מעגלי בלב הכרמל: נחלי אלון וחיק, הרי ערקן ושוקף
בעונה הירוקה של ישראל זו מצווה לעשות לפחות טיול שבת אחד בכרמל. הכל פורח, קצת פחות עצים אחרי 2010 אבל השיחים עושים שעות נוספות ומחזירים להר הירוק תמיד את צבעו. אז לקחתם את האוטו (והבנות כבר שם), ועכשיו נשאר לסגור מסלול חצי-יום מעגלי עם כמות הליכה בריאה? הנה אחד נחמד
| משך הטיול | יום אחד |
|---|---|
| עונה מומלצת | חורף ואביב |
תוכן עניינים
תיאור כללי של המסלול
מצומת דמון יורדים בכחול של נחל אלון עד בקעת אלון הקסומה => בירוק דרך עין אלון => עולים בכחול (*הערות למטה*) להר ערקן ובהמשך להר שוקף => חוזרים דרך שביל ישראל (חופף לאדום, אח"כ לשחור, אח"כ לירוק) עד לכניסה לעספיא. שיפוד\כנאפה, טיפה הליכה על כביש והביתה.
מידע שימושי
א. ניתן להעזר במפה המצורפת אך אין לסמוך עליה בשטח, הזדיינו במפת סימון שבילים (מעודכנת).
ב. משהו חשוב שמפת סימון שבילים (לפחות הזו מ-,2008 שברשותי) לא מספרת:
בקטע קצר במסלול הכחול העולה להר ערקן (עושה סיבוב מוזר בצידו צפוני של ההר כדי להמנע מלעלות עם כביש)
יש תופעה מעניינת אך בעייתית של סבך שצומח פרא וסוגר לגמרי על השביל עד למצב לא עביר -
אולי כי ללא העצים שאבדו בשריפה הצמחים הנמוכים מקבלים יותר שמש או אולי >.
לשמחת המטיילים, יש שם גם דרך (רכבים) שמסומנת בשלט דהוי עם הטקסט המלבב "דרך פרטית ללא מוצא".
עולים עם הכביש עד קבוצה של מבנים, מסתכלים שמאלה עד שמזהים סימונים כחולים ואז מתחברים בחזרה לשביל הכחול אשר בשלב הזה מהווה דרך ג"יפים, אחרי 10 דקות מגיעים לפסגת הר ערקן להפסקת כריך.
כאן, בכל המסלול (ובכל הארץ) - אין לחתוך בשטח מחוץ לשבילים המסומנים.
הכרמל נראה תמים אך הוא מעניש את החותכים בשיחים וסבך, והם חוזרים עם קוצים בתחת ותבוסה בלב..
ג. קושי המסלול - בינוני. בקטע של שביל ישראל יש קצת ירידות טיפה תלולות ומיקרו-טיפוסים.
שום דבר רציני לבעלי מערכת שיווי-משקל פונקציונאלית.
רוב המסלול מוצל (נחלים) חוץ מהשביל הכחול הנ"ל שעובר ברכס ערקן-שוקף החשוף מטבעו (ומטבע השריפה).
מבחינת זמנים לנו לקח 4.5 שעות כולל ברבור וכריך.
אני יכול לראות את זה נע בין שעתיים לזריזים (וחסרי כישרון איבוד שבילים) ועד ליום שלם למתפנקים.
צומת דמון -> הר ערקן
הירידה לשביל הכחול של נחל אלון היא מהחניון שליד צומת דמון, קצת לכיוון עספיא.
השביל ירוק ופורח ומלא במשפחות עם ילדים חמודים.
לאחר פחות משעה מגיע השביל לבקעת אלון עם האחו והפרות, עוברים לשביל הירוק שבהתחלה הוא דרך ג"יפים ואח"כ יורד עם עוד נחל. לאחר שעוברים באזור עין אלון (לפחות בחורף מייצר מים ואף זרימה בנחל) מגיעים לפיצול שבילים ומתחילים לעלות בכחול.
הכחול הוא קצת בעייתי, צריך לשים לב לא לאבד את הסימונים - חוץ מהקטע בו צריך כן לאבד את הסימון ולחתוך כחצי קילומטר על כביש (ראה "מידע חשוב"). חוץ מזה הוא אחלה, עובר דרך אזורים פורחים, דרך הרכס עקרן-שוקף ממנו יש נופים ל-360 מעלות - בצפון קיבוץ בית אורן ושכונות דניה וחורב בחיפה, במזרח דליית-אל כרמל, וכמובן הים ורצועת החוף עם בריכות הדגים במערב.
הר ערקן -> עספיא
חשוב מאוד לאכול כריך בפסגת הר ערקן עם הנוף לים, אחרת מצוות העליה לכרמל לא התקיימה!
משם ממשיכים דרומה על הכחול עד שמתחברים לשביל ישראל ואז זורמים איתו חזרה לעספיא.
הירידות והעליות בשביל ישראל עלולות להיות טיפה חלקות אחרי גשם, וטיפה תלולות לעכברי העיר. לא למהר.
לאחר ירידה בשביל ישראל (שחופף לאדום ואז לשחור) בדרך עוברים שוב בבקעת אלון, המוכשרים כמונו יצליחו לאבד שם את השביל, אך אין דבר - הולכים בדרך ג"יפים המזרחית הצמודה למדרון עד שרואים כניסה אל נחל (חיק) שמסומנת שביל ישראל + ירוק.
העלייה בנחל מוצלת למדי וכוללת כמה מדרגות אבן כיפיות. זהו, חוזרים לכניסה לעספיא.
יש אוכל טוב ב-razan (מיד בכניסה לכפר). לגבי כנאפה המצב לא ברור, המאפייה בצד השני של הכביש מציעה קרואסונים בלבד (נו באמת) וגם בשוק התוסס מחוץ לכפר אין. בתוך הכפר כנראה מובטח אבל אנחנו כבר היינו לחוצים לחזור דרומה לביצה התל-אביבית.
ערכי מורשת טבע ונוף
כאמור נופים לכל מה שממערב לרכס הראשי של הכרמל.
מבחינת טבע יש מלא אלונים (באמת מפתיע) וכנראה עוד עצים,
יש קצת זעתר ומרווה (אל תקחו הכל, בחייאת).
בקעת אלון יושבה ע"י בני אדם מימים ימימה.
חדי העין יבחינו בשרידים של תחנת כוח מהתקופה הכלכוליתית,
צינורות פלדה מתקופת הברונזה, כנסייה בבלית, מסגד רומי,
בית-כנסת צלבני ומקדש פגאני מתקופת מפא"י.
טוב אולי לא בדיוק, אבל מה שבטוח הוא שבכל התקופות אנשים עברו פה, ראו ירוק, נשמו עמוק, ראו רחוק, ופרצו בצחוק.
זאת אאחל לכם גם כן.
טיול נעים!
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם