טיפוס לפסגתו של הר מרו (Meru) בטנזניה

הכנות לטרק - העיר ארושה

עיר התיירות ארושה (Arusha) חוסה בצילו של הר מרו מדרום, ותשמש בסיס היציאה שלכם לטרק. כאן תשכרו מחברת ספארי מקומית טרק "הכל כלול" - מדריך, רכב, לינה ואוכל לשלושת הימים הקרובים (ביטוח, טיפים - כמובן שעליכם!)
בארושה תוכלו גם למצוא לודג' סביר לישון בו ולקנות מים מינרליים ספייר מעבר להקצבה של החברה.
מחיר סביר לאדם לטרק יהיה בין 600 ל-800 דולר, ולילה בלודג' - 30$ לאדם.
טיפ זהב - לאחר שבחרתם חברת ספארי מתאימה מומלץ לבדוק באינטרנט ובמשרד התיירות המקומי אם היא חברה לגיטימית ומוכרת. מחיר זול במיוחד הוא גם סימן אזהרה.

אם כבר נגענו בנושא - רשימת ציוד נדרש:
- נעלי הליכה טובות
- ביגוד חם
- פנס ראש
- ציוד עזרה ראשונה
- אוהל
- מים מינרליים - מקבלים מהחברה הקצבה, מומלץ לקחת יותר
- מצלמה כמובן
- מקלות הליכה (ניתן גם להשכיר מהחברה)
- חבל טיפוס חזק וארוך - לכל צרה שלא תבוא
- טלפון סלולרי ומטען (יש קליטה על ההר, ושקעים בבקתות בתחנות הביניים)
- משקפי שמש - משמעותי בעיקר בטיפוס לפסגה
- כדורים נגד מחלת גבהים (מי שרוצה וצריך)
- כסף - 70-30 דולר לטיפים לאנשי הצוות שיצטרפו - סבלים, טבח, מדריך ופקח.

נחזור לארושה. להגדרה "עיר תיירות" באפריקה יש משמעויות בעייתיות - לא מומלץ להסתובב בעיר לבד, ובלילה יש להישאר בלודג'. את הסידורים והקניות בצעו רק ברחובות הראשיים, והזהרו מ"ציידי תיירים" שיציעו לכם ספארי במחירים מפתים או יחליטו להתיידד אתכם כדי לשמוע עוד על ישראל - כמות הבטלנים הללו עצומה והחיוך עלול להפוך מהר מאוד לאיומים במדינה שהיא מהעניות בעולם.

יום ראשון בטרק

בבוקר הטיול יבוא לאסוף אתכם נהג החברה מהלודג'. ניתן לחלק את כל הציוד שלכם לשני תיקים - אחד קטן שיהיה עליכם והשני גדול שסבל סוחב עבורכם (על הראש אגב).
לאחר נסיעה של חצי שעה אל מחוץ לעיר נכנסים לפארק הלאומי ארושה. בשער מומלץ לקנות מפה (10$) שמסבירה על המסלול ועל חיות הבר שבפארק.

הטרק מתחיל בתחנת הבסיס. אם אתם פחות מארבעה בד"כ יאחדו אתכם עם מטיילים נוספים מאחר ואין הרבה פקחים, ונוכחות של פקח חמוש בקרבין ישן היא חובה בגלל האפשרות שתאו במשקל 450 ק"ג יתעצבן עליכם.
ההליכה מתחילה בנוף פתוח של סוואנה אפריקאית - תוכלו לראות חיות בר מגניבות - קופים, תאואים, חזירי יבלות וג'ירפות (מי שלא רואה - אל דאגה, בדרך חזור רואים יותר). ככל שעובר הזמן הנוף הולך ונעשה מיוער יותר, ובסופו של דבר אור השמש כמעט שנבלע לחלוטין ע"י הצמרות והולכים בצל קריר וטחוב במקצת.

כשהולכים ביער האפריקאי מבינים שכנראה בקק"ל חשבו שזה יהיה ממש מצחיק לקרוא לחורשת אורנים קטנה "יער". בטבע המשווני אור השמש הוא המשאב היקר ביותר לכל הצמחים. במסגרת המלחמה האבולוציונית הזו העצים יורים את עצמם למעלה, כשמי שנשאר נמוך - מת. עץ ביער האפריקאי יכול להגיע לגובה של עשרות מטרים, ונוצר רצף צמרות שמהווה את הרצפה האמיתית מבחינתם של קופים, סנאים ויצורים נוספים.

מאחר ומדובר בהר, בלתי נמנע שבסוף מגיעים לעלייה - השביל הופך לטור ארוך ומתפתל של מדרגות בטון ואח"כ עץ שלא נגמר עד לשקיעה - אני נשברתי בספירת המדרגות אחרי שעתיים. נקודת האור בכל הטיפוס הזה היא שהחל מגובה 2,000 מטר אין יותר יתושים!
לקראת סוף היום ועם שרירים דואבים מגיעים לבקתה הראשונה - טור ארוך של חדרי עץ עם מיטות קומותיים נוחות. בנוסף יש שם מים, חשמל סולרי, מקלחות ושירותי בול קליעה. חשוב לנסות ולהגיע מוקדם מאחר והבקתות הן על בסיס מקום פנוי ומי שנשאר אחרון ישן באוהל.
בערב מבשל הטבח ארוחה לא רעה בכלל, ואת ההווי מספק המדריך, או יותר נכון האנגלית המצחיקה שלו.

יום נוסף ולילה נוסף

לאחר השכמה מוקדמת וארוחת בוקר קלילה, מתחילים שוב בטיפוס.

לא כתבתי זאת קודם, אבל הסיבה בגללה ממתינים לילה לפני המשך הטיפוס היא בעיקר בגלל החמצן שבאוויר, ההולך ונעשה דליל עם העלייה בגובה.
שנת לילה טובה והמתנה בגובה החדש מאפשרים לגוף להתרגל לשינוי ולהגדיל את כמות כדוריות הדם האדומות. אי-המתנה בגובה תוכל לגרום לכם למחלת גבהים שמתחילה בבחילות וכאבי ראש ועלולה להגמר במוות. לכן חשובים שני דברים :
1. לא לנסות לחסוך יום בטיפוס ע"י האצה במדריך - הוא עדיין יקבל שכר, אבל אתם תסכנו את בריאותכם ואת המשך הטרק בכלל.
2. להיות מודעים לסכנה - אפשר גם לקחת כדורים למניעה, אבל יותר חשוב לעצור כשמרגישים רע. רק אתם תוכלו לדעת אם מדובר בעייפות רגילה או שמתחתם יותר מדי את הגבול בשביל הגוף שלכם.

הנוף יפהפה והטיפוס ממשיך, כשבבקתה האחרונה מחכה לנו הפתעה - פסגת "מרו הקטן" ("Little Meru").
מדובר בחלק משני של הלוע, שבטיפוס פשוט מהבקתה האחרונה (45 דקות), תוכלו לקבל ממנו טעימה לנוף שמחכה לכם למחרת. לעייפים תמיד שמורה האופציה להישאר לנמנם בבקתה, מה גם שמרו הגדול הרבה יותר שווה.
בליל הטיפוס אוכלים ארוחת ערב טובה ומכוונים שעונים לחצות - אז נתחיל בלג האחרון אל הפסגה.

טיפוס לפסגה והירידה מההר

מתאספים מחוץ לבקתה ומתחילים בטיפוס נרגש ומתוח אל החושך.
הנוף התחלף זה מכבר בשיחים נמוכים שנאחזים בעיקשות באפר הוולקני, מה שמאפשר לרוח להעצים את הקור שמרגישים. בהמשך גם השיחים האלו מוותרים והמראה מעורר יראה.

המסלול עובר על שפת הלוע של ההר ומקיף אותו עד לנק' הגבוהה ביותר, המכונה "פסגת הסוציאליסט", על שם הדוד-בן-גוריון-הטנזני, ג'וליוס ניירה.
(אגב, הוא הנהיג "דמוקרטיה של מפלגה אחת" והוביל את טנזניה לעוני בלתי נתפס, מה שלא מפריע לטנזנים לתלות תמונה שלו בכל בית).

בחלקו האחרון של הטיפוס יש כמה מקומות בהם השביל עובר על לוחות סלע תלולים וחלקים. ישנם עיגונים לחבל אבטחה בנקודות הללו, וחשוב לוודא שנכנסים אליהם בריכוז מלא. בגלל הקושי לאמוד מרחק בחושך הפסגה נראית תמיד במרחק נגיעה, אבל לוקח לילה שלם להגיע אליה.
כשמגיעים - הרוח והקור צורבים, אבל המראה בלתי נשכח. הדבר היחידי שיותר גבוה בסביבה הוא כמובן פסגת הקילימנג'רו, מה שלא מוריד בכלום מתחושת ההישג ומההרגשה של "גג העולם". רצוי גם לחתום בספר המעפילים (לא הישראלים הראשונים, אבל בכל זאת..), ומכאן מתחילים בירידה ארוכה ארוכה..

בסיום הטרק - נפרדים מהסבלים, המדריך והפקח וחוזרים לציוויליזציה.
שיהיה לכם טיול מוצלח ומהנה!

טיפים

• מדריך "לונלי פלנט" עדכני - חובה באפריקה. לא לצאת בלעדיו.
• מחירי הטיפים נמצאים בעליה מתמדת - להשתדל לסגור מראש את גודל הטיפ עם המדריך
• מזכיר שארושה עיר מאוד בעייתית - בשום אופן לא לזלזל באזהרות!