מנזר מאר סאבא - יומיים במדבר יהודה

הקדמה

זהו טיול מאוד יפה ומעניין, אך מעט שונה ויש שיגידו שנוי במחלוקת.

הכביש היחידי שסלול למנזר עובר בשטחי A דרך הכפר עיבדיה.
מרבית הישראלים שמגיעים למאר סאבא עושים זא בנסיעה ברכבי שטח. כשההגעה היא ירידה לכיוון ים המלח מירושלים כניסה לנביא מוסא ומשם עליה מערבה בשטח. משם מגיעים לגדה המזרחית של נחל הקידרון ומשקיפים על המנזר המרהיב ביופיו. אך לא מתקרבים למנזר.

אנחנו בחרנו ללכת ברגל למנזר. ראשית , כי אין ברשותנו רכב שטח ושנית רצינו לראות את המנזר מקרוב ובשאיפה גם להכנס פנימה, אל אף שכמע ולא מכניסים פנימה אוכלוסיה ישראלית- יהודית.

באזור שלא הרבה מטיילים ישראלים הולכים בו מכיוון שרובה ההליכה היא בין אוכלוסיה בדואית, שיש שיטענו שהיא עוינת, וחלקה גובל בשטחי B, לכן אם אתם לא סומכים על יכולת הניווט שלכם היא יכולה גם להיות מסוכנת.

אנחנו אישית הרגשנו בטוחים ויצאנו ללא נשק מתוך הרגשה שהדבר מושך תשומת לב מיותרת ורק יוצר יותר עוינות.

זהו בהחלט לא טיול לכל אחד, אבל מי שחפש חויה מעט שונה, במיוחד בארץ קטנה כמו שלנו שאין בה מגוון כל כך רחב של תאי שטח לא מוכרים, אז כדאי לנסות את הטיול הזה. כמובן שוב לאחר הפעלת שוב כל השיקולים.

בכל אופן אין לראות בסיפור דרך זה כקריאת תיגר או במסלול כמבחן אומץ כלשהוא. יצאנו לטייל כי היינו סקרנים ומרותקים ממנזר יחודי זה ורצינו לראותו מקרוב. כנראה שנהגנו בחוסר אחריות ואף על פי כן אנחנו רוצים לשתף את התובנות שלנו מהמסלול כדי שמי ששוקל לטייל באזור יהיה מודע לעוד דברים שיש להוסיף לסך השיקולים.
כמובן שכל אחד אחראי לעצמו אז אנא מכם תעשו את השיקולים שלכם ותעשו מה שמרגיש לכם בטוח ונוח.

דרכי הגעה

מכיוון שהטיול עצמו במדבר יהודה והוא אינו מעגלי, בחרנו לקחת אוטובוס לנקודת ההתחלה באזור התעשייה מישור אדומים, ולתפוס טרמפים מנקודת הסיום בעיינות פאשחה ליד המלח, חזרה לירושלים.
כמובן שאפשר לארגן מישהו שיסיע אותכם לנקודת התחלה ויאסוף בסיום אבל מכיוון שהמיקום די מרוחק החלטנו לא להטריח אף אחד

יום 1- הליכה למנזר מאר סאבא

כאמור את הדרך התחלנו מאזור התעשייה מישור אדומים לכיוון הישוב קידר בדרך 4X4 יחסית נוחה. ישר איך שיוצאים לדרך מרגישים את המדבר וחשים טוב בלב.
רוב הדרך נוחה וקלה ולאורך כל תחילת הדרך ניתן לראות את הישוב קידר שבעצם עוזר להתמצא בשטח. יחד עם זאת יש לשים לב בהמשך ולשים לב שלא מתבלבלים, יש באזור בדואים עם מאהלים מפוזרים ומערכות שונות של דרכי עפר שיכולות לגרום לבלבול בניווט אבל ככל שמתמקדים בטופופרגפיה אז מסתדרים. לאחר מכן נעשה יותר פשוט מבחינת ניווט כי הולכים לפי תווי נחל קידרון.
הדרך עצמה מאוד יפה ומעניינת.
ייתכן ותתקלו בדרך באוכלוסייה בדואית, המפגשים שהיו לנו היו מאוד נעימים ונחמדים אבל כמובן שצריך להיות ערניים, מי שמרגיש שצריך לנהוג בזהירות שיהיה זהיר ולא לשכוח לכבד את האכלוסייה.
אחד הדברים היפים במהלך המסלול שבורות המים ומערכת הניקוז אליהם מתוחזקים בצורה ממש טובה. הבדואים באזור משתמשים במים האלה לכן גם שומרים ומתחזקים את הבורות, לכ יש בורות מלאים במים צלולים (כמבון תלוי בעונת הטיול) מה שכבר לא קיים במרבית האזורים בארץ.
המשך הדרך עד למנזר מאר סאבא היא לאורך נחל הקידרון, נחל זורם, אך שימו לב כי לא כדאי להיכנס למים כי לא מעט ממערכת הביוב של מזרח ירושלים מוזרמת לנחל.
מלבד זאת תוכלו לראות גם כמה חירבות של מבנים עתיקים שבחלקם עדיין מאוכלסים על ידי משפחות בדואיות ונוף מדברי בתולי.
הישרות האחרונה לקראת המנזר, היא ממש לאורך נחל קדרון על גדתו המזרחית לכן יש לשים לב שלא מתברברים ועלים למעלה מידי ונכנסים שטחי B (אם הולכים לאורך הנחל לא צריכה להיות בעיה).

הגעה למנזר מאר סאבא

הגענו למרחק של כמה מאות מטרים מהמנזר, לעינינו התגלה מערכת מבנים מפוארת שנראת כאילו לקוחה מאיזו אגדה.

בשלב זה היינו בדילמה. האם לנסות להכנס למנזר שבסמוך עליו היתה אוכלוסיה פלסטינית, או האם להסתפק בלהיות צמוד לחומותיו ולהמשיך הלאה במסלול לכיוון ים המלח.
לאחר התלבטויות, ויכול להיות שבטיפשות רבה החלטנו שמי יש לו אזרחות זרה ימשיך לנסות להיכנס למנזר.
לפני שהתקרבנו לפתח המנזר סיכמנו בינינו שלא נדבר יותר בעברית אלא באנגלית ובמידה וישאלו נציג את עצמנו כתיירים נוצרים אמריקאים ( חשוב לציין שיש לנו באמת אזרחות אמריקאית, מדברים אנגלית ברמה מאוד טובה ויכולים לטעון לחזות אמריקאית).
כאמור איך שהתקרבנו לשערי המנזר ישר זיהו אותנו כמטיילים ישראלים והחלה סביבנו התקהלות קטנה של כ10-15 איש שהתחילו לשאול אותנו שאלות. אנחנו דבקנו בשלנו וענינו להם האנגלית שאיננו מבינים אותם ואנחנו מדברים רק אנגלית.
דפקנו בשערי המנזר וחיכניו לתשובה, כל זאת תוך כדי שהאוכלוסייה הפלסטינית מנסה להוכיח אותנו על השקר שלנו. אם נאמר את האמת הייתה תחושה לא נעימה וקצת לחוצה. יכול להיות שאם היינו דוברי אמת מלכתחילה האוכלוסייה הפלסטינית לא הייתה עושה מזה עניין אבל אנחנו החלטנו לא לקחת סיכון ולהתחזות לאמריקאים נוצרים כדי שינחו לנו לנפשנו. בסופו של דבר פתח את השאר שומר פלסטיני (כנראה שנוצרי) וגם הוא בהתחלה לא כל כך האמין לנו, בסופו של דבר הוא קרא לאחד הנזירים שהכניס אותנו.
הנזיר היה רוסי (המנזר משטייך לזרם הנוצרי היווני-אורתודקסי), וגם הוא בהתחלה היה סקפטי לגבי זהותנו אך לאחר שהסברנו לו שאנחנו תיירים אמריקאים נוצרים שמטיילים בארץ הקודש הוא לבסוף הכניס אותנו לכנסיה. למען הסרת הספק שלו כשנכנסו לכנסיה הורדתי את הכובע והצטלבתי מול ישו.
המנזר והמתחם כולו היה מדהים, בהתחלה הכניסו אותנו לכנסיה קטנה, הנזיר מעט הסביר לנו על ההיסטוריה של המקום, על הנזירים, התבודדיות של הנזירים במקום ובמערות הפזורות לאורך גדת נחל הקדרון, ולבסוף הכניס אותנו לחלל המרכזי בו נמצאת לפי האמונה גופתו החנותה של הנזיר סאבס מי שהקים את המנזר ועל שמו הוא קרוי.

ביציאתנו מהמנזר התחלנו להתקדם כמה שיותר כדי לא להיתקל באוכלוסיה המקומית , ירדנו למורדות נחל הקדרון חצינו את גדתו בהתקדמות לעבר נקודת השינה שלנו.

לינה

מכיוון שהיה כבר די מאוחר והיינו די עייפים מיום הטיול בחרנו להתמקם לישון בגדה המזרחית של נחל קדרון.
ממול למנזר על הגדה המזרחית יש עשרות עם לא מאות של מערות בהם נהגו (ועדיין נוהגים) הנזירים במהלך ההיסטוריה להתבודד, כחלק מהפולחן הדתי שלהם, וכחלק מחיי הנזירות. החלטנו לישון באחת מהמערות.
מטעמי בטיחות וביטחון בחרנו במערה שהייתה יחסית גבוה במצוק והייתה יחסית מבודדות משאר המערות. בחרנו מערה שדרך הגישה עליה לא תהיה קלה ושהמדורה שנעשה תהיה יחסית נסתרת כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת, במחשבה קטנה שאולי אולי ומישהו מהאוכלוסייה המקומית שהתקהלה סביבנו בפתח המנזר ירצה למצוא אותנו ולפגוע בנו כשנישן.
בנוסף לכך, כמשנה זהירות, אספנו ערמות של קוצים וענפים, וכשנכנסו לישון כיסינו את פתח המערה כך שנוכל לשמוע במידה ומישהו ינסה להכנס, ובתקווה גם לעקב אותו שיהיה זמן להגיב.
חשוב לציין שהחששות שלנו היו לשווא ולהלילה עבר עלינו בצורה שקטה לחלוטין.

יום 2- ירידה לאזור נביא מוסא ומשם לעינות פשח'ה (עינות צוקים)

את היום השני התחלנו כאמור מגדתו המזרחית של נחל קדרון, כאשר השמש הזורחת מאירה על המנזר המדהים ביופיו. מזוית זו (שאותה מרבית הג'יפאים שמגיעים מכיוון נביא מוסא רואים) ניתן לראות את המנזר במלוא הדרו כאשור כולו פרוש למול עינייך. נפרדנו מהמנזר לשלום והמשכנו בדרכנו לכיווון מזרח, לים המלח.
עוד בתחילתו של היום עברנו ליד אוכלוסייה בדואית (שבהמשך תידלדל ותעלם כליל). עברנו ליד אוהל קטן, שבפתחו ישבה בדואית מבוגרות שהתפעלה לראות בפתח ביתה מטיילים לא מקומיים, והזמינה אוצנו לארוחת בוקר. מתוך נימוס כמבן שהסכמנו. הבדואית פתחה לנו שולחן שעליו העמיסה פתיות מעשה ידיה, לבנה, מעט ירקות ומזגה לנו תה נענע מתוק.
אנחנו יודעים מילים ספורות בערבית והאישה הבדואית יודעת עיברית בקושי, אבל איך שהוא הצלחנו לנהל שיחה קולחת. היא שאלה אותנו מאיפה אנחנו מה אנחנו עושים באזור זה ולאן דרכנו, וגם סיפרה לנו שהיא חייה באוהל לבד עם בעלה שיצא עם הצאן מכיוון שכל ילידה גדלו ועזבו את הקן.
לאחר ברכתה של הבדויאית המשכנו בדרכנו בדרך יחסית נוחה (כאמור שבילי 4X4) ושברובה היא ירידה. בהתחה הולכים מעט בין הגבעות של מדבר יהודה אבל הכיוון הללי הוא לכביש שמוביל לנביא מוסא.
הולכים מעט על הכביש הסלול לכיוון צפון ואז שוב פונים מזרחה לכיוון ים המלך ועינות פאשחה.
* שימו לב לא להכנס לשטחי אש באזור בסיס נביא מוסא.
הדרך מאזור כביש נביא מוסא לעינות פשח'ה יחסית מישרות ונוחה וכאשרים מגיעים לקצה המצוק וים המלח נגלה הנוף משגע.
דבר אחד שיש לתת אליו את תשומת הלב והוא הירידה על כביש 90 והמעיינות. יש לבחור שביל מסודר ונוח ולא ללכת "דוך" למטה למרות הפיתוי לקיצור דרך. המצור תלול מאוד ובחלקו יכול להיות דרדרת או קירות בלתי עבירים.

עינות פאשח'ה- עינות צוקים

ללא ספק אחד מהמעינות המרשימים בארצנו, מה גם שהוא בלב המדבר.
ולם כפי הידוע המעינות הינם תחת רשות שמורת הטבע והגנים לכן יש לברר מהם שעות הפתיחה לאתר.
אנחנו לא ביררנו ולמזלנו הגענו כחצי שעה לפני שעת הסגירה אז הספקנו להכנס להשתכשך במים לאחר יומיים של טיול במדבר.
אז למי שרוצה להכנס בסוף המשלול למים, יש לקחת בחשבון ואולי לתכנן את זמני ההליכה והמנוחה על מנת להספיק להכנס לעינות צוקים לפני שהאתר נסגר.

טיפים

• רכב- לא כדי להשאיר רכב בנקודת הסיום או ההתחלה של המסלול, אזורים די מבודדים ומועדים לפריצה וגניבה (לדעתנו האישית יש לומר)
• נשק- יש שיגידו שאזור הטיול רגיש מבחינה בטחונית ויש להצטייד בנשק. ראוי לציין שאנחנו היינו חלוקים בדעתנו לגבי סוגיה זו. לבסוף החלטנו לא לקחת נשק על מנת לא למשוך תשומת לב מיותרת ועל מנת לא לעורר עיונות מקרב האוכלוסיה הבדואית והפלסטינית באזור הטיול. האם זאת הגישה הנכונה? אין לנו תשובה מוחלטת!
• אוכלוסיה בדואית- יש הרואים באוכלוסיה הבדואית אוכלוסיה עוינת לאזרחים היהודים במדינת ישראלת על אחת כמה וכמה באזור זה הגובל המזרח ירושלים ובשטחי הרשות הפלסטינית. לפי הנסיון שלנו מטיול זה, ההפך הוא הנכון. האוכלוסיה הבדואית הייתה נעימה ואדיבה. (כהיו לנו לפחות 4-5 פעמים של מפגש פנים מול פנים עם בדואים במהלך המסלול)
• שטחי Aו- B- מרבית היום הראשון של טיול זה גובל בשטחי B, שטחים בהם חיה אוכלוסיה פלסטינית. מהגישה למנזר מאר סאבא גובלת בכפר עבידיה שהוא מוגדר כשטח A, תחת שליטה של הראשות הפלסטינית. מי שחושש מחיכוך עם אוכלוסיה זו מומלץלו לא לצאת לטיול זה כי יש סיכוי לפגוש אוכלוסיה פלסטיניתויתכן גם שהיא לא תהיה מסבירת פנים. יתכן גם שהיא תהיה נעימה, ויתכן וכלל לא תפגשו פלסטינים. בכל אופן יש להיות להצטייד במפה עדכנית ולהיות בטוחים בניווט על מנת לא להכנס לאזורים שאסורים לכניסה ויכולים להיות מסוכנים.
• לינה- אנחנו כאמור בחרנו לשיון בתוך מערה באזור שיכול להיות מסוכן מכמה סיבות- א. אזור רגיש מבחינה ביטחונית. ב. אזור מצוקי. ג.קדחת המערות. יחד עם זאת חשוב לציין כי לדעתנו לא נהגנו בחוסר אחריות קלחנו את כל מקדמי הביטחות שראינו לנכון. הרגשנו בטוחים, דימנו את גבולות המצוק כדי נפילה טבדקנו היטב אתה המערה ווידאנו שלא היה בה סימנים של בעלי חיים כדי לשלול סיוכי לקדחת המערות. גם אתם אל תישנו במקומות מסוכנים או במקומות שאינכם מרגישים בטוחים
• שטחי אש נביא מוסא-שימו לב כי יש מספר דרכים המובילות לכיבש נביא מוסא וגם לעינות פאשח'ה ולא בהכרח חייבים להיצמד למסלול שאנחנו סימנו על המפה. יחד עם זאת הצטיידו במפה עדכנית ושימו לב כי אינכם טועים בניווט ונכנסים בטעות לשטחי אש של בסיס נביא מוסא