טראק 6 ימים בזגוריה ומטאורה

המיטב של זגוריה ומטאורה בשישה ימים. טיול משגע בו ביקרנו ב-11 כפרים, חצינו שישה גשרים עתיקים וביקרנו בארבעה מתוך ששת מנזרי מטאורה

תאריך הטיול	June 2023
עונה מומלצת	יוני עד אוקטובר

תוכן עניינים

רקע כללי

44 כפרי זגוריה או זגורוחוריה מהווים אזור מוניציפלי הררי בצפון מערב יוון על גבול אלבניה. רוב הטיולים בזגוריה מתרכזים בחלק המערבי של האזור, משני צידי קניון הויקוס המרשים ולמרגלות המאסיב הענק של הר טימפי (Tymfi). כפרי זגוריה חוו תור זהב של שיגשוג במאה ה-18 דווקא תחת שילטון עות'מני שנתן לאזור מעמד אוטונומי מיוחד, במאה זו נבנו גשרי האבן העתיקים על הואדיות ובתי הספר והכנסיות סביב מרכזי הכפרים. דווקא במאה העשרים סבל האזור ממלחמות רבות, הקשה מכולן מלחמת האזרחים ביוון 1946--1949. בנוסף למלחמות חוותה יוון הגירה מאסיבית מאזורי ההרים לערים הגדולות ולחו"ל וכפרים שלמים התרוקנו מתושביהם כמעט לגמרי או למעט הזקנים. בשנים האחרונות התיירות החזירה חיים לחלק מכפרים ובעלי הנכסים חזרו בחלקם כדי להסב את ביתם לבית הארחה. הכפר שהצליח בכך יותר מכל הוא פאפיגו שמאכלס כמעט 300 תושבים, מספר לפחות משולש של תיירים בעונה ואפילו בית ספר עם 7 תלמידים.
כפרי זגוריה חינניים ופסטורלים, בנויים בצפיפות עם שבילים שנסללו לתחבורת פרדות בין הבתים. השבילים מובילים לכיכר הכפר שבמרכזה יש עץ דולב ענק ומעיין. כנראה שמבחינה כרונולוגית קודם היה מעיין, לידו נטעו דולב ומסביב בנו בתים שהפכו לכפר.
הטיול שלנו תוכנן בתקציב משוחרר, טיילנו רק עם תיקי יום וישנו בגסטהאוס מקומיים ברמה גבוהה. כיוון שהלוגיסטיקה של הטיול מורכבת וכוללת הקפצות רבות גם שלנו וגם של התיקים, נעזרנו לצורך תכנון וביצוע הטיול בסוכנת יווניה בשם דנאי מחברת Trail beyond שעשתה עבודה נהדרת ומדוייקת,
306947446063+ Danae אפשר לתקשר איתה בווטסאפ.
אנחנו בחרנו להתחיל ולסיים את הטיול בסלוניקי מסיבות שונות אבל זה לא מחייב. יש טיסות ליואניה, העיר הקרובה למחוז זגוריה וכדאי לבדוק את האפשרות הזאת.
מבחינת הטיול רמת הקושי הייתה לגמרי ממוצעת אבל בהחלט צריך יכולת הליכה בסיסית. כמו כן צריך יכולת התמצאות בשטח עצמאית והכרות ונסיון עם תכנת ניווט.

יום 1 סלוניקי - מצובו - תצפית בלוי - מדרגות ורדטו

אחרי ארוחת הבוקר במלון אל גראקו בסלוניקי עלינו על הואן של הנהג שלנו יאניס שלקח אותנו בכביש מהיר ונוח שעתיים נסיעה לכפר הגדול ביותר בהרי אפירוס- מצובו. הכפר על ששת אלפי תושביו בנוי עם גגות אדומים יפים בשונה מגגות הצפחה של זגוריה. כמו לכל הכפרים אליהם נגיע מאתה, אפשר למצוא גם במצובו את השילוש הקדוש במרכז הכפר, כיכר, מעיין וכנסיה. ליד מסביב לכיכר יש בדרך כל בתי קפה ומסעדות.
במצובו יש גם חנויות מזכרות רבות לתיירים, פארק קטן ומצידו השני מוזיאון. Averoff museum קרוי ע"ש התורם הנדיב, בן הכפר שעשה עסקים וכסף באלכסנדריה של המאה ה-19, יש אומרים בין היתר מסחר עבדים. המוזיאון יפיפה ובהחלט שווה ביקור, משלב תמונות שמן מקוריות ותערוכת תמונות מחיי הכפר בשנות השישים.
המשך הנסיעה ממצובו לזגוריה רובה בכבישים הרריים מפותלים שגרמו לחלקנו להרגשה לא כלכך טובה. למרבה המזל לכל נסיעה יש סוף והסוף היה מעל הכפר הקטנטן ורדטו, הכפר על 21 תושביו (נכון ל2011) הוא גם הגבוהה ביותר בזגוריה 1340. אחרי התארגנות קצרה שחררנו את יאניס עם המזוודות שלנו שיקפיץ אותן ל-Vitsa, הכפר בו ישנו ופתחנו בהליכה מישורית לכיוון תצפית Beloi תצפית שנחשבת כנראה בצדק ליפה ביותר לעבר קניון הויקוס. גם ההליכה לתצפית מתגמלת בשפע פריחה של סחלבים מ-4 מינים לפחות ואפילו איריס היכל שכמוהו אין בארצנו. תצפית בלוי הינה למעשה 3 נקודות תצפית ושווה לבקר בראשונה ובאחרונה. חזרנו מהתצפית למסעדה שבחניון בראש הכפר, גם ממרפסת המסעדה יש להודות שיש נוף משגע ומצדיק אתנחתה לתה הרים עם עוגה. תה הרים זו חליטה של צמח הברזילון ומהווה את המשקה הלאומי של זגוריה. מהמסעדה צריך לחפש שביל שחוצה את הכפר מלמעלה למטה ומשם מתחיל השביל המדהים שמכונה מדרגות ורדטו, מדרגות חצובות ובניויות באבן. השביל נחצב בתחילת המאה ה-18 ובניתו לקחה ע"פ הכתוב 20 שנה. המדרגות יורדות ועולות מהואדי שמפריד בין ורדו לכפר קפסובו ועד 1973 זו היתה הדרך היחידה להגיעה לורדטו. בסוף המדרגות יש גשר אבן יפה ומצידו השני עולה שביל מתון לכיוון קפסובו. בסוף העליה חיכה לנו דימיטריוס, בעלה של מריה מהגסטהואס שלנו בויטסה. ביקשנו מדימיטריוס לעצור לנו כמה דקות בכפר קפסובו (51 תושבים), ירדנו למרכז היכן שנמצא עץ הדולב הגדול, המעיין והכיכר. רק שהפעם שום מסעדה או בית קפה לא היו פתוחים, סימן לא טוב ביוון שבה טברנה פעילה זה סימן לחיים. מקפסובו כארבעים דקות נסיעה לויטסה, לגסטהאוס המפנק של מריה ודימטריוס בו היינו לשמחתנו הלקוחות היחידים. ארוחת הערב אצל מריה כוללת שלוש מנות טעימות עם אופציה צמחונית.

ויטסה מעגלי. 15 ק"מ, 5 גשרים 2 כפרים ומוזיאון

אחרי ארוחת בוקר עשירה אצל מריה במרפסת יצאנו מהכפר בשביל מדרגות אבן חצוב ביערScala Vitsa, המדרגות מזכירות למדי את Scala Vradeto מיום אמש אבל קצת פחות מרשימות. הדרך יורדת לבסוף לגשר האבן Misios שמעל נהר הויקוס, הגשר ממוקם בדיוק במקום בו העמק המתון הופך לקניון צר ועמוק ונקרא ע"ש אלכסיוס מיסיוס שטרם את הכסף לבניתו ב-1748. הויקוס הינו נחל אכזב בחלק הזה אבל יש תיעוד שבאחד השטפונות בחורף 1910 גזעי עצים סתמו את קשטות הגשר ואגם גדול נוצר מאחורי הסכר. הגשר החזיק מעמד בשיטפון וזכה להערצה רבה.
אחרי הגשר יש פיצול ואנחנו לקחנו את השביל שעולה שמאלה לעבר הכפר Koukouli בתחילת הכפר יש פניה כלל לא מזמינה או משולטת למוזיאון Lazarides קוסטס לזרידס היה מורה מיטולוגי בכפר ואספן של צמחים, ביתו הצנוע והנטוש הוסב למוזיאון שמציח אותו ואת עבודתו שכוללת אוסף של מעל 2000 צמחים מיובשים. את המוזיאון מפעילה אשה לא צעירה כלל והדבר המפתיע ביותר זה שהוא בכלל קיים. חצינו את הכפר והמשכנו בשביל שיורד לגשר שחוצה את קניון Vikaki בדרך לכפר קיפי, הגשר בן הקשת האחת נקרא גם כן ע"ש המורה לזרידיס.
מהגשר הליכה קצרה לצד הכביש לכפר קיפי שם עצרנו לקפה קר, עוד אופנה שכבשה את יוון בשנים האחרונות. חצינו את הכפר וירדנו לגשר mill שכשמו כן הוא, גשר תחנת הקמח, במבנה ליד הגשר ניתן לראות את גלגל הכפות ואבני הטחינה. אחרי שחצינו את הגשר פנינו לכיוון החזור במורד הויקוס. בדרך תפסנו מראה מדהים של נחש מים שתפס קרפד ענק, אחר כך לקחנו פניה ימינה לגשר שלוש קשתות נוסף גדול ומרשים, גשר Plakida שנקרא על שם האיש שבנה אותו מחדש ב-1845 אלכסיוס פלקידס. המשך הדרך לאורך הנהר מובילה לכביש ולצד גשר הכביש המודרני נמצא הגשר החמישי והאחרון לטיול זה, גשר Kokkoris החד קשתי קרוי ע"ש התורם ששיפץ את הגשר ב-1910. הגשר נבנה ע"פ כתובת שחקוקה באחת האבנים ב-1750.
בצידו השני של הגשר יש מערה אליה נקשרו כמה אגדות מקומיות על שודדים, ניסים ואוצרות. מגשר קוקוריס הליכה של כ-600 מטר לאורך המורד מובילה חזרה לגשר הראשון וממנו במעלה המדרגות לארוחת צהריים מאוחרת במרכז ויטסה תחת הדולב הענק שבכיכר.
הערה לאוהבי ומיטיבי לכת: אחרי גשר פלקידה יש פיצול ממנו ניתן להעריך את המסלול על ידי עליה לכפר דיולפו.

קניון ויקוס ממונודנדרי לכפר ויקוס

אחרי ארוחת הבוקר נפרדנו בצער ממריה ודמיטריוס בעלה הנחמד והחייכן לקח אותנו לכפר השכן מונודנדרי שפירושו העץ הבודד. מונודנדרי החל דרכו ככפר לבנים ממשיכים של ויטסה אבל היום הוא כבר גדול מויטסה ויש בו מלונות ומסעדות גם כן.
דימיטריוס הוריד אותנו במרכז הכפר, שם פגשנו שתי מדריכות יווניות נמרצות שחיברו מקלות הליכה לחבורה של 34 צרפתים שעמדה להגיע. אנחנו מצידנו מיהרנו לרדת למסלול כדי להשיג ייתרון על הקבוצה. אחרי הירידה לקניון ההליכה לאורך גדת הנהר היבש בתוך יער קסום למדי אבל ללא פריחה כמעט. קניון הויקוס מתחרה על התואר הקניון העמוק בעולם ביחס לרוחבו, מתחרה נוסף על התואר הוא קניון סמריה בכרתים שגם בו טיילתי אבל אני נמנע מלהכריע בויכוח. אחרי כברת דרך של 9 ק"מ לאורך הואדי יש פיצול, ימינה הדרך עולה ישירות לפפיגו ושמאלה לכפר ויקוס, אנחנו לקחנו שמאלה. אחרי כ-430 מטר הליכה יש פניה ימניה לשביל שיורד אל מעיינות ה- Voidomatis הירידה של יותר ממאה מטר בגובה אותם יש לעלות חזרה לאחר הביקור במעיינות שווה כל מטר ואסור לוותר על החוויה. המעיינות יוצרים בריכת מים גדולה של מי טורקיז קרים באופן פסיכי שמאתגר אפילו את המאסטר של אמבטיות הקרח וים הוף.
מהמעיינות עליה של 270 מטר בגובה על פני 1.5 ק"מ שבסופם גלידריה עם מחירים מופקעים שעושים בית ספר לכל אוטו גזלן כחול לבן.
בעל הגלידריה באופן מפתיע הוא גם בעל חברת ההסעות שדאג לואן שייקח אותו לפפיגו כחצי שעה נסיעה.
בהגיענו לפפיגו הסתבר שהמזוודות מויטסה טרם הגיעו אז יצאנו לטיול בכפר והגענו לבית קפה חביב ביותר בשם Koudounari עם קונדיטורית שעושה עוגות משגעות גם טבעוניות.
סה"כ הלכנו 13 ק"מ עם כ-900 מטר עליה ו-1200 ירידה

אודיטוריום במונודנדרי בדרך שיורדת לויקוס

פאפיגו - בקתת אסטרקה - אגם הדרקון - אסטרקה

אחרי ארוחת הבוקר בגסטהואס Kalliopi הקפיץ אותנו בעל הבית למיקרו פאפיגו לתחילת המסלול. בדרך ביקשנו שיעצור 10 דקות במעיינות רוגובו לצד הכביש. המעיינות בהחלט יפיפיים ושווים עצירה אבל בשעת הבוקר הקרירה היה מוקדם מדי לטבילה. מיקרו פפיגו (פפיגו הקטנה) כשמה כן היא, שכונת הבנים של מגלו פאפיגו (הגדולה) הג'יפ של בעל הפונדק לקח אותנו לחניה שבכניסה לכפר ליד הכנסיה ומשם בשביל שחוצה את הכפר ועולה להרים. בקתת ההרים אסטרקה הממקומת על פאס בגובה 1950 רחוקה שלוש שעות הליכה בקצב נינוח ממיקרו פאפיגו (980). בשלוש שעות עולים מגובה היערות אל הגבהים האלפינים ושינויי הנוף והצומח משתנים בהתאם. בדרך לביקתה יש ארבעה נביעות מים שאפשר להסתמך עליהם למילוי הבקבוק.
הבקתה כאמור יושבת על הפאס ולכן חשופה לרוחות חזקות. מעל הבקתה נמצאת פיסגת אסטרקה, אחת הפסגות של הר Timfy. אחרי מרק עדשים טעים בבקתה לקחנו בקבוק מים וירדנו לעברו של עמק גדול ממנו נשקף אחו עם סוסי בר ושמות של מטיילים שנכתבו באבנים. חלק מהשמות באופן לא מפתיע כתובים בעברית. חצינו את העמק בקרבת עדר הסוסים שהיו אדישים למדי כלפינו והתחלנו לעלות לעבר השני, בסוף העליה מתגלה לפתע הפלא של האגם שנוצר במעין אוכף בגובה 2050 מטר, אגם הדרקון. מעבר לאגם נראה שיש נוף משגע לצד השני אבל עננים כבדים שעלו מהעמק לא אפשרו לי לבדוק את ההנחה הזו. שתי סיבות לשמו של אגם הדרקון, האחת קשורה לאגדה על שני דרקונים שזרקו אבנים אחד על השני והשניה קשורה לטריטונים באגם שמזכירים דרקון. מסביב לאגם הייתה שלוגית קרח שתרמה לאווירה האלפינית.
קבוצת יוונים חדי עין הבחינו בצפיר האלפים, קרוב משפחה של היעל, עומד על סלע ללא ניעה במרחק של כמאתיים מטר מאיתנו. כמה חבל שלא הייתה לי מצלמה אמיתית עם זום.
בחזרה מהאגם תפס אותנו גשם שהקדים בשעה את התחזית ולבקתה הגענו ספוגי מים.
בשונה מבקתות ההרים שהכרתי מהפירנאים אין שעת אוכל מחייבת אלא מטבח שעובד עד תשע ואפשר להזמין ממנו לפי התפריט. הלינה עם זאת כמו בכל בקתה, דורמיטוריום עם מיטות קומותיים שמחייבות אטמים נגד נחירות. לילה טוב.

אסטרקה- חזרה למקרו פאפיגו - ויאדומאטיס תחתון - מטאורה

חדשות מזג האוויר נבאו סופות גשם וברקים גם למחרת ובעצה עם גאורגוס מנהל הבקתה ואיש הרים מנוסה החלטנו לוותר על הסיכון שבחציית רכס ההרים כמתוכנן וירדנו חזרה למיקרו פאפיגו. ערב קודם תכננו פלאן B למקרה שחציית הרכס לא תתאפשר וסיכמנו על מסלול של כשישה ק"מ בחלקו התחתון של נהר הויאדומאטיס, אחרי תה הרים ועוגה בכפר עלינו על הואן, נסענו לאסוף את המזוודות בפאפיגו ונסענו לתחילת המסלול האלטרנטיבי. הויאדומטיס הוא שמו של אותו נהר שבחלקו העליון זורם תחת קיפי וקוקולי ואותו פגשנו ביום השני, אחר כך הוא נכנס לקניון הויקוס שם הוא זורם רוב הזמן בתת הקרקע ואחרי המעיינות הקרים קקרח אותם פגשנו ביום שלוש הוא יוצר מהקניון הצר אל נוף יותר פתוח אבל מכוסה ביער עבות של עצי אשור, אלון ודולבים ענקיים. בחלק הזה של הנהר מתקיים רפטינג וכמה מפתיע שבין צעקות ההתלהבות והאימה של התיירים ניתן לשמוע לא מעט עברית. אחר כך מתאחד הויאדומטיס עם נהר ה Aoos וזורם לתוך אלבניה ולים ההגאי אבל את זה אני יודע רק לפי המפה.
באחד מחופי הנהר עצרנו לטבילה הגונה והגענו למסקנה שטמפרטורת המים גבוהה במעלה אחת אולי מזו שבמעיינות כמה ק"מ דרומה.
מסלול ההליכה מפתיע ביופיו בהתחשב שמדובר בתכנית אלטרנטיבית שנכפה עלינו בגלל מזג אוויר ובסופו גשר אבן יפה שבצידו השני חיכה לנו הואן שלקח אותנו רעבים למדי למסעדה קרובה ומעולה על גדות הנהר. הגשם שבגללו שינינו את התכניות הגיעה בדיוק בסוף הארוחה שהייתה מצויינת ואנחנו הרגשנו ברי מזל.
עלינו לואן ונסענו כשעתיים לכפר קסטרקי שלמרגלות צוקי מטאורה.

קסטרקי - מטאורה - קלבקה 11 ק"מ הליכה, שלושה מנזרים מבפנים ועוד שלושה בתצפית מבחוץ

חדשות מזג האוויר איימו היום על סערה אולם למרבה המזל הגשם התגשם אחרה"צ ובמהלך הלילה והבוקר היה בסימן עננות חלקית ואיומים לגשם שלא מומשו.
על מטאורה אפשר לקרוא אין סוף חומר במרשתת ויש גם סרטונים מצויינים ביוטיוב. אז ממש בקצרה, מדובר בשילוב שתי תופעות, האחת היא הגיאולוגית, צוקי משאר עתיקים של אבן חול וקונגלומרט נשארו לעמוד זקופים בעמק בזמן שסלע הגיר, הצעיר יותר שסביבם התבלה ונסחף. התופעה השניה היא תופעת הנזירות הביזנטית אותה אנחנו מכירים ממדבר יהודה שלנו. נסיבות היסטוריות הפגישו את שתי התופעות כשקונסטנטינופול נכבשה ע"י העות'מנים (1453). הנזירים שחיפשו מפלט בצוקים ובנו את המנזרים האדירים ביקשו להציל לא רק את נפשותיהם אלא גם את התרבות הביזנטית שהייתה תחת איום של כליה, לכן במנזרי מטורה נשמרו גם ספרים ואוצרות אומנות.
היום יש במטאורה (מהמילה מטאור תלוי בשמים) שישה מנזרים פעילים אבל יש עדויות בכתובים ובשטח שבשיא הפעילות היו 24 מנזרים פעילים שאכלסו מאות רבות של נזירים.
יצאנו מהמלון בקסטרקי במעלה הכביש הראשי למנזר הראשון, מנזר ניקולאס. אחרי הביקור במנזר חזרה למעלה הכביש ומימין יש פניה לשביל הליכה שחוסך את ההליכה לאורך הכביש בשעה שהאוטובוסים של התיירים כבר ממלאים את האזור. השביל חוצה את הכביש ואז עולה בדרך חצובה ביער לכיוון מנזרי ורלאם ומגלו מטאורה. אנחנו לקחנו את הפיצול ימינה לכיוון ורלאם, ורלאם גדול ומרשים יותר מניקולאס וניתן לראות בו את מתקן ההרמה הישן בעמצאותו העלו סחורה ואנשים למנזר לפני שנחצבו המדרגות והמעלית. מספרים שאת החבל היו מחליפים רק לאחר שנקרע. מה שבטח גרם גם לאפיקורסים מובהקים להתפלל לאלוהים. בורלאם יש גם מוזיאון קטן שמספר את תולדות המנזר.
מורלאם המשכנו למגלו מטאורה שכמובן משמו הינו גדול המנזרים רק שלצערנו הוא סגור בימי שלישי.
בדרך למגלו מטאורה יש תצפית נהדרת ששווה להתעכב בה.
אחר כך המשכנו לאורך הכביש לעוד שתי תצפיות כשמהאחרונה יורד שביל למנזר הנזירות רוסאנו. לאחר הביקור במנזר המשכנו במורד הכביש ובעיקול הכביש פנינו לשביל הליכה מסומן ביער שעולה כ-150 מטר ואז יורד לעיירה קלבקה, העיירה הגדולה בעמק מטאורה. בדרך ראינו את שני המנזרים הנוספים ממולנו. בקלבקה אצלנו צהריים וחזרנו למלון בקסטרקי 20 דקות הליכה.
סך הכל אחד עשר ק"מ של טבע עוצמתי ומפעלי בניה מרשימים.
לתשומת לבכם!!! כניסה למנזרים בלבוש צנוע ובתשלום.