חוצה רכס אלאדלר (ALADAGLAR)

רקע - פארק לאומי Aladaglar

הפארק הלאומי (Aladağlar) ממוקם במרכז טורקיה בתוך גבולות Niğde, דרומית למחוזות קייסרי ואדנה באזור הים התיכון של טורקיה.

השם "Ala-Daglar" הרי הארגמן מגיע מהצבע החלוד של הגבעות שלה בשקיעה. הפארק הלאומי Aladaglar מארח את ההרים הגבוהים ביותר של הרי הטאורוס המרכזי של טורקיה. ידוע גם כאלפים של טורקיה, אזור הר Aladaglar הוא אחד המקומות הפופולריים ביותר עבור העפלה, טיולים וטרקים בטורקיה.

הגעה והצטיידות

סיפור הדרך מתאר טרק של חמישה ימים מתוך טיול של חודש וחצי בטורקיה. ניצן ואני יצאנו לטרק אחרי חמישה ימים באזור קפדוקיה (מומלץ מאוד) הנמצאים לא רחוק מאלאדלר, אבל לא צריכה להיות בעיה להגיע ישירות מאיסטנבול. אנחנו הגענו לתחנה מרכזית (otogar) בנידה (Nigde), אוטובוס למרכז העיר ומשם לקחנו דולמוש (מונית שירות) אחרון בסביבות 16:30 לדמרקיז (Demirkazık). בכפר אחד צפונית לדמרקיז שם קנינו במכולת היחידה בכפר את כל האוכל הממתקים לטיול. המכולת לא מאוד יקרה, אבל כנראה שבנידה זול יותר, הבעלים היה מאוד נחמד והביא לנו את כל מה שביקשנו ונתן לנו להקים את האוהל שלנו בחצר שלו. הבעיה היחידה שיכולה להיגרם מקנייה בסופר קטן היא כמות הלחמים שיש במכולת, אנחנו היינו צריכים לחכות שיגיעו לחמים חדשים למחרת בבוקר.
אפשר גם להקים אוהל במגרש כדורגל במעלה הכפר או לישון באכסניית סקי שממוקמת מעל הכפר (שיצאנו לטרק היא הייתה בשיפוצים).

יום 1 - מקפובשי לקגל יאילה

אחרי שהגיעו הלחמים יצאנו לדרכינו. התחלנו בעלייה בערוץ קימבר (cimbar vally), עלייה בין בולדרים בתוך קניון צר וגבוהה. העליה בערוץ דורשת טיפוס לקטעים קצרים ובמפל אחד נדרשנו להעלות את התיקים בנפרד בעזרת חבל. אחרי כמה שעות הערוץ נפתח ומתחילה עליה תלולה על דרדרת חצץ ובמקביל מתחילה לצוץ זרימה בנחל.
אחרי כארבעה קילומטרים התחברנו למסלול ברור ומסודר שעולה לכיוון אגם קגל. אנחנו עצרנו חצי שעה לפני האגם להנות מהשקיעה על ההרים וכבר היינו עייפים אז החלטנו להקים את האוהל בשטח המשמש את הרואים ללינה בקיץ (yayla). שהגענו המקום היה נטוש אך סביר שהוא מאויש ביולי אוגוסט.

יום 2 - ירידה חזרה לסאקולו פינאר

את היום השני התחלנו מוקדם. לאגם הגענו תוך חצי שעה הליכה ולאחר הפסקה קצרה התחלנו בעלייה למעבר באוכף הצפוני שמעל האגם. העלייה הייתה בדרדרת תלולה ואפילו קצת מפחידה. לאחר שהגענו לאוכף ראינו שהירידה מהצד השני מכוסה שלג וקרח ולא ניתן לרדת בה. החלתנו לחזור בדרך בה הגענו רק שהפעם ירדנו לכיוון סאקולו פינאר בשביל מסודר ונוח להליכה. לסאקולו פינאר הגענו בסביבות 17:00 ככה שהיה לנו מספיק זמן לנוח ולבהות בהרים. סאקולו פינאר (Sakulu pinar yayla) הינה הנקודה בה מתארגנים רוב המטפסים התורכים (ניתן להגיע ברכב) והקבוצות המאורגנות לטיפוס לפסגות הרכס או סתם לטיול בהרים. המטפסים שהתלהבו שכך שאנחנו תיירים כיבדו אותנו בשוקולד, פרות, קפה וסיפורים על העפלות לפסגות טורקיה.

יום 3 - פסגת אמבלר ועמק 7 האגמים

קמנו בשבע ויצאנו במטרה לעלות לפסגת אמבלר (3,723 מ'). כל המטפסים הטורקים כבר יצאו מזמן ורק אוהלים רקים נשארו בחניון. אנחנו החלטנו לקחת את הזמן בעלייה (יותר מ-1500 מ'). העלייה מסודרת ויחסית ונוחה להליכה מעוד ארוכה ב סביבות 12:30 הגענו לחלק האחרון של העלייה כאשר עמק שבעת האגמים נפתח ממזרח. עצרנו לארוחת צהריים כאשר המזג אויר בהיר וחמים. בסוף הארוחה כבר היינו בתוך ענן כבד ורוחות חזקות. מצאנו מחסה והחלטנו לחכות שהעננים יחלפו מעלינו כדי לעלות שנוכל לעלות לפסגה. אחרי שעתיים התייאשנו וירדנו לעמק כדי למצוא להתמקם ללילה ולנסות לעלות לפסגה למחרת. איך שמצאנו מקום מוגן יחסית מהרוח כחצי שעה הליכה ממקום ארוחת הצהריים, התחילה סופת ברד שרק הלכה והתחזקה כל הלילה.

יום 4 - כיבוש הפסגה וחציית הרכס

לאור מזג האוויר הקשה שחווינו בלילה קמנו בעצלתיים, על האוהל הצטברו ערימות וברד ולצערינו הפסגה עדיין הייתה מכוסה עננים. לא ויתרנו והפעם המזל שיחק לטובתינו ואחרי שעה הפסגה התבהרה ואנחנו מטפסים בדרך אליה. אחרי שעה של התמודדות עם האויר הדליל הגענו לפסגת אמבלר שלא אכזבה. נוף עוצר נשימה על הרכס העמקים המקיפים אותו.
מכאן מתחילה אחת הירידות הארוכות שהלכתי אי פעם. אספנו את התיקים שהשארנו מנקודת לינה וחצינו את עמק שבעת האגמים (אנחנו לא מצאנו את כל השבעה). בקצה העמק מתפתלת הירידה אל נחל רחב (Hacer valley). אחרי בשעה של הליכה בערוץ השביל נכנס ליער והופך לדרך עפר 4X4 הדרך יורדת עוד כ 10 ק"מ בתוך היער, כל כמה ק"מ חלפנו על פני משפחת רועים שעלתה להרים בקיץ. הדרך ארוכה ומרגישה כאילו היא לא תגמר לעולם. חשוב מאוד! מהאגם האחרון ועד אולופינר אין מים! אנחנו לא היינו מוכנים וביקשנו מים מהרועים. אני ממליץ להגיע עם כמה כלים ריקים ולעזוב את עמק שבעת האגמים עם יותר משלושה ליטרים לאדם.
את היום סיימנו את היום במטעים של אולופינר (Ulupinar). זה יום ארוך מאוד, יותר מ-25 ק"מ.

יום 5 - מפלי קפובשי

את היום החמישי פתחנו בשתיית תה ברחבת המסגד באולופינר. הצטיידנו בפרות וירקות מהירקן שבדיוק הגיע והמשכנו לכיוון קפובשי (Kapuzbaşı). הדרך למפלי קפובשי היא על דרך עפר רחבה לאורך נהר זורם. אחרי שש שעות של הליכה, מקלחת מרעננת ואכילת תותי עץ הגענו לקפובשי. בקפובשי חגגנו את יום הולדתי בארוחה כפרית באחת ממסעדות הכפר (עוף או דג) שתיית תה עם רחת לוקום. במרחק הליכה של עשרים דקות מהכפר נמצאים מפלי (Şelale) קפובשי. מפלים מרהיבים הפורצים ישר מההר ומזרימים כמויות אדירות של מים. אנחנו ישנו בלילה באחת המסעדות בחלק התיירותי של הכפר על גשר מעל אחד הערוצים תמורת תשלום צנוע (5 לירות).
את רוב היום למחרת העברנו בניסיון לתפוס טרמפ' לאחת העיירות הקרובות ואחר הצהריים הגענו ליאיאלי (Yahyalı) ומשם המשכנו בתחבורה ציבורית למזרח תורכיה הכורדית, אבל זה כבר סיפור אחר.

טיפים

• מפות - אנחנו טיילנו עם מפה סכמטית (מצורפת) ומפות טופוגרפיות סובייטיות באפליקציה בפלאפון כרצינו לוודא שאנחנו מתקדמים לכיוון הנכון. לא מצאנו מפות טובות יותר אבל ראינו שלמטיילים התורכים יש מפה סכמטית מפורטת יותר שאפשר לקנות ביחד עם ספר טרקים תורכי. אולי אפשר למצוא מפות באכסניית סקי בדמרקיז כשהיא פעילה.
• אוכל - לחם תורכי נשמר היטב אל תפחדו לקנות לשישה ימים או יותר.
• ציוד- אוהל 3 עונות לפחות ושק שינה חם. גם בקיץ יתכנו סופות! ביוני היה מעט שלג על השבילים אך סביר להניח שטיול במאי ידרוש הליכה בשלג וקרח, וכמובן להצטיד בהתאם.
• תכנון הליכה - ניצן ואני גילינו שאנחנו הולכים יחסית הרבה. ניתן לפצל את המסלול ליותר ימים הבעיה היחידה היא כמות האוכל שצריך לקחת איתכם

קבצים מצורפים

• תיאור עליה לפסגת אמבלר
• תיאור עליה לפסגת אמבלר
• קטע מספר טרקים בתורכיה על רכס האלאדלר

קישורים חיצוניים

• אפליקצית מפות סובייטיות