האלים משתוללים אל ההרים הקדושים של יוון
סיבוב קצר ואינטנסיבי אל הר האולימפוס ומאונט אתוס ביוון
| תאריך הטיול | June 2023 |
|---|---|
| משך הטיול | 6 ימים |
| עונה מומלצת | אביב קיץ סתיו |
עולים לרגל
יוון, אחלה לוקיישן לעולי רגל ובמיוחד למי שמאמין ביותר מאל אחד. באופן אישי עוד לא החלטתי בכמה אלים אני מאמין ולכן שמחתי כשסיפר לי ק' ידידי הטוב שהנה הצליח לארגן פרמיטים לכניסה לחצי האי אתוס ביוון, כך אוכל להשלים משימה נכספת, לטפס אל ההר האדיר שבלב חצי האי, לבקר בהר המקודש לנוצרים ובעזרתם של האלים כולם לבקר גם באולימפוס, אצל זאוס.
בתכנית יומיים באולימפוס וארבעה ימים בחצי האי הקדוש שהכניסה אליו מותרת רק לגברים.
ק' תפר היטב את האירוע וצירף למסע גם את פרידמן רז ורן וכך נמצאנו משרכים את רגלינו בראשית חודש יוני מ prionia שבסוף דרך הרכב, בדרך הנהדרת המעפילה לפסגת האולימפוס מכיוון דרום דרך refuge spilios agapitos. הטיפוס בחורש ים תיכוני סבוך ויפה עד גובה 1500 בערך מזכיר מאוד את הר מירון ואח"כ מתחלף ליער מחטני. שלוש שעות ואנחנו בבקתה הנהדרת הזאת שרוחשת תמיד פעילות ומטיילים אבל למרות גודלה הענקי מצליחה באיזשהו אופן מיוחד לתת תחושה ביתית מיוחדת. מי שאחראית לעניין הזה היא בעיקר מרייה המנהלת המיתולוגית של הבקתה ואישיות סמכותית וקורנת וכמובן התפריט הקבוע והמשובח.
בבוקר מטפסים אל פסגת skola שהטיפוס אליה פשוט יחסית ומושך אליו מטיילים רבים, הרבה שלוגיות גדולות ואוויר הרים צלול. יפה, אבל הרבה מטיילים, רבים מהם דודים ותחושה של טיול שנתי. מגובה 2200 נעלמים הארזים והאורנים ושם אנחנו פוגשים את היוונייה הספורטיבית שישנה בחדר לידינו עם תינוק צווחני כשהיא דוהרת בדרכה למטה והתינוק על כתפיה פועה בחביבות. וואוו. רז ואני מחליטים להמשיך למרות הערפל גם אל פסגתו המסולעת של מיטיקאס הגבוהה בפסגות ההר. הטיפוס איננו טכני אבל מצריך קצת דילוגים בין הבולדרים ועל הפסגה אנחנו זוכים רק במופע מרהיב של עננים דוהרים, כדור שמש חיוור ואפס ראות. זאוס נוהג להופיע בתוך ענן אבל אחרי שעה קצרה אנחנו מתייאשים מתחשבים באזהרות החזאים וממהרים לרדת.
התכניות המקוריות לרדת מצידו המזרחי של ההר נגנזות בעקבות מפולות אבנים בקולואר ואנחנו דוהרים 2000 מטרים של ירידה פוקקת ברכיים אל האוטו בדרך להר אתוס לביקור אצל האל של הנוצרים.
אי הגברים
הר אתוס שנמצא בחלקו הדרומי של חצי האי הוא פירמידת אבן גיר אדירה שפורצת מתוך הים לגובה של 2033 מטרים והוא ליבו של חצי האי המקודש, מוקף מכל עבריו בעשרות כנסיות, מנזרים, סלים (מנזרים של נזירים בודדים) וקאפלות. בביקור הקודם בהר אתוס הצטרפתי למשלחת חוקרים ונמנעה ממני האפשרות לחוש את אווירת עולי הרגל ולטפס אל ההר והפעם אני נחוש להשלים את המשימה. בד בבד הולכת ומתגבשת אצלי גם החלטה שלנוכח הדרת הנשים המקוממת יותר לא אעלה אל ההר.
בעיירת הנמל הנחמדה אאורנופוליס מתגודדים המוני גברים בתור אל המעבורת האיטית שעוברת בין הנמלים לאורך קו החוף. לכל מנזר שמכבד את עצמו יש נמל וההפלגה ביניהם יפה מאוד המנזרים הם טירות מדיוואליות, מוקפים בקפלות, בשדות ובבוסתנים שנבנו בטרסות על השיפועים הדרמטיים ומעניקים תחושה של סצנה מבויימת היטב ממשחקי הכס, את המעבורת מלווים המוני שחפים ודולפינים מקפצים מאחורי שובל הגלים.
למרות שכבר אחרי אמצע יוני מזג האוויר איננו מאיר פנים, הגשם והערפילים הצפויים בימים הקרובים מחייבים אותנו לעלות כבר ביום ההגעה אל ההר למרות העייפות מן הטיפוס לאולימפוס.
זה טיפוס תלול ותובעני ממש מהמטר הראשון, חלקו הראשון מרוצף מדרגות, עובר במנזר אגיה אנה היפהפה וממנו הוא נכנס אל חורש ים תיכוני עבות ומוצל, דומה לכרמל אבל גדול ופראי יותר. כמו בחרמון פורח ההר באמצע יוני בשלל צבעים: לוטם מרווני, אחירותם, סחלבים (שלוש שיניים ודקטילורוזה), עיריוני צהוב, פעמוניות ורבים אחרים וגם המוני פרפרים ומאביקים. ציפורים מעטות (בעיקר פרושים וורדיות) ומעט עיזי בר. מגובה 1500 לערך מתמעטים עצי החורש ומתרבים המחטניים אשוח, ארז ואורן שחור. ההליכה עד לכנסיית פאנאגיאה (panagia) והמחסה מדופן האבן שנבנה בגובה 1500 מ' אורכת כחמש שעות נינוחות. בבקתה בור מים שנאגרו ממי הגשמים ומאפשרים שהיית לילה פשוטה ורק ערימות הזוהמה שהותירו דורות של מטיילים מקלקלות את יופיים של קירות האבן. נופון (נמנום צהריים קצר) וטיפוס אל 500 המטרים האחרונים בפסגתו הבהירה והמסולעת של ההר שמושכת אליה קרעי עננים וערפל.
מזג האוויר ערפילי אבל ברגעים שבהם מתמעטים העננים נחשפים המפרצים הפראיים והמוני המנזרים פרושים לרגלינו. השמש החיוורת מצליחה לצייר על פני הים את צלליתו הפירמידלית בת שני הקילומטרים של ההר האדיר. ורוח אלוהים מרחפת על פני אלפיים.
תמו להם אלפיים מטרים מכובדים של עלייה ועוד חמש מאות מטרים מעייפים של ירידה מצפים לנו בדרך אל הקפלה המוזנחת והמלוכלכת ואל שנת הלילה.
בבוקר כולם מתעוררים תפוסי שרירים ולכן וגם בעצתו של אנג'ל מטייל יווני רב ניסיון שפגשנו בפסגה אנחנו בוחרים בנתיב ההליכה הרגוע המוביל לחלקו המזרחי של חצי האי ואל המנזר הגדול מגיסטי לאברה. בחלקו הזה של חצי האי אין כמעט מטיילים וההליכה בתוך חורש מוצל שנסגר לעיתים מלמעלה למין מנהרות
משחקי הכס
לא תיאמנו את הגעתנו למנזר כנדרש אבל אנג'ל גילה לנו את הסוד: יוונים אף פעם לא מזמינים מקום ואף פעם לא תישאר לדבריו בחוץ… במגיסטי לאברה זה אכן עובד ואנחנו זוכים לנזיפה מנומסת ולמיטות נוחות, ארוחת ערב משביעה והרבה פולקלור נוצרי של תפילות אינסופיות. במנזר העצום מתגוררים כארבעים נזירים וזה ממש גדול עליהם, בית ההארחה מתוחזק ונוח אבל השדות מעובדים על ידי קבלנים ורבים מן המבנים מוזנחים.
ביומנו השלישי באתוס צפוי גשם ואנחנו מחליטים לנסוע במונית לקריאס, עיר הבירה היפה ומתרוצצים בין המנזרים בפריפריה שלה. במנזר אגיו אנדריאס הענקי ועטור הצריחים נעתרים הנזירים לארח אותנו ללא הזמנה אבל מציעים בנימוס שנצטרף אליהם לעבודות החדרנות בבית ההארחה וכך אנחנו מגלים שהמנזר הזה שנראה נוצץ מבחוץ הוא די עיי חרבות מקרוב ושאת הסדינים הממורטטים לא מכבסים, רק מותחים…
מאוחר יותר נקבצים לארוחת הערב ולתפילה כל חלכאיה ונדכאיה של העיר בולסים בגרגרנות חסרת מעצורים וארוחת הערב נראית כמו סצנה מהחתונה הכפרית בציור של ברויגל. גם זו חוויה
Never comin' back
בכדי לעבד את החוויה אנחנו יוצאים אחרי ארוחת הערב אל העיר. רז חושב שחצי האי הזה על כל המיתולוגיה שדבקה בו הוא מקום עקר ומדכא ואני נוטה להסכים איתו. מסתורי ומסקרן אבל די עצוב.
מתבוננים ממרחק של כמה עשרות קילומטרים בהר שפסגתו הקירחת נחלצת משמיכות העננים, עטורת הוד ואני חושב על כך שלעולם לא אחזור אליו,
איזה טעם יש בפעולת המחאה המטופשת הזו כנגד מנהג בן יותר מאלף שנים?
(אתה באמת חושב שתוכל לשנות את העולם ?' שאל פעם עיתונאי את המפגין שמחה חודשים מול הבית הלבן
'לא' ענה האיש 'אני רק מוודא שהעולם לא ישנה אותי').
קצת באססה:
got a one way ticket מתנגנות באזני המילים של להקת eruption:
Tuckin' down the track
Gotta travel on it
Never comin' back
got a one way ticket to the blues
פרידמן שם לב וכשמשהו פורט לפרידמן על מיתרי הנפש הוא חושב מייד איך אפשר להתפרנס מזה. בחור רגיש.
אחרי רגע הוא הוא מציע התערבות:
'100 יורו: אם אני מארגן לך עכשיו טרמפ אל ההר - אתה עולה?'
'מחר נגמר לנו הפרמיט לשהות על ההר, אין כבר מוניות והמעבורות יוצאות בבוקר' אני עונה אבל איזו להבה נדלקת בי לפתע.
'תירוצים'? זורק פרידמן ואני בהבזק של החלטה שולח אותו לחפש טרמפ ורץ יחד עם רן שנדלק גם הוא ומחליט להצטרף אלי לארגן תיק. הנזיר ניקודימוס (נקדימון) שאיתו התידדנו רואה אותנו דוהרים דרך שער המנזר דקות לפני שהוא ננעל והוא מבין ומנסה לאסור עלינו לצאת אבל אנחנו פונים אל הלב הנוצרי שלו ומבקשים את ברכתו עד שנשבר ונעתר. שעתיים אחר כך ב21:37 בדיוק משלח אותנו ממוקה, נהג המונית הגאורגי שגייס פרידמן אל השביל המתפתל מעל למנזר אגיה אנה.
זה לילה חשוך של מולד הירח אבל בשעתיים הראשונות אנחנו מצליחים לנצל את שרידי הדמדומים המשתקפים מן הים ולצעוד ללא פנסים מעל קו החוף. אחר כך מדליקים פנסים ודוהרים בקצב יציב ומהיר אל עומק הלילה בין העצים והצללים ואחרי שלוש שעות ואלף שלוש מאות מטר טיפוס מגיעים בשתים עשרה וחצי, קצת סחוטים אבל מבסוטים ונרגשים אל כנסיית פנאגיה. מחממים כוס תה ותופסים תנומה קצרה, קטועה מאדרנלין עד חמש לפנות בוקר.
קימה חפוזה, טיפוס אחרון, חמש מאות מטרים מפותלים וממש בפסגה תופסת אותנו זריחה כתומה ודרמטית. האלים משתוללים, ראות נהדרת וחצי האי כולו לרגלינו שמים, הר וים.
התרגשות, סיפוק, שמחה וקצת עצב
אחר כך בירידה הארוכה לנמל של אגיה אנה ובדרך לאאורנופולי, אל יוון המודרנית ואל הציוויליזציה של המאה ה21, אני נפרד לתמיד, בלב עצוב מההר האדיר הזה, מהיופי, מהמיסתורין ומאי הצדק ובעיקר מהחוויות הנהדרות שנתן לי.
האם אי פעם אחזור אליו?
החיים מלאים הפתעות, גלים מתנפצים על דפנות המעבורת והרוח שורקת:
Tuckin' down the track
Gotta travel on it
Never comin' back
got a one way ticket to the blues
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם