טרק של שבוע בהוקאידו, ה- Hokkaido Grand Traverse

רקע - קצת על הוקאידו ועל שמורת Daisetsuzan

הוקאידו הוא האי הצפוני ביותר של יפן. מבחינות רבות, הוא דומה יותר דווקא לאיים הרוסיים הסמוכים מאשר לשאר האיים היפניים. החורף כאן קיצוני יותר עם טמפרטורות נמוכות מאוד ועם המון שלג והקיץ קצר. בעלי החיים שונים - קופי המקוק היפנים והדובים השחורים למשל לא חיים בהוקאידו אבל כן יש כאן דובים חומים, וסנאי קרקע סיביריים ובחלק מהנהרות הצפוניים שוחים בקיץ טרוטות ודגי סלמון.
שמורת Daisetsuzan ("הר השלג הגדול") היא שמורת הטבע הגדולה ביותר בהוקאידו וביפן בכלל. היא נמצאת במרכז האי, כשעתיים נסיעה מהעיר הגדולה Sapporo. היא כוללת שרשרת הרים, חלקם הרי געש פעילים ובראשם הר אסהי (2290m Asahi-dake), ההר הגבוה בהוקאידו.
האזורים הנמוכים מיוערים ובהרים צמחייה נמוכה עם יערות במבוק ושיחים מחטניים. בשמורה מגוון יפה של בעלי חיים, החל מיונקים גדולים ועד עופות דורסים וציפורי שיר. הדובים החומים כאן קטנים יותר מדובי הגריזלי באמריקה אבל עדין מסוכנים וצריך להקפיד על כללי הזהירות כשמסתובבים בשטחם. גם ארנבות, סנאים סיביריים, pika יפנית ו- Hokkaido Sika Deer יש כאן הרבה.
השמורה ידועה כמקום הראשון ביפן בו מופיעה השלכת. אמור להיות מחזה מרהיב. בעונה בה אנחנו היינו, יוני, הייתה עונת הפריחה של פרחים מסוגים שונים.

על הטיול שלנו

היינו ארבעה, והיו לנו בדיוק 9 ימים בהוקאידו. תפרנו את הטיול כך שביום הראשון נספיק לנסוע לעיר Ashikawa, נישן שם, ובבוקר נצא מוקדם לתחילת הטרק. לטרק עצמו הקדשנו שבעה ימים מלאים, ובסופו תכננו לישון במלון אונסן מפנק ובבוקר לצאת לכיוון שדה התעופה בספורו.
מסלול הטרק חוצה את הרכס המרכזי של השמורה ועובר כל הזמן דרך פסגות, אנחנו הלכנו מצפון לדרום. קצב ההליכה היה איטי. טיילנו לפני תחילת עונה הרשמית (יולי אוגוסט). למעט היום הראשון והאחרון כמעט לא פגשנו מטיילים אחרים. המשמעות היא שגם מרבית השבילים עדיין לא נפתחו רשמית וחלקים גדולים היו עדיין קבורים תחת שלג, ולכן הסתמכנו בניווט המון על gps. בנוסף לכך מזג האוויר ההפכפך והעננות שלעיתים תכופות עוטפת את הרכס הופכת את מכשיר הניווט לציוד חובה לטרק. אנחנו לא יודעים לגבי העונה עצמה, אבל ביוני הבקתות הספורות בשמורה היו בחינם ולא הייתה בעיית מקום. בכל מקרה במסלול השלם יש צורך באוהל.
בעונה שלנו, אמצע-סוף יוני, היה המון שלג ואין שום בעיה של מים. מאוחר יותר כשהשלוגיות נעלמות זה פחות פשוט וצריך לבדוק מראש באילו חניוני לילה ובקתות יש מים זורמים. בכל מקרה, צריך לדאוג לטהר את המים בצורה קפדנית כיוון שיש בשמורה שועלים נשאים של טפיל מסוכן. ביצי הטפיל מגיעים למקורות המים מצואת השועלים וכאשר שותים אותן הן עוברות בגוף תהליך דגירה ארוך של כמה שנים בסופו עשוי לגרום הטפיל למחלות קשות. ההמלצה הרשמית היא להרתיח את מי השתיה ל- 60 מעלות לפחות למשך עשר דק׳ או לטהר ולסנן באמצעים אחרים.

הגעה לתחילת הטרק

הטרק מתחיל ממרכז המבקרים של השמורה בבסיסו של Asahidake. העיר הקרובה היא Ashikawa, משם יש כמה אוטובוסים ביום שיוצאים מהתחנה המרכזית. הנסיעה אורכת כשעה ועולה 1400 ין לאדם. את הכרטיסים קונים במכונה אוטומטית ב- Lawson (חנות נוחות) הסמוכה. אנחנו לקחנו את האוטובוס שיוצא בשעה 07:40. את הלילה שלפני הטרק ב- Ashikawa ישנו בגסטהאוס דורמס נחמד מאוד ועם הרבה סטייל בשם A-Ride במחיר 2800 ין לאדם. יש שם אחלה מקלחת, מיטות פוטון מפנקות ומטבח קטן.

יום 1

התחלנו את הטיול במרכז המבקרים של השמורה הסמוך להר Asahi-dake. התיעצנו איתם לגבי כמות השלג ועדכונים אחרים והם היו מאוד נחמדים ומועילים. מצאנו במרכז גם פוחלצים מגניבים של שלל החיות מהשמורה. שווה ביקור.
השביל מתחיל מעט מעל מרכז המבקרים אבל בחרנו להתחיל את הטרק דווקא בעליה ברכבל. הפינוק עלה 1600 ין לאדם והטיפוס היה יפה ממש. קצת כמו ברכבל באתר סקי נהנינו מנוף של יער אורנים שעם הטיפוס הופך מושלג. תוך כמה דקות הגענו למעלה, והשמש הנעימה עם השמים הכחולים של מרכז המבקרים התחלפו בערפל סמיך עם ראות של מטרים ספורים ושלג בכל כיוון.
עצרנו ליד מפה גדולה של השמורה ופנו אלינו שני שוטרים לבושים במיטב הביגוד של נורת׳ פייס ושאלו לגבי התוכניות שלנו. הם אמרו שצפוי להיות קר מאוד וגם ואיחלו לנו בהצלחה עם הניווט (אחד מהם התוודה בעזרת גוגל טרנסלייט שהוא בטוח היה הולך לאיבוד).
עשינו סיבוב קצר באגמים הקטנים הסמוכים לקצה הרכבל והתחלנו בטיפוס על ההר. הטיפוס בן 300 המטרים ארך קצת פחות משעתיים. בדרך הערפל התפזר פתאום ונהנינו מנוף אדיר של עמק מלא גייזרים פעילים מאוד. גם פסגת ההר התגלתה וקיווינו שתשאר חשופה עד שנגיע. הגענו לפסגה בבסביבות 13:00 ועצרנו לארוחת צהריים של מטעמי 7eleven - אוניגירי ומוצ׳י קר לקינוח.
העננות התנהגה יפה ושטיח העננים היה פרוס כמאתיים מטרים תחתינו. ירדנו מההר על שלוגית גדולה (גם בהמשך הלכנו חלקים גדולים של המסלול בשלג, חשוב להביא מקלות הליכה אמינים, קרמפונים לא חובה) ונכנסנו דיי מהר לענן שליווה אותנו לאורך כל ארבעת וחצי הקילומטרים עד המעיינות החמים הטבעיים Nakaddake (״אונסן אמצע ההר״). אגב, ממש בסוף הירידה הראשונה מההר יש חניון לילה, יכול להתאים למי שעולה ברגל ולא ברכבל). אנחנו השארנו את התיקים בצד השביל בפנייה למעיינות החמים והתחלנו בירידה הקצרה בת החצי שעה. השתדלנו לא לפתח ציפיות מוגזמות כי קראנו שקורה שהבריכות ריקות או סתם נשטפו באיזה שטפון. הופתענו מאוד לטובה! מצאנו שתי בריכות עם מים חמים מעולים בגובה הברכיים. מגניב ממש להתרחץ במים חמים בקור כזה בעמק יפה ומושלג. את החוויה הרס דיי מהר גשם שהרטיב לנו את הבגדים לגמרי (בשלב הזה של הטרק עוד התרגשנו מבגדים רטובים). התלבשנו מהר והתחלנו לטפס חזרה לכיוון התיקים.
לקחנו את הציוד והמשכנו על השביל. הגשם נרגע לרגע והערפל נפתח מעט ונהנינו מנוף קיצוני של קרחונים ופסגות משוננות סביב עמק רחב עם נהר שוצף.
השקיעה אילצה אותנו לעצור במקום דיי גרוע לשינה, באוכף חשוף לגמרי לרוחות החזקות שהתחילו לנשוב. הקמנו את האוהלים בגשם וברוחות דיי מטורפות. הקמנו גם קיר אבנים גבוה שהקל קצת על האוהלים ונכנסו להחליף בגדים ולהתייבש. את ארוחת הערב, מנות אורז אישיות לטיולים שקנינו בטאיוואן, בישלנו בתוך האוהל. הרוח הנוראית ניצחה את האוהלים שאומנם שרדו אבל לא הצליחו לשמור עלינו יבשים בלילה. שמחנו מאוד שהלילה במילא קצר עם זריחה בשעה 03:45.

יום 2

החלטנו להתחיל את היום בהזדמנות הראשונה אחרי זריחה בה הגשם יחלש מעט. זה קרה סביב השעה 06:00 בבוקר. קיפלנו את הציוד הרטוב לתיקים הרטובים והתחלנו את היום בנעליים רטובות ובבגדים רטובים. היינו רטובים אבל שמחנו שנגמר הלילה והתחממנו מההליכה. היום התחיל בטיפוס קצר והגשם פסק. בסוף הטיפוס המשכנו על רמה מישורית והערפל הסמיך חזר. במהלך ההליכה, כמה מטרים לפנינו פתאום רצו על השביל שני ארנבים ענקיים! הלכנו לחפש אותם ואחרי רבע שעה של מארב הצלחנו להתקרב למרחק צילום. חיה מאוד מגניבה. המשך ההליכה במגמת ירידה.
לקראת השעה עשר הגענו לבקתת Kurodake. מעט אחרי הבקתה עצרנו לארוחת צהריים והשמש כמעט יצאה. זו הייתה הזדמנות מעולה לפרוס את כל הציוד הרטוב על השיחים לייבוש.
בסביבות שתיים וחצי הגענו לפסגת (Hokkaidake (2149m. מזג האוויר נטה לעננות ורוחות קרות אבל המשיך לספק חלונות הצצה לנוף יפה במיוחד. לאחר הלילה הקר ביום הקודם, בחרנו להעביר את הלילה בתוך בקתת Hokkundake שנמצאת בערך בגובה 2000. במתחם קמפינג שבחוץ ישנו כמה בחורים יפנים מצויידים היטב ועליזים ששמחו לפרוש את האוהלים שלהם על שכבת השלג העבה. אנחנו היינו המטיילים היחידים בבקתה, אותה חלקנו עם יפני מבוגר וחביב שכנראה היה אחראי על המקום, והסביר שהוא מנצל את החודשים בהם הוא שוהה בבקתה למען מחקר בנושא חרקים.

יום 3

זכינו ליום יחסית שמשי ומפנק. הבוקר התחיל בהליכה יפה במגמת ירידה מתונה. לאחר כשעה הגענו לנקודת פיצול שבילים, מתוכה יורד שביל משני (כלומר פחות מתוחזק וברור) מן הרכס אל עמק הידוע כמקום בעל צפיפות דובים גבוהה. ידענו שבעמק יש מרכז מבקרים המוקדש לנושא הדובים וכן מסלול שעובר בין כמה אגמים, שאמור להיות יפה. ידענו גם שאין לנו זמן להגיע לכל האגמים, אבל היה לנו ברור שלא נוותר על ההזדמנות לרדת לביקור אל האגם הקרוב יותר בתקווה לזכות לאיזו תצפית של דב. אנשי השמורה שפגשנו בבקתות בימים הקודמים אמרו לנו שהשביל שיורד לעמק חסום בגלל חוסר תחזוק/קבור בשלג, אבל החלטנו לשפוט בעצמנו את המצב כשנגיע לשטח. החלטנו לרדת, התקדמנו בזהירות, ודווקא לא עקבנו אחר הסימונים המעטים שהתגלו מעת לעת מעל השלג, אלא תווינו לעצמנו דרך על השלוגיות. ירדנו מאוד לאט ולקח לנו קצת זמן למצוא דרך נוחה אל האגם (קצת פחות משעתיים) אבל שמחנו למצוא בדרך עקבות מעטות של דובים ושל Sika Deers בשלג. דב של ממש לא הגיע אבל האגם היה יפייפה! העלייה חזרה לשביל (כ-360 מטר) הייתה כבר ברורה וזריזה.
בחזרה שביל הראשי, אחרי ארוחת צהריים המשכנו בהליכה נינוחה כחמישה קילומטרים עד לנקודה יפה מאוד ומוגנת בתוך עמק קטן בה הקמנו אוהל ללילה. זכינו לאחלה אחר הצהריים ואחלה שקיעה וכן ללילה יחסית חמים.

יום 4

הבוקר התחיל מוקדם עם טיפוס קצר אל הפסגה שלמרגלותיה ישנו. מזג האוויר היה בהיר אבל עם רוחות חזקות על הרכס ולכן שמחנו למצוא לאחר כשעה וחצי הליכה גוש סלעים מרשים מאוד, שסיפק אחלה הגנה מהרוח ותצפית יפה אל הנוף בזמן ארוחת הבוקר. ככל שהיום התקדם מזג האוויר הלך והדרדר. אחרי כ-12 קילומטר, קצת לפני פיצול היורד לבקתת Hisagonuma. הבנו שכדאי לנו לרדת לתפוס מחסה. הירידה אל הבקתה הסתיימה בשלוגית תלולה בתוך ענן לבן, עם ראות של מטרים בודדים. וככה כבר בסביבות אחת בצהריים סיימנו את יום ההליכה והמשכנו עם הרבה תה, אוכל, וסבבי וויסט בבקתה.

יום 5

קמנו ליום מעונן וערפילי, אך כמעט ולא ירד גשם של ממש. בכל מקרה הענן הסמיך הספיק כדי לשמור אותנו מעט רטובים כל הזמן. אחרי מבט על האגם היפה לידו שוכנת הבקתה התחלנו בטיפוס קצר ותלול בשלג (השביל היה קבור היטב מתחת) שדרש הרבה עבודה עם מקלות ההליכה. הדרך המשיכה בטיפוס מתון יחסית, חלקו על בולדרים. היעד היה ההר (Tomuraushi (2141. אחרי פסגה ללא נוף בעננים המשכנו למטה לכיוון נקודה שסומנה במפה כקמפסייט. הגענו לאזור אחרי כ-12 קילומטר, ושם גם הגיע היי-לייט מרגש בדמות עקבות ברורות ומתמשכות של דב! בסופו של דבר העקבות נעלמו יחד עם השביל הברור בתוך יער במבוקים נמוכים שהלך והתעבה, שעדיין לא ידענו שעתיד להישאר איתנו גם ביום למחרת. עברנו דרך נקודת קמפינג אחת שלא הייתה מרשימה, ואילו את השנייה מעולם לא מצאנו, וגם לא את מקור המים שהנחנו שיהיה לידה. לבסוף העמסנו שלג שאותו הפשרנו למרק ועצרנו ללילה במקום הראשון שמצאנו לשני אוהלים, שהיה אחלה משטח מוגן אך קטן. נקודת העצירה הייתה בגובה 1500 מטר. להפתעתנו גילינו שכשני מטרים מהנקודה בה עצרנו השביל קרס והפך לדרדרת מסוכנת מאוד. הבנו שהשביל כנראה קרס במהלך החורף ובגלל שמדובר במקטע אותו הולכים מעטים עדיין לא טיפלו בבעיה. ניסינו לאלתר סימון אין-מעבר מעצים, ויותר מאוחר חזרה בסאפורו דיווחנו למרכז מבקרים על הנקודה המסוכנת. הבנו שהיה לנו מזל בשעת אחרצהריים מאוחרת למצוא מקום לישון והתחלנו להכין את המרק האסייתי שלנו עם מיטב הפטריות המיובשות והנודלס שהבנו מטאיוואן. בסופו של דבר היום נסגר עם הליכה של 14 קילומטרים ועליה מצטברת של כ- 760 מטר.

יום 6

הבוקר התחיל באוהלים במתנה להפוגה בגשם. די מהר הגיע ההזדמנות שלנו לשתות קפה ולהתקפל. ההפוגה נמשכה גם בשעות הקרובות אבל עדיין הייתה עננות כבדה בגובה שלנו שמנעה מאיתנו לראות קדימה, שלא לדבר על לקבל נוף מתגמל כראוי. אחרי עיקוף של קטע השביל השבור דרך הסבך, חברנו חזרה לשביל והמשכנו בהליכה איטית דרך תוואי השיחים הגבוהים ויער הבמבוקים שהרטיבו אותנו בעקשנות. ההמשך זימן עוד מיני תלאות: הליכה בוצית במיוחד דרך שלוליות קרירות ועמוקות, מעט מקורות מים ראויים וזמינים, הרבה הרבה הליכה בסבך עם שביל חמקמק. לאחר כחמש שעות של תפירות על הרכס (מקטע של כ-6.5 קילומטר, ירידה עד לגובה 1400) הגענו לתחילת העלייה לפסגת Oputateshike (גובה כ-2000 מ׳). די מהר השביל העולה נעלם לחלוטין תחת השלג. המשכנו בטיפוס די קשה ותלול על השלג, נעזרים בכיוון הכללי של הג׳׳יפיאס. ההתקדמות על השלג הייתה איטית ודרשה זהירות, ולכן שמחנו מאוד כשלפתע נתקלנו שוב בשביל מפואר, מסומן ועל אדמה של ממש! המשכנו מהר עד לסכין של הפסגה, היה יפה מאוד גם עם העננים הרבים שעטפו אותנו, אבל הרוחות היו מטורפות לגמרי, ולכן מיהרנו להתחיל בירידה שכללה עוד קצת תפירות. ככל שירדנו הרוחות התגברו, אבל שמחנו להמשיך על שביל ברור ומבטיח. בדרך ראינו עוד ארנבות מקרוב. כשעתיים לאחר הפסגה (קצת פחות מארבעה קילומטר מרחק) הגענו עייפים לבקתת Biei. מדובר בבקתה לא גדולה, שכמעט והתמלאה באותו לילה. יחד איתנו הגיעו עוד זוג גברים יפנים מבוגרים וזוג פינים שגרים בהוקאידו. הבקתה נגישה ממספר מסלולים פשוטים בני כמה שעות ולכן נראית כיעד נחמד ויחסית פופלארי לטיולי סוף שבוע.

יום 7

התעוררנו לבוקר שמשי. מהבקתה היה נדמה שהולך להיות מזג אויר מוצלח אבל כשיצאנו הבנו שיש קאטץ׳. רוחות חזקות במיוחד נשבו, והפכו את המסלול המתוכנן לכיוון ההר Tokachi לאולי מעט מסוכן. החלטנו להתחיל את המסלול בכל זאת ולקוות להיחלשות הרוחות בזמן ארוחת בוקר. המסלול מתחיל בטיפוס לכיוון ההר Biei. העליה ברוח הייתה בלתי נסבלת ועצרנו לאכול בנקודה מוגנת יחסית. הרוחות לא פסקו גם אחרי שעה והחלטנו לעבור לתוכנית ב׳ - ירידה של 7 ק״מ בערך לכיוון Shirogane. לפני הירידה השארנו תיקים לצד השביל ועלינו לתצפית קצרה מפסגת ההר Biei לעבר הר הגעש Tokachi.
כל האיזור שונה מאוד מהנוף אליו התרגלנו בימים הקודמים. אין צמחיה כלל והקרקע סלעית בגוונים חומים שחורים.
ירדנו מההר והתחלנו את השביל החלופי. הירידה נורא יפה ולא קשה וכוללת חציית כמה שלוגיות והדרדרות איטית ביער. בסופה מגיעים לבסיס ההר Tokachi משם רואים יפה את הגייזר הענק שעליו.
סיימנו את הטרק בשעה 17:00 במרכז מבקרים נוסף של השמורה. יש בו WiFi וגלידה שבדיוק נסגרה (16:30). מצאנו מלון אפשרי ב- Shiregone ותוך שתי דקות מצאנו זוג יפנים חמודים שהסכים לקחת שניים מאיתנו לשם, למרות שזה לא היה הכיוון שלהם ואפילו מצאו בשבילנו רכב נוסף שעשה אותו דבר. הנהגת החביבה שאלה מאיפה אנחנו, ובירכה אותנו - “welcome from a distance place”.

אחרי הטרק - לילה ב- Shirogane Onsen

בחרנו את המלון 大雪山白金観光ホテル דיי באקראי. הדרישות היו שיהיה אונסן טוב ובמחיר סביר לחדר זוגי כולל ארוחת בוקר - 100$ פלוס מינוס. הגענו בלי להזמין מראש ויצא מושלם. וקיבלנו שני חדרים פשוטים אבל יפים, נקיים ועם פוטון מפנק, סט תה, סלון קטן עם חלון גדול ומקרר עם בירות Sapporo קרות. בארון של החדר חיכו לנו חלוקים יפניים בהם הלכנו לכל מקום - לאונסן, לארוחות ולחנות הקטנה בלובי שמכרה מעדנים מקומיים וגלידות. כך יכולנו לכבס בגדים מהטרק לקראת הטיסה.
האטרקציה המרכזית הייתה כמובן האונסן. זהו מתחם גדול מופרד לגברים ונשים והרחצה בעירום. הכל היה פשוט מושלם. עמדות הקירצוף, בריכות בכמה טמפרטורות כולל בריכה קרה מאוד וגם בריכות חיצוניות מלאות אוירה עם נוף ליער. היה תענוג לבלות באונסן שעה שלמה לפני ארוחת הערב ושוב מוקדם בבוקר.
ארוחת ערב אכלנו במסעדה קטנה במלון, Tavern, הפתוחה בין שמונה בערב לחצות ומציעה אחלה ראמן, דגים בגריל ושיפודי עוף מעולים (יקיטורי), החשבון היה 5000 יין לארבע אנשים.
ארוחת הבוקר הייתה מטורפת! בופה עם אחלה דגים, טופו מאודה מדהים, אורז, מרק מיסו, שעועית במלא צורות, סלט צנון כבוש טעים ועוד מנות יפניות. היו גם כדורי בשר וחביתות ומאפים, מיץ תפוזים, קפה ומה לא. וכל זה לבושים בחלוקים. בקיצור - מקום שווה ביותר ודרך מושלמת לסיים שבוע הליכה. לא ברור איך אפשר יהיה עכשיו לצאת לטרק בלי אונסן יפני בסופו.

חזרה לשדה התעופה בספורו

מהמלון יוצאות הסעות בחינם, שנראה שמאספות אורחים מכל הכפר לכיוון Ashikawa. לקחנו את ההסעה של 09:40 בבוקר והספקנו לאוטובוס לכיוון ספורו ב- 11:00. מהתחנה בספורו לקחנו את רכבת ה- JR לנסיעה קצרה של 40 דק׳ והגענו לשדה ב- 14:30.

טיפים

• ניתן להשיג מיכלי גז בתחנה המרכזית בספורו בחנות Bic Camera הענקית. מיכל הברגה גדול עלה 900 ין
• באותה תחנה מרכזית בקומה 10 יש מתחם מסעדות ראמן מדהימות. 1000 ין למנה בערך
• נסיעה מהשדה לספורו - 1070 ין לאדם. לוקחת 40 דקות ברכבת שיוצאת כל 15 דקות
• מאוד מאוד מומלץ להביא GPS לניווט
• במהלך יוני יש כאמור המון שלג בשמורה וחלקים גדולים של השביל עוברים תחת שלוגיות ומצריכים הליכה על שלג. לא צריך קרמפונים אבל חשוב להצטייד במקלות הליכה אמינים
• יש לשמורה גישה מכמה מרכזי מבקרים אליהם ניתן להגיע עם תחבורה ציבורית אז מאוד קל לעשות רק חלקים מהמסלול המתואר אם אין לכם זמן לעשות את כולו

קבצים מצורפים

• הקלטת GPS