יוון ההררית - טיול אופניים

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

לא פשוט בימים אלו לצאת לחו"ל, וודאי עם אופניים. מועד הטיסה שלנו שונה פעמיים.
יש הרבה טפסים למלא ופרוצדורות לעבור, אבל הרצון לראות את עצמך בנתב"ג עומד בתור עם ארגז האופניים, השנה חזק במיוחד.. (בטוח שמישהו ישאל, מה זה הארגז הגדול הזה? ואני אשיב לו - פסתר)
בוקר הטיסה הגיע. תעודת מתחסן - יש!
טופס הצהרת בריאות ואישור עליה למטוס של משרד הבריאות - יש! (ממלאים באתר משרד הבריאות 24 שעות לפני הטיסה ומקבלים אישור במייל).
טופס PLF של ממשלת יוון עם האישור שהתקבל במייל - יש! (ממלאים באתר של ממשלת יון ומקבלים אישור במייל). כדאי מאד להדפיס את שני האישורים ולציגם לפני הטיסה.

אז התגברנו על הכל ונחתנו בסלוניקי אחרי שעתיים וקצת של טיסה.
עוד 3 וחצי שעות נסיעה מסלוניקי לחבל זגוריה, במהלכן התוודענו לצוות המקומי וגם אחד לשני (מי שלא הכיר מקודם) ואנחנו בליבה של יוון ההררית.
אכן, פנים הארץ הזאת הוא הררי ביותר. כמעט שאין קילומטר שלם שכולו מישורי.
לעת ערביים הגענו לכפר קטן ושמו אספרגלי. הספקנו להרכיב את האופניים.
בעונה זו מחשיך כאן רק לקראת השעה 9 בערב.

כל בוקר אחרי קפה יווני נוסף, שהכינה לי ניקי בעלת המלון, יצאנו למסלול אחר. שבילי יער רחבים, סינגלים וגם דרכי אספלט פגשו את גלגלנו. מסביב ירוק, במרחק פסגות מושלגות, פלגי מים פה ושם ושיר בלב שעוזר לדווש - גם בעליות והן רבות.

הירידה מהרי הפינדוס

יצאנו מהמלון באספרגלי, רכיבה קצרה ואנחנו בליבו של הפארק הלאומי, רכס הפינדרוס. לאחר מספר קילומטרים של חימום בעליות וירידות מתונות יחסית על גבי שבילים וכבישים צדדיים,נכנסנו ללב החורש הטיבעי, מידי פעם חצינו פלגי מים על גישרוני אבן עתיקים, עד שהשביל הפך לברור יותר ומשך אותנו למעלה לרכס שמדרום לקניון ויקוס הענקי. עברנו דרך כפרים קטנים ויפים שבמרכזם עצי דולב ענקיים. המשכנו לטפס על דרך סלולה הביאה אותנו לנקודת תצפית מרהיבה על קניון ויקוס העמוק ביותר באירופה. במהלך העלייה נפתח בפנינו נוף מרהיב של אזור הפינדרוס, מקום יפה לקפה. חזרנו בירידה עד לכפר מונדנדרי הציורי לארוחת צהרים יוונית מסורתית בטברנה מקומית, לצלו של עץ דולב. אחה"צ עלינו על דרך עתיקה מרוצפת אבנים -רכיבה לא פשוטה, לאורכו של נהר ויקוס היפה בין עצי דולב וערבה. חצינו את הנהר בסדרת גשרים, עד לגשר אבן גדול ומרשים במיוחד בכפר קיפי. בסיום יום הרכחבה אחרי שגמענו כ 34 ק"מ הוקפצנו למלון - את האופניים מעמיסים על העגלה של יאסן.

מרכז הכפר - אוהבים פה את ישראל

יש רגע קסום במיוחד, ברכיבה בארץ או בחו"ל. זה הרגע שבו, אחרי שעות של רכיבה בשטח, אתה מגיע עם האופניים ונכנס לישוב כפרי קטן. ודאי אם זה כפר קטן ביוון, טובל בעמק ירוק והרגע ירדת בירידה מטורפת מההרים שמעליו.כך היה ביום הרכיבה השני שלנו ביוון ההררית
התחברנו לכפר בסופו של השביל היורד אל סמטה צרה. פתאום, בכפר שנראה מלמעלה כמו תמונה לא ברורה מתגלות פינות קטנות וקסומות. שיח ורדים אדום בחצר, ארובה מעשנת עם ריח של מרק. תריסי עץ צבועים בכחול, כאלה של פעם, שנפתחים כמו דלתות של בר במערבון.
אישה במרפסת מלאת עציצים, תולה כביסה ומחייכת לשורת הרוכבים, ושני זקנים על ספסל, יד אחת אוחזת בקשיחות את מקל הסבא שלהם ויד שניה על ידית המקל עליה נעוץ הסנטר בעקשנות.

עצרנו במרכז הכפר הקטן קצת אחרי הספסל עם הזקנים והשענו את האופניים על מעקה העץ של המסעדה הפשוטה והיחידה בכפר.
התיישבנו על כסאות העץ הישנים והזמנו בירה (ALFA - מומלצת). מי שמזמין קפה מקבל כאן גם בקבוק מים - הולך צמוד עם קפה ביורו וחצי.
הבירה טובה והיום היה חם, אנחנו כבר בסוף המסלול, אז הפעם לגמתי בירה.
בעל המקום ואשתו רחבת המותן ניסו להבין מהיכן אנחנו - צרפתים, איטלקים, גרמנים? לא?!
יזראל!! אהה! - חיוך רחב התפשט על פניהם. אוהבים פה את ישראל.
מפה לשם המשכנו ברכיבה.
עצרתי לרגע, לצלם מרפסת פוטוגנית בקצה הכפר, והנה ניגש אלי זקן, דופק במקלו על האספלט ובשטף מילים ביוונית מבהיר לי משהו שאין לי מושג מהו..
אני מנסה להסכים איתו, להתנצל שאני לא יכול לעזור, אבל הוא רק חוזר על אותו משפט ןמראה בידו על נקודה עלומה.. בסוף הוא מתייאש ממני ופונה לדרכו תוך שהוא ממלמל מתחת לשפמו הלבן..
אני ממשיך עוד כ 100 מטר ומגיע לצומת ומגלה שאני לבדי. ישר למטה זו ירידה ארוכה אל הכביש הראשי, אם אני יורד את כולה וטעיתי, הרי שאכלתי אותה בטיפוס חזרה.

איזה מזל שעשיתי חבילת גלישה עם שיחות, שולף את הסלולרי (הנכון) "בוא נראה אם זה עובד" אני אומר לעצמי ומחייג. אחרי כמה נסיונות תופס את אחד מחברי הקבוצה שמעביר את הטלפון שלו למדריך. מקבל הסבר קצר איפה כולם עם הרכב. ממשיך בירידה ותוך דקות מגיע. קצת צחוקים עם החבר'ה מה היה יכול לקרות אם לא היה לי טלפון ואנו בדרכנו חזרה לעיירה מצובו.
רק אחרי שהאופניים מועמסות ואני יושב באוטו שמחזיר אותנו לעיירה ומספר לחבר'ה על הזקן. פתאום אני מבין שהוא ניסה לומר לי את הכיוון שכל הקבוצה המשיכה בו..

אז אם אתם פוגשים על הדרך זקן עם מקל- תקשיבו לו ממש. גם אם הוא מדבר ביוונית..

רכיבה למטאורה

עברו עלינו עוד שני ימי רכיבה באיזור מצובו - עיירה קטנה ומקסימה במרכז חבל זגוריה
האנשים פה נחמדים ומסבירי פנים, אין לאן למהר - חנויות ומסעדות טובות בכיכר המרכזית. ברחוב הראשי אף מצאתי את חנות הגבינות המפורסמת- קיבלנו טעימות של כמה סוגי גבינה- נהדר. למרות שלגבן החביב אין מילה אחת באנגלית, הסתדרנו מצויין.
יום הרכיבה האחרון ..
כרגיל פצחנו בנסיעה עם המיניבוס לנקודת התחלה. פרקנו את האופניים מהעגלה- שום דבר, בחיוכו של יאסן המדריך לא הסגיר את ההפתעה שתבוא בהמשך היום.
כבר התרגלנו לירוק שמסביב, לדרכי היער הקרירות, לעליות הארוכות שכמעט תמיד הביאו אותנו לעליה הבאה, או שירדנו לכפר הבא בתור. כך היה גם הפעם. בסיומה של עליה ארוכה, בדרך עפר, הגענו אל כביש שגם בו המשכנו לטפס. אלא שאז, פנה המדריך לשביל צר בשטח - מכאן התחיל סינגל זורם ומהנה, מתפתל בין שיחים נמוכים, יורד ועולה ושוב יורד - גם קטעים טכניים - גינות סלעים ודרופים היו. בקיצור כל מה שרוכב אופניים מיומן אוהב. והכל בגובה טיסה שהולך ומנמיך עד שלפתע הנוף נפתח ומבין השיחים מגלים מצוקי ענק במרחק. ככל שאנחנו רוכבים אנו מתקרבים אל המצקים הכהים והתמונה הופכת ברורה ומופלאה יותר על הרקע הירוק.
זוהי מטאורה - 24 מנזרים מהמאה ה- 14 לערך, הבנוים על תופעת טבע גיאולוגית ייחודית הנחשבת כאתר מורשת לאומי של אונסק"ו. לא נכביר מילים וניתן לתמונות לדבר ולמי שרוצה לקרוא יותר:
https://he.wikipedia.org/wiki/...

קישורים חיצוניים

• Meteora