חוצה ישראל באופניים (כמעט)

מבוא

אז אחרי כמה שנים טובות בצבא השתחררתי ורצה הגורל ויצא דווקא בתקופת הקורונה. חו"ל עוד היה סגור, ומרץ זה הזמן הכי טוב לטייל בארץ. חיפשתי חוויה מאתגרת אבל לא רציתי להתחייב לחודשיים בשביל ישראל, וגם חיפשתי חווית טיול שונה ממה שמכיר, והכי חשוב - שיהיה סוג של "מסע" עם יעד.
אז עלה לי הרעיון של רכיבת אופניים ארוכה. היעד - אילת. נק' התחלה - הבסיס, ביום השחרור.
שלוש שעות אחרי שגזרתי חוגר כבר הייתי בדרך לאילת.

התוכן כאן יתעסק פחות במסלול עצמו ויותר בהכנה הכללית, בניית המסלול, טיפים וכו', מכמה סיבות:
1. כנראה שהמסלול שבניתי הוא לא הכי יפה או הכי קל או הכי זורם אלא פשוט המסלול שהתאים לי המקומות שבהם רציתי לעבור והנקודות שבהן רציתי להתעכב.
2. קצב וחלוקת ימים - בגלל שכושר פה הוא פקטור משמעותי רוכב אחד יתכנן 100 קילומטר ליום ולמישהו אחר יתאים 40-50 ק"מ. בנוסף בגלל הקצב הגבוה בצפון ישנתי לפעמים אצל חברים ומשפחה כך שגם זה היה שיקול בבחירת מסלול.

לסיכום - הסיפור דרך הזה נועד בעיקר לתת לכם רעיונות וטיפים יותר מאשר מסלול לרכב לפיו.

ציוד

בשונה מטיולים בארץ "ציוד על הגב" סטייל שביל ישראל או כל מסלול של כמה ימים כאן קצת יותר קשה לאלתר, למרות שבהחלט אפשרי, וכדאי להצטייד כמו שצריך בעיקר באופן העמסת הציוד.
כן, אפשר פשוט לקחת את התיק 50 ליטר שלכם ולרכב כשכל הציוד על הגב אבל פחות מומלץ.
אז מה כן?

אופציה א' - "טורינג" (TOURING)
מדובר על סגנון רכיבת מסע של כביש ודרכים סלולות בעיקר, הציוד נישא על תיקי צד וסבל קשיח מאחור ואפילו מלפנים.
יתרון: מאפשר לקחת כמות גדולה ציוד, מה שמתאים יותר למסעות ממושכים במקומות נידחים.
חסרון: מתאים יותר לדרכי עפר נוחות ולא בטוח שיחזיקו מעמד בדרכים קשוחות (טכניות) ובסינגלים. למרות שאם הנסיעה לא פרועה זה בחלט סביר.
בארץ לדעתי אין כל כך סיבה לרכב בסגנון הזה כי א' לא צריך לקחת הרבה ציוד, אפשר להיות מינימלסטים יחסית ולתכנן נכון את נק' ההצטיידות במים ואוכל. ב' כי לדעתי אם כבר לטייל בארץ אז כבר להכנס עמוק לשטח ולא יהיה אפשרי להימנע מדרכים שדורשות רכיבה טכנית.

אופציה ב' - בייקפאקינג" - שילוב של BIKE ו-BACKPACKING.
הכוונה כאן היא להעמסת ציוד לרכיבה ממושכת על אופני שטח.
התיקים הם יעודיים והשניים שלרוב משתמשים בהם הם בכידון ומאחורי המושב. אפשר לקחת ככה פחות ציוד אבל יותר קל לרכיבה טכנית. האופניים שוקלות פחות ולכן מתמרנות טוב יותר, והציוד עמיד יותר לזעזועים.

יש עוד המון דרכים לקשור כל מיני ציוד, לחבר למזלג וכו' מוזמנים לקרוא יש המון מידע באינטרנט.
אני התארגנתי על כמה תיקי בייקפאקינג, חלק קניתי בארץ (יש ברוזן ומינץ) וחלק השאלתי.

הסידור שלי היה כזה:
תיק אוכף
תיק לכידון
שקש בכידון (נפרד מהתיק, בין הכבלים לכידון כדי שהתיק לא יכופף אותם)
תיק בתוך המשולש של האופניים
תיק גב של 32 ליטר - רוב הטיול היה דיי ריק במיוחד בצפון
תיק קטן על הצינור העליון צמוד לכידון - מאפשר גישה לציוד תוך כדי רכיבה
בקבוק מים של ליטר על מחזיק בקבוק ופנימית חלופית וכלי עבודה על המחזיק מים השני

מלבד מציוד טיול הרגיל - שק"ש מזרון (עדיף מתנפח) וכו' יש ציוד תיקון בסיסי שמומלץ מאוד ואפילו חובה לקחת:
1. משאבה
2. סט אלנים
3. מפרק חוליות וחוליית חיבור לשרשת. שווה לקחת אפילו 2 חוליות
4. מברשת שיניים ושמן לשרשת - למקרה שעברתם בבוץ וצריך לנקות ולשמן - שרשרת צריך לנקות ולשמן יחסית הרבה במיוחד בתנאי חורף
5. לפנצ'רים - תולעים ומיכל co2 לטיובלס או פנימית ג'יפה

נוספים:
קסדה
כפפות רכיבה
פנס לרכיבה
מכנסי רכיבה
משקפי שמש - חשוב!
גרביים למהלך היום וגרביים חמות ללילה
חולצה ארוכה מנדפת


מים - בצפון סחבתי בערך ליטר וחצי - אין צורך ליותר רק לתכנן קדימה את נק' מילוי המים. בדרום כבר היה לי אופציה למלא באזור ה-5 ליטר. הספיק בקושי ליום וחצי רכיבה. בדיעבד הייתי לוקח יותר בעיקר כדי לרכב בראש שקט ולא להיות לחוץ על תחנת מילוי המים הבאה.

באופן כללי כדאי לעשות בדיקה על תחנות הדלק ובאיזה ישוב יש מכולת בשביל למלא אוכל ומים. תעזרו בעמוד ענן להבין אם יש בחניונים ברז או לא אבל תמיד תתכננו ספיירים למקרה שהברז לא עובד.

בניית מסלול

שביל ישראל לאופניים? קיים! טוב כמעט.. כרגע בנוי ומסומן מערד לנווה זוהר ומשדה בוקר עד אילת. השאר מאמין שנראה בשנתיים שלוש הקרובות.
לשביל כבר קיים אתר מושקע - קישור בסוף הסיפור דרך.
הרבה מהשביל הוא בסינגל בנוי טוב מאוד ושומר על שיפוע רכיב בעליות ע"י סרפנטינות. ובירידות הוא בנוי בצורה זורמת לרוב עם הגבהות "ברמים" בסיבובים וטרסות כשרוכבים על מדרון.
לא הכל דבש ויש לו קטעים דיי משמימים כמו 50 ק"מ בין פארן לנחל קטורה (כדי לעבור אזורים לא רכיבים/שטחי אש או סתם התנגדות של רט"ג?).
בכל מקרה אני עליתי עליו רק באזור חאן בארות. עד אז בניתי לעצמי את המסלול.

אגב - באתר מופיעים גם קטעים מתוכננים וחלקם הלא קטן ממה שראיתי הוא שבילי עפר כך שכבר עכשיו יכולים לרכב לפי השביל.

את המסלול אפשר לראות במפה ושמתי גם קבצי GPX.
במה התחשבתי בבניית המסלול:
1. נק' שאני רוצה לעבור בהם - אזורים מעניינים, תצפיות, מעיינות וכו'.
2. נק' הצטיידות - ישובים תחנות דלק.
3. דרכים - לא כל הדרכים קל לרכב בהם. וההבדל בין דרך טובה לדרך לא טובה (כמו דרך דשדשית בנגב) יכול להשפיע פי 4-5 בקצב הרכיבה. כך שכל עוד אין לי סיבה טובה לרדת חיפשתי דרכים שלא אסבול לרכב בהן - דרכי נוף, דרכים בוואדיות ודרכים שמתאימות לרכב פרטי יכולים לתת ראש שקט יחסית עד הנקודה המעניינת הבאה.

ניווט:
למי מאיתנו שחסיד של מפות סמ"ש קשיחות אז צר לי לאכזב אבל זה מאוד לא מתאים לאופניים. כמות המפות שצריך לקחת היא גדולה ואם רכבתם ביום 100 ק"מ סביר שתחליפו 2 ואפילו 3 מפות ביום..
סיבה נוספת היא קצב ההתקדמות והצורך בזמינות גבוהה של המפה מול העיניים, בשאיפה בלי לעצור את הרכיבה.
הכי טוב לדעתי זה טלפון מורכב על הכידון עם מפות באוף-ליין. יש הרבה אפליקציות טובות חלק חינמיות וחלק לא. אני השתמשתי באפליקציית locus maps שבה אפשר להוריד את המפה לטלפון (מפה של osm כמו israel hiking). כמובן לקחת מספיק בטריות לגיבוי שלא תישארו בלי מפה..
בנוסף מאמצע הטיול השתמשתי בשעון סונטו שטענתי אליו את השביל של אותו יום, וכל ערב הייתי מתכנן את המסלול למחרת בטלפון, יוצר קובץ GPX ומעלה לשעון. הניווט עם השעון היה לי מאוד נוח וחסך לי סוללה בטלפון. החסרון הוא כמובן שהייתי פחות מודע לסביבה כשהשעון רק מציג את השביל ללא מפה..

הכנה פיזית

כמו כל טיול ארוך כדאי להגיע בכושר טוב. באופניים הנושא הזה מתחדד כמובן. לצערי למרות שאני משתדל לרכב יצא לי בתקופה שלפני הרכיבה לרכב פחות ובאמת הימים הראשונים היו קשים. אם הגעתם לא בכושר לא נורא רק תדעו לתכנן את הימים הראשונים שיהיו יותר קלים וקצרים.

ועכשיו הגיע הזמן לדבר על הנושא הכי כואב - הישבן. גם אם אתם רגילים לרכיבות של שעה שעתיים, לשבת על האוכף 6-8 שעות ביום זה קשוח. מאוד.
אז א' תכינו את עצמכן מנטאלית במידה ואתם לא מורגלים. ב' תשקיעו במושב ובמכנסי רכיבה טובות. זה יעשה כנראה את ההבדל בין לסבול ללסבול פחות...

חלק 1 - רמת דוד עד גוש דן

יום 1 - רמת דוד לעספיא. 28 ק"מ
נק' ההתחלה של הטיול שלי היה שער בסיס רמת דוד שבו שירתתי. התחלתי אחרה"צ אחרי כל הבירוקרטיה של השחרור בתקווה להגיע לפני החושך. כמה תמונות של פרידה מהבסיס של האופניים על רקע שלט "ברוכים הבאים" ויצאתי לדרך. בגלל שלא תכננתי מתי אשתחרר (טוב אולי קצת) יצא שהשבוע הראשון היה גשום מה שנתן פתיחה דיי קשוחה לטיול. התחלתי ברכיבה לאורך הקישון שהיה דיי מוצף בגשמים, משם עליה על כביש טבעון-יקנעם (הבוץ הקשה על התכנון המקורי לרכב בשדות של העמק). עליה לא קלה מהאזור תעשיה למוחרקה ומשם לעספיא בדרך נוף כרמל. בעספיא גרה אחותי ושם ישנתי.

יום 2 - עספיא לחבצלת השרון. 80 ק"מ
היום השני היה אמור להיות דיי פשוט, לא תכננתי בדיוק את נק' הלינה כי לא כ"כ ידעתי כמה אספיק. התלבטות שתהיה לי כמעט בכל יום, וכמעט תמיד תכננתי פחות ממה שרכבתי. בתור מישהו שמטייל יחסית הרבה ברגל לתכנן לישון בעוד 80 או 100 ק"מ זה קצת מפחיד. בנוסף לא היה לי מקום שידעתי שיהיה טוב לישון ככה שהעדפתי לרכב ולהתחיל לחפש לקראת הערב.
התחלתי בירידה בנחל אורן ועליה בכביש למלון יערות הכרמל. משם המשכתי לכיוון עין הוד ודרך היישוב התחברתי לשביל ישראל.
רכיבה דרומה לאורך שביל ישראל עליה בנחל מערות לכרם מהר"ל ודרך יער עופר עד זכרון יעקב. הפסקה קלה בעין צור (מומלץ!) והמשך לאורך שביל ישראל דרך ג'סר א-זרקא עד החוף. החלטתי לנסות את מזלי ברכיבה על החוף עד קיסריה. כמה תובנות בעניין:
-לרכב על החול קשה עד בלתי אפשרי.
-מפתה מאוד לרכב על קו המים אבל המלח ממש מזיק לאופניים.
- הקטע הזה לפחות יפה מאוד. גם החוף יפה וגם אמת המים.
אז בסך הכל לא ממליץ על חוף בכלל ולמצוא קטעים אחרים, חוץ מהטעימה הזו (4 ק"מ) ומקסימום להוביל את האופניים ביד.
אגב באופן כללי לקחת את האופניים ביד כמה ק"מ זה לא נורא בכלל (כשלא בעלייה) ואם זה מה שצריך כדי להגיע לנקודות מעניינות לדעתי שווה את זה.
המשכתי לדשדש בשבילי עפר ובשביל ישראל עד חבצלת השרון שם מצאתי נק' לישון בסמוך לישוב.
בלילה הזה ירד עלי גשם והייתי לא כ"כ מצויד לזה. למזלי יש לי חברה מקסימה שהגיעה (באמצע שבוע עבודה!) לישון איתי וגם הביאה אוהל. אלופה.

יום 3 - חבצלת השרון עד הוד השרון. 58 ק"מ
אחרי כמה ימים של גשם והתמודדות עם בוץ, חול, רטיבות וחריקות שרשרת החלטתי שקו החוף היה נחמד אבל אני לא מתכוון להתעכב באזור יותר מידי והדרכים היו מאוד בוציות והקשו מאוד על ההתקדמות. לכן רוב הדרך עשיתי על כבישים (מלבד האזור של געש) - דרך הרצליה תל אביב ופארק הירקון ומשם, במקום דרך הירקון המתבקש והמאוד בוצי, נסעתי דרך פתח תקווה עד לבית של חברה שלי שגרה באזור.
בסוף הבנתי שעם כל הרבאק לטייל הדבר הנכון לעשות הוא לנוח קצת ובעיקר לתת לאדמה קצת להתייבש אחרי כמה ימים גשומים.

חלק 2 - גוש דן עד ירושלים

יום 4 - הוד השרון עד עין וורדא. 50 ק"מ
חצי יום רכיבה לאורך שביל ישראל. לאחר בוקר ארוך והתארגנות מחודשת יצאתי מהבית של חברה שלי לאחר יום מנוחה ואפילו גנבתי עוד כמה שעות שמש חזקות בבוקר בתקווה שייבשו את הבוץ.
אכן השמש עשתה את שלה ורכיבה לאורך הירקון הייתה חלקה כמעט לגמרי. שביל ישראל רץ לארוך כביש 6 ועובר מספר פעמים מתחת הכביש ותופר גבעות קצת. התמקדתי בצד המזרחי (והפחות מתועש) של כביש 6.
משם דרך שבילי עפר וחציה של אזור תל חדיד ובן שמן. אחרי כמה ימים דיי בודדים בשטח להגיע ליער של גוש דן הייתה חוויה מעניינת וכבר התגעגעתי לשקט שליווה אותי בימים לפני. באזור בן שמן חברה שלי הצטרפה אלי לרכיבה קצרה וארוחת צהריים. משם המשכתי לעין וורדא שליד כפר בן-נון וישנתי בחורשת חרובים ליד (עין וורדא עצמו לא מזמין לשינה כ"כ).

יום 5 - עין וורדא לירושלים. 55 ק"מ
רכיבה למנזר בלטרון וארוחת בוקר ותצפית מהמבצר הצלבני שמעל המנזר. משם המשכתי בדרכי נוף טובות לאשתאול ולחניון שבתחילת נחל כסלון קרוב לכביש 38. בחניון יש גם ברז מי שתיה.
משם במעלה נחל כסלון עד עין לימון, בהחלט סיום מרענן לעלייה הארוכה. טבילה קצרה והמשך לארוחת צהריים באבו גוש (בעצם היתה המסעדה הראשונה שלי מאז נפתחו המסעדות לאחר הסגר השני והשלישי...)
עוד טבילה בעין נקופה ועליה קצרה אך קשוחה למבשרת. משם ירדתי בשביל הירוק של נחל חלילים (הערה - השביל הוא שביל להולכי רגל וכולל מדרגות וחלקים מסוכנים לרכיבה. בשישי שבת עמוס במטיילים ולכן צריך למצוא דרך עוקפת).
הייתה לי התלבטות איך להכנס לירושלים ובסוף בחרתי בדרך הלא רכיבה והיותר מעניינת בעיניי של לעלות דרך הכפר ליפתא ועין ליפתא. העליה לא רכיבה אבל שווה את זה.

ביקור קצר בעיר העתיקה ורכיבה בשוק ובסמטאות (אבל אי אפשר להכנס לכותל עם אופניים מסתבר..)
קצת סידורים להמשך הטיול ולילה אצל חברים שגרים בעיר, לארוחת ערב הצטרפה גם החברה ועוד חבר. הכי קרוב למסיבת שחרור.

חלק 3 - ירושלים עד ערד

יום 6 - ירושלים לבית גוברין. 62 ק"מ
אז אחרי ארוחת ערב מושקעת עם חברים ועוד אחרות בוקר פנקייקים לא רציתי להמשיך אבל אין ברירה והנחמה שלפחות מצפה לי ירידה ארוכה לשפלת יהודה.
התחלתי ברכיבה לאורך פארק המסילה והתחברתי לשביל ישראל איתו המשכתי בכיוון כללי עד עמק האלה. מלבד העליה מנחל שורק לצור הדסה הכל במגמת ירידה. בדרך יש כמובן מספר מעיינות ואפשר לבנות המון ווריאצות של מסלולים שיעברו בהמון מעיינות אחרים.
בעמק האלה נפרדתי משביל ישראל כדי לרכב באזור עדולם לנחושה שזה חלק יותר מעניין בעיניי. האזור ממש יפה בתקופה הכל ירוק ופורח הזו ומלא בחירבאות ומערות.
למעוניינים יש שם סינגל מוצלח מאוד של קק"ל שחוצה את האזור הזה מצפון לדרום ועובר בכמה נק' יפות.
משם רכיבה קצרה על הכביש לבית גוברין למכולת ולמלא מים ולינה באזור ה"ווילה" שדרומית לקיבוץ.

יום 7 - בית גוברין לסנסנה. 75 ק"מ
המשכתי בכיוון כללי דרומה דרך מספר חורבות. נחמד לראות איך השפלה משתנה מהר והחורש הופך לצמחיה נמוכה ועשב. במקום לנסוע דרך נחל גוברין ששם שביל ישראל עובר המשכתי עד נחל אדוריים. לפי המפה זה שטח אש אבל ממה שנראה בשטח החלק המסוכן נמצא דרומית לנחל. איתו המשכתי עד החיבור עם שביל ישראל ולנחל שקמה. ממליץ לעשות קפיצה קטנה לחוות פיליפ למילוי מים.
המשכתי לתל נגילה לתצפית והפסקה, למרות שהעץ כבר לא שם (אל דאגה החברה מהפלמ"ח שתלו עץ חדש, כרגע הוא צוציק). המשך הרכיבה עד סנסנה הייתה בעיקר מנהלתית בשבילי, בעיקר כי קפצתי ללהבים לחנות אופניים להצטיידות.
נק' נוספת למלא בה מים במהלך היום היא בתחנות דלק - מדרום לשמורת פורה או בית קמה.
בסנסנה ישנתי בבקתת השבילסטים, מקום באמת מיוחד ומושקע, סחתיין למי שהגה ובנה.

יום 8 - סנסנה לערד. 50 ק"מ
גם יום קצר יחסית כי הייתי צריך לנסוע בשביל איזה בירוקרטיה.
היום כולל טיפוס לא קל להר עמשא לאורך שביל ישראל, לא רציתי להתעכב מידי לכן בחרתי בדרך הנוף (סמ"ש כחול) כדי לא לתפור סתם יחד עם שביל ישראל, למרות שרובו דרך עפר.
מהר עמשא אמור להיות נוף מרשים אבל אני נפלתי על יום אביך וחם כך שלא התעכבתי והתחלתי בירידה הטכנית דרך המעלה הרומי. השביל כולל מדרגות של 30-40 ס"מ ולרוכבים טכנים הוא רכיב כולו במידה שהציוד שלכם יושב טוב על האופניים. בכל מקרה להזהר..
מים מילאתי במהלך היום בקצה הדרך הכחולה בחניון הזית.
המשך הרכיבה דרך תל ערד ופארק ערד עד העיר.

חלק 4 - ערד עד מצפה רמון

יום 9 - ערד לצומת הערבה. 82 ק"מ
לאחר סופ"ש עם חברים באזור ים המלח ומנוחה קלה, יצאתי לדרך. במקור תכננתי להמשיך ישר לדימונה וירוחם אבל אחרי המלצות על הקטע משביל ישראל לאופניים שיורד לים המלח בחרתי להשאיר את המכתש הגדול לטיול אחר.
המקטע הזה בשביל ישראל עדין לא מחובר לשאר השביל לאילת נכון לאמצע 2021. מדובר במקטע של יום והוא כנראה המקטע הכי מושקע בשביל. יורדים כמה מאות מטר בשביל שכמעט כולו זורם מאוד' בנוי uמתוחזק בצורה בהחלט מרשימה. אישית אני פחות התחברתי כי מרגיש שהשביל פחות חלק מהנוף ויותר בנוי "עליו" ועשו מאמצים של בניה על מנת שהשביל יהיה כמה שיותר זורם - מתבטא בעיקר בהגבהות בסיבובים וסרפנטינות בעליות ובירידות שחותכות את צלע ההר. היתרון - גם בשטח גאוגרפי קשוח, השביל רכיב ושומר על שיפוע סביר גם בעליות.

פן נוסף שכנראה מפריע רק לי (וזה נכון בכללי לסינגלים) זה הצורך להיות מאוד חד - אי אפשר להוריד עיניים מהשביל או לשקוע במחשבות. שניה אחת לא בריכוז ואתה מוצא את עצמך במהירות גבוהה בשדה אבני צור לא רכיבות, בסכנה ממשית להתרסק.
אגב במקטע הזה באמת יש יחסית הרבה חילוצים של רוכבים שמתרסקים. אז טיפ קטן - למרות שמפתה לפתח מהירות, סעו לאט.

מחלק גדול מהשביל יש תצפיות יפות לים המלח ובאופן כללי הרכיבה באזור מרשימה. בסוף השביל יורדים את מעלה זרון עם מקטע קטן אחרון ברגל, ומגיעים לגב זוהר.
בנק' הזו נשאר לי עוד הרבה שעות לשקיעה והחלטתי להמשיך לרכב עוד קצת. עליתי בנחל פרצים המומלץ מאוד ואז בשביל המסומן שמתחתית למצוק עד אזור צומת הערבה.
לאחר היציאה מהשמורה מצאתי וואדי נוח לישון בו מתחת עצי שיטה ומוגן מרוח.

יום 10 - צומת הערבה עד נחל שרף. 67 ק"מ
את הבוקר פתחתי בעליה בכביש לכיוון דימונה עד השביל האדום לכיוון המכתש הקטן. משם רכיבה בדרך הג'יפים בנחל צין שזורם אבל בשפכים לצערנו. השביל לא קל ותופר יחסית הרבה עליות.
משם רכבתי לכניסה למפעלי צין למילוי מים אחרון לפני מצפה רמון. הברז בחניון מטיילים לא עובד אז ביקשתי מהשומר בכניסה למפעל.
כדי להגיע לנחל שרף עוקפים את המפעל מצפון. במספר מקומות יש שלטים של אין כניסה אך במקביל יש שילוט לתחילת נחל שרף. השבילים שם משתנים מידי פעם אבל בגדול המטרה להגיע לשביל שהולך לאורך המסילה. אחרי החיבור עם נחל שרף המשכתי עוד קצת (לא בדרך המסומנת שעולה ויורדת סתם) כדי לעלות לרמה מנחל חגור.
העליה בנחל חגור רכיבה ברובה (באופן שהפתיע אותי מעט). עד שמגיעים לשביל האדום. לא צריך להכנס לשמורה ע"מ להתחבר לשביל האדום.
בלילה הזה ישנתי באפיק נחל שרף בחיבור שלו עם השביל האדום.
אם אתם לא לחוצים בזמן והגב העליון של השרף מלא, מאוד מומלץ לבקר בו (ללא האופניים).

יום 11 - נחל שרף למצפה רמון. 35 ק"מ
במקור תכננתי לרכב בשביל הכחול לבקעת אבו טריפה. אבל גם מהמפה נראה שהשביל תופר הרבה עליות וירידות לא עובר במקום מאוד מעניין ולאחר ניסיון מוצלח עם הנאקב של חגור החלטתי לנסות משהו אחר. לא ארחיב עליו פה כי היה לא מאוד רכיב.
משם רכבתי לשביל השחור שרץ לאורך שפת המכתש עם מספר תצפיות לאורך השביל (בחלק המזרחי).
הסינגל של שביל ישראל נמצא במקביל אליו אבל החלטת לוותר עליו כדי לא לרכב הפוך מכיוון התנועה. מה גם שהשביל השחור באמת נחמד לרכיבה בסה"כ.
למצפה רמון הגעתי אחר הצהריים לקצת קניות אוכל והורדת פאניקה בפלאפל המקומי.
את הלילה ישנתי אצל חברים בעיר.

חלק 5 - מצפה רמון עד אילת דרך שביל ישראל לאופניים

החלק הזה בטיול היה למעשה על שביל ישראל לאופניים. במקור רציתי לבנות לעצמי את השביל עד לאילת אבל וויתרתי בגלל מספר סיבות:
- אין לי את הניסיון בתכנון טיולי אופניים באזור. זה שטח קשה ושבילים של עשרות ק"מ יכולים להתגלות כלא רכיבים (כמו דרך העפר בנחל נקרות).
- אילוץ לסיים את הטיול עד 4 ימים.
- שטחי אש שמגבילים מאוד את היצירתיות בנגב באמצע שבוע.
- הגורם הכי חשוב - יש איזשהו שקט ורוגע שחלק תכנון המסלול יורד מהראש ואפשר להתרכז ברכיבה.

יום 12 - מצפה רמון ליהל. 125 ק"מ
בגלל שלאורך שפת המכתש רכבתי, ירדתי בכביש במעלה העצמאות והתחברתי לשביל באזור חאן בארות.
השביל דיי זורם מלבד החציות בנחל נקרות. אחרה"צ הגעתי לפארן שם יש גם מכולת. לאחר מילוי מים החלטתי לרכב את הקטע המשמים של 40 ק"מ מזרחית לכביש 90 ליהל לקראת ערב ולתוך החושך, כי באמת חבל לבזבז את שעות האור על המקטע הזה. המזל שזו דרך טובה ואפשר לרכב בה מהר.
זהירות! ממש לקראת יהל חוצים את המטעי תמרים של היישוב. המון קוצים גרמו לי לפנצ'רים בשני הגלגלים ושמעתי מעוד רוכב שחטף הרבה קוצים ממש שם. שימו לב.

יום 13 - יהל לחולות כסוי. 34 ק"מ
יום רכיבה קצת שהתחיל בניסיונות לתקן את הפנצ'רים ונגמר בנסיעה לאילת עם שני גלגלים כדי למלא ג'יפה ולנפח בלחץ גבוה (רכבתי עם טיובלס וללא מיכלי גז רק תולעים).
התחלתי לרכב ב-14:00 והגעתי לחולות כסוי עם השקיעה. ממליץ אם אתם ישנים באזור לישון בחניון שליד שחרות שם יש גם מים.

יום 14 - חולות כסוי לאילת. 92 ק"מ
יום ארוך עם מקטעי שביל קשים יחסית.
המקטע משחרות לבאר אורה ממש יפה. כמה טיפים ותוספות מומלצות:
מומלץ לשנות טיפה את המסלול בשביל לעבור בגב עשרון (אם מלא כמובן).
בבאר מילחן יש ברז מילוי מים לשבילסטים שהרט"ג מתחזק.
יש תצפית יפה מהר ברך אל בקעת תמנע. מוסיף עליה אחרי עלייה ארוכה ממילא אז אני וויתרתי, אבל אומרים ששווה.
בירידה בנחל עתק מומלץ לרדת ברגל לגבי עתק (אם מלאים כמובן) מקום מאוד מומלץ. הסתרתי את האופניים מתחת לדרך עפר בתחילת השביל שיורד משם. סה"כ הליכה של כרבע שעה לכל כיוון.
המקטע האחרון מבאר אורה לאילת לדעתי דיי מיותר וממה שאני חוויתי חלק גדול ממנו לא רכיב בגלל דשדש. בדיעבד היה עדיף להמשיך בשביל האדום (הקצאא) וממנו לחתוך לכביש, אולי אפילו לפני. את הרי אילת תשאירו לטיולים ברגל.

מסיימים בחוף החשמל. נסיעה קצרה למרכז העיר לפיצה של סוף. את הלילה עשיתי בחוף הדרומי שם מותר לישון בלילה.

סיכום

900 ק"מ וקצת יותר מ-14 ק"מ טיפוס מצטבר מתפרסים על שבועיים נטו של רכיבה.

אופניים זה דרך שונה לטייל שביל ארוך וזה בהחלט לא מתאים לכל אחד. אבל אם החלטתם לעשות את זה אני בטוח שתהיה לכם חוויה מצוינת.
האופניים בשילוב העצמאות של להיות עם כל הציוד עליך, נותנים תחושה של חופש. המרחקים פחות משמעותיים מאשר בטיול רגלי, כמעט כל שביל אפשר לסוע בו, ובכל נק' שרוצים עוצרים ללילה.

טיפים

• מומלץ צמיג רחב יחסית - 2.4 ומעלה (אני הייתי עם 2.2) גם נוח יותר לנסיעה על דרכים בעיתיות, וגם עמיד יותר בפנצ'רים. בא כמובן על חשבון יעילות ומהירות אבל באנו לטייל לא לנצח.
• אוהל - תלוי מאוד בעונה. אני לא לקחתי אוהל נגד גשם והיה דיי טעות (למזלי בלילה שיירד עלי חברה שלי הצטרפה אלי והביאה איתה אוהל) השיקול המרכזי היה המקום והמשקל והצורך לצמצם כמה שיותר, גם על חשבון נוחות. בסוף מצאתי את עצמי עם אוהל רשת בלבד של MSR ללא מוטות שהגן עלי נפלא מטל קצת רוח והרבה יתושים, עם אופציה לאלתר כיסוי גשם מפונצ'ו.
• סוללות גיבוי - איכשהו בשונה מטיולים אחרים מצאתי את עצמי עם הרבה ציוד שצריך הטענה - טלפון, שעון, פנס ראש, פנס לכידון. התחלתי עם סוללה אחת של 10000 ובהמשך הצטיידתי באחת נוספת. בגלל שזה הניווט שלי זה משאב שצריך לנהל אותו כמו מים ואוכל. ממליץ מטען USB כפול כדי לטעון במקביל.
• מלאכי שביל - אני לא נעזרתי במלאכי שביל מלבד משפחה נחמדה בערד שהשארתי אצלה את האופניים כדי שאוכל לנסוע, ואת הבקתה בסנסנה שהיה לי חשוב לעבור שם בעיקר בגלל המלצות וכדי להטעין. ברוב המקומות זה גם קצת מיותר בגלל קצב ההתקדמות. למי שכן מעוניין יש רשימה של מלאכי שביל באתר של ויקישביל.
• צילום - הסתמכתי על המצלמה של הטלפון שלי אבל בגלל שהוא מחובר ואתה תוך כדי רכיבה פעמים רבות התעצלתי לעצור ולפרק את הטלפון מהמתקן. לכן יצא שמטיול הדיי ארוך יש לי מעט תמונות וזה דיי חבל.. אם יש לכם אופציה של גו פרו או משהו זמין וקטן זה ממש יכול לשפר את החלק הזה לדעתי.
• שטחי אש - על הנייר כל שטח אש חייב תיאום באמצע שבוע. בפועל יש מקומות שיותר בטוח ומקומות שפחות. נסו להתיעץ עם מטיילים. רק מקטע אחד של השביל בדרום עובר בשטח אש ודורש תיאום - בין נאות סמדר לשחרות.
• קרם הגנה אם אתם רוכבים עם מכנסיים קצרים - הזווית של הרגליים לשמש שורפת את העור ממש מהר. רלוונטי גם לחולצה אם רוכבים עם קצר.

קבצים מצורפים

• קובץ מצורף 1
• קובץ מצורף 2
• קובץ מצורף 3
• קובץ מצורף 4
• קובץ מצורף 5
• קובץ מצורף 6
• קובץ מצורף 7
• קובץ מצורף 8
• קובץ מצורף 9
• קובץ מצורף 10
• קובץ מצורף 11

קישורים חיצוניים

• אתר שביל ישראל לאופניים