טרק של חמישה ימים בצפון הודו

תאור כללי

אנחנו זוג בני 44 ו 41. אנחנו מטיילים הרבה בארץ ובעולם ואנחנו מנוסים בטרקים. עם זאת, נעמה קרעה כחצי שנה לפני הטרק רצועות בברך, וזה היה הטרק הראשון שלה מאז הפציעה. אנו כותבים את סיפור הדרך מנק' מבטינו. ייתכן שאנשים צעירים יותר ובכושר טוב יותר יחוו את הטרק אחרת מאיתנו. אז להלן התיאור....

הטרק הוא טרק בן חמישה ימים אשר מתחיל מדרמקוט ומסתיים בעמק צ'מבה.
ניתן לעשות אותו בארבעה ימים, אולם חייבים להיות מאוקלמים היטב לגובה. אם פורסים אותו על פני חמישה ימים, ההסתגלות לגובה היא קלה יותר. אנחנו עשינו את הטרק באמצע אוקטובר, כאשר מזג האוויר אמור להיות יציב וללא גשם. בפועל במהלך חמשת ימי הטרק היי שתי סופות. מזג האוויר על הרכס הוא הפכפך ולא צפוי ויש להיערך לכך עם ציוד מתאים - בגדים טרמיים, כובע, כפפות, מעיל וציוד לגשם. גם מקלות הליכה הם מאוד מומלצים כיוון שהעליות והירידות הן תלולות מאוד.
רמת הקושי של הטרק משתנה. היום הראשון הוא יום פשוט, בו מטפסים כאלף מטר, אך בשביל נוח מאוד. ביום זה ישנים בגובה 2500 מטר בקירוב.
היום השני גם הוא יום פשוט ברובו. מטפסים בשביל נוח יחסית עד ה snow line cafe בגובה 3100 מטר. אחר כך יורדים קצת על גבי שלוחה ואז מטפסים עד לגובה 3500 מטר בקירוב. הטיפוס האחרון הוא ללא שביל ברור ולכן הוא קשה יותר.
היום השלישי הוא המאתגר ביותר - מטפסים לפאס שנמצא בגובה 4250 מטר. הטיפוס כולו נעשה בדרך ללא שביל נוח וברור. גם הירידה מצידו השני של הפאס היא תלולה ומאתגרת. בגלל יום זה אנו מדרגים את הטרק ברמת קושי גבוהה וממליצים עליו בעיקר לטיילים מנוסים. השינה ביום זה גם היא סביב ה 3500 מטר.
היום הרביעי הוא יום ארוך. רובו הוא בדרך סבירה, עם כי ישנן ירידות תלולות ועלייה תלולה אחת על דרדרת. אם יורד גשם (כפי שקרה לנו) הדרך נהיית בוצית, חלקה ומאתגרת. בסופו של יום זה מגיעים לכפר קסום וניתן לישון באזור מיוחד המוקצה לכך במקדש העתיק של הכפר או ב-home stay. היום האחרון הוא יום קל. הדרך היא טובה ומהירה. חלקים ממנה עוברים בשביל ברוחב מטר, כשמצד אחד צוק ומצד שני תהום של כמה מאות מטרים, אולם אלא אם סובלים מפחד גבהים קיצוני, אין בכך קושי ממשי. יום זה לוקח מקסימום שעתיים וניתן לקבוע עם מונית שתחכה בסוף הדרך. משם ניתן להמשיך לעמק צ'מבה ולישון שם, או לחזור חזרה לאיזור דרמסאלה.

היום הראשון

היום הראשון מתחיל כאמור מדרמקוט, הנמצאת בגובה 1800 מטר בקירוב. מטפסים בשביל נוח מאוד עד ל triund. הנוף לאורך הדרך הוא מקסים, וכאשר מגיעים ל triund, הנוף יפיפה. במקום כר דשא ארוך ומקסים כאשר מצד אחד עמק קנגרה, דרמקוט, בגסו ודרמסאלה, ומצד שני רכס ה indahara שהוא חלק מרכס ההימלאיה, אותו נחצה בהמשך. כיום אסור לישון במקום באוהלים וחייבים לישון במספר חדרי אירוח מצומצם שיש במקום. החדרים די מצ'וקמקים - אבל זה מה שיש. כדאי מאוד להזמין מקום. במקום שני קיוסקים פשוטים שניתן לקנות מהם מים, שתיה קלה, חטיפים וכמובן מרק של מאגי.
כמו כן, בסוף השבוע (שבת-ראשון) עולים ל triund מאות מטיילים הודיים, והשביל עמוס מאוד. אם ניתן, מומלץ לא לעלות לשם בסו"פש.

היום השני

היום מתחיל בשביל נוח מאוד העובר בין עצים מקסימים ומטפס עד ה snow line cafe בגובה 3100 מטר בקירוב. מקום זה הוא קיוסק קטן הנמצא על כר דשא קטן ומקסים עם נוף מהמם לעבר הרכס שנחצה למחרת. ניתן לקנות במקום ארוחת צהריים. משם השביל יורד על גבי שלוחה - שימו לב שיש שם מספר שבילים, הישארו על שיא הגובה של השלוחה כל הזמן.... .
לאחר ירידה של קילומטר באורך וכ 100 מטר בגובה, מתחילים שוב לטפס. הטיפוס כעת הוא לאורך קרחון. ייתכן ובתחילת העונה השביל יעבור על הקרחון עצמו. אין צורך בציוד מיוחד מעבר למקלות הליכה שיעזרו לשמור על היציבות. לאחר חציית הקרחון ממשיכים לטפס. מפה והלאה אין שביל ברור, דבר המקשה על ההליכה (בתוספת הגובה כמובן...). בלילה זה ישנים במערת Lahesh בגובה 3500 מטר בקירוב, שהיא למעשה שני בולדרים עצומים שיוצרים מעין מערה. יש בה מקום לכ 20 איש. מסביב יש מספר מצומצם של מקומות בהם ניתן להקים אוהל על המדרון התלול. הנוף הוא כמובן עוצר נשימה ובלילה קפוא.... .

היום השלישי

את היום הזה מומלץ מאוד להתחיל מוקדם ככל האפשר, כיוון שזה יום קשה וארוך. אנחנו התחלנו אותו בשעה שבע והצטערנו על כך בהמשך... .
העלייה לפאס היא על שלוחה ארוכה ומכוסה באבנים, ללא דרך ברורה, ולוקחת בין 3-6 שעות תלוי בכושר ובתנאי הדרך. אנחנו עלינו יום אחרי סערה שכיסתה את ההר בשלג טרי. המראה היה מהמם, אולם בשליש האחרון של העלייה השלג נהייה עמוק והדרך נהייתה חלקה מאוד.
מומלץ להתחיל מוקדם כיוון שסביב הצהריים, מזג האוויר בד"כ משתנה ועננים מכסים את ההר, דבר הפוגם כמובן בראות וגם מזמן קור מקפיא.... .
הנוף מהפאס עוצר נשימה. מצד אחד ( אם מזג האוויר הוא טוב) כל עמק קנגרה, ומהצד השני עמק צ'מבה ובאופק הפסגות המושלגות של רכס פרווטי עם הר הקאילש המרשים (לא זה של כינור - מסתבר שיש שלושה...). משני הצדדים נגלים המשך הרכס עליו אנו עומדים, כשהוא מושלג ויפיפיה.
הירידה לצד השני היא תלולה ומאתגרת. בגלל הסופה, כל הירידה הייתה מושלגת וחלקה מאוד. הבנו שללא קשר לסופה, רב הזמן לפחות חלק מהירידה היא על קרחון או שלוגיות.
הירידה גם היא לוקחת בין 3-5 שעות (תלוי במצב הברכיים והדרך...) וברובה היא תלולה ושוחקת ברכיים עד מאוד, אך הנוף לאורכה הוא מדהים. בסוף הירידה התלולה יש עוד כ 45 דק' הליכה בשטח מתון יותר ולבסוף מגיעים ל Chatru Parao בגובה 3500 מטר בקירוב, שם ניתן להקים אוהלים בנוחות יחסית (ויש שם גם מכסה מתחת לבולדר המספיק לארבעה אנשים בערך).

היום הרביעי

יום זה הוא יום ארוך יחסית (5-8 שעות, תלוי במזג האויר, מצב הדרך וקצב ההליכה) וכדאי לצאת מוקדם. ההליכה היא על שביל נוח. מצד אחד בתוך העמק קרחון ארוך מאוד שמתחתיו שוצף נהר, ומשני צידי העמק אין סוף נחלים ומפלים הנשפכים מהקירות התמירים. המראה מהמם. השביל יורד ברובו ולעיתים הוא תלול ולעיתים הוא נוח. כשאנחנו הלכנו בו, לאחר כשעת הליכה התחיל לרדת גשם שליווה אותנו כארבע שעות. במצב כזה השביל נהייה בוצי ומחליק מאוד, וההתקדמות שלנו הייתה איטית מאוד. לאחר שעתיים-שלוש, חוצים את הנהר על גבי הקרחון. ההליכה על הקרחון היא קצרה, נוחה מאוד ולא נדרש ציוד מיוחד. לאחר מכן השביל מתחיל לטפס מעלה על הגדה השנייה. תחילה על דרדרת קשה ולאחר מכן השביל נהייה נוח (אלא אם כן יורד גשם כמו במקרה שלנו...). כעת השביל מטפס כשעתיים-שלוש, ובנקודה מסויימת נגלה הכפר מתחתינו. מכאן זאת ירידה של 45 דק' עד שעה עד הכפר.
כאשר אנו עשינו את הטרק בלילה ובבוקר ירד גשם, ולכן יצאנו מאוחר (סביב 11 כאשר הייתה הפוגה בגשם). בגלל היציאה המאוחרת ותנאי הדרך הקשים, את השעה וחצי האחרונות עשינו בחושך עם פנסים... . השתדלו לצאת מוקדם. השינה היא במקדש העתיק של הכפר הציורי והיפיפה Kuarsi או בבתים של מקומיים.

היום החמישי

השביל חוצה את הכפר וניתן להתרשם מהבתים הצבעוניים והיפים שלו. אנשי הכפר נחמדים מאוד ומסבירי פנים. סביב הכפר טרסות עצומות בהם הם מגדלים תפוחים, שעועית, תפוחי אדמה ועוד. במהלך החודשים היבשים הם מייבשים את הקטניות במרפסות ועל גגות הבתים והמראה הוא יפיפה.
השביל מכאן הוא נוח מאוד. יש חמישה קטעים קצת יותר מאתגרים בהם השביל נהיה צר (רוחב מטר בערך), כאשר מצד אחד צוק ומצד שני פעורה תהום. אנחנו לא התרשמנו שההליכה מסוכנת כלל, אך החשיפה לגובה בהחלט עשויה לגרום ללב להחסיר פעימה למי שסובל מפחד גבהים... .
לאחר כשעה עד שעתיים הליכה מגיעים לגשר חדש ב Machetar, שבו יכולה לחכות מונית. חובה לתאם את המונית מראש, כיוון שאין שם כפר או יישוב בקרבת מקום.
אנחנו תיאמנו עם מונית מדרמקוט שתפגוש אותנו שם עם הציוד שהשארנו בדרמקוט (כיוון שלא רצינו לחזור עד לשם) והיא לקחה אותנו לכפר קטן ליד צ'מבה (כארבע שעות נסיעה מנקודת הסיום) שם שהינו במלון מהמם על שפת נחל (נקרא H2O) בו נחנו לאחר הטרק (תיאום זה עם המונית - הבאת הציוד מדרמקוט, איסוף שלנו בסוף הטרק ונסיעה לכפר הקטן ליד העיר צ'מבה, עלה לנו 6000 רופי).
שמענו שגם דלהוסי, שנמצאת בסוף העמק, היא יפה מאוד (אנחנו לא הגענו לשם). וכמובן שניתן גם לחזור לאזור דראמסללה (8-10 שעות נסיעה).

טיפים

• אנחנו יצאנו לטרק דרך מנהל הגסט האוס שלנ בדרמקוט. שמו Mr. Bavinder והמספר שלו הוא: +919736147169 עלות הטרק היתה 30,000 רופי, כולל הכל, לשנינו. כשבדקנו עם ראג' מדרמקוט המחיר היה מעט גבוה יותר. המחיר הוא גבוה כיוון שהוא מחיר לשני אנשים. סביר להניח שבקבוצה גדולה הטרק יהיה זול משמעותית. ליוו אותנו מדריך ופורטר. בדיעבד, ניתן לפנות אליהם ישירות ולא דרך סוכנות, דבר אשר יקטין את העלויות בערך בחצי. המדריך serin +919805910099. הוא מדריך מוסמך עם המון ניסיון - מומלץ בחום רב. הפורטר סוניל +917807047958
• אנחנו מאוד לא ממליצים לצאת בלי מדריך. הדרך מלאה בשבילי רועים מבלבלים, דרדרות ותנאי מזג האויר קשים לעיתים ומחייבים היכרות טובה עם הדרך ועם נקודות מסתור אפשֿריות במידה שמזג האויר משתנה בפתאומיות ונמצאים על המדרונות החשופים.
• למרות קשיי הגובה ומזג האוויר אנחנו ממליצים על הטרק בחום רב. הנוף מדהים, משתנה ומגוון בימים השונים. בשלושת הימים הראשונים פגשנו מטיילים נוספים אך לאחר שעברנו את הפאס, היינו לגמרי לבד, שכן מטיילים רבים עולים לפאס וחוזרים. ההליכה לבד הוסיפה רבות לקסם של הטיול.