טיול נחלים בירדן- ממעבר ערבה ועד השייח' חוסיין

התארגנות ויציאה

אל הטיול הגענו לא מאורגנים. היה קשה קצת לאסוף מידע על הנחלים ולהשיג מפות מפורטות שלהם. יצאנו עם ספר על ירדן של מנחם מרקוס משנת 2007 שהיה הרבה פעמים לא יעיל במיוחד. מדיבור עם חברים הבנו באילו נחלים אנו מעונינים לבקר אך לא היינו בטוחים על מיקומם ובאיזה סדר כדאי לצאת אליהם.
בעיה נוספת הייתה המעבר בגבול. הירדנים בשנה האחרונה מקשים במעבר על מטיילים ישראלים עקב חילוצים לא רצויים, חוסר בקליטה טלפונית בנחלים ואי-כדאיות כלכלית. מעבר שייח' חוסיין בצפון מאופיין בקפדנות יתר ושמועות אומרות שרק מי שברשותו כרטיס טיסה שיוצא מעמן, הזמנה מבית-מלון יוקרתי במיוחד בירדן או השתייכות לקבוצה מאורגנת, יעבור לירדן.
מעבר ערבה קצת יותר ידידותי ופחות קשוח. כמובן שהגעה עם תיקי מטיילים גדולים שמהם מבצבצים שק-שנה או מזרון שטח יעלו חשד בגבול אך תאום מראש עם נהג שבקיא בענייני המעבר סידר לנו מעבר חלק.

תחבורה

לפני היציאה דיברנו עם נהג מקומי, את הטלפון קיבלנו מחבר שטייל איתו, וקבענו שעה לפגישה בגבול. הוא תידרך אותנו מה להגיד ואף איש קשר חיכה לנו במקום עצמו, הוא לקח אותנו תחת חסותו ובתשלום של 10 דינר לאדם הוא היה המדריך (הזמני) שלנו והוא העביר אותנו עד לפגישה עם הנהג אערף. כאשר הסברנו לו את תוכניותינו שכללו את ארבעת הנחלים וביקור בפטרה, הוא הציע שלא נישן בעקבה כפי שתכננו, אלה ניסע ישא לפטרה כי זוהי הנקודה הדרומית ביותר של תחילת הטיול, משם כל הנחלים הם צפונה...
השינה בשטח בירדן, על פי חוק, אסורה וניתן לעשותה רק עם מורה דרך (ירדני/ישראלי) ומאבטח ירדני חמוש. לכן בפטרה ישנו במלון, שהנהג אערף המליץ עליו. בדיעבד הסתבר כי בנו עובד במלון זה, מלון מפואר לכל הדעות. ארבעתינו, בראש של שינה בשטח, לא היינו מוכנים לפאר שנפלנו עליו ולמרות בקשתינו מהנהג שיקח אותנו למקום פשוט הוא התעקש שנבדוק את המקום הזה קודם. המחיר בסך הכל היה בסדר: 25$ לאדם בחדר של 4 או 30$ לאדם בחדר זוגי. האירוח היה כיאה לתרבות הערבית ולמרות השינוי בתוכנית החלטנו להשאר. עם אערף באותו הלילה תכננו לפרטי פרטים את הזמן, הנסיעות, המקומות והתשלום. למחרת ראינו בקרבת מקום הוסטל, פחות מפואר אמנם אך ב6$.

פטרה

בסך הכל הנהג היה בסדר גמור והיה ניתן לסמוך עליו. הוא לקח כ-60 דינר ליום נסיעה וכשהיינו כבר רחוקים ממקום מגוריו (וואדי-מוסא הסמוך לאתר פטרה) הוא סידר לנו נהג אחר.
פטרה מאד מרשימה ואין מה להרחיב במילים. הדבר היחיד הוא הכניסה. לא היינו מודעים לכך שהיא עולה 50 דינר! (250-300 שח).
בפטרה יש עליה ארוכה לאחד מהמוצגים המרשימים ביותר, נמצא בסוף המסלול (הלוך ושוב) טיפ טוב הוא להגיע לאתר הרחוק ביותר כמה שיותר מהר ולהתעכב על שאר הדברים בדרך חזרה, גם בגלל החום וגם בגלל עומס התיירים שמגיעים לשם מאוחר יותר.
אם לקחתם חמור מאחד הילדים שיעלה אותכם את העליה, ההתמקחות היא סבירה וניתן להגיע ל6-7 דינר במקום 20 כבקשתם.

הנחלים

הוואדי הראשון שעשינו לאחר פטרה הוא וואדי ע'רועייר, כשעה וחצי-שעתיים צפונית לפטרה. הנהג הוריד אותנו בנחל לקראת ערב, ישנו בתחילתו ובבוקר התחלנו את ההליכה.
הנחל היה יפיפה ושוב קשה להרחיב במילים על הצבעים, הקירות והצמחיה שם.
אין המון מקומיים בנחלים, ואם יש אז בעיקר בתחילתם, היכן שניתן להגיע עם רכב. הם מאד ידידותיים ונדיבים ואף שמחים לשמוע על מוצאנו הישראלי, כמה משפטים בערבית יעזרו לתקשר איתם ולהוריד את המתח, כאשר רבים מהם חמושים בנשקים ישנים ובאים לצוד חיות בנחל. הנחל הוא כ10 ק"מ ומסתיים בצינורות ששואבים את המים, משם ועד הישוב הקרוב יש עוד כ10 ק"מ לא מעניינים במיוחד, אערף הנהג סידר בחור אחר עם רכב 4X4 שלקח אותנו את עשרת הקילומטרים בתמורה ל-10 דינר עד לכפר הסמוך שם נפגשנו שוב עם אערף.
רוב האוכלוסיה של ירדן היא בדואית והם מבדילים עצמם מאוכלוסיות אחרות במדינה: כאשר שואלים אותם כמה אנשים חיים בירדן הם עונים כ- 6 מיליון ירדנים עוד כ 3 מיליון פלסטינאים ועוד כחצי מיליון סורים ועירקים וכו'... הפלסטינאים מרוכזים לרוב בצפון המדינה בקו הרוחב של איו"ש, קרוב למעבר עם בית-שאן ושם הנהגים קצת יותר חששו שנרד לקנות דברים ואף לא חשפנו את מוצאנו הישראלי. במקומות מסוימים הנהג אף ביקש שהבנות ישארו ברכב ולא יצאו החוצא. אך זה היה במקומות מאוכלסים ולא בנחלים.

נחל זרד- וואדי ח'יסה.

נחל זרד המפורסם הוא האסור ביותר לטיול בודד וללא מדריך ומאבטח ע"י השלטונות הירדנים. אפילו ישנה תחנת משטרה בכניסה לנחל והאכיפה של החוק היא ללא עוררין.
אנחנו שמענו רבות על הנחל ועל אנשים שהצליחו להתגנב אליו ולא טיילו עם מדריך, לכן החלטנו לנסות את מזלינו.
התדריך של הנהג לירידה לנחל התמקד בעיקר במהירות בה אנו צריכים לצאת מן המכונית ברגע העצירה ולהמשיך במהירות ובלי עיכובים בירידה עד לנחל. הוא נראה מאד לחוץ וברגע העצירה הוא יצא במהירות, עזר לנו להוציא את התיקים ונס מהמקום ברגע שתחלנו ללכת. ארבעתינו, חוששים מן ההתרחשויות, מתחילים ללכת בשביל עפר היורד אל הנחל המיוחל. לאחר כדקה של ירידה בשביל הבחנו בניידת משטרה המתקדמת על הכביש שכרגע הגענו ממנו ונמצא כעת מאחורינו ומעלינו לאחר שהתחלנו לרדת. החלטנו להתעלם ולהמשיך בירידה כאשר ברור לנו שהם הבחינו בנו. עד מהרה שמענו שריקות וקריאות המסמנות לנו לעצור ולמרות זאת המשכנו בדרכינו לנחל. עד מהרה כבר שוטר היה בעקבותינו וללא ברירה נאלצנו לעצור. השוטר היה אדיב וחביב למרות שהיה נראה שהזיע במרדף אחרינו והדרך שנותרה לו לעלות בחזרה למעלה. הוא הסביר לנו כי הנחל אסור למבקרים ללא מדריך ובנוסף לפני תמימים שהעמדנו הודענו לו שתכננו לעשות לילה אחד בנחל (השעה כבר הייתה מאוחרת והחושך ירד) ולמחרת אנו מתכננים לעלות לכביש כשם שבאנו ממנו. השוטר רשם את מספרי הדרכון שלנו ואף נתן לנו את מספר הטלפון שלו למקרה שניתקל בבעיות, והמחשבות על לילה בבית-מעצר ירדני שכחו. בדיעבד שמענו על חבורת מטיילים שמקרה דומה קרה להם, ולהם לקחו את הדרכונים והם למחרת באמת היו צריכים לצאת מהנחל כדי לקבלם בחזרה.
לנחל עצמו- יש העושים אותו בלילה אחד יש בשניים ויש כאלה שאף בשלושה. אנו עשינו זאת בשלושה עקב הזמן הרב שהיה לנו ולא הבנו איך מצליחים לעשות זאת בלילה אחד, גם מבחינת קצב הליכה וגם מבחינת הנאה משלל האתרים במסלול.
ישנם מקומות רבים לישון לאורך הנחל אך אני ממליץ למצוא מקום בו ישנה נביעה קרה, משם ניתן למלא מים טובים לבישול ולשתיה או בקרבת מעיין חם- בו ניתן לטבול בלילה.
המסלול הוא כ23 ק"מ כאשר ה8-10 הראשונים מאופיינים בהליכה רבה בסבך של סוף- מאד שורט ומלא בקוצים דומים לאלה של הסברס. ה13-15 ק"מ האחרונים יותר נוחים. אך ככל שמתקרבים לסוף המסלול אתרי הנביעות מתמעטים ויש לקחת זאת בחשבון.
את המסלול מסיימים בכפר בשם סאפי ושם, הבית הראשון בכפר מצד שמאל, בצבע לבן הוא ביתו של מוחמד שטיווי, חברו של אערף הנהג והוא היה איתנו מעתה ואילך. בסוף המסלול חיכה לפחות נהג מונית אחד שחיכה להזדמנות להסיע מטיילים מהנחל אך אם אין שם אף אחד ניתן להגיע לביתו של מוחמד והוא יכול לארגן מונית.

איבן ח'מאד ונחל ארנון

מסוף נחל זרד עד לאיבן חמאד יש עוד כשעתיים וחצי נסיעה ומעבר בעיר כרך KARAK , עיר גדולה שם ניתן להצטייד להמשך. איבן חמאד הוא אתר תיירותי ומסודר, ירדנים רבים מגיעים לשם גם כן כדי לנפוש. הכניסה היא כ5 דינר ושם יש נביעות חמות. ישנה בריכה אחת מסודרת ובנויה כ8X4 מטר, עם המון המון זבובים. התפתינו להשאר לישון שם כי אחד הירדנים בכניסה הזהיר אותנו על מפל אותו ניתן לעבור רק באמצעות סנפלינג וגם שבמקרה הוא מדריך סנפלינג שיכול להעבירנו. החלטנו להשאר לישון להנות מהמעינות החמים ולהתחיל השכם בבוקר. בדיעבד החלטה זו הייתה שגויה עקב ירדנים רבים שהגיעו בלילה למעיינות וקשה היה להינות מן המעיין ולישון בשקט.
למחרת באמת התחלנו את המסלול וכשהגענו למפל הופתענו לגלות שגובהו לא גבוה מ-3 מטרים ושבקצת מאמץ וחבל שהיה ברשותינו היה ניתן לרדת לבד וללא מדריך ולחסוך את ה-10 דינר שביקש על השירות.
החלק העליון של הנחל מאד יפה ומגוון אך לאט לאט הקניון נפתח והנוף מתחיל להיות קצת פחות מרשים. קצר בתקשורת בין הנהג ובינינו הוביל לכך שהמסלול נגמר מאוחר משציפינו והליכה של כ8 ק"מ ולא 4, בסופו של הנחל בכפר הנקרא: ע'ור אל-חדית'ה.
באותו יום בשעה 12 כאשר יצאנו מהנחל המשכנו עוד 45 דקות נסיעה עד לארנון, נחל מרשים לכל הדעות, אך תיירותי ובכניסה לוקחים 16 דינר. יש הנחה למביאי כרטיס סטודנט. המסלול הלוך ושוב לוקח שעתיים ומשם המשכנו לגבול בבית-שאן.

טיפים

• המעבר לירדן קל יותר מהגבול הדרומי- ליד אילת
• יש להגיע עם סיפור שכולל לינה במקומות מוסדרים (עקבה, פטרה, וואדי רם וכו...)
• לשאול לפני כל תשלום במסעדה או כל דבר אחר כמה זה עולה...
• תכשיר נגד יתושים ובמיוחד כילה!
• יש המון כפרים לאורך הדרך וניתן להצטייד שם במצרכים ומים להמשך הטיול
• קשה להפטר מהחשדנות הישראלית שתמיד דופקים אותנו, אך לרוב הנהג שלנו אכן דאג לנו והיה אמין לכל אורך הדרך. עדיין כדאי תמיד לשאול כמה עולה כל דבר ולהבהיר לו את התקציב.
• ניתן להצטייד במים טובים לשתיה מנביעות היוצאות מקירות הקניון, אך יש לשים לב: צבע אדום ליד הנביעה מצביע על ריכוזי ברזל גבוהים מידי ויש לטעום את המים לפני המילוי.