צפון יוון: זגוריה, מטאורה, חצי האי פיליון וסלוניקי

הערות כלליות לסדר היום

סוף סמסטר באוניברסיטה, וחבר הציע לי להצטרף לטיול בחו"ל. אני מיהרתי להסכים. חייב להודות שבאתי בלי ציפיות בכלל, ולו כי לא ידעתי בכלל לאן אני נוסע - הוא ארגן את המסלול המקסים שתכף אספר עליו מ א' ועד ת' באופן מופתי, הרבה בזכות סיפורי דרך שהוא קרא כאן. לכן, מצאתי לנכון לחלוק איתכם את חוויית המסע שלנו באופן שאני רואה לנכון - סיפור דרך שזור בטיפים, דברים מעשיים ומסקנות מהדרך שעשינו, מעט הומור וקולינריה מקומית, וקרדיטים לאנשים ולמקומות שמגיע להם (אולי תחליטו להגיע אליהם בזכותינו, ואם כן - אשרינו). לא מצפה מן הסתם שתקראו את כל החפירה שצפויה כאן, אבל גם לדלג בין הערות חשובות שאסמן בכוכבית (*), תעשה את שלה.

כמה דברים כלליים וחשובים:

✔ רכב - החלטה מצוינת שלנו לא להסתמך על תחבורה ציבורית (אפרט בהמשך). יש אזורים בהם נהנינו נורא מהנסיעה (בעיקר בהרים ובחצי האי פיליון). את הרכב השכרנו מחברה משפחתית בשם Cosmorent שרבים נוטים לשבח, ואני שמח לשבח אותם גם - הרבה יותר נוחים מחברות ההשכרה המסורתיות באירופה ומשעשעים נורא. המוטו אצלם הוא "No stress". הכבישים ביוון נוחים למדי וקל להתמצא, כבישי האגרה (חוץ מהדרך מפיליון לסלוניקי) זולים יחסית. מחיר הדלק כמו בארץ - ובכל זאת, מומלץ לתדלק דווקא על הכבישים הראשיים, כי בתוך זגוריה ופיליון המחירים עולים.

✔ מזג אוויר - כנראה שמישהו למעלה ממש עשה איתנו חסד מבחינת המזג אוויר כי הוא היה פשוט אידיאלי. טסנו עם תחזית של גשם, והגענו לאווירה שמשית. אבל גשם זה סיכון שיש לקחת בחשבון ביוון. המזג אוויר משליך ישירות על הציוד שלקחנו:

✔ ציוד - במילה אחת - הכול: בגדים קצרים, בגדים ארוכים, כפכפים, סווצ'ר, בגד ים, בגד יציאה לעיר. נסענו עם טרולי אחת לשנינו בנוסף לתיקי יום של 30 ליטר ולא עשו לנו איתם בעיות בכלל ב RyanAir, אבל לכו תדעו. הספיק לנו בול, לא צריך יותר. אני הייתי ממליץ לקחת פריט אחד מכל דבר שיכול לעלות על דעתכם כי כאמור, לכו תדעו על איזה מזג אוויר תיפלו.

✔ זמן - כיאה לקמצנים, הזמנו מטיסה זולה אחת לאחרת. יצא לנו מיום ראשון ליום ראשון, כך ששני ימי ראשון יועדו נטו לטיסות (מה גם שזה יום חופש באירופה), וזה היה בול. הספקנו לראות הכול מהכול ועדיין להשאיר חשק לעוד. מה שהיה כיף במיוחד זה שהימים בקיץ היווני ארוכים בטירוף והשקיעות קורות רק לקראת 21:30, מה שנותן הרבה זמן לטייל.

✔ טכנולוגיה - האפליקציות שליוו אותנו היו,
• האפליקציה שעזרה לנו בטרק הייתה Maps.me שמאפשרת התמצאות גם בלי קליטה של אינטרנט ובכללי נוחה נורא לתפעול.
• בנוסף אליה, רצוי להוריד את Windy maps, שהיא דומה לקודמת, רק שפה אתה רואה בנוסף גם גובה (אפרט בהמשך) ודברים נוספים.
• בדרכים, Google Maps הרבה יותר מוצלח מאשר Waze, שלא תמיד מצליח להסתנכרן בהצלחה. בכל מקרה, מומלץ להוריד מפות לא מקוונות של כבישים מבעוד מועד, גם אם יש לכם SIM מקומי.
• באזורים יותר עירוניים היא Trip Advisor המפורסמת: מה שאנשים אוהבים, גם אני אוהב. בדרך כלל הם לא טועים בכלל.
אנחנו באנו מצוידים מראש ב SIM יווני, וקנינו חבילה לא זולה בעליל של 15 יורו איתה קיבלנו 4GB של גלישה ועוד איזה עשרים דקות של שיחה. האמת שזה היה די שימושי.

✔ שפה - מצטרף להמלצות של קודמיי, תלמדו מספר אותיות ביוונית (למהנדסים/ מדענים/ רוסים שביניכם, אתם תכירו את רובן), כי יש הרבה שילוט שהוא רק ביוונית וזה יחסוך לכם את הזמן. בגדול, הרבה יוונים יודעים אנגלית נורא נורא בסיסית, אבל מספיק שתגידו בקול חזק שם של מקום שאתם רוצים להגיע אליו והם יידעו לכוון אתכם לשם. בכללי, היוונים הם אנשים מדהימים וזו הייתה חוויה להכיר אותם.

יום 0: סלוניקי ← מצובו

ההיגיון היה להגיע כמה שיותר קרוב לאזור זגוריה כדי לחסוך את הנסיעה של הבוקר, אז התפשרנו על עיירת הסקי המנונמנת מצובו (Metsovo). בדיעבד - זה השתלם לנו מבחינת זמן בבוקר.

יום 1: קפצובו ← פפינגו

לאחר נסיעה של שעה וחצי ממצובו הגענו לנקודת ההתחלה של הטרק ההררי שלנו בזגוריה - הכפר קפצובו (Kapesovo). השארנו את הרכב והטרולי בצד הדרך, ולמען הביטחון האישי שלנו החבאנו את הטרולי עם הגלגל הרזרבי בבגאז'. בדיעבד כשחזרנו מסתבר שלא סגרנו טוב את הבגאז' ועדיין אף אחד לא נגע לנו באוטו, משמע אנשים טובים. הכפר חמוד ומנומנם למדי (לפי בעל המסעדה המקומית 8 משפחות בערך). לאחר בירת אמסטל ומספר מזטים במסעדה המקומית, ולאחר שהראה לנו את הבאר שתקועה לו באמצע הבר, התחלנו את ההליכה בשעה יחסית מאוחרת (11:00).

(*) ירדנו לעמק (להלן ביוונית, גורג') ויקוס במטרה להגיע בסוף היום לכפר מיקרו פפינגו (Mikro Papigko) בשביל האדום (Epirus trail), שהוא השביל המרכזי באזור וגם הנוח מכולם - הוא מסומן היטב לאורך כל הדרך, לעומת שבילים אחרים באזור. הנוף היה מרתק - לפי המיתוס המקומי זה העמק העמוק בעולם, ואכן אתה מתגמד על סף קירות הסלע הגבוהים סביבך. הדרך מתחלקת בין היער לבין הנחל היבש ברובו, והיא יחסית קלה להליכה.

(*) באמצע הקניון פגשנו במקור המים הבערך יחיד בעמק, שזה בעצם ברז שמגיע מהכפר פפינגו והוא, איך לא, לא עבד. ידידי המלומד הלך בעקבות הצינור וטיפל בבעיה, שבדיעבד שמענו ממטיילים אחרים שהרבה מורי דרך לא הצליחו לפתור, ונהנינו ממים צוננים.

בדרך רצינו לקפוץ למפלים שעל יד הכפר ויקוס, שבעיקרון זו היה הסטייה היחידה מהמסלול האדום, והפעם היחידה שהלכנו לאיבוד כי הדרך לא הייתה מסומנת כראוי. בדיעבד, היינו קרובים, אבל בגלל שהתחיל לטפטף והתקרבנו לשעות הערב, וויתרנו על התענוג והמשכנו ישירות למיקרו פפינגו, אליו הגענו לאחר בערך 7.5 שעות בדרכים. אין ספק שהוא הכפר היפה ביותר באזור כולו.

לינה: Traditional Rooms דרך בוקינג, קבלת פנים מקסימה של אתינה בעלת הבית, מיטות נוחות ובקבוקון ציפורו Tsipouro במטבח (האחיין הרע של האוזו, אי אפשר לשתות את הדרעק הזה).

יום 2: פפינגו ← בקתת אסטרקה ← אגם הדרקונים

לאחר ארוחת בוקר מצוינת ודשנה במיוחד, את'ינה היקרה ארזה לנו סנדוויצ'ים ופירות, נתנה לכל אחד שתי בוסות ושילחה אותנו לדרכינו אל בקתת אסטרקה. הדרך אליו היא בעלייה נטולת עצים, וכך גם רוב היום שלפנינו לכן מומלץ לאשכנזים כמונו היה להביא קרם הגנה (יצאנו שרופים well done אחרי היום הזה). העלייה מתונה ולוקחת כשלוש שעות. את הכניסה לבקתה מלווים סוסים ופרדים עם פעמוני צוואר.

(*) מעט על הבקתה: הבעלים חביב ביותר. המים במקלחת קפואים כיאה לטבע. המטבח פתוח בשעות 6:30-21:00. האוכל משביע, טעים ויחסית אולי טיפ-טיפה יקר. מה שכן, אל תזמינו ארוחת בוקר קונטיננטאלית ! תזמינו אומלט, טוסט, מה שבא לכם, רק לא את זה. פשוט כולם עשו את הטעות הזאת ובפועל קיבלו 3 פרוסות של לחם מאתמול עם קופסאות קטנות של ריבה, דבש וחמאה.

(*) שמרנו 2 אופציות ליום הזה - לכבוש את אחת הפסגות הרים המקומיות (אסטרקה Astraka או גמילה Gamila) ולטייל אל אגם הדרקונים (Drakonili). בסוף, החלטנו ללכת רק לאגם. לאחר ירידה קצרה ועלייה ארוכה ומתונה עם נופים פתוחים ויפים, הגענו לשם בדיוק בזמן לגשם קליל. האגם מתגלה בסוף העלייה והוא נהדר למראה. והדבר היפה עוד יותר היה הנוף מעבר לגבעה שלידו - אתה יושב על צוק גבוה ומביט על יערות הגבול שבין יוון לאלבניה. בדיוק ברגע שירדנו מפסגה קטנה על ידו, ירד עלינו מטח של ברד מהשמיים, אבל למזלינו נגמר אחרי זמן קצר בלי יותר מדי פצועים.

כל זה, כולל הפסקת קפה בצהריים בבקתה, לקח לנו את רוב היום, אז החלטנו לוותר על צעידות נוספות. את הערב עד לכיבוי האורות העברנו בלהכיר את האורחים הנוספים בבקתה, שהייתה די מלאה. חלקנו חוויות, סיפורים ויין אדום. כל היופי של עולם הטרקים הוא שהוא עושה בעצמו סלקציה טבעית לאיכות האנשים שמצטרפים אליו - אנשים מרתקים, שווה לדבר ולהכיר כל אחד.

יום 3: אסטרקה ← ורדטו ← מטאורה

(*) לאחר ארוחת הבוקר המדוברת, יצאנו לדרך מוקדם יחסית חזרה אל עבר קפצובו על מנת לסגור מסלול מעגלי. ייאמר לזכותו של ידידי שהצליח ליצור מסלול מעגלי לעומת רוב המטיילים באזור מה שהקל על החנייה של הרכב. מה גם שהדרך ביום השלישי הייתה, לפחות בהתחלה, יחסית קלה, כלומר אפשר לסגור את הטרק עם חיוך ובלי יותר מדי סבל. בעצם, הלכנו מעברו השני של העמק, תחילה במישור, ירידות יחסית מתונות פעם ב, נופים אל העמקים, הרבה פרות וסלעים.

(*) כל זה עד ש ... החלטנו במודה לפנות מהמסלול האדום לצהוב כדי לשנות מעט את הנוף ו ... הלכנו לאיבוד. כאמור עוד קודם, רק המסלול האדום מסומן היטב, ובצהוב התברברנו לגמרי באמצע הדרך. באופק היה הכפר צפלובו Tseplovo וראינו עמק שיורד לכיוון שלו, מה גם שידענו שיש אליו שביל, אבל החלטנו להתחכם טיפה מעבר לזה. הסיבה ש Windy maps מצוינת כל כך היא שבנוסף לכל היא גם מציינת את הגובה באזור שאתה נמצא בו. ראינו שהפסגה הקרובה היא בגובה 1700, אנחנו ב 1600, והשביל הוא ב 1650. ואכן, באמצע הדרך לפסגה הצלחנו לעלות על השביל.

שאר ההליכה הייתה לא קשה עד לכפר ורדטו Vradeto. פגשנו במקומי על סוס ולאחריו חברו השיכור שהוביל אותי כל הדרך לטברנה המקומית של החברה שלו וכל הדרך לחש לי על סודות המקום ביוונית. לא הבנתי מילה ממה שהוא אמר אבל הוא היה חביב בהחלט. גם האוכל היה מקסים - זה נפוץ להזמין מנה אחת ולקבל שלוש (אולי כי מכינים הרבה יותר ממה שצריך).

הארוחה הדשנה הייתה טעות לפני הירידה במדרגות ורדטו Vradeto steps, לא חכם לרדת מדרגות בחום היום עם בטן מלאה. בסוף השביל חיכתה לנו קפצובו המקסימה בה התחלנו וצב חביב שעזרנו לו לחצות את הכביש. כל זה לקח לנו בערך 8.5 שעות (כולל ללכת לאיבוד ולאכול).

(*) זוכרים את צפלובו ? אז זהו, וזה טיפ חשוב, מסתבר שיש איזה נהג מונית או שניים בכל זגוריה. זוג מטיילות ישראליות שהכרנו בבקתה מצאו את דרכן לשם ולא היה להן איך להגיע משם לאיואנינה Ioannina, העיר הקרובה שממנה יש תחב"צ לכיוון סלוניקי. מזל בדיעבד שהחלפנו מספרים, ואספנו אותן אחרת הן היו שורפות שם עוד הרבה זמן. עוד סיבה טובה למה לדעתי שווה להגיע לאזור ברכב, או לפחות לדאוג לדרך לחזור לציווילזציה.

עד כאן הטרק.

(*) משם, התקדמנו באוטו (שעתיים וחצי בערך) אל עבר אזור מטאורה Meteora - אזור המנזרים הבנויים על צוקים בנוף שנראה כאילו נלקח מגלויה או סיפור אגדה. הגענו יחסית צמוד לשקיעה, אחת הסיבות העיקריות למה אנשים נוסעים לשם. לא בדיוק ראינו את כולה, אבל אנחנו יכולים לאשר שהיא שווה את זה והעצירה באזור קסום זה הוא בגדר חובה.

בערב אכלנו בטברנה מקומית, ותאמינו לי - זול שם בקטע קיצוני. חמישים שקל לבן אדם ואתה יוצא שבע ושיכור כהוגן. ובכללי, כמה מילים לא חיוניות על האוכל היווני: המלך והמלכה הבלתי מעורערים של המטבח היווני הם הפטה והציזיקי. הם בכל מקום והם טובים. אם הטוויסט היחיד על ציזיקי הוא שום, אז את הפטה אתם תיפגשו מונחת טרייה בחתיכה גדולה על סלט יווני ספק חתוך, אפויה בתנור עם זיגוג דבש ושומשום, או מטוגנת בשמן פלפלים חריפים. תטעמו ותהנו. כחובב אלכוהול, הייתי ממליץ על יינות הבית הפשוטים הזולים והמצוינים שתמצאו בכל מזללה שהיא וכמובן האוזו היווני, משקה האלים, עם קוביית קרח עבה שתעלה את עכירותו המעפנטת. הייתי נמנע מהציפורו שהוא נורא, איך נגיד .. נורא! ומהבירות. אין עם מושלם. והיוונים לא כל כך יודעים לייצר בירות מוצלחות.

לינה: Totti Rooms שבקלבקה Kalampaka. הזמנו את החדר ברגע האחרון במחיר סמלי של כ 35 שקלים פר פרסון. וואלה, אחלה חדר, מלון של 3 כוכבים מבחינתי.

יום 4: מטאורה ← חצי האי פיליון

לאחר ארוחת בוקר סבירה, עלינו לסיור קצר במנזרים המדהימים של מטאורה. מדהימים מבחוץ. אמנם, אם ראיתם מנזרים בחייכם, מספיק שתיראו אחד, ואם כבר אחד אז את הכי גדול ומרשים - Holy Monastery of Great Meteoron. על שאר המנזרים אפשר בהחלט להסתכל מבחוץ. שימו לב שכל מנזר לא עובד בכל יום, ולעיתים הם יוצאים לפגרה. ביום הספציפי שאנחנו היינו, כל המנזרים היו פתוחים לביקורים.

(*) אבטחת ציוד במטאורה: בגלל שרצות שמועות ברשת על גניבות באזור מטאורה, השארנו את כל הציוד בקבלה של המלון ליתר ביטחון. המה מה מה, כשהגענו לאסוף את הציוד, לא היה אף אחד בקבלה. אז פשוט לקחנו את הציוד ונסענו. וזהו. לא התקשרו לא כלום. מה שאומר שהייתי נזהר על הציוד שלי באזור.

את זוג הישראליות החביבות מהפרק הקודם הקפצנו לאחר יום מהנה בהחלט יחד אל טריקלה Trikala משם הן המשיכו באוטובוס לסלוניקי, ואנחנו התקדמנו בדרך ארוכה עד מאוד (3.5 שעות) אל עבר חצי האי פיליון Pilion.

(*) שעה מתוך הזמן הזה הייתה בתוך פיליון עצמו וזה הזמן להסביר קצת על המבנה של החצי אי וזה באמת חשוב כי זאת הייתה הטעות של המסע - האי מתחיל בעיר וולוס Volos בקצה המערבי שלו. כל שדרת החוף שם היא מישורית, ודי משעממת. כאילו, תחסכו מעצמכם ותיסעו לאשדוד או אשקלון ותיראו את אותם החופים. החופים היפים באמת נמצאים בצד המזרחי של החצי אי. המה מה מה ? הנסיעה לשם היא נורא מאתגרת - דרך מעוקלת, מרובה בעליות וירידה בפניות חדות. הדרך עצמה היא כמובן יפיפייה ומציגה צד כפרי, פסטורלי ואותנטי של יוון. בצידי הדרך תמצאו פירות, צנצנות ריבה, כפרים קטנים עם מסעדות מקומיות יותר ומקומיות פחות. באמת מקסים.

(*) וכעת לטיפ : קודם תבחרו את החוף ואחרי זה את המקום לינה. אנחנו בחרנו ללון בזגורה Zagora שעל פניו נראתה די מרכזית במזרח פיליון. העניין הוא שאין דבר כזה מרכזי במזרח (!) פיליון. המרחק מחוף לחוף יכול לקחת גם 40 דקות. במקרה של זגורה היא שוכנת ליד חוף אשדודי למדי (חורפטו Chorefto), והחופים המדהימים באמת נמצאו דרומה משם, אז ממש שרפנו על זה זמן. בתור אשדודי שורשי, אין לי את הנתיב הלוגי במוח שאומר שבשביל להגיע לים צריך לנסוע כמה שעות. השלטים הגואלים של "To the Beach" העלו על פני חיוך מאושר מאין כמוהו, והחופים היו לגמרי שווים את זה. את היום הנ"ל קינחנו בחוף טאמוצ'רי Ntamouchari.

יום 5: חצי האי פיליון ← סלוניקי

לאחר קפה יווני של בוקר (שהוא בעצם קפה טורקי חלש, אבל היוונים לא אוהבים את הטורקים, אז אל תעצבנו אותם), יצאנו לעוד שני פנינות טבע בפיליון:

(*) חוף מילופוטמוס Mylopotamos הנגיש והפופולרי יותר וחוף פקיסטרה Fakistra היותר מבודד המצריך ירידה לא קצרה. שניהם לגמרי שווים את זה - מים צלולים, במקרה שלנו לא היו המון אנשים, שלו ופסטורלי. מהיום הזה למדתי שלא צריך לנסוע חצי עולם כדי להגיע לחופים מדהימים, שמסתבר שמתחבאים מעבר לאופק.

(*) אחרי בטן גב קצר יצאנו לדרך ארוכה (3.5 שעות) אל עבר סלוניקי שכללה לא מעט כבישי אגרה וחשוב לקחת את זה בחשבון (עלה לנו יותר מ 10 יורו). בתוכניות שלנו הייתה גם עצירה בשמורת הטבע של האולימפוס על מפליה ונופיה, אבל התברברנו טיפה עם אוכל בדרך והיינו צריכים להחזיר את האוטו בסלוניקי די מוקדם אז ויתרנו על השלב הזה, אבל אתם בהחלט יכולים להוסיף את זה לדרך שלכם.

בערב הגענו לעיר סלוניקי שמשכה אותנו ללילה קסום עם טברנה תיירותית להחריד, אבל עדיין כיפית נורא באזור הבילויים של העיר, לדאדיקה Ladadika, ומועדון בוזוקי תיירותי לא פחות. שווה בהחלט.

יום 6: סלוניקי

האמת היא שאין יותר מדי מה לעשות בסלוניקי במהלך היום. היא העתק-הדבק כמעט מושלם של תל אביב. וכעת תשאלו את עצמכם אם יש מה לעשות יום שלם בתל אביב בשיא החום. הסמל הנצחי של העיר, כמו גם העיר, "המגדל הלבן", מיצה את עצמו מבחוץ אחרי בערך 3 שניות. יש מספר מרשים של מוזיאונים בעיר, אבל אף אחד לא גירה אותנו יותר מדי (בדיעבד אולי אפשר היה ללכת לאחד בשעות שיא החום, או להעביר את השעות האלה במסעדה).

ובכל זאת, סלוניקי היא יום אחרון מעולה למסע ארוך ורווי הרפתקאות. שופינג (אל תיפלו על סופ"ש אם כן כי הרוב יהיה סגור, בעיקר בראשון אבל גם שבת), קפה קר שכל אדם שיושב במסעדה על גדות המים שותה, אוכל טוב בכיכובו של הגירוס, והסופלקי והלילה הסלוניקאי שבהחלט שווה את השעמום של היום.

אני אישית יכול להמליץ על המסעדה מספר אחת לפי Trip Advisor והיא Argofageio. יש תפריט אחד על כל המסעדה כתוב בעיפרון עם דף לבן נוסף של הספיישלים של היום. חוויה נורא "אותנטית". איך שיצאנו לרחוב נקלענו למצעד הגאווה של סלוניקי שהיה נראה יותר כמו הקרנבל בריו, מה שהעביר לנו את הזמן בכיף עד הערב.

אחרית דבר

זה היה מסע מגוון בהחלט - התחלנו בהר, ירדנו לים וסיימנו בעיר. שילבנו נופים פסטורלים ושקטים להפליא עם מחזות אורבניים בליווי בוזוקי רועש, מי הרים צלולים ומי ים תיכון צלולים אף יותר, הליכות רגליות ונסיעות מאתגרות.

כל מי שנפשו חפצה בטיול זול ומרתק, תפסו לכם חבר טוב, מצאו טיסה זולה וצאו לחקור את קסמיה של צפון יוון.

טיפים

• תהיו קשובים למזג האוויר ותשאירו מקום בלו"ז של הטיול שלכם לספונטניות.
• קחו רכב - זה חוסך המון.
• תורידו מפות לא מכוונות - גם של כבישים וגם של מסלולים.
• חצי האי פיליון - ביחרו תחילה את החוף ורק אחריו את המקום שתישנו בו.
• אל תתיקעו יותר מדי על סלוניקי.