יומיים למרגלות החרמון

היום הראשון - מהקופות של החרמון לנווה אטיב, דרך בירכת מן והר סנאים

המסלול מתחיל ממש מרחבת החנייה של אתר החרמון (ליד הקופות) בדרך שיורדת מערבה לכיוון בירכת מן בסימון שבילים אדום. אנחנו טיילנו בסתיו, כך שהבריכה הייתה יחסית יבשושית, אבל כל האזור מסביבה עדיין מהמם ביופיו.
בגדול, ברוב היום הראשון השביל עובר על דרכי ג'יפים רחבות, אבל איכשהו זה לא מורגש יותר מדי והנופים פשוט נהדרים. מבחינת קושי, החלק הראשון של היום היה באמת קליל (מתאים גם למשפחות) - הליכה בדרך רחבה ויחסית מישורית (עם תפירות מעטות) ונוף מקסים.
כעבור 3-4 ק"מ התוואי השתנה, והתחלנו לטפס בשביל צר יחסית (ומשופע) לעבר הר כחל. לנו העלייה לקחה בערך חצי שעה, ובסופה חיכתה לנו תצפית מדהימה על נופי ישראל ולבנון.
מנקודת שיא הגובה חזרנו להליכה במגמת ירידה, וכעבור כמה דקות הגענו למערה (נמצאת מימין לשביל), שכונתה על גבי המפה כ"מחצבות כחל". מסתמן שאותה מערה היא לא פחות ממכרה עופרת בן 2000 שנה, ששימש לצביעה ולאיפור!
אנחנו לא נכנסו פנימה, אבל מהצצה קטנה ראינו שמישהו שם במקום מחזירי אור...
משם ירדנו עוד 200-300 מטרים, עד שהתחברנו חזרה לדרך ג'יפים רחבה (מסומנת גם כן בצבע אדום) והמשכנו איתה דרומה (דרום מערבה). אחריי כמה מאות מטרים מצאנו שביל צר שחותך מהדרך לכיוון עין כחל - מעיין יפה בצידי הדרך. מקום מעולה להתרעננות צהריים!
בגדול אפשר להמשיך עם הדרך הזאת כ-3 ק"מ עד ליישוב נווה אטיב. אנחנו ירדנו ממנה אחריי ק"מ וחצי, ופנינו מערבה על סימון שבילים שחור לתצפית מהר סנאים. מדובר על סטייה קטנה (ק"מ בסך הכל - הלוך וחזור) והתצפית באמת מיוחדת במינה.
על הר סנאים יש גם שרידי מקדש יטורי (מסומנים גם במפת סימון שבילים כאתר ארכיאולוגי), שכוללים חורבות בית בד ובורות מים. הדרך המסומנת מגיעה ממש עד לשרידים...
מהר סנאים חזרנו על אותה דרך לשביל הג'יפים וכאמור המשכנו איתו דרומה עד לנווה אטיב. אנחנו היינו קצת לחוצים בזמן לקראת החושך ולא מצאנו את הדרך המסודרת שנכנסת ליישוב, כך שמצאנו את עצמנו מטפסים מעל לגדר היישוב (שהיא יחסית גבוהה). אני מעריכה שיש דרך מסודרת וכדאי לבדוק את זה כמו שצריך לפניי היציאה למסלול.

לינה

אנחנו ישנו על הדשא הציבורי של היישוב, אם כי בנווה אטיב יש היצע אדיר של מקומות לינה מפנקים וזה יכול להיות פתרון מעולה, שחוסך משמעותית בסחיבת הציוד.
מילאנו מים בברז ברחוב הראשי של היישוב.

היום השני - מנווה אטיב לשמורת הבניאס, דרך קלעת נמרוד

היום השני הוא קצר יותר, ומתחיל ממש מנקודת הסיום של אתמול (המפגש של דרך הג'יפים האדומה עם שער היישוב של נווה אטיב), כך שאם מתחילים את היום הראשון מוקדם על הבוקר והולכים בקצב טוב - אפשר להספיק את הכל ביום אחד.
החלק הראשון של היום הולך בערוץ נחל (שנשפך בהמשך לנחל גובתה), והוא מלא בצמחייה, "מכשולים", נקודות צל ויופי. כעבור 2 ק"מ הגענו לצומת שבילים - אנחנו עלינו בסימון הירוק לכיוון קלעת נמרוד (כחצי שעה עלייה), אבל אפשר גם להמשיך עם הסימון השחור מערבה בנחל גובתה ולסיים בשמורת הבניאס.
קלעת נמרוד היא תמיד נקודה נהדרת לארוחת בוקר (יש גם שולחנות), אבל הכניסה אליה היא בתשלום (אתר של רשות שמורות הטבע) ואין דרך לעקוף אותה (גם אם רק רוצים להמשיך בסימון הירוק לעבר הבניאס!).

אחריי סיבוב קצר במצודה, המשכנו על השביל הירוק מערבה, בין מאות החצבים (!!!) ובמגמת ירידה עד לשער הכניסה של שמורת הבניאס. כמובן שאם רוצים לקצר את המסלול, תמיד אפשר להשאיר את אחד הרכבים בקלעת נמרוד ולוותר על המקטע האחרון, אבל בעיניי הוא מדהים.

טיפים

• יש להצטייד במפת סימון שבילים מס' 1
• המסלול דורש הקפצת רכבים יחסית ארוכה, כך שפשוט כדאי למצוא מישהו שיקפיץ אתכם לתחילתו..