טיפוס לפסגת הר השלג Xueshan

מסלול יום יפיפה לפסגת הר השלג (3886 מ׳), ההר השני בגובהו בטאיוואן

איל כהן 92

יפעת 81

Guy Goldblatt 4

Ofri Tauber 2

תאריך הטיול	May 2018
משך הטיול	יומיים
עונה מומלצת	כל השנה. בחורף (דצמבר-פבואר) תנאי שלג.

תוכן עניינים

רקע

הר השלג (雪山 XueShan) הוא ההר הגבוה בשמורת Shei-Pa, שהיא אחת משמונת הפארקים הלאומיים של טאיוואן. בשמורה יש כמה אפשרויות למסלולים באורכים שונים, כשהמסלול המטפס לפסגת הר השלג (יום עד שלושה) הוא הפופלארי ביותר.
אנחנו יצאנו בסוף חודש מאי, וזכינו ליום בהיר ויבש עם ראות מעולה, ועל כן גם להפוגה מבורכת מהלחות ההחום שבתקופה הזו בשנה כבר מבעבעים בטאייפי. במשך היום היה כ-26 מעלות ובערב באתר הקמפיג הנמוך כ-12 מעלות. כמובן שבחורף הטמפרטורת נמוכות בהרבה.
המסלול עצמו הפתיע לטובה בנופים מרשימים, וכמו כל מקום אליו הגענו בטאיוואן האנשים הנעימים בהחלט הוסיפו לכיף. כל המטיילים שפגשנו לאורך הדרך בירכו אותנו בחביבות לשלום, וכן בשעות אחר הצהריים, כשטיפסנו לפסגה, גם התעניינו האם יש לנו פנס ומים וכמובן הוסיפו מילות התפעלות ועידוד משמחות ובראשן Jia You (משהו בסגנון של ״יאללה, עוד קצת״) ו- ״hen lihai!“ (״אדירים״).

הגעה וחזרה

הגעה מטאייפי:
נסענו ברכבת מהתחנה המרכזית של טאיפיי אל אילן (Yilan). קצת יותר משעה נסיעה, בערך 200 יואן לכרטיס.
מהתחנה באילן ביקשנו הכוונה לטרמינל האטובוסים שנמצא כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת. הגענו לביתן של חברת Kuo-Kuang )国光) ורכשנו כרטיס לאוטובוס שיוצא אל חוות וולינג ב-12:40. 300 יואן לכרטיס. יש גם אוטובס שיוצא ב-7:30 בבוקר. הנסיעה המפותלת והיפה העולה אל השמורה ארכה כשעתיים וארבעים וחמש דקות. האוטובוס נכנס עד למרכז המבקרים בחוות וולינג.

חזרה:
אוטובוס של אותה חברה יוצא חזרה אל אילן בכל יום ב9:10 וב14:20.
אנחנו גילינו מהברושור שבכל יום יש גם אוטובוס שיוצא בצהריים מחוות וולינג ישירות אל התחנה המרכזית בטאיפיי ב14:00, והבחור במשרדי הקמפינג אישר את קיומו. אבל, כששאלנו במרכז מבקרים התברר שמדובר בחברה שמוציאה אוטובוסים על פי הרשמה מראש. עובדות המרכז התקשרו עבורנו, ולשמחתנו היה מקום באוטובוס שיצא ב13:30 מהמלון שמעל מרכז המבקרים. היה אוטובוס נוח מאוד, אולם הנסיעה לוקחת בסופו של דבר כמעט אותו מספר שעות בגלל הרבה עצירות (לנו לקח 6 שעות), וזה גם קצת יותר יקר (800 לאדם). לנו היו אופניים איתנו והאוטובוס הישיר והמרווח חסך לנו הרבה טרטורים איתם.

פרמיטים

כמעט כל מסלול הליכה ארוך (מעל כמה שעות) בשמורות הלאומיות בטאיוואן דורש קבלת אישורים מראש, והאמת שזה חתיכת כאב ראש.
זו מערכת בעייתית ומתישה לא רק בגלל הצורך לנווט באתר שאינו מאוד נגיש ולמלא הרבה טפסים, אלא גם בגלל ההכרח לתכנן מראש: ניתן להגיש בקשה רק עד 7 ימים לפני מועד הטיול. האתר פשוט לא ייתן לכם לשלוח את הטופס לאחר מכן (מנסיוננו, ניתן להגיש את הפרמיט בשעות 07:00-23:00). כמו כן במסלולים הפופולריים הבקתות ואתרי הקמפינג בהן ניתן ללון מתמלאים במהירות, כך למשל שמי שרוצה לטייל בסופי שבוע צריך בדרך כלל להרשם הרבה מאוד זמן מראש.
כמו כן, כדי לסבך עוד קצת את התהליך, לרב המסלולים נדרשים שני פרמיטים משני גורמים שונים. אך אל דאגה - בסופו של דבר עם מעט סבלנות אפשר לצלוח את זה! ובסופו של דבר זו אכן מערכת שנועדה לשמור על בטחונם של המטיילים.
בגלל שהתוכנית המקורית שלנו הייתה לטייל בשמורה יומיים הכנו את שני הפרמיטים - אולם בפועל לא היינו זקוקים לפרמיט הראשון. להלן מה שלמדנו על בשרנו, שיהיה רלונטי בקווים כלליים לכל השמורות במדינה:
פרמיט ראשון, אותו צריכים רק מי שמתכננים לשהות שבשמורה למעלה מיום:
1. הצעד הראשון הוא לבדוק את תפוסת מקומות הלינה במסלול באתר השמורה (בו ניתן למצוא עוד מידע כמו עדכונים על מצב השבילים וכו׳). https://npm.cpami.gov.tw/en/be...
2. לאחר מכן, באותו אתר, ניתן לפתוח את טופס בקשת הפרמיט. בכל בקשה יש לפרט את המסלול לפי ימים על פי המערכת שלהם, וכן לתת פרטים של כל חברי הקבוצה, איש קשר לחירום וכו׳. ניתן לשמור טיוטה ולחזור אליה.
https://npm.cpami.gov.tw/en/ap...
תוך יומיים-שלושה תקבלו למייל אישור לבקשה. מזל טוב יש לכם Park Entry Permit!
3. במייל הארוך של קבלת הפרמיט יספרו לכם שכעת ניתן להגיש בקשה גם לפרמיט נוסף - Mountain Entry Permit. מדובר באישור מטעם משטרה המקומית. זהו אישור בו חייבים כל המטיילים בשמורה, גם ליום אחד. אפשר לקבל אותו מראש דרך האינטרנט בטופס מתיש, אך החדשות הטובות הן שגם ניתן לטפל בכך באותו יום בכניסה לשמורה.
יש להגיע לכניסה לשמורה עם שני עותקים מודפסים של הפרמיט של הפארק, וכן דרכונים. לאחר שהצלחנו כמו ילדים טובים לסדר הכל, כמעט נפלנו בשלב האחרון - הגענו לבקתת הריינג׳רים שבתחילת המסלול העולה להר השלג, בטוחים שכאן מסדרים את הפרמיט הנוסף, רק כדי להיווכח שהיינו צריכים לעבור במשרדי השמורה שבמרחק 7 קילומטר אחורה באזור הכניסה לחוות וולינג. לשמחתנו הריינג׳רים האדיבים הבינו לליבנו ושכנעו את החברה במשטרה שנשאיר אצלהם את הפרטים שלנו והם יעבירו הכל אליהם בהמשך היום.
הערה כללית לגבי טרקים בטאייוואן: ברור שהמטרה היא טובה וחשובה אבל קשה בתור מטייל עצמאי לא להתייאש ממנה מעט. כך למשל בחורף כאשר היה בידנו פרמיט יקר ערך לטיפוס על ההר הגבוה בטאיואן, היו-שאן, כמה ימים לפני הטיול, בגלל שירד שלג על ההר, קיבלנו מייל שמסביר שעל הקבוצה שלנו להוכיח שהיא מסוגלת לטיפוס בשלג. בעוד שחברי הקבוצה יכולים לשלוח הוכחות כמו תמונות של עצמם מטיילים בתנאי שלג, מנהיג/ת הקבוצה נדרש/ת לתעודה של הסמכת הובלת קבוצה בתנאי שלג או משהו בסגנון. כאן נשברנו...

לינה

התכנון המקורי שלנו היה לטפס לפסגה המרכזית של הר השלג ביומיים, שבלילה נישן בבקתת 369. אולם בעוד אנו נאבקים בטופס ההרשמה באתר האינטרנט (בדיוק 7 ימים לפני שתכננו לטייל) פשוט ראינו מול עיננו את המקומות אוזלים עד תום. על כן שיננו את התוכנית ונרשמנו לאתר הקמפינג של הבקתה השנייה על במסלול - QIka Hut. אולם בפועל, בגלל שהבקתה ממקומת רק כשני קילומטר התחילת המסלול, החלטנו לישון בשני הלילות האתר בקמפיג הגדול של חוות וולינג, שנמצא למרגלות המסלול (כ-6 קילמטר ממרכז המבקרים). תמורת 1000 יואן לארבעה אנשים בשני אוהלים קיבלנו חלקה ובה דק להקמת האוהל ונקודת הטענה לחשמל, שירותים, מקלחות חמות ונקודות למילוי מי שתייה (רותחים בלבד!). במשרדי אתר הקמפינג יש חנות עם מצרכים בסיסיים כמו מנות חמות, מים, שתייה ועוגיות (פתוחה בין 7:00-21:30) יש גם קפטירה קטנה עם אחלה Danbing (מלאווח ארוחת הבוקר הטאייוואני) שפתוחה בין 8:00-16:00.
נוסיף שהעובדים במשרדי הקמפינג נחמדים, אולם לא הצטיינו בלספק מידע חיוני (לא סיפרו לנו על שאטל שעולה אל תחילת המסלול או אמרו שאין שאטל כשבפועל היה, אמרו שלדעתם אין מים לאורך כל המסלול כשבפועל יש, לא ידעו לתת מידע נכון על אוטובוסים מהשמורה וכו׳, לא זרקו איזה מילה על עדרי הקופים שבפארק שניצלו את תמימותנו בעת שהרכבנו את האוהל וגנבו לנו אשכול בננות)

הטיול עצמו

החלטנו שנהפוך את המסלול לטיול יום, גם בשל העובדה שחצי מאיתנו הגיעו לכאן לאחר יומיים של מסע אופניים מפרך (סיפור דרך נפרד). קמנו לבוקר יפה ואחרי התארגנות יצאנו מבקתת הריינג׳רים שבכניסה לשמורה בתשע בבוקר.
המרחק מתחילת המסלול עד לפסגה המזרחית הוא כ-7 ק״מ וכ-1200 מטר טיפוס. בדרך עוברים בבקתת צ׳יקה שם גם ניתן למלא מים. משם אל בקתת 369 (sanliujiu) עוד כשני קילומטר, מעט בירידה.
השביל ברור ומסומן היטב, ונוח להליכה. אחרי ארוחת צהריים בבקתה, בה יש גם נקודה למלא מים, התפצלנו. חצי המשיכו למעלה וחצי המשיכו להנות מהנוף בבקתה וירדו חזרה, הגעה לאתר הקמפינג עם השקיעה (18:30).
מהבקתה אל הפסגה השביל מוסיף לטפס עוד כ-700 מטרים, 5 ק״מ.
סה״כ מאתר הקמפיג הלוך-חזור אל הפסגה יש כ-26 ק״מ, עם טיפוס של כ-1900 מטרים במצטבר. לנו זה לקח 12 שעות. את החלק מבקתת 369 חזרה עשינו עם פנסים בחושך ולהפתעתנו גילנו שאנחנו ממש לא היחידים, חלפנו על פני קבוצות שנהנו מירח מלא ונוף לילי. ב9 בערב הגענו עייפים ומרוצים חזרה למשפחת הריינג׳רים החביבה, סיפרנו להם שחזרנו והתעניינו האם הם מכירים את החיה אותה הקלטנו בטלפון. הם היו חמודים אבל לא ממש היו בעניינים, בכל מקרה הוחלט שכנראה מדובר בסנאי המעופף הטאיוואני. למעלה פגשנו גם את האיילים של השמורה, שלא היו פחדנים.
חזרנו לארוחת ערב של מבחר מנות חמות טאיוואניות, כבר חולמים על האוכל של יום המחרת חזרה טאייפיי.