ספיטי כינור

הסבר כללי - ארגונים ראשונים וקבלת החלטות

ספיטי וכינור הינם שני עמקים יפיפיים (ספיטי הוא אומנם עמק אבל בחלקו הוא בגובה של 4800 מטר!!!), בעיקרון הטיול כולל גם עמקים אחרים אבל ככה ישראלים קוראים לאזור (ומי אני שאתווכח...)
ספיטי - עמק מדברי, וכינור - עמק ירוק ורגוע, יושבים על כביש יחיד, שמחבר בין המון כפרים קטנים ומשלב ירידות לישובים נוספים.
אפשר לצאת לדרך ממנאלי - זה מה שאני עשיתי, או לצאת משימלה - בגדול מדלג על כביש די רעוע אבל מדלג על גם על הכפר ג'יבי שהוא כפר מדהים ושקט.
יש הרבה אופציות לטיול באזור, אני בחרתי באוטובוסים, ומתישהו בדרך הצטרפו גם הטרמפים, אסביר בקצרה על האופציות השונות...
בעיקרון רוב החבר'ה שפגשתי השכירו ג'יפ לכמה ימים, מקסימום 10, ויצאו לדרך.
הטיול בג'יפ - בגלל המחיר של השכרת ג'יפ רוב החבר'ה מגבילים את הטיול למספר ימים ומקפידים על מילוי הרכב. טיול מסוג זה מצריך בדר"כ בחירת קבוצה ותכנון מראש. בנוסף הוא לאו דווקא מאפשר גמישות. בדרך כלל נוסעים רוב היום - תנאי של נהגי הג'יפים, מגיעים לכפרים בצהרים/ערב ועוזבים בבוקר אחרי, מספיקים לעבור בהרבה מקומות אבל טיולי יום ומנוחה בכפר יפה די יורדים מהפרק...
אופנועים - יש אפשרות כמו בכל מקום לנסוע באופנועים, אני נתקלתי בחבר'ה שהתקשו למצוא תחנות דלק. הכביש די מסוכן ויש מפולות אבנים לעיתים קרובות.
הטיול המשולב - אוטובוסים מוניות וטרמפים (ואם רוצים טרקים) - בעיקרון אפשר לעשות הכל עם אוטובוסים, ובאמת שלא מצאנו סיבה אמיתית לעשות אחרת, אוטובוסים הינם חוויה בפני עצמם בהודו. אבל שלא יפחידו אותכם לגבי הגבלות אם בא לכם איזה יום לקפוץ לאנשהו שקצת מחוץ לדרך או ממש על הדרך אפשר כמעט בכל כפר למצוא למי לשלם שייקח אותכם ספיישל, תעזרו בבעלי גסטהאוסים... לגבי טרמפים - יש מקומות שזאת הדרך העיקרית להגיע אליהם, יש בעיה במעבר בדיקות צבאיות - ארחיב בהמשך, ועוד מיני בעיות טרמפים כמו בארץ, בכל זאת לפעמים זאת חוויה גדולה, אנחנו השתדלנו לתאם מראש עם מישהו שפגשנו ולא לעמוד בכביש...
טיול כזה מאפשר גמישות מירבית לטעמי וחוויה מירבית מהכפרים והכפריים. ממש מומלץ לצאת יחד עם מישהו ולדאוג שהתיק שאתם לוקחים יהיה קטן.
טיול כזה דורש יותר זמן ונחת בגלל שהאוטובוסים לא תמיד נוחים בשעות או מגיעים בזמן.
אחרי שהחלטתם על כל זה צריך להחליט מאיפה מתחילים מלמעלה או מלמטה??? מספיטי או מהאזור הירוק שקרוי בפי הישראלים כינור???
הדרך לספיטי כוללת מעבר באותו הפס הארור ל'לה', אפשר לקרוא לו גם הפס החסום (הוא נחסם לא מעט פעמים והכביש בו ממש מסוכן)... כשהוא פתוח אפשר להתחיל משם, אבל אז צריך להבין שמתחילים דווקא מהגבהים הגבוהים ולאט לאט יורדים, יש צורך להביא כדורים למחלת גבהים.
אם מתחילים דווקא מכינור אז החזרה היא מהפס ואז צריך לקחת בחשבון המתנה למעבר הפס...
בנוסף ניתן לשלב טרקים בין כפרים או בין העמקים, אפרט בהמשך על האפשרויות שאני מכירה.
אני טיילתי עם חברה אבל מהר מאוד הכרנו את החבר'ה הישראלים שנמצאים באזור ומידי פעם חברנו אליהם. בעיקר לצורך ארגון טרק או נסיעה מפרכת.
שלא יפחידו אותכם לגבי אינטרנט, בספיטי וכינור יש אינטרנט הוא פשוט קצת יותר יקר...

התחלה - ג'יבי

לאחר התלבטויות מרובות על בחירת הדרך החלטנו כפי שכבר אמרתי לקחת אוטובוסים. לפני כן הצטיידנו במפה שעולה כ-3 שקלים באחת מסוכנויות הנסיעות, ובמפת הישראלים הגדולה שניתן לקבל בבית הישראלי - לא תפספסו את המקום שתגיעו למנאלי.
אז ארזנו את התיקים הגדולים ושמנו אותם בבית חב"ד, יציאה עם תקים קטנים מחייבת חזרה, ולא מאפשרת המשך ישיר ללה או לשימלה.
ביום הראשון הבטיחו לנו אוטובוס 1 ישר עד לג'יבי, הפתענו לגלות שהדרך היחידה כללה 4 אוטובוסים.
ג'יבי הוא כפר יפיפה שיושב ממש על הדרך עם נחל קטן, מפלים, אנשים מקסימים ואפשרות לטיול בהרים.
אספר קצת מה עשינו שם בכדי להאיר את מגוון האפשרויות.
יום 1- עלינו להרים עם הבן של מנהל הגסטהוס, במרחק 5 שעות הליכה ממנו גרה אשתו, אמו וסבתו, שם הן מנהלות משק חקלאי ומגדלות את הילדים, אנחנו טיפסנו איתו בהרים לראות את הבתים המרוחקים.
יום 2 - באחד הכפרים המרוחקים היה פסטיבל גדול, שמענו על זה במקרה כי בג'יבי היה אוכל נורא וכשניסינו להבין למה אין אורז, אמרו שהטבח נסע לכפר שלו שם יש פסטיבל של שלושה ימים, אנחנו שילמנו לנהג ג'יפ, שהסכים לקחת אותנו ליום שלם
יום 3 - טיול באזור, צמוד לכפר יש מפל קטן, ואפשר גם פשוט לרדת לנחל לטייל קצת או לעלות על השבילים של הכפריים.

הדרך לעמק סנגלה

מג'יבי יצאנו בבוקר בדרכנו לסרהן, דרך רמפור.
רמפור היא עיר גדולה עמוסה וחמה, הודית טיפוסית. שם תוכלו להצטיד בכל מה שחסר לכם, אבל חוץ מזה אין מה לחפש שם, אם בוחרים לא לעלות לסרהן אפשר ללון שם.
סרהi נמצאת כשעה נסיעה מהנתיב הראשי, אבל לנו היא הייתה נראית כמו האופציה היחידה לעצירה בדרך לעמק סנגלה, בנוסף שמענו הרבה על הטירה בסרהן.
אנחנו לא כל כך התחברנו לעיירה, סך הכל יש שם דבות טובות, טירה יפה, מסלולי טיולים קצרים ונחמדים, אבל יחסית לשאר הטיול באזור שם האווירה הייתה לא כל כך נעימה.
אבל אל תדאגו ההמשך עוד מבטיח!

עמק סנגלה וצ'יטקול

אחרי נסיעה ארוכה וקשה , כבישים מפותלים עם נהג מרוצים. הגענו לסנגלה ומשם המשכנו עד לצ'יטקול, הכפר האחרון בעמק. העמק מגיע עד לבסיס הגבול עם טיבט, ניתן ללכת ממש עד לבסיס הליכה נינוחה בעמק.
לתושבי העמק יש כובעים מיוחדים שרק שם רואים, הכובעים מסמלים את הכפרים מהם הם באים. הנשים חובשות את הכובע לצד אחד והגברים לצד שני.
העמק מוקף בהרים גבוהים שחלקם מושלים, לפסגות קשה להגיע אבל גם טיפוס בלי פסגה הוא מדהים. מה גם שבדרך לעיתים רואים גברים יושבים בחבורות ומשחקים קלפים (עם ציורי פרחים!)
באזור שמורת טבע, גדולה שנראית מתויירת אנחנו לא הצלחנו להבין מה ואיך... אולי בגלל הפסטיבל שכבר יסופר.
בכפר נחגג כל עשר שנים פסטיבל למשך ארבעה ימים, הפסטיבל כולל מפגש בין האל ש"חי" בכפר ל"אלה" שחיה בכפר מרוחק. החגיגה כללה את הולדת בנם. כל ערב המקומים היו חוגגים בריקודים, שתייה, הבאת מנחות פרחים תחפושות וארוחות גדולות את החג. במהלך היום כולם עסוקים בארגונים.
באחד מהטיפוסים בניסיון להגיע לפסגות המרוחקות נקרעו לי המכנסיים הארוכות היחידות שלי, והכוונה ל-70 ס"מ קרע. בגלל הפסטיבל אף תופר לא הסכים לטפל במכנסים שלי כולם היו עסוקים. חמישה ימים הסתובבתי עם מכנסים קצרים עד שלמדתי להתעקש, ברקונג פיו כשהתופרת אמרה לי לא פשוט התיישבתי בכניסה למתפרה, עד שהיא הסכימה, זה לקח לה חצי דקה עם הבטחה שזה יקרע לי שוב, מה שאכן קרה, אבל בקזה כבר היה איפה לקנות מכנסיים.

קלפה

כדי להיכנס לספיטי יש להשיג אשרות מעבר, את אלו ניתן להשיג רק ברקונג פיו אם באים מכיוון דרום או בקזה אם באים מצפון. אם אתם לא בתקופה עמוסה זה אמור לקחת שעה אם אתם בתקופה עמוסה זה עלול לקחת יותר...
אפשר לשאול כל נהג איפה האשרות, יש יותר ממקום אחד וזה עולה כ150-200 רופי.
ברקונג-פיו אין הרבה מה לחפש חוץ מהשלמות ציוד, ודבות טובות.
לקלפה ממולץ לעלות מה גם שאטובוס עולה כל חצי שעה.
על קלפה אין הרבה מה לספר, מקום יפה ונעים עם אפשרות לקנות מצרכי מזון. אנחנו ניצלנו את האפשרות והכנו יחד עם עוד כמה ישראלים ארוחת שישי מפנקת במטבח של הגסטהאוס. העובדים היו מרותקים לבישולים שלנו וניסו להבין מה אנחנו אוכלים ואיך הם יכולים להכין את זה לישראלים הבאים.
כשהם טעמו הם עשו פרצופים לא ממש מרוצים...
לגבי ירידה מהכפר יש אוטובוסים, וניתן לרדת כמעט עם כל מי שיורד עד רקונג-פיו, אנחנו השגנו ככה טרמפ (בתשלום) עד טאבו.

טאבו

אל טאבו הגענו בטרמפ ישירות מקלפה, לכן דילגנו על נאקו, לפי הסיפורים נאקו אמור להיות כפר גדול יותר עם אגם קטן ונחמד. ממנו אפשר (אך קשה למצוא) להתלוות לכפריים שיוצאים להליכה בת יום לכפרים מרוחקים יותר.
טאבו הינו כפר מדברי שנבנה סביב המקדש הכי עתיק שנמצא באזור.
המקדש הוא מקדש בנוי בבוץ, ניתן לסייר בין המבנים, בנוסף ישנו חדר עתיק מצויר בו מתקימים טקסי ערב. בכל יום ניתן להצטרף לטקסי בוקר של הנזירים במקדש החדש, ולטקס ערב במקדש העתיק.
בכפר ישנה ספרייה בודהיסטית שכוללת ספרים רבים על העם הטיבטי ועל הבודהיזם, הכניסה חינם.
ניתן לעלות למערות ההתבודדות העתיקות שעדיין בשימוש הנזירים, אלו נמצאות על ההר ממול.
בכפר יש מספר רב של גסטהאוסים ברמות שונות (ממש לא ממליצה לישון בעין השלישית).

דנקר

דנקר הינו כפר קטן שיושב על צוק מדהים, ממש מעל נהר ספיטי.
העליה לדנקר היא חדה ומפותלת. אף אוטובוס לא מגיע עד למעלה. אנחנו ניסינו לטייל עם ג'פאים שעלו באותו יום שיאספו אותנו, בסוף תפסנו טרמפ במקרה עם קבוצת ישראלים בטיול מאורגן.
בירידה אפשר ללכת ברגל, הירידה יפה מאוד ועוברת דרך השטחים החקלאיים של הכפריים. בנוסף ניתן לתאם עם אחד מנהגי הג'יפים, קחו בחשבון מחיר מופקע...
אם אתם מגיעים מדרום קחו בחשבון שזה הכפר הראשון שהוא באמת גבוהה, יכול להיות שיקח לכם קצת זמן הסתגלות.
מהכפר יש עליה לאגם מדהים בהרים, סך הכל כשעה עליה, שם ניתן לרחוץ ולהנות מהנוף.
בדנקר ישנו מקדש חדש וישן, המקדש הישן שווה ביקור.
ממולץ לישון במעלה הכפר שם ישנן שתי משפחות שמארחות בתוך בתיהן.
מדנקר יוצא שביל עפר לכפרים המרוחקים יותר, ניתן להמשיך בהליכה יפה של ארבע שעות-יום לכפרים הבאים. לפעמים יוצאים גם ג'יפים לאזור, בעיקרון אלו כפרים ממש לא מתויירים.

מוד

אל מוד כדאי להגיע דרך קזה, הנסיעה מהגשר שפונה למוד עד קזה היא קצרה וזה אומר שבטוח תעלו על האוטובוס ואם לא יהיה לכם איפה לישון. מוד הינו כפר מדהים שנמצא כשעה נסיעה מקזה, יש כמה אוטובוסים ביום שמגיעים לשם ושני אוטובוסים שיוצאים משם בבוקר.
מוד הינו כפר קטן, עם מקלחת אחת ותא שירותים אחד לתיירים. בעיקרון אתם יכולים לישון אצל איזה משפחה שאתם רוצים, אבל כל התיירים מתרכזים במקום יחיד בו יש שירותים ומקלחת... בבוקר פתאום פוגשים שם עוד אנשים באים לצחצח שינים מכל מיני מקומות.
מוד הוא כפר יפיפה שנמצא בעמק פין שגם הוא יפיפה כשלעצמו.
ממוד ניתן לצאת לשני טרקים:
1- הטרק לקריגנגה, טרק של 9-10 ימים, הטרק אמור להיות קשה ומדהים, חייבים לקחת אליו "מדריך", הודי שיודע את הדרך, בדרך כלל הוא בא גם עם פורטר.
קריגנגה הינו "כפר" גסטהוסים על הר מדהים בתוך יער שנמצא בעמק פרווטי, והכי חשוב יש בו מעיינות חמים, מדהימים. (חוץ מזה אין בו שום דבר אחר גם לא שירותים ומקלחת, אבל זה ממש מספיק!). הכפר מושך עשרות ישראלים.
2- הטרק לקפנו, כפר באיזור כינור. זה הטרק שאני תכננתי לעשות, טרק של שלושה-ארבעה ימים עם מעבר של פס אחד, הטרק עובד מאיזור ספיטי המדברי אל כינור הירוק. בעיקרון עם מתארגנים על קבוצה של שישה חבר'ה הוא לא אמור לעלות יותר מ-900 רופי, עם מדריך, ואיש חמורים, אוכל, וציוד. הטרק מתחיל בביום עליה קשה, אחריו יום של מעבר הפס וירידה, וביום האחרון ירידה עד כינור. סך הכל לא אמור להיות קשה מידי. אנחנו חיכינו לטרק ארבעה ימים, בכל אחד מהם קמנו למפגש עם המדריך שאמר שאי אפשר להתחיל את הטרק בגלל הימים הגשומים, לבסוף התקפלנו וחזרנו לקזה.

קזה

החלטנו לחזור לקזה במטרה לנסות לחזור למאנלי. הדרך למאנלי אמנם הייתה חסומה ובגלל שאת הטרק לא יכלנו לעשות וכך גם את הנסיעה+הייתה בכוחתינו בחורה שצריכה לחזור לטיסה. בחרנו לחזור מסביב. משמע לחזור הכל בנסיעה!
אבל לפני זה קצת על קזה ועל האפשרויות באזור.
קזה היא עיר נחמדה ושקטה (אם לא הגעתם לקראת פסטיבל או במהלכו...). העיר מחולקת לעיר חדשה וישנה. בעיר הישנה ניתן למצוא בתי מלון קצת יותר רציניים, אבל לא הייתי שם אז אני ממש לא מכירה. בעיר החדשה יש מקדש יפה שאת תפילותיו ונגינותיו שומעים בכל האזור. הנזירים ממש מסבירי פנים ושמחים לקבל אורחים במהלך תפילת הצהריים.
מהעיר אפשר לקחת מוניות לכל מקום.
קרוב לקזה נמצאים קיבר וקי. קיבר הינו הכפר המחושמל הגבוה ביותר בעולם (או כך לפחות הם טוענים). בקי הינו מנזר בודהיסטי גדול ויפה שמתנשא מעל העמק. האוטובוסים מגיעים לקיבר ומשם ניתן ללכת לקי. צריך לשים לב לכך שעליה באוטובוסים במקרה הזה מגבילה מאוד בשעות ולכן צריך לישון שם שני לילות. אפשר למצוא טרמפ או להשכיר ג'יפ.
וטיפ אחרון: אם באתם מדרום אתם בטח כבר מתגעגעים לgerman bakery טובה, אז תהנו!

אפשרויות נוספות והדרך חזרה

אם אתם חוזרים מצפון ישנו אגם בשם צ'אנדר-טל, האגם נמצא בלב מדבר ואמור להיות מדהים. ההגעה כרוכה בחצי יום הליכה ולאחר מכן חזרה, או רכב. על הכביש ישנם אתרי קמפינג מאורגנים ללינה.
כפי שרשמתי אנחנו חזרנו את כל הדרך מסביב עם עצירת לינה בקלפה ואז אוטובוס שהסיע אותנו מרקונגפיו עד מנאלי.
וכמו כל הרצף עד פה הדברים פשוט זורמים.
בקזה פגשנו הודי שמנסה לבנות בית מלון, הוא הסיע אותנו עד קלפה. כדאי לשים לב, להודי שמסיע אותכם ואין לו אשרת תיירים (מונית...) תהיה בעיה לעבור במעבר בין ספיטי לכינור, אנחנו לא ידענו והסיפור הסתיים בתשלום שוחד שמן, שהוא אגב לא הסכים שאנחנו נשלם.
מקלפה לרקונג פיו שם מצאנו נהג אוטובוס שמסיע את האוטובוס ריק לעירה ליד מנאלי, הוא לקח אותנו במחיר נסיעה רגיל בנסיעת לילה ספיישל. בזמן שהאוטובוסים היו מפוצצים והיה צריך להזמין בהם מקום.

טיפים

• לנו לא הייתה תוכנית טיול, שמענו הרבה המלצות במנאלי ואחר כך גם מכל בעלי הגסט האוסים ובחרנו מה הכי מעניין אותנו, תוך כדי כמו בהודו תמיד אפשר לשנות.
• ספרים! אם אתם אוהבים לקרוא תביאו הרבה, הטיול מאוד נינוח, ולא כמו בשאר הודו אין ממש עם מי להחליף ספרים בדר"כ.
• בנקודת המעבר מספיטי לכינור אם אתם נוסעים עם הודי בלי אשרת מונית תהיה לו בעיה. לדעתי עדיך להימנע, אנחנו עשינו את זה בטעות בדרך חזרה מה שגרר תשלום שוחד מנופח ע"י הבחור שלקח אותנו טרמפ, בלי שאפילו היינו מודעים לזה...