(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

הרי אילת (כמעט) בלי שביל ישראל

שלושה ימים סולו בהרי אילת במסלול פחות מטוייל, על בסיס תחבורה ציבורית ומים קבועים של שביל ישראל.

תאריך הטיולFebruary 2022
משך הטיול3 ימים
עונה מומלצתחורף, ראשית אביב

מבוא

לפני שלוש שנים טיילתי עם חברים את חמשת הימים האחרונים של שביל ישראל, הידועים גם בכינוי EDT (הקישור מופיע למטה). השילוב של אזור יפה ומגוון, עוקבי מים לאורך הדרך וריבוי השטפונות השנה הוביל אותי לחזור.
הפעם החלטתי לבנות מסלול שיימנע כמה שניתן משביל ישראל במטרה לפגוש מקומות חדשים וגם להנות משקט מדברי (השביל באזור אילת הפך סואן למדי עם הרבה קבוצות) ובאמת רוב הזמן הייתי לבד לגמרי.
בניתי מסלול קשוח אבל יפהפה שמתחיל ומסתיים בנקודות נגישות לתחבורה ציבורית ו... יצאתי לדרך.

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום ראשון - סדקים, גבי עתק, נחל עתק

22 קילומטר
260 מ' עליה
690 מ' ירידה (רובה דרדרתית ומעיקה)
גב קפוא אחד בעומק 1.50 מ' שחייבים לעבור בשחייה.
***
אוטובוס לילה לאילת הביא אותי אליה בחמש בבוקר. היתה לי שעה וחצי לשרוף עד אוטובוס 392 לבאר שבע שיביא אותי לתחנה מסעף שגור/הר ברך וביליתי אותה עם בורקס מים מעולה וספר על הכורסא של בייקרי קופי מרקט (מומלץ!)

תחילת המסלול: תחנת אוטובוס מסעף שגור/הר ברך.
פתחתי את היום ב-4 ק"מ של הליכה מנהלתית דרומה על דרך העפר המסומנת אדום. אם יש לכם הקפצה עדיף לרדת על הכביש 3.7 קמ' קודם (ראו סימון במפה), וללכת רק 2 ק"מ על השביל הירוק עד לצומת השבילים אדום-ירוק-כחול. אני מתחילה ללכת ב-7:00.

שביל כחול למפל ולסדקים:
בצומת הדרכים אני בוחרת להמשיך במסלול הכחול, החדש יחסית, לכיוון המפל הדרומי של נחל עתק, הנוף נפתח פתאום והמסך הרחוק של הרי אדום נגלה בפעם הראשונה. ב-8:30 עוצרת על המפל, בתחתית שרידי מים מהשטפונות האחרונים. מכאן השביל עולה לכיוון צפון מזרח, ההתחלה שלו מעט מטושטשת אבל הוא הופך לברור. הדרך מלאה מאובנים, כיאה לאזור לא מטוייל. די מהר רואים את הסדקים היפהפיים, חלקם נראים כמנותקים לחלוטין ממצוק, אבל רוג'ומים מראים לחובבי הז'אנר איך לעבור ולהצטלם בפוזות שיחסירו להורים פעימה. אחרי הסדקים השביל הכחול חותך לצפון מערב כדי לחבור לירידה לעתק. השביל מתבסס על דרך ג'יפים ישנה ומתרחק מהמצוק, נראה שאפשר לנסות ללכת על המצוק ולהינות מהנוף, אבל יום ארוך לפני ואני בוחרת בדרך המהירה.

ירידה ות'מילת עתק:
בחיבור לשביל הירוק אני פונה מזרחה ומתחילה בירידה לערוץ האמצעי של נחל עתק. הירידה די תלולה, דרדרדתית ומתישה ואחריה הערוץ נפתח. ב-11:30 אני מגיעה למפל של הערוץ האמצעי של העתק. המעקף סביבו והירידה לערוץ עוד יותר דרדרתית ומתישה מהירידה הקודמת, אבל בסופה יש פרס - ת'מילת עתק מפכפכת ויוצרת שלולית יפה. אחרי מנוחה בתמילה נפרדים מהשביל הירוק ומטפסים לאוכף על השביל השחור. בירידה מהאוכף אני פונה ימינה על דרך עפר מסומנת כחול ולאחר קצת יותר מחצי קילומטר יורדת ממנו לשביל הירוק לכיוון הגבים.

גבי עתק והליכה עד חניון לילה רחם/עתק:
זהו הערוץ הצפוני ביותר (והשלישי) של העתק במסלול הזה, ויש בו גבים מאוד מרשימים שהתמלאו בתחילת ינואר ויישארו כך עוד חודשים ארוכים. אני מגיעה לגבים ב-12:30 כשהשמש בשיא הגובה, שוקלת לקפוץ למים העמוקים אבל עד שמתארגנת נהיה סגרירי. קראתי איפה שהוא שאת הגב האחרון חייבים לחצות במים ולכן אני מחליטה להסתכל מה קורה בהמשך לפני שאני שוחה בשביל הכיף. הערוץ יפהפה, הגבים עמוקים וצלולים ויש דרגיות ומעקות שעוזרים לעקוף. ואז... גב צר צר צר שקרן שמש לעולם לא תראה.
אני לוקחת את המים שלי כדי להוריד משקל מהתיק וחוצה פעם אחת כדי לבדוק את העומק. 1.50 מ' - המים מגיעים לצוואר שלי כשאני על קצות האצבעות והם מ א ו ד קרים. אני חוזרת לתיק ומצטערת מאוד שלא הבאתי שקית ניילון גדולה ועבה - התיק כבד מידי בשביל להחזיק אותו עם הידיים למעלה בעומק כזה. אני מוציאה חצי מהציוד, חוצה, חוזרת וחוצה שוב. סה"כ 5 פעמים.... ב-13:30 אני מאוד קפואה, ומאוד גאה בעצמי והכי חשוב עם תיק יבש.
את היציאה מהמעוק אני עושה כמעט בריצה, השמיים מטפטפים וקר. ואז אני נזכרת לעצור, להסתכל אחורה ולהפרד מהמעוק. אני קולטת שיש לידי בולבוסים יפהפיים וחוזרת לשיטה הבודדה. זאת הפעם הראשונה (ואולי האחרונה) שהקוואקר ממש ממש טעים לי P-;
המשך המסלול קליל, השביל הירוק חובר לשביל עפר כחול, הערוץ נפתח ומתמלא בשיטים יפיפיות. לקראת החיבור לערוץ נחל רחם אני שוב מסתכלת אחורה ונפרדת מנחל עתק עד הפעם הבאה. בשעה 16:30 אני מגיעה לחניון רחם/עתק, ממלאת מים ומחפשת פינה שקטה ומוגנת מהטפטוף ללילה.

יום שני - נחל שני, קניון אדום, גבי רחם

20 קילומטר
550 מ' עליה
330 מ' ירידה
קניון אדום אחד הומה אדם
***

אל נחל שני והקניון האדום:
התלבטתי לגבי העליה לקניון האדום המתוייר. התכנון המקורי היה להטמין מים עצמאית בחניון לילה הקניון האדום וגם לבקר בגבי סעיפים ששטפו לא מזמן. למרות שבסוף לא עשיתי את שניהם היה שווה.
7:30 בבוקר ואני מתחילה לעלות במעלה נחל רחם, על שביל ישראל לכיוון דרום, סוחבת מים ליומיים. שוב ערוץ רחב עם שיטים יפהפיות. בעיקר תופסות את ליבי שיטים חיות ומתות הכרוכות יחד. לאחר כארבעה קילומטר אני פונה מערבה לתוך ערוץ נחל שני, בסימון *ירוק* שחסר בחלק מן המפות. לאחר עוד כ-800 מטרים השביל הירוק חוצה שביל אדום. בנקודה זאת הטמנתי לעצמי את מחצית המים, אכלתי ארוחת בוקר והמשכתי במעלה הערוץ על השביל הירוק. די מהר הערוץ הופך להיות מבולדר. הסימון מאוד בולט, השביל לא ממש ברור, ופה ושם שלוליות מים תחת הבולדרים מרמזות על הגשמים האחרונים. העליה מאוד יפה ולא מאתגרת ובשעעה 11:30 אני עומדת מול ערוץ אבן חול אדום רחב ויפהפה.
הקניון האדום עצמו לא מפתיע לטובה. היחס בין כמות האנשים והרעש לגודל המקום לא הגיוני, והסלעים עצמם פצועים מהמוני דרגיות שסיימו את חייהן. מקום מחולל ואפילו אין בראשו קליטה... אני מחליטה לוותר על גבי סעיפים כי הקרבה לכביש מעיקה עלי, וגם כי קשה לי להאמין שהם החזיקו הרבה בשלושה שבועות מאז השטפון. אם מטמינים מים בחניון לילה עדיף לחזור דרך המסלול האדום-שחור בערוץ יפה והרבה פחות עמוס. אני עושה פרסה וב-12:00 כבר יורדת חזרה.

במורד נחל שני לכיוון דקלי רחם:
ההליכה על הסימון הירוק בכיוון דרום-מזרח יפיפיה. בגלל שמדובר בערוץ מבולדר הוא נראה שונה לחלוטין בכיוון הזה. אני מוצאת פינה נסתרת למנוחת צהריים לפני שממשיכה במורד הערוץ. במפגש השבילים עם השביל האדום אני אוספת את המים שהטמנתי לעצמי בבוקר ופונה דרומה על השביל האדום שמג'עגע על השלוחות המערביות של נחל רחם. השביל מטפס יחסית גבוה וחלק מאבני הסימון התדרדרו כך שצריך תשומת לב לא להשאב לשבילי יעלים (שיש כאן בשפע) שמובילים אל הלא נודע.
השביל מגיע בסופו של דבר הישר לדקלי רחם אליהם אני מגיעה ב-16:30. אני מניחה את התיק והולכת להציץ על הגבים. השטפון סתם את הגב הגדול מבינהם ורק הגבונים הקטנים מלאים שלוליות. אזור הדקלים מלא בציוצי ציפורים. אני מתרחקת מרחק סביר ממקורות המים במעלה נחל רחם, נפרד משביל ישראל לטובת הסימון הכחול ומסיימת את היום השני

(adsbygoogle = window.adsbygoogle || []).push({});

יום שלישי - מעוק נחל רחם, ת'מילת והר שחורת, הר יהורם ונחל מפלים

16 קילומטר
660 מ' עליה
900 מ' ירידה
יום לבן (גיר) - אדום (אבן חול) - שחור (גרניט)

מנחל רחם עד ת'מילת שחורת:
בבוקר אני ממשיכה לעלות במעלה נחל רחם על השביל הכחול. האזור הזה מלא גבונים ואפילו מעוק קצר ופחות מוכר. לאחר כ-2.5 קילומטר אני מגיעה לפיצול ופונה דרומה לשביל הירוק שעולה במתינות החוצה מהרחם ויורד בצד השני בירידה ארוכה ומעייפת לאגן הניקוז של השחורת. אני מגיעה לדקלי שחורת בשעה 9:00 ועולה לסדקים שמעליהם (ראו סימון במפה). הסדקים לא מאוד עמוקים אבל בגלל שהם נראים כאילו מישהו עבר על כל השלוחה עם פשיט, ואינם ארוכים וישרים כמו רוב הסדקים שאני מכירה בנגב הם יוצרים מראה מעניין מאוד. מרחוק אני רואה 4 זוגות אופניים יורדים את אותה ירידה שעשיתי אני (בדיעבד מסתבר שזה סינגל רחם-שחורת). אנחנו עוד נשוב אליהם.
אני יורדת חזרה לתיק וב-9:40 אני כבר בת'מילת שחורת. הת'מילה מלאה ושופעת והשמש זורחת ואני לא מאמינה למזלי הטוב ורוחצת לבד ובשקט במקום שנמצא רק 800 מטר מקניון שחורת (!)
בזמן שאני יושבת ומתחרדנת בשמש, נשענת על הקיר מגיעים ארבעת רוכבי האופניים ואחד מהם עוצר עם גלגל אחד באוויר מעל הראש שלי. ליתר בטחון ממליצה לבאים אחריי להשען על הקיר הצפוני P-;
מכאן אני ממשיכה על השביל הירוק דרום מזרחה. הערוץ נפתח ועוד לפני שרואים את המצוק של קניון שחורת שומעים את רעש הקבוצות שבו. ב-10:30 אני נפרדת מהשביל הירוק ופונה דרומה על שביל ישראל בלי לבקר בקניון.
*שימו לב - ניתן למלא מים במפגש השביל הירוק עם שביל ישראל מהעבר השני של קניון שחורת - ליד החנייה מה שיוסיף 3 ק"מ למסלול (1.5 ק"מ לכל כיוון)*

מקניון שחורת לנחל נטפים - מקטע על שביל ישראל:
מהיציאה המערבית של קניון שחורת אני עולה עם שביל ישראל על הר שחורת. מכאן ועד כמעט סוף היום אני הולכת בסמוך ולפעמים ממש על קו המפגש הדרמטי בין סלע הגיר לסלע הגרניט. זה מקטע מאוד מטוייל וכשאני מגיעה לפסגה קצת אחרי 11:00 היא הומה אדם. אני לוקחת כמה דקות להסדיר נשימה ויורדת עם השביל לכיוון נחל רודד. בדרך אני פוגשת זוג מטיילים נחמד ובסוף הירידה אנחנו פונים לשביל השחור ונכנסים יחד לגיא האבוד ב-12:00. מדובר במעוק אבן חוך של 20 מ', אבל למרות שהוא פיצי אני נהנית בו הרבה יותר מאשר בקניון האדום. אולי כי הצלחנו לבלות בו בערך 20 דקות של שקט מבורך לפני שהקבוצות השיגו אותנו. מכאן אנחנו יוצאים חזרה על אותו שביל וממשיכים על שביל ישראל דרומה. השביל עובר באוכף נמוך לנחל נטפים ופונה ימינה במפגש עם השביל הירוק. 700 מ' אחר כך אני עוזבת את הזוג ואת שביל ישראל ובשעה 13:30 פונה דרומה על השביל האדום.

העלייה לאוכף יהורם/שלמה, נחל מפלים ומילות סיום:
העליה בשביל האדום לאוכף יהורם/שלמה (המוכר גם בשם "אוכף המילניום") היא עלייה בערוץ גרניטי תלול מאוד, רוב הדרך היא למעשה עלייה על סלעים ומפלונים, שבשעה זו של היום מוצלים ברובם. בערך אחרי שני שליש הדרך יש גם אזור גירני דרדרתי. לוקח לי שעה להשלים את העליה ואני מגיעה לאוכף ב-14:30 אדומה כמו עגבניה. מהאוכף אני רואה לצפון שוב את קו התפר הלבן/שחור שהלכתי בו רוב היום ולדרום את גושי הגרניט של ישראל וסיני.
באוכף אני פונה לשביל השחור דרומה לכיוון הר שלמה. לאחר כרבע שעה השביל עובר ממש מתחת לפסגה חסרת שם שנמצאת 500 מ' צפונית להר שלמה בקו אוירי ואני עולה אליה לנשנוש צהריים זריז וארגון הקפצה מסוף המסלול (חזרה הקליטה....).
אני חוזרת לשביל השחור ויורדת לאוכף שבין הפסגה חסרת השם והר שלמה. באוכף אני פונה לשביל הירוק שיורד לתוך ערוץ נחל בת שבע המוכר יותר בשם "נחל מפלים". אני מגלה ש-15:00 זו שעה מושלמת להתחיל את הירידה, כי הערוץ כולו שלי ושל עופרי היעלים שעושים לי פוזות למצלמה. זהו ערוץ גרניטי דרמטי עם הרבה מאוד מפלים ומפלונים, דרגיות וידיות. לוקח לי שעה ללכת אותו בלי הפסקות - שימו לב שאם יש קבוצות בנחל המסלול יכול לארוך פי שתיים ויותר.
הסימון בערוץ מתחלף לצבע כחול לאחר מספר דקות. במורד הערוץ יש שני מעקפים של מפלים המסומנים בשחור שמיועדים להפחתת עומס ופקקים בקבוצות גדולות. אני ממשיכה בתוך הערוץ במסלול הכחול עד ליציאה מערוץ. ולא שוכחת להביט מידי פעם לאחור!

בשעה 16:00 סיימתי שלושה ימים ו-68 ק"מ מהנים מיוחדים ומספקים בהרי אילת.
אני נפעמת כל פעם מחדש מהגיוון והיופי של תא השטח הזה, ושמחה לגלות שאם מוכנים קצת להתאמץ ולזוז טיפה מדרך המלך מגיעים למקומות מופלאים שעדיין נותרו גם שקטים.
אני זוכה להקפצה חמודה במיוחד משרגא והנכדים לתחנה מרכזית ועולה על האוטובוס של 17:00 חזרה הביתה.

*** נקודה חשובה לגבי יציאה מהמסלול ***
בסיום המסלול מגיעים לדרך עפר ירוקה מתאימה לכל רכב פונים בה ימינה (דרומה) ועד מהרה מגיעים לחנייה. המרחק לעיר בהליכה הוא *עוד* 5 קילומטר.
כאן דווקא אין קליטה אז כדאי לדעת מראש איך אתם מתכננים לצאת מכאן ועדיף לסדר הקפצה מראש. אמנם זו נקודה עם סיכוי די גבוה לטרמפים כי כמעט תמיד יש אנשים במסלול הזה, ואם ממשיכים עוד 2.5 ק"מ עד למפגש עם הדרך השחורה זה מגדיל את הסיכויים *אבל* אז מומלץ לסיים את המסלול הרבה יותר מוקדם כדי לא להסתכן בכניסה לחושך.

תגובות


התגובה שלך

יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?

בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם
אנונימי ( להתחברות )