טנזניה 6 שבועות

זנזיבר

נתחיל בוידוי- לא תיכננו להגיע לזנזיבר... היו לנו בעיות עם הטיסה מהארץ ולכן מצאנו את עצמינו באי- בלי תוכנית בכלל.
יש לאי הרבה מה להציע אבל אנחנו נבהלנו מהמחירים הגבוהים שלא תיכננו להוציא ולכן לא עשינו הרבה.
זנזיבר הוא אי קטן מאוד- אפשר להגיע לכל הקצוות במקסימום 4 שעות נסיעה. ולכן לא משנה איפה תיהיו תוכלו לצאת לאטרקציות בכל האי.
תחבורה- יש מלא מוניות. אבל האי בנוי מכמה כבישים בודדים שחוצים אותו ולכן הכי קל וזול לקחת תחבורה ציבורית 'דלה דלה' (מיניבוס) מקומי.
Stone town
כשנחתנו נסענו לstone town שהיא העיר המרכזית והגדולה, אמורים להיות בה כל מיני מקומות שווים לצאת ויש שם טיילת על החוף- אנחנו הסתובבנו טיפה ולא התרשמנו יותר מידי... יש אחלה מקומות מקומיים לאכול בהם במחירים טובים. כמו מסעדת לוקמן שבה אכלנו.
לינה- גסט האוס- Zava house
כמה עלה- 30 דולר ללילה
פסילטיז- מקלחת טובה, אחלה חדר, יש מטבח משותף שאפשר להשתמש בו. סה"כ מקום בסיסי.
מיקום- קרוב למרכז, אבל לא ברעש. שכונה סבבה אבל לא מומלץ להסתובב בלילה.
Bwejuu
רצועת חוף טיפה צפונית לPaje.
חופים שקטים ונעימים מאוד. לא עשינו שם משהו מיוחד מקום טוב לנוח בו.
לינה- Fontaine Garden Village
מחיר- 15 דולר ללילה
פסיליטיז- מקום מהמם! אווירה נעימה וצוות חמוד בטירוף. אין אופציה לבשל אבל אכלנו שם וגם קרוב לכפר אז אפשר ללכת לאכול ביותר זול.
נק חשובה- בבונגלו שאנחנו ישנו לא הייתה דלת לשירותים- מתאים למי שמרגיש בנוח לחלוק חדר כזה :)
מיקום- 2 דק הליכה מהחוף
Michamvi
איזור יותר תיירותי ויש יותר אנשים- עדיין לא רועש.
יש פה את המנגרובים- עצים מגניבים שחיים על גדת המים ויש להם מערכת אקולוגית ממש מיוחדת.
אנחנו לקחנו סירה של דייג ( יש מיליון על החוף) והוא לקח אותנו לשיט ביער המנגרובים. אטרקציה חמודה ומיוחדת.
עלה לנו 50,000 שילינג - הכי זול שמצאנו.
לינה- Shagnbo
מחיר- 30 דולר ללילה
פסיליטיז- אין מטבח אבל יש מסעדה, מלא פינות ישיבה חמודות.
מיקום- מרחק הליכה מהחוף. איזור שקט.

יציאה מזנזיבר-
דלה דלה חזרה לסטון טאוון ומשם צריך לקנות כרטיס למעבורת לדאר א-סלאם.
מומלץ לקחת תחבורה למעבורת, אנחנו הלכנו ברגל כדי לחסוך וזה היה כבד וחם...
המעבורת נחמדה- תביאו אוכל ושתייה כי יקר שם.
תבדקו מראש שעות- יש כמה חברות וכמה סוגים ויש להן שעות שונות. שתי החברות שמציעות מעבורת מהירה הן zandast ו Adam marine.
ברגע שמגיעים לדאר א-סלאם מתנפלים עליכם מיליון נהגי מוניות. אפשר לברור טיפה במחיר. ובעיקר להתכונן לשוק של עיר גדולה ומבולגנת.
תיכננו לישון ליד התחנה המרכזית ולקחת אוטובוס למורוגורו בבוקר אבל התמזל מזלנו ופגשנו את האוטובוס בדרך אז לא נשארנו בעיר.
מחיר מעבורת-35 דולר לאדם

סיכום זנזיבר-
תיירותי, אווירה של נופש יוקרתי- בגלל זה תמיד יש תנאים טובים ומקלחת חמה אבל גם הכל פי 3 במחיר.
אם יוצאים מהריזורט לכיוון הכפר אפשר למצוא הכל מקומי זול וכיף. יש חלוקה ברורה בין איזור תיירותי לבין איזור מקומי למרות שלפעמים זה צמוד. אל תפחדו להסתובב בכפרים.

מורוגורו, Morogoro

למורוגורו הגענו בלילה אחרי נסיעה ישר מזנזיבר...
הגענו לדימיטרה בהוסטל mama pierina בעקבות המלצות, ושם נשארנו לכל התקופה.
מורוגורו היא עיר קטנה וחמודה בלי אווירה של תיירות. יש אוכלוסייה גדולה של הודים ויוונים אז האוכלסיה מאוד מעורבבת.
מאוד נעים להתנהל בעיר- יש שוק גדול של ירקות וקטניות וכאלה, יש סופר קטן שיש בו דבר מערביים ( כמו טחינה) והמון חנויות הודיות עם אוכל טעים שאפשר למצוא אצלן עדשים (לטבעונים בנינו- זה מוצר שלא מכירים באפריקה אז היה מאוד כיף לראות עדשים).
במורוגורו עצמה אין יותר מידי מה לעשות אבל היא נמצאת מתחת לרכס אורוגורו שלשם אפשר לטפס:)
לינה- mama pierina, דימיטרה עונה מייד בוואצאפ +255786786913
מחיר- בגדול החדרים הפשוטים מאוד עולים 35,000 שילינג. אבל היא מכירה ישראלים ויש לה חדר של כלבנים במיוחד בשבילינו 😉 ב25,000 שילינג.
פסיליטיז- המחיר כולל ארוחת בוקר.
אין מטבח יש מסעדה שבעינינו לא שווה את המחיר.
אפשר לתת לה כביסה.
מקלחת סבירה- לפעמים אין מים חמים ולפעמים אין זרם טוב. יש מאוורר וכילה.
נעים לשבת בחוץ. החדר של הישראלים הוא צמוד למטבח ואין חלון אז עלול להיות רועש.(התנאים זה של החדר של הזול... בשאר החדרים יש חלונות, ומזגנים. ואנחנו בטוחים שגם המקלחת טובה)
מיקום- אחלה ממש, קרוב למרכז אבל לא ברעש. מרחק הליכה מהכל.
הקדשנו יום שלם למציאת מקום בעיר שהוא זול ובתנאים טובים יותר- לא מצאנו. סה"כ כיף לשבת עם דימיטרה נותנת תחושה של בית ואוהבת לשחק שש בש.

רכס אורוגורו
רכס האורוגורו נמצא מעל מורוגורו.
יש עליו 2 אטרקציות עיקריות
1- טיול יום למפלי צ'ומה.
מפלים חמודים שעולים 5,000 שילינג לאדם להיכנס אליהם- מאוד תיירותי. אבל אם יש לכם תושיה אתם יכולים להמשיך לרדת במפלים ולהגיע למפל ענקי ויפייפה ושם תיהיו לבד - ניסינו להגיע לשם עצמאית אבל הגענו לראש המפל ולא מצאנו את הדרך למטה- היו שם כמה מקומיים שבדיוק עשו כביסה והם הראו לנו את הדרך- זה לא מסוכן פשוט ממש סבוך ובקלות אפשר ללכת לכיוון הלא נכון.

2- טרק ל Bondwa Peak
טרק נוח כי אפשר לשחק עם כמה זמן עושים אותו- יכול לקחת יום ויכול יומיים וחצי.
אנחנו החלטנו לעשות אותו באיזי- אפשר להגיע לטרק מכמה כיוונים. אנחנו החלטנו שנגיע מאיזור מפלי צומה ונסיים בכניסה השניה על מנת לא ללכת הלוך חזור.
ישנו 'לילה אפס' אצל גרייס- גרייס ובן זוגה חיים ממש על מורדות הרכס קרוב לנקודה שהכפרים נפגשים עם העיר. יש לה שם קמפ סייט שאחרי תקופה ארוכה שלא היה פעיל היא מנסה מחדש.
מקום קסום ויפה ורואים שיש לו המון פוטנציאל. גרייס עצמה מאוד מעניינת ואוהבת לספר את הסיפור חיים המטריף שלה.
אנחנו פתחנו את האוהל שלנו ממש בחצר שלה וישבנו איתה הרבה.
לינה-
מחיר- 5,000 שילינג לאוהל
מיקום- על הכביש הראשי שעולה למפלים יש שלט ושביל שפונה למקום. ממש קרוב לכביש. מרחק הליכה של 2 קילומטר מסוף הכביש אספלט של מורוגורו.
פסיליטיז- שירותי בול פגיעה וזהו. יש גדר ושומר בלילה אז אווירה בטוחה.
יום 1
צריך להגיע לקמפ morningsite ומשם מתחילים לעלות לפסגה.
הולכים עד למפלי צומה ובמקום להיכנס פנינו להמשך השביל.שואלים איפה זה מורניגסייט וכולם יודעים. הליכה ממש נעימה ויפה בין כפרים ואיזורים חקלאים.
כשמגיעים לקמפ (שם בדרך כלל אנשים ישנים לפני העליה). נשארה עליה של 3 שעות עד לפסגה. החלטנו לעצור לבוהוריים ולעלות באותו יום. בקמפ הם דורשים תשלום על לשבת לאכול שם אז המשכנו טיפה בשביל ושם אכלנו.
העליה ממש תלולה ועוברים לאיזור של יער גשם - תכינו את עצמכם להזיע המון.
ההליכה ממש יפה ומיוחדת וגם רואים כל מיני קופים ופרפרים מטריפים.
בפסגה יש תחנת תקשורת אבל אפשר לבקש מהם לעלות למרפסת שיש שם ומשם הפסגה והנוף יפייפיה, בגלל הגובה ובגלל שיוצאים מהיער ממש קר אז תביאו משהו חם. העובדים בתחנה היו ממש נחמדים ואפילו נתנו לנו למלא מים משלהם.
ירידה תלולה כמו העליה- תכינו את הבירכים. בגלל התלילות לקח לנו כמעט שעתיים לרדת והחלטנו לפתוח את האוהל שלנו בקמפ מורניגסייט. אפשר לשכור שם אוהל והכל.
לינה- morningsite, יש מבנה סגור ודשא- אפשר לבחור איפה להקים את האוהל.
מחיר- 5,000 לאדם
מיקום- על צלע ההר עם נוף מטריף. בפיצול שבילים שבין ההליכה לצומת ובין הכפר השני
פסיליטיז- נוח מאוד- ישנו תחת קורת גג עם האוהל והיה נעים. יש אופציה לשכור שם אוהלים ולבקש שיבשלו לכם אוכל.
חשוב- במורניגסייט ביקשו מאיתנו את הקבלה על השמורה- כך גילינו שצריך לשלם. הפקח קיבל את הטלפון שלנו ודאג שכשאנחנו מגיעים לעיר אנחנו משלמים.
זו עבודה שבדרך כלל המדריך עושה וכיון שלא היה לנו לא ידענו ושילמנו כשחזרנו לעיר 10 דולר לאדם, את התשלום עושים דרך הבנק- פרוצדורה די מסורבלת.

אודזונגווה, Udzungwa

שמורת טבע גדולה שיש לה הרבה מה להציע והכניסה אליה רגלית בלבד, הצד שממנו הגענו הוא רכס של יערות גשם, מעבר לרכס השמורה הופכת למאין סוואנה. יש שם הרבה מסלולי יום חמודים למפלים, כולל המפל הכי גבוה בטנזניה 170 מטרים!
בפארק יש כמה מסלולים של טרקים שאפשר לעשות- אבל תכלס מטיילים רק באחד מהם והם מאוד לא אהבו שביקשנו לטייל באחרים....
איך להגיע- יש אוטובוס ממורוגורו לכפר שנקרא Mangula שהוא הכפר שיושב ממש על השמורה, אבל אפשר פשוט לבקש לרדת בשמורה.
איפה ישנים בכפר- יש כמה אופציות של קמפים קרוב לשמורה אבל הם היו לנו יקרים מידי- בכפר עצמו יש 3 הוסטלים זולים אנחנו הלכנו על היותר יקר ושילמנו 15,000 שילינג לחדר זוגי עם מקלחת ושירותים, עם מסעדה זולה ומקומית.
התיכנון המקורי שלנו היה לטייל 5 ימים לצד השני של השמורה מסלול לא מטוייל ומיוחד- אבל אחרי ניסיונות עיקשים של השמורה שלא נלך בכל מיני טענות (השביל לא טוב, חובה פורטרים, חובה 2 רינגרים לפחות וכו') בסוף ויתרנו כי זה כבר הגיע לסכומים גבוהים מאוד ועוגמת נפש על סוג הטיול שהפך להיות פרויקט כמו הקלימנגרו.
הטרק השני, נחמד וכל האנשים מטיילים בו- Moaniana paek בגובה של 2500, טרק של 3 ימים (אם אתם בכושר לגמרי אפשרי ביומיים) ביום הראשון טיפוס לקמפ שלפני הפסגה טיפוס קליל ביער של 5 שעות, ביום השני עולים לפסגה ללא תיקים, ויורדים חזרה לקמפ ( אנחנו עלינו וירדנו הכל ב4 שעות- ככה שאם מתכננים טוב זמנים אפשר באותו יום לרדת חזרה לגמרי ולסיים את הטרק).
ביום השלישי חוזרים באותה דרך, יש מפל מגניב שאפשר לעצור בו ולהיכנס למים.
אנחנו התעקשנו לטייל פשוט- רק מדריך וריינגר (המינימום הנדרש), הציוד שלנו, בלי פורטרים, ואוכל שאנחנו קנינו (שימו לב שבגלל שביקשנו בלי צוות של פורטרים וטבח- אנחנו היינו צריכים לקנות אוכל גם למדריך ולריינגר שבאו איתנו)
לינה- מחנה שממנו יוצאים לפסגה
מחיר- יום בשמורה 30 דולר לאדם
לילה בשמורה 30 דולר לאדם
מדריך- 20 דולר ליום
ריינגר- 20 דולר ליום
סה"כ לשלושה ימים 420 דולר לשני אנשים לא כולל טיפים
צוות-בעיקרון אין לכם ממש יכולת לקבוע מי ידריך אתכם- מצמידים לכם את המדריך הראשון שנראה לעין בשמורה.
שלנו היה המדריך מו- טלפון: +255684145646
היה איתנו גם בטיול יום שעשינו למפלים- בחור חמוד, שירותי, חברותי, ומהר מאוד קלט את הוויבים שלנו (שאין לנו כוח לכל ההדרכות על כל צמח בדרך) והיה ממש כיף איתו.

Mikomi ספארי מיקומי
הדרך בין מורוגורו לעמק הקילומברו שממנו נכנסים לשמורה עוברת דרך שמורת הטבע 'מיקומי'. השמורה יחסית קטנה אבל יש בה את כל החיות למעט צ'יטה וקרנפים.
כשנוסעים בדרך אפשר לראות המון חיות מהכביש ואם מתכננים נכון את השעות אז בבוקר הן לרוב חוצות אותו ואז זה בכלל מגניב.
כבר בשלב הזה הבנו שכל אטרקציות של חיות בטנזניה מאוד יקרות ולכן לא נעשה שם ספארי- אז כדי להרגיע את הצורך שלנו לראות קצת חיות נסענו ליום אחד במיקומי.
אם יש לכם רכב אפשר להיכנס לבד וכך להוזיל טיפה עלויות אבל זה כמובן בא על חשבון הבקיאות של מדריך בשמורה והקשר שלו עם שאר המדריכים...
מומלץ למי שממש רוצה לראות חיות אבל אין זמן או כסף:)
אנחנו נסענו עם קלווין- שהיה בחור נפלא. הוא מומחה בלהגיע למקומות לפני שאר הרכבים- וכך מצאנו את עצמינו לבד עם החיות.
קלווין- +255654696316 . הוא שותף של סילאס, שאליו הגענו דרך המלצות במפס מי.
מחיר- כניסה לשמורה- 35 דולר לאדם
מדריך ורכב- 120 דולר
ארוחת צהרים במסעדה בפארק- 5000 למנה צמחונית

יציאה ממיקומי- המדריך מחזיר לעיר ומשם אפשר לקחת דלה דלה חזרה למורוגורו. שם אספנו את התיקים שהשארנו אצל דימיטרה ונסענו ללושוטו.

לושוטו, Lushoto

הגעה- ממורוגורו אוטובוס לKurongwe ומשם דלה דלה לMombo ששם עלינו עם דלה דלה ללושוטו.
הגענו ללושוטו בעקבות המלצות שיש שם טרק של חמישה ימים בחינם ללא כניסה לשמורה.
לשוטו עצמו כפר ממש נחמד, ויש שם כמה ראסטות מקומיים - קוראים להם topande שעושים פרויקטים תיירותיים כדי לפתח את הכלכלה המקומית - כמו למשל בית קפה מקפה מדהים שהמקומיים מגדלים והרוויחים חוזרים אליהם. נמצא ממש הפינה של תחנת האוטובוס אפשר לשאול והם כנראה ימצאו אתכם. הם מציעים כל מיני אטרקציות מקומיות נחמדות, וכיף גם סתם לשבת איתם. ממש שמחו לעזור לנו לתכנן את הטרק בחינם גם כשאמרנו שלא ניקח מדריך.
הטרק עצמו מופיע ברובו במפס מי וגם אפשר לתכנן אותו עם המשרד של הראסטות. רוב הישראלים הולכים עם בחור שקוראים לו קוסטה, פגשנו אותו רק אחרי הטרק וישבנו לשתות איתו בירה, בחור מקסים מומלץ מאוד אם אתם מעוניינים לצאת עם מדריך.
+255713475928
בעיקרון יוצאים מלשוטו ויש בין שלושה לארבעה ימי הליכה נחמדים בין הכפרים.
היום הראשון הוא טריקי והוא גם היום הכי ארוך- כי אמורים ללכת בתוך יער גשם במשך כל היום אבל אנחנו לא מצאנו את השביל אליו ולכן הייתה לנו הליכה מבאסת על הכביש.... אפשר לקחת מדריך אבל אנחנו התקמצנו 😉.
שאר הימים מאוד רגועים ונחמדים ישנים בגסט האוסים מקומיים זולים וקונים אוכל בדרך.
הכפר האחרון הוא Matae הוא הכי מיוחד-
קודם כל הצורה שלו- הוא יושב על רכס סכין מדהים! יש מצוקים מכל צד וזה ממש מיוחד לראות את זה. מומלץ ללכת לנקודת תצפית בשקיעה וגם אם אין ראות טובה (כמו שהיתה לנו) עדיין ההליכה לשם יפה ונעימה.
אנחנו נשארנו שם לעוד יום שבו הלכנו לטיול יום למפלים מקומיים- שנמצאים בתוך יער גשם במרחק שעה הליכה ממטאה, הליכה נחמדה לפיקניק, השביל מאוד ברור.
יציאה ממטאה חזרה ללשוטו: אוטובוס שיוצא ב5 בבוקר מהרחוב הראשי (כל המקומיים מכירים ויודעים). צריך לקנות כרטיסים יום לפני באחד הדוכנים.
נסיעה של 4 שעות די קשוחה... ואין אוכל או עצירות בדרך- תארגנו לכם איזה צאפאתי מבעוד מועד לנסיעה...
בלושוטו לקחנו לעצמינו יום מנוחה מהנסיעה ולקחנו אוטובוס ב7 בבוקר למושי.

טיפים נוספים:
1.גם למי שלא מעוניין בטרק הארוך יש עוד דברים מאוד נחמדים בלושטו כמו טיולי יום עד שלושה ימים לנקודות תצפית או לחלקים מהטרק.
2.נקודות התצפית מאירנטה מדהימה והיא במרחק שעה וחצי הליכה או אופנוע מלושטו, בנוסף מומלץ לעלות לחוות אירנטה לארוחת צהריים יקרה אך מעולה.
3.לא לוותר על קפה אצל פרדי באסנטה קפה, מופיע במפס מי, בחור מאוד מיוחד הכין לנו ארוחות טבעוניות מעולות ויש לו קפה נהדר. כשאנחנו היינו שם הוא עבד על הקמת גסט האוס שאמור היה לפתח ממש בקרוב ושווה לבדוק אם מגיעים.

שבוע עם רכב שכור באיזור נטרון, Lake Natron

אחרי נסיעה מלשוטו למושי וקביעת תאריך לקלימנגרו החלטנו לדחות בשבוע את הטרק, ראינו שיש המון מקומות מגניבים סביב ארושה ומושי אבל לא היה לנו זמן לתחבץ אותם. החלטנו לשכור רכב לשבוע ולהסתובב בין המקומות- והיה ממש שווה את החוויה.
לפני שאתחיל לתאר את המסלול אני אשתף שלטייל באופן עצמאי בטנזניה זה מאוד מורכב, כיוון שבכל מקום אתם תיהיו תלויים במדריכים או במקומיים וקשה לקבל החלטות ספונטניות. הרכב נותן מענה טוב לעיניין- אפשר להיות ספונטנים ולהגיע לכל מקום בלי עיקובים של תחבורה ובלי מדריכים מקומיים. זה כן עלול להרחיק טיפה מהסביבה כי עוברים להיות עצמאים אבל אפשר לבחור יעד בטיול שמתאים (למשל כמה יעדים קטנים אך רחוקים) ואפשר לטייל בקלות ויחסית בזול.
השכרת רכב:
קשה למצוא רכב לנסיעה עצמאית- רוב המקומות מציעים רכבי ספארי עם נהג, והסתכלו עלינו מאוד מוזר כשאמרנו שאנחנו רוצים רכב פשוט ובלי נהג, וניסו לשכנע אותנו שאנחנו לא נסתדר בלי כל זה.
ברגע שהגענו להבנה של מה אנחנו מחפשים בדרך כלל גם ירדו המחירים.
היה קשה למצוא חברת השכרה- הרבה מהמקומות הם חברות טיולים שאפשר לשכור אצלם רכבי ספארי גדולים אבל אין אופציות אחרות, וחלק מהחברות זה אנשים פרטיים ששוכרים את הרכב הפרטי שלהם תמורה למחיר מסויים- כל אלה מתבררים אחרי שיחה עם שאלות נכונות, מומלץ שלא לקחת משם כי אז כל ענייני הביטוח לא טובים- ואתם רוצים ביטוח כשאתם נוהגים בשטח בכיוון ההפוך ממה שאתם רגילים....
אחרי שלא מצאנו כלום במושי הגענו לחברה קטנה ופרטית של גברת אחת בשם מרגרט בארושה שעשתה רושם מאוד אמין.
היו לה מגוון רכבים בסוף בחרנו בטיוטה Rav4 בלי 4*4 אבל רכב גבוה יחסית שעושה את העבודה במחיר של 60 דולר ליום.
אחרי בדיקה של רישיונות שלנו וחתימה על מסמכי ביטוח, היא נתנה לנו לבחור מבין מספר רכבים.
לאורך כל השבוע היא שלחה כל יום הודעה לשאול לשלומינו ושלום הרכב ושאלה אם אנחנו צריכים משהו, בקיצור ממש דאגה לנו.
בתור נוצרית אדוקה היא והבת שלה (שמנהלת איתה את העסק) מאוד התרגשה שאנחנו מישראל ובסוף אפילו קיבלנו אבוקדואים ישר מהעץ:)
ליצירת קשר עם מרגרט: +255755373111
מחיר- לטיוטה שלנו שילמנו 60 דולר ליום (הכי זול בפער שמצאנו). 200 דולר פיקדון שקיבלנו בהחזרת הרכב.

מארושה לאלדוניו לונגאי Ol Doinyo Lengai
היעד הראשון והמסובך שלנו היה הר געש אלדוניו לונגאי ששמענו עליו מעשיות מופלאות.
ההר נמצא בשמורת אגם נטרון Lake Natron, בשטח של אחד משבטי המסאי. שם תוכלו ללכת לאגם המלח המיוחד, לטבול במפלים מגניבים וכמובן לטפס את הר הגעש.
הדרך לשם מגניבה ועוברת ממש בתוך כפרי מסאי שלא מתפרנסים מתיירות ומידי פעם מעלים טרמפיסטים בין הכפרים- בלי כל מיני מדריכים שמתווחים את האירוע זה יוצר מפגש אותנתי ומיוחד.
בדרך רואים גם מלא זברות וגירפות- שזה תמיד מגניב.
דרכי הגעה:
הרוב נוסעים בתחבץ- יש את האופציה הזו.
אם אתם עם רכב נוסעים לכפר Mto wa Mbo ומשם עולים לדרך עפר שמובילה לשמורה.
הדרך עצמה לא משהו- 5 שעות על דרך משובשת מאוד- בעיקרון נראה שהם כל הזמן מתקנים אותה אבל בגלל המזג אוויר תמיד יש חלק שהוא כמו דיונה- ולכן מומלץ רכב 4*4 או להיות נהגים ממש טובים עם רכב גבוה.
בגלל תנאי הדרך אין איפה לקנות אוכל ומים- צריך לארגן מראש ואנחנו גם קנינו מיכל מים של 6 ליטר שהיה איתנו למקרה הצורך.
השמורה עצמה מגניבה אך כמו תמיד בטנזניה לאט לאט אנחנו מבינים שלכל דבר יש מחיר ואנחנו מגלים על זה לאורך השהייה שלנו.
מס כניסה לשמורה לממשל מקומי- 35 דולר לאדם
מס כניסה לאדם לממשלת טנזניה - 35 דולר לאדם- הפתיע אותנו שצריך לשלם כפול אז שימו לב
מדריך לשמורה לטיפוס לילי על ההר - 100 דולר ליום לאדם אחד, או למספר אנשים 70 מכל מטייל **עד שלושה אנשים- 4 אנשים כבר דורשים 2 מדריכים**
טיול באגם ובמפלים - 20 דולר לאדם
המדריך הוא חובה
לילה בשמורה- 30 דולר לאדם
לינה בקמפ (בנוסף לתשלום של שהייה בלילה) - 20 דולר לאדם באוהל שלנו.
שומר לרכב בזמן שאתם מטפסים על ההר- 10 דולר
אם אתם זקוקים לרכב 4*4 שיסיע לתחילת לטרק- 120 דולר לרכב
לא כולל טיפים....
בקיצור, יותר יקר ממה שחשבנו וזה היה מאוד מעצבן. אבל מצאנו כמה פתרונות וגם החלטנו לעשות את זה כי בכל זאת נסענו עכשיו 5 שעות בשטח במיוחד לזה.

חשוב מאוד - נקודת התחלה לטיפוס על ההר היא במרחק שעה נסיעה מהמחנה בדרך קשה, אפשר להגיע ברגל אבל זה מוסיף עוד כמה שעות של הליכה בדרך לא מעניינת. אם מגיעים בלי רכב אפשר לשכור מהכפר רכב ונהג וזה יעלה 120 דולר לפני מיקוח, אל תנסו להגיע באופנוע היה איתנו אדם שניסה ומצא את עצמו הולך ברגל חצי מהדרך.
אם מגיעים עם רכב פרטי כדאי לשלם לבחור מהכפר כדי שיגיע וישמור על הרכב במהלך הלילה.

את הטרק להר התעקשנו לעשות עם הרכב שלנו כדי להוזיל עליות, כולם אמרו שהוא יכול להגיע רק חצי דרך בגלל החול- סיכמנו שנצא באור יום נתקדם כמה שנוכל ואת השאר נלך ברגל, נישן למרגלות ההר ונקום כמתוכנן ב23.00 להתחיל לטפס- המדריך לא אהב את הרעיון וגם בעיקרון לא אמורים לישון מחוץ לקמפ, אבל היינו עקשנים והוא היה סקרן- יצאנו לדרך ב16.00 ואמנם היה חלק מאוד חולי אבל הרכב עבר את הכל וב17.00 כבר היינו מתחת להר.
עם אווירה שניצחנו את המערכת בישלנו ארוחת ערב והלנכו לישון.
את ההר מטפסים בלילה משתי סיבות:
א. כי אוהבים לראות זריחות מראשי הרים
ב. כי ממש חם שם אז מטפסים בלילה (שגם חם אבל לפחות אין שמש)
לפי הסיפורים שקראנו ולפי מה שהמדריך אמר זה אמור להיות טיפוס מאוד קשה שלוקח בין 5 ל6 שעות ולכן מתחילים לטפס ב23.00 כדי להגיע לאור ראשון ב5.00.
אנחנו לא בשיא הכושר שלנו אבל יחסית מטיילים רציניים- תוך 4 שעות היינו למעלה, ככה שאם אתם בטוחים שאתם בכושר טוב אז אפשר לפרגן בעוד שעת שינה.
העליה אכן תלולה מאוד - עולים מגובה 1000 ל3000 ב4 קילומטרים.
אבל הדרך ממש מיוחדת, ההר התפרץ לאחרונה ב2008 שזה אתמול במונחים גאולוגים אז כל הדרך מכוסה באפר וולקני וסלעים ולקנים צעירים שלא רואים בדרך כלל.
*טיפ של אלופים:אנחנו עלינו בירח מלא- לא היינו צריכים בכלל את הפנסים וראינו את הנוף!
הזריחה עצמה מדהימה ביופייה.
וכשמגיעים בלילה רואים לבה בלוע ההר!!!
בשעה 6.30 כבר צריך לרדת כי ניהיה חם. לקח לנו כמעט שעתיים וזו חתיכת ירידה תלולה!!
הקמפ נתן לנו להכנס כדי להתקלח בחינם ולאכול ארוחת בוקר, אחרי התרעננות הבנו שאנחנו מספיק ערניים כדי לסוע חזרה לכפרים ולא להישאר עוד לילה בשמורה- אבל אם אתם נוהגים תוודאו שאתם באמת עירניים!
המדריך שלנו היה סביר ביכולת שלו לתקשר- ידע את הדרך ולא יותר מזה, לכן לא אמליץ עליו פה אבל אם תיכנסו קשה לפשל במדריכים- כל בן מסאי שם מכיר את הדרך ואפשר לסמוך עליו- לא צריך יותר מזה...
לסיכום- אחד הטרקים עם העוגמת נפש הכי גדולה שהייתה לנו לכיס כי לא באנו מוכנים לכל התשלומים האלה, אבל אחד הטרקים הכי מיוחדים ויפים שטיילנו! גם במה שזה דורש מהגוף (קור כלבים בפסגה, התלילות, ולטייל ללא שינה טובה) אבל התוצאה בהתאם והוא כל כך מיוחד!!

Babati באבטי
אחרי נטרון ישנו הכפר הקרוב לשמורה Mto wa Mbo בהוסטל חמוד ובסיסי. אחרי ארוחת בוקר וטיפה קניות לדרך נסענו לאיזור אגם באבטי שידוע שיש בו היפופוטמים.
בדרך חיפשנו מקום שווה לארוחת צהרים שאפשר להגיע עם רכב- יש הרבה אגמים מסומנים במפות אבל אחרי שנסענו לאחד מהם והוא היה יבש החלטנו לא לצאת מגדרנו כדי לחפש אותם. הדרך עצמה מלאה בכפרי מסאי ושוב החוויה היא ללא הנגשה או פילטרים שזה ממש כיף- אם יש לכם זמן מומלץ לעצור בכפרים ולנסות לתקשר טיפה.
לבאבטי הגענו בצהרים ונסענו להוסטל שהופיע במפס מי וגם היה הכי זול לפי גוגל שמו White rose שילמנו שם 25,000 ללילה לחדר זוגי מפנק כולל ארוחת בוקר. שימו לב שהמיקום בגוגל ובמפס מי לא מדוייק- הוא נמצא מאחורי התחנת דלק שליד הכיכר הראשית.
באבטי עיר חמודה יש שם כמה מסעדות נחמדות וזולות ושוק שווה של ירקות.
קנינו לנו ארוחת צהרים ונסענו לאגם.
אגם יפיפה שגם בלי היפופוטמים כיף ורומנטי לשבת בו, יש שם כל מיני דייגים שמציעים שייט להיפופוטמים וכאלה אבל הם לא משגעים את המוח.
ישבנו לנו לארוחת צהרים ושאלנו את המקומיים אם נכונות השמועות שההיפופוטמים יוצאים מהמים. אחרי תשלום סמלי אחד מהם לקח אותנו תחת חסותו ואמר לנו שכן, וב18.30 יוצא פיטר שהוא היפופוטם יתום שמגיע לאיזור הספציפי הזה. כיוון ששילמנו לו על המידע שהיינו מגלים לבד אם היינו נשארים הוא כל כמה דקות הלך וחזר ואמר שעוד מעט פיטר מגיע- ביקש מהחברים שלו לסגור את המוזיקה כי מסתבר שזה מפחיד את פיטר. ודאג לנו לפנסים כי התחיל להחשיך.
ואכן ב18.30 שמענו רשרושים והגיע היפופוטמית תינוקת (זה לא היה פיטר אלא יתומה אחרת והוא התנצל עמוקות אבל אנחנו היינו בעננים). זה הכי קרוב שאפשר להגיע להיפופוטם וזה מטורף!!!
היא ממש לא פחדה מהקולות או האורות שעשינו ונישנשה לה את העשב שסביבנו- חוויה מטורפת!
*חשוב! ההיפופוטמים מאוד מסוכנים! רצינו לסוע לראות אחד גדול עם הרכב בטריטוריה של הגדולים והמליצו לנו לא לעשות את זה, בני הכפר לא מסתובבים בטריטוריות של ההיפופוטמים בחושך! הבוגרים מאוד מגוננים וזה באמת מסוכן- אל תעשו שטויות.
בבאבטי היינו יומיים, והתחברנו מאוד לחברה החדשה שלנו, ביום השני יצאנו עם הרכב בעקבות מספר נקודות עניין במפס מי הראשונה היא מכתש יפיפה עם אגם בתוכו והשנייה אגם מלח שנקרא lake balangida שהיה נחמד מאוד.
לידיעה- באיזור של באבטי יש גם טרק חמוד של יומים לפסגה השלישית הכי גבוה בטנזניה שאמור להיות יפה- ויש שם עוד כמה דברים חוץ מההיפופוטמים, תחקרו את האיזור ותהנו 😀

ארושה

אין לנו הרבה מה לכתוב על העיר- היא חמודה והכל.
אנחנו רוצים ממש לכתוב על ההוסטל שהיינו בו.
התארחנו בהוסטל של עלי 'we are one ' .
קודם כל ההוסטל הוא מהסוג שקשה למצוא באפריקה- מרחב סלון משותף, ומטבח משותף -הם לא מגישים ארוחות הם רוצים שאנשים יבשלו יחד, גינה מהממת עם פינות ישיבה יפות. בקיצור הוסטל מטיילים קלאסי.
טיפה על ההוסטל ומה שהופך אותו למיוחד.
עלי הוא בחור צעיר שפרש מעבודתו כמהנדס ורצה להקים מקום שמקרב בין אנשים ובחר להקים הוסטל. הוא עצמו גר בהוסטל ויש לו שם כמה חברים שגם גרים שם באופן קבוע ויוצרים חבורה נחמדה שתמיד נמצאת שם.
זה המקום כמעט היחיד שמצאנו שהרגשנו שאנחנו מייצרים חברות עם אנשים שלא תלויה בכסף אלא בכבוד וחיבה אחד לשניה- שינוי מרענן. הם כמעט כל ערב יושבים יחד וכל פעם מישהו אחר מזמין לבירה או ארוחת ערב ולא דורש על זה תשלום.
אולי נשמע צפוף אבל הרגשנו שזה מאוד מאוזן והיה גם הרבה מקום לעצמינו ולא היה מחייב בכלל להשתתף שישיבות שלהם.
למי שבעניין עלי הולך לשחק כדורסל כמעט כל ערב ושמח שמצטרפים אליו אורחים.
בנוסף לכל הטוב הזה- אמא של עלי מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד קרוב להוסטל ו20 אחוזים מההכנסות שלו הולכות אליה ולפרויקט המדהים שלה- יש בבית הספר שלה הרבה ילדים יתומים או נטושים והיא מייצרת להם בית וקהילה- כשאנחנו היינו שם ההוסטל חגג לאחת הילדות משהו שמזכיר בת מצווה וכל יושבי ההוסטל באו לשמח.
אפשרי לגמרי ורצוי להתנדב אצלה היא תמיד שמחה לעזרה. אנחנו לא התנדבנו כי לא הינו שם מספיק זמן.
עלי מנהל גם סוכנות קטנה לספארי (יש לו רכב) וגם בקשר עם כמה מדריכי קלימנגרו ויכול לארגן גם את זה.
בקיצור מקום שכולו טוב לב- עלי והחברים שלו באמת מנסים לייצר אווירה של משפחה וזה מקסים.
מחיר - 20 דולר לחדר פרטי עם מקלחת ושירותים, כולל סוג של ארוחת בוקר - עלי שם כל בוקר לחם, ירקות וביצים במטבח לשימוש כולם בבוקר.
עלי- +255710893989
המקום מופיע באיר בי אן בי ובגוגל אבל אפשר פשוט לשלוח לעלי ווטסאפ.

קלימנגרו

בפרק הזה נכתוב בעיקר כמה מסקנות שיש לנו מהטרק- את הפרטים על כל יום והמסלולים אפשר למצוא בקלות באינטרנט ואצל כל חברה הם מסבירים מעולה.
באיזו מוכנות אנחנו הגענו לטרק:
1. מעולם לא טיילנו בגבהים- ככה שהרבה מההחלטות לנו נבעו מפחד לקבל מחלת גבהים.
2. הגענו אחרי רצף של כמה טרקים של טיפוסי פסגות של עד 3000, את כולם טיפסנו עם ציוד על הגב וללא פורטרים- ככה שהרגשנו בכושר טוב
3. אנחנו קמצנים ורצינו את הכי זול שאפשר
4. בגלל השילוב של סעיף 2 ושל 3 רצינו לטפס את ההר בלי פורטרים עד כמה שאפשר.

# בחירת מסלול:
יש כמה וכמה מסלולים- כולם יפים ומיוחדים ולכולם יש כל מיני יתרונות וחסרונות- מאוד תלוי בכם וביכולת שלכם.
המסלול שבחרנו הוא 'למושו' כיוון שלעומת 'מאצ'מה' שאותו הרוב מטפסים הבנו שלמושו פחות עמוס וארוך ביום ולכן יותר נוח להסתגלות.
חשוב לציין שאחרי יומים המסלולים מתחברים ואז אין שום הבדל.
---- מסכנות מבחירת המסלול:
1. כמעט ואין הבדל בין למושו למאצ'מה.
ההבדל בעומס רלוונטי רק ליומים הראשונים וגם אז לא תמיד יש הבדל- כשאנחנו פגשנו את המסלול של מאצ'מה ראינו שיש להם את אותה כמות אנשים...
2. הבדלי כמות הימים- זו עבודה בעיניים... מציגים את למושו כמסלול של בין 8 ל7 ימים ונותנים לבחור ואת מאצמה מציגים כמסלול של 6 ימים. ההבדל בימים קשור לדילוג על ימים.
הימים הם קצרים ולכן אפשרי/מפתה/ מומלץ לחבר שני ימי טיול וכך לקצר את הטרק.
החיבור המשמעותי הוא של היום לפני הפסגה שהוא כ4 קילומטרים, זה חלק במסלול שמשותף לשני המסלולים כך שאין הבדל.
במסלול של מאצמה מציגים את היום הזה ואת קודמו כיום אחד ובלמושו מציגים כיומיים נפרדים וממליצים לא לחבר. אבל לפעמים קורה שבדרך המדריכים פתאום מציעים לכם לעשות מאמץ ולהגיע לחניון כי זה רק שעתיים הליכה- כך שמי שמטייל את למושו ב7 ימים יכול למצוא את עצמו עושה אותו ב6.
3. אנחנו התעקשנו לא לדלג על היום הקצר כי היה לנו חשוב לנוח כמו שצריך לפני הפסגה (וגם בגלל שלא מקבלים חזרה את הכסף). ואנחנו מאוד שמחים על ההחלטה- נחנו כמו שצריך וזה היה חשוב.

# בחירת חברה ומדריכים
1. חשוב לפגוש את המדריך! לרוב כשמדברים עם החברות מדברים עם הבעלים שמצמיד לכם איזה מדריך- לנו היה חשוב לפגוש את המדריך עצמו ולראות שיש דינמיקה טובה ושאנחנו רואים לו בעינים שהוא אדם טוב. בנוסף הרבה פעמים מבצעים כל מיני שינויים בצוות בלי לומר- ואם אתם בקשר ישיר עם המדריך הוא בטוח ישאר קבוע וכניראה ישאיר אותכם בעיניינים.
2. אמנם אנחנו בשאיפה להיות כמה שיותר זולים אבל חשוב מאוד מאוד לוודא שזה לא בא על חשבון משכורת או תנאים של הצוות! תעשו את החשבון לפני של כמה אמור לעלות הכל בלי המשכורות (תשלום לשמורה, נסיעות וכו) וכך תקבלו סכום שתדעו שממנו זה לא אמור לרדת או להיות קרוב.
3. יש עמותה שעושה את זה בשבילכם. אנחנו לא הכרנו אותה אבל נחמד לדעת שיש את האופציה. העמותה מתפקדת כמו תעודת כשרות חברתית והיא בודקת את החברות על ההתחיבויות שלהן- הן מתחייבות למשכורת מסויימת לצוות, 3 ארוחות ביום,וציוד טיולים ראוי (כי מסתבר שזה לא מובן מאיליו) לחברות ההצטרפות אליה היא חינמית ונדרשת רק התחייבות לתנאים.
כמובן שלרוב בגלל התנאים הן יהיו טיפה יקרות יותר - אבל זה מחיר שצריך לשלם לנותני השירות.
שם העמותה kpap
4. אנחנו הגענו למושי ועשינו לנו יום פגישות עם כל המדריכים שדיברנו איתם לפני- וכך יכולנו בראש שקט לבחור לנו את מי שאנחנו רוצים לצאת איתו.
תיכננו לצאת תוך יומיים - וזה היה לגמרי אפשרי מבחינת כל המדריכים. לא צריך לקבוע מדריך והכל כל כך הרבה מראש- עדיף להשקיע ולבחור אחרי פגישה אישית את האדם שמתאים לכם- הם לרוב יצאו בהתרעה קצרה בלי בעיה.
5. חשוב מאוד לסגור את המדריך את הטיפים המינימלים שתתנו בסוף המסלול, יכול להגיע למצב מאוד לא נעים אם לא עושים את זה.
6. המדריכים שלנו היו מושלמים!
הם צמד חמד שמקפידים לצאת יחד להר.
המדריך הראשי היה מאליכ. בחור צעיר נמרץ ועשוי ללא חט- לא מרגיש גובה,קור ומשקל. על ההר כבר 6 שנים- התחיל בתור פורטר ובשלוש שנים האחרונות מדריך.
העוזר מדריך (שהיה מדריך לכל עיניין) היה ג'ון, ידוע יותר בתור טיצ'ר (מורה) והוא אחד המדריכים הותיקים על ההר והרגשנו את זה בדרך- מכיר את כולם, וכולם אומרים לו שלום ביראת כבוד. הוא מדריך כבר 9 שנים על ההר ולפני כמה שנים לקח תחת חסותו את מאליכ שהיה פורטר צעיר ומאז הם צמד.
שניהם מתקשרים מעולה יחד ורואים שהם צוות לעיניין, חוץ מזה מכירים את ההר מעולה וגם יודעים להתאים קצב לתנאים, זרמו עם כל מיני שגעונות שהיו לנו, ונתנו לנו את כל המידע שיש והיו ממש אמינים בהכל.
בנוסף ראינו שהם ביחסים טובים וחולקים כבוד לפורטרים שזה לא מובן מאיליו.
מאליכ- +255717383698
ג'ון (טיצ'ר) - +255783225697

מי שחיבר אותנו ויצר את הצוות היה הסוכן באטון- +255764269160
*אציין שהמדריכים בדרך כלל מעדיפים שיפנו ישירות אליהם. וזה יוצא לרוב יותר זול.

#עצות לשינוי המסלול הסטנדרטי:
היה לנו מזל ולפני הקלימנגרו פגשנו באגם נטרון תרמילאי ותיק שנתן לנו כמה טיפים מעולים ושחשוב לנו לחלוק אותו. אם אכן תרצו לעשות שינויים כדאי לדבר עם המדריכים עליהם במשרד לפני שיוצאים אחרת הם כנראה יסרבו.
1. במסלולים למושו ומצאמה יש חלק ביום השלישי שבו מטפסים לנקודה שנקראת lava tower בגובה 4600 מ לצורך התאקלמות, אוכלים ארוחת צהריים ויורדים חזרה לגובה 4000 מ. הרוב המוחלט של החברות מציעות ארוחת צהריים חמה אשר בשבילה כל הפורטרים צריכים לטפס למעלה, להקים מחנה זמני ולחכות בחוץ בקור עד שמסיימים להכין לכם את האוכל ואתם תסיימו לאכול , ולאחר מכן לרדת חזרה להמשך המסלול - לא סיטואציה נעימה גם למטיילים. במקום זה אפשר לבקש לקחת ארוחת צהריים ארוזה בקופסה -לטפס, לאכול ולהמשיך במסלול. כך על הצוות יוכל ללכת בדרך הקלה יותר שמסביב בלי לעלות לגובה ולהקים את המחנה ללינה מוקדם וכולם יהיו יותר מרוצים.
2. שעת העלייה לפסגה, רוב מוחלט של המטיילים מתחילים את הטיפוס לפסגה בשעה 23:00 עד 1:00 בלילה של יום הטיפוס, הטיפוס הוא קשה ולוקח הרבה זמן והמטרה ביציאה המוקדמת היא להגיע לפסגה לראות את הזריחה. אנחנו חושבים שהסיבה שהטיפוס הוא כלכך קשה היא שעושים אותו כמעט בלי שינה לפני כן ובקור מקפיא של הלילה בגבהים האלה, אנחנו הקשבנו בעצת חברינו ויצאנו לטיפוס בשעה 3:30 בבוקר, עדיין היה מאוד קר אבל מהר מאוד עלתה השמש, הייתה לנו שנת לילה מלאה וטובה כך שהיינו עם אנרגיות לטיפוס ובנוסף ראינו אחלה של זריחה מחצי הדרך. אולי היתרון המשמעותי ביותר הוא שכשהגענו לפסגה היינו כמעט לבד - כל המטפסים האחרים כבר ירדו חזרה למחנה.
3. הסעיף הכי חשוב בסיפור דרך הזה! Ash pit, הרבה אנשים מטפסים על הקלימנגרו בלי לדעת שבמרחק שעה הליכה מהפסגה מסתתר לוע ההר געש של הקלימנגרו, חברות לא יציעו לכן ללכת לשם בעצמן וצריך להתעקש(אגב יבקשו שתוסיפו על כך תשלום למדריכים, אנחנו הסכמנו אבל בדיעבד ממש אין צורך זה סך הכל עיקוף של שעתיים). אפשר לסגור עם המדריכים שאם תגיעו לפסגה ותרגישו טוב מבחינת הגבהים תלכו לראות את הash pit, יורדים מהפסגה כ100 מ לעמק, עוברים בסמוך לקרחון שזאת חוויה מגניבה ומטפסים על גבעה בצד השני עליה של כ100 מ, כשמגיעים למעלה מתגלה הלוע הענק וזאת חוויה מדהימה.
חשוב מאוד! משמעות ההליכה שם זה 3 שעות שהייה בגובה של מעל 5800 מ ללא ארוחת בוקר טובה ואחרי שקמתם מוקדם- לא לזלזל אם אתם לא מרגישים מאה אחוז טוב ובטוחים! אנחנו הרגשנו חלשים כבר לקראת הסוף והמדריך שלנו התחיל גם סימנים של מחלת גבהים- לא לזלזל בזה ולא להיות גיבורים!

טיפים

• המחייה בטנזניה זולה מאוד- אם מקפידים לישון ולאכול במקומות של המקומיים ולסוע בתחבץ
• כל פיסת טבע ואדמה עולה כסף למדינה ולמדריך-והרבה מאוד כסף. מאוד מתסכל. תנסו לברר כמה שיותר כמה האטרקציה אמורה לעלות ותכינו את עצמכם להפתעות.
• תלמדו טיפה סווהילית! היא שפה קלה שדומה לערבית אז לנו זה בכלל קל- מחוץ לעיר והשווקים יתייחסו אליכם אחרת אם תדברו בסווהילית- מאוד מרגש אותם והם תמיד אבל תמיד ישמחו ללמד אותכם מילים חדשות.