חודשיים ביפן על אופניים

אופנים, אוהל והמון אונסנים - חיי הנוודות בהוקאידו והונשו

תאריך הטיול	August 2019

תוכן עניינים

רקע

אל יפן הגענו לגמרי במקרה - אחרי טיול שהתארך לו בקמצ'טקה הבנו שאמנם בסיביר לא נספיק לטייל הרבה לפני שמזג האוויר יתקרר, אבל שהעונה בהוקיאדו בדיוק מתחילה ושחוץ מפופ-קלאצ'ר מגניב לאללה יש ליפן עוד הרבה מה להציע. הרעיון הראשוני היה לעשות רוד טריפ על אופנוע אבל בירור קצר הבהיר לנו שאנחנו לא בנויים להתמודד עם הביורוקרטיה היפנית וכך נולד (בהתחלה בצחוק) הרעיון לקנות אופניים. המחשבה על שיטוט בדרכים הקטנות, בין כפרים, מקדשים ושמורות טבע קסם לנו מאוד והחלטנו ללכת על זה למרות לשנינו אין ניסיון בטיולי אופניים ארוכים (או ברכיבה על אופניים בכלל- במקרה שלי). ההחלטה הספונטאנית התגלתה כמוצלחת ביותר ואנחנו כבר מחכים בקוצר רוח להזדמנות הבאה לרכב ביפן. לסיכום של כל הסיפור הדרך (הארוך) הזה - יפן: יעד מושלם לטיול אופניים לרוכבים בכל הרמות.

מידע כללי

נתחיל בזה שכיף להיות נוודים ביפן. לנו הרכיבה הייתה דרך מעולה לחוות לא רק את ה'אטרקציות' אלא גם את כל המקומות הקטנים שבדרך...אלו שבדרך כלל מסתכלים עליהם מחלון האוטובוס וחושבים 'איזה כיף היה לעצור כאן' אבל תוך כדי גם יודעים שאחרי שהייתם יורדים מהאוטובוס די מהר הייתם מחפשים את האוטובוס הבא.

הוקיאדו:

רשמים כללים על הרכיבה - הוקאידו מלאה בטבע ושטחים פתוחים. בכבישים (לא הראשיים כמובן) יש לרוב שוליים רחבים והנהגים אדיבים ביותר- הם אפילו עברו כל הדרך עד לנתיב הנגדי כשהם חלפו על פנינו הרבה פעמים בליווי נפנופי ידים. יחד עם זאת כמובן שתמיד השתדלנו לרכב בכביש הקטן והריק ביותר שמצאנו גם ב'מחיר' תוספת לקילומטראז'. סך הכל רוב הכבישים היו יחסית חדשים וחלקים ואפילו העליות היו בשיפוע סביר.

לינה- בהוקיאדו הסתמכנו בעיקר על אתרי קמפינג מסודרים מהסיבה הפשוטה שהיו המון מהם (: כמעט בכל מקום בו רצינו לסיים את היום היה קמפינג ברדיוס של 10 קילומטר.אתרי הקמפינג היו חמודים להפליא ובדרגות שונות של הומות (כתלות גם בתאריך). בקמפינג הממוצע יש מדשאות מפנקות, כיורים לשטיפת כלים עם מים טובים לשתייה, שרותים מצוחצחים ופינת גריל סמי-מקורה בה ניתן לבשל בגשם. לפעמים יש גם שירותים נוספים כמו עמדת כביסה, שקעים ומקלחת מטבעות. באופן כללי מקלחות הן לא נפוצות כל כך באתרי קמפינג מהסיבה המשמחת ביותר - כמעט תמיד יש אונסן בסביבה. חלק גדול מהקמפינגים היה חינמי והשאר במחירים סמליים ( בין 10 ל-30 ש''ח ללילה). דא- ברוב הקמפינגים אין וייפיי ובמבודדים שבהם גם לא קליטה.

מ'יצ'י-נו-אקי -תחנות התרעננות יפניות. לאורך הכבישים בהוקיאדו מפוזרים עשרות מיצ'ינואקים שהתרגום תחנות התרעננות פשוט לא עושה להם חסד. מדובר במרכזים בהם יש בדרך כלל מסעדה, חניות שמוכרות תוצרת מקומית, איזורי ישיבה עם וייפי חינמי (לשעה-שעתיים) ושקעים, טוריסט אינפורמיישן (בדר''כ ביפנית) ולפעמים גם אונסן, מלון, קמפינג ושירותים שימושים אחרים לנהגים ולרוכבים. לכל מיצ'ינואקי יש theme משלו והוא מעוצב בהתאם. אחלה של סגירת פינה כשצריך לברוח מהגשם/לתכנן מסלול להמשך היום/לקבל מפות למידע/ לאכול גלידה (:

הונשו:

רכיבה וכבישים: באופן כללי הרכיבה בצפון ומרכז הונושו הייתה טיפה יותר מאתגרת עבור מתחילים שכמונו. התנועה צפופה יותר, השוליים צרים יותר וקיצורי דרך מאולתרים הביאו אותנו לא פעם לדד אנד ( וכמובן ע"פ חוק מרפי - זה תמיד היה כרוך בעלייה אימתנית). כמו כן, הכבישים היו ישנים יותר ושיפועי העליות חדים יותר. אם זה נשמע כאילו אנחנו מתלוננים אז זה רק בגלל הרף הגבוהה שהציבה הוקיאדו, הרכיבה בצפון הונושו הייתה כייפית וחווייתית לא פחות. אם בהוקיאדו ההיי לייט היה מרחבי הטבע הפתוחים אז בצפון הונושו ההיסטוריה היפנית הרבה יותר נוכחת. הכפרים מצוידים בגגות הרעפים האופייניים, מקדשים ושערי טורי מפוזרים בכל פינה וכל זה כמובן בליווי הרים ירוקים, אגמים, מפלים ושדות אורז נרחבים. אילו אזורים ממש יפים ומגניבים שלא מקבלים את ההערכה שמגיעה להם (:

לינה - בהונשו כבר הסתמכנו פחות על אתרי הקמפינג שהיו דלילים יותר וגם עלו משמעותית במחיר (סביב ה-100 שח ללילה). במקום זאת הקמנו את האוהל שלנו בכל מיני מקומות מזדמנים - גדות נהר, שטחים פתוחים, גנים ציבוריים ואפילו פעם אחת מגרש חניה של מיצ'ינואקי. הבנו שהדבר יחסית מקובל בקרב רוכבים ואפילו משפחות יפניות ובכל זאת בהתחלה הרגשנו קצת לא בנוח. השתדלנו תמיד להתמקם מאוחר בערב אחרי שהחשיך, עדיף בפינה יחסית נסתרת ולהתקפל מוקדם בבוקר סמוך לזריחה. להקפיד על השקט וכמובן תמיד להשאיר אחרינו נקי ומצוחצח, ממש כאילו לא היינו שם. זה עבד לא רע ולרוב גם כאשר "נתפסנו" על ידי הסבתות המקומיות בטיול הבוקר שלהן התקבלנו בחיוך ונפנוף ידידותי.
דא - גם בהוקיאדו וגם בהונשו לא התקשינו למצוא מקומות לינה במחירים סבירים בהתראה של יום.

עלייה עם אופניים למעבורת\רכבת : יצא לנו לעלות פעם אחת על מעבורת - כשחצינו מהוקיאדו להונשו ופעם אחת על רכבת כשהתחשק לנו לדלג על קטע כביש עמוס בתנועה. הנוהל במעבורת מטומקומאי לסנדאי היה שאם רוכבים על האופניים למעבורת צריך לשלם עליהם כעל כלי רכב (בתעריף נמוך יותר אבל עדיין יקר) ולעומת זאת אם הן ארוזות הן נחשבות כבודה ואין צורך בתשלום נוסף, יש אפילו תיקים ייעודיים לכך שנמכרים בחנויות אופניים. בהעדר תיק יעודי (או רצון לרכוש אחד) פירקנו את הגלגל הקדמי, כיווצנו את האופניים ככל יכולתנו ועטפנו אותם בברזנט בו השתמשנו כדי להגן על הציוד בעגלה מפני גשם. זה אומנם לא היה הכי נוח (יש די הרבה הליכה ועלייה במדרגות מסתבר) אבל זה עבד ואפילו לא קיבלנו מבטים נוזפים מהצוות על "תחמון" המערכת אלה קריצה וחיוך. לחברות\גדלי מעבורת שונות יש נהלים אחרים אז שווה לנסות לברר. על הרכבת עלינו באותו האופן- עם האופניים עטופים בברזנט, אבל זה כנראה עבד לנו רק כי נסענו ברכבת פרברית בין שתי תחנות קטנות ושוליות (היכן שעלינו לא היה איש צוות אחד בתחנה). לא בטוח בכלל שזה היה עובר בקווים מרכזיים יותר או עירוניים בטח ובטח שלא בשינקנסן.

תכנון וניווט

-כדי לתכנן את המסלול נעזרנו בהתחלה באתר המעולה Hokkaido wilds בו יש סיפורי דרך עבור מגוון רחב של מסלולי אופניים ברחבי הוקיאדו (וגם מסלולי טיול ושיט קייאקים) אשר מסווגים לפי איזור, אורך (החל מטיולי יום ועד לשבוע +) ודרגת קושי. באתר יש מסלול gps לפי יום וכן פירוט של אתרי קמפינג ,חנויות מצרכים ואונסנים (:
אחרי שצברנו קצת בטחון כבר תתכננו בעצמנו את הימים.

https://hokkaidowilds.org/

- האתר Japan cycling navigator שמציע את מסלול lenght of Japan - מסלול אופניים שחוצה את יפן לאורכה ומספק מידע בסיסי על כל מקטע. ממנו שאבנו השארה למקטע בהונשו. הוייב הוא קצת יותר "משימתי".

http://www.japancycling.org/v2...

כדי לתכנן את המסלול בצורה עצמאית נעזרנו באפליקציה Komoot

https://www.komoot.com/

האפליקציה מציעה מצב חינמי, אבל אנחנו קנינו (בכ 100 ש"ח) חבילה שמאפשרת להוריד למכשיר מפות של כל האזורים בעולם וכך ניתן לנווט גם במצב offline, שחשוב באזורים בלי קליטה.
חוץ מהיכולת לנווט מנקודה A ל B, היתרונות בשימוש בKomoot על פני google maps למשל הם:
- ניתן לקבוע בדיוק איפה תעבור הדרך כדי למזער נסיעה בכביש מהיר ולתעדף (איפה שאפשר) נסיעה בדרכים קטנות וכפריות.
- מקבלים פרופיל גובה ואופי דרך, ובכך אפשר להמנע מעליות מיותרות או להבין שהמסלול קשה ולקצר אותו בהתאם (חיסרון בנושא הזה של קומוט הוא שהיא מראה פרופיל גובה של פני השטח גם מעל מנהרות, מה שמקשה לפעמים לדעת מה תהיה העלייה בפועל).
- אפשר להשתמש בקבצי GPS של מסלולים קיימים שמורידים מאתרים שונים או מפייסבוק.
- הניווט הקולי בזמן רכיבה מותאם לרכיבה על אופניים.

הצורה שבה התנהלנו הייתה: פעם בשבוע כשיש יום סוער במיוחד, או כשהיינו צריכים מנוחה, לשבת ולתכנן את הכמה ימים הקרובים באפליקציה ולשמור אותם על הטלפון ככה שבמהלך הימים הקרובים כל מה שצריך הוא להפעיל את המסלול המתוכנן לאותו יום.

עוד מקורות מידע שימושים:

-כמובן כמובן שגוגל מפס זה מקור מידע מעולה וניתן היה למצוא בו גם מידע על אתרי קמפינג ואונסנים.
בנוסף, יש כמה מפות שמתלבשות על גוגל ומציינות מיקומים של נק' קמפינג ואונסנים חינמיים:

https://www.facebook.com/photo...

פה יש חנויות אופניים וציוד טיולים:
https://www.google.co.il/maps/...

- קבוצות הפייסבוק:
Japan Cycling Navigator
Bicycle touring, hiking and friends in Japan
קבוצות יחסית פעילות עם מידע עדכני. מדי פעם כשהתלבטנו על המסלול שאלנו שם וענו לנו בזריזות.

רכישת אופניים

נחתנו בסאפורו בראשון לאוגוסט, ליום שמשי וחמים- שיפור ניכר מולדיווסטוק הערפילית והקודרת. למחרת התחלנו כבר לחפש אופניים, קיווינו למצוא זוגות יד-שנייה במחיר סביר. בהוסטל שבו ישנו הציעו השכרת אופניים יומית במחיר סמלי וכך יצאנו לעשות סיור אופניים (תרתי משמע) בעיר. התחלנו בחנויות היד שנייה והתקדמנו לחנויות אופניים נוספות שמצאנו בגוגל ובאתר Hokkaido wilds.

המטרה- אופניים עמידות שמתאימות לרכיבת כביש למרחק ארוך במחיר הזול ביותר שנמצא. במקביל חיפשנו גם עגלה קטנה בה נוכל להעמיס את שפע ציוד הטיולים שלנו אותו החלטנו לשמור כדי להשאיר גם את האופציה לטרקים פתוחה וכי בכל מקרה תכננו להעביר את מרבית הלילות באוהל.

לאחר יום ארוך של שיטוטים ברחבי סאפורו מצאנו אופניים בחנות שנקראת uno, חנות אופניים דו קומתית עם מגוון של זוגות אופניים וציוד רכיבה בטווח מחירים רחב. את העגלה (אחת- וכנראה היחידה בכל סאפורו) מצאנו ב Sam's bike - חנות קטנה, מקסימה ומלאת אווירה בה מוכרים בעיקר ציוד קצה מקצועי ויקר.
למחרת חזרנו בבוקר לאסוף את הרכישות ולהשלים ציוד נוסף. מאחר ומצאנו רק עגלה אחת, הזוג השני של האופניים צוייד בשקיים וסבל. למרות המלצות המוכר החלטנו לקנות שקיים לא אטומים למים (שהיו זולות פי 2) מתוך המחשבה ההגיונית שאם יורד גשם לא נצא לרכב - טעות גדולה! הגשם הוא חלק בלתי נפרד מיפן ולאורך החודש הקרוב בעוד אנחנו אורזים את מטלטלנו בשלל שקיות וכיסויי גשם מאולתרים, הצטערנו מאוד שלא הקשבנו לעצת המוכר.

למחרת, לאחר השלמות וארגונים אחרונים, נפרדנו מסאפורו התוססת ויצאנו לדרך לכיוון ואקנאי.

קצת מספרים:
האופניים עלו כ- 2000 ש"ח לזוג
העגלה - 1200
ושאר הציוד (קסדות,תיקי צד, תיק לקידון,תיק אחורי ערכת תיקונים, פנסים, מכנסי רכיבה, כפפות וכו') היו עוד כ- 2000 ש"ח

מכירת האופניים בסוף הטיול

את האופניים יחד עם כל הציוד הנלווה מכרנו לחנות מרשת - book off, רשת שקונה ציוד ומוכרת ציוד יד שנייה משומש במקום ונפוצה בכל יפן. מכרנו את הציוד בשליש מהמחיר שבו קנינו הכל, עזר מאוד שהיו לנו את הקבלות על כל הרכישות וכך קיבלנו מחיר יחסית הוגן. מבחינתנו - הזריזות בה מכרנו את האופניים הייתה שווה לחלוטין את המחיר המעט נמוך- הגענו לסניף בשמונה בערב (לאחר שיטוט קצר בין חנויות האופנים בנאגנו שלא חיפשו לקנות כרגע אופניים) ובשעה שמונה וחצי כבר עמדנו מחוץ לחנות בהלם שכבר אין לנו אופניים יותר, מנסים להבין איך בכלל חוזרים להוסטל עכשיו (;

* כמובן שפירסמנו את האופניים למכירה גם בקבוצות הפייסבוק והייתה אפילו הענות לא רעה בכלל אבל בסופו של דבר לא היה מישהו שרצה לקנות את כל הציוד כחבילה ולהתחיל ליסוע בכל יפן לפזר את הציוד לקונים שונים היה פחות אטרקטיבי עבורנו...לא עזר גם שלא היה לנו מושג איפה בדיוק נסיים ולאן בכלל אנחנו נוסעים עד פחות או יותר הרגע האחרון.

Sapporo to Wakkani

הרכיבה מסאפורו לואקאני הייתה התחלה קלילה נעימה ומישורית לטיול. בסאפורו יש פארק עם מסלול אופניים שהולך לאורך הנהר ודרכו אפשר לצאת בקלילות מהעיר ההומה. מסלול הרכיבה עובר צמוד לחוף ומאחר שזכינו בשבוע שמשי נהנו מאוד להתחיל או לסיים את הימים בטבילה בים ואם אין קמפינג מסודר אפשר תמיד לחנות בחוף. היום השני (שלנו לפחות) של המסלול היו ממש טירונות מנהרות ולמדנו די מהר שעדיף לרכב על הכביש ולא על השוליים הצרים והמוגבהים, שהפנסים החזקים היו רכישה מצוינת ושהאקוסטיקה במנהרות גורמת לכל רכב חולף להישמע כמו מטוס ממריא. כשהגענו לעיירה "הבורו" השארנו את האופניים לנוח ולקחנו מעבורת לטיול יום יפה ביותר באי טאורי - בו יש צוקים תלולים, פריחה ומושבות של ציפורי ים. לקראת ההגעה לואקאני מזג האוויר החל להתקדר ואנחנו זכינו בימי רכיבה "מפנקים" נגד הרוח. וקאני עצמה היא עיר נמל עם ניחוח סובייטי והשילוב עם מזג האוויר הקודר הפך אותה לפחות אטרקטיבית בעינינו, מה גם שהקמפינג שלה ממוקם בראש של הר קטן (שהמקומיים קוראים לו גבעה). האונסן שלה לעומת זאת, היה מפנק ביותר. בשל תחזית מזג האוויר הסוערת החלטנו לשנות את התוכנית המקורית ולוותר על ההגעה לאיים רישירי ורובן בהם אפשר לרכב ולטרק. סך הכל לקח לנו בערך שבוע כולל יום הטיול בטאורי. מידע מפורט יותר אפשר למצוא באתר hokkaido wilds שאחרי סיפור הדרך שלהם עקבנו במקטע זה (:

Wakkani to Shiratoko

אחרי ואקאני (מינוס רישרי ורובן לצערנו) היעד הבא שלנו היה שמורת הטבע שירטוקו שבה קיווינו לעצור לטיולי יום ועם קצת מזל אולי גם טרק ארוך יותר. מאחר ובחוף היה צפי לרוח נגדית חזקה ובשילוב עם זה שהתחשק לנו לחקור גם את פנים האי, החלטנו לחתוך פנימה לכיוון ההרים ולהתחבר לחוף שוב בעיירה מומבטצו. הנסיעה באיזור הכפרי הייתה נעימה ביותר ועצרנו לטיולים קצרים בכל מיני שמורת טבע קטנטנות בהם נתקלנו בדרך. אחרי מומבטצו - עיירה לא תיירותית בעליל עם רובע חיי לילה תוסס ומגניב (אם כי גם המקום היחידי בו נתקלנו בחשדנות כלפי זרים ביפן) בה התפנקנו במלון בזמן שסערה רצינית חלפה מעלינו, המשכנו עם קו החוף עד לעיר אבשירי. משם עקבנו אחרי סיפור הדרך המתואר בהוקיאדו וילדס עד לשירטוקו. בדרכים ראינו מגוון רחב של ציפורים, עדרי איילים, שועלים ואפילו נחל מלא בסלמונים ששחו להם נגד הזרם. בשירטוקו יש שמורת טבע יפה וגדולה בה ניתן לראות בין היתר (ועם קצת מזל) דובים. נשארנו לעשות טיול יום קליל (ללא האופניים הפעם) בחמשת האגמים ובמפלי קאמואיואקיו היפים והמתויירים. תכננו גם לעשות טרק ארוך יותר (ניתן להשיג מפות מעולות ומידע במרכז המבקרים של השמורה) אך גם הפעם מזג האוויר לא האיר לנו פנים ונאלצנו לוותר.

Shiratoko to lake Akan

החלטנו לנצל את היום הלא גשום האחרון לתקופה הקרובה כדי לצאת לדרך ולעלות את הפאס של שירטוקו ממנו ניתן לראות את רוסיה. אמנם נהנו מבוקר נאה כמובטח בתחזית אבל לקראת ההגעה לפאס החל גשם שהתחזק במהרה למבול ואת רוסיה לא יצא לנו לראות. הירידה מהפאס הייתה תלולה ומפחידה - הצלחנו לשחוק לחלוטין (או יותר נכון להמיס) את הבלמים שלנו ולפספס את אתר הקמפינג (פשוט כי לא הצלחנו לעצור). לבסוף ניצלנו מישור רגעי כדי לזנק מהאופניים ולעצור, וגילינו שעצרנו במרכז מבקרים של השמורה. במרכז המבקרים פגשנו את אליסון - רוכבת בריטית שמטיילת עם האופנים שלה ברחבי העולם כבר עשרות שנים , היא עזרה לנו לעשות תיקון שדה לבלמים והראתה לנו את הדרך לאונסן טבעי שנמצא מסתבר ממש לידנו. זה היה תענוג גדול לשבת במבול במעיין הרותח ולהרגע אחרי החוויה המלחיצה. לאחר שהתחממנו והתרעננו החלטנו לחפש מקום לישון בכפר רוסו (ולא לעלות בחזרה לקמפ שפיספסנו). בעודנו מסתובבים אבודים בכפר עצרה לידנו מכונית לבנה ובתוכה סבא יפני חמוד שבלי אנגלית בכלל אבל עם חיוך רחב ניסה להבין מה אנחנו מחפשים בכפר בחושך ובמבול, לאחר כמה דקות (בהם כמובן שלא התקדמנו הרבה עם השיחה- גם היפנית שלנו לא הייתה מרשימה) הוא סימן לנו ליסוע אחריו והוביל אותנו אל הבית שלו, שמה הסבירה לנו מיזוקי - הבת שלו שאנחנו מוזמנים להשאר לישון בדירה שלו שעומדת כרגע ריקה. לא יכולנו להודות להם מספיק - סיום מושלם ליום הרפתקאה. אחרי שנפרדנו בבוקר בליווי המון תודות והחלפת מתנות הדדית (אנחנו ניסינו לתת להם מתנה והם כמובן החזירו לנו באותו מטבע) יצאנו לדרך. בשבועיים הבאים הגשם הפך לאורח קבוע ברכיבה שלנו ומ"אנחנו לא נרכב בגשם" שינינו גישה ל -"אנחנו לא נרכב רק כשכל היום גשם" ומשם ל"יאללה איזה כיף גשם" ועבורנו חלק גדול מהקסם של יפן זה העננים הערפילים שיוצאים ונכנסים מתוך רכסי הרים ירוקים ונותנים להכל הרגשה מסתורית ופראית.
מאחר ולא היו לנו ממש בלמים שינינו את המסלול קצת כדי להגיע לעיר הקרובה ביותר בה נוכל להחליף את רפידות הבלמים (במקרה איבדנו את ערכת החלפים שלנו כמה ימים לפני הפאס) והגענו לנקה-שיבצו. אחרי שהאופניים שלנו חזרו לכושר המשכנו לכיוון אגם קוסארו, שם התמקמנו לכמה ימים לנוח ולטייל בסביבה שמלאה באונסנים טבעיים וחינמים על גדת האגם. הקמפינג בו ישנו ישב ממש בצמוד לאגם, אומנם לא היו בו הרבה פסיליטיז אבל להתעורר ישר לתוך האגם היה שווה ביותר. בסביבה נמצא גם אגם משו- אגם כחול כחול שיושב בלוע הר געש וללא ספק שווה את הטיפוס אליו באופניים והר איו- שמורה קטנה ויפה עם הר גופריתי. מאגם קוסארו המשכנו לאגם אקאן ובדרך הצלחנו אפילו להציץ בשני עגורים יפנים - מין נדיר ומרשים ביותר. גם אגם אקאן לא אכזב והיה יפה עם טיילת חמודה סביבו, בקמפינג היה אפילו אונסן לרגליים בו אפשר לשתות בירה קרה ולפטפט עם שאר דיירי הקמפינג.

Akan to Asahikawa

מאקן החלטנו לעשות סיבוב קצר כדי לראות את אגם אונטו ואולי לצאת לטיול יום (כמובן כתלות במזג האוויר ההפכפך) להר אקאן פוג'י. כמובן שבאונטו קמנו ליום ערפילי, גשום ומלא ברוח ולאחר שמזג האוויר לא עשה שום סימנים לשינוי המשכנו בדרכנו לעבר אסא-היקוואה היעד הגדול הבא. באותו ערב אחרי שירד החושך ולא מעט בירבורים הגענו לקמפ סטאמיגאוקוקן שהיה די קשה לאיתור, במידה ואתם מתכננים להגיע אליו כנראה יהיה יותר קל באור. בקמפינג היה אוהל בודד וזוג אופניים ולשמחתנו פגשנו שם שוב את אליסון (הגארדיאן אנג'ל שלנו). אחרי ערב נעים (וגשום) ובוקר מרוח המשכנו לכיוון עיירת האונסן נוקיברו. אין שם חנות נוחות או סופר ומחוץ לעונה גם לא מסעדות פתוחות כך שעדיף לבוא מצויידים (אונסנים לעומת זאת יש בשפע). משם תיפסנו לפאס מיקוני היפה (ממנו הספקנו להנות מהנוף לכמה דקות לפני שהעננים כיסו הכל) ודרך מנהרה עברנו לצידו השני של ההר שם השמש זרחה ולא נראה ענן בשמים. ירדנו לכיוון סונקיו לאחר עצירה במפלים מרשימים ויפים הממוקמים כמה קילומטרים לפני העיירה. סונקיו היא עיירת נופש פעילה ואין בעיה למצוא חניות נוחות ושלל מסעדות (נו, ואונסנים כמובן). מסונקיו לאסא-היקאווה יש דרך אופניים יפה שעוברת דרך שדות אורז רחבי ידים ומתחברת בכניסה לעיר לפארק (ממש כמו בסאפורו) שעובר לאורך העיר ומאפשר כניסה חלקה וכיפית מינוס איזורי התעשייה והפרברים.

הנוף משביל האופניים המחבר בין סונקיו לאסא-היקוואה

טרק בשמורת דיסאצו

לאחר כמה וכמה טיולים שלא יצאו לפועל סוף סוף התמזל מזלנו והתחזית הצביעה על שלושה ימים שימשיים ברצף! שמורת דיסאצו היפייפיה מכילה מגוון שבילים באורכים שונים ולמעשה ניתן להרכיב מסלולים באורכים של בין יום ל-7. אנחנו עשינו גרסא קלילה וחמודה של שלושה ימים בה הלכנו רוב הזמן על קו הרכס כאשר נוף פנורמי משגע נגלה מכל כיוון ותא שטח חדש נחשף כל פעם שעוברים אוכף.התחלנו את המסלול ברכבל באסא-הידקה וסיימנו בטניקיו אונסן - מקבץ של כמה מלונות. את המידע והמפות הנחצות לטרק השגנו במרכז המבקרים בסונקיו שמה סיפקו לנו מידע גם על מקורות המים באיזור ומצב השבילים (יש מרכז מבקרים נוסף גם ליד הרכבל שעולה לאסא-הידאקה). את האופניים השארנו קשורות בחניית האופניים הגדולה שממוקמת ליד התחנה המרכזית באסא-היקוואה ומשם לקחנו אוטובוס לרכבל. רוב הפרטים הטכניים התעמעמו מאז אבל בגדול ביום הראשון עלינו ברכבל שליד אסא-הידקאה והלכנו לקמפסייט קורודאקה. יום למחרת צעדנו עד לבקתת צ'ובסודאקה (שלטר חינמי ולא מאוייש) וביום השמש האחרון שלנו המשכנו לעיירונת טניקיו אונסן שם סיימנו את המסלול ותפסנו טרמפים בחזרה לעיר. השביל לטניקיו אונסן לא מסומן במפה (באינטרנט לפחות) של הגראנד טרוורס אבל כן במפות שקונים בשמורה וכמובן נראה בבירור בשטח (:

* שימו לב- צריך לטפל במים שבמסלול (ובאופן כללי במים שבנחלים בהוקיאדו) כי עלול להיות שם טפיל מעיים שעובר בעזרת שועלים.

Asahikawa to Tomekomai

לאחר כמה ימים של מנוחה באסא-היקאווה המשכנו לכיוון טומקומאי - משם אפשר לתפוס מעבורת לסנאדיי - היעד הבא שלנו בהונשו. הנסיעה הכפרית דרך ביאיי, קאמי-פוראנו ופוראנו הייתה יפה ביותר וכללה שדות פרחים בשלל צבעים, נהרות ,רכסי הרים ירוקים והרבה גלידות בטעמי מלון ולבנדר. אחד החלקים היפים ביותר בהוקיאדו (אם כי כולם היו יפים!!). ביום וחצי האחרון של הרכיבה לקראת טומאקומיי (בערך סביב הקמפ סייט בהידאקה-סארוגוואה) הדרך נעשית משמעותית פחות נעימה בשל השוליים הצרים ושיירות המשאיות המאסיביות שחולפות שם.

* לפני ההגעה למעבורת כדאי להצתייד באוכל להפלגה. אומנם גם בטרמינל וגם במעבורת יש מכולת ומסעדה אבל כמובן שהמחירים בהתאם...על העלאת האופניים למעבורת פירטנו בתחילת הסיפור.

Sendai to Nikko

הנסיעה מנמל המעבורת למרכז סנדאי עברה בין שכונות מגניבות ומבולגנות עם הרבה רחובות קטנים, גנים, תעלות ומסילות רכבת שמתפתלות בצפיפות בין הבתים כל זאת על רקע סנאדי המודרנית המלאה בגורדי שחקים. בסנדאי ובסביבתה יש הרבה מה לראות ולעשות, באחד הימים לקחנו רכבת למאצושימה, שמה יש מפרץ מלא באיים קטנים וירוקים וכן מקדשים מרשימים במיוחד. בדרך עצרנו גם בהיגשי-שיוגמה להסתובב בשוק הדגים ולראות את שלל הטונות היומי.
מסנדאי לכיוון פקושימה הנסיעה הייתה יחסית עירונית אבל מעניינת ומגוונת כאשר ככל שמתרחקים ממרכז הערים הבתים הופכים ליותר ויותר כפריים עד שלכל בית יש שדה קטן משלו. ממש לפני פאקושימה עוברים דרך אחד המקטעים היפים בדרך לאורך נהר אבוקומה. אחרי פקאושימה עצרנו בעיירת האונסן החביבה טוסשיו - עצירה שהתארכה בשל מבול רציני שירד לכמה ימים. אחרי טוסשיו יש עלייה די רצינית אבל את היום אפשר לסיים באגם אינואשירה היפה. משם המשכנו לכיוון ניקו דרך הכפר המשוחזר והתיירותי (אבל היפה!) אוצ'י גוקו. בעיירונת מינהמאיזו עשינו את ה"טעות" של לשאול כמה שאלות במרכז המבקרים בתחנה המרכזית. הם הבינו שלא הזמנו מקום ללילה אפילו לא באתר הקמפינג (שמה נהוג להזמין מקום גם לאוהל) ומרוב דאגה התקשרו לאתר הקמפינג, הודיעו להם שאנחנו באים ושישאירו את פקיד הקבלה שעומד ללכת הביתה לחכות לנו. בלית ברירה נסענו לאתר הקמפינג שהיה יקר ביותר, עצום בגודלו ונטוש להפליא. להפתעתנו האורח היחיד מלבדנו היה רוכב אופניים אמריקאי. הוא סיפר לנו שהמקטע עד לניקו הוא די הומה ברכבים ועל פי זה החלטנו למחרת לנסות להעלות את האופניים על הרכבת ולדלג לניקו.

Niko to Nakayama

אחרי יום טיול בין המקדשים היפים של ניקו יצאנו ברכבת לכמה ימים בטוקיו. את האופניים השארנו (לפי המלצתה המעולה של סוזו ממרכז המבקרים) בסככת אופניים שממוקמת ליד תחנת השינקנסן וסניף קטן של המשטרה. חזרנו מטוקיו מלאי אנרגיה למקטע המאתגר שלפנינו ויצאנו לאחד ממקטעי הרכיבה היפים והמרשימים ביותר שיצא לנו לחוות ביפן. במקטע זה ההתקדמות הייתה איטית במיוחד לא רק בגלל העליות הרבות אלא בעיקר בגלל ריבוי המפלים, האגמים, המקדשים ופינות החמד שלא יכולנו שלא לעצור בהם - ממולץ ביותר להגיע עם שפע של זמן להקדיש לאיזור (:
מהנקודות הבולטות: מפל קוגן - מפל ע-צ-ו-ם עם זרימה משוגעת, אולי המפל הכי יפה שיצא לי לראות. אגם צוג'נגשי עם נוף מרהיב להר הגעש נאתני, מפלי יודאקי, אגם יונו -וזוהי כמובן רק רשימה חלקית. אחרי שעוברים את הפאס (נוף מרהיב) לכיוון אתר הסקי מרנויומה קוגן (דרך מנהרת קונסי) מרגישים את המעבר לתא שטח חדש - ללא ספק פחות תיירותי ומהוקצע ואפילו קצת מוזנח (יחסית ליפנים).

Nakayama to Nagano

רכיבה כיפית בין כפרים עיירות ושדות. בעיירה נגאנוארה השארנו ליום את האופניים ותפסנו אוטובוס לעיירת האונסן המפורסמת קוסטצו. בעיירה יש כמה אונסנים מפורסמים והיא נחשבת ליעד מבוקש אצל תיירים יפנים המסתובבים בה עם חלוקים מהודרים וקבקבי עץ בעודם עוברים מאונסן לאונסן. אל נאגנו עצמה יורדים בירידה תלולה ביותר שמתפתלת בתוך יער עבות. נאגנו עצמה היא עיירה חמודה ביותר עם וייב רגוע, מקדשים יפים והרבה אוכל טעים. עם הרבה טעם לעוד, בנאגנו, נפרדנו בעצב מהאופניים שלנו והמשכנו ליעד הבא במסע.