חצץ-דרוך

הגעה

למקום ניתן להגיע בכמה דרכים.

-תחבורה ציבורית:
ניתן מהישוב מדרשת בן גוריון או מקיבוץ שדה בוקר לקחת אוטובוס קצר הנוסע לכיוון ירוחם, קו 55. האוטובוס נוסע רק בבוקר בסביבות 7 לכן כדאי לבדוק לפני כן שעה. צריך לרדת מהאוטובוס בכניסה לישוב החדש יחסית "מרחב עם" ומשם ללכת לתחילת המסלול (הולכים צפונה עד כניסה לשביל שאתאר בהמשך).

-ברכב:
נוסעים מצומת חלוקים שעל כביש 44 לכיוון ירוחם - דימונה (כביש 204 צפונה) ויורדים מהכביש מעט אחרי הצומת שפונה לישוב "מרחב עם" לשביל עפר שמסומן בשלט נחל חצץ. מומלץ מאוד לא להשאיר את הרכבים בעומק הנחל ליום שלם אלא לחנות ליד הכביש הראשי למרות שגם שם הרכבים לא מוגנים והיו פריצות רבות בעבר. פתרון טוב הוא לחנות בתוך היישוב הקרוב וללכת ברגל לתחילת המסלול.
רצוי להגיע מוקדם מאוד כדי לצאת לדרך בזמן שכן המסלול ארוך וחם יחסית (גם בחורף) ורצוי לא ללכת בשעות הצהריים החמות יותר מדי, אלא לנצל את השעות הקרירות יותר של הבוקר ושל אחר הצהריים כדי ללכת.

*לא לשכוח להביא המון המון מים, לפחות 4 ליטר לאדם.

נחל חצץ

תחילת הנחל-
המסלול בתוך נחל חצץ הולך בסימון שביל שחור. תחילתו שביל ג'יפים רחב ולאט לאט נהפך לסלעי ולשביל הולכי רגל בלבד.
בתחילת המסלול ניתן לראות מצד שמאל (עוד לפני שהנחל הולך ונהיה צר) בור מים עתיק. את בור המים ניתן לזהות לפי הדרדרת הלבנה שסביבו. הבור שימש עמים קדומים שחיו בנגב ואם תגיעו אחרי גשמים תראו למה. הבור (שאינו קטן בכלל) מתמלא כמעט כולו במים וניתן להיכנס לשחות דרך המדרגות שבכניסת הבור.

הנרקיסים:
השביל ממשיך ומגיע לאזור סלעי יחסית של הנחל בו כבר לא ניתן לנסוע ברכב (גם לא בג'יפ). צריך לשים לב לא להמשיך בטעות לסימון שבילים האדום שפונה ימינה וממשיך בשביל ג'יפים אך מתרחק מהנחל. בכל האזור הסלעי ההולך ועולה ניתן לראות (אם מגיעים בעונה הנכונה אחרי הגשמים) נרקיסים רבים שמייחדים את הנחל הזה.

גבעת השטן:
הנחל הולך ועולה ולאט לאט נפתח וממשיך על דרך שהולכת ונהית מתונה יותר עד להליכה על קו גובה כאשר משמאל נפילה לנחל ומימין ירידה מתונה יחסית. ממשיכים על השביל עד שמגיעים לעליה תלולה לגבעה. הגבעה מסומנת במפה ב נ.ג (נקודת גובה) 666 ולכן נקראת על ידי המקומיים גבעת השטן. על גבעה זו נחמד לעשות עצירה לאכול ולשתות קפה, התצפית ממנה ממש יפה בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות.

חשוב לציין כי החלק האחרון של ההליכה לכיוון הגבעה הולך על קו הקרוי קו פרשת מים ארצי. הכוונה היא שטיפה שנופלת מצידו הימני של השביל תזרום כנראה לנחל חצץ, או אחד הנחלים המקבילים, ומשם לנחל הרועה, נחל בוקר ובהמשך לים התיכון. מצד שני טיפה שנופלת בצידו השמאלי של השביל תרד כנראה לנחל דרוך, ומשם לנחל צין ולים המלח בסופו של דבר.

נחל דרוך

הנחל:
מגבעת השטן יורדים לתוך נחל דרוך אט אט ובזהירות. הסימון נשאר סימון שבילים שחור.
הנחל מתפתל לו והדרך נחמדה ובצדדים לפעמים ניתן למצוא גבים שעדיין מלאים במים ולפעמים איזורים מעטים עם צל בשעות הצהריים.

הפרסה:
לאחר כ4 ק"מ הליכה בנחל מגיעים לפרסת דרוך. זהירות!! חשוב להיזהר מאוד כשמגיעים לפרסה, הנחל בו הלכתם עד עכשיו הופך למפל יפה מאוד אך לא כל כך נעים ליפול ממנו.
הפרסה היא תוצר של שחיקת השכבה הקשה של הסלע על ידי הנחל (כמעט באותה צורה נוצרו המכתש הגדול, הקטן, ורמון, הייחודיים לארצנו הקטנה). ניתן לראות בחלקה העליון של הפרסה חורים כמעין מערות קטנות בסלע. נחמד להסתכל אבל רצוי לא ללכת מסביב לראותן, הן לא מעניינות כל כך אבל כן מסוכנות ואסור להגיע אליהן שכן זה כולל ירידה מסימון שבילים בתוך שמורת טבע וניתן לקבל על כך דוח מפקחים המסתובבים בשמורה.

ירידה לנחל צין:
המשך הדרך כולל הליכה לאורך המצוק מהמפל שבתחילת הפרסה. חשוב ללכת שם בזהירות רבה כי הנפילה גדולה. בתחתית הפרסה ממשיכים ויורדים לאורך הנחל ובאזור זה אחרי הגשמים ניתן למצור גבים רבים ועמוקים שנחמד להכנס אליהם בחום של הצהריים.
אם תשימו לב לסלעים עליהם את דורכים בחלק זה של הנחל יש הרבה מאובנים ברורים. לראות אבל לא להתפתות לקחת, זה שם כבר מאות אלפי שנים, שיישאר עוד כמה.

חזרה למעלה:
הנחל נגמר בתחתי הואדי ומשם מתחילה הדרך חזרה למעלה לכיוון שדה בוקר משם חוזרים הביתה. השביל ממשיך כשביל שחור כל הדרך והולך במקביל לקצא"א (קו צינור נפט אילת אשקלון) שניתן לראות בבירור משמאל. הדרך ממשיכה מערבה עד שמגיעה ומתחברת לשביל ג'יפים בסימון ירוק המתחלף מיד לשחור. ממשיכים מערבה על השביל השחור בעליה ארוכה (מעלה צין) עד שמגיעים לרמה לשדה צין וממשיכים עליו לאורך שביל ירוק ההולך לאורך המצוד מדרום או לאורך שביל אדום הממשיך על שביל הג'יפים טיפה מצפון עד שמגיעים למדרשת בן גוריון, משם חוזרים לרכבים והביתה!

טיפים

• הרבה מים לדרך (לפחות 4 ליטר לבנאדם)
• נעלים נוחות. ההליכה על האבנים עם סנדלים יכולה לגמור את הרגליים אם לא רגילים לזה (בעיקר בירידות)