אל פסגת האולימפוס ביוון

מידע כללי

הר האולימפוס הוא ההר הגבוה ביוון . יש לו 3 פסגות עיקריות: מיטקס - 2918 מטר, סקאלה - 2866, וסקוליו - 2911 מטר. לכל שלושת הפסגות ניתן להגיע אך הפסגה הגבוהה ביותר - מיטקס - היא טכנית יותר וכוללת טיפוס סלעים , לכן רבים מוותרים עליה.
במיתולוגיה היוונית האולימפוס הוא משכנם של האלים: 12 אלים אולימפיים שוכנים על פסגתו.
בשל האמונה הזאת איש לא העפיל לפסגה שנים רבות למרות שהטיפוס הוא לא כזה קשה. רק בשנת 1913 הגיעו המטפסים הראשונים לפסגת המיטקס.
ההר מרשים גם בשל הנישאות הטופוגרפית שלו- הוא מתרומם מגובה פני הים לגובה של קרוב ל3000 מטר, וניתן לצפות בפסגה מגובה פני הים. בדרך כלל הפסגה מכותרת בעננים וערפל מה שהוסיף למסתורין שלה ותרם לאגדות סביבה.
בימים של ראות מצוינת ניתן לראות למרחק של מאות קילומטרים מפסגת ההר.
הטיפוס על ההר אורך כיומיים - שלושה, תלוי כמה רוצים לטייל עליו.
על ההר יש מספר בקתות [רפיוג] שבהן ניתן ללון בלילה. המפורסמת שבהן היא רפיוג A , שם הייתי.

הטרק - הגעה וחזרה

בסיס היציאה לטרק הוא העיירה [או כפר?] ליטוכרו [Litochoro]. זוהי עיירה באמת מקסימה, מלאה בבתי מלון קטנים ואופציות לינה רבות. אפשר להגיע אליה ברכבת מסלוניקי ואז מונית לעיירה [פחות מומלץ], או באוטובוס מתחנה מרכזית בסלוניקי ועד לכיכר העיר המרכזית בליטוכרו.
את הכרטיס קונים בקופה ולא באוטובוס.
גם בחזור חוזרים באוטובוס לסלוניקי, אבל חשוב ללכת ערב קודם לתחנת האוטובוס ולקנות שם [יש שם קופה בבניין ליד] כרטיס נסיעה למחר בבוקר, בגלל שהאוטובוסים מלאים בתלמידי בית ספר ואם לא קונים מראש מקום שמור, לא בטוח שיהיה מקום על האוטובוס.
חברת האוטובוס בסלוניקי והאיזור נקראת KTEL.
הנסיעה מסלוניקי לליטוכרו אורכת כשעה וחצי.

מרחקים, רמת קושי, מנהלות

הטרק לא קשה במיוחד טכנית [חוץ מהטיפוס למיטקס, מי שיעשה אותו] . רוב הזמן הולכים בשבילים מסודרים וברורים. גם הניווט די קל. אבל מבחינה פיזית הטרק לא קל ומתאפיין בהרבה עליות וירידות. בכל זאת, מטפסים על הר ויורדים ממנו... סהכ 3000 מטר עליות וכ2000 ירידות ביומיים.
כל יום הולכים כ15-16 קילומטר במשך 8 שעות פלוס מינוס.
מזג האוויר על ההר תלוי במזל: יכול להיות בהיר ושמשי, או גשום וסוער. ככלל אצבע אפשר לומר שבשעות הבוקר בד"כ יש ראות טובה ולקראת הצהריים ההר מתמלא עננים, לכן כדאי לבצע את הטיפוס הסופי מוקדם בבוקר.
אין צורך כעיקרון לסחוב אוכל וציוד שינה- יש ברפיוג הכל. [האוכל לא כשר כמובן] לכן התרמיל לא צריך להיות כבד, עם זאת יש להערך לכל מזג אוויר - כשהייתי שם ירד שלג בהפתעה על ההר, ובפסגה היה מינוס 8 מעלות...
מומלץ לבצע אימוני הכנה לטרק הכוללים אימוני מדרגות, סיבולת לב ראה והליכה בעליות וירידות עם תרמיל.
כדאי להביא מקלות הליכה [וללמוד להשתמש בהן נכון]

היום הראשון- ליטוכרו לפריוניה

מרחק: 16.5 קילומטר. עליות: 2000 מטר. ירידות: 450 מטר.
קמתי מוקדם, ב6, והתחלתי לנווט בין הסימטאות הציוריות של ליטוכרו ולכיוון צפון מערב. ביציאה מהעיירה עוברים ליד בית קברות ולידו כנסיה קטנה. שם מתחיל המסלול. תחילה הולכים על כביש קטן עד לחניון עם שרותים. מיד אחריו יש לשים לב כי השביל עוזב את הכביש ופונה שמאלה, לתוך היער.
השביל צר אבל נוח יחסית להליכה. עובר בתוך צמחיה ים תיכונית המזכירה קצת את הגליל העליון אבל בממדים הרבה יותר גדולים. ממשיכים ללכת עליו, השביל עולה ויורד על צלע ההר השמאלית וחושף אותנו לנופים מצוקיים ומיוערים של נהר אניפס מתחתינו. באופן כללי השביל הוא במגמת עליה, כי הולכים במעלה הנחל, והעליות והירידות המרובות רק מדגישות את זה...
אחרי כ3 קילומטר השביל יורד עד הנהר ושם רואים את מי הטורקיז והבריכות היפות המים כעיקרון טובים לשתיה! אני שתיתי מהם והיה סבבה.
השביל הולך בצמוד לנחל [בערך] כמה מאות מטר, ושוב מטפס על הצלע השמאלית לקילומטר וחצי בערך.
בנקודה הזאת, בערך 4 קילומטר מההתחלה, השביל מתחיל לחצות את הנהר בסדרה של גשרים מעץ, יפים ונראים קצת רעועים. לא ספרתי אבל לדעתי יש בסביבות 8 - 10 גשרים כאלה. באיזור הגשרים לפעמים נקווים בריכות קטנות ופינות חמד, כל האיזור יפה מאוד.
מפעם לפעם רואים אנדרטות קטנות עבור קדושים נוצריים. כ 6 קילומטר מההתחלה נגיע לאתר שנקרא "מערת אגיוס דיוניסיוס" כנראה גם על שם קדוש נוצרי, בתוך המערה יש מבנה קטן לזכרו.
עוד כ300 מטר מהמערה, אחרי שנצפה בבריכות ומפלונים על הנהר, מגיעים לנקודת יציאה לכביש: מנזר אגיוס דיוניסיוס. השביל עובר כמה עשרות מטר מתחת למנזר. אפשר להגיע למנזר וממנו לצאת לכביש אבל אני המשכתי בשביל.
כחצי קילומטר אחרי המנזר יש שביל קטן שפונה שמאלה מהשביל הראשי - שווה ללכת בו כ10 דקות עד שמגיעים למפל די גדול ויפה, עם בריכת טורקיז מתחתיו. אחלה מקום לנוח ולאכול משהו.
חזרנו לשביל הראשי, השביל ממשיך עוד כ2 קילומטר במגמת עליה עד שמגיע למגרש חניה ומרכז מבקרים בשם "פריוניה". הכביש מלוטוכרו מסתיים כאן וכאן מתחיל בעצם הטיפוס לפסגת האולימפוס.
עד כאן הלכנו כ10 קילומטר, ועלינו כ1100 מטר [וגם ירדנו 450]. אבל הטוב עוד לפנינו.

עדיין היום הראשון - פריוניה לרפיוג A

בפריוניה יש מסעדה נחמדה, מרכז מבקרים, שרותים וחניון גדול. מקום טוב להפסקה קלה וככה עשיתי.
עד עכשיו הלכנו צמוד לנהר אניפס, פחות או יותר, ועכשיו אנחנו עוזבים אותו ומתחילים לעלות ישירות לפסגה. המטרה שלנו היא רפיוג A, או בשמו הרשמי "Spilios Agapitos" הוא רפיוג גדול ומאורגן, מכיל דורמיטורי גדול וגם חדרים יותר קטנים עם מיטות קומותיים, ארוחות, מקלחות, חשמל וגם כלב גדול ופרוותי.
המחירים שם די זולים. האספקה לשם היא באמצעות שיירת פרדות, ולכן השביל המוביל מכוסה בגללים לכל אורכו.
בתחילת העלייה יש מפל מים קטן בצד ימין. אפשר למלא שם מים. אחריו אנחנו עוזבים את הנהר ומתחילים בטיפוס ארוך ומתיש: כערך 1000 מטר על 6.5 קילומטר. ככל שעולים הנוף הולך ומשתפר. העלייה לא מאוד תלולה אבל האורך שלה תורם לקושי ולהרגשה שזה פשוט לא נגמר.
חשוב- בדרך כששומעים דינדון פעמונים זה אומר ששיירת הפרדות מגיעה, עולה או יורדת. הפרדות חופשיות. הן לא קשורות. ואז צריך למצוא בזריזות מקום טוב בצד, לפחות מטר מהשביל, לרדת מהשביל ולהמתין שהם יעברו.
כשעתיים וחצי מתחילת העליה יש ירידה קטנה. וחוצים ערוץ נחל. עוד כחצי שעה עליה והבקתה מתגלה בפתאומיות! אז הגעתי לבקתה. היו בה מטיילים רבים, גם ישראלים. התמקמתי בה, והלכתי לישון.

יום שני- העלייה לפסגה וחזרה לפריורינה

מרחק: 14 קילומטר. עליות: 1000 מטר. ירידות: 2000 מטר.
קמתי בבוקר ולהפתעתי גיליתי שיורד שלג! לא היתה זו הפתעה נעימה, ההר כוסה במעטה שלג של כמה ס"מ מזג האוויר היה ערפילי וקר, והראות היתה קלושה מאוד.
[למרות זאת הכלב הפרוותי של הבקתה העדיף לישון בחוץ ולא במלונה שלו- לא ברור למה...]
בהתייעצות עם מריה [מנהלת הבקתה] הבנתי שאי אפשר לעלות לפסגת המיטקס בכזה מזג אוויר. המתנתי עוד כשעה בבקתה לראות מה קורה, ואז הצטרפתי ל4 ישראלים צעירים [חיילים בחופשה] שהחליטו לעלות לפסגות האחרות.
התלבשתי טוב טוב, והתחלתי ללכת איתם. ההליכה בשביל המושלג היתה די חווייתית, חלק מהדרך הלכנו "בכיוון" כי לא ממש ראינו שביל.
העלייה יותר תלולה מאתמול ולקראת הסוף שלה היא נהיית תלולה מאוד. אבל השביל די נוח יחסית.
אחרי כשעתיים וחצי עלייה הגענו לפסגה 'סקאלה'. מזג האוויר היה מקפיא [מינוס 8 מעלות] וקצת שלג ירד מפעם לפעם, גם הראות היתה גרועה ובקושי ראינו נוף.
המשכנו משם לפסגת סקוליו , בשביל סלעי שהולך על קו הרכס. בסקוליו העננים התפזרו וראינו קצת נוף ואת פסגת המיטקס וכתר זאוס.
לאחר מכן ירדנו באותה הדרך חזרה לרפיוג A. הירידה ארכה למעלה משעתיים. הפסקת קפה ברפיוג, לקחתי את התרמיל והתחלתי לרדת חזרה לפיורינה. בחזור הירידה ארכה כשעתיים וחצי, ומזג האוויר הלך והשתפר ככל שירדתי...
מפיורינה חזרתי בטרמפים [עם זוג ישראלי נחמד!] חזרה לליטוכרו, טיילתי קצת אחרי הצהריים בעיירה החמודה וצפיתי ממנה בהר האולימפוס- אפילו ענן קטן לא היה עליו... עניין של מזל..
למחרת בבוקר חזרתי באוטובוס לסלוניקי.

בונוס - טיול יום בסלוניקי, אתרים בעיר

סלוניקי היא עיר נחמדה אך לא מרהיבה, חובבי טיולים עירוניים יכולים להעביר בה יום יומיים אך לא מעבר לדעתי. יש בה הרבה עתיקות, טיילת יפה לאורך הים, ככר מרכזית יפה, שווקים, בתי קפה והרבה צעירים וצעירות [הבנתי שיש שם מוסדות להשכלה גבוהה]
מקומות שאפשר לבקר בהם:
המגדל הלבן- הסמל של סלוניקי. נוף נחמד נשקף מהגג שלו. כדאי ללכת ממנו צפונה לאורך הטיילת.
עתיקות: השוק והפורום הרומאי, קשת גלריוס והרוטונדה, המצודה
כיכר אריסטוטלוס - בתי קפה, חנויות והרבה אווירה
מוזיאונים - המוזיאון היהודי, מוזיאון הארכיאולוגיה
ולסיכום, ממליץ ללכת למצודה ומשם לרדת רגלית דרך העיר העתיקה חזרה לכיוון הים, הדרך יפה מאוד ועם נוף עירוני של סלוניקי.

בהצלחה!

טיפים

• יש הרבה שבילים באזור ובמזג אוויר טוב יותר אפשר לגוון במסלולים על ההר.