טראק Hampta Pass: מנאלי, צפון הודו

היום הראשון

יצאנו בשעה 9:30, קבוצה של חמישה: ירדן, רחלי, צוריה, אלכס (25) בחור רוסי נחמד ואנוכי, ממנאלי לכיוון הכפר Prini. שם פגשנו במדריך C.D. ושני סוחבי-ציוד (porters) אשר ילוו אותנו הטיול. היום הראשון כלל עליה ארוכה במדרגות בשלוחת ההר, וחצינו במהלך העליה את הכביש העולה ומתפתל זיג-זג מעלה אל עבר התחנה ההידרו-אלקטרית אשר בסמוך לה חניון הלילה (Jabri).

היום השני

קמנו ב7:00, עם תה צ'אי חם לאוהל, אכלנו ארוחת בוקר משביעה עם ביצה מקושקשת, ריבה וגבינה, וגם דייסת קוואקר – ויצאנו כעבור שעתיים עם קופסאות Lunch-Box אשר בתוכן ארוחת הצהריים (תפו"א מבושל, ביצה קשה, סנדוויץ עם ירקות מוקפצים וממתק) כצידה-לדרך.

המשכנו מעלה במעלה נהר Hamta Nala, כאשר אנחנו יוצאים מהאזור המיוער אל אזור פתוח ועשבוני, וחצינו לגדה השמאלית (הצפונית) של הנחל בגשרון עץ צר. במעלה הדרך פגשנו בצאן כולל גורים קטנים אותם ליטפתי, וסיימנו בחניון הלילה במישור הנחל למרגלות הפס [Balu Ka Gera].

היום השלישי

קמנו עם תה לאוהל בנוהל, ולאחר ארוחת בוקר יצאנו לדרך – לאוכף המחבר בין עמק להול Lahol בצפון, לעמק קולו Kullu, אשר ממנו יצאנו. האוכף/פס לא היה מרשים ביופיו, כי הנהר שאליו נכנסנו לא נראה בראשיתו (מוצא הנחל) ולכן הנוף היה 'סגור' ולא רחב ידיים כמו שצפיתי לראות. היה נחמד, עם זאת, לאכול ארוחת צהריים ולרקוד שירים ישראלים (אלינה אביטל – שובי לים), אשר הושמע בפלאפון של רחלי בקולי-קולות, ורקדנו אפילו עם אלכס הרוסי בקור האיום ששרר שם. מהאוכף ירדנו מטה צפונה במורד הנחל עד לחניון רחב ידיים בעמק. בדרך התחיל גשם קל, שהפך אט-אט לברד – ולכן טוב היה להקים שם חניון לילה, ולקנח בתה צ'אי חם וארוחת ערב מזינה.

בערב זה הייתה לנו שיחה חשובה וקשה עם CD המדריך.

רחלי וצוריה – שתיהן דתיות. היה חשוב להן מאוד להגיע למנאלי לפני כניסת השבת. הודענו על הדרישה הזו בסוכנות עוד לפני היציאה לטראק. צוריה הזכירה לCD המדריך על חשיבות העניין ותשובתו הייתה: "הם צריכים להגיע.. לא צריכה להיות בעיה.. אך אינני אחראי עליהם".. החלק האחרון בתשובה, הוא זה שהפריע לנו. חששנו, שמא, בסוכנות לא רשמו את בקשתנו ועשויים לשכוח אותה [להזמין מונית שתגיע עוד בבוקר לכפר Chatru שם מסתיים המסלול]. צוריה נכנסה לפניקה, ובצדק: השבת חשובה לה. דיברנו על חשיבות השבת ועל האמונה שהקב"ה יעשה הכל על-מנת שצוריה תגיע לפני כניסת השבת אל מנאלי, אשר נמצאת מעבר לרכס, דרכו עובר הרוטאנג-פס.

לאחר הלילה, שבו ירד גשם ללא הפסקה [ישנתי עם אלכס הרוסי באוהל.. הבעיה תמיד במצבים כאלה, שאי אפשר להתפנות.. אלא אם אתה מחליט לספוג את הבושה/לספוג את המים ולצאת החוץ ולהתרוקן בגשם. אני זוכר שהגשם לא היה עוצמתי כל כך, אז לא היה נוראי לצאת], קמנו לבוקרו של היום הרביעי, ועימו האתגר: לחצות את הנהר..

היום הרביעי

יום קצר – מחניון הלילה ירדנו צפונה עד לכפר Chatru. אלא שהיה אתגר בדרך: המדריך C.D. הורה לנו לחצות את הנהר, כי הדרך מטה עוברת בגדרה השניה. לא היה גשר לחצות עליו, ולכן נאצלנו להוריד נעליים ולהכנס פנימה למים הקפואים, ולחצות את הדרך כאשר הקור בשלב מסוים הפך לסבל רציני, אך עברנו כולנו את האתגר בשלום. העזרה ההדדית הייתה מחזה יפה, והמשכנו הלאה מטה וסיימנו את הטראק בצהריים על יד הגשר המוביל לChatru, שם חיכתה לנו מונית שאספה אותנו חזרה למנאלי, דרך הRohtang Pass, זמן נסיעה של כ-4 שעות לערך. את השבת עשינו בבית חב"ד התחתון [העליון/בית חב"ד אל-פוקא הוא יותר מחובר ל'רוחניות עליונה' ]. בבית חב"ד אל-תחתא, יושבים מני ואברהמי, הגברים שבגברים. העברנו איתם ערבים מצחיקים, ובמיוחד זכורה לי לטוב הצפיה במערכון האלמותי של 'ארץ נהדרת' על הישראלים בהודו.. אך הודו לה' כי טוב.. [כי לעולם חסדו]. זכורים לי שירי שבת נעימים ושמחים. בין השאר של דוב שורין – ושבתי את שבות עמי

טיפים

• תעזרו אחד לשני בעליות

קישורים חיצוניים

• באתר האישי של דניאל וינקלר