טיול נודד באזור הפארן

ארבעה ימים של טיול נודד מקניון עדה ועד מושב פארן

תאריך הטיול	February 2020
משך הטיול	4 ימים
עונה מומלצת	חורף

תוכן עניינים

הכנות ויום 0

הטיול הזה מעולם לא קרה והוא כולו פרי הדמיון. הוא כולל הליכה על שבילים לא מסומנים, לינה במקומות אסורים ולכן לגמרי לא מומלץ לשחזור (וממילא לא ניתן לשחזרו כי הוא מעולם לא קרה).
כמדי שנה אנחנו יוצאים לכמה ימי מדבר. בחירת המסלול נעשית באופן די ספונטני, מישהו זורק רעיון ואז כולם מנסים לבנות סביבו טרק פיזיבילי. בסוף נפגשים לאיזה בירה בחיפה וסוגרים את העסק. מכאן את תפירת הפרטים עושה בדרך כלל יעל יחד איתי ויאללה, יוצאים לדרך.
סיפור דמיוני זה מתרחש בתחילת חודש פברואר, בסוף שבוע ארוך שבחלקו יש חזית קרה די רצינית שפוקדת את ארצנו. אל הדרך אנחנו יוצאים חמישה - יעל, ערן, רונית, יובל ועודד
אנחנו הולכים עם ציוד על הגב, משתדלים להטמין מים ואם אפשר אז קצת אוכל. הפעם נבנו שני ארגזים משאריות עץ שנאספו בפח הזבל, הארגזים נסגרו עם האוכל בתוכם ואחרי שיפורקו יהפכו לעצי המדורה שלנו.
אנחנו יוצאים ביום רביעי בצהריים, אוספים את כל החבורה ומתחילים את הדרך הארוכה דרומה. אנחנו מגיעים על גבול החושך, מטמינים ארגזי אוכל ומים, פוגשים עדר פראים יפהפיים ואז פורקים את עצמנו בחניון באר אשלים. יובל מוריד את הרכב כדי שיחכה לנו בפארן בסוף המסלול, מראש תאמנו הקפצה ועד שיובל חוזר איתה, ארוחת הערב כבר מוכנה.

יום 1 - קניון עדה וחזרה לחניון באר אשלים

16.5 ק"מ, 450 מטר עליה וירידה
אנחנו קמים לבוקר קריר, מחביאים את ארגז האוכל שלנו ואת הטמנת המים ויוצאים לדרך. חוצים את כביש 40 מערבה ונכנסים לדרך הג'יפים (סמ"ש אדום). לאחר הליכה לא ארוכה על הדרך אנחנו חותכים שמאלה (סמש כחול) ומתחילים לטפס על השביל העולה על הגבעות מדרום לנו.
זו לא עלייה ארוכה או קשה מדי, ובכל זאת, כשמגיעים למעלה, מתגלה נוף מרהיב של נחל פארן. אנחנו הולכים במין פרסה ארוכה כזו ובסופה אנחנו מוצאים נקודת נוף יפה ומתיישבים לארוחת בוקר ולעוד קפה. אנחנו פותחים כאן מסורת חדשה - יעל הביאה ספר שמתאר את סיפור הקפת ים המלח ע"י חבורת נערים בספטמבר שנת 1934. הספר נכתב על פי יומן שכתב אחד מחברי הקבוצה, שהוא…. סבא של יעל. בכל הפסקה יעל מקריאה פרק אחד.
היום די חמים, אז אנחנו סופגים קרני שמש לקראת הימים הבאים שצפויים להיות קרים. ממשיכים על השלוחה וגולשים לתוך קניון עדה. אנחנו עם תיקים די גדולים וכמה מהמעברים קצת צרים עלינו, את הנחל הזה עשו בשביל הג'יפאים שמגיעים עד פתח הנחל ונכנסים בלי תיקים.
הקניון עצמו די קצר ובסופו אנחנו מוצאים את עצמנו חזרה בפארן. פונים שמאלה (במקביל לסימון האדום) וליד בארות עדה מאתרים עץ מפתה לתה ומנוחה קצרה. אזור הבארות מרשים מאוד עם פיתולי ערוצים, שלוש בארות בנויות ועצי שיטה ענקיים. מהבארות עולה שביל די ברור לכיוון דרום מזרח. אנחנו עולים איתו חזרה לרמה, כשאנחנו מגיעים למעלה מגיעה גם רוח חזקה, אבל מזג האוויר די נעים. המסלול הולך לאורך השלוחות במקביל למסלול שאיתו הגענו ואז גולש לתוך נחל רחב. ביציאה מהנחל אנחנו פוגשים ארנבת שדה ענקית, היא אמנם לא שולפת שעון מכיס המקטורן שלה אבל בהחלט נראה שהיא מאחרת כי היא ממהרת להתרחק.
רוג'ום ברור מסמן את הירידה מכאן לערוץ של נחל סירה, אנחנו יורדים ופונים צפונה במורד הנחל. אחרי הליכה לא ארוכה אנחנו מגיעים למפל גדול ויפה ומקיפים אותו מימין. בתחתית הערוץ אנחנו עוצרים לצהריים מאוחרים.
בסיפור של יעל חבורת הנערים מתארים את ההכנות לטיול סביב ים המלח ואת הציוד שהם מתכננים לקחת. הם לוקחים איתם פיג'מה וסוודר, אבל ממש מעט מים. אנחנו מסכמים שביקור בדקלתון בהחלט היה יכול לשפר את מצבם.
הערוץ מכאן קניוני ומאוד יפה ואנחנו גולשים איתו מטה עד לאזור צר מאוד. בסופו, כבר ליד הכביש, רגע לפני המעבר על כביש 40, יש מעין חניון ג'יפאים מאולתר ויפה (אם כי קצת מלוכלך). אנחנו חוצים את הכביש וחוצים את הפארן (שמאוד רחב כאן) לעבר ההטמנה שלנו.
בחניון, שהיה שקט ונטוש אתמול, מחכה לנו הפתעה. אחרי שכל היום לא פגשנו נפש חיה, הגרוטראלי (ראלי הגרוטאות) תפס לנו את החניון ברוב רעש מנועים וגנרטורים. אנחנו מחפשים מקום שקט ומגלים עוד חניון לילה, קצת צפונה לחניון שבו שהינו אתמול. שורה של סהרונים מסודרים ויפים מחכים רק לנו. למה יש כאן שני חניונים במרחק 300 מטר אחד מהשני? לאלוהי הרט"ג פתרונים.
מתמקמים לנוהל ארוחת ערב. בספר שאנחנו קוראים חבורת הנערים מתארים איך הם מנסים להתחמק מאנשי ההגנה שאת הוראתם לא לצאת לטיול הם הפרו. ממש מבצע צבאי מתנהל שם.
מאוחר בלילה חוברת אלינו רונית שפספסה את היום הראשון בגלל מחויבות אחרת.

יום 2 - נחל פארן, צוקי פארן, נחל אוביל, נחל פארן, בקעת תלאובות, נחל פארן

20.5 ק"מ, 550 עלייה, 635 ירידה
את הבוקר אנחנו מתחילים בהליכה נינוחה בערוץ הרחב והמרשים של הפארן, לא לחינם האזור הזה נקרא "הנחלים הגדולים". אחרי כשעה הליכה אנחנו פונים ימינה על סמש ירוק ומתחילים לטפס לכיוון צוקי פארן. זו עלייה תלולה וקצרה ובסופה, למעלה, יש נקודות תצפית יפות. אנחנו מתמקמים באחת מהן לארוחת בוקר וכמובן ממשיכים את מסורת הסיפור בהמשכים. החבר'ה מהסיפור כבר הגיעו לים המלח, חצו את הירדן השוצף ברוב מאמצים וממשיכים דרומה.
אחרי הליכה קצרה על הרכס אנחנו גולשים לתוך הערוץ של נחל אוביל, בהתחלה הערוץ רחב אבל אחרי שהוא פונה דרומה הוא נעשה צר והשביל מטפס בתלילות בתוך ערימות בולדרים שזרוקים בתוך הערוץ. ואז, באלגנטיות ששמורה לפילים, אני מחליק מאחד הבולדרים, משתפשף רגל אחת ומעקם את השנייה. עוצרים לכמה נשימות ובודקים נזקים, העסק כואב אבל נראה שאפשר להמשיך. מסיימים את העלייה ועוצרים למנוחה. מלמעלה יש שוב נופים מקסימים. השביל ממשיך כאן על השלוחה במגמת ירידה כאשר מצד אחד נחל פארן ומצד שני נחל ציחור, שני ענקים שתיכף יפגשו.
קטע הירידה האחרון, ממש לפני מפגש הנחלים הוא קצת יותר תלול ובדיוק בשעת צהריים אנחנו מגיעים לחניון ציחור - פארן. עוצרים לארוחה + מנוחה + סיפור + הערכת מצב. אנחנו מחליטים להתפצל כאן. אני, בצליעה קלה, יחד עם יעל ורונית נמשיך בערוץ הפארן, ערן ויובל ימשיכו בתוכנית המקורית ויעלו לבקעת תלאובות, תוך הבנה שהם מאוד גבוליים לסיים באור יום. מזג האוויר בנתיים התקרר מאוד ורוח חזקה נושבת.
אנחנו ממשיכים בערוץ הפארן, שבהתחלה הולך ונהיה צר ואחר כך מתרחב. כאן אנחנו פוגשים גם שלושה מטיילים שבאים מולנו, הם יהיו היחידים שנפגוש היום. מגיעים לפיצול השביל לנחל ורדית, ממשיכים עוד קצת להטמנת המים שלנו, יוצאים מהשמורה ואחרי חיפושים ארוכים מוצאים מקום שבו קצת הגנה מהרוח. בינתיים, ממש על גבול חשיכה, יובל וערן מגיעים. הם מדווחים שיפה שם למעלה, נראו שפני סלע ויעל אחד גדול ומרשים, אבל שנאלצו ללכת במהירות מקסימלית כדי להגיע.
מתארגנים לתה, סיפור, מדורה, ארוחה. הרוח קצת נרגעת (למרות שקר מאוד) ואנחנו אופטימיים לקראת הלילה. החבר'ה בסיפור של ים המלח הסתבכו בנתיים במצוק לא צפוי לפני הארנון, הם התפצלו והמים שלהם אוזלים. אנחנו מחזיקים להם אצבעות והולכים לישון.

יום 3 - נחל ורדית, הר כיפה, נחל רעים

17 ק"מ, 615 עלייה, 460 ירידה
קמים לבוקר קפוא. תה מהיר משפר את המצב. אנחנו חוזרים אל פיצול השבילים ומתחילים להכנס לכיוון נחל ורדית. ממש לפני המעוק עוצרים לארוחת בוקר וקפה. המעוק של הורדית מרשים מאוד עם קירות אבן גבוהים ומרשימים. מתחילים לטפס.
די מהר אנחנו מגיעים לגב שמחייב כניסה למים. יובל מתנדב להכנס לבדוק את העומק. המים מגיעים עד גובה החזה אז אנחנו מתחילים להתארגן בהתאם. מתפשטים, אורזים תיקים היטב ויובל מתחיל להעביר אותם לצד השני. בנתיים חובר אלינו איש מנהלה של טיול שצפוי להגיע מולנו. הוא מצויד בחבל וגלגלת, אז שני התיקים האחרונים עולים בעזרתם. לשמחתנו הוא מצויד גם בתרמוס עם תה מתוק שעוזר להתחמם אחרי הטבילה הלא מתוכננת. למרות ואולי דווקא בגלל הרתיעה ממי הגב הקרים הכל הופך למצחיק וקליל, והמצלמות שקצת התעצלו עד עכשיו נשלפות לתיעוד הרגע.
אחרי שכולם עברו, עלו בסולם הארוך בצד השני והתלבשו בפינת שמש שמצאנו אנחנו ממשיכים לעלות בקניון. ביציאה מהקניון הרוח שורקת בחוזקה, אנחנו ממשיכים על הסמש הכחול (שמתמזג לעיתים באדום) עד למפגש עם השחור מעל נחל ברק. אנחנו מוצאים מחסה מהרוח מאחורי שיטה עבותה ואוכלים צהריים בערוץ הנחל. החברים מהסיפור של 1934 הצליחו בנתיים למצוא אחד את השני, להגיע לארנון ולמלא מים. אנחנו נושמים לרווחה וממשיכים.
פונים שמאלה על השביל השחור ועולים להר כיפה. העלייה תלולה בתחילתה ומתמתנת בהמשך. ככל שאנחנו עולים הרוח מתגברת וכבר נהיה ממש קר. אחרי החבירה לדרך העפר אנחנו פונים ימינה, חולפים על פני חניון לילה הר כיפה (שלא ממש ברור מיקומו העכשווי) ועולים לתצפית המרהיבה על ערוצו הרחב של נחל עשוש. כבר שעת בין ערביים והעמק מתחתינו נצבע בצבעי אדום וסגול מדהימים.
יש לנו כאן הטמנה. אנחנו אוספים אותה ומתחילים ללכת צפון מזרחה על שפת הצוק כשנופי בקעת עשוש והערבה, הרחק למטה, מלווים אותנו. אחרי כחצי שעה של הליכה אנחנו מאתרים את הירידה לאחד מערוציו של נחל רעים וגולשים לתוכו בשביל די ברור. ערוצו של הנחל מרוצף בעשב ירוק ועסיסי למראה. גשם די רציני מתחיל לרדת תוך כדי שאנחנו יורדים בערוץ, בסוף מאתרים מקום מוגן מרוח שבו אין צמחיה שאותה אנו עלולים לרמוס. באור אחרון אנחנו מתמקמים ומתחילים להתארגן לתה, הגשם בנתיים פסק ואנחנו מכינים ארוחת ערב. בסיפור שמספרת יעל, החבר'ה הצעירים מצליחים להסתבך עם המשטרה הירדנית באזור ספי ונתקעים בכפר לא מאוד חברותי. אנחנו מאיצים ביעל להמשיך עד שאנחנו משוכנעים שהם נחלצו מהצרה. לילה טוב.

יום 4 - נחל רעים, נחל ברק, פארן והביתה

19 ק"מ, 215 עלייה, 450 ירידה
השקט בנחל רעים בבוקר קורע את האוזניים. זה לא מסלול מאוד מטוייל והוא גם לא על מסלול הג'יפאים וזה ניכר. ממשיכים במורד הערוץ וחוברים לערוץ הראשי. פונים ימינה, גם כאן הנחל מאוד ירוק. יעל גדול ומרשים מסתכל עלינו מלמעלה, אנחנו מקווים שלא הפרענו וממשיכים.
מגיעים למפל, עוקפים אותו מימין ועולים על מדרגת הסלע שמעליו. יש כאן שורה של בריכות שנשפכות אחת לשניה בסדרה של מדרגות סלע יפות. עוצרים לארוחת בוקר. החבורה הצעירה בהקפת ים המלח מגיעה ברגע האחרון אל הסירה שלוקחת אותם לאזור סדום, שם, ממש באותם ימים, מוקמים מפעלי ים המלח. הם מוזמנים לארוחת ערב במקום. זה בהחלט לא משהו שיקרה היום.
אנחנו ממשיכים במעלה הערוץ וחותכים ממנו למעלה באחד הערוצים כדי לחבור לדרך שמסומנת בסמ"ש כחול, איתה אנחנו מתחילים לרדת מזרחה.
בחבירה עם דרך העפר המסומנת אדום אנחנו פונים דרומה ומגיעים למקום שבו אכלנו אתמול ארוחת צהריים. מזג האוויר מראה סימנים ראשונים של התחממות ואנחנו מעיזים להוריד שכבה אחת של ביגוד. יורדים לתוך נחל ברק ועוצרים לתה בגב הראשון בתוך הנחל. יפה שם מאוד. נחל ברק הוא אחד הקניונים היותר מרשימים בישראל עם קירות סלע גבוהים ושורה של גבים שבחלקם יש מים.
לאחר הליכה לא ארוכה בנחל אנחנו מגיעים לגב שמחייב מעבר במים, לא דרמטי כמו אתמול בורדית, אבל בכל זאת מחייב התפשטות. כאן אנחנו גם פוגשים אנגלי מבוגר שהולך בדד את שביל ישראל, הוא נראה שמח לשיחה קצרה שאחריה הוא ממשיך לדרכו.
מכאן אנחנו ממשיכים עד היציאה מהמעוק וקצת אחריה מאתרים מקום לארוחת צהריים. החבורה הצעירה שמקיפה את ים המלח שוב מסתבכת בלי מים, אי שם ליד עין גדי. אנחנו במתח אבל יש לנו עוד הליכה ארוכה ונסיעה צפונה אז מוותרים על המשך הסיפור וממשיכים בהליכה.
דרך העפר שיורדת בתוך ערוץ הנחל רחבה ונוחה ואנחנו מתקדמים במהירות. פונים ימינה אחרי היציאה לערבה והולכים על שביל ישראל לאופניים (סמש אדום), עולים על האוכף והרחק קדימה אנחנו כבר רואים את מושב פארן שם מחכה לנו הרכב. יש כאן הליכה די ארוכה, בהתחלה בחצייה של הפארן ואחר כך בתוך שטחי החממות הענקיים של המושב. אנחנו נכנסים למושב די מותשים מההליכה המהירה והארוכה.
הצרכניה במושב סגורה, אז אנחנו עולים לרכבים ומתחילים להצפין, ארומה חצבה הוא המקום לקפה וסיכומים. את המשך הסיפור על חבורת הנערים שמקיפים את ים המלח אנחנו כבר שומעים תוך כדי נסיעה צפונה, אם גם אתכם זה מעניין תצטרכו לחפש אותו ולקרוא לבד.