טרק עמק המעיינות
גירסא קצת יותר מעודכנת לטרק היחסית חדש, בעמק המעיינות. אני מקווה שזה יעזור :-) (אם המלצתי על משהו, זאת המלצה בלבד, כל אחד מטרק שונה)
| תאריך הטיול | June 2020 |
|---|---|
| משך הטיול | 6 ימים |
| עונה מומלצת | חורף, סתיו, אביב (בשבועות קרירים יותר) |
תוכן עניינים
קטעים שמומלצים על ידי בוניי הטרק:
(הטווחים האלה הם פחות או יותר מהזיכרון שלי)
חניון אמינדב- חניון קנטרה 11.7 ק״מ
חניון קנטרה- כוכב הירדן 21 ק״מ
כוכב הירדן- מנחמיה 24 ק״מ
מנחמיה- נווה אור 13 ק״מ
נווה אור- עמק הברזל 14.3 ק״מ
עמק הברזל- תל צמד 15 ק״מ
תל צמד- בית שאן 24 ק״מ
הטרק מתוכנן ל7 ימים!
יום ראשון- מחניית אמינדב לעין שוקק
הגעתי לבית שאן עם הרכב שלי (שם גם סוף המסלול)
אחרי שהחנתי אותו... התחלתי ללכת לכיוון היציאה לכביש 667.
תפסתי טרמפ ראשון עם אישה מאוד נחמדה עד הצומת, ולאחר הליכה של עוד חצי שעה זוג מטיילים נחמד עצר לי ולקח אותי עד לנקודת תחילת המסלול, מצפה שמיר או חניון אמינדב.
נקודת ההתחלה של המסלול נמצאת אחרי כל השולחנות אוכל מימין לחניון. תיראו סימון צהוב. ההליכה ביום הראשון היא ברובה ירידה. יש קצת חלקים תלולים אז אני ממליצה לנעול נעליים סגורות ביום הזה. רוב המסלול הסימון הצהוב (שזה הסימון של השביל) הוא במקביל לסימון שחור, לכן ניתן ללכת אחרי הסימון השחור עד שתסיימו את הירידה ותגיעו לפיצול. בפיצול זה צריך לקחת שמאלה, יש גם שילוט שיזכיר לכם. אחרי מעט זמן יהיו עוד פניות (עם שלטים לעזרה), אבל השביל הוא שביל עפר פשוט וקשה להסתבך איתו. הנקודה הראשונה היא עין מודע, מעין ענק ושמשי... אני הגעתי אליו בשבועות והוא היה מפוצץ. רשום שאסור לעשות קמפינג אך למיטב הבנתי אין מי שבודק ולכן רוב הישראלים בעולם יהיו שם בשישי/ חגים (קחו זאת בחשבון). בגלל האיסור וכמות המטורפת של האנשים שהיו שם החלטתי להמשיך לעין שוקק. בדרך עברתי עוד מעין קטן וחמוד אם בא לכם א. צהריים בשקט יחסי...
עין שוקק נמצאת 2-2.5 ק״מ מעין מודע כך שההגעה מהירה, כשהגעתי היו פחות אנשים מהמקומות האחרים. ההליכה היא במישור ודרך חצי סלולה. למרות האיסור גם בעין שוקק על הקמת אוהלים, הקמתי אוהל בתקווה שלא יפנו אותי.
קילומטראז׳ ליום הראשון: 8 ק״מ מאוד קלילים.
רק כדי להתחיל את הטרק ולהתרגל למשקל...
הטיפ היומי: אני ממליצה, אם אתם מגיעים חבורה של אנשים קחו שני רכבים, תחנו אחד בבית שאן ואת השני בחניית אמינדב, בסוף המסלול תעלו לרכב בבית שאן וסעו לקחת את הרכב בחנייה, ההגעה לתחילת המסלול ״מאתגרת״ לבודדים.
מצב המים:
אמינדב- לא בדקתי יכול להיות שיש
עין מודע- יש מקום למלא מים
מעין קטן בדרך- אין מקום למלא מים
עין שוקק- אין מקום למלא מים (זוג נחמד השאיר לי 2 בקבוקי מים מלאים)
יום שני- מעין שוקק לכוכב הירדן
יצאתי ב08:00 בבוקר בנחת מעין שוקק, ההליכה הייתה קלילה הגעתי למעין מהמם עם מים חמים חמים כמו בג׳קוזי, עין מגדל, עשיתי טבילה כייפית של בוקר לכן ממליצה על סנדלים כשיוצאים מעין שוקק.
לאחר הכייף הזה המשכתי עם נחל הקיבוצים, בדרך יש הרבה מקומות לעשות טבילות בנחל. לאחר כמה דקות הגעתי לחניון נחל הקיבוצים, שם אפשר למלא מים וגם להקים אוהל, אז אם אתם חוששים להקים אוהל בעין שוקק זה לגמרי מקום זמין ואפשרי וגם לא רחוק. לאחר שווידאתי שכל הבקבוקים מלאים המשכתי בדרך, שאפשר למצוא עוד מעיינות קטנים ונחמדים אם אתם בעיניין לטבול בכל מעין שאתם עוברים.
לאחר הליכה לא ארוכה במיוחד מגיעים לחניון קנטרה, גם שם ניתן להקים אוהלים וניראה שישנו שם פחות אנשים. לא ראיתי מקום למלא שם מים.
מתחת לגשר קנטרה יש מקום טבילה מאוד נחמד... ושקט (יחסית).
הדרך בהמשך קצת מבלבלת אז ממליצה לקחת איתכם מפה שלא תאבדו את הכיוונים או להשתמש באפליקציית עמוד ענן (שאני מוצאת אותה מאוד יעילה וקלילה לשימוש).
היו קצת עליות אבל לא משהו בלתי סביר... הגעתי למרכז קניות שנמצא על כביש ״ראשי״ עשיתי עצירה קלילה של שתייה קלה (ארטיק קרח אם אתם בעיניין), כמובן שאפשר למלא את המים גם בתחנת דלק ולנוח קצת מהשמש...
מעין שוקק לתחנת דלק כ8.5/9 ק״מ קלילים אך מהנים במיוחד ועם הרבה מעיינות.
אחרי תחנת הדלק מתחילות העליות... (כל המסלול:) בהתחלה הן מתונות וקלילות באמצע הן קצת יותר חדות, ואז לקראת הסוף זה שוב עליה מתונה...
אין גם הרבה מקומות לשבת בצל, ככה שאם אתם נתקלים בכאלה, תנצלו אותם. בכמה ק״מ ראשונים, יש 2 מקומות, ואז יש חושך להרבה זמן. באיזשהו שלב תגיעו לירידה חדה שאחריה יש עץ שאפשר לנוח תחתיו, אבל חכו עם הארוחת צהריים, בהמשך יש עץ עם שולחנות ורוח נעימה, והוא אחרי (תוכ) עליה ככה שיותר נחמד לנוח מאשר אחרי ירידה...
בכל הדרך הזאת אין איפה למלא מים מדובר ב11-12 ק״מ, לכן אני ממליצה למלא בתחנת דלק, גם אם חסר לכם רק שלוק...
אחרי כל העליות המתונות והחדות הגעתי לכוכב הירדן, הנוף מהמם אבל הכרתי את התצפית לפני אז ככה שידעתי למה אני מגיעה (הרס לי את אפקט ההפתעה), אם אתם לא הייתם, אתם הולכים להיות מופתעים ומוקסמים. אחת התצפיות הכי יפות בארץ.
מאוד חשוב! מסתבר שאם מגיעים אחרי השעה 17:00 אין אופצייה למלא מים בכוכב הירדן, לכן שימו לב לשעון... לא צריך להשתגע ולצאת ב06:00 בבוקר אבל תדעו שאין אפשרות למלא אחרי שעות הפעילות (הבנתי שבחורף זה אחרי השעה 16:00), הם נפתחים שוב ב08:00 בבוקר. אני הגעתי ב17:05, ולא היה לי כח להתחיל לבקש במיוחד, אז היו כאן מבקרים בתצפית שתרמו לי 3 בקבוקי מים... באמונה שזה יספיק עד למחר בבוקר.
קילומטראז׳ ליום השני: 23.5 ק״מ.
הטיפ היומי: תאריכו את היום הראשון ככה היום השני יהיה קצת יותר פשוט.
מצב המים:
עין מגדל- אין מקום למלא מים
חניון נחל הקיבוצים- יש מקום למלא מים
חניון קנטרה- לא שמתי לב אם יש איפה למלא מים
מרכז קניות/תחנת דלק- יש מקום למלא מים ואף להתפנק
כוכב הירדן- יש איפה למלא מים עד השעה 16:00/17:00 במרכז התיירותי כוכב הירדן
יום שלישי- מכוכב הירדן למנחמיה
יום שמתחיל בירידה בגיא צפונית לכוכב הירדן.
הירידה בהתחלה קלילה ואז נכנסים לגיא עצמו וזה סיוט שלא ברא השטן... לי זה היה יותר קשה מהעליות יום לפני. הבאתי איתי 2 וחצי בקבוקי מים גדולים, בסוף הירידה נשארתי עם פחות מאחד (ראו הוזהרתם).
השביל ברובו לא מסומן/ או לא מסומן טוב... נלחמתי כל הדרך עם שיחים קוצניים ממש! לא כאלה שדוקרים וזה נגמר, כאלה שלוקחים איתם את העור, התיק, הבגדים וכל דבר שהם תופסים...
הירידה שהיא לא באמת ארוכה לקחה לי 4 שעות... בסופה מתחברים לשביל והסימון חוזר לסדרו. בשלב הזה אתם מחפשים סימון כחול. במהלך הירידה תיראו שני סימונים של מעיינות, שניהם היו רקים. ישר אחרי הירידה אתם תשמעו מימין נחל, אבל ניסיתי להגיע אליו, אבל הירידה מגודרת משום מה...
אחרי כקילומטר יש נחל קטן ונחמד לקירור הרגליים (זרימה קלילה), בשם עין שחל. המים ניראים נקיים... אבל הבנתי שבעבר הוא היה מזוהם מקקי של פרות אז אני לא ממליצה לשתות ממנו. אפשר להמשיך עם הנחל עד הנביעה ולמלא שם מים (אם תצליחו למצוא את זה), לי כל זה נאמר כבר אחרי שסיימתי...
מצד ימין של הכביש תיראו מעין כיכר מאולתרת שם ממשיך השביל, ומפה הרוב זה עליות, יש נחל שאפשר להיכנס אליו לטבילה ואחרי כמה קמ עוד נחל שאפשר לטבול בו. אתם תגיעו לפארק תבור. העליה שתיראו מאוד בברור לאורך כל ההליכה בפארק תבור זאת רבע מהעליה אותה תצטרכו לעלות. במהלך העליה אין יותר מידי צל, אז כשתראו עץ שקצת מטיל צל תכנו תחתיו לשתות קצת מים ולהרגיע מהשמש...
אחרי העליה הולכים בעיקר על מישור, עליות קלות וירידות קלות, שום דבר מרגש.
אחרי הליכה בשדות של המתגוררים באזור, השביל מתאחד עם שביל ישראל, בשלב הזה נגמרו לי המים. עד שביל ישראל לא פגשתי עוד אנשים שיכולתי לבקש מהם קצת מים. אבל האזור הזה היה יותר פעיל ומצאתי חקלאי שנתן לי ליטר וחצי ומילאתי עוד חצי בקבוק מהטפטפות למקרה ולא תהייה ברירה ואני אצטרך לשתות מיי טפטפות...
ואז תגיעו לעין אולם. כשאני הגעתי לשם המעין היה מלוכלך ולא היה נעים להיכנס אז ויתרתי.
בהמשך הגעתי למצפה אלות, שהיה מדהים, הגעתי לשם בשקיעה וזה באמת היה קסום.
כמו שאתם יכולים להבין, מאותו הרגע הלכתי בחושך, מה שאני לא ממליצה לעשות, כי החלק הבא הוא אומנם קליל, אבל הירידה למנחמיה דורשת אור וריכוז...
לצערי, כבר הייתי חולה, מיובשת ועייפה מאוד, ניסיתי לרדת את הירידה אבל לא הצלחתי. אז קראתי לחבר מהאזור שבא לאסוף אותי. הגישה לרכב באזור הזה קשה מאוד... ככה שאם אתם נתקלים באותה הסיטואציה קחו בחשבון שזה צריך להיות אדם עם ניסיון ברכיבה בשטח שמסוגל לנסוע בדרכים עקלקלות.
הוא הוריד אותי במנחמיה.
הגענו למנחמיה ב22:00, מצאתי מים בצינור כיבוי, והלכתי לישון בגן משחקים הקרוב לצרכניה.
קילומטראז׳ (כולל בירבורים): 21.5
הטיפ היומי: לצאת עם 4 בקבוקים של ליטר וחצי לאדם!
ראו הוזהרתם!
מצב המים:
אולי מהנביעה בעין שחל...
יום רביעי- מנחמיה לירדנה
בבוקר מילאתי שוב את הבקבוקים בתוך הצרכניה. קניתי לי קצת פינוקים, כי יום לפני היה דיי נוראי...
בהסתכלות על המפה, יש אופצייה לצאת מאחורי המושב וללכת על הדרך כל הזמן... בדקתי מה יש בדרך הזאת וניראה שאין שם שום דבר מעניין, אז יצאתי מהמושב דרך הכניסה הרגילה ושם התחברתי לשביל...
ההתחלה הייתה בעיקר מישור לא מזיק ונעים להליכה.
ואז לפני גשר הישנה, התחילו עליות וירידות מגבעות, באופן לא מוסבר. הבעיה הכי גדולה בגבעות האלה, שהגעתי בזמן של השנה שכל הצמחייה צהובה, השבילים לא היו קיימים והיה צריך לנחש את הדרך כי לא היו סימונים. אז כל הדרך פילשתי את המעבר בין קוצים, חיטה ומאוחר יותר גם קני סוף וגדרות. אני יכולה להבין גבעה אחת בשביל הנוף... אבל שאר הגבעות היו בזבוז של זמן, במיוחד שמאה מטר לשמאלי היה שביל מצויין שלא עלה ולא ירד ומאספלט. אז אחרי 2-3 גבעות של עליות וירידות, חתכתי לשביל הטוב, אבל עמדה בנינו גדר, אז מצאתי נקודה נמוכה יותר וקפצתי מעליה.
הגעתי לגשר הישנה בשמחה ובששון, באתי לאכול א. צהריים אצל רוטנברג (מבנה קטן עם סימני יריות עליו, תזהו לפי החצר זולה שלהם). אך לצערי בגלל הנזקי קורונה הם הפסיקו להגיש א. צהריים ואני נישארתי גלמודה ועצובה. נישארתי שם לבשל לעצמי א. צהריים, הבעלים היה מקסים, מילא לי מים קפואים ואפילו שתינו כוס בירה... כמובן שיש שם גם שירותים... שתפתי פנים... ידיים... וכו׳...
אחרי מנוחה ארוכה ברוטנברג, המשכתי בדרך, השביל עכשיו עובר בבריכות גשר, השביל בהתחלה סבבה לגמרי על אספלט, יש סימונים והכל ממש מובן. עד שמגיעים לנחל תבור. פתאום הסימון מראה ללכת ישר, אבל ישר אומר אל תוך סבך של קני סוף. אז פילסתי את דרכי... המשך ההליכה גם כן לא הייתה פשוטה, הייתי צריכה לקפוץ גדרות פעמיים/3. ממש לפני בוסטן אור, שוב השביל הראה לכיוון קני סוף, רק שעכשיו לא הייתה אופצייה לפלס את הדרך. אז עליתי במעלה אבנים שהיו שם משמאל, מה שהביא אותי לאין מוצא, אז פילסתי את דרכי במקביל לשביל (לפי עמוד ענן). רק שאז הגעתי באמת למבוי סתום, משמאלי הייתה גדר, ממולי היה עץ ענק שהענפים שלא חסמו את הדרך ולא היה ניתן לעבור דרכו/ תחתיו או מעליו (נשבעת שניסיתי), מימני היה סבך של עצים שבורים (אבל זרדים קטנים כאלה), שמתי את הרגל והיא נפלה כולה פנימה, יכול להיות שזה עמוק עוד יותר מהרגל שלי, לא הרגשתי את הסוף ולמזלי השענתי את כל הגוף אחורה ומנעתי נפילה...
הפיתרון היחידי היה לקפוץ מעל הגדר. כך עשיתי, וניכנסתי לבוסטון אור, גם מקום נחמד לשבת להירגע, גם מקום יפה ופסטורלי, וחבל שסגרו אותו עם גדר. יצאתי מהאזור להתאחד שוב עם השביל דרך היציאה הראשית שנמצאת מצד ימין. ברגע שיצאתי הכל הסתדר וצ׳יק צ׳ק הגעתי לנווה אור. שימו לב שעושים שיפוצים ושינויים בעמק המעיינות, ולכן כל הגדרות והבילבול בשבילים... גם טיפה לפני נווה אור היה ניראה כאילו צריך לעבור סבך מטורף, אבל המשכתי עם השביל והכל התאחד.
ניכנסתי לנווה אור למלא מים ולהתפנק בצרכניה, מרקו מהצרכנייה כזה גבר נתן לי מים קפואים קרח וגם כמה טיפים על השביל (טיפים שידעתי אבל הוא היה סופר חמוד). לאחר מנוחה קלילה יצאתי לירדנה, השביל נמצא בהמשך לשביל שממנו הגעתם. ההליכה היא פשוטה מאוד ולקחה כלום זמן... הכל על אספלט... רגוע...
ירדנה זה מושב של דתיים, אז אני חושבת שלא תתאפשר כניסה בשבת, קחו בחשבון. מצאתי ריבוע נחמד ליד (יחסית) לשביל, עם דשא ומתקני אימון כאלה... המושב שקט ורגוע...
קילומטראז׳ ליום הרביעי: 17 פחות או יותר
הטיפ היומי: אל תשכחו להתפנק ולפנק את עצמכם...
מצב המים:
רוטנברג- יש איפה למלא מים
נווה אור- יש איפה למלא מים
ירדנה- יש איפה למלא מים
היום החמישי- מברכת חמדיה למסיל הקטן
היום הרביעי הסתיים בשינוי תוכניות, במקום להישאר לישון בירדנה, חברה באה לאסוף אותי והלכנו לישון בבריכת חמדיה. בריכה גדולה, שקטה, לא היה שם נפש חייה מלבדנו... המים היו נהדרים, מומלץ בחום. בבוקר החברה זזה, אני עשיתי טבילה קטנה, ויצאתי לדרך. כשיוצאים מהבריכה מצד ימין יש שער, אז צריך לפנות שמאלה וללכת עם הכביש עד שמגיעים לימין או שמאל, בצומת הזאת יש לקחת את הנתיב הימני, אחרי כ20 דק׳ תגיעו למזלג. הנתיב הימני מסומן על המפה, האמצעי והשמאלי לא. אם לוקחים את הנתיב האמצעי מתחברים ישירות לשביל עמק המעיינות. אתם תיראו שלט (שאותי הפתיע מאוד) ומאותו רגע יש שילוט וסימונים לא רעים בכלל. כ800 מטר מעמק הבזלת יש תחנת דלק, ניראה כאילו אין גישה אליה אבל מישהו חתך את הטיל אז ניתן להגיע אליה בקלות. עצרתי שם שעה בשביל הטענת פלאפון... כמובן שגם מילאתי בקבוקי מים שטפתי ידיים וכל זה... והמשכתי בדרכי. אחרי הליכה של 10 דק הגעתי לעמק הבזלת, שנחל חרוד עובר בו. בעקבות זיהום הכניסה למים אסורה, אבל המפל חמוד... בכניסה לפארק תוכלו למצוא שלט עם הנקודות שאתם הולכים לעבור בהם. זה גם ניראה מקום טוב ללינה במיוחד שיש תחנת דלק כל כך קרובה. למי מכם שמפחד מגשרים כמוני, יש פה גשר... הוא לא באמת מפחיד, אבל אותי כל גשר מפחיד.
כ200 מטר אחר כך אמורים לעזוב את השביל הנוח בשביל להיכנס לסבך של קוצים... חיפשתי פיתרון אחר כי השביל אפילו לא היה מרומז בין מיני הקוצים שהיו שם. לבסוף החלטתי להישאר על הכביש ולפגוש את המסלול שוב בהמשך. אז הלכתי על גדות של בריכות דגים... והאמת שהיה ממש נעים, היו ציפורים מעניינות והיה נוף יפה. מי צריך יותר מזה בטרק?? טוב אולי קצת יותר.
אחרי שנפגשתי עם השביל ההליכה הייתה דיי סטנדרטית. עשיתי עוד כמה קיצורים שהיו ניראים לי הגיונים, כי באמת לא היה שום דבר מרתק בדרך היותר ארוכה.
אחרי לא יותר מידיי זמן הגעתי למעוז חיים, ניכנסתי להכין לי שם צהריים. בשביל להיכנס הלכתי מסביב לכל המושב. לא שמתי לב, שהשביל כבר עובר ב2 מהשערים האחוריים, אבל גם קצת מזל שלא שמתי לב. השערים האחוריים סגורים ואין כניסה רגלית. מי שיכול לפתוח אותם זה הרבשצ או החקלאי שבבעלותו המטע. אחרי א. צהריים ארוכה הלכתי לאחד מהשערים האחוריים, וגיליתי את כל האמור. למזלי אחרי כ10 דק הרבשצ עבר במקרה במקום ופתח לי את השער. אם אתם עוברים שם ומישהו פותח לכם את השער, קחו ממנו את מספר הטלפון כדי שתוכלו לבקש ממנו גם לצאת.
בצאתי התחברתי ישירות למסלול, המשכתי הליכה לכפר רופין, השביל מסומן וקליל. בכפר רופין מלאתי שוב את הבקבוקים שלי... ליתר ביטחון. משם לקח לי שעה להגיע למסיל הקטן, בהליכה לכיוון צפון מערב. בדרך עוברים בנחל אבוקה, יש מקום לטבול בכייף. ניראה כמו מקום טוב לעשות בו קמפינג. המסיל הקטן מפוצץ זבובים וקשה לשבת פה מחוץ לאוהל. הקמתי מדורה אבל גם זה לא ניראה שמפריע להם. המים לעומת זאת מושלמים ונקיים. נקווה שהזבובים ילכו לישון בלילה. אחרי רדת החשיכה, הלכו הזבובים, אבל היתושים התעוררו, זה לא היה נורא... אבל הם היו שם.
קילומטראז׳ ליום החמישי: 19 ק״מ
הטיפ היומי: עם כל הכבוד למסלול, אם אתם רואים שתנאי ההליכה לא מתאימים לכם, תצרו מסלול חדש וטוב יותר.
מצב המים:
תחנת דלק לפני עמק הברזל: יש איפה למלא מים
מעוז חיים: יש איפה למלא מים
כפר רופין: יש איפה למלא מים
נחל אבוקה: אין איפה למלא מים
המסיל הקטן: אין איפה למלא מים
היום השישי- המסיל הקטן- בית שאן- הביתה!
התעוררתי במסיל הקטן, המים היו נעימים והזבובים התעוררו באזור ה8 בבוקר.
ערב לפני עברתי על המסלול המתוכנן וראיתי באפליקציה שכמעט כל המעיינות שעוברים באותו היום ריקים ויבשים. ומסיבות אישיות החלטתי לעשות יום קצר וכייפי... מהמסיל הקטן עשיתי קיצור דרך למפלים הלבנים, הליכה של כ40 דק (בלחץ), ישבתי ליד מעין קטנטן ממש ליד (כדי לפתוח את הבוקר).
לאחר מכן הלכתי לעין הנציב שנמצא ממש ליד, אחרי קניה של קישקושים בצרכניה שנמצאת במעלה המושב (ישר כל הזמן וזה יהיה מצד ימין), ישבתי במעין של עין הנציב. מעין מהמם ביופיו, כדאי לבוא מוקדם בבוקר, לקראת 11:00 המעיין התמלא באנשים (אפילו שהיה אמצע שבוע). קיבוץ עין הנציב הוא דתי, יכול להיות שהמעיין סגור בסופשים...
משם הליכה קלילה חזרה לבית שאן, והביתה!
למי שרוצה לעשות את כל המסלול ביום האחרון מדובר ב24 ק״מ.
קילומטראז׳: 3.5 ק״מ
הטיפ היומי: תגיעו מוקדם למעיין ותזכו קצת לשקט וזמן איכות עם הטבע
מצב המים:
עין הנציב- יש איפה למלא מים
הירהורים לסיכום הטרק
- החלוקה של הקטעים בטרק לא מחולקים טוב לדעתי.
- הטרק לא הכי מסודר שיש, רוב הקטעים מבוססים על שבילים קיימים. אבל מה שלא מבוסס, השבילים והסימונים לא הכי מוצלחים בעולם. דרושה יכולת בסיסית של ניווט.
- לצאת עם מפה/ אפליקציה!
- לא לשכוח בטריות ידניות בשביל הפלאפון, במיוחד אם משתמשים וסומכים על האפליקציה.
- לא הייתי ממליצה לעשות את השביל בעונה הצהובה של האזור, כי השבילים מכוסים בקוצים (יצאתי עם שריטות בכל הגוף שחלקן גם התנפחו). בנוסף לכל חם ברמות לא סבירות.
- לא לשכוח אל טוש! חוץ מהשריטות יצאתי עם כמות נכבדת מאוד של עקיצות יתושים, הם לא ריחמו עליי (בלשון המעטה).
- אני יודעת שהרבה לא לוקחים אוהל לטיולים בארץ, אבל אני לא רואה איך אפשר להתגבר על הזבובים והיתושים בלי אחד.
- למרות כל האמור, אני ממליצה על הטרק בחום, יש לו עוד דרך ארוכה כדי להיות טרק מוביל, אבל לגמרי יש פוטנציאל. האזור מקסים, האנשים מדהימים! אולי אם יהיו הרבה מטיילים שעושים אותו, השבילים יהיו יותר ברורים ומושקע בו יותר כסף. אפשר רק לקוות.
אני מקווה שכל המידע שנתתי יעזור ליותר אנשים לצאת לטרק! אם יש שאלות מוזמנים לשאול בהערות... אשמח לענות :-)
והעיקר שנחזור הבייתה בשלום
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם