תאריך הטיול | July 2019 |
---|---|
משך הטיול | 6 ימים |
עונה מומלצת | יולי-אוגוסט |
נחתתי בדושנבה, ניצלתי את היום להתארגן לקראת השבוע. ישנתי בGreen House, אחלה מקום להכיר מטיילים נוספים, רוכבי אופניים, אופנועים, חבר'ה שיוצאים לטיולי ג'יפים
ועוד ועוד.
את הקניות עשיתי בMoll, קניון שבמרכזו חנות ענקית עם כל מה שאולי אי פעם תצטרכו, אם אתם בררנים באוכל ומצרכים ממליץ להתארגן שם, תמצאו שם הכל.
בערב ישבתי בהוסטל והכרתי זוג גרמנים שהזמינו מונית מההוסטל ל"שבעת האגמים", נחל במערב רכס הרי הפאן שיש בו שבעה אגמים, מקום מתויר יחסית, חשבתי שזו נקודה טובה להתחיל אז הצטרפתי.
טרם ביקרתי באתרים בעיר, ככלל לא נראה שיש פה יותר מדי מה לעשות בעיר, שתי השדרות המרכזיות מאוד יפות ומושקעות והשאר די מיושן ואולי קצת מוזנח.
הגרמנים ליוו אותי להליכה קצרצרה של כ5 ק"מ בעלייה יחסית מתונה בדרך ג'יפים מהאגם הרביעי לאגם השישי. במהלך הכנת קפה הצינור של הגזייה נשרף לי כך שהוא הושבת לשאר הטרק (נקודת שחשוב לציין כי בכל זאת הסתדרתי לאורך חמשת הימים הבאים, למי שחושש להיתקע). בדרום האגם יש אתר שצריך לשלם 5$ להקים אוהל (!) לכן המשכתי ללכת על שפת האגם עוד כשני ק"מ עד שמצאתי צומת דרכים שלידה מקום נחמד להקמת האוהל. לאחר כשעתיים הגיע מטיילת פולנייה שגם טיילה לבד ואיחדנו כוחות לקראת היום הבא.
לקח חשוב, השביל לפאס עובר ביישוב עצמו (Tiogli) אנחנו קצת חצינו את הנחל הלוך ושוב בניסיון למצוא שביל נורמלי ללכת במעלה הנחל. אחרי היישוב במעלה הואדי השביל נהיה יותר ברור. לקח נוסף: בצעד יהיר חשבתי שמחלת גבהים זה לא משהו שיתקוף אותי בגובה 3000, הגובה שבו ישנו היה בערך 2100 והפאס בגובה 3300. ב3100 כבר כאב לי הראש והתקשיתי ללכת בקצב סדיר, נוסף על כך החל לרדת גשם די חזק, מצאנו מסתור באהול של כמה טג'יקים מתחת לפאס. בנקודה זו חשוב לציין שני דברים, הראשון, מזג האוויר הוא הפכפך, גם אם נדמה לכם שממש חם ואין שום סיכוי שזה ישתנה, אין לדעת ויש להיערך לכך. השני, הטג'יקים הם האנשים הנחמדים והחמים שפגשתי, קיבלתי אין ספור הצעות תה/לחם/ארוחת צהריים, גם בלי לדעת יותר מ5 מילים ברוסית/טג'יקית.
לאחר תנומה של שעה באוהל הטג'יקי הגשם מעט נחלש והמשכנו לפאס, חצינו אותו והתחלנו לרדת לנחל סארימאט. חשוב להיות ערני לשביל בקטע הזה, להיצמד לחלק הצפוני בואדי והשביל יוביל אתכם לשביל נוח בגדה המערבית של נחל סארימאט. מצאנו מקום עם מעין כר דשא להקים את האוהל ושם ישנו.
יום שכולו בירידה, אין יותר מדי לפרט מלבד שהנחל הזה הוא אזור פחות מתויר בהרי הפאן, אין בו אגמים מטורפים והנחל עצמו די מלוכלך בבוץ, מה שניתן להרוויח מהיום הזה הוא בעיקר את האירוח הטג'יקי הנהדר. עוד נקודה בנוגע לזה, כל פעם שהתארחנו לתה או כל דבר אחר ניסינו לתת להם קצת כסף חזרה, הרוב המוחלט דחו את הכסף, תראו מה הלך הרוח ותחליטו אם אתם חושבים שמתאים או לא. בשביל עד ליישוב הראשון (Khumongung) הוא שביל צר ומעט מטעה, בגדול לכו בעקבות הצואה שמשאירים החמורים ואתם תמצאו את הדרך. יש גסטהאוסים גם בעיירה גזה וגם בזימפוט, אנחנו עשינו את הלילה בגסטהאוס בזימפוט, הגישו לנו ארוחת ערב שכללה תה, עוגיות, אבטיח, סלט ירקות, צ'יפס וביצת עין. ארוחת הערב והלילה עלו 100 סומוני.
ביום הזה התחלתי לטייל לבד לחלוטין, חוויה בפני עצמה, ממליץ מאוד, דרך מצוינת להתחבר לטבע ובעיקר לעצמך. הלכתי במעלה הואדי, עברתי את הכפר Guytan, יש שביל שמטפס מזימפוט לעבר הפאס, הוא עולה בזיגזג לגויטאן ומשם ממשיך בגדה הצפונית של הואדי (שביל מאוד ברור) לעבר הפאס. יש פיצול שבילים שמופיע גם באפליקציה הרוסית, חשוב לשים לב ולא להמשיך בואדי אלא להתחיל לטפס על השלוחה לכיוון הפאס. הטיפוס מהכפר עד לפאס הוא די ארוך, עולים מגובה של 1200 לגובה של 2400. קצת אחרי הפאס יש אוהל רועים ששם אירחו אותי לארוחת צהריים, היו ממש מקסימים. משם הדרך ממשיכה לכיוון אגם צ'וקוראק ולאחר מכן ירידה יחסית תלולה לעבר כפר המטפסים ארטוצ' (ארטוצ' לאגר בטג'יקית). עלות לארוחת ערב בלאגר היא 4 דולר ועלות הקמת אוהל במקום זה עוד 2 דולר. יש שם קליטת אינטרנט אך אין ווייפיי, בר משקאות וגם אופציה לחדר ב24$.
מי שרוצה יכול גם להקים אוהל בכר הדשא בקרבת האגם, מקום מאוד יפה.
כאן מתחיל החלק היותר מתויר של הרי הפאן, אזור שמלא באגמים מדהימים ופסגות מושלגות. מארטוצ' עליתי עם הנחל לעבר אגם קוליקאלון שהוא הגדול באזור הזה, לידו יש עוד כמה אגמים נוספים במעין עמק מלא באגמים. יש גם מקום שאפשר לקנות בו פלאו (אושפלאו) שזה אורז עם גזר וקצת בשר. יש שם יערן שייקח מכם 20 סומוני (בדקתי עם מדריך מקומי והוא אמר שזה תקין) והארוחה עצמה עלתה 30 סומוני. את האוהל הקמתי בחצי הדרך לפאס כדי להתרגל לגובה(ישנתי ב3300 והפאס ב3800), מה גם שהיה משם נוף משוגע.
יום רגוע, הטיפוס לא היה מאוד ארוך כי את חלקו הגדול עשיתי ביום שלפני. בפאס עצמו נוף עוצר נשימה, ישבתי שם עם קבוצה של חמרים לקצת לחם וגבינה. משם ירידה יחסית תלולה שכוללת גם מעבר בקצת שלג (אין צורך בקרמפונים, רק ללכת בזהירות). לאחר מכן הגעתי לאגמי אלואדין, יש שם מן מתחם קטן שאפשר לאכול בו צהריים וגם לישון בתשלום, אני המשכתי בתקווה למצוא טרמפ מכפר המטפסים ורטיקל לכביש הראשי. בגדה המזרחית בורטיקל התארחתי לצהריים עם שלושה דורות של משפחה טג'יקית. הם הציעו לי טרמפ תמורת 200 סומוני אך סירבתי. הלכתי למתחם התיירותי של כפר המטפסים (שם ניתן לקנות ארוחת צהריים תמורת 30 סומוני) ופגשתי זוג שגם רצו להגיע לכביש הראשי. במתחם הציעו לנו תמורת 500, גם לכך סירבנו והמשכנו ללכת יחד בתקווה למצוא משהו. חשוב לציין שמה שכתוב במפה כSar קיים שם גסטהאוס ולא כפר כזה או אחר כך שההליכה מורטיקל עד לכפר הקרוב זה בערך עוד 16 ק"מ. במזל עבר לידו ג'יפ ושאל אם אנחנו צריכים טרמפ. נסענו איתו עד לדושנבה וכל אחד שילם 100 סומוני (סופר משתלם).
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם