טרק מלה לנוברה ואלי בשלושה ימים דרך Digar la pass

הכנות לטרק

לפני הטרק הלכנו למספר סוכנויות( טאשי, sacred Himalayas, Meru expedition) ואף אחד מהם לא ידע מידע קונקרטי למדי לגבי הטרק- מצב השבילים, האם יש נחל שזורם במסלול, האם נצליח לתפוס טרמפ בסוף הטרק. אמרו לנו שזה נחשב טרק קשוח ופחות מוכר שיוצאות אליו קבוצה-שתיים בעונה אז אין הרבה מידע. ב sacred Himalayas הוא אמר שמעולם לא הלך שם אבל התקשר למדריך שהכיר שהלך שם שנה שעברה ועזר לנו לברר פרטים.
קנינו טחינה, טורטיות, אורז ועדשים, פסטה ורוטב, ונשנושים בסופר chospal במיין באזר, ופירות יבשים בחנויות אחרות.
אני טיילתי עם אוהל שקש ומזרון, מי שטיילה איתי שכרה שקש ומזרון ב Meru expedition, אישה מאוד נחמדה מנהלת את המקום ויש לה אחלה ציוד להשכרה, חשוב לבדוק את הציוד בחנות ובדגש על כיסוי גשם לאוהל ושקש פוך.חשוב להדגיש שלא פוגשים אף אחד במסלול ואין בקתות אז צריך לצאת עם גזייה וכל ציוד הבישול הנדרש( סיר, גזייה, קערות, סכום, תבלינים, תה קפה וכו).

נסיעה לטרק

סגרנו עם טאשי ל Saboo ע"פ מחירון המוניות שיש לו, עלה לנו 800 רופי.
התחלת הטרק היא מעל הכפר( מסומן בMapy כPulu digar), כדאי שהנהג יכניס כמה שיותר קרוב לתחילת המסלול כי יש דרך שמובילה עד לשם.

יום ההליכה הראשון

5 ק"מ, 650 מטרים עלייה.
מתחילת המסלול הלכנו בערך 4 שעות ברגוע, בשיפוע קל-בינוני, כולל ארוחת בוקר עד לגובה 4500 (היינו מורגלים רק לגובה של ספיטי), והגענו לנקודת הלינה ב 13:00. פתחנו את האוהל, אכלנו וישבנו ליד הנחל וקראנו ספר, היה שקט ויפה מאוד.
אם מורגלים לגובה אז אני ממליץ לישון יותר גבוה כדי לקצר את היום השני כי התיקים כבדים ויש עליה יפה. יש Campsite בגובה 4880 שמסומן בMapy.

יום ההליכה השני

10.5 ק"מ, 920 עלייה, 560 ירידה.
יצאנו ב 06:30 ועלינו עם הנחל ולא דרך השביל המסומן בMapy(מתחברים אליו בהמשך הנחל) כי לא ידענו מתי יגמר הזרם ורצינו למלא את כל המים רק כשנהיה חייבים כדי להימנע מלסחוב עוד משקל.
בסוף היו מים עד ממש לפני העליה האחרונה לפאס.
לאורך כמעט כל היום ירד עלינו שלג והיה די קר- 2 שכבות, כובע, כפפות ובאף. הרגשנו קצת את הגובה אז עלינו יחסית לאט לכיוון העלייה לפאס. לפני העלייה התחבאנו מאחורי סלע לרבע שעה כי השלג היה מוגזם והתלבטנו האם לעלות לפאס.
העלייה החדה לפאס היא 400 מטרים עליה בגובה, 1.5 ק"מ מרחק, לנו לקח שעתיים. די קשוח למי שלא מורגל לגובה מתאים.
הנוף מהפאס היה מאוד יפה ובזכות הראות הטובה ראינו למרחק. הייתה טיפונת קליטה בשביל לקבל הודעות ולשלוח הודעת" אנחנו בסדר ויפה פה" אבל לא כדי לשלוח תמונות.
הירידה מהפאס הייתה די קשוחה, לא היה שביל והירידה התחילה בהליכה בדרדרת לא יציבה ודי מעצבנת ועברנו בין דרדרת לחלקי שלג למשך שעה בערך. צריך לשים לב טוב לאיפה דורכים ולראות שהשלג לא עמוק מדי - היו חלקים עם יותר ממטר שלג.
ירדנו ונשפכנו עם הנחל(והשביל מהmapy) עד גובה 4850 וישנו במקום מדהים אבל עם מים לא טובים- המון קקי של פרות וטביעות רגליים של הפרות בתוך המים אז חיפשנו זרימה עם מים נקים, מצאנו בערך 300 מטר מהאוהל.

יום הליכה שלישי

יצאנו בבוקר לכיוון דיגאר ועברנו בדרך במבנה של רועה יאקים(מסומן בMapy כ-Pho). בחור מאוד נחמד שיודע כמה מילים בודדות באנגלית אבל הזמין אותנו לצ'אי ולנסות ליצור איתו שיחה. הייתה חוויה מאוד מיוחדת.
המשכנו בשביל למטה עד חיבור עם דרך עפר לפני הכפר.
הגענו לכפר ובאותו יום כל תושבי הכפר נסעו לדרשה של לאמה חשוב בכפר Agham אז היינו חייבים ללכת ברגל לכיוון Agham על הכביש אספלט במקום התכנון המקורי שלנו לתפוס לשם טרמפים. בסוף הכפר יש מרפאה שהיו בה שתי נשים נחמדות שהביאו לנו אוכל וצ'אי וניסו לברר בשבילנו אם יצא רכב מהכפר לAgham.
הלכנו על הכביש וניסינו לעצור רכבים שבאו מולנו ולבקש מהם שיקפיצו אותנו ל Agham במקום ללכת 10 ק"מ על כביש האספלט. ב Khyungru הצלחנו לעצור טנדר של מקומיים עם שני מבוגרים, שהציעו לרדת ולהמשיך כמה דקות ברגל בשביל שהנהג יקח אותנו לשם למרות שהגיעו משם, חמודים מאוד. האיזור בין Digar ל Agham מאוד יפה ומיוחד עם אוכלוסייה בודהיסטית נחמדה מאוד.
Agham ממוקמת במקום מעולה על הכביש הראשי בגדול בין פאנגונג לדיסקיט בנוברה ואלי אז עוברים הרבה רכבים וזה מיקום טוב לטרמפים.

טיפים

• לא לשכוח לימונים לטחינה:)