סופש ארוך בפיראוס ואתונה
סיפור הטיול שלי עם אחותי האהובה להופעה של קולדפליי באתונה 2024. לינה בפיראוס וגיחות לאתונה.
| תאריך הטיול | June 2024 |
|---|---|
| משך הטיול | 5 ימים |
תוכן עניינים
יום ראשון - נחיתה
טוב אז הסיפור שלנו מתחיל ביום חמישי בבוקר. האמת שבתאריך הזה עוד אני ואילה היינו בארץ ובדיוק התגלה לי כמה ימים קודם שיש לה מסיבת סיום של כיתה יב׳ בערב באותה שעה בדיוק שבה הייתי אמור להיות במרוץ של פתח תקווה.
שבועות שהפכתי את כל המשרד שלי בשביל להביא כמה שיותר אנשים להתחרות ובסוף אני לא מגיע בעצמי…
לא נורא שטויות הכל לטובה, הייתי בטקס סיום של לולי היה פשוט מהמם לא להאמין שהיא כבר מסיימת את כיתה יב׳.
חזרנו כל המשפחה הביתה, חוץ שאוהדי שעדיין בצבא, והלכתי לישון.
לולי הצטרפה אחרי האפטר שלה באזור 4:00 בלילה וקמנו בבוקר רעננים (אני לפחות) ב-9:00 בבוקר. בגלל שכל הטיסות היו מלאות לגמרי הזמנו מראש טיסה שיש לה קונקשיין ברומא שזה לא הגיוני בשום צורה, אגב העומס ביוון בתאריכים האלה גם מנע מאיתנו להזמין מלון באתונה - מה שהתברר בדיעבד בתור אילוץ שהאיר לנו פנים.
אז עלינו על המטוס, הגענו לרומא, הסתובבנו שם קצת, ניגנתי טיפה על הפסנתר ולא עשינו שם יותר מדי. המשכנו אחרי כמה שעות לטיסת המשך לאתונה.
נחתנו באתונה וידעתי שהמונית שהייתה אמורה לחכות לנו הגיעה 24 שעות קודם בגלל פאשלה בהזמנה, ככה שהיינו צריכים להסתדר עם הגעה למלון באמצע הלילה בתחבורה ציבורית כי מונית נוספת הייתה יקרה מדי.
האמת שהיה ממש בסדר כי פשוט מצאנו אוטובוס שהביא אותנו ממש קרוב למלון (queens leriotis hotel) ומשם כבר לקחנו מונית.
יום שני - ההופעה!
יום שבת בבוקר היום בערב המופע - ההתרגשות בשיאה!
ידענו שאין לנו יותר מדי זמן בגלל שאנחנו צריכים לצאת לאתונה בשעה יחסית מוקדמת כדי שנספיק להגיע למופע וגם ככה לא היה לנו ציפיות יותר מדי מפיראוס אז אמרנו אוקיי בוא פשוט נלך לרחוב נחמד עם קניות שאנחנו יודעים שיש פה (האיזור של רחוב sotiros dios) נעביר שם כמה שעות ויהיה סבבה. מסתבר שפיראוס ממש ממש טובה יש שם הרבה חנויות מגניבות מסעדות טעימות והתיירות שאופפת את אתונה כמעט ולא מורגשת פה בכלל.
לקחנו מונית (שגילינו בדיעבד שמיותרת לחלוטין - האוטובוסים מעולים) ודיברנו עם הנהג על הנסיעה, הוא גם הואיל בטובו לעשות לנו סיור קטן באיזור ואפילו המליץ לנו על מסעדה טובה לארוחת בוקר. כמה הבדל יכולה להיות נסיעת מונית בין אם נכנסים אליה עם חיוך לבין בלי.
אז אכלנו ארוחת בוקר במסעדה המומלצת על שפת המרינה (freddo) והסתובבנו קצת בשדרת הקניות.
לקראת הצהריים חזרנו למלון התקלחנו והתארגנו לקראת יציאה למופע. עלינו על רכבת שמגיעה מנמל פיראוס עד לאיצטדיון האולימפי.
רגע לפני שהמופע התחיל הבנתי שיושב מתחתיי איזה הר אדם בגובה 2 מטר, אז אמרתי לאלון שיזוז כיסא אחד ימינה כי ידעתי שזה כיסא שמכרתי למישהו באינטרנט שעוד לא הגיע.
אלון נכנס כהרגלו ללחץ היסטרי כאילו ביקשתי ממנו לדקור מישהו, אמרתי לו שאני צחקתי (אני לא) ושזה באמת הכיסא שלו, אז הוא זז לשם.
כמה דקות חלפו והבחור שמכרתי לו את הכרטיס הגיע - הודי חמוד.
אלון נכנס להלם כאילו שיקרתי לו כל החיים ואני בעצם סוכן איראני.
אז זזתי חזרה לכיסא שלי אבל ההודי נעלם בשלב כלשהו וחזרנו למקומות הטובים.
המופע ממש מדהים בדיוק כמו שאנשים שהיו בו מספרים - המון אורות, אנרגיות טובות וכריס מרטין אחד שבלבל את השכל על ישראל ופלסטין.
למה תמיד צריך להיות פוליטיקלי קורקט?
חזרנו הביתה באמצע הלילה על הרכבת שהגענו איתה, לולי נרדמה ואני נשארתי לעמוד משהו כמו חצי שעה עד שהגענו לתחנה, משם הגענו למלון וסיכמנו יום ראשון מוצלח מאוד ביוון.
יום שלישי - שוק הפשפשים באתונה
ביום ראשון ידענו שכל החנויות יהיו סגורות אז קמנו בבוקר יחסית מאוחר, גם ככה הלכנו לישון אתמול בשעה לא מוקדמת, ותכננו מה אנחנו הולכים לעשות.
קיבלתי המלצה מהבחור בקבלה במלון שלנו איפה יש ארוחת בוקר טובה על שפת הנמל בפיראוס, אז הלכנו לשם היה באמת מסעדה מהממת עם בריכה באמצע (pisina).
בצהריים יצאנו לשוק הפשפשים באתונה.
יום ראשון זה יום מושלם לשוק בגלל שהוא פתוח וכל שאר החנויות לא.
היה לנו הרבה מזל באותו יום - האוטובוס לנמל הגיע בדיוק ברגע שהגענו לתחנה והכרטיס מטרו שרכשנו יום לפני שתקף ל-24 שעות היה פג תוקף אם היינו מאחרים ב3 דקות בדיוק, סיפתח טוב 😇.
הגענו לשוק שהיה נראה מהרגע הראשון מקסים, וכך גם המוכרים. ידעתי שאני רוצה לקנות משקפי שמש, גופיה, כובע ונעלי בית אם אמצא.
הסתובבתי ופתאום קרצו לי זוג המשקפי שמש ממש יפים שראיתי באחת החנויות, אז קניתי אותם וכמה מטרים אחרי שהסתובבתי איתם הבנתי שהאיכות שלהם ממש גרועה אז החלטתי שאני חוזר ומחליף אותם. אבל בעל המקום לא היה מוכן להחזיר את הכסף חזרה בגלל ששילמתי באשראי ואני לא רוצה להחליף לזוג אחר בגלל שכולם כנראה באותה איכות.
הסתכלתי מה עוד יש בחנות ראיתי שיש שם כובע טמבל נחמד אז אמרתי טוב זה לא עד כדי כך גרוע אני אקנה את זה לאוהדי, אבל יצא ששהסתובבתי עם הכובע הזה לאורך כל אותו יום ופשוט התאהבתי בו ככה שאוהדי כבר לא יקבל את הכובע הזה 😅
יצא שאחד המוכרים התחיל לדבר עם אילה לגבי המלחמה שיש עכשיו עם עזה והוא שאל אותה מה היא חושבת על זה, אילה כמו ישראלית טובה אמרה שהיא רוצה שלום ולא מחפשת להסתבך עם אנשים שהיא לא מכירה.
ואז משום מקום הבחור אמר לה אתם צריכים להיכנס באמ-אמא שלהם כולם שם מחבלים והם יגיעו גם לפה אם לא תחסלו אותם.
ואז ברגע אחד כל האווירה והשתנתה ואילה אמרה לו כן נכון אתה צודק צריך לפרק אותם והיה מצחיק ממש.
בערב קבענו עם רן ושונית בטברנה עם מוזיקה חיה שההורים המליצו עליה (tavern Klimataria). המקום היה ממש מקסים אבל אני לא יודע איך הם ציפו שנגיע ל-25 יורו לכל בנאדם כי המחירים שם היו זולים ברמה קיצונית.
התחלנו להזמין מנות ללא הכרה בנוסף לקנקן יין לבן וכמה כוסות אוזו ואיכשהוא הגענו לסף שהיינו צריכים לעמוד בו.
כמות האלכוהול שהייתה על השולחן לא הייתה הגיונית בשום צורה.
לצורך ההמחשה, רק בשביל שנתחיל להתקרב למינימום הזמנתי לי ולאילה כל אחד 200 מיליליטר של אוזו - מה שהיה נראה לי הגיוני באותו רגע.
כשהכוסיות הגיעו רן חשב בתמימות שהזמנתי 200 לי ולאילה ועוד 200 לו ולשונית. לא היה לי נעים להגיד לו מה הייתה כוונתי המקורית אבל בסוף זה יצא ממני. הוא התחיל לצחוק ואמר שהוא יעשה לי טובה ויקח ממני את אחת הכוסיות.
אכן עשה לי טובה כי ארבעתנו בקושי הצלחנו לסיים כוסית אחת.
הגענו למצב שאנחנו שותים את היין בשביל להוריד את האוזו…
הייתה להקה שניגנה ברקע והיה ממש נעים לשמוע את הצלילים היוונים וכלי המיתר הייחודיים שנדיר לשמוע בעיקר במופע חי.
יום רביעי - קניות בפיראוס
יום שני - הרגליים התחילו לכאוב אז כבר מהבוקר קבענו לערב מסאג מפנק של שעה ( le massage) - משהו כיף לחכות לו.
קמנו יחסית מאוחר והלכנו לאכול ארוחת בוקר בסטארבאקס בתחילת הרחוב בו היינו ביום הראשון.
כהרגלנו בטיול הזה הזמנו הרבה יותר ממה שבאמת צריך - לקחנו שתי כוסות שתייה מפנקות מידי ועוגיית שוקולד טעימה.
נהיה מוטיב חוזר בטיול הזה שאחרי כל ארוחה אנחנו אומרים לעצמנו טוב אנחנו לא מסוגלים לאכול יותר בשבוע הקרוב ואוכלים חצי שעה אחרי שוב.
אז אחרי שאכלנו המשכנו את מסע הקניות שלא הספקנו לסיים ביום הראשון.
פיראוס לא מפסיקה להפתיע, בטח אחרי שהציפיות אליה מהבית היו כל כך נמוכות.
עשינו שופינג משוגע של 3 שקיות פלוס תיק גב מלא בגדים, בחיים שלי לא קניתי כל כך הרבה.
אכלנו ארוחת צהריים בKFC ותכננו ללכת גם לנמל השני של פיראוס שאמור להיות גם יפה (mikrolimano) אבל העדפתי לחזור למלון ולנוח קצת לפני המסאג מאשר להיות שם בלחץ של זמן.
הגענו למסאג בערב ושכחתי לציין כל הזמן הזה יתרון אדיר של המלון שלנו - הוא פשוט על התחנת אוטובוס, גם שיוצאים ממנו וגם שחוזרים אליה.
המסאג היה עדין אבל טוב.
סיימנו את הערב במסעדה איטלקית קרובה ואילה רצתה לשאול את המלצרית מאיפה אנחנו נראים.
עד כה התשובות היו או מקומיים או ספרדיים, והתערבנו אם זה בגללי או בגללה.
על המזל שלי המלצרית אמרה שאני נראה יותר שחום מהמקומיים ושאלה אם אני מאיזור אפריקה…
אילה התחילה לצחוק ואני אמרתי לה שהיא גזענית.
הסברתי לה בנימוס שהיא לא בכיוון ואז היא אמרה שאולי ספרד, אבל אילה כבר לא תשכח את התשובה המקורית.
מצד שני אחרי שאמרנו לה שאנחנו מישראל היא אמרה שהיא הייתה בטוחה שכולם בלונדיניים אצלנו, אז מה היא מבינה מהחיים שלה הפוסתמה הזאת.
יום חמישי - טיול ברחובות אתונה
יום שלישי, פספסנו את השעון מעורר וישנו עד 10 וחצי, להפתעתי אילה התארגנה ממש מהר בזכות הכנה מראש של הביגוד להיום.
ידענו שזה היום שלנו לטייל באתונה, בגלל שכבר היינו בכל המקומות התיירותיים סטייל אגורה ואקרופוליס, בחרנו לטייל ברחובות הקלאסיים של אתונה.
אז ירדנו בתחנת מונסטירקי והתחלנו לטייל לאורך רחוב ארמו (ermou).
ישבנו לארוחת בוקר במסעדה קרובה בקומה גבוהה עם נוף לאקרופוליס.
משם המשכנו במסע הקניות הבלתי נגמר ברחוב.
יש הרבה חנויות חמודות ויצא לי לקנות גם בושם בחנות צדדית.
המשכנו להסתובב ובמקרה עברנו דרך חנות של דיסני בשם little kook.
יש לנו המון מזל בטיול הזה, דברים פשוט מסתדרים לנו, כל פעם אנחנו פשוט נקלעים אל תוך חוויות נעימות.
היה מקום מהמם בצורה של הבית של שלגייה עם המון אומנות מחרסינה וגם מסעדה חמודה בה שתינו קוקטייל מסוגנן וקינוח מושחת.
לאורך כל הטיול אילה משגעת אותי לגבי תמונות, בכל חור שמגיעים אליו היא מבקשת שאצלם אותה. פעם אחת היא אשכרה ביקשה ממני לצלם אותה עם רקע של פחי מיחזור - באותו רגע הבנתי שהנוף לא באמת מעניין אותה אלא רק לשגע אותי.
יש לנו מזל ששנינו עם הומור עצמי גבוה ויודעים לצאת בעזרתו מכל ריב שאנחנו נקלעיםאליו.
היא נגיד אומרת שאני היחיד שקובע דברים בטיול הזה (ככה זה שאני היחיד שמזיז את התחת שלו ומתכנן מראש) ושהיא כמו ספוג בטיול הזה מרב שהיא מכילה אותי.
כמה חוסר מודעות…
התקדמנו לרובע psyri ושוב, במקרה, נתקלנו בטברנה עם מוזיקה חיה בדיוק כמו שחיפשנו בשם
Oraia Penteli.
חזרנו למלון שבעים ומפוייסים.
יום שישי - ים וצ׳יל
יום רביעי, קמנו ב9 וחצי וידענו שזה יום בלי יותר מידי תוכניות, קבעתי לנו לערב עוד מסאג׳, הפעם של שעה וחצי כי 30 יורו אז למה לא (relax massage Piraeus).
יצאנו לכיוון הים והאמת שהחוף היה די מאכזב (riviera beach).
להבנתי אין באמת חופים טובים בפיראוס אבל לא היה לנו כח להתרחק אז הסתפקנו בזה.
השתזפנו, קראתי קצת ספר, ונרגענו.
אין יום שעובר שאילה מניחה לי לנפשי יותר מ10 דקות רצופות של הליכה בלי לבקש ממני לצלם אותה תמונות מיותרות ברקע רנדומלי.
אז בדרך מהחוף לאיזור נמל mikrolimano נפח האחסון של הטלפון שלי כבר התחיל לזעוק.
האמת שאין מה לחפש באיזור הזה יותר מידי מהחוויה שלנו ואיזור הנמל השני (pasalimani) עדיף בהרבה.
הלכנו למסאג׳ והיה לי ממש נחמד. אם כי בניגוד אליי, אילה יצאה מהעיסוי יותר עצבנית מאחרי שאני מסרב לצלם אותה מול נוף מהפנט של פחי מחזור כחולים.
לא הבנתי איך אפשר לצאת כל כך עצבני מעיסוי והיא אמרה שהמעסה לא דברה אנגלית ורק עצבנה אותה כל הזמן. חייב להגיד שיש משהו קומי בזה שדווקא אחרי שבחרנו לקחת עיסוי ארוך במיוחד היא נפלה על מעסה כזאת.
ארוחת ערב אחרונה אכלנו במסעדה קרובה מאוד למלון (starfish), אמרנו ניקח מנה קלילה בדמות סלט יווני ולחם, אבל לא היה משהו בכלל.
חוזרים למלון ומתחילים להתארגן לנסיעה לילית באוטובוס לכיוון השדה תעופה כי אני לא שם 80 יורו על מונית 🙃.
יום אחרון - טיסה חזור
יום חמישי - נחיתה.
קמנו ב1 בלילה ותכננו לקחת אוטובוס שמוביל לתחנה המרכזית בsyntagma ולעלות על קו ישיר לשדה תעופה.
אבל ברגע שהתחלנו ללכת הבנו שהדרך לתחנת אוטובוס לא הכי סימפטית בשעה הזאת, אז לקחנו מונית לתחנה ומשם עלינו על הקו.
הגענו לשדה מוקדם מהצפוי והתחלנו להסתובב.
יכול להיות שזה בגלל האווירה של סיום אבל אנשים פה התחילו להרגיש לנו ממש מטומטמים. זה התחיל מזה שראינו איזה אישה הזויה עם כלב בגודל של הנעל שלי משוחרר שהולך אחריה בטרמינל, פתאום נעצר והתחיל להשתין.
אחר כך עברנו בדלפק של הtax free והבחורה שם חוץ מלשים צלב קרס עשתה כל מה שאפשר בשביל להראות את האנטישמיות שלה וכמה היא לא מעוניינת לעזור לי. אבל אין מצב שאחרי כמות הכסף והקבלות ששמרתי אני לא מקבל החזר. אז אני ואילה פשוט צחקנו על כמה היא לא שירותית והיא לבסוף אמרה לנו שעכשיו צריך ללכת לדלפק נוסף של tax free אחרי שעוברים את הביטחון. אחר כך פגשנו מוכרת מחפופה בבית קפה וקנינו שתי כוסות שוקו וקרואסון. ביקשנו ממנה לחמם את הקרואסון (can you make it hot please?) והיא פשוט אמרה לנו no. הסתכלנו אחד על השני ובמבט מאוייש כבר התכוננו לאכול אותו קר. אחרי כמה שניות אמרה לנו I will warm it for you. טוב..
הספקנו לסיים את השוקו והמדרובה שכחה את המאפה במיקרו, אז אילה ביקשה שתביא לנו אותו, האהבלה ניגשה לחבילת קרואסונים והוציאה אחד חדש והתחילה לשים בשקית. בשלב הזה אילה כבר איבדה את זה והתחילה לצחוק לה בפרצוף. אני מסתכל עליה במבט של בואנה אנחנו היחידים פה בחנות, איך כבר הספקת לשכוח אותנו? אז צעקתי לאילה ׳מה היא עושה המפגרת הזאת׳ והיא שגם ככה הייתה גמורה מצחוק כבר עוד רגע נפלה לרצפה. הלכתי אל המוכרת ואמרתי לה micro micro!!
אז נפל לה האסימון וקיבלנו בשעה טובה את המאפה שלנו.
כשחילקו למעלה את השכל היא הייתה כנראה בהפסקת סיגריה.
זה המשיך עם עובד מג׳נון באבטחה ששאלנו אותו שאלה פשוטה של איפה זה שער 143. הוא בחר להפעיל את כישורי התיאטרון ושאל אותנו do you want to check in… or do you want to check your bags... בזמן שהוא מנדנד את הראש שלו מצד לצד.
לא הבנתי מה עובר עליו אז שאלתי אותו את השאלה המתבקשת what?
ברגע הזה התחלתי לשמוע את אילה מתפקעת מצחוק מאחוריי ואני כבר לא הבנתי מה קורה עם האנשים האלה.
כולה שאלתי איפה זה השער שלי מה אתה אוכל לי את הראש ינודניק.
טוב הגענו לשער שלנו ואני לא אוותר עם העמדת tax free למרות שהם הצליחו להסתיר אותו מעולה, זאת תיבה קטנה ולא מאויישת ישר אחרי האבטחה.
הגלגלים של המטוס עוד לא עלו לאוויר ואני ולולי כבר נחרנו, הגענו לרומא, נזכרנו בהתחלה של הטיול שלנו, המתנו כשעתיים ועלינו למטוס חזרה לארץ אבותינו.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם