חודש בטורקיה הפחות מוכרת

תיאור כללי של המסלול

נחתנו באנטליה וטסנו חזרה מאיסטנבול.
המסלול שלנו בקיצור:
אנטליה --> טרבזון --> טרק בהרי הקצ'קר --> ארזורום --> שנליאורפה --> Harran --> הר נמרוט --> גזיינטפ --> קפדוקיה --> קוניה --> אנטליה --> הדרך הליקית --> אנטליה --> איסטנבול

באופן כללי טורקיה מהממת והפתיעה אותנו ממש לטובה. האנשים מקסימים ולא הרגשנו עויינות או חוסר ביטחון. גם במקומות בהם אמרו משהו על ישראל זה לא נאמר בצורה שגרמה לנו לתחושת אי נוחות. יש המון מה לראות ומה לעשות בטורקיה והיא זולה וכמובן קרובה כך שמומלץ בחום לאוהבי ההרתפקאות :)

*יש לציין שטיילנו באזורים הכורדים (החלק במסלול מארזורום ועד גזיינטפ) לפני רעידת האדמה הגדולה של 2023 והם אלו שניזוקו במיוחד, כך שקחו זאת בחשבון כשאתם קוראים את הסיפור.
* שער ההמרה בזמן שטיילנו היה 5 לירות=שקל

נחיתה באנטליה

לקחנו airbnb במרכז העיר. מהשדה יש רכבת קלה סופר נוחה למרכז העיר. צריך לקנות את הכרטיס (כמו רב קו) ולהטעין בכסף. הכרטיס עלה 15 לירה ונסיעה לאדם 8 לירות. הסתובבנו קצת בעיר, החלפנו כסף ועשינו סים. הסים די יקר-בערך 100 שח לסים עם 25 ג'יגה. סיפרו שזאת התכנית הזולה ביותר לתיירים (העלות הגבוה היא לקניית הסים עצמו) . עשינו בvodafone. מאוחר יותר מצאנו זולים יותר בערים אחרות. באיזור ה80 ש"ח. בערב הלכנו להופעה של זמר פופ טורקי מקומי - אחלה חוויה תרבותית.

טרבזון

לקחנו טיסה לטרבזון. לינה 80-100 שח לזוג.
סה"כ העיר עצמה עם הרבה תיירות פנים אז יש מסעדות ובתי קפה אבל אין יותר מדי מה לעשות בעיר עצמה.
יום למחרת נסענו לטיול למנזר סומלה (Sumela Monastery) -80 לירה הלוך חזור, נסיעה של כשעה וקצת לכיוון. כניסה למנזר 125 לירה לאדם. יצאנו ב11 וחזרנו באזור 17.נתנו לנו כ3 שעות להסתובב במנזר, שזה די והותר. המנזר נמצא בלב ההרים ומלא בציורי קיר ומבנים שהשתמרו. אם אתם באזור שווה ביקור :)

טרק של יומיים בהרי הקצ'קר

מטרבזון לקחנו דולמוש לpazar עולה 65 לאדם. נסיעה של כשעתיים. משם לקחנו עוד דולמוש לAyder. היה לנו קשה עד בלתי אפשרי למצוא מידע עדכני על הטרק. כל סיפורי הדרך ברשת הם מלפני 15-20 שנה והייתה לנו תקווה למצוא מידע במקום אבל זאת הייתה משימה בלתי אפשרית. לא בטרבזון ולא באיידר לא היה שום מקום שניתן לקבל בו מידע על השבילים ועל המצב בשטח וגם לא מפה עדכנית, כך שהסתמכו על מה שהצלחנו למצוא באינטרנט, בעיקר סיפור הדרך של דינה (מצורף בקישורים בסוף).
איידר היא עיירה קטנה שבחורף משמשת כעיירת סקי. יש שם די הרבה תיירים מקומיים אבל לא יותר מדי דברים לעשות, מבחינתנו היא הייתה עיירת מעבר.
משם תפסנו טרמפ ל avusor והתחלנו את הטרק. באיידר יש שפע של מלונות וגם כמה אתרי קמפינג. אנחנו ישנו באמצע הדרך לאווסור אצל משפחה שאירחה אותנו כך שאין לנו מידע לגבי מלונות באווסור, אבל מקסימום אפשר לישון באוהל אם מתקדמים קצת לכיוון ההרים. אווסור זה כפר ממש קטן עם כמה משפחות בודדות, אל תבנו עליו בהצטיידות במזון, אפילו לא לחם.
משם התחלנו את הטרק, עלינו את הפס לכיוון libler golu. העלייה קשה ולא מסומנת טוב והירידה לא מסומנת אף יותר. לנו שלג הסתיר את הגישה לשביל הירידה. לכן חובה חובה חובה להצטייד במפה עם סימוני גבהים בטלפון. הנוף מהפס יפה, אך לא בטוח ששווה את העלייה הקשה. ישנו באוהל ליד הנחל מיד אחרי שסיימנו את הירידה.
היום למחרת היה יפה במיוחד. המשכנו לBarhel או Altiparmak (2 שמות לאותו כפר) . הדרך לשם במגמת ירידה, השביל ברור וקליל ועוברים בדרך כל מיני Layla שהם בתי עץ המשמשים לרעיית צאן בקיץ. מרבצי פרחים לבנים וסגולים קשטו את צידי הדרכים, וצמחייה נפרשה כמרבדים אדומים על ההרים. כשאנחנו עשינו את הטרק לא ראינו נפש חייה, לא תיירים ולא מקומיים, עד שהגענו לכפר הסופי.
ברהל הוא כפר קטן עם כמה חנויות ובתי קפה וכמה פנסיונים עם אופציות לינה חמודות אצל מקומיים. הסתובבנו שם קצת, הלכנו לכיוון המנזר הגיאורגי-מבנה גדול ומרשים שהיה סגור אך הבנו שאפשר לבקש מפתח ולהיכנס פנימה, כיום הבפנים משמש כמסגד. לאורך הדרך היו הרבה עצי פרי, בעיקר תפוחים ורימונים והיה נחמד להסתובב. ישנו בMarsis pansion וYashar. המארח, דובר אנגלית מצויינת (וגם קצת עיברית), סיפר לנו על החיים באזור. אציין שוב, מסיפורי הדרך שקראנו שנכתבו לפני כ20 שנה, האזור שוקק מטיילים ובפרט ישראלים. כשאנחנו היינו לא היה אף תייר ואף ישראלי. שילמנו 350 לירה לאדם ללינה עם ארוחת ערב ובוקר. בלי אוכל התשלום הוא 200 לירה ללילה לאדם.

אופצייה נוספת לתכנון הטרק היא להגיע ישירות לBarhel (דרך יוסופלי) ומשם לעשות כמה טיולי יום באזור - ככה לא צריך לסחוב את הציוד על הגב ולא צריך לחצות את הפאס, שזה בתכלס החלק המלחיץ בסיפור. כמו כן, אפשר לעשות את הטרק המעגלי שמצויין בחלק מסיפורי הדרך ולעלות לקצ'קר. אנחנו חשבנו לעשות את זה אבל בסוף ויתרנו בגלל שלא הצלחנו למצוא מידע עדכני על המסלול והרגשנו שלעלות לבד לפסגה זה סיכון גבוה מדי עבורנו.

Erzurum ותחילת הדרך לכורסידטאן הטורקית

יום למחרת התחלנו את דרכנו לכיוון דרום טורקיה. בין 6-7 בבוקר יוצא דולמוש לYusufeli (תבקשו מאנשי הכפר לברר שעה מדוייקת ולהזמין לכם מקום), העלות היא 75 לירה והנסיעה אורכת כשעה. הכבישים באזור סלולים וחדשים כך שהנסיעה עוברת בנעימים. יוסופלי היא עיירה גדולה יותר עם רחוב ראשי עם כל מיני חנויות וכרובים בגודל מפלצתי! לא ראינו סיבה להישאר שם יותר מדי והמשכנו את דרכנו לErzurum. אוטובוסים יוצאים בשעה 9 ובשעה 11 והנסיעה אורכת כ3 שעות ועולה 130 לירה. לאורך הנסיעה הנוף מתחלף לחלוטין - מהרים, נחלים ועצים ירוקים למדבר צחיח.
ארזורום היא עיר גדולה. שימו לב שהתחנה המרכזית בה, כמו בהרבה ערים אחרות בטורקיה, נמצאת מחוץ לעיר במרחק של כרבע שעה נסיעה ממרכז העיר. האוטובוס עושה עצירה בתחנה המרכזית וממשיך למרכז העיר. כאן הייתה לנו התלבטות האם להמשיך בנסיעה דרומה או לשכור רכב לכמה ימים ולבקר באזור המזרחי של המדינה, כיוון שלפי המידע שהיה לנו נראה היה שקשה יותר להתנייד שם בתחבורה ציבורית-האוטובוסים בשעות לא נוחות ולא מאוד תדירים. רכב ידני עולה 550 לירה ליום ומוגבל לנסיעה של 200 ק"מ ליום, רכב אוטומט עולה כפול. אחרי התלבטות החלטנו לוותר על האזור המזרחי, בעיקר בגלל מרחקי הנסיעה הארוכים ממקום למקום וקנינו כרטיס לאוטובוס לילה ל-Şanlıurfa. הכרטיס עלה 350 לירה, הנסיעה אורכת כ10 שעות, האוטובוס יחסית נוח עם משענת שאפשר להשעין לאחור (שימו לב שלא מכרו לכם את מקומות 20-21 הנמצאים ממש לפני הדלת האחורית כי אותם אי אפשר להשעין לאחור). בינתיים טיילנו בארזורום, עיר נעימה וחביבה. יש בה רוב כורדי והאנשים חמים ונעימים, כמו ברוב טורקיה. מקומות ששווים ביקור הם המבצר, אותו אפשר להקיף אבל כשאנחנו היינו לא ניתן היה להיכנס, המדרסה מינרלט ששימשה כבית ספר ונבנתה במאה ה13, המסגד ממול ובית הקברות העתיק הצמוד. סהכ הסתובבנו כ3 שעות וזה לגמרי הספיק לנו.

Şanliurfa, Harran

לשנליאורפה, או בקיצור אורפה, הגענו אחרי נסיעת הלילה באזור 8 וחצי בבוקר. גם שם התחנה המרכזית נמצאת מחוץ לעיר וקו 61 לוקח למרכז העיר (שימו לב שאין מידע על אוטובוסים עירוניים בגוגל מפס). לקחנו גסטהאוס בעיר העתיקה, בתוך הסמטאות. רוב הגסטהאוסים שם נמצאים במבנים עתיקים הבנויים סביב חצר טורקית וזה נותן אווירה מיוחדת. שילמנו 500 לירות ללילה. גם אורפה עיר עם אנשים נעימים שניכר שלא רגילים לתיירים כמעט. הם גם שונים במראה ובתרבות מאזורים אחרים-הם שחומים ודתיים יותר והתרבות קרובה יותר לערבית (מה שלא פגע בתחושת הביטחון שלנו). היא גם ענייה יחסית ויש פה ושם ילדים שמקבצים נדבות. טיילנו בבזאר השוקק, הסתובבנו ליד המבצר המרשים ונכנסו למסגדים באזור. האטרקציות המרכזיות הן מערת אברהם ובריכת דגי הקרפיון הגדולים. לפי האגדה, נמרוד שראה עצמו כאלוהים שמע שהולך להיוולד נביא שיהרוס את מלכותו וציווה להרוג את כל הבנים הזכרים הנולדים. אימו של אברהם (אבינו) שמעה על כך והסתירה את היותה בהריון. היא ילדה את אברהם במערה והוא גדל שם עד גיל 15. כשיצא אברהם, איים נימרוד להרוג אותו, הוא אסף עצים במשך 4 שנים והבעיר מדורה גדולה לתוכה השליך את אברהם אך אלוהים הפך את האש למים ואת הגחלים לדגים וזוהי בריכת הקרפיונים הקדושים.
באורפה יש אוכל מיוחד שאין באזורים אחרים במדינה. ראשית, קפה פיסטוק המופק מפיסטוק בר (Menengiç). המשקה ממש מעדן! בנוסף יש כופתאות בשר טחון שייחודיות לאזור (אנחנו פחות התחברנו). מסעדה סופר מומלצת לארוחת בוקר היא Zahter Kahvaltı Salonu בה תקבלו שולחן עמוס בגבינות, לחם, ירקות, דבש וחביתה טעימים במיוחד ב140 לירות לזוג.
מאורפה לקחנו דולמוש מהתחנה המרכזית לHarran עיר היסטורית הנזכרת במקומות רבים בתנ"ך. הנסיעה ארכה כשעה ועלתה משהו כמו 60 לירות. כשהגענו ניגש אלינו בחור בשם איברהים והציע להיות המדריך שלנו. לאחר התלבטות קלה החלטנו לשכור את שירותיו כי הרגשנו שמסתם להסתובב במקום לא נבין הרבה. סיכמנו על מחיר נוח בהחלט של 250 לירות לשנינו לסיור של שעה, כשמנקודה לנקודה עוברים ברכב. חם מאוד בחרן כך שזה היה די נחמד להתרענן ברכב ממוזג כל כמה זמן. איברהם סיפר לנו שהוא סטודנט לארכיאולוגיה והוא חופר שם באזור, ובנוסף הוא גם יליד העיר. הסיור התחיל בשרידים של עיר עתיקה שהייתה באזור שנותרו ממנה מגדל אסטרונומי, שער וחומות מהתקופה האשורית. משם המשכנו לכיוון בתי הבוץ. מדובר בקומפלקס בתים (יש כמה וכמה כאלו ברחבי הכפר) ששימש בעבר משפחה אחת של די הרבה נפשות. כיום המקומיים כבר אינם חיים בהם והם משמשים או לצורכי תיירות או לצורכי אחסון חפצים. בחוץ אפשר לראות כל מיני כלים ובפנים ניתן לעבור בין החדרים ולהתרשם מהסחורה (שטיחים, צעיפים, בובות וכו) שהמקומיים מציעים לקנות. משם המשכנו למבצר הביזנטי בעיר, אליו לא ניתן להיכנס כי הוא נמצא בתהליך שימור. הסיור היה חביב ונתן לנו סקירה די טובה על האזור. משם המשכנו להסתובב קצת לבד. עוררנו הרבה עניין בקרב הילדים המקומיים שרצו אחרינו וביקשו לירה, אבל יותר מזה-נהנו מתשומת הלב. זה המקום העני ביותר שביקרנו בו והוא מזכיר הרבה יותר שבטים בדואים בארץ או כפרים הודיים מאשר אזורים אחרים בטורקיה, אבל הוא בהחלט היה מעניין ומיוחד. בדולמוש בדרך חזרה פגשנו נער בן 16 שסיפר לנו שהיגר עם משפחתו לחרן מסוריה. לצערנו הוא לא ידע כמעט אנגלית, ועם הערבית והטורקית השבורות שלנו לא ממש הצלחנו לתקשר כמו שהיינו רוצים, אבל ממה שכן הצלחנו לתקשר היה מעניין לשמוע על החלומות שלו ועל הגעגועים למולדת שלו שאיננה וכנראה לעולם לא תשוב.
חזרנו לאורפה ובמהלך השוטטות שלנו בעיר הזדמנו לחצר של בית, שכשעברנו לידו והצצנו פנימה הוזמנו לתה. מפה לשם בילינו שם 4 שעות והודות לאלוהי הגוגל טרנסלייט הצלחנו לנהל שיחה מעניינת על ישראל, טורקיה, דת, כלכלה ושלום. החוויה הייתה מיוחדת ונעימה וקיבלנו אירוח מכל הלב.

באורפה יש כל מיני מסעדות בהן מנגנים מוזיקה חיה מסורתית. הווליום קצת חזק מדי וקשה לפעמים לאוזניים אבל אם זה מעניין אתכם שווה לבדוק.

Nemrut Dagi - הר נמרוט

למחרת נפרדנו מאורפה והמשכנו לכיוון הר נמרוט (Nemrut Dagi). לצורך כך לקחנו דולמוש מהתחנה המרכזית לSiverek, נסיעה של כ3 שעות ומשם עוד דולמוש לכיוון Kahta וירדו בדרך בNarince. שם תיאמנו עם ההוסטל שיאספו אותנו לKaradut שהוא הכפר הקרוב ביותר להר נמרוט. את הדרך אפשר לעשות גם הפוך מכיוון Adiyaman. קרדוט (Karadut) הוא כפר קטן שבגדול מתקיים מחקלאות ומתיירות בעונה. יש שם מספר בודד של הוסטלים. אנחנו ישנו ב Karadut hostel ותיאמנו הגעה עם Bayran במס 05336164564 (הוא דובר אנגלית סבבה). המקום בסיסי והחוויה צריך להגיד לא הייתה הכי נעימה ביחס למקומות אחרים. הרגשנו שמרוב שמתוייר הם קצת איבדו מהחביבות התורכית האופיינית כ"כ, אבל סהכ היה סבבה. לינה עם א.בוקר עלו 500 לירות וא.ערב בתוספת 100 לירות לאדם. אחרי תקופה שלא ראינו תיירים בכלל פה פתאום היו די הרבה (די הרבה הכוונה 6 תיירים בבת אחת, כולל זוג ישראלים פנסיונרים). על הר נמרוט נמצאים פסלים מרשימים של המלך אנטיוכוס הראשון, אלים יוונים וחיות שבנה אנטיוכוס לעצמו כמקדש. התיירים נוהגים לעלות להר בזריחה או בשקיעה, אז הפסלים מוארים בצבע כתום (יש רחבת פסלים בצד המזרחי ובצד המערבי של ההר). בזמנים האלו מגיעים אוטובוסים עם קבוצות תיירים ודי מלא. אנחנו בחרנו לעלות בבוקר, לא בזריחה, וזכינו להיות על ההר עם עוד כמה אנשים בודדים. הפסגה נמצאת כ10 ק"מ מהכפר. ניתן ללכת את זה אבל זה כרוך בהליכה על הכביש וזה לא נראה לנו הכי נעים. אנחנו תפסנו טרמפ עם זוג הולנדים שפגשנו בהוסטל וקבענו איתם מראש. שימו לב שבשעה שאנחנו עלינו לא היו רכבים אחרים שניתן היה להגיע איתם אז על תבנו על טרמפ מזדמן, בזריחה ובשקיעה זה בטח קל יותר. כמו כן אפשר לבקש מההוסטל הקפצה בעלות של 350 לירות (לשני הכיוונים). הפסלים על ההר בהחלט מרשימים ושווים ביקור אם אתם באזור! וגם הנוף מסביב, הצופה לאגן נהר הפרת, יפה מאוד. על ההר די קר, היו רוחות חזקות, אז כדאי לקחת לבוש חם.

מהר נמרוט המשכנו בדרכנו לכיוון גזיינטפ. לשם כך תפסנו טרמפ לKahta, משם דולמוש לAdyaman ב30 לירות ומשם דולמוש לגזיינטפ (100 לירות) . הנסיעה ערכה בסהכ כ5 שעות וכיוון שהטורקים לא מאמינים במזגן באוטובוסים הייתה די מתישה.

Gaziantep

גזיינטפ נחשבת לבירת הקולינריה ובפרט הפיסטוק. יש שם כ200 קונדיטוריות של בקלאוות וקינוחי פיסטוק אחרים והאוכל נחשב טוב במיוחד. אחרי שהתמקמנו בהוסטל נחמד הממוקם בבניין עתיק בעיר העתיקה יצאנו להסתובב בעיר. גם פה יש מבצר ושוק ססגוני וכמובן המוני מסגדים. בגזיינטפ פגשנו כבר יותר תיירים ברחובות (באופן יחסי כמובן), ובהתאם היו גם הרבה יותר הטרדות והצעות לקנות דברים ולשבת במסעדות, אך בהחלט נהננו מהאווירה ומהאוכל. גולת הכותרת בביקור בעיר היא מוזיאון הפסיפס הנחשב לגדול בעולם! במוזיאון אפשר לראות עשרות פסיפסים עצומים שנמצאו בכפר לא רחוק ונעשו במאה השלישית והרביעית בתקופה היוונית. אנחנו הסתובבנו כשעתיים וחצי במוזיאון ולקחנו אוזניות עם הסברים. עלות הכניסה היא 65 לירות לאדם ואוזניות עוד 40. היינו מוקסמים ומרותקים, הפסיפסים השתמרו באיכות מצויינת וחלקם עצומים. סופר שווה ביקור לחובבי הז'אנר!

קפדוקיה

גזיינטפ הייתה היעד האחרון שלנו במחוזות כורדיסטן ומשם המשכנו לקפדוקיה. לקחנו אוטובוס לילה לNevşehir בנסיעה שארכה כ7 שעות (האוטובוס עצר גם בAvanos ובמטרה להגיע ל Göreme בשעה כה מוקדמת אולי עדיף היה לרדת שם). מנבשהיר לקחנו מונית לGöreme בנסיעה של כרבע שעה עבור 200 לירה. הגענו בזריחה, בדיוק בזמן לצפות בכדורים הפורחים שעולים לאוויר-מחזה יפיפה בו עשרות אם לא מאות כדורים פורחים עפים באוויר מעל הנופים הכה יפים של קפדוקיה.

מלבד כדורים פורחים האזור של קפדוקיה מאוד מיוחד. יש שם תצורות מיוחדות מאוד בסלעים שנוצרו ממשקעים, ובסלעים האלו יש המון מערות ששימשו למגורים (ובמקומות מסוימים משמשות גם כיום, לאחר שיפוץ החלל הפנימי כמובן). האזור סופר סופר מתוייר, יש בעיקר תיירים שמגיעים בקבוצות מאורגנות אבל לא רק, וכמעט ולא רואים אנשים מקומיים שחיים בו. באזור יש כל מיני טיולי יום שאפשר לעשות בעמקים מסביב (מפורט בסיפור דרך של דינה) או שפשוט אפשר להסתובב בשבילים מסביב לגורמה בלי מסלול מוגדר.
אנחנו טיילנו בעמק היונים עד המבצר Uchisar Castle. בדרך רואים המון מערות וכיוון שהכניסה למבצר היא בתשלום והוא לא הרגיש לנו מיוחד מספיק ויתרנו על לטפס אליו וטיילנו מסביב.
יום למחרת נסענו לDerinkuyu (אוטובוס לנבשהיר ומשם עוד אוטובוס לדרינקויו), הנסיעה ארכה כשעה ועלתה סהכ 43 לירות. דרינקויו הוא אחד המקומות בהם ניתן לראות את הערים התת קרקעיות שנבנו אי שם לפני הספירה ושימשו את הנוצרים שחיו באזור כמחסה בפני פולשים ערבים, רומאים ובהמשך מונגולים במאות ה8 עד ה13. מדובר בקומפלקס מטורף הנמצא כולו מתחת לאדמה ומגיע עד ל50 מטר מתחת לפני השטח בו ניתן לראות חללים רבים ששימשו כחדרי אוכל, כנסיה, בית ספר, אורוות ועוד. הכניסה עולה 100 לירות והזמן שלנו לקח להסתובב שם היה קצת יותר משעה. המקום מאוד מתוייר ויש פקקים שנוצרים בתעלות בפנים. אפשר להסתובב לבד אבל אם רוצים לקבל רושם עמוק יותר כדאי לקחת סיור כדי להבין טוב יותר מה רואים. אנחנו הצטרפנו לסיור של קבוצת תיירים שנרשמה לטיול יומי מאורגן בגורמה ובמהלך היום הם עוברים כל מיני תחנות ויש להם מדריך צמוד. אנחנו לא יודעים כמה זה עולה אבל אולי שווה לשקול לעשות את זה. בכל אופן הסיור היה מעניין אך מעט תמציתי מדי. בדיעבד הבאנו שהם לא באמת יודעים לספר הרבה על האזור ככה שכנראה שקיבלנו את המידע הקיים. משם נפרדנו מהקבוצה, הלכנו לאכול ארוחת צהריים נחמדה וחזרנו לגורמה באותה דרך. בדקנו איך אפשר להגיע לטייל בעמק Ihlara אבל אמרו לנו שאין תחבורה ציבורית ואפשר לעשות זאת רק עם מונית (הסיבה המרכזית בגללה היינו שוקלים לקחת את הסיור המאורגן שהזכרנו קודם, שמגיע לאזור העמק).
יום למחרת יצאנו רגלית לRose valley וRed valley.
ניתן להוריד את המסלול מהאתר המצורף בקישורים למטה.
המסלול מאוד יפה. פרט להרים הצבועים בצבעי אדום וצהוב, ניתן לראות עשרות מערות בהרים בצורת הקונוס האופיינים לאיזור וגם מספר כנסיות מרשימות. בחלקם שרדו קישוטים, כתבים ואף ציורים.

Konya

משם המשכנו לקוניה.לקחנו אוטובוס לנבשהיר, עוד אוטובוס פנימי לתחנה המרכזית (סהכ נסיעה של 40 דק בערך) ומשם אוטובוס של 3 שעות לקוניה בעלות 160 לירות.

בקוניה האטרקציה המרכזית היא צפייה בדרווישים המסתובבים. דרווישים הם אנשים השייכים לדת הסופית, זרם באסלאם אשר המרכז שלו נמצא בקוניה ודוגל בערכים של אהבה, המזכירים מאוד את הבודהיזם. הדרווישים הם מי שקיבלו על עצמם חיי סגפנות במטרה להעמיק ולקרב את עצמם לאל. טקס הדרווישים המחוללים הוא טקס דתי בו נאמרות תפילות ואז הדרווישים מתחילים בתנועה סיבובית נגד כיוון השעון שנועדה להכניס אותם לסוג של טרנס או מדיטציה המאפשרת קרבה גדולה יותר לאל. הטקס שאנו צפינו בו הוא טקס שנעשה בעיקר עבור תיירים כיום (רובם טורקים מקומיים), אך עדיין הצליח להשרות אווירה טקסית מסורתית ובעינינו מאוד מומלץ אם אתם כבר באזור. הטקס מתקיים בימי שבת, מתחיל ב19 בדיוק ונמשך כשעה. הוא מתקיים בMevlana Cultural Center ועלות הכניסה היא 50 לירות לאדם (10 ש"ח). בימי הקיץ יכול להיות שהתדירות גבוהה יותר וכן בימי הפסטיבל המציין את מות מייסד הזרם, רומי, הנערך בחודש דצמבר, ישנם טקסים תכופים יותר.
מעבר לכך בקוניה יש אינסוף מסגדים, עתיקים יותר ופחות ואת המוזליאום, המהווה גם מוזיאון, של רומי (Mevlana Museum). הכניסה חינם והאוזניות עם ההדרכה לא מומלצות כיוון שהמידע די יבש ולא מעניין. בקוניה יש אוכל מיוחד השונה מעט מהאוכל בשאר טורקיה. מסעדה מומלצת מאוד מאוד לארוחת צהריים/ערב היא Konya Mutfağı Mevlana

הדרך הליקית - Lycian Way

מקוניה המשכנו לאנטליה. לקחנו אוטובוס של 5-6 שעות מהתחנה המרכזית בעלות של 260 לירות. את הנסיעה ניצלנו כדי לתכנן את היעד הבא-טיול בדרך הליקית.

דרך הליקית היא מסלול הליכה בין אנטליה לFethiye כאשר המסלול כולו אורך כחודש. אנחנו בחרנו לבצע מקטע מהדרך ולהתחיל מCirali לכיוון מערב. עבור טרק זה יש יחסית הרבה מידע באינטרנט כי הוא יחסית מתוייר, אך עדיין לוקח די הרבה זמן לעשות בו סדר ולהבין מי נגד מי. אפשר להיעזר באפליקציות ייעודיות של הטרק וכמו כן יש קבוצות פייסבוק ייעודיות לשביל.

כדי להגיע לCirali לקחנו אוטובוס מהתחנה המרכזית באנטליה, עלות הנסיעה 60 לירות ואורך הדרך שעה וחצי. האוטובוס מוריד על הכביש הראשי משם צריך לחצות את הכביש ולקחת דולמוש לצ'יראלי עצמה. תדירות האוטובוסים והדולמוש פעם בחצי שעה בעונה (לא בטוחה מה קורה מחוץ לעונה).
צ'יראלי היא גן עדן-כפר ירוק וקטן, מלא בעצי פרי מלאים בפירות העונה, חוף מהמם, מים מושלמים והכל זול בטירוף. אווירה רגועה ונעימה שקצת מזכירה סיני. החיסרון היחיד הוא שההוסטלים לא ממש על המים אלא יש כמה דק הליכה. מצד שני המניע הוא אקולוגי-בעונה אפשר לראות בזריחה צבוני ים קטנים בוקעים והולכים למים.
במרחק של כ- 45 דק הליכה (עדיף לקחת אופניים, או שאפשר גם לארגן הסעה) יש את האתר Chivera בו ישנן מדורות טבעיות הנוצרות כתוצאה מיציאה של גז טבעי מהאדמה והמפגש שלו עם חמצן. העלייה להר עצמו לוקחת כ20 דק והיא די קלילה. מומלץ להגיע בחושך, אז המדורות מרשימות במיוחד. בגוגל כתוב שהוא נסגר ב21 אבל בפועל אנשים הגיעו גם אחרי ואף אחד לא גירש אותנו. כניסה עולה 13 לירות לאדם וממש כדאי לקפוץ לשם, זה די מרשים.

הדרך הליקית:
אחרי הרבה התלבטויות החלטנו להתחיל את הטרק מצ'ירלי. הדרך הליקית עצמה מתחילה במקום אחר, מרחק של כ5 ימי הליכה מצ'ירלי אבל לא לגמרי הצלחנו להבין את מצב הדרך שם. כמו כן, החלטנו לצאת בלי ציוד הקמפינג שלנו מכמה סיבות: 1. הלינה בבתי המקומיים לא יקרה ועשויה להיות מעניינת תרבותית. 2. אין מים לאורך הדרך ככה שלפתוח אוהל באמצע השביל זה בעייתי. 3. ימי ההליכה ארוכים וחבל להוסיף משקל מיותר של אוהל. אם כבר מגיעים לישון בכפר בגלל מגבלת המים אז כבר אין הרבה ערך לאוהל.

יום 1: Cirali-Andarsan
15 קמ, כ8 שעות הליכה באיזי
המסלול עובר בעתיקות אולימפוס. בעיקרון הכניסה היא בתשלום (90 לירות) אבל יצאנו מוקדם ועוד לא היה אף אחד בעמדת הכרטיסים כך שנכנסנו בחינם. האתר מרשים ושווה ביקור לגמרי! משם מתחיל טיפוס לעבר הר מוסא. הטיפוס לא קשה במיוחד אבל האזור די חם ולח וזה מה שמביא לקושי המרכזי. ההליכה לאורך כמעט כל היום היא ביער אורנים (גם העלייה וגם הירידה) ככה שמצד אחד מוצל ומצד שני אין ככ נוף. לפרקים היינו צריכים להזכיר לעצמנו שאנחנו לא בגליל או בהרי ירושלים.
באנדרסן יש שפע בתי הארחה ברמות שונות. המקום משמש ככפר נופש בקיץ ככה שהתשתיות קיימות. כשאנחנו הגענו (אמצע אוקטובר) היה די ריק ולא הייתה לנו שום בעיה למצוא מקום זול ללון בו.
מסעדה מומלצת -Arikanda River Garden
מסעדה המזכירה את ונציה-עיצוב מהמם: עומדת על המים עם ברווזים שטים מסביב. אוכל טעים ומחיר ממש אחלה!

יום 2: Andarsan-Karaoz
יום ארוך, 26 ק"מ, כ10 שעות הליכה.

נחשב לאחד הימים היפים יותר בטרק ולקשה מביניהם. הקושי הוא בעיקר באורך המסלול. אפשר לחלק את היום לשניים ולעשות קמפינג ליד המגדלור, שם התברר לנו שיש גם אפשרות למלא מים. האזור יפה ולכן אולי שווה את זה, אנחנו כאמור לא הבאנו אוהל.
בכל אופן זה באמת יום יפה יותר ביחס לקודמו, יש הרבה תצפיות נוף יפות על הים והאיים בו וזה מיוחד ושונה מאוד מנופי הים התיכון בארץ. עם זאת, הנופים די חד גוניים וההליכה רבה כך שזה די מתיש, בעיקר כשחם ולח. לקראת סוף היום מגיעים לחופים, שהם פנינות טבע של ממש, וזה אחלה סיום.

הסימונים של השבילים במקטעים שעשינו מצויינים ופגשנו די הרבה מטיילים על השביל מה שהפך את זה לחוויה תרבותית נחמדה.

אחרי Karaoz יש יום הליכה על דרך אספלט לFinike שמומלץ לוותר עליו ומשם 2-3 ימי הליכה שדורשים אוהל ונחשבים לקשים יחסית עד Demre (Myra). אנחנו תפסנו אוטובוס מקראוז לKumluce, נסיעה של כחצי שעה (יש דולמוש 3 פעמים ביום, ב7 וחצי, 13 ו18) ומשם אוטובוס לDemre נסיעה של כשעה-שעה וחצי (אוטובוס פעם בכשעה) . דמרה עצמה עיר די מנומנמת שהאטרקציה המרכזית בה היא האמפי תיאטרון ובקברים שנותרו מהעיר העתיקה Myra. כדי להגיע לשם לקחנו מונית מהתחנה המרכזית (ממה שהבאנו אין אוטובוס). עלות הכניסה 90 לירות והשהות לקחה לנו כשעתיים. בעינינו אתר מומלץ ומיוחד מאוד, לא ראינו בשום מקום מסכות אבן כאלו ואתרי קבורה כאלו. אם אתם באזור, שווה לקפוץ!

מדמרה אפשר ללכת ברגל לכפר הבא, Kapakli או שאפשר לקחת מונית. ממה שניסינו לברר נראה שתחבורה ציבורית אין ככ (כמובן אפשר לנסות את מזלכם בטרמפים).

על אף שהתכנון המקורי שלנו היה לצעוד עוד 3 ימים על השביל ולסיים בKas, הרגשנו שהטרק לא ככ עומד בציפיות שלנו-הנוף דומה מדי לזה של הארץ, הרבה מההליכה ביער, מזג האוויר חם והמאמץ רב בשביל נופים מונוטוניים יחסית. אחרי התלבטות החלטנו לסיים את הטרק ולתפוס אוטובוס ישירות לKas.

אחרי נסיעה של כשעה הגענו לקאש. זאת עיירה גדולה יחסית על חוף הים שבנוייה כולה על שיפועים ויש בה אווירה תיירותית וגם קצת יוונית. בקאש לקחנו קצת זמן מנוחה-בחרנו בחדר עם מרפסת לים והסתובבנו במרכז העיר המלא בחנויות בוטיק קטנות, מסעדות וברים. יש שם חיי לילה תוססים ודי נחמד להסתובב, אבל גם המחירים מעט גבוהים יותר מאלו שהתרגלנו אליהם.
באזור של קאש יש כל מיני אטרקציות תיירותיות שלא עשינו אף אחת מהן, אבל למתעניינים-ניתן לעשות צלילות ולראות עתיקות שקועות במים, ניתן לקחת שייט לאי היווני ממול, ניתן לשוט בקייקים בין עתיקות, ושווה לבדוק לגבי טיול יום ב Saklıkent Canyon שאמור להיות מרשים.
אז אחרי 2 לילות בקאש חזרנו חזרה לChirali שם השארנו את החפצים שלא לקחנו לטרק (נסיעה של כ3 שעות) ומשם המשכנו לאנטליה.

אנטליה

כיוון שהתפנה לנו זמן יכולנו לחקור את אנטליה טיפה יותר לעומק. אזור העיר העתיקה בעיר די תוסס ומאוד תיירותי. נחמד להסתובב בסמטאות ולספוג את האווירה. לגבי לינה-זה אזור שמרכז הרבה בתי מלון אבל מי שבוחר לישון שם צריך לקחת בחשבון שהאזור די רועש מחיי הלילה ולכן או שתקבלו את זה, או שתוודאו שמקום הלינה שלכם שקט או שפשוט תלונו טיפה מחוץ לעיר העתיקה.

באנטליה כמה אתרים היסטוריים וארכיאולוגים ששווים ביקור. ראשית, העיר העתיקה Perge שנמצאת בפאתי אנטליה. כדי להגיע לשם לקחנו רכבת קלה עד תחנת Akso ומשם 20 דק הליכה/מונית. מדובר בעיר רומית עתיקה שחלקים גדולים ממנה שרדו. זה אתר די גדול שלוקח כחצי יום לסקור את כולו וזה די מגניב כי לגמרי אפשר לדמיין את החיים שם לפני כאלפיים שנה! Perge הייתה מרכז פסלות ולכן נמצאו שם המון פסלי שיש כמו גם מוזאיקות. רוב הפסלים נמצאים במוזיאון אנטליה לארכיאולוגיה שהיה התחנה הבאה שלנו. לדענו מומלץ לבקר בPerge לפני הביקור במוזיאון כדי לקבל תמונה שלמה יותר של הקשר בין הפסלים למקום.

מוזיאון אנטליה דורש כ3 שעות ונמצא במרחק הליכה מהעיר העתיקה. הוא מכיל המון ממצאים ארכיאולוגים שנמצאו באזור אנטליה בתקופות שונות, כאשר גולת הכותרת היא הפסלים מPerge. מדובר במוזיאון די מרשים שמאוד נהנינו מהביקור בו והוא מומלץ מאוד לחובבי הז'אנר.

משם התחנה הבאה והאחרונה לטיול הייתה איסטנבול,אליה הגענו בטיסת פנים שעלתה 40 ש"ח יותר מאוטובוס וארכה שעה במקום 15 שעות, ככה שהבחירה הייתה ברורה.

איסטנבול

יש די הרבה מידע אז לא נרחיב. כמה טיפים:

האזורים הפופולאריים הם בצד האירופי: באזור של איה סופיה או באזור של כיכר טקסים. שימו לב, באיסטנבול מספר שדות תעופה ורובם מרוחקים מאוד ממרכז העיר (כשעתיים נסיעה). לכן, אם פחות בא לכם לשלם כ200 ש"ח למונית תקבעו טיסה בזמנים בהם יש תחבורה ציבורית. אפשרות נוספת היא לקחת מלון הקרוב יותר לשדה התעופה ולהעביר בו את הלילה אחרי/לפני טיסה. כדי לנסוע בתחבורה הציבורית בעיר צריך לרכוש את הרב קו המקומי, שעולה 50 לירות.

אנחנו בחרנו ללון באזור של איה סופיה ולקחנו מלון עם נוף לים, שזה נחמד :) לקחנו free tour באזור שהיה ספתח חביב לעיר, על אף שהטיפים התיירותיים תפסו חלק גדול מדי מההסברים ביחס למידע ההיסטורי. הסתובבנו באתרים המרכזיים באזור וסיירנו בשווקים.
ביום הבא, ביקרנו בארמון דולמאבהצ'ה שנמצא מעברה השני של קרן הזהב. כרטיס הכניסה יקר יחסית (כ60 ש"ח) אבל הביקור מעניין. משם המשכנו לכיכר טקסים וספגנו קצת את האווירה של שדרת Istiklal העמוסה בחנויות ותיירים.

טיפים

• אפליקציה לבדוק זמני אוטובוסים - biletall. לא כל האוטובוסים מופיעים שם ובכל מקרה מדובר רק באוטובוסים הגדולים, לא מוניות השירות (דולמוש).
• לגבי אוטובוסי לילה-זאת אומנם אופצייה ממש יעילה מבחינת חיסכון בזמן והשתמשנו בה מספר פעמים. עם זאת, קחו בחשבון שזה לא האוטובוסים של דרום אמריקה ושנת הלילה מוטלת בספק-הכיסאות נוטים אחורה אבל לא מספיק, יש מלאאא עצירות בערים בדרך ועוד עצירה ארוכה של חצי שעה בד"כ, האורות באוטובוסים לא תמיד מוחשכים מספיק ובכל עצירה מדליקים אותם. באופן כללי אין מטרה לאפשר לכם שנת לילה סבירה. אחרי כל נסיעת לילה שעשינו לקחנו עוד חצי יום של שינה כדי לחזור לעצמנו. זאת עדיין הייתה אופציה נוחה אבל לא לפתח ציפיות יתר.
• הטורקים לא מדברים כ"כ אנגלית, בטח לא באזורים הכפריים והמרוחקים יותר. שווה ללמוד קצת טורקית ברמה הבסיסית וכמובן להוריד גוגל טרנסלייט

קישורים חיצוניים

• סיפור הדרך של דינה
• תיאור המסלולים בקפדוקיה