יוון ההררית: הר אולימפוס, מטאורה וחבל זגוריה

כמה מילים לפני שמתחילה הדרך

יוון ההררית כפי שנוהגים לקרוא לה, לא מתחיל לתאר עד כמה באמת הנופים הם פראיים ומרשימים. את יוון הכרתי בעיקר כיעד לחופים תכולים ובטן גב, אך בצפון המדינה נפרשים הרים על גבי הרים עד שהעין אינה רואה מעבר להם.
לאחר קריאה בפורומים שונים ומספר סיפורי דרך באתר, החלטתי לבנות לי מסלול משלי שהתאים לעשרה ימי חופשה שהיו זמינים לי.
אך הטיול שאני עומד לתאר הוא לא רק המסלול אותו עשיתי אחד לאחד, אלא הסקת מסקנות לאחר הליכה בשטח, ברבורים ושיחות רבות עם יווניים מקומיים.

את המסלול התחלתי בטיפוס להר האולימפוס (יומיים), משם המשכתי ליום רגועה במצוקי מטאורה וסיימתי בטרק סובב הר טימפי/ פינדוס (חמישה ימים).
שכרתי רכב כדי להתנייד ביעילות ממקום למקום, וכך יצא שבין לבין עשיתי מעיין road trip בין נופים כפריים מהממים ודרכים ישנות וקשוחות, שהפכו בפני עצמם לחלק בלתי נשכח מהחווייה הכוללת.

מזג האוויר ביוון הפכפך, ובשלושת הימים הראשונים אני מוצא את עצמי בליבו של מזג אוויר סוער. הר האולימפוס עטוף ערפל, מסרב לגלות את סודותיו והפסגה אסורה לטיפוס. בשל כך אני נאלץ לרדת מבלי שזכיתי להגיע לשיא הגובה.
במטאורה מזג האוויר מתחיל להתבהר, אך משעות הצהריים לפתע עננות גבוהה עוטפת את פסגות המצוקים והמנזרים נעלמים בינות העננים במהירות הבזק. למזלי רוב המסלול בחבל זגוריה היה במזג אוויר נעים למדי, ושוב ביום האחרון מצאתי את עצמי בעין הסערה, בסופת ברקים וערפל סמיך כל הדרך חזרה לשדה התעופה בסלוניקי.

ועוד כמה מילים על מזג האוויר -
מריה מרפיוג' A בהר אולימפוס אומרת שהקיץ מאחר לבוא והשלגים לא נמסים, בעוד שגיורגיס מרפיוג' אסטרקה אומר שהשנה לא ירדו הרבה גשמים, השלגים כבר נמסו וצופה בצורת. טנאסיס, מדריך יווני שאני פוגש בדרך, אומר שהכי טוב לבוא ביולי, ואילו רדה, מטיילת סרבית שאני פוגש בירידה מהאולימפוס מספרת לי שבשנה שעברה באמצע מאי מזג האוויר בהר היה בהיר ונעים.
בכל אזור שהייתי היה אקלים משל עצמו, ובעוד במקום אחד ירד גשם זלעפות באחר היתה שמש יוקדת. ולפעמים, כך קרה, היתה שמש חמה וגם ירד גשם בו-זמנית...
לאור האמור, אני יכול רק להמליץ בחום לתכנן היטב את המסלולים מראש ולבוא לטיול עם מידה של גמישות.

התארגנות לטיול

רגע לפני שסיפור הדרך מתחיל, אני רואה לנכון לדבר על הציוד המתאים, לינה וכו'.
את הטיול התחלתי עם תיק גדול וציוד רב "רק ליתר ביטחון". המשקל הרב המיותר שסחבתי איתי נתן את אותותיו על הגב שלי מהר מאוד, ולאחר שירדתי מהר האולימפוס אחסנתי כמעט מחצית מהציוד ברכב.

בסופו של דבר, זה ציוד החובה שהיה איתי לאורך הטיול:
תיק 40-50 ליטר (התיק שלי 75, היה חצי ריק).
בגדים מנדפים - מכנס אחד, שתי חולצות, 2 זוגות גרביים ותחתונים.
נעלי הליכה אטומות למים שיושבות על הרגל צמוד צמוד.
מעיל ומכנס גשם. אפודת פליז לערב (קריר).
מקלות הליכה - בעיני חובה, הצילו לי את הישבן תרתי משמע מנפילות והחלקות לאורך המסלול.
באף (buff- ידוע גם כבנדנת מיקרופייבר), כובע מצחיה, כובע צמר, כפפות קלות (בפסגות קר, לקחתי כפפות דקות חוסמות קרינה - הפקת לקחים מטרקים קודמים בהם שרפתי את גב כפות הידיים).

מה לא צריך - soft shell, חם-צוואר, בגדים טרמיים. השילוב של אפודת פליז עם מעיל הגשם, הבאף והכובע היה די והותר. חבל על המשקל.

מים - יש הרבה מקומות מילוי לאורך הדרך. אני הייתי עם שלוקר של 2 ליטר ומילאתי בדרך במידת הצורך.
אוכל - את רוב האוכל לקחרת מהמקומות שלנתי בהם, ובסופו של דבר לא הייתי צריך לקנות יותר מדי.
לינה - בגסטהאוסים וברפיוג'ים. בעונה שאני הייתי לא רציתי לקחת אוהל ושק"ש, מה גם שבגיל 35 לסיים יום של עשר שעות הליכה במקלחת חמה בכפר, הרבה יותר מדבר אלי ;)
רכב - כאמור שכרתי רכב, מה שהפך את ההתניידות להרבה יותר נוחה ויעילה, וגם היה לי מקום אחסון של ציוד מיותר.

יום ראשון: הגעה לסלוניקי, נסיעה לליטוכורו

היום הראשון הוא יום מאוד לוגיסטי, והמלצתי היא להשאיר אותו פנוי להתארגוניות לטרק.
אני הייתי בטוח שאני נוחת ומתחיל את הטרק כמו נינג'ה, אך למזלי ברגע האחרון, הקשבתי לחבר שעשה את הטרק באולימפוס וייעץ לי מנסיונו להתחיל את הטרק רק ביום השני מכיוון שהוא יום ארוך וקשה.
אני מגיע בטיסה ישירה מתל-אביב לסלוניקי (גמור מעייפות מאחר שאני בנתב"ג מארבע בבוקר). שדה התעופה נמצא במרחק חצי שעה נסיעה מחוץ לעיר, והסוכנות להשכרת רכב נמצאת חצי שעה הליכה מהשדה (בדיעבד הסתבר שיש אפשרות להגיע לשם עם שאטל). יש גם סוכנויות בתוך השדה, וכדאי לברר מראש איפה ממוקמת הסוכנות פיזית (גם אם רשום שהיא בשדה).
עד שאני משיג את הרכב כבר 11:30 בבוקר, ואני מתחיל את דרכי בנסיעה לליטוכורו.

בעודי עושה את דרכי על הכביש המהיר, מעט לאחר נקודת תשלום האגרה הראשונה, אני מגלה שחלק נרחב מהכביש נסגר ואני נאלץ לעשות סיבוב גדול בדרך כפרית שמוסיפה לי כשעה וחצי להגעה ליעד.
וכך, אני מוצא את עצמי בעל כורחי נוסע דרך שדות מוריקים ודרכים מקומיות קטנות בינות הכפרים. מרגע זה אני מבטל ב-Google Maps את הנסיעה בדרכים מהירות וכבישי אגרה. אני רוצה לראות עוד!
רק בשעה שלוש וחצי, לאחר נסיעה ארוכה, עצירות לצילומים רבים וגם לקפה ובקלוואה, אני סוף סוף מגיע לליטוכורו תשוש למדי. איזה מזל שלקחתי יום התארגנות.

ליטוכורו היא עיירת נופש השוכנת למרגלות ההר, והיא נקודת ההתארגנות ליציאה.
אני שוכר מראש חדר ב-AirBnB אצל פוטיני (Fotini), בעלת המכולת בסמוך לכיכר העיר. אצל פוטיני אני רוכש קצת אוכל ומפה של ההר (מיותרת לגמרי).
אנחנו מדברים על יוון, על כלכלה, תיירות ועל החיים. אני פוגש את בתה אלנה ובעלה אדוניס, שממליץ לי לאכול בטברנה קטנה ולא מתויירת במעלה הדרך מהמכולת - ושולח אותי לדרכי עם המשפט "תגיד שפוטיני שלח אותך".

הדרך שאני עשיתי להר האולימפוס היתה דרך נקודת ההתארגנות "פריוניה", שטח חניה עם מסעדה קטנה. זה היה מסלול מפרך ומתיש, שלקח לי שעות רבות (במיוחד עם המשקל העודף על הגב). בדיעבד למדתי מהמקומיים על דרך אחרת לגמרי, ועליה אמליץ בהמשך.

יום שני: ליטוכורו - גורטסיה - רפיוג' C [כ-9 שעות]

כאמור, המסלול שאותו אני עומד לתאר שונה ממה שעשיתי בפועל, והוא המסלול המומלץ.
כמובן שאפשר לבחור בכמה דרכים, בהתאם ליכולות ולרצונות.
נקודות היציאה למסלול הן ליטוכורו (Litochoro), גורטסיה (Gortsia) ופריוניה (Prionia). לגורטסיה ופריוניה אפשר להגיע עם רכב ולחסוך חצי מהמסלול, אך גם חצי מהנוף ולדעתי זה ממש חבל. בסך הכל מספיקים יומיים כדי לחוות את הר האולימפוס במלואו.
אם אתם מתחילים את המסלול ברגל, קחו בחשבון כי בדרך חזרה תצטרכו לקחת מונית או לתפוס טרמפ לליטוכורו (זה מה שאני עשיתי).

במקור את היום הזה עשיתי דרך פריוניה, וההליכה מליטוכורו דרך פריוניה לרפיוג' A היא קשה מאוד! בסך הכל לקח לי 12 שעות לעשות את המסלול, בעיקר בגלל המשקל העודף והעובדה שלא הפסיק לרדת גשם והייתי ספוג מים מכף רגל ועד ראש (למרות הציוד המגן).
במצב אופטימלי המסלול מליטוכו לפריוניה לוקח כ-5-6 שעות ומשם לרפיוג' A עוד כ3-4 שעות.

בהמשך הדרך, טנאסיס, מורה דרך יווני שאני פוגש בהר אסטרקה, מספר לי על הדרך הנכונה לעשות את היום הזה וזו הדרך שעליה אמליץ.

מליטוכורו עולים במעלה השביל שיוצא מהכיכר הראשית לכיוון מערב (כשהכנסייה בגבינו). השילוט הוא לקניון אניפס (Enipas).
לאחר כמה מאות מטרים מגיעים לבית קברות ולמאגר מים, ממשיכים בדרך ואחרי כמה מאות מטרים יש פיצול בו לוקחים שמאלה, בשביל שמטפס מעלה. נצמדים לסימון ה"E4", והולכים בערך 3 ק"מ עד שמגיעים לגשר שחוצה נחל שמתחבר מדרום לנהר. השביל עובר עוד 2 פלגים ויורד אחרי 500 מ' לנהר, בחצייה על גשר עץ וחוזר שוב לצד השני. מכאן השביל מטפס שוב בתלילות וחוזר לערוץ, חוצה אותו, ואחרי 200 מ' חוצה בחזרה. לאחר עלייה מתונה של כ-200 מ' מגיעים לנביעת מיי שתיה "אגיוס דיוניסוס". לאחר הליכה מתונה של ק"מ, השביל חוצה שוב את הערוץ וחוזר לטפס.
כאן יש פיצול צפונה למנזר "אגיוס דיוניסוס" ולגורטסיה.
ברוב החלק הראשון של הדרך ליוו אותי שני כלבים מתוקים שאפשר לומר שהכווינו אותי, וגם חיכו לי כשעצרתי לנוח או לצלם. לאחר מכן הסתבר לי שהם שייכים לבעלים של הפונדק בפריוניה, והם אוהבים ללוות את המטיילים בדרך.

מכיוון שלא עשיתי את הדרך מגורטסיה לרפיוג' אין לי סיפור דרך מפורט לחלוק, אך השבילים מסומנים היטב לאורך כל הדרך בסימון E4, ולכן רשמתי מוקדם יותר שהיה מיותר לקנות מפה. הדרך מובילה לשני רפיוג'ים (יש להזמין מקום כשלושה ימים מראש!) ורפיוג' C הוא המומלץ מבינהם.
הסיבה לעשות את הדרך הזו היא שמגיעים איתה גבוה יותר על ההר בצורה מתונה יותר, מה שמשאיר את היום השני בעיקר לירידה נוחה מההר.

במידה וכן בוחרים להגיע לפריונה, להלן המסלול לרפיוג' A כפי שאני עשיתי אותו:
ממשיכים מערבה והשביל מתפצל ועולה למעלה (אך אם ממשיכים בהליכה קצרה דקותיים בהמשך השביל שלאורך הנהר, מתגלים מפל ובריכת מים יפים). לאחר כ-2 ק"מ השביל חוצה את הנחל דרומה, וחוזר אחרי 500 מ' צפונה ומטפס ל"פריוניה" (כאן ניתן למלא מים). מ"פריוניה" השביל חוצה את הערוץ דרומה ומטפס לאורך הנחל כק"מ, חוצה אותו שוב צפונה, עוזב את הערוץ המרכזי ומטפס כ-2 ק"מ טיפוס מתון בתוך היער. כאן יש פיצול צפ' מז' לתוך היער אותו (תראו הרבה נק' אדומות על העצים). מכאן עוד 500 מ' אחרונים עד לרפיוג'.

הרפיוג'ים פשוטים מאוד, מיטות קומותיים ושמיכות סקאביאס. המים קפואים והשירותים הם חור ברצפה. בשעה עשר מכבים את האור והחשמל, ובשעה שבע בבוקר המטבח נפתח ועד תשע צריך לעזוב. ברפיוג' אפשר לקנות ארוחות חמות וגם פירות ומעט צידה לדרך.

יום שלישי: רפיוג' C - פסגות הר אולימפוס - פריוניה [כ-7 שעות] ונסיעה למטאורה

את היום השני צריך להתחיל מוקדם מאוד בבוקר, מכיוון שפסגות האולימפוס מתכסות בעננים מהר מאוד (סביבות 8-9 בבוקר), וכמה שעות לאחר הזריחה כבר אין ראות מההר. אני יוצא מהרפיוג' בשבע וחצי לאחר ארוחת הבוקר, ומגלה שההר כבר כוסה בעננים. לאחר כשעה הליכה מהרפיוג' אני מבין שאין טעם ללכת בערפל וחוזר למטה. ממילא מזג האוויר הבעייתי אינו מאפשר לי לטפס לפסגת המיטיקה (Mytikas) אשר היתה מכוסה שכבת קרח.

כפי שציינתי, אני עשיתי את הדרך מפריוניה לרפיוג' A, וירדתי באותה הדרך. מפריוניה אני נאלץ לקחת טרמפ על מנת לא ללכת שוב את כל הדרך לליטוכורו דרך הקניון. אני מתיישב על הספסל וחושב היכן אמצא כעת מישהו שיקח אותי מטה. לא עוברת דקה וניגשת אליה אישה, קוראים לה רדה, היא מבלגראד והיא מטיילת עם משפחתה. הם היו באולימפוס כבר כמה פעמים ומאוד רצו לעלות שוב, ושאלו מה מזג האוויר בפסגה.
אנחנו פותחים בשיחה קלה ואני מסביר את המצב הבעייתי שבמעלה ההר ובעודנו מדברים מתחיל מבול של ממש. המשפחה מחליטה לחזור לעיר ברכבם ואני מוצא את הטרמפ המיוחל.
כל הדרך אנחנו מדברים על טיולים, על ישראל ועל סרביה, ובהגעתנו לליטוכורו אני מוצא את עצמי יושב עם רדה ומשפחתה לקפה במסעדה מקומית, ומסיים עם הזמנה לבקר אותם בעתיד בסרביה מולדתם.

המסלול עצמו מרפיוג' C מתחיל ב"מישור המוזות" ועובר דרך פסגות מיטיקה, סטפאני, סקוליו וסקאלה (Skolio ,Stefani, Skala) (כ-3-4 שעות).
הרפיוג' הזה קרוב יותר לפסגות מאשר רפיוג' A, ולכן יתרון נוסף הוא שלא צריך לצאת בחמש בבוקר (מסתבר) כמו מרפיוג' A כדי להגיע לפסגה.
המסלול מסומן היטב בסימון E4 וישנם סימונים היכן להתחבר לפסגות. שימו לב שהטיפוס למיטיקה תלול ומסוכן, ונעשה ברובו בעזרת הידיים בגלל השיפוע.
לאחר הירידה מפסגת סקוליו, ממשיכים בשביל לרפיוג' A וממנו יורדים בשביל לפריוניה (כ-3-4 שעות) כל הזמן על E4. משם כאמור אפשר לחזור לנקודה ממנה יצאנו.

בסיום ההליכה אני נכנס לרכב ומתחיל נסיעה של כשלוש וחצי שעות (אמרנו בלי כבישים מהירים) אל עבר מטאורה (Meteora) שנמצאת בקלמבאקה (Kalambaka), ספציפית אל הכפר קסטראקי (Kastraki) ששוכן ממש מתחת למצוקים, ושם אני מבלה את הלילה.

הסיבה שלא נשארתי לישון בליטוכורו היא כי רציתי להגיע למטאורה לפני השקיעה, וידעתי שביום למחרת אעזוב את מטאורה מוקדם יותר כדי להגיע למונודנדרי לעשות את הלילה שלפני היציאה לטרק השני.
השקיעה במטאורה היא מחזה מופלא, כפי שניתן לראות בתמונות הרבות ברשת.

אני מגיע לגסטהאוס במטאורה לאחר דרך גשומה וסוערת, ולמזלי מזג האוויר מתבהר בדיוק בזמן.
במטאורה הרכב מתגלה כברכה, מכיוון שהמצוקים מרוחקים זה מזה והליכה בינהם נעשית למעשה על הכבישים עצמם.
הנוף המושלם לשקיעה נצפה מנקודת התצפית שבמצוק מעל Monastery of Rousanou (מופיעה ב-Google Maps כ-Observation Deck).
מכאן אפשר לראות את המנזר הנ"ל ומנזר Monastery of St. Nicholas Anapavsa, והשמש שוקעת בדיוק בינהם ובינות המצוקים.
מחזה מרהיב ביותר!

יום רביעי: מנזרי מטאורה, נסיעה למונודנדרי וביקור ביער האבן

המנזרים פתוחים בשעות וימים שונים. אני מגיע למנזרים ביום ראשון ולשמחתי מגלה שכולם פתוחים מתשע עד חמש.
יחד עם זאת, לצערי מזג האוויר משתנה בקיצוניות בסביבות השעה אחת בצהריים, ואני נאלץ לעזוב את מטאורה מוקדם משציפיתי.

הכניסה למנזרים עולה 3 יורו, לכן כדאי לבחור את המנזרים שרוצים לבקר בהם בקפידה.
אני מספיק לבקר במנזרים:
Megalo Meteoro Monastery - המנזר הגדול ביותר, שכולל גינות יפות ומהווה מעיין מוזיאון לחיי הנזירים בעת העתיקה.
Monastery of Varlaam - המנזר השני בגודלו, ובו גינות מאוד מרשימות.
Holy Monastery of Roussanou - מנזר קטן ומשעמעם - בזבוז כסף מוחלט...

הומלץ לי לבקר גם ב-Monastery of St. Stephen, שבו הגינות היפות ביותר מכולן, אך לצערי לא יכלתי להגיע אליו בגלל מזג האוויר.
מעבר לזה ישנם עוד שני מנזרים, Monastery of St. Nicholas Anapausas ו- Monastery of the Holy Trinity.

ממטאורה אני יוצא לדרך למונודנרי, דרך יואנינה (Ioannina). קראתי שכדאי להצטייד לפני בצידה לדרך ובמפה בעיר זו, אך אני מגיע ומגלה שהכל סגור כי זהו יום ראשון, היום הקדוש לנוצרים.
אך בפועל אין באמת צורך לעבור שם מכיוון שאפשר להצטייד במונודנדרי ללא בעיה.
הדרך ממטאורה לוקחת לי כשלוש וחצי שעות נסיעה, באחת הדרכים הקשוחות שיצא לי לנסוע בהן בטיול זה. הנופים היו יוצאים מן הכלל, והכביש עצמו היה רעוע ומלא אבנים גדולות שהסופה האחרונה הטיחה מההר אל הכביש. זו הייתה נסיעה חווייתית, ולא פעם עצרתי בצד הדרך לצלם את הנוף המרשים.

במונודנדרי אני מחנה את הרכב בכניסה לכפר, שם אני משאיר אותו לחמשת הימים הבאים.
אני שם את הציוד בחדר ומבקש מהמארחת לארוז לי מראש את ארוחת הבוקר של מחר, מכיוון שאני מתכנן לצאת מוקדם מאוד בבוקר. היא נענית בחיוב (אני לא המטייל הראשון שביקש את זה...)
אני חוצה את הכפר אל עבר חלקו העליון, שם ישנה חנות מזכרות (עם שלטים בעברית), ובה אני קונה מפה של זגוריה ב-8.5 יורו.
בניגוד להר אולימפוס, באזור הזה אני נעזר במפה רבות והיא מתגלה כהשקעה נבונה.
מיד אחרי החנות ישנו שלט המכווין לדרך עפר שממנה היציאה ליער האבן - Stone forest. זהו לא ממש מסלול מסודר, יותר אזור מעל הכפר שבו השטח המיוער משופע באבני צפחה, כמו פסלי אבן ענקיים ומרשימים.
בסך הכל הקדשתי ליער כשעתיים הלוך וחזור על שביל מנוקד בנקודת אדומות וחצים מצוירים בספריי מדי פעם, כאשר לאורך כל ההליכה אני מרגיש שאני ביער מן האגדות. חווייה מומלצת מאוד.

משם גיחה קצרה ל-Agia Paraskevi Monastery, מנזר שבו ישנה תצפית על הויקוס, המסלול אליו אצא מחר.
אני חייב לציין שזו לא התצפית הכי מרשימה על הויקוס, לקראת סוף הטרק נגיע גם לתצפית אוקסיה (Oxia) ותצפית בלויי (Beloi) שמומלצות יותר.

יום חמישי: מונודנדרי - קניון ויקוס - מגלו פפינגו - מיקרו פפינגו {כ-8 שעות]

אני מתחיל את היום מוקדם בבוקר, בסיבות השעה 6. השביל יוצא מהכנסייה בכיכר העיר - Ethnikos Drimos church.
משם יורדים בירידה תלולה וארוכה עמוק אל תוך הקניון.

מכאן מתחילה הליכה של 8 ק"מ בתוך הערוץ. הסימון הוא O3, והוא הולך מעט מערבית מעל לערוץ על שביל ומדי פעם יורד לערוץ עצמו.
מעט לאחר הירידה ישנו פיצול המסומן במסלולים בצבעים שונים לרציי שטח, טרנד פופולארי מאוד ביוון. אנחנו עוד נחזר לפיצול הזה ביום האחרון, כשנגיע חזרה למונודנרי במסלול ההיקפי. אנחנו ממשיכים שמאלה על שביל O3 והולכים כחמישה קילומטרים עד "אגיה טריאדה" – מקום תפילה קטן (shrine) שם אפשר לנוח לרגע. אחרי 7 ק"מ בערך הערוץ מתחיל להיפתח מעט ומופיעים כרי מרעה. לאחר כמה מאות מטרים מגיעים לפיצול, להמשיך לכפר ויקוס או לפנות לכיוון פפינגו שם מועדות פנינו, מזרחה. השביל מוביל לבריכה צלולה (Voidomatis Springs) וחוצה את הנהר, בסך הכל כ-4.5 שעות הליכה.
כאן אפשר למלא מים מהמפלים וגם לרחוץ במי הטורקיז המפורסמים.

ממשיכים עם שביל זה ומטפסים שעתיים וחצי בסרפנטינות תלולות, שמושכות צפונה ומטפסות מעל ערוץ שזורם לויקוס מצפ' מז'. אחרי 2 ק"מ וחצי השביל יורד לערוץ וחוצה אותו (בעבר היה כאן גשר וניתן לזהות את ההריסות), מטפס מערבה ומושך שוב צפונה עוד 500 מ' אל הכפר פפינגו (Papingo). אפשר לקצר ימינה בפיצול ישירות אל עבר הכפר מיקרו פפינגו (פפינגו הקטן), אבל אז מדלגים על בריכות הסלע (Papingo Rock Pools), בריכות טבעיות שעליהן המקומיים בנו סכרים קטנים, וניתן לרחוץ בהן בימים החמים.
בכפר הגדול ניתן לקנות צידה לדרך, לחם ופירות, אם כי אני לא קניתי ולא היה חסר לי אוכל בהמשך.
מהכפר פפינגו יוצאים מזרחה על הכביש לכיוון "מיקרו פפיגו" כק"מ. ההליכה מתחילה על הכביש ויורדים ממנו 200 מ' לפני הסיבוב הגדול לדרך העתיקה בין 2 הכפרים שעוברת על גשר אבן יפה, ועולה בסרפנטינות עד הכפר.

אני לא מוצא מקום לינה במיקרו פפינגו ולכן ישן בכפר הגדול יותר. אני מגיע לגסטהאס תשוש לאחר העליות הרצופות, ובכניסה יושב אדם בעל שיער שיבה וזקן לבן עבה ששפמו הצהיב מעישון. הוא מספר לי שהבעלים בדיוק יצא לרגע, ומזמין אותי לשבת. אני מברך על ההזדמנות להוריד את התיק ולשבת, ובאנגלית קלוקלת הוא שואל מאין באתי ומציע להביא לי כוס מים. אני מסכים ברצון רב.
הוא הולך אל המסעדה שמעבר לכביש, ולאחר כשתי דקות חוזר עם כוס זכוכית מלאה שהוא השאיל עבורי. לא ייאמן!

בעל המקום חוזר ואני נכנס לחדר למקלחת לוהטת והתאוששות קצרה. אני מבקש לארוז את ארוחת הבוקר עבור הדרך מחר, והוא כמובן נענה ברצון רב.
אני יוצא לחפש את המכולת כדי לקנות קצת צידה לדרך, והטיפות מתחילות לרדת בקצב מהיר למרות שבחוץ שמש וחם, מזג אוויר מוזר שכזה.
אני חולף על פני המסעדה ורואה את אותו זקן ממקודם, יושב ושותה כוס בירה. אני מחליט להצטרף ומזמין לעצמי בירה גם.

קוראים לו דימיטריס והוא מספר לי על קורותיו. הוא מהכפר אריסטי והוא צבעי מומחה שצובע את הקירות והרהיטים של הכפרים הסובבים.
הוא מספר לי שכל צביעה היא ייחודית, והרהיטים הם כמו סיפור שלוקח את הצופה מנקודה לנקודה בחדר.
אנחנו מדסקסים באנגלית עילגת על מוזות ועל גלובליזציה, והוא מסכם במילים פשוטות "All men same need, different want".
לכולנו אותם צרכים - לאכול, לשתות, לתפוס מחסה. אבל כל אחד רוצה לאכול משהו אחד, ולשתות משהו אחר ולתפוס מחסה אחר גם כן. לכן כשראה אותי הוא ידע שאני צריך כוס מים ושמח להגיש לי אותה.
כשהוא קם ללכת הוא מספר לי שהבירה שלי כבר שולמה על ידו, וכך הוא הולך להמשיך בעבודתו ואני נשאר ישוב מלא השראה ומתפנק בסלט יווני ענק.

יום שישי: מיקרו פפינגו - בקתת אסטרקה [כ-4-10 שעות, תלוי במסלול]

את היומיים הבאים ניתן לעשות בכמה וריאציות, תלוי באטרקציות שרוצים לראות וברמת האתגר והיכולת.
המסלול עובר דרך רפיוג' אסטרקה, שם נשארים ללון בלילה.
משם אפשר לצאת לטיול של כשעתיים לראות את אגם הדרקונים (Drakolimni), לעלות אל פסגת הר אסטרקה (Astraka) הצופה על כל האזור והמסלול שאותו עשינו לעלות לבקתה, ולטפס אל פסגה גמילה (Gamila), הפסגה הגבוהה ביותר באזור (אם כי רק במקצת מאסטרקה).

אני נשארתי ללילה נוסף בבקתה, ולכן עליתי לאגם הדרקונים ביום הראשון (כשעתיים הליכה הלוך וחזור), למחרת עשיתי מסלול סובב הר אסטרקה שחוזר לבקתה (שש שעות) ולאחר לילה שני עליתי לגמילה בדרך לצפולובו (כחמש שעות לעלות ולרדת).
העליה לגמילה היא קשה ומאתגרת, במיוחד עם תיק גדול, אך הנוף הנשקף ממנה גם אל עבר הצד השני של ההרים היה יפה מאוד והצדיק זאת.
מנסיוני אני יכול לומר שאין צורך בלילה שני בבקתה, ומסלול זה השאיר לי הרבה זמן פנוי שאת רובו העברתי בשיחות עם המטיילים האחרים.
את הלילה שנחסך אפשר לנצל כדי להספיק לעצור במקום נוסף בטיול. למשל לעוד לילה בגרבנה בדרך חזרה לסלוניקי.

אם הייתי צריך לבחור את המסלול בדיעבד, מה שהייתי עושה זה עולה ביום הראשון לבקתה דרך הר אסטרקה, מסלול שהופך את היום להרבה יותר מעניין ויפה אך גם יותר מאתגר (העלייה ישירות ממיקרו פפינגו לבקתה לוקחת רק כארבע שעות והיא מאוד מונוטונית).
מסלול מוארך זה לוקח כ-8 שעות, מה שמשאיר מספיק זמן לנוח מעט ברפיוג' ואחה"צ לעלות לאגם הדרקון ללא ציוד.
כך למחרת אפשר להספיק את פסגת גמילה, או אם רוצים לוותר עליה בגלל הקושי, אפשר לדחות לבוקר את אגם הדרקון ולהמשיך משם ישירות לצפולובו.

המסלול ממיקרו פפינגו יוצא ממרכז הכפר (יש שילוט), עולים צפונה ויוצאים מהכפר בכיוון צפ' מע' בדרך עפר. מקיפים 2 שלוחות עד שמגיעים לנביעה ליד בית תפילה קטן ומכאן מתחילים לטפס. השביל ארוך ומסומן היטב ועולה בסרפנטינות כשבכל קילומטר יש אזור מנוחה ומילוי מים. אחרי כ-3 ק"מ של טיפוס מגיעים לפיצול – דרומה להר "אסטרקה", מזרחה לאוכף ולבקתה.

במידה ורוצים להמשיך לבקתה, ממשיכים לכיוון האוכף עוד כק"מ תלול.
אם החלטתם לעלות לפסגת אסטרקה, לוקחים את השביל דרומה עם השילוט, ומתחילים לעלות בעליה תלולה המסומנת בנקודות אדומות.
מכיוון שאני עשיתי את הדרך הזו במהופך ביום השני, אין לי סיפור דרך מדויק לשתף, אך הדרך עצמה רצופה ברוג'ומים ונקודות אדומות, והשביל הולך ונצמד אל קצה המצוק עד שמגיעים אל הפסגה (מסומנת בעמוד בטון - גובה 2432 מ'). מהפסגה ניתן לראות את כל העמק, את הרפיוג' למטה ואת האגם והעלייה אליו צפ' מז' לבקתה. מהצד השני נראים הויקוס בדר' מע' ורכסי יוון הממשיכים אל אלבניה (כאן הטלפון שלי הראה שעברתי לרשת סלולרית באלבניה).

מהפסגה הדרך יורדת בקו אלכסוני המקביל למצוק, והסימונים העיקריים הם הרוג'ומים ומדי פעם נקודות אדומות או אדום וצהוב.
לאחר כחצי ק"מ ניתן להבחין באגם המסומן במפה בשם Loutsa Robozi. לשם אנחנו יורדים.
מרגע שמתחברים מצלע ההר למשטח הדשא רחב הידיים שבו שוכן האגם, ממשיכים ללכת צפונה בצמוד לרכס. הסימון ממשיך בנקודות אדומות עד הרפיוג' שעל האוכף. כ-500 מ' לפני העליה לבקתה כבר יש שילוט שמורה לאגם הדרקון ולרפיוג'.

הדרך לאגם הדרקון מתחילה בפיצול של השביל היורד מהרפיוג', שם יש שלט שמכווין לשביל המוביל לאגם ללא סימון מיוחד, השביל עצמו מאוד ברור ולאחר הליכה של כק"מ על משטח דשא הגובל באגם שלמרגלות הבקתה וההר, מתחילה עליה שלוקחת קצת פחות משעה עד שמגיעים לאגם הדרקון.
באגם חיים אלפי טריטונים קטנים, ויש אומרים שהם הדרקונים שעליהם נקרא המקום.

יום שביעי: בקתת אסטרקה - פסגת גמילה - צפולובו [כ-6-10 שעות, תלוי במסלול]

בהמשך למה שרשמתי בפרק הקודם, מכיוון שנשארתי יומיים בבקתת אסטרקה, עבורי זהו למעשה היום השמיני.
יוצאים מהבקתה באותה דרך כפי שיורדים לאגם הדרקון, אך הפעם אנחנו לוקחים את השביל שיורד אל העמק (ימינה) ומסומן לכיוון צפולובו (Tsepolovo).
הסימון חוזר להיות 03, ולמעשה הולכים אל אגם Loutsa Robozi שאותו הזכרתי מקודם.
מכאן על מנת לטפס אל פסגת גמילה, נדמה שאין דרך מובהקת לעשות זאת (גם הטקסט בגב המפה מאשש זאת). אני ומטיילים אחרים שפגשתי, התחלנו מהאגם ללכת עם הנקודות האדומות והרוג'ומים צפ'-מז' אל עבר האוכף שמשמאל לפסגה (שביל קצר המופיע במפה ומסתיים באוכף). לאחר טיפוס תלול שלאורכו הרוג'ומים מופיעים ונעלמים לאורך הדרך, מגיעים לשיא הגובה וניתן לראות בבירור את הפסגה אליה אנחנו שואפים להגיע (צירפתי תמונה של פסגת גמילה והאוכף).
הטיפוס לוקח כשלוש וחצי שעות והירידה כשעה-שעה וחצי.
מכיוון שלא עליתי בדרך מסודדרת, אני מחליט לרדת מהפסגה ישירות לכיוון האגם בדרך לא דרך.
כשחזרתי מהטיול, קראתי שאם ממשיכים עם סימון 03 שעובר במפה מימין לפסגה, צריך להיות שביל רשמי ומשולט עם עליה ברורה יותר לשיא הגובה.
אך בתור מי שהיה על הפסגה, לא ראיתי אף שביל כזה שיורד מהפסגה לאחר שכבר הגעתי אליה. ממליץ לחפש עוד מידע על הנושא, אם כי ניתן גם ללכת בדרך התלולה שציינתי למעלה במידת הצורך.

מהאגם הדרך לצפולובו לוקחת כחמש שעות וממשיכים עם סימון O3. לאחר הליכה של כקילומטר עוברים שתי רפתות שמסומנות במפה (השביל יורד משמאלן, לא אמורים לראות אותן אך זו נקודת התמצאות טובה במידה והגעתם אליהן). בהמשך מגיעים לבקע בואדי, שם השביל שובר שמאלה בירידה המעבירה לצדו השני. אזור זה מסומן במפה בכוכבית.
מתחילים שוב בעליה תלולה, ולאחר כק"מ ישנה נביעה עם ברז. עוד כ-400 מ נוספים ומגיעים לפיצול. השביל הרשמי ממשיך ישר ומגיע לצפולובו מצידה השני, למעשה עוקף אותה מימין ולאחר מכן צריך לחזור ולרדת בדרך תלולה למטה. אך אנחנו ניקח את השביל הזה בדרך ההפוכה מחר, ולכן בפיצול יש לקחת שמאלה. על סלע שטוח ונמוך כתוב בגרפיטי אדום ודהוי "TSEP", עם חץ לכיוון מעבר ההרים, ואנחנו ממשיכים בשביל זה.

מכאן צריכים להיות ערניים לסימון, אני איבדתי אותו מספר פעמים ונאלצתי לחזור אחורה על צעדי.
מתחילים בעליה של ק"מ עד הפס וממנו הליכה של כ-2 ק"מ עד לנביעה עם ברז. לאחר 1.5 ק"מ מגיעים לדרך עפר, ובנקודה זו יש להמשיך עם השביל היורד ימינה ולא עם דרך העפר. לאחר כ-2 ק"מ השביל משתלב עם דרך העפר, פונים שמאלה ומגיעים לכפר.
הירידה לכפר מעט נסתרת. למזלי פגשתי בשני מטיילים שהכווינו אותי לשביל שהיה מאוד לא ברור, שהתחלתו היא ליד שער רכב שחור ודוד שמש עם פאנל סולארי גדול ומחליד, והוא יורד בסבך בין הבתים אל תוך הכפר עצמו.

אני ישן בגסטאוס חביב שכל כולו ורוד מהמצעים, דרך המגבות, הוילונות והשטיח מקיר לקיר. ממש כמו האישיות החמה והעליזה של מרי, בעלת הגסטאהוס, שמפנקת אותי בקנקן תה והמון פרוסות עוגה. מרי מכינה לי את הצידה ליום למחרת, היא קוראת לזה "פיקניק". אני הולך לישון מוקדם, ובשעה שש בבוקר מרי דופקת לי בדלת וממתינה עם כוס קפה יווני מהביל. איזה פינוק :)

יום שמיני: צפולובו - תצפית בלוי - ורדטו - קפסבו - מונודרנדרי [כ-10 שעות]

זהו היום האחרון למסלול, ובו חוזרים אל מונודנרי שם התחלנו.
אך מכיוון שההליכה ישירות למונודרנדרי לוקחת בסך הכל כ-4 שעות, מומלץ מאוד לנצל את היום ולעבור דרך שתי אטרקציות מרכזיות באזור זה.
הראשונה היא תצפית בלוי (Belloi), אחת התצפיות הכי יפות על כל קניון הויקוס. "פרס נצחון" לסיים איתו את הטיול.
והשניה היא מדרגות ורדטו (Vradeto steps), מדרגות שנחצבו במצוק ומחברות את הכפר הגבוה עם הכפר קפסובו (Kapesovo) השוכן מתחתיו.

אם מחליטים לוותר, בכל מקרה אפשר לחזור לתצפית בלוי עם רכב (שעה נסיעה ממונודנדרי ועוד 20 דקות הליכה לתצפית), אך מפספים את המדרגות שנחשבות לאחת האטרקציות היפות באזור.
בכל אופן, את הויקוס אפשר לראות שוב מתצפית אוקסיה (Oxia) בסמוך למונודנדרי, אותה שמרתי ליום האחרון בטיול.

מצפולובו יוצאים באותו שביל שדרכו ירדנו ביום הקודם, ופונים עם דרך העפר שמאלה אל עבר השלט הגדול עם מפת השבילים, שם מתחיל המסלול.
הקטע הזה מעט בלבל אותי והתחלתי ללכת בשביל מקביל שעלה והתרחק מהכפר, ולאחר זמן מה הבנתי שאני לא בדרך וחזרתי חזרה, הברבור גזל ממני כשעה מיותרת. צריך לשים לב שהשביל הרשמי מסומן אדום לבן והולך בקו הגובה בסמוך לכפר, אל עבר מעבר הרים חבוי שמסומן בפה בשם Kapua.
ההליכה על השביל נראית כאילו היא לא מובילה לשום מקום, אך במהרה מתבהר מעבר ההרים ומגיעים לשלט צהוב שעליו כתוב "לקפסובו שעה".
לאחר כקילומטר של עליה גדולה, מגיעים למעבר ההרים ולמקדש תפילה קטן. בסיום העליה מגיעים לשלט נוסף המורה לקפסובו, וממשיכים על שביל העפר היישר קדימה על הגבעה. כאן מגיעים לפיצול, ולוקחים את הדרך העולה צפ' - מע' בסימון אדום-לבן.
מתחילים עליה תלולה של כקילומטר הליכה, המסתיימת בעמוד אבן ותצפית על כל העמק שמתחת.
לאט לאט השביל נפתח למשטחי צפחה גדולים והסימון עובר להיות על הרצפה עם חצים גדולים אדומים ונקודות. כאן כדאי לשים לב היטב לסימון כי הוא נוטה "לחמוק מהעין", והדרך חוזרת להיות שביל מסומן בנקודות אדומות שבסופו נפגש עם כביש.
בהגעה לכביש ממשיכים ימינה על דרך העפר לפי החצים האדומים, הדרך עוברת בסמוך לרפת ופרות רבות, וניתן להבחין בשלט רשמי עם הספרה 3 והפניה לכפר ורדטו.
לאחר כקילומטר מגיעים לשביל שמתפצל מדרך העפר לתוך הסבך, עם שלט לכיוון מדרגות ורדטו. תחילת השביל בשני פסים אדום וכחול, ושלט קטן עם משלוש אדום.
לאחר הליכה של כקילומטר וחצי בדרך חולית וסלעית שמזכירה קצת דיונות ונראית לא קשורה לאזור, מגיעים לבאר מים ליד רפת גדולה. קצת אחרי, הסימון של הנקודות האדומות לפתע נעלם וצריך להמשיך קדימה על השביל שמתמזג עם הרפת, ולמעשה לעבור ממש בצמוד אל הרפת ולעקוף אותה. זוהי הליכה של כמה דקות בדרך לא מסומנת אבל לא משתמעת לשתי פנים (לצורך התמצאות ניתן לראות את הרפתות גם במפה).
השביל הופך מנקודות אדומות לנקודות כחולות (ולפעמים גם וגם) ועולה בגבעות צפ'-מע'. במהרה מצד שמאל למטה ניתן יהיה לראות את הסרפנטינות שמובילות לכפר ורדטו, ושלט גדול רשמי של מפת השבילים המסמן את נקודת היציאה לתצפית בלוי.
כאן צריך להמשיך בשביל המסמון על הגבעות ולחפש את הירידה אל עבר השלט, קשה לי לומר בדיוק היכן הירידה מתחילה מכיוון שהסימון לא ממש ברור על השביל, אך ניתן לראות את השלט והסרפנטינות בבירור ולשם צריך להגיע.

בנקודה זו לא הייתי בטוח כמה אני קרוב לתצפית וחששתי שלא ישאר לי מספיק זמן לחזור, במיוחד אחרי הברבור של הבוקר.
לא היה לי סיפור דרך כיצד להגיע למונודרנדרי וכמה זמן ההליכה והסתמכתי נטו על המפה, לכן החלטתי שכדאי לי לחזור על עקבותיי לנקודה שממנה ידעתי בוודאות מה הדרך ומשם חתכתי לקפסובו. כאמור, בדיעבד כשחזרתי למחרת עם הרכב הבנתי שהייתי ממש מעל התצפית. אומנם השלמתי את הפער בנינוחות, אך לצערי החמצתי את הירידה במדרגות המפורסמות.

מהשלט שבסרפנטינות יוצא שילוט קטן "20 דקות הליכה לתצפית בלוי", השילוט הזה מתעדכן כל חמש דקות עד שמגיעים לתצפית עצמה, ואפשר להתרשם מיופיו של הויקוס במבט על.
חוזרים חזרה כלעומת שבאנו, והולכים כחצי קילומטר על הסרפנטינה שמובילה לכפר.
בכניסה לכפר יש שילוט ברור למדרגות המפורסמות, וניתן לעצור להתרעננות לפני הירידה במדרגות, שלוקחת שעה עד לכפר קפסבו.
בקפסובו אישה נחמדה מציעה לי כוס מים קרים. שווה למלא כאן מימיות כי לא תהיה נקודה נוספת בהמשך. נותרה רק עוד כשעה וחצי הליכה, אך העלייה המפרכת בויקוס חזרה למונודנדרי עוד לפנינו.

ממרכז הכפר ישנו שילוט ברור לויקוס. הדרך יורדת לתוך החורש ומסומנת בעיגולים אדומים על פחיות לבנות הממוסמרות לעצים עצמם.
כעבור כקילומטר וחצי מגיעים לנקודת תצפית על הויקוס. מכאן מתחילה ירידה תלולה מאוד לתוך הקניון. הירידה מסוכנת, חלקה, סלעים מדרדרים ושורשים שנעקרים, ואני נעזר המון במקלות ההליכה ואפילו בגזעי העצים רק כדי לא להחליק. שימו לב!
הירידה מסתיימת בפיצול עם שלט שמורה חזרה למעלה לקפסובו. יש לפנות ימינה, צפונה, ולאחר כמה מטרים יהיה משמאלכם שלט צהוב שכתוב עליו "monosendirou". זו הדרך למונודנדרי. השביל הזה חוצה במהרה את הערוץ ונכנס לתוך היער, ומכאן מתחילה העליה.
מעט לפני העליה הגדולה ניתן לזהות את השלט מהיום הראשון (סימון מסלולי ריצות השטח), שבו לקחנו את הפיצול לתוך הויקוס לכיוון פפינגו, וכעת אנחנו מתחילים בעליה המפרכת חזרה.

יום תשיעי ואחרון: מונודנדרי - קיפוי - גרבנה - סלוניקי

לאחר מעל שבוע קשה, הגוף תשוש והרגליים דואבות.
את הלילה ביליתי במלון ויקוס שבבעלות אישה צעירה בשם דינה, שהייתה סופר נחמדה ודואגת ושאלה אותי בסקרנות רבה על המסלול.
לאחר התארגנות ומנוחה קצרה בחדר מלון עם מיטה ענקית ומפנקת, אני פוגש במסעדה ממול את דינה ומשפחתה.
הם שואלים המון שאלות ודינה משוויצה למשפחה שלה בישראלי שהלך לבד 230 ק"מ סביב ההר. היא כבר שמעה את כל הסיפור ובהתלהבות מספרת להם חלקים ממנו. מסתבר שגם למקומיים המקום הזה עדיין קוסם ביופיו, בבעלי החיים שבו (מי ידע שביוון יש דובים?) ובדרכי ההרים הישנות שפעם הובילו ברגל מכפר לכפר והיום כולם כבר התרגלו לעשותן ברכב.
אני מתפנק בארוחת ערב במסעדה בכפר, אך הקיבה כבר הצטמקה אחרי ימים של אכילה מצומצמת ואני לא מצליח לסיים את המנה.

הבוקר למחרת מתחיל באיזי לשם שינוי, אני קם קצת יותר מאוחר ולוקח את הזמן בארוחת הבוקר.
בדרך חזרה לסלוניקי אני עושה מספר עצירות מומלצות מאוד.
תצפית אוקסיה, שמשקיפה על כל הויקוס - התצפית עוברת על מדף סלע מעל המצוק, ומעט מסוכנת ולכן צריך ללכת בזהירות. שלט בעברית באותיות קידוש לבנה (ועוד שורה קטנה באנגלית) מתריע שההליכה היא באחריות המטייל בלבד.
משם אני נוסע לגשר "Kokkori" שלמרגלות הכפר קיפוי (Kipoi). באופן כללי כל האזור של זגוריה משובצץ בגשרי אבן ישנים ויפים, ולאורך הדרך חזרה אני מוצא לא מעט מהם.
את הצהרים אני עושה בעיירה גרבנה (Grevena) כי שמעתי שהאזור ידוע כחבל ארץ הפטריות, אך איני יכול להמליץ בחום על המסעדה הספציפית בא ישבתי כי מסתבר שזו לא העונה ולא היו להם פטריות טריות.... אופציה נוספת להפסקה הוא הכפר מצובו (Metsovo) שהוזכר לטובה בהרבה מקורות עיון שקראתי בהם.
משם נסעתי ישירות חזרה לסלוניקי להחזיר את האוטו ולתפוס טיסה הביתה, במזג אוויר סוער במיוחד של סופת ברקים וערפל... יוון לא מפסיקה להפתיע.

במידה ויש לכם זמן נוסף לחקור, הצעתי מוקדם יותר לעשות לילה בגרבנה.
כך אפשר לעשות מסלול נסיעה יפה שעובר דווקא מצפון להר, דרך הכפרים אריסטי (Aristi) וקוניצה (Konitsa) שם יש גשר אבן יפיפה ומהגדולים באזור.
למחרת מגרבנה אפשר לנסוע לכפר ספילאיו (Spilaio) ולעשות מסלול הליכה יומי בתוך המים בגפירי פורטיטסה "Gefiri Portitsa".
כל אלו מקומות שעלו במחקר שעשיתי לפני הנסיעה, אך היו לרשותי רק עשרה ימים וכאמור החלטתי להישאר עוד לילה בבקתת אסטרקה.

כך או כך, אין לי ספק שאחזור לכאן בעתיד ואשלים את הפערים. קודם כל כי לא הגעתי לראות את הנוף הנשקף מפסגת האולימפוס, ושנית כי יש כאן עוד כל כך הרבה דברים יפים לראות ולחוות.

מקווה שתמצאו את סיפור הדרך שלי מועיל ובהצלחה בטיול שלכם!

טיפים

• תקראו ברשת ותעשו מחקר מקדים, אפשר למצוא המון מידע בעברית ובאנגלית, ליעל את המסלול ולהיחשף לאטרקציות נוספות.
• תדעו איפה אתם רוצים לישון מראש ותוודאו שיש מקום פנוי. אם אתם רוצים לישון בשטח, תוודאו שמותר במקום שאתם רוצים ושיש אפשרות כזו.
• תדפיסו לכם סיפור דרך! מפה זה טוב, סיפור דרך זה הרבה יותר טוב.

קישורים חיצוניים

• אתר הבית של רפיוג' A
• אתר הבית של רפיוג' Astraka