6 ימים בשמורת קמיקוצ׳י באלפים היפנים
מסלול והמלצות מטיול בספטמבר 2025
| תאריך הטיול | September 2025 |
|---|
יום 1 5.9.25
את הדרך לקמיקוצ׳י התחלתי ברכבת מתחנת מטסומוטו לשאן-שימה-שימה, ביציאה מהתחנה חיכה אוטובוס שנוסע עד לתחנת האוטובוס בקמיקוצי. זמן הנסיעה הכולל הוא שעה וארבעים וחמש דקות. מומלץ להזמין את האוטובוס מראש (את הרכבת אין אפשרות אבל זו רכבת פרברית ללא מקומות מסומנים אז לא אמורה להיות בעיה).
האוטובוס נכנס לתוך השמורה ומתחנת האוטובוס הלכתי עוד כ10 דקות עד שהגעתי לקמפינג הראשון konashidaira. יש גם מרכז מבקרים סמוך אבל לא הצלחתי לקבל שם מידע בעל ערך לגבי המסלולים בשמורה (פערי שפה? חוסר ידע?)
בחרתי בקמפינג הזה כי תכננתי לצאת למחרת לטיול שקרוב אליו. בעקבות מפגש עם כמה מטיילים יפנים שיניתי את המסלול, ובדיעבד היה עדיף להתקדם עוד כשעה לקמפינג הבא בדרך.
השעות אצל היפנים שונות ממקומות אחרים שהייתי בהם. עד 18 אתה כבר אמור להיות אחרי מקלחת, ארוחת ערב וצחצוח שיניים. מחשיך סביב 18:30 ככה שזה לא נורא.
בקמפינג עצמו יש מטבח, מקלחת/סנטו, מסעדה וחנות קטנה לקניית מצרכים. אין צורך להזמין מראש מקום ויש הרבה אתרים. יש מכולה נגד דובים שבה מאכסנים דברי מזון למשך הלילה.
יום 2 6.9.25
היפנים אוהבים לטייל וסופי השבוע עמוסים במטיילים. כבר סביב 6 בבוקר התחלתי לשמוע מטיילים צועדים עם צליל הפעמון שנועד להבריח דובים.
לי לקח זמן לקום ורק לקראת 8 יצאתי מהאוהל. אכלתי לחם שמכרו בחנות (סוג של לחמניה עם טעמים- אני קניתי מייפל וקפה), ארזתי את התיק ויצאתי למסלול.
הדרך בתחילת היום היא מישורית למדי, היו מאות מטיילים על השביל אבל הוא רחב מספיק אז לא הרגיש לי צפוף. העצירה הראשונה שלי הייתה בMyojin pond, חוצים גשר ומגיעים לקופה שם משלמים 500 ין דמי כניסה. יש תור להצטלם בנקודה יפה עם רקע ההרים המשתקפים במים, ובה היפנים גם התפללו. אפשר לעשות עוד סיבוב קטן על גדות הבריכה, סה״כ מקום יפה.
אח״כ הלכתי עוד שעה וחצי בתוואי מישורי ולקראת 11 הגעתי לעליה לכיוון הקמפינג הבא שלי בkarasawa. עליתי דרך שביל הפנורמה (יש שביל שאמור להיות קל יותר שאני מתכוון לרדת דרכו בעוד יומיים). העליה מתחילה באופן מתון על שביל נוח וככל שעולים השיפוע נהיה חד יותר. יש מקומות שצריך להשתמש בידיים והרבה מהדרך היא על אבנים ושורשי עצים. למזלי היה יום שמשי ויבש. אני מניח שכשיורד גשם הדרך יכולה להיות מאוד מחליקה.
סביב אמצע העליה כבר התחלתי להרגיש עייף. עשיתי הרבה עצירות עד שבערך ב13:30 הגעתי לסופה של העליה. אמנם המשך הדרך לא כולל עליות ארוכות אבל הוא עובר על שביל צר בצמוד לתהום. יש חבלים במקומות היותר מסוכנים אבל היה מקום שבו נאלצתי להוריד את התיק וללכת ממש לאט כדי לא להחליק, זה היה פחות כיף.
בכלל המקטע הזה פחות מומלץ למי שיש פחד גבהים.
בניגוד לתחילת היום בו היו מטיילים רבים במקטע הזה ראיתי סהכ 7 מטיילים.
סביב 14:30 הגעתי לקמפינג karasawa. אזור האוהלים הוא על אבנים ולא היה פשוט להקים את האוהל. בסוף איכשהו בניתי משהו עקום בתקווה שלא יירד גשם ואם יירד שהדברים שלי יישארו יבשים.
סמוך לקמפינג ישנן 2 בקתות שגם מפעילות מסעדה ויש בהן שירותים (אין מקלחת).
בגלל שהבאתי די הרבה אוכל לטיול העדפתי רק לשתות משהו ובישלתי בעצמי. תוך כדי ארוחת הצהריים נהניתי מהופעה של נגן יפני שהגיע להופיע בפני המטיילים.
בערב הייתה שקיעה יפה ואחריה נכנסתי לאוהל.
יום 3 7.9.25
בלילה ישנתי רק 4 שעות, השכנים נחרו, בשלב מסוים התחילה רוח חזקה שעשתה הרבה רעש והשמש זורחת לפני 5 (ועדיין חלק מהמטיילים יצאו לדרך בחושך!).
סביב 6 יצאתי מהאוהל, אכלתי ארוחת בוקר קלה במסעדה של הבקתה הסמוכה והתחלתי לטפס לעבר הר okohotaka- ההר השלישי בגובהו ביפן. היפנים לא פראיירים והדרך היא דוך ישר למעלה. השלב הראשון של העלייה זה טיפוס עד לבקתה שנמצאת סמוך להר. אמנם זה רק 2 קמ מרחק אבל יש כ700 מטר של טיפוס בתוואי סלעי לא פשוט ולראשונה שמתי את הקסדה שרכשתי בטוקיו (למרות שבדיעבד גם אתמול היה עדיף לשים אותה).
העליה לבקתה לקחה לי כשעה ורבע, ועצרתי לשתות שם משהו ולהתרשם מהנוף. עננים כיסו לסירוגין את הפסגה של ההר ואחרי כחצי שעה של הפסקה התחלתי לעלות לעברה. גם הפעם המרחק לא גדול אבל צריך לטפס עוד 200 מטרים עד לפסגה. בחלק מהדרך יש שרשראות וסולמות והטיפוס הוא כמעט אנכי. אחרי 20 דקות הגעתי לפסגה עצמה, הנוף ממנה מאוד יפה לכל הכיוונים. יש אפשרות להמשיך עוד כקמ וחצי לפסגה נוספת אך כשהייתי שם נראה שהדרך היא בתוך ענן והחלטתי לוותר ולרדת את כל מה שעליתי חזרה לקמפסייט. הירידה עצמה לוקחת כשעה ואת הזמן שנותר לי ביום הקדשתי למנוחה ואכילה (הראמן במסעדה טעים).
לקראת הערב התחיל טפטוף קל שקיוויתי שלא יתפתח למשהו יותר רציני.
יום 4 8.9.25
בלילה ירד קצת גשם אבל בבוקר מזג אוויר היה יפה ויבש. ארזתי את האוהל והתחלתי לרדת חזרה לעמק. הירידה עצמה לא ארוכה ובשעות הבוקר הגעתי לקמפסייט בtokusawa.
סהכ יום קליל, יותר כמו יום מנוחה אבל היה לי חשוב לישון במקום שניתן להתקלח בו כי הלחות הגבוהה (אפילו באזורים הגבוהים יותר) גורמת לי להרגיש מטונף.
ליד הקמפסייט יש מסעדה טעימה שפתוחה לארוחת צהריים. בנוסף יש לודג׳ בו ניתן להתקלח, להזמין ארוחת ערב ארוזה והוא גם מציע חנות קטנה אם רוצים לקנות אוכל (בעיקר ממתקים וחטיפים).
יום 5 9.9.25
התעוררתי מוקדם כי התחזית הראתה שיהיה מעונן ככל שהיום יתקדם. סביב 6 ומשהו כבר יצאתי לדרך.
ההתחלה מאוד נוחה ומישורית ולמעשה אני חוזר חלק מהדרך בה הלכתי אתמול. העליה מתחילה בשיפוע מתון וההליכה עדיין נוחה. עצרתי לקפה בבקתה שבדרך ואכלתי משהו קטן. אחרי הבקתה יש מקטע קצר עד לקמפינג ולאחר מכן השיפוע מתחיל לעלות.
עליתי את כל העלייה ללא עצירה למעט מדי פעם להסדיר נשימה ודופק. בדרך פגשתי שני ישראלים שעושים את הדרך ההפוכה, למטה לקמיקוצ׳י, והם עודדו אותי שאני עולה בקצב יפה.
המשכתי בעליה איטית וסביב 11 הגעתי לבקתה שנמצאת ממש בסמוך להר yari שהוא בעל צורה יפה של פירמידה. לפני שעליתי לפסגה הקמתי את האוהל, באתר שנראה קצת מפוקפק (אבל רק בלילה הבנתי עד כמה) ואכלתי ארוחת צהריים במסעדה של הבקתה (מנת קארי עם אורז שמוגש בצורת ההר!).
לאחר מכן חבשתי את הקסדה והתחלתי לעלות לפסגה. העלייה לפסגה קצרה אך דורשת שימוש בסולמות, חבלים ושרשראות ברזל, סהכ זה כיף אבל בהחלט לא מתאים לאנשים בעלי פחד גבהים. הנוף מהפסגה מאוד יפה ואני יושב שם כמה דקות ומביט בו.
בחזרה לקמפינג התחילה לנשוב רוח שרק התחזקה ככל שהחשיך. בנוסף כל האזור התכסה עננים והאוהל החל להרטב. בלילה עצמו לא הצלחתי להרדם כלל, כל הציוד שלי נרטב וספרתי את הדקות עד שיהיה אפשר לצאת מהאוהל ולהתחיל את הירידה חזרה למטה.
יום 6 10.9.25
סביב 4 בבוקר, אחרי לילה ללא שינה החלטתי להתחיל לארוז את החפצים. הכל רטוב ומבאס אבל פשוט ארזתי הכל והלכתי לבקתה. בבקתה אני מגלה להפתעתי שישו ושמחו, כולם ערים, חלקם כבר עם תיקים על הגב ופנסים- מוכנים לצאת לדרך. עייף ומותש מהלילה המתנתי לקצת אור כדי להתחיל. סביב 5 בבוקר הגיע האור ואני התחלתי בירידה.
התכנון המקורי היה להמשיך צפונה ולסיים את הטיול במלון עם אונסן. מסלול של 25 קמ עם יותר מ1000 מטר עליה ו2000 מטר ירידה. בגלל הלילה שלא ישנתי בו בכלל החלטתי לחזור בדרך הקלה שהיא פשוט לרדת חזרה את השביל אותו עליתי אתמול.
התחלתי בירידה וראיתי לפני את מדריך הטיולים היפני שפגשתי אתמול עם הזוג שהוא מלווה. אינטואיטיבית אני עוקב אחריהם בלי להבין שאני לא במסלול הנכון.
בדיוק כשהבנתי שלקחתי את הפניה הלא נכונה השמש יצאה מאחורי ההר שממול, וצבעה את כל העננים והערפילים בורוד- הזריחה היפה ביותר שראיתי.
אחרי ההתפעלות אני מסתכל במפה באייפון ומבין שאני בעצם על המסלול המקורי שתכננתי. הזריחה מדרבנת אותי להמשיך במסלול הזה כשאני אומר לעצמי שסך הכל אם לא יהיה לי כח אני אעצור ללילה באחת מהבקתות שבדרך (אני אמור לעבור דרך 3 בקתות).
ההליכה היא על קו-רכס והמזג אוויר סהכ יפה, כשבצד אחד יש ראות טובה ובצד השני מעונן. למרות העייפות אני בקצב טוב. תחילת היום עוברת בדרך שצריך להשתמש בה בהרבה סולמות, שרשראות ובידיים. אחרי המקטע הזה הדרך נהיית קלה יותר ויש עליות וירידות לסירוגין אבל לא ארוכות מדי.
עצרתי לארוחת צהריים (מעולה!) בבקתה השלישית שממנה מתחילה ירידה ארוכה ותלולה מטה. מזג האוויר נהיה קצת יותר קודר ומעונן אבל ללא גשם עדיין. סביב 12:30 סיימתי לאכול והתחלתי לרדת.
הירידה אכן ארוכה ואני פוגש הרבה פרצופים סובלים שעושים את הדרך ההפוכה למעלה. פחות משני קמ לסיום מתחיל גשם חזק שמרטיב את כולי. המסלול עצמו הופך לנחל ואני משתדל מאוד לא להחליק (הייתה פעם אחת שברגע האחרון הצלחתי להתייצב).
ב14:30 אני סופסוף מגיע לסוף המסלול וגם הגשם נפסק. אני ממשיך עוד רבע שעה למלון ולשמחתי יש בו מקום פנוי ללילה. טבלתי קצת באונסן ומיהרתי לשנצ לפני ארוחת הערב.
השינה בבקתה היא על טטאמי עם פוטון ואני משלים שעות שינה יקרות.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם