק מאוקלם לחום, ולכן בחרנו להטמין 8 ליטר מים לאדם בכל אחד מחניוני הלילה. החום הורגש ביתר שאת בימים השני והשלישי, עם הירידה בגובה, כאשר הטמפרטורות הגיעו לאזור ה-32-33 מעלות צלזיוס בשעות הצהריים. ראוי לציין כי נקודות הצל לאורך היום ספורות, ולכן יש לתכנן בקפידה את תזמון ההליכה והעצירות (ארחיב על כך בתיאור של כל יום). לעומת זאת, הלילה הראשון בחניון הר עידו, הנמצא ברום של כ-800 מטר, היה קר במיוחד, להערכתי כ-20 מעלות לפחות מתחת לטמפרטורה במהלך היום, ולכן יש להתכונן בהתאם מבחינת ציוד. הלילה השני בחניון מפער פיטם (רום 600 מ') היה הרבה יותר נעים.

יום ראשון - מהר רמון לחניון הר עידו דרך נחל אליאב (15 ק"מ, 210 מ' עלייה, 430 מ' ירידה)

שביל סובב מכתש רמון הולך מהר רמון להר עידו ממש על שפת המכתש, ומשם יורד לחניון לילה הר עידו הנמצא באפיק נחל ערוד. זהו תוואי יפהפה, אשר שם דגש על יופיו המרהיב של חלקו המערבי של המכתש וגבעות הגעש המזדקרות מתוכו, שזכו לכינוי "קרני רמון" והוכרזו כמצבה טבעית לנספי המעבורת קולומביה, ובניהם אילו רמון. אנו, לעומת זאת, רצינו חוויה קצת שונה, ובעיקר להרגיש את הייחודיות הבוטנית של אזור הר הנגב הגבוה בסוף עונת האביב, ולכן בחרנו בתוואי ששם את הדגש בדיוק על כך.

בשעה 08:30 בבוקר ביום הראשון, לאחר לילה במצפה רמון, עלינו על הג'יפ של חברת Negev Trails אשר הקפיץ אותנו לתחילת המסלול בפסגת הר רמון. באותה מידה יכלנו לבקש הקפצה לבורות לוץ ולהאריך את המסלול בכ-2 ק"מ, או לחלופין הקפצה לחניון מצפור ערוד אשר יכל לקצר את המסלול בכ-3.5 ק"מ, אך במחיר של דילוג על תצפית מההר הגבוה בנגב.
לפיכך, בשעה 09:15 לערך יצאנו לדרכנו מפסגת הר רמון על השביל האדום לעבר שפת המכתש. את הדרך מלווה סדרה של רוג'ומים מרשימים וגל אבנים נמוך המכונה "קו K". זהו קו מסתורי וישר להפליא הנמתח לאורך 4.5 ק"מ, מהר רומם שבצפון-מערב ועד להר רמון שבדרום-מזרח. לא ברור למה נבנה או שימש, אך הוא (ביחד עם הרוג'ומים שלצידו) מתוארכים לתקופת הברונזה (לפני יותר מ-4,000 שנה!). כמה תמונות פוזה על רקע המכתש וקרני רמון, ועד מהרה אנחנו על שביל סובב מכתש רמון, מתקדמים לעבר מצפור ערוד (ק"מ 2.2). במצפור ערוד התנתקנו למעשה משביל סובב מכתש רמון, והתקדמנו מערבה על דרך הג'יפים הכחולה לכיוון נחל לוץ, ממנה התחברנו לשביל הרגלי השחור המוביל לנחל אליאב (ק"מ 4.2). השביל השחור חוצה שלוחה קטנה ויורד ליובל המתחבר לנחל אליאב (ק"מ 6.3), בנקודה בה ישנם עצים רבים של אלה אטלנטית ושקד הרמון לחוס בצילם. באפריל נמצאים העצים בשיא לבלובם ומעניקים צל נהדר, הצל המשמעותי הראשון ליום זה, אותו ניצלנו לארוחת צהריים ומנוחה.

לאחר ארוחת הצהריים המשכנו בכיוון דרום-מזרח עם השביל הירוק במעלה נחל אליאב, המתקדם לעבר ראש מעלה לוץ. ערוץ הנחל אינו עמוק, אך גם לאחר החורף השחון של 2024-25 הוא מלא בעצי שקד ואלה מלבלבים, שיחי קרקש צהוב, פרחי חלמית ובבונג וכן מינים נדירים יותר כמו כחלית הרים, ריבס המדבר, פיגמית הסלע, עירית נבובה ועוד. ההליכה במקטע העליון של נחל אליאב הייתה השיא של היום, על אף החום הכבד של שעות אחר הצהריים, ושיכרון החושים הבוטני ליווה אותנו עד לנוף המטריף והרוח המבורכת שבראש מעלה לוץ (ק"מ 10.3).
הנוף הפנורמי מראש מעלה לוץ מאפשר תצפית לעבר הר עריף והר כרכום מדרום, הפסגות המקיפות את מכתש רמון מצפון, והמישר עד הרי אדום ממזרח. מדהים לחשוב שניתן לראות את פסגות ההרים בירדן כשאנחנו יושבים קילומטרים ספורים מגבול מצרים.

מראש מעלה לוץ התקדמנו צפונה במורד אחד היובלים העליונים של נחל ערוד (שביל מסומן שחור). חלקה הראשון של הירידה היה תלול מעט, וכלל ירידה בין מעט בולדרים, והחום הקופח בתוך ערוץ הנחל, ממנה נעדרה הרוח המבורכת של ראש מעלה לוץ, לא עזר במיוחד. עם זאת, גם ערוץ הנחל חסר השם הזה טמן בחובו כמה פנינים בוטניות, כולל עצי אלה אטלנטית, כלך דנין, ריבסים בשלבים שונים של פיזור זרעים ועוד. בהדרגה הלכה הירידה והתמתנה, הנחל העמיק והצל עלינו, ולבסוף מצאנו עצמנו במפגש עם דרך הג'יפים הכחולה של נחל ערוד (ק"מ 14). הליכה נוחה ומישורית של כקילומטר על דרך הג'יפים הביאה אותנו אל חניון הלילה למרגלות נחל עידו (ק"מ 15), אליה הגענו בשעה 18:30.

יום שני - מחניון לילה הר עידו לחניון לילה מפער פיטם (15 ק"מ, 260 מ' עלייה, 430 מ' ירידה)

היום השני התחיל לאחר לילה קר מהצפוי, ולפיכך ההתארגנות הייתה מעט איטית, ובהתאם היציאה לדרך בשעה 07:30 לערך. יצאנו מחניון הלילה למרגלות הר עידו מזרחה על דרך הג'יפים של נחל ערוד, ולאחר כחצי ק"מ התחבר אלינו בחזרה שביל סובב מכתש רמון, אשר הגיע עם השביל הרגלי האדום היורד מהר עידו. אנו המשכנו הלאה מזרחה, עד לנקודה בה עוזב שביל סובב המכתש את דרך הג'יפים ופונה צפון-מזרחה לעבר הר עודד (ק"מ 1.6). מנקודה זו ועד לסוף היום הולך שביל סובב מכתש רמון סוליקו לחלוטין, עובר במקומות בהם לא היה כל סימון שבילים קודם לכן. מרגש!

ההליכה לכיוון נחל עודד הינה בשדה של אבני צור מתצורת משאש, והשביל הרגלי הצר שעובר בו ניכר בין האבנים החומות הכהות. חצייה של כמה ערוצי נחל קטנים, ואנחנו בתוך אפיקו של נחל עודד, מטפסים בין שכבות הסלע הנטויות בחדות של רכס רמון ובין שכבות הסלע הצעירות יותר והאופקיות המרכיבות את הר עודד. טיפוס מתון ולא ארוך במיוחד בתוך הלונה פארק הגיאולוגי המרתק הזה מביא אותנו לאוכף (ק"מ 5.2) שבין הר עודד ומצלעות מכתש רמון, היכן שיש נוף של 360 מעלות ורוח מבורכת. אוכף זה הוא גם גבול הידרולוגי בין אגן הניקוז של נחל פארן (נחל עודד נשפך לנחל ערוד, שבהמשך נשפך בעצמו לנחל פארן) לבין האגן של נחל נקרות, שאל יובליו העליונים אנחנו יורדים כעת.
לאחר מעט יותר מקילומטר של הליכה אנו מגיעים למפגש ערוצים, ופונים שמאלה (מזרחה) בשביל קצר מסומן שחור המוביל לגב עודד (ק"מ 6.5) - גב מים מפתיע בגודלו ובעומקו, הנמצא תחת מפל קטן ומקסים בערוץ העליון ביותר של נחל נקרות, שלצערנו הרב היה יבש לגמרי... עם זאת, הצלחנו לתפוס צל תחת מדפי הסלע שממול הגב, ואף לנמנם במקום למשך איזה 20 דקות תמימות, לקראת החזרה לשמש הקופחת ולחום שכבר מתחיל להיבנות.

אנו חוזרים לשביל סובב מכתש רמון, ויורדים איתו מזרחה לאורך נחל נקרות, עד שבשלב מסוים עוזב השביל את ערוץ הנחל והולך במקביל אליו מצפון, חוצה יובל קטן שלו ומתחבר ליובל נוסף, אשר איתו הוא מטפס מעלה אל עבר מצלעות המכתש. רגע לפני העלייה אנו מוצאים צל מבורך בינות לערמה של בולדרים מרשימים (ק"מ 9.4), שבדיעבד גילינו שהם מסומנים גם בעמוד ענן. הצל שם לא גדול, אך הספיק בצפיפות לנו ולעוד קבוצה קטנה של מטיילים (סה"כ 8 מבוגרים) למנוחת צהריים של כשעתיים וחצי בהמתנה לירידת החום הכבד.
בשעה 16:00 לערך עזבנו את הצל, שכבר קטן משמעותית, והתחלנו בטיפוס במעלה מצלעות המכתש. הטיפוס אינו גבוה במיוחד (100 מ' אנכית) אך מילים יתקשו לתאר את הדרמטיות שבה ניצבות שכבות הסלע ואת הזווית החדה בה הן מזדקרות זו מעל זו. בתום העלייה מגיע השביל לאוכף קטן ומטפס לסכין המזדקר מעל נחל נקרות שלמרגלותינו, ומספק תצפית נהדרת לכיוון דרום-מזרח. אנו לא הסתפקנו בתצפית זו - השארנו תיקים באוכף והתקדמנו ממנו צפונה כחצי קילומטר לאורך ואדיון קטן שהוביל בסופו לתצפית מטורפת על מכתש רמון, שהזכירה לנו את מה בדיוק אנחנו סובבים.

מהתצפית היפה של מכתש רמון חזרנו לתיקים שהשארנו באוכף וחזרנו להתהלך על הסכין היפה שמעל לנחל נקרות, אשר ממנה ירד השביל לעבר אפיק נחל קטן הזורם מזרחה. בשלב זה הטמפרטורות כבר היו נעימות הרבה יותר, ובשלב מסוים ערוץ הנחל הסגור יחסית היה מוצל לחלוטין ונעים להליכה. בשונה משאר היום, ערוץ הנחל הזה התחתר כולו בסלעי הדולומיט הקשים והכתמתמים של תצורת צפית, אשר בשילוב עם התאורה המתעמעמת העניקו אווירה נהדרת של בין ערביים. בסופו של דבר, לאחר ירידה מתונה וארוכה מהצפוי של כ-5 ק"מ, הגענו לחניון הלילה מפער פיטם (ק"מ 15) בשעה 19:00, עייפים אך מרוצים. לשמחתנו, חניון הלילה של מפער פיטם הינו מסודר יותר מזה שלמרגלות הר עידו, ומשובצים בו עיגולי אבן מוגנים מרוח ומרוצפים בחצץ נוח ללינה, וכן עיגולי מתכת להדלקת מדורה, אשר שירתנו אותנו לכל אורך הערב הנעים.

יום שלישי - מחניון לילה מפער פיטם לגב ילק (16 ק"מ, 330 מ' עלייה, 460 מ' ירידה)

את בוקר היום האחרון התחלנו מוקדם במיוחד, במטרה להגיע לגב ילק בשעה מוקדמת, לפני התבססות החום הכבד, ובכדי להספיק לטבול ולהנות בגב לפני האיסוף חזרה לרכבים במצפה רמון. ידענו מראש שהגב מלא ומזמין, ורצינו לטבול בו כאקורד סיום הולם למסע, וגם כדי להתנקות מעט (עד כמה שאפשר בגב מדברי) לקראת הנסיעה הארוכה בחזרה הביתה. לפיכך, אחרי השכמה בשעה 04:30, עם אור ראשון כבר התחלנו צעידה.

כחצי קילומטר אחרי החניון נפגש שביל סובב המכתש עם דרך ג'יפים אדומה, חובר אליה ומתפס לאורכה צפונה, לעבר מפער פיטם. תופעת המפערים הינה ייחודית למכתש רמון - למעשה, הקיר הדרומי של המכתש, שהינו הצד התלול יותר של רכס רמון בו מופיעות המצלעות והשכבות הנטויות בחדות, אינו רציף. את אחד המפערים הללו (מפער גוונים) מנצל כביש 40 כאשר הוא יוצא מצדו הדרומי של המכתש. מפער פיטם הינו המערבי והגבוה ביותר.
לאחר כקילומטר וחצי נוספים עוזב שביל סובב המכתש את דרך הג'יפים האדומה (ק"מ 2), הנכנסת לתוך המכתש דרך מפער פיטם, ופונה צפון-מזרחה לעבר ה-היילייט של היום, הלוא הוא הטיפוס על 'זקיף רמון'. זקיף רמון הינה פסגה מחודדת, מאוד, בגובה 855 מ', הגבוהה ביותר שניתן לטפס אליה באמצעות שביל מסומן בקיר הדרומי של המכתש. כבר מחניון הלילה של אתמול, במפער פיטם, היה ניתן לראות בבירור עד כמה בולט ההר המרשים הזה בנוף, ולנסות לנחש מהיכן מטפס השביל עליו.

ואכן, כמו ששיערנו כבר בערב שלפני, נכנס שביל סובב המכתש לתוך ערוץ נחל המתחתר בינות לשכבות הנטויות בחדות של המצלעות, ומנצל אותו לטיפוס. לאחר כקילומטר וחצי מגיע השביל לאוכף קטן, וממשיך ממנו הלאה דרך ערוץ נחל אחר, קטן, תלול ודרמטי במיוחד, שזכה לכינוי "ערוץ מסמור סיני". במרכז הערוץ, בתוך מדרגות הסלע היבשות, צומח הצמח המדברי הנדיר מסמור סיני, צמח רעיל מאוד ממשפחת ההרדופיים. הצמח בולט מאוד בנוף בגודלו היחסי בהשוואה לצמחים מדבר קיצוני אחרים, הוא אנדמי למדבריות של ירדן, ישראל ומצרים, והאוכלוסייה בערוץ הקטן כאן הינה מהבודדות המוכרות בארצנו. לשמחתנו הרבה קיבל אותנו המסמור במופעו הטוב ביותר, כאשר הוא ממש בשיא הפריחה. מעט לאחר המפגש המרגש עוזב השביל את ערוץ המסמור ומטפס מזרחה, בתלילות מזהירה עד לפסגה המרהיבה של זקיף רמון (ק"מ 4.4).

הנוף הנפרש מזקיף רמון בשעה 07:00 בבוקר הוא מהפנט. 360 מעלות, שמש עולה במזרח, נוף לתוך המכתש ולמרחב שמדרום לו. בזקיף רמון עומדים ממש ממול למצפה רמון, ככה שסוף סוף יש מענה לשאלה - מה רואים שמסתכלים ממצפה דרומה. ארוחת בוקר זריזה ומשובבת נפש בפסגה, סדרה של תמונות ווסאח, והתחלנו בירידה התלולה מטה. גם הירידה מנצלת בחלקה ערוץ נחל קטן, אך הרבה יותר תלול והרגליים בהחלט עובדות. התיקים הכבדים של הבוקר מחייבים הרבה עירנות ותשומת לב להיכן ממקמים את הרגל, אך המראה של הר פיטם שמולנו מסיט את תשומת הלב. הר פיטם בנוי כמו מרבית "הרי השולחן" בנגב ובמדבר יהודה - תשתית של קירטון רך מתצורת מנוחה, ומעליו גג של צור קשה מתצורת משאש, שמחזיק את הכל ביחד. בהר פיטם נותרה רק במה קטנטנה של צור בפסגה, מה שמקנה מראה הדומה לפיטם של האתרוג, ומכאן כנראה השם.

עד מהרה אנחנו כבר בתום הירידה, צועדים מזרחה, במקביל ולמרגלות מצעלות המכתש. השביל יורד קצת, עולה קצת, ולבסוף מגיע לאוכף (ק"מ 7.6) שממנו מתחילה הירידה לכיוון מפער שן רמון. אחרי האוכף מתחילים להופיע כל מני גלי אבנים משונים, שרידים בלתי מוסברים לפעילות אנושית עתיקה, ומשמאל כבר מתחילה להתנשא שן רמון, גוש הררי ענק שניכר בצבעי החום-אדום הייחודיים של סלע הגרניט. זהו למעשה מחדר מגמתי אדיר מימדים שמהווה חלק מהקיר הדרומי של המכתש. למרגלות שן רמון גם נפגש לראשונה שביל סובב מכתש רמון עם שביל ישראל, אך אנחנו הלכנו על המקטע המשותף רק למשך כחצי קילומטר, כאשר סטינו מעט מהשביל לצורך עצירה בעץ השיטה המפורסם של נחל נקרות (ק"מ 10.5).

זהו, מכאן ואילך הפסקנו למעשה לטייל על שביל סובב המכתש, וזאת במטרה להגיע ולסיים את המסע בגב ילק הנמצא מדרום לנחל נקרות. אמרנו שלום יפה לשביל שליווה אותנו שלושה ימים, תוך כדי שזוג זנבנים חביבים חג סביבנו תחת העץ שמטיילים רבים עוצרים תחתיו ושאת פירורי האוכל הם מלקטים. בשעה 11:00, כאשר החום כבר די משמעותי, יצאנו להליכה מהירה ורציפה, תחילה לאורך דרך הג'יפים הכחולה של נחל נקרות, ועד מהרה הגענו לחניון נקרות מערב שעל כביש 40 (ק"מ 13.2). מכאן ואילך הייתה ההליכה מנהלתית לחלוטין, כ-3 ק"מ דרומה על דרך ג'יפים לא מסומנת שמקבילה לכביש 40, אל המים הקרים והנכספים שבגב. החום של אמצע היום דאג לווסת בין קצב ההליכה והרצון להגיע כבר, אך בשעה 12:30 כבר הגענו ליעד (ק"מ 16.4) - גב ילק! כמה דקות כבר מצאנו עצמנו במים הקרירים, ארוחת צהריים ובשעה 14:00 כבר הגיעו החבר'ה מ-Negev Trails לאסוף אותנו בחזרה לרכבים במצפה רמון :)

קישורים חיצוניים

• אתר חברת Negev Trails