עריף-כרכום

מידע כללי

חלק מהקסם של המסלול הוא היותו סוף העולם, קשה להגעה, מנותק וסגור למטיילים במשך כל השנה, מלבד שבועיים. במשך כל השנה האזור המדהים הזה משמש כשטח אש של חיל אוויר, לכן אסור לטיול אפילו בסופי שבוע. רק בחול המועד סוכות ופסח מפסיקים האימונים, וישנו אישור להיכנס אליו.
בנוסף, מדובר במסלול ללא קליטה סלולרית, וללא גישה לרכב שאינו רכב שטח מעבר לנקודת ההתחלה בקיצור - מסובך יחסית לשאר הטיולים בארץ.
בשנים האחרונות הגישה למסלול הסתבכה מעבר למה שהייתה כשטיילנו שם, בגלל המתיחות בגבול עם מצרים. כביש 10 (כביש הגבול) סגור למטיילים בניגוד לשנים הקודמות. כך, הגישה לסיום המסלול ולהר כרכום קשה יותר, ומחייבת נסיעת שטח ארוכה מכיוון דרום מזרח, מכביש 40.
מבחינת עונת הטיול המומלצת - את המסלול עשיתי פעמיים, שתיהן בחול המועד פסח. לדעתי זו האפשרות העדיפה בהרבה, משום שלאחר שנה גשומה בנגב - הפריחה ביום הראשון מדהימה.

היערכות

בשל אופי המסלול המתואר למעלה, מומלץ להיערך ולתאם את הטיול לפני שיוצאים לדרך. במקרה זה, דבר ראשון חובה לתאם את הטיול מול מתא"ם דרום - יחידת התיאום של הצבא.
רשות הטבע והגנים מפרסמת לקראת חול המועד בכל שנה נהלים למסלול, ועוזרת מאוד למטיילים. מומלץ להתעדכן עמם - בשנים קודמות הם הטמינו מים ללא תשלום בהר עריף, וקיימו תחנת מידע ומים בהר כרכום - ואפילו עשו ניסיון לעזור בטרמפים החוצה.
אנו נעזרנו בטיול שלנו במנהלות שערכו עבורינו בתשלום - פגשו אותנו בחניוני הלילה עם מים ועצים, ואף הסיעו אותנו החוצה מהר כרכום. מכיוון שכביש הגבול עדיין היה פתוח, הנסיעה החוצה הייתה באוטובוס. כיום כאמור, כנראה שהדבר לא אפשרי, ויש לתאם רכב שטח, או לנסות לתאם טרמפ מהר כרכום - שעמוס מאוד במטיילים בשבוע הזה (עוד על כך בהמשך). לנו המנהלות עלו 250 ש"ח לאחד, ממטיילים במסלול בפסח האחרון שמעתי שבשל השינויים במצב, המחיר עלה בהתאם.
מבחינת ציוד - יש להצטייד בכמות מים גדולה לבן אדם (4.5 ליטר ליום לפחות) ומפה 18.

היום הראשון - מבורות לוץ לחניון בארות עודד

לבורות לוץ הגענו בערב לפני היום הראשון של הטיול, ישנו בחניון, והתחלנו את ההליכה בבוקר. עשינו סיבוב קצר דרך בורות המים היפים, ויצאנו דרומה, על שביל בסימון אדום לכיוון כביש 171.
מהכביש המשכנו בדרך ג'יפים מסומנת באדום כשניים וחצי קילומטר מזרחה, עד הר רמון. לאחר תצפית יפה מאוד אל מכתש רמון, ולכיוון סיני, מאחד ההרים הגבוהים בארץ, השביל ממשיך כשביל רגלי מזרחה לכיוון המכתש. השביל מתעקל צפונה לאורך שפת המכתש בקטע הליכה יפה מאוד, עד שלאחר שלושה וחצי קילומטר הוא פונה אל תוך המכתש, ומתחיל לרדת בתלילות. בשנים פורחות קטע הירידה מלא בפריחת צבעונים וריבסים - צמח עם עלים ירוקים גדולים ועמוד פריחה צהוב גדול - נראה בכלל לא קשור למדבר.
השביל חוצה את המכתש לכיוון דרום מזרח, ליד הגבעות השחורות שראינו מהתצפית למעלה. לאחר חציית המכתש השביל מתחיל לטפס שוב - על המצלעות הדרומיות של מכתש רמון. השביל מטפס עד להר עדו - אחת מהפסגות שנמצאות מצמוד למצלעות מדרום.
הר עידו מרשים מאוד - בנוסף לנוף, פסגת ההר מלאה ברוג'ומים ענקיים בכל מיני צורות שנבנו מהאבנים השטוחות שמאפיינות את הנוף.
מהר עדו השביל האדום יורד על אחת השלוחות, ואחר כך בואדי דרומה, אל נחל ערוד. בתחתית הירידה, בנחל, נפגשנו עם דרך הג'יפים הכחולה, עליה פנינו מזרחה, והלכנו הליכה מנהלתית של כארבעה וחצי קילומטר עד לחניון בארות עודד. החניון נמצא בעיקול נחל ערוד דרומה, בפיצול עם השביל הירוק.
בחניון בארות עודד ישנו את הלילה השני של הטיול.

היום השני - מחניון בארות עודד לחניון הר עריף

מחניון הלילה יצאנו בשביל הג'יפים המסומן בירוק דרומה, בתוך נחל ערוד, כשלושה ק"מ. לאחר הפיתול הגדול מזרחה בנחל - הגענו לבארות עודד. מקבץ של בארות מים מלאות בדר"כ (!) ויפות - מחייב עצירה להתפעלות. (אל תסתמכו על הבארות למילוי מים - מטיילים מספרים כי לפעמים הן מאכזבות). בגדה הדרומית של הנחל, לא רחוק מהבארות, ישנו מקבץ טומולי - גלי אבנים המסמנים קברים או מקומות פולחן קדומים. האינטרנט מספר לנו שזהו בית קברות בדואי.
מהבארות אנו ממשיכים עם השביל המסומן בירוק דרום-מערבה, עולים בואדיון, עוברים נחל ולאחר כחמישה קילומטר מגיעים לערוץ נחל קציעה. מלבד הצומח היפה בנחל, ישנם בו שרידי כפר פרה-היסטורי - כדאי להסתובב קצת ולראות - שרידי בקתות ומבנים פולחניים.
המשכנו עם השביל הירוק, שחוצה את הנחל ומטפס כשניים וחצי קילומטר לכיוון הר עריף. ממש לפני הפסגה השביל הירוק פוגש שביל כחול - כאן השארנו את התיקים, ועלינו עם השביל הכחול מזרחה אל פסגת הר עריף. למעלה חיכתה לנו תצפית מרשימה אל הנוף הקיצוני של הר הנגב המערבי. סמוך לעריף נמצאים תאומי עריף - שני מכתשים בתהליך היווצרות. התקשינו להבין ממש איפה כל מכתש - אבל הנוף היה יפה בכל זאת.
מפסגת העריף ירדנו עם השביל הכחול מערבה, על השלוחה ולאחר מכן בתוך נחל מעזר, אל חניון הר עריף. החניון נמצא למטה, במפגש השביל הכחול עם דרך ג'יפים אדומה, כארבעה ק"מ מהר עריף. זה החניון בו ישנו את הלילה השלישי שלנו.

היום השלישי - מחניון הר עריף לחניון הר כרכום

מחניון הלילה של הר עריף חזרנו מזרחה על השביל הכחול, עד לפיצול עם שביל שחור שיורד דרומה. השביל יורד לאורך מה שאמרו לנו שהוא הפתח של אחד ממכתשי- תאומי-עריף, וממשיך עוד כשישה וחצי קילומטר דרומה, בשטח הררי ויפה, עד לאוכף שממערב להר חספס. טיפסנו מזרחה אל הפסגה של הר חספס. הנוף מהר חספס יפה - וההר עצמו מתאים לשמו - גוש סלע בולט, מחוספס ומרשים.
השביל השחור יורד מהר חספס ופונה מזרחה בנחל ברוקה, המתחבר לנחל כרכום. השביל פונה דרומה, מקיף את הר מיכאל, ומתחבר חזרה לנחל כרכום. ליד באר כרכום התחברנו לדרך הג'יפים הכחולה, שיורדת דרומה כשבעה קילומטר, עד הפיצול עם דרך הג'יפים האדומה. כאן פנינו מזרחה, ולאחר מעט יותר מקילומטר הגענו לחניון לילה הר כרכום.
המעוניינים להאריך, לגוון את הדרך ולחסוך את ההליכה המנהלתית, יכולים להמשיך עם השביל השחור ולא לעלות על דרך הג'יפים הכחולה. השביל השחור עולה דרך סכין כרכום אל הר כרכום, ויורד מערבה אל חניון הלילה. כך תגוונו את ההליכה - אבל תהרסו את ההפתעה בעלייה לכרכום למחרת.
בחניון בדרך כלל נפגוש המון אדם - שממש לא ראינו עד עכשיו בטיול - אבל אין סיבה להתבאס:
בגלל כמות הממצאים הפרה-היסטוריים הענקית שעל הר כרכום, הארכאולוג עמנואל ענתי זיהה את ההר כהר סיני. בכל שנה בחול המועד הוא מגיע להר עם משלחת חופרים וחוקרים. לפעמים נערכות במחנה החוקרים הרצאות ערב ומסבירים על התגליות. יחד עם המון המטיילים (הנחמדים והנעימים, בדר"כ), שמתאסף למרגלות ההר כל ערב, ועולה עליו לפנות בוקר - באמת מרגישים מעין אווירת הר סיני...

היום הרביעי - הר כרכום

את היום האחרון מקדישים כולו להר כרכום, וליציאה מהשטח. הר כרכום הוא הר שולחן, שמלא כולו בשרידים פרה-היסטוריים - בהחלט סיום הולם ושיא לטיול.
עלינו מוקדם בבוקר בעלייה הקצרה מהחניון אל ההר - עם השביל השחור. במרכז ההר מעגלי גדולים ריקים מאבנים - כנראה מיקומן של בקתות. המשכנו עם השביל השחור עד קצהו המזרחי של ההר. שם נמצא מקדש פלאוליתי עם שדה של אבנים אנתרופומורפיות - אבנים עם צורה כללית של בן אדם, שהועמדו בקבוצה לפני אלפי שנים. זהו מקום מעולה לצפות בזריחה למשכימי קום (מומלץ!). משם המשכנו מערבה עם השביל הכחול, ואח"כ הירוק. בחלק המערבי של ההר - גב מדהים, שבשנים גשומות מלא מים כיפיים - מקום מצוין לארוחת בוקר לפני שיורדים מההר. מהגב אפשר להמשיך עם השביל הירוק ולרדת מההר, או לחזור לשביל הכחול, לפנות צפונה ולרדת מהשלוחה הצפון -מערבית של ההר. בדרך זו נראה עוד ציורי סלע - יעלים, נמרים, עקרבים, דמויות אדם, ציד, סמלי פריון.
לאחר שירדנו מההר חזרה לחניון הלילה, יצאנו בדרך הג'יפים המסומנת באדום, צפונה ואז מערבה, לאורך 11 ק"מ של הליכה די משעממת עד כביש הגבול (10), שם אספו אותנו. בפעם הראשונה שעשינו את הטיול, בשלב הזה של היום התחילה סופת חול מטורפת, ואת כל ההליכה עשינו נגד הרוח החזקה.
כאמור, יש להתעדכן במצב הביטחוני ובאפשרות לנסוע על הכביש. אחרת - יש לצאת עם רכבי שטח לכיוון כביש 40.

טיפים

• מומלץ לנסות ולהשיג ספר שמסביר את כל השרידים הפרה היסטוריים שפוגשים בדרך - ישנן כמה חוברות מהוצאות שונות. אם תשיגו - תבינו מה משמעות כל ערימות האבנים והמעגלים המסתוריים, ותרוויחו
• אין קליטה לאורך רובו הגדול של המסלול, התארגנו בהתאם.