יוון- שלום ממטאורה וצומרקה

מבוא

"להתראות זגוריה, שלום צומרקה" כך אמרתי לאחותי בנסיעה ברכב ששכרנו ביוון. היו ימים נפלאים ומלאים בזגוריה שם התחלנו את הטיול שלנו בצפון יוון. התכנון הוא טיול של כשבוע וחצי בזגוריה וצומרקה. עד כה טיילנו בזגוריה- שם טיילנו בנופים מרשימים, בגשרים עתיקים ופגשנו אנשים ותרבות חמה ונעימה
(תוכלו לקרוא בבלוג שלי כאן על המסלול, מצורף בקישור מטה). ועכשיו בכביש בין זגוריה לצומרקה תהיתי ביני לבין עצמי האם אפשר עוד לרגש אותי אחרי החוויה שהיתה לנו בזגוריה. מה יש לצומרקה להציע שעד עכשיו לא ראיתי? אני מודה שהופתעתי, או, כמה שהופתעתי.

כדי להגיע למטאורה וצומרקה נוחתים בסלוניקי ואני אתאר את המסלול מטה מהמכיוון הזה. ניתן לעשות את המסלול הפוך כמו שאנחנו עשינו. למה זה חשוב אתם שואלים? כי אם אתם צריכים להצטייד בקניות ואוכל לימים הקרובים, עשו אותם בסלוניקי או באיואנינה- בירת מחוז אפירוס. יש 2-3 מכולות קטנות מאוד בכול צומרקה ולא הייתי ממליצה לכם לבנות עליהם. רגע שנבין איפה אנחנו בימים הקרובים, אני מצרפת מפה כללית.

יום ראשון-מטאורה- מנזרים תלוים בין שמים לארץ

כשנוסעים בכביש לאזור מטאורה לא רואים את המצוקים ממרחק, הם מתחילים להתגלות לאט לאט אחד אחד כשמתקרבים ומתרגשים מכול אחד מהם מחדש. צפו ליום מלא התרגשות ופליאה. לכן אני ממליצה אחרי נסיעה מסלוניקי למטאורה שאורכת כ-3 שעות, לתת למקום את הזמן ברוגע וליהנות. גם כי הנסיעה היתה ארוכה אבל בעיקר כי המקום שווה כול רגע מזמנכם. זהו אחד האתרים שהוכתרו כאתר מורשת עולמית של אונס"קו ולכן הוא עמוס בתיירים בכול שעות היום, שווה להגיע מוקדם.

פירוש השם מטאורה בשפה היוונית הוא תלויים מהשמיים וכך תלויים להם המנזרים על הצוקים המרשימים. כן, כמו כולם גם אתם תשאלו את עצמכם כשתגיעו לחנייה של כול מנזר, איך מגיעים למעלה? איך בנו אותם בעבר והגיעו אליהם? ועוד הרבה שאלות לוגיסטיות על ההתנהלות בעבר הרחוק באזור הזה. בקצרה, במאה ה-14 העותומנים שלטו באזור ומספר נזירים ברחו ובנו את המנזר הראשון על ראש אחד המצוקים כהגנה. מאז נוספו כ-24 מנזרים והיום רק 6 מהם פעילים. נשאיר לכם את השאר ללמוד כשתגיעו, גם דרך ההליכה ברגליים.

מצובו- הרים סביב לה

אחרי יום גדוש, נסענו לכפר מצובו לקראת השקיעה, התארגנות מהירה במלון ויצאנו לשוטט בכפר. החנויות היו סגורות בשעה זו וכבר אפשר לשמוע את המוזיקה מהטברנות ולהריח את ריחות האוכל מהמסעדות. הערב ירד כולו ויחד איתו ירדו גם הטמפרטורות כך שהחלטנו להיכנס לאחת המסעדות וליהנות משתייה חמה. התיישבנו ליד הקמין החם עם ניחוח העץ המשכר, הריח הזה תמיד מעלה בי זכרונות וגעגועים לטיולים במקומות אחרים בעולם כשהייתי יותר צעירה. אבל עיצוב המקום בהחלט היה אופייני ליוון, בחירת הצבעים, התאורה והמוזיקה יחודיים ליוון- בזה אי אפשר להתבלבל. כול טיול, כול מקום והטוב שהוא מביא איתו. אלו המחשבות שעלו בי בשעת זריחה מוקדמת ביום למחרת על כוס קפה, נוף הרים וגגות אדומים.

יום שני-ראפטינג על האראכטוס

ניפגשנו עם חברת הרפטינג בחניה צדדית ליד גשר פלאקה על נהר האראכטוס. קיבלנו ציוד, כמובן שפגשנו עוד ישראלים ועלינו על מיניבוס שלקח אותנו לנקודת התחלת מסלול הרפטינג. באו נניח את הנושא עכשיו על השולחן-הכבישים בצומרקה. במילה אחת: מורכב. בכמה מילים: כבישים צרים מאוד, מפותלים בצורה חדה וחלקם על קצה התהום. אם אתם נוהגים באזור הזה, סעו לאט ובטוח, זה הכלל. אבל לנסוע עם נהג מקומי, זה סיפור אחר לגמרי, אלו הכבישים של היום יום שלהם, הם נוסעים מהר פה. אם אתם כמוני, צפו להתרגשות מהנסיעה עוד לפני שהגעתם בכלל לרפטינג בנהר.

מתלבשים, מקבלים ציוד, נהלי בטיחות וכללי עבודת צוות - את הרוב קיבלנו באנגלית משולבת בהרבה מילים בעברית. עולים על הסירה ונכנסים למים הקרים. השקט משתלט והעיניים גומעות את הנוף וצבע המים בזרימה האיטית בתוך הפיתולים של הנהר. בחלק מהמקומות הזרם נהיה חזק יותר וכולנו מחזקים את האחיזה במשוט וממושמעים יותר להוראות המדריך. שטים במים הגועשים והקופצנים ונהנים מכול רגע בצרחות של שמחה, ממש כמו ילדים.

עוצרים את הסירות ליד מפל קליפקי וצועדים בתוך המים הקרים פנימה בין המצוקים לעבר המפל. ישראל היא מדינה קטנה עם ישראלים שאוהבים לטייל בעולם ולאתגר את עצמם. מה הסיכוי שמתוך 2 סירות עם 8 תיירים יהיו 6 ישראלים? מסתבר שהסיכוי מאוד גבוה. למרות שניפגשנו לפני חצי שעה כבר העברנו חוויות יחד וצחוקים . תמונה משותפת אחת במים וממשיכים ברפטינג.

מגיעים לקו הסיום, גשר פלאקה. הפנים של כולנו מאושרות, רואים את זה בעיניים. הרפטינג הזה הוא בגדר חובה אם אתם בצומרקה, אל תוותרו, זו חוויה מדהימה ברמה ארופאית. יש רמות שונות לרפטינג והנהר זורם כול השנה. יש מספר חברות רפטינג מקצועיות הפזורות על הנהר ובדרך כלל יש 3 סבבים של רפטינג- בוקר, צהרים ולפעמים גם בלילה לאור פנסים. את האחרונה עדין לא ניסיתי, בפעם הבאה. ניפרדים מכולם ומעבירים מידע ופרטים-יש לנו את זה, אנחנו יודעים להיות מאוחדים, לשתף ולעזור. אנחנו ממשיכות בצעידה רגלית על הנהר עד לבית הקפה לעצירת מנוחה.

מפל קטאראקטיס- מזג האוויר משתנה ומהר.

מכאן אנחנו יוצאות לנסיעה לעבר מפל קטאראקטיס. שוב כבישים צרים ומפותלים בעלייה. במפה המרחק נראה קצר אבל הנסיעה בפועל איטית מאוד ולכן לוקחת זמן. קחו את זה בחשבון בתכנון המסלול וגם למקומות הלינה שאתם סוגרים לכם בזמן השהות שלכם בצומרקה. לפני שאתם מגיעים למפל קטאראקטיס כדאי שתבדקו מראש שאכן המפל זורם ולא יבש גם בעונה הפעילה שלו.

כבר מהדרך מזג האוויר משתנה, לא מפתיע זה בדיוק הזמן שלו כמו בכול יום אחר בטיול שלנו, כבר אחר הצהריים ואנחנו ממהרות לחנות וצועדות לעבר המפל בשביל הקיים. יש בית קפה ממש ליד המפל שהייתי שמחה להיכנס אליו מול הנוף הזה, אבל העננים תופסים מקום מהר וכך גם הקור. אני מצלמת כמה תמונות מזויות שונות וממהרת לרכב תוך מחשבה שאת העליה הקשה שנהגתי ברכב לכאן, עכשיו אני צריכה לנהוג בירידה עם ערפל וטיפטוף גשם. זה חלק מהחוויה של הטיול אני מעודדת את עצמי כול הדרך עד שאנחנו מגיעות למלון מותשות אבל מאושרות.

יום שלישי-מנזר קיפינה מהמילה קיפוס= גנים.

את הבוקר הזה אנחנו מתחילות מוקדם. יש לנו הרבה מה לראות ולחוות היום. בנסיעה איטית אנחנו מטפסות לעבר מנזר קיפינה. עוצרות מידי פעם במקומות שניתן ליהנות מהנוף הפראי של ההרים. מנזר קיפינה בנוי בתוך ההר על שפת הצוק והוא חלק חשוב מהתרבות וההיסטוריה של המקום.

מעיינות קויאסה- קסם של יער וזרימת מפלים

ממשיכות לטפס מעלה ברכב, עד אחת מהפניות החדות בכביש שם נמצא שלט הכניסה למעיינות קויאסה. מחנות בצד הכביש ונכנסות פנימה דרך השביל המתפתל אל תוך היער. המסלול כ- 3 ק"מ שאורך בערך שעה בו תעברו מספר מפלים קטנים ותהלכו ביער קסום. השקט כאן משתלט ומוריד בהדרגה את קצב ההליכה, רעש זרימת המפלים מסמן לכם ממרחק שאתם מתקרבים. עצרו, שבו רגע, תהנו לכם.

מסלול הליכה- קאלאריטס סיראקו

אנחנו אוספות את עצמנו אחרי הנוף הזה וממשיכות מעלה בנהיגה עד לכפר קאלאריטס. ממנו אנחנו יוצאות למסלול הליכה של כ- 4 ק"מ עד לכפר סיראקו מצידו השני של הנהר וההרים. אם תרצו להגיע לשם ברכב במקום ברגל תצטרכו לנסוע 20 ק"מ בגלל ההרים מסביב. לא פשוט למצוא את תחילת המסלול בסמטאות הכפר ואני נעזרת באפליקציה שמביאה אותנו עד לשלט התחלת המסלול. המסלול מסומן היטב לאורכו ואנחנו מתחילות להלך על אבני מדרך ולאחר מכן מדרגות ויתדות מטה עד לנקודה הנמוכה ביותר- הנהר. משם אנחנו חוצות את הנהר על גשר ומתחילות בטיפוס של מדרגות ויתדות עד לכפר סיראקו. המסלול לא פשוט ולא אמליץ אותו לילדים קטנים. השעה מתחילה להיות מאוחרת, אנחנו מסיימות את הקפה בכפר ועושות את המסלול חזרה רגלית באותה הדרך עד לרכב ומשם למלון.

לסיכום:

מה שונה בין זגוריה לצומרקה אתם שואלים? האם לטייל בשתיהן או מספיקה רק אחת מהן? ואם אין זמן אז איך להחליט? אני אתחיל בזה שאני המליץ לכם בלב שלם למצוא את הזמן לשני האזורים, גם אם זה אומר לפצל להגיע ליוון פעמיים. צומרקה כפי שאני חוויתי אותה יותר פראית בנופי הטבע שלה ומצריכה יותר זמן נסיעה בכבישים בין אתר לאתר. זגוריה יפה מאוד ומשלבת גם תרבות, היסטוריה ומפגש עם מקומיים.

יש כמובן עוד לא מעט מקומות שלא הספקתי לראות ולחוות בצומרקה ואני אמליץ לכם לבדוק באתרים נוספים כשאתם מתכננים את הנסיעה שלכם לאזור. הנסיעה הזו ליוון השאירה בי טעם טוב וחוויות עשירות ואני מציבה לי בטיסה חזרה הביתה את היעדים הבאים שלי בה: טרק האולימפוס ואיי יוון. הינה אני באה!

קישורים חיצוניים

• מיטב האטרקציות של זגוריה