חצי שביל עמק המעיינות - ממירב לנווה אור

רקע

איזור עמק המעיינות ובית שאן משך אותי כבר די הרבה זמן, בעיקר בגלל שזאת פינה שלא הייתה מוכרת לי (מעבר לפארק המעיינות ונחל הקיבוצים) ורציתי ללכת לראות מה יש שם וקצת להכיר את חבל הארץ דרך הרגליים.
אחרי סגרי הקורונה שמנעו ממני לטייל באביב ובתחילת הסתיו, וכדי לנצל את ימי החופש שנשארו לי לפני סוף השנה לקחתי שבוע כדי ללכת כמה שאני מספיק משביל עמק המעיינות.

שביל עמק המעיינות הוא שביל באורך כ-140 קילומטרים המתחיל במצפה אבינדב (או מצפה דובי וערן שמיר הסמוך) על הגלבוע, עושה סיבוב בעמק המעיינות ועל הרמה המשקיפה עליו, ומסיים בבית שאן. בדרך הוא עובר במגוון מעיינות, נחלים, נופים ואתרים היסטוריים. השביל הוא יוזמה של המועצה האיזורית עמק המעיינות, מסומן בסימון לבן-כתום-לבן (או בנקודה כתומה על סימון קיים בצבע אחר) ולאורכו מפוזרים הסברים על האתרים השונים בהם הוא עובר.

השביל מחולק לשבעה מקטעים אבל הוא יחסית מודולרי ואפשר לחלק אותו אחרת, לדלג על חלקים ולהוסיף ולהוריד מקטעים. אליי הצטרף אבא שלי עם אוטו לימים השלישי והרביעי אבל אפשר להסתדר בקלות גם רק בתחבצ.

יום ראשון - ממירב לגשר הקנטרה

הגעתי בבוקר (בסביבות 10:00) באוטובוס מעפולה לקיבוץ מירב (קו 53 למלכישוע, יש אותו בתדירות נמוכה יחסית אז שימו לב לא לפספס). הנסיעה בדרך נוף הגלבוע היא יפה מאוד ומכניסה למצב רוח של טיול ושל נופים. יכול להיות שאפשר להשלים חוסרים של אוכל בכל-בו של מירב אבל אני לא ניסיתי ויצאתי מיד לכיוון המסלול.

הליכה קצרה על כביש הגישה לקיבוץ מתחת לטורבינות המרשימות של חוות הרוח מעלה גלבוע ומגיעים למצפה אבינדב. מהמצפה נשקף הנוף של כל העמק ושל הרי הגלעד ממזרח, והוא מקום טוב לעצור, לשתות, לצלם קצת ולוודא שאתם מוכנים להתחלה ממש של הטיול.
מהמצפה מתחילים לרדת במורדות הגלבוע בשביל נוח מול הנוף של העמק. בתקופה של אחרי גשם האדמה שם נהיית בוצית וחלקה מאוד אז צריך להיזהר לא להחליק אבל מעבר לזה זאת הליכה קלה ונעימה.
בחצי השני של הירידה נכנסים לתוך נחל צביה והשביל נהייה הרבה יותר תלול וקניוני. הירידה נהיית טכנית וקשה וצריך להיזהר מאוד לא ליפול, וההתקדמות הרבה יותר איטית.
בסופו של דבר הקניון נפתח אל תוך העמק והשביל עולה על דרך עפר שהולכת למרגלות הגלבוע. זה מעין מעבר פאזה של הטיול והחל מהשלב הזה (עד מחר בבוקר) ההליכה היא בתוך העמק, בין שדות ונחלים, מעיינות ובריכות דגים.
ההליכה מאוד נוחה, השביל מסומן היטב והנוף של השדות הפתוחים, בריכות הדגים, האקליפטוסים והגלבוע משרה הליכה מאוד נעימה. אני טיילתי בסתיו ולכן גם זכיתי להיות בסוף עונת הנדידה ולראות מאות חסידות, שקנאים, קורמורנים ודיות (שאמנם לא נודדות אבל מתאספות בשדות שבדיוק הכינו לזריעה והבריחו מהם את כל המכרסמים).

אחרי הליכה קצרה בעמק השביל מגיע לעין מודע - מעיין גדול ומרשים בפארק המעיינות. לכאורה אפשר למלא שם מים אבל כשהייתי הברז לא עבד. משם ההליכה ממשיכה בדרכי עפר בין שדות ובריכות דגים, ובין אופניים וגולף-קארים של פארק המעיינות.
עצרתי לשתות קפה ולאכול קצת בפינה מקסימה ליד עין שוקק שהוקמה לזכר סרן צבי (צביקה) קפלן מקיבוץ מירב שהיה קצין האג"ם של גדס"ר גולני ונפל בצוק איתן.
משם השביל ממשיך קצת בשדות של קיבוץ ניר-דוד והולך לאורך נחל הקיבוצים, עובר מתחת למגדל השמירה הישן שליד ניר דוד (על תל השלושה) ומגיע לנקודת הסיום של מסלול נחל הקיבוצים. במקור התכוונתי לישון שם אבל הגעתי די מוקדם אז החלטתי להמשיך עד גשר הקנטרה.
עברתי את הכביש והלכתי על השביל הנוח בין עוד מאגרים ובריכות דגים בהליכה יפה ונוחה עד ההגעה לחניון גשר הקנטרה. החניון יפה מאוד ולידו זורם במלוא הכוח נחל חרוד (שהמים שלו מזוהמים ולא טובים לשתייה או רחצה). בחניון אין מים לשתייה אז מומלץ למלא מים בנקודת הסיום של נחל הקיבוצים.

סך הכל זה יום קצר וקל (סך הכל בערך 12 קילומטר בתוואי נוח), ככה שלא צריך לדאוג להגיע לנקודת ההתחלה נורא מוקדם או ללכת מהר או בלחץ. יופי של התחלה לטיול.

יום שני - מגשר הקנטרה לכוכב הרוחות

יום יפה אבל לא פשוט.
התעוררתי בשש וחצי בבוקר, שתיתי קפה, התארגנתי ויצאתי לדרך. השביל חוצה את נחל חרוד השוצף על גשר הקנטרה הצר והולך לאורך הגדה הצפונית שלו. הליכה של שניים-שלושה קילומטר לאורך הנחל בתוואי נוח ויפה מאוד - ממש אפשר להאמין שהיו כאן ביצות שיובשו ונשארו הרבה עצי אקליפטוסים, גומא ועשבייה נמוכה.
השביל מתחבר לפארק בית שאן ונכנס לתוך הגן הלאומי שם הוא ממשיך ללכת לאורך נחל חרוד, ואז חותך צפונה, יוצא מערוץ הנחל והולך לכיוון הכביש ואיזור התעשייה הצפוני של בית שאן.
קניתי במתחם big שם קצת אוכל וסוללות לפנס שהייתי צריך, ומילאתי מים, וגם השתמשתי בשירותים הציבוריים הנקיים באופן מפתיע של המתחם. אפשר גם לאכול ארוחת בוקר במתחם ובכל מקרה כדאי למלא מים (זאת הנקודה האחרונה עד הערב).
משם השביל עובר את הכביש וממשיך צפונה בעלייה מתונה מאוד על רמת יששכר לאורך המצוק. הנוף יפה מאוד ולאורך הדרך פזורות מספר נקודות תצפית על העמק ועל קיבוץ חמדיה הקרוב, ובאופן כללי ההליכה נוחה מאוד.

אחרי כמה קילומטרים של הליכה לאורך המצוק (ועיקוף קטן כדי להימנע מתפירת ערוץ נחל חמדיה) השביל מתעקל מערבה ויורד לערוץ נחל יששכר. הנחל זורם (אבל המים די מגעילים) ולאורך התוואי שלו צומחים הרבה עצי דומים וגם כמה דקלים. בזמן שמזג האוויר היה נעים רוב הטיול, בתוך הערוץ לא הייתה רוח והיה חם, וההליכה הייתה די קשה אפילו שהשביל סלול טוב והתוואי נוח.
אכלתי ארוחת צהריים ליד הנחל אבל במקום עם צל חלקי מאוד והיה לי חם ככה שלא באמת נחתי בהפסקה, ואז 200 מטר אחרי העצירה שלי מצאתי חורשה קטנה עם שולחנות... בכל מקרה כדאי לעצור לאכול שם ולא להתפשר על נקודות גרועות ליד הנחל.

המשכתי ללכת ובהמשך למזל הרע של היום פספסתי את הסימון לתחילת העלייה מהנחל והמשכתי ללכת בתוכו. רק בערך קילומטר אחר כך הבנתי שטעיתי בדרך והחלטתי לחזור רק עד איפה שאפשר לעבור את הנחל (יש כל מיני גדרות תיל ככה שאי אפשר לעבור בכל מקום) ומשם לעלות דוך. העלייה הייתה קשה מאוד אבל בסופה מצאתי חזרה את השביל ומצאתי שלט מנחם שאמר שנשארו רק עוד 4 קילומטר לסוף המקטע.
משם עד סוף היום ההליכה היא בין השדות של קיבוץ חפציבה, כשמשלושה כיוונים רואים עד האופק רק את התלמים ובקצה מצפון את האקליפטוסים והאנטנות של כוכב הרוחות.
הגעתי לגן הלאומי כוכב הירדן (למבצר כמה שמות - כוכב הרוחות, כוכב הירדן, כאוכב אל הווא ושאטו-בלוואר) ושם במרכז המודיעין שלחו אותי לישון מחוץ לפארק בחניון שמדרום לו.
בהגעה לחניון נפתח לפני אחד הנופים היפים שראיתי - מהכינרת ודרום הגולן מצפון דרך כל העמק והרי הגלעד ועד הגלבוע מדרום, נפרשים בבת אחת. בחניון יש גם נקודת תצפית מסודרת עם מפת תצפית שהוקמה לזכר סגן דביר לניר ממושב מולדת שנפל באסון המסוקים.

בחניון אין מים לשתייה אבל כנראה שאפשר למלא בגן הלאומי. אני לא עשיתי את זה כי באותו ערב אבא שלי הצטרף והביא איתו מים. חוץ מזה, בהתאם לשם יש הרבה רוח בלילה וכדאי להיות מוכנים לזה.

סך הכל זה יום לא פשוט (כ-18 קילומטר), במגמת עלייה כל היום וכמעט בלי צל, אבל גם יפה מאוד ועם תמריץ גדול מאוד בצורת הנוף מכוכב הרוחות בסופו.

יום שלישי - מכוכב הרוחות למנחמיה

היום הכי קשה של הטיול אבל בעיניי גם הכי יפה.
התעוררנו בשש וחצי, שתינו קפה והתקפלנו, ואז נסענו לאסוף חבר שהצטרף אלינו ליום הזה והשאיר את האוטו בסוף המסלול במנחמיה. בזכות זה יכולנו להשאיר את השק"שים והאוהל באוטו וללכת עם תיקים יותר קלים.
תחילת היום הולכת צפונה מכוכב הרוחות בין השדות ועוברת ליד מאגר מים של תחנת אגירה שאובה (מעין בטרייה ענקית שעובדת על בסיס העלאת מים למאגר גבוה בשעות לילה עם עודפי חשמל והורדה שלהם חזרה בשעת הצורך תוך הפקת חשמל בטורבינות הידרואלקטריות). ויורדת לתוך נחל תבור. הירידה יפה מאוד, העשב הצהוב מאתמול מתחיל קצת להוריק ויש כל מיני חיות בר שמסתובבות בשמורה (אנחנו ראינו כמה צבאים וזאב). בניגוד למסלול מאתמול שהלך בתוך ערוץ נחל יששכר יחסית הרבה, כאן השביל רק חוצה את הנחל ומתחיל לעלות חזרה בגדה השנייה. העלייה מאתגרת מאוד אבל יחסית קצרה ואחריה מתחיל אחד הקטעים הכי יפים בעיניי בשביל - רמת סירין.

ההליכה ברמת סירין היא אמנם במגמת עלייה אבל מתונה יחסית, נוחה ויפה מאוד כשלאורך כל הדרך השביל עובר בין מרחבי עשב ירוקים ומטעים, עם נוף מרשים לכיוון הר תבור וגבעת המורה, עצי אקליפטוס בודדים פה ושם, טורבינות רוח ושמים רחבים מעל. ההליכה הקלה יחסית באה טוב מאוד אחרי העלייה מנחל תבור שמתחברת עם העייפות הכללית מאתמול, ואפשר לצבור קצת כוחות בהליכה מאוד נעימה ויפה.
אחרי הליכה יחסית ארוכה ברמת סירין מגיעים לדובדבן שבקצפת של המקטע הזה - מצפה אלות והחללית.
החללית היא מין מבנה מוזר שבעבר שימש להקרנת סרטים בקיבוץ אפיקים, והועבר למצפה שעל הרמה, לנקודת תצפית מרהיבה שמשקיפה על הגליל התחתון, הכנרת וצפון עמק המעיינות. החללית היא מקום אידיאלי לקפה וארוחת צהריים ושם גם אכלנו (אפילו שהגענו לשם קצת מאוחר וכבר היינו רעבים). קצת מזרחה מהחללית מגיעים לנקודת שיא הגובה של הרמה ממנה התצפית לכיוון מזרח - לעמק המעיינות ולגלעד - מעט יותר טובה, ומשם השביל מתחיל לרדת למנחמיה.

אמנם בשלב הזה כבר היינו באס"ק של היום והרגשנו את סוף המסלול קרוב, אבל הירידה היא לא קצרה בכלל ומיוחדת מאוד. בנוסף לנוף שנשקף לאורך רוב הירידה, היא עוברת למרגלות מצוקים מרשימים, בתוך ערוץ קניוני ובין מדשאות ועצים ירוקים שמשכיחים לגמרי את הצהוב של אתמול.
בסוף היום מגיעים למושבה מנחמיה מכיוון צפון מערב. השביל מקיף את המושבה מצפון אבל אנחנו דילגנו על החלק הזה (3-4 קילומטר) ונסענו להביא את האוטו חזרה מכוכב הרוחות. הקמנו את האוהל על גדות הירדן ליד מנחמיה בשמורת מורד הירדן.
בשמורה אין מים לשתייה אבל אפשר לישון גם על השביל ליד מנחמיה (ואם אין אוטו זה הדבר הסביר לעשות) ולמלא מים במושבה (וכנראה גם לקנות שם אוכל).

סך הכל זה יום קשה (יותר מ-22 קילומטר) וצריך לבוא אליו מוכנים ולהתחיל מוקדם, אבל הוא גם יפהפה ושווה את זה לחלוטין.

יום רביעי - ממנחמיה לנווה אור

יום קל וקצר אחרי היומיים האחרונים.
התעוררנו, שתינו קפה והתארגנו ואז יצאנו לאורך הירדן עם השביל.
השביל הולך לאורך נהר הירדן ובצמוד לגדר הגבול, מקיף את אי השלום וממשיך דרומה בעמק. לאורך הדרך אפשר לראות את עמדות השמירה הירדניות ואת החיילים היושבים בהם, וגם את האתרים ההיסטוריים של הירדן באיזור הזה - נהריים, תחנת הכח של פנחס רוטנברג, מסילת ותחנות רכבת העמק וגשר הישנה.
התוואי מישורי ונוח והנוף ייחודי ויפה, וההליכה באה טוב כשחרור אחרי היומיים הקודמים. השביל עובר בתצפית יפה על גשר הישנה בה כתוב גם סיפור פיצוץ הגשרים שבמקום, ואז יורד אל האתר עצמו. משם ממשיכים דרומה לכיוון המשטרה הבריטית של גשר. באיזור הזה השביל עובר בין מדשאות יפות ועצים גבוהים שנותנים צל, ועצרנו שם לשתות קפה.
השביל ממשיך דרומה בדרכי עפר נוחות. לאט לאט הפרדסים של העמק הופכים לשדות ולבריכות דגים, השמים מתמלאים ציפורים ומתחילים לראות את מטוסי הריסוס עפים בגובה אפסי מעל השדות ועושים פוזות למטיילים.

זאת הליכה קצת מונוטונית אבל מאוד מהנה, שהשתלבה אצלנו עם אווירת הסוף של הטיול.
בהמשך עברנו על גשר רכבת העמק מעל נחל תבור ואז גילינו שבגלל העבודות על המאגר התחתון של תחנת האגירה השאובה (שראינו אתמול) תוואי השביל השתנה. חזרנו חזרה על הגשר ועברנו מתחתיו כדי לעבור בתוך הנחל קצת מזרחה משם. עברנו יחפים בנחל ומשם כבר עברנו לסנדלים למשך הקילומטר וחצי האחרונים.
סיימנו את ההליכה מחוץ לקיבוץ נווה אור שם שתינו קפה ואז עליתי על אוטובוס בחזרה למנחמיה כדי להביא את האוטו.

היה יום קל ומוצלח, עם נופים מאוד ייחודיים לחלק הזה של הארץ, חוויה קצת מוזרה של לטייל ממש על כביש המערכת בצמוד לגבול עם ירדן וסיום נהדר לטיול לא קל אבל מצוין!

טיפים

• למלא מים כשאפשר - יש מקטעים ארוכים שאין בהם איפה למלא מים וברוב המקומות לישון בהם גם אין.
• להביא אלתוש - יכול להיות קריטי בלילות.
• בהרבה מקומות אפשר לעשות שינויים קטנים במסלול.
• ניווט - השביל מסומן טוב מאוד בשטח וכן במפת סימון שבילים מספר 3 ובעמוד ענן. ניסיתי לדקור את המסלול גם במפה של סיפור הדרך הזה אבל הוא כנראה לא מושלם. בכל מקרה אפשר להסתדר בלי מפה פיזית אבל כדאי לוודא את עצמכם מדי פעם כדי לא להתברבר יותר מדי.