שבועיים וחצי בוייטנאם

רקע וטיפים כלליים

מגיני ברכיים ומרפקים בלופ - הלופ על אופנועים קטנים (נסיעה בערך ב40 קמ״ש כל הדרך) בסיבובים וירידות שונות. לא מכיר הרבה אנשים שהחליקו עם הקטנוע, אבל לי יצא פעם אחת, יצאתי בלי שריטה ואני מאמין שהרבה מזה בזכות המגינים. הבנתי שלא כל הסוכנים נותנים אותם וחלק מוציאים רק עם קסדה.

לבדוק מז״א ולהתלבש בהתאם - ויאטנם היא מדינה טרופית עם מזג אוויר משתנה, באותו הזמן בדרופ יכול להיות חם ומתאים לבגד ים ובצפון, קר מאוד (מעלות בודדות מעל ה0) וכשמוסיפים לזה נסיעה על אופנוע בכלל קפוא.

לתכנון הטיול לפני ובמהלכו - ישנן קבוצות רבות למטיילים ישראליים בוייטנאם (ובכללי במזרח ובדרום אמריקה) - ניתן להיכנס אליהן ולשאול שאלות ורצוי גם לענות על שאלות מתוך הנסיון שתצברו בטיול.

פספורט זר - בעלי דרכון זר יכולים להנפיק לעצמם ויזה רגילה באנטרנט (להבדיל מבעלי דרכון ישראלי בלבד שלהם צורך בתיווך סוכן מקומי) - או לחלופין להיכנס לוייטנאם ללא ויזה בכלל לעד 15 ימים. אני נכנסתי ללא ויזה למשך 14 ימים לוייטנאם ומשם המשכתי לאי פוקוק. אי שרשמית שייך לוייטנאם, אבל כניסה אליו לא מצריכה ויזה בכלל. האי מזכיר יותר את תאילנד בחופים ובמזג האוויר.

סים עשיתי בשדה, 15 דולר לאינטרנט חופשי בכל מקום ו20 דק׳ שיחות מקומיות למקרי חירום. Viettel - חברה של הצבא

אפליקציות מומלצות -
Grab - כמו אובר, אםשר להזמין אופנוע/רכב שיקח אותך לאיפה שתרצה במחירים ידועים מראש כתלות במרחק וזולים (גם יחסית לכאן), ניתן להשתמש גם כדי להתמקח עם נהגי מוניות שדורשים יותר כסף.
Hostelworld - דומה לבוקינג, רק עם הרבה יותר דגש על מקומות לתרמילאים עם אווירה ודורמס (חדרים משותפים ל4/6/10 אנשים)

נסיעות רחוקות ואטרקציות ניתן להזמין דרך סוכן מקומי (ברחוב או דרך המלצות של חברים), דרך אפליקציית go12 (שאישית לא השתמשתי בה) או דרך קבלת המלון (האופציה שתמיד יצאה לי הכי זולה)

להזמין נסיעות כמה שיותר מראש! יש סיכוי שהחברות עושות אובר בוקינג ויודיעו לכם ערב לפני (או שלא) שהתבטלו הכרטיסים

אני הבאתי המון ציוד שלא השתמשתי בו וסתם תפס לי משקל ונפח מיולר בתיק. אם אתם לא מתכננים להיות ממש בשטח אין צורך בפנס ראש, לדרמן, נעלי הרים וכו׳.. בצפון היה קר מאוד ולכן אי סיבה להביא בגדים קצרים ומעלים אפשר לקנות בערים בזול ובאיכות לא רעה בכלל.

טיסה ונסיעה ללופ

הגעתי מישראל להאנוי אחרי יום טיסות, בשדה היכרתי שתי תיירות מאירופה וביחד לקחנו מונית לעיר העתיקה (יצא בערך 5 דולר לבן אדם). כשמגיעים צריך לקחת רגע להתרגל לריחות, לחוסר הסניטריה ברחובות (המון מקומיים מחזירים סחורה, כולל בשר נא, באוויר הפתוח) לכמות האופנועים ולתרבות הנהיגה הבלתי נתפסת לעין מערבית. אפשר לדמיין את תרבות הנהיגה פה כאילו נתנו למליון אנשים אופנוע, ואמרו להם, אין חוקי תנועה, אבל תסעו בזהירות. המון צפירות, לא מתחשבים ברמזורים ותמרורים ומתפרצים לכביש מכל מקום (כולל משאיות כולל הולכי רגל), אבל נוסעים יחסית לאט ומצליחים איכשהו לא לעשות תאונה..
אם זה היה שבוע רגיל כנראה הייתי נשאר בהאנוי כמה ימים פלוס איזה יום בהאלוג ביי, ממצה אותה ויוצא ללופ בהא ג׳יאנג. אבל עוד לפני שנחתתי הבנתי שבגלל חג הטט לא יתאפשר לי לעשות את הלופ מאוחר יותר ושגם שווה להיות בחג בהאנוי, אז החלטתי לצאת ישירות ללופ ולחזור להאנוי רק אחר כך. סגרתי עם רוז הסוכנת נסיעה להא ג׳יאנג ואת הלופ עם האפי עוד מהארץ, כך שאיך שהגעתי הייתה לי בערך שעה להתסובב בהאנוי והייתי צריך לעלות כבר לסליפר (כמו אוטובוס עם תאי מיטות) שלקח אותי להא ג׳יאנג לסוכנות של האפי בה הוא נותן ללקוחותיו לישון את הלילה שלפני הלופ בחדרים שיתופיים ללא תוספת תשלום.
למחרת בבוקר קמנו, התארגנו ועלינו על האופנועים. תדלוק זריז והתחלנו את המסע המדהים בין אגני ניקוז וכפרים וייטנאמים עוצרי נשימה. הנוף ירוק וההרים ענקיים והכל מדהים. הגענו לגבול עם סין ושטנו בסירה בנחל איזמרגד. את הטיול נוסעים בממוצע של 40 קמ״ש והאוכל והמלונות מאורגנים ע״י האפי וכלולים במחיר.
חוויה מדהימה ומומלצת מאוד.
את הדרך חזור תיאמתי עם רוז והגיע אוטובוס לאסוף אותנו איך שסיימנו את המסע.

האנוי

הגעתי להאנוי בערב ביחד עם חבר שהיה איתי בלופ והלכנו לליטל צ׳ארם הוסטל. הגענו יחסית מאוחר, אז הלכנו ישירות למלון ועשינו צ׳ק אין ואחר כך יצאנו לאכול ארוחת ערב. אחרי סיבובים ממושכים (שבעיקר נועדו לראות את האנוי ואת מגוון הרחובות והאפשרויות שבה) מצאנו מקום שנראה לנו והתיישבנו לאכול.
למחרת הוא המשיך הלאה ואני נשארתי להתסובב בעיר, ללכת לאורך ורוחב העיר העתיקה. לפעמים המשכתי בשיטוטי אל מחוץ לעיר העתיקה וראיתי שגם שם יכול להיות מעניין לא פחות, שווקי חג גדולים ויפים, אדום וזהב, צבעי המזל (שלא בכדי מופיעים גם בדגל) עיטרו את הרחובות.
בהאנוי חנויות רבות מספור של ציוד טיולים, בעיקר של הנורת׳ פייס, שמיוצר בוייטנאם, אבל גם של פירמות אחרות. ישנן גם המון חנויות נעליים עם מדפים שלא נגמרים. ברוב החנויות ככל הנראה נמכרים זיופים, אבל ממה שאני הרגשתי באיכות מאוד גבוהה (התיקים בעיקר הפתיעו אותי לטובה) אבל צריך למשש ולהרגיש את הכל ואז עוד להתמקח על המחיר.

האלונג ביי

אחד משבעת פלאי תבל. מפרץ יפייפה בצפון וייטנאם (קרוב יחסית להאנוי) עם המון איים קטנים וגבוהים שמנקדים אותו בירוק ואפור.
הזמנתי כרטיס יומיים לפני דרך סוכנת אחרי סקר שוק זריז (המלון, הסוכנת שסגרתי ועוד סוכנת אחרת). חשוב מאוד להשוות מחירים. הסוכנת הראשונה שפניתי אליה רצתה כפול (72 דולר לאדם לעומת 35).
אספו אותי ב08:00 מהמלון ויצאנו לנסיעה של שעה וחצי בערך עד הלונג ביי. בדרך המדריך הסביר כל מני דברים על האוכל הוייטנאמי וטיפה על המפרץ עצמו (באופן כללי הוא היה נחמד אבל מאוד מיותר בעיניי בכל הטיול. הייתי מעדיף להינות מהמינגלינג ומהנופים... הוא לא העשיר לי יותר מדי את הידע והעוצמה של הרמקולים הייתה מאוד חזקה. הגענו, קיבלנו כרטיסים ועלינו לספינה. התחלנו לשוט והתגלה מולינו נוף מרהיב של המון עמודים שעולים מהים, תוך כדי השייט הגיע האוכל והוזמנו לעלות לסיפון העליון ולגג הסירה ולצפות בנוף משם.
התחנה הראשונה שלנו הייתה אי שיש בו חוף ים קטן, ואפשר גם לטפס 400 מדרגות ולהגיע לפרגולה כזאת ולתצפת משם על כל הנוף. אחר כך המשכנו לקיאקים/סירות גדולות כל אחד לפי בחירתו והתחנה האחרונה הייתה מערת נטיפים גדולה. סך הכל בערך 6 שעות במים.
מעבר לארוחה (פירות ים, עוף ודג), קיבלנו פירות, ציפס וכוס יין ויטנאמי/תה חם. שתיה נוספת לא כלולה במחיר.
יש אפשרות לספינה יותר מפוארת ולחדר לינה, אבל ממה שהבנתי זה פחות מומלץ. בחושך לא רואים את הנוף ויום למחרת נמצאים מעט זמן יחסית במים לפני שחוזרים למזח, והמחיר - כמעט 100 דולר יותר לאדם.
רצוי לעלות לספינה כשלבושים בחולצה קצרה, בגד ים, מעיל רוח וכפכפים/סנדלי שורש. כדאי גם להביא מגבת ומכנסיים להחלפה כי מעט נרטבים בקיאקיים.

חג הטט

הסבר על חג הטט
בהתחלה חשבתי שיהיה מבאס להיות בוייטנאם בחג, חלק מהחברים שלי נסעו לריזורטים מפנקים באיזורים הכפריים
בניגוד לנבואות הזעם, יש מקומות שנסגרים בשעה הרגילה
הכל מקושט יפה מאוד, המון אורות ודגלים. מהבוקר עד הערב הסתובבתי ברחובות סופג את האווירה.
ובערב סגרו את הרחובות שליד האגם והיה כמו הפנינג כזה עם המוןןן אנשים, רקדנים, זמרים ותיאטרות (ובחצות זיקוקים) היה חביב. משם המשכתי למסיבה על גג של מלון אחר (צריך לקנות כרטיסים) וחזרתי מאוחר לחדר

הוי אן

את היום האחרון שלי בהאנוי ביליתי עם החברים מההוסטל ברחבי העיר והליכה לרחוב הרכבת, רחוב צר שבמרכזו מסילת רכבת פעילה שעוברת מספר פעמים ביום וכולו בתי קפה ססגוניים. חזרתי להוסטל לקחת את הציוד שלי והמשכתי בגראב (כמו אובר) לשדה התעופה בהאנוי לקראת הטיסה שלי להוי אן. נחתתי בערב ולקחתי מונית לבדי להוי אן. הגעתי לקראת הערב להוסטל שלי שבפרברי הוי אן. למחרת בבוקר יצאתי לראות את העיר העתיקה. המון חנויות צבעוניות ומיוחדות מקשטות את העיר העתיקה. הסתובבתי בין מקדשים, חנויות בגדים, מוצרי עור (בעיקר תיקים ונעליים), מסעדות וחנויות של תופרות שמציעות שלל בגדים שיתפרו לבקשתם ולמידותיכם (לוקח כמה ימים וצריך לחזור לתיקונים, אז למעוניינים רצוי להתחיל מזה).
בערב נדלקות מנורות סיניות רבות והרחובות הראשיים נהיים צבעוניים אפילו יותר מביום. ישנו שוק אוכל באי שממול העיר העתיקה ואווירה טובה מאוד.
את היום השני בהוי אן התחלתי בארוחת בוקר עם חברים שהיכרתי במהלך היום הראשון. ירד עלינו גשם רציני והחלטתי לבלות במקום סגור עד שיגמר. מצאתי בקבוצות הווטסאפ של המטיילים הישראלים בוייטנאם המלצות לסדנאות מגוונות בעיר והחלטתי לתאם סדנת עבודה בעור בעיר. הייתה לי חוויה טובה מאוד. הייתי לבד בסדנה והכנתי ארנק קטן בהדרכת המדריך שהיה מאוד חביב. המשכתי להסתובב בעיר עד לסוף היום ולמחרת עשיתי קצת סידורים ועליתי על ההסעה לדה לאט.

דה לאט

דה לאט הציורית, עיירת נופש קולוניאלית צרפתית לשעבר. עיר יפייפיה עם תועפות פרחים שפזורים בה ואגם מלאכותי גדול במרכזה. העיר עצמה מאוד יפה ונעימה, אבל השוס הגדול הוא האיזור הכפרי שמסביבה, חוות פרחים וקפה, מפלים ופסלי בודהה ענקיים שאפשר וכדאי לשכור אופנוע (עם או בלי אייזיריידר) ולהתסובב בניהם. אני עשיתי את זה דרך המלון עם נהג שתפקד גם כמדריך והיה לי מאוד כיף. אם כי בעייני אפשר למצוא הכל בקלות באינטרנט אז להדרכה עצמה לא היה ערך מוסף גובה במיוחד ואם אתם נוהגים בעצמכם על אופנוע אתם חוסכים המון כסף! (בערך 80%).
חזרנו באחר הצהריים מהסיבוב ואת שאר היום ביליתי בשוטטות בעיר. בערב בשרו לי מהמלון שחברת ההסעות שדרכה הזמנתי את הנסיעה ליעד הבא (שדה״ת של הו צ׳י מין סיטי) עשתה אובר בוקינג והם מבטלים את ההזמנה שלי. פשוט ככה. האפשרות היחידה שלי להגיע בזמן לטיסה הייתה לוותר על היום השני שתכננתי בדה לאט ולנסוע בבוקר (על חשבון יום ולא לילה כמו שתוכנן), להגיע בערב להו צ׳י מין סיטי ובבוקר מוקדם לצאת לשדה. בלית ברירה זה מה שעשיתי.
ביום השני תכננתי לצאת לסנפלינג מפלים - אטרקציה פופולרית ומומלצת מאוד. לצערי לא הספקתי לעשות אותה.

לילה בהו צ׳י מין סיטי

הנסיעה עצמה להו צ׳י מין סיטי (השם שניתן לסייגון אחרי מלחמת וייטנאם) הייתה יחסית נעימה. התא שלי היה מפנק יחסית והאנשים היו שקטים וחביבים, אם כי הייתי הזר היחיד ואף אחד לא ידע (או טרח) לתרגם את ההודעות על העצירות וזמני ההגעה לאנגלית (או לעברית..)
הגעתי ב22:30 למלון (בערך 10 שעות נסיעה) שמתי את הדברים בחדר ומיד יצאתי לחוות את העיר שבה לא תכננתי בכלל להיות. עור שונה מאוד משאר המקומות בוייטנאם והפחות חביבה עליי בכל הטיול. המלון שלי היה יחסית במרכז העיר אז הייתי במרחק הליכה מהאטרקציות המפורסמות של העיר (מוזיאונים, בית האופרה, שדרת חיי הלילה ועוד). התחלתי ללכת דרך השדרה המרכזית של חיי הלילה - מנוקדת במועדונים וברי נרגילות, עם רקדניות (וקצת רקדנים) שעומדים על פלטפורמות מחוץ למועדון ורוקדים בחושניות. המון רעש ועשן. יצאתי מהשדרה והמשכתי ללכת לכיוון מוזאוני המלחמה שאומנם היו סגורים אבל היו אמורים להיות יפים גם מבחוץ. ההליכה בעיר הגדולה הזאת לא הרגישה נעימה. זה לא היה כמו בעיר העתיקה של האנוי או הוי אן, הייתה שם הרבה יותר תחושת ניכור וקור, למרות הטמפרטורה הגבוהה. עברתי בין המוזיאונים, העתק (שהיה בשיפוצים) של הנוטרדאם, סניף דואר ענק מהתקופה הצרפתית ובבית האופרה שהיה מרשים במיוחד. חזרתי לישון קצת במלון ובבוקר קמתי מוקדם ונסעתי למוזיאון המלחמה בעיר. מוזיאון נחמד, לא גדול מדי שמציג כלים אמריקאים (מטוסים, מסוקים, טנקים רובי סער ונ״מ) ותמונות וסרטונים בעיקר של אזרחים וייטנאמים שנפצעו בהפצצות. חזרתי למלון ונסעתי לשדה התעופה ובחזרה ללו״ז המתוכנן.

פו קוק

טיפים

• אם אתם לא יודעים את הקוד הסודי, תשחזרו אותו בארץ! זה מצריך קבלת sms והבנק מאוד מקשה על משחקים עם זה.