מחניון הפיתול לעמק החולה - שלושה ימים סביב שביל ישראל

היום הראשון - מחניון הפיתול לחרבת חומימה

את הטיול התחלנו בחניון הפיתול - פיתול בכביש 866, חצי קילומטר דרומה מצומת מירון. למגיעים בתחבורה ציבורית, מומלץ לרדת בצומת מירון, להיכנס לתוך המושב ולעלות לקבר הרשב"י. משמאל למתחם הקבר עצמו יורד שביל מסומן בסימון שחור ישירות לחניון הפיתול.
מחניון הפיתול עולים בדרך הג'יפים בעלת הסימון הכפול - שביל כחול ושביל ישראל מערבה. לאחר כמאה מטר אנו עוזבים את הסימון הכחול וממשיכים עם שביל ישראל, שעולה כדרך עפר מתפתלת עד לחרבת שמע. נדע שהגענו לחרבה משום שנראה מבנה גדול ומרובע מאבנים גדולות על השביל. הצצה דרך החלון תגלה לנו שמדובר במבנה קבר - בפנים רואים גומחות קבורה - המסורת קוראת למקום קבר שמאי. קצת צפון-מזרחה למבנה הקבר, בתוך החורש, דרך שער בגדר נגיע לחרבה עצמה - ולבית כנסת מתקופת בית שני - שווה הצצה.
שביל ישראל ממשיך לעלות על השלוחה, דרך קטע חורש מלא בפריחה - ובייחוד סחלבים. השביל עובר דרך כיסא אליהו - עמוד סלע טבעי באמצע החורש. הוא ממשיך, ויוצא לאזור חשוף יותר. בשטח החשוף נמצא את עין זבד - מעיין עמוק בתוך בור רחב, ומעליו עץ גדול ומצל. בקיץ מדובר בשלולית מג'ויפת - אבל אם באים אחרי הגשמים נהנים מרחצה בבריכה לא קטנה, עם מים קפואים. השביל ממשיך לעלות בחורש, עובר הוטה - פיר קרסטי גדול מצד ימין, גת עתיקה מצד שמאל (הציצו בחורש לקראת סוף העלייה), ומגיע ל"יבש בקיץ". זהו שמה של בריכת חורף גדולה, הנמצאת ליד אנדרטה לזכר אחד מבני בית ג'אן שנפל בשירותו בצה"ל.
השביל עולה על דרך ג'יפים בסימון ירוק, שמוביל אותנו למעלה - קודם מערבה ולאחר מכן צפונה, דרך שטחי מטעים יפים של בית ג'אן. סיומה של העלייה בשביל הג'יפים מביא אותנו לחרבת בק. כאן נמצא שרידים לניסיון התיישבות יהודי במאה ה-19, וגם עצי אגוז יפים, בור מים ומערה מלאה מים, סלמנדרות ונחשי מים - כמובן בעונה. כדי למצוא את כל אלה, לכו עם השביל הכחול כמאה חמישים מטר מערבה.
חזרנו לפיצול, והמשכנו עם שביל ישראל, שחבר אליו השביל הכחול, בעלייה צפון-מזרחה לכיוון פסגת הר מירון. עוד כמאה חמישים מטר הליכה הובילו אותנו לחניון היום העליון של הר מירון.
מכאן הצטרפנו לשביל סובב פסגה, בסימון כפול אדום ושביל ישראל. לאחר שמקיפים שלושת רבעי הפסגה, שביל ישראל עוזב את השביל ההיקפי יחד עם שביל בסימון שחור, ויורד לכיוון הר נריה, דרך חורש בו שתולים ארזים. מהר נריה תצפית יפה (גם משביל הפסגה לא חסר..). עוד כשני קילומטר של ירידה משם, מובילים אותנו לחניון לילה חרבת חומימה, ממש מול הבסיס הצבאי התחתון של הר מירון, שם ישנו בלילה. בחניון ברז מים, וחורש נעים וקריר לשינה.

היום השני - מחרבת חומימה ליראון

מחרבת חומימה, שביל ישראל ממשיך ויורד לכיוון צפון מזרח. אחרי כשניים וחצי קילומטר הגענו לפיתול החד בכביש 89, חצינו אותו והמשכנו לרדת בנחל צבעון. לאחר כשניים וחצי קילומטר נוספים, השביל והנחל נכנסים לחורש מפותח ומצל - ושמו יער ברעם. זהו קטע הליכה יפה של שניים וחצי קילומטר, בו הנחל עובר כערוץ מוצל בין עצי חורש גבוהים. השביל יוצא מהחורש אל יער אורנים, בערך במפגש הנחלים צבעון-דישון. מכאן המשכנו עם שביל ישראל, שהופך לדרך רחבה יותר בנחל דישון. לאחר כשלושה וחצי קילומטר, הגענו לפיצול עם שביל ירוק שעולה דרום מזרחה. עלינו בו כשני קילומטר בואדי מלא בטחנות קמח עד למזלג נחלים ברור. במזלג, יש לרדת מהשביל המסומן לכיוון מזרח, ולכיוון כרם בן זמרה (לא לכיוון הכפר היפה ג'יש). הליכה של מאה מטר נוספים תביא אותנו לעין עלווה. עין עלווה הוא מעיין גדול הנמצא בתוך מבנה בטון, בין המון עצי צפצפה. מקום מעולה לעצירה וטבילה, ביום שהוא חם יותר מיום הטיול הקודם.
מעין עלווה ירדנו חזרה בדרך שבאנו לנחל דישון. לאחר כקילומטר וחצי הנחל והשביל חוצים את כביש הצפון (899) צפונה, ולאחר ארבעה וחצי קילומטר נוספים חוצים אותו בשנית. מכאן, הליכה של כמעט שלושה קילומטר הביאה אותנו לפיצול עם שביל כחול (בעיקול נחל, ליד תחנת שאיבה). עזבנו את שביל ישראל ועלינו בשביל הכחול עם נחל אביב - נחל תלול ויפה, קוצני מעט, עם מערות בגדותיו. העלייה בנחל מביאה אותנו לפיתול בכביש הצפון, מעט מזרחתי לקיבוץ יראון. משם המשכנו לתוך הקיבוץ, ועקבנו אחרי הסימונים של שביל ישראל (לא האמיתי) אל מגורי השביליסטים שבקיבוץ - שם התארחנו בכיף ללילה.

היום השלישי - מיראון לעמק החולה

בתחילת היום האחרון לטיול שלנו יצאנו מקיבוץ יראון דרום-מערבה על הכביש, ולאחר פחות מקילומטר פנינו שמאלה על הכביש, שיורד בתלילות לאורך נחל יראון, חזרה לנחל דישון. הגענו חזרה לנחל במקום בו הוא חוצה את הכביש, אותו עברנו ביום הקודם. פנינו שמאלה, והתחלנו לרדת בנחל דישון שני. המשכנו ללכת בנחל כשישה קילומטר, ראינו את טחנות הקמח, אך לא מצאנו את המעיינות, עד שחצינו יחד עמו ועם שביל ישראל את כביש 886. מכאן המשכנו לרדת בנחל, ולאחר כשלושה קילומטר, עזב אותנו שביל ישראל שעולה לכיוון קרן נפתלי. אנו המשכנו עם השביל האדום, עברנו את המפגש עם נחל קציון (שנראה מסקרן). כשהשביל האדום הופך לדרך סלולה עזבנו אותו, וחתכנו בדרך עפר ישירות למושה שדה אליעזר, שם סיימנו את הטיול שלנו.

טיפים

• למי שיש זמן - מומלץ לעלות ביום השני עם השביל הירוק כל הדרך עד ג'יש. העלייה בואדי קצת תלולה, אבל תפגשו בדרך בית כנסת נוסף מבית שני, ובקצה את מסעדת אל-ליאלי, עם חומוס וסלטים מקומיים מעולים. לאחר מכן, אם לא חם מדי, אפשר לרדת חזרה לנחל דישון דרך השב