תאריך הטיול | June 2024 |
---|---|
משך הטיול | 4 ימים |
עונה מומלצת | יוני-ספטמבר |
מה זה?
טיפוס על פסגה במארקה ואלי בגובה 6,200. להר שתי פסגות, הגבוהה מביניהן בגובה 6,400 ונחשבת מורכבת וטכנית לטיפוס, נקראת Kang Yatze I. השנייה, בגובה 6,200 נחשבת אפשרית למתחילים, בליווי מדריכים מנוסים וציוד טיפוס, נקראת Kang Yatze II.
לאחר בירור בכמה סוכנויות, בחרנו בסוכנות בשם “Broken Moon” שהציעה במחיר של 23,000 רופי (275$) לאדם את החבילה הבאה: נסיעות הלוך וחזור לנקודת ההתחלה/סיום, לינה ואוכל לארבעה ימים, ציוד טיפוס, וליווי של שני מדריכים נפאלים מנוסים. התרשמנו שהסוכנות מקצועית והמדריכים בעלי ניסיון. בנוסף, קיבלנו מחיר יחסית טוב ולכן בחרנו בהם.
חשוב להגיד שהטיפוס במתכונת הזאת מתאים רק למי שכבר מורגל לגבהים של 5,000 מטרים ומעלה, כטרק שני/שלישי בגובה, אבל לא כחוויה ראשונה בגבהים.
יצאנו בסוף חודש יוני, תקופה שנחשבת כתחילת עונת הטיפוס על ההר, ולפי המדריכים היינו בין הקבוצות הראשונות לטפס בעונה. המשמעות היא שההר עדיין יחסית עמוס בשלג, לעומת סוף אוגוסט לדוגמה.
מבחינת ביגוד, צריך להגיע עם מכנס וחולצה טרמיים, שכבת פליז ושכבת מעיל פוך. זאת בנוסף כמובן לכפפות טובות, כובע צמר וכובע רגיל, באף/חמצוואר, משקפי שמש ומקלות הליכה. גם גרביים חמות חשוב מאוד, וכמובן פנס ראש ללילה של הטיפוס.
את היום הראשון התחלנו בנסיעה של שעתיים מלה לנקודת ההתחלה של הטרק - צ’וגדו (Chogdo). ביום זה יש להתארגן על ארוחת בוקר וצהריים מלה. הגענו לצ’וגדו בשעה 10 בבוקר והתחלנו יום הליכה קשה במיוחד שכולל עלייה מגובה 3,800 מטרים לפאס בגובה 5,300 מטרים. ההליכה מתחילה בעלייה מתונה לאורך נחל הזורם בעוצמה נמוכה יחסית. לאורך היום חוצים אותו כמה פעמים, ניתן לדלג על האבנים מבלי להירטב. בנוסף, אין צורך לסחוב כמות גדולה של מים מכיוון שניתן למלא מים מהנחל לאורך רוב היום (מומלץ לטהר כמובן). לאחר הליכה של כארבעים דקות מגיעים לאוהל לבן ובו מציעים שתייה ומאגי (מנה חמה). ממשיכים ללכת עוד כשעה בקניון סלעי בגווני אדום, עד שלאחר שעה נוספת של הליכה מגיעים לנקודה שבה העלייה נעשית תלולה יותר. משם יש עוד כשלוש שעות בערך של עלייה קשה יחסית עד לפאס בשם Konmaro La. אנחנו הגענו לפאס בשעה 16:00, משם נשקף נוף מדהים על כל הפסגות באזור, וניתן לראות שאריות של שלגים. משם עוד כשעה הליכה בירידה מתונה יחסית עד לנימלינג. Nimaling Campground הוא מחנה אוהלים, במקום חדר אוכל ופינות ישיבה. כל אוהל מגיע עם מזרנים ושמיכות. מומלץ להביא ליינר לשינה, אין צורך בשק”ש אלא אם אתם ממש סובלים מהקור. לאחר מנוחה מיום ההליכה הקשה, קיבלנו ארוחת ערב הכוללת מרק למנה ראשונה ודאל ואורז בתוספת טופו למנה עיקרית. האוכל משביע ובסך הכול בסדר. צריך להגיד שמנהל המחנה הוא אדם קשה, יש כאלה שטוענים שהוא לא מחבב ישראלים. בחוויה שלנו, בעיקר מאוד חשוב לו שישמרו על הכללים שלו: המים במחנה לשתייה בלבד (כל השאר תעשו בנחל שליד), שירותים חייבים לעשות במקום מוגדר, להוריד נעליים בכניסה לאוהל ולהגיע בזמן לארוחות. אם שומרים על הכללים אפשר להסתדר איתו.
ניתן לקום לארוחת הבוקר שמוגשת בשעה 07:30, חלק מאיתנו בחרו להמשיך לישון. הארוחה כוללת תה, צ’פאטי, ריבה, חמאת בוטנים ודייסת שיבולת שועל. בסך הכול משביע. במהלך היום היינו במנוחה והתרגלנו לגובה (המחנה בגובה 4,800 מטרים), מי שהצליח גם ישן כמה שעות לקראת הטיפוס שמצפה לנו בלילה. בצהריים בדקנו את הציוד ביחד עם המדריכים שלנו. הציוד כולל רתמה עם שאקל, נעלי טיפוס וקרמפונים.
לאחר ארוחת הערב, הלכנו כולנו לאוהל וניסינו לישון עוד שעה אחת אחרונה לפני תחילת הטיפוס.
נפגשנו עם המדריכים בשעה 22:00, שתינו תה, לקחנו את התיקים (ארזנו רק מה שצריך לטיפוס, השאר השארנו במחנה) ויצאנו לדרך. כמובן שהולכים עם פנסי ראש, עד שהירח עלה והאיר לנו את הדרך. הליכה של כארבע שעות בערך עד לקרמפון פוינט, הנקודה בה מתחיל הטיפוס והשלג נהיה עמוק. בדרך עברנו בבייס קמפ המקורי (אפשר לצאת לטיפוס גם משם, חוסך שעה הליכה לכיוון), ועלינו עלייה יחסית תלולה עד לתחתית ההר. כמובן שהטמפרטורות מאוד נמוכות וצריך להתלבש בכל השכבות להליכה בלילה. הגענו לקרמפון פוינט בשעה 02:00 לפנות בוקר, שם החלפנו לנעליים עם הקרמפונים ושמנו את הרתמות. את הנעליים שלנו השארנו בנקודה זו בערימה. התחלקנו ל-2 קבוצות, כאשר כל קבוצה מובלת על ידי אחד המדריכים. התחברנו לחבלים והתחלנו בהליכה איטית מאוד לפסגה. זה החלק הכי קשה בטיפוס. ההליכה בשלג העמוק איטית מאוד, וקשה מאוד לנשום ככל שעולים בגובה. בכל פעם זה נראה כאילו רואים את הפסגה, ואז המדריכים אומרים שיש עוד הליכה. טיפוס של כ-600 מטרים בגובה לקח לנו 6 שעות הליכה (!). בתור מישהו בכושר טוב יחסית, אני יכול להעיד שזו אחת החוויות הקשות שעברתי בחיי. בדרך השמש עלתה וראינו את אחת הזריחות היפות ביותר בחיינו.
לאחר ההליכה המתישה, וללא אוויר בריאות הגענו לפסגה בגובה 6,200. גמורים מעייפות, בקושי היה לנו כוח לקום לתמונה. אחרי כמה דקות של מנוחה, הצטלמנו, שתינו מים ואכלנו קצת, והתחלנו ללכת חזרה. חשוב לצאת יחסית מהר חזרה מכיוון שהשמש ממיסה את השלג וזה יכול להיות מסוכן בדרך למטה, כאשר נוצרים בורות מתחת לשלג. ההליכה למטה הרבה יותר מהירה, אבל מחליקים הרבה בשלג שנמס. מאוד קשה להימנע מגרביים רטובות. חשוב מאוד לזכור לשים קרם הגנה לפני הירידה! כמעט כולנו נשרפנו בדרך למטה. ההליכה למטה מתישה מאוד, כולנו גמורים מהלילה הארוך ורק רוצים לישון. בשעה 13:00 הגענו לנימלינג והלכנו לישון. חשוב לשתות הרבה מים ולהחזיר נוזלים לאחר הטיפוס. קמנו לארוחת ערב, ולאחריה חזרנו לישון את הלילה. הגוף עייף מאוד וחשוב להחזיר שעות שינה לפני היום האחרון.
התחלנו את ההליכה לאחר ארוחת בוקר בשעה 08:30. העלייה לפאס מהכיוון הזה קצרה ולוקחת בערך שעה, משם שאר היום הוא בירידה למטה. הגענו בחזרה ל-Chogdo בשעה 13:30 שם חיכה לנו המיניבוס שלקח אותנו בחזרה ללה, עייפים ומרוצים.
1. מדריכים טובים זה חשוב מאוד! שלנו היו גם אנשים טובים, וגם ידעו לדחוף ולעודד אותנו ברגעים הקשים של הטיפוס. וכמובן - היו מקצועיים מאוד וסמכנו עליהם בנושא הבטיחות.
2. מים - בדרך למעלה אל תסחבו הרבה. בין 2-3 לשלושה ליטר לאדם זה מספיק. כל משקל קטן מכביד ומקשה על הטיפוס. מה גם שהמים קופאים בגובה. בהגעה למטה תשתו הרבה ותחזירו נוזלים.
3. ציוד ובגדים - לא לזלזל! חשוב להביא את הביגוד החם ביותר ולא לוותר על כלום. משקפי שמש גם חובה. בגובה קר מאוד והגוף לא רגיל לתנאים האלה.
4. קרם הגנה ברגע שהשמש עולה! האור מוקרן מהשלג בעוצמה חזקה מאוד וזה שורף את העור.
5. הטיפוס אפשרי לכל אחד/אחת שרגילים לגבהים ובכושר טוב יחסית. לא צריך נסיון קודם בטיפוס הרים. אבל, זה טיפוס מאתגר מאוד מבחינה פיזית ולכן תחשבו פעמיים לפני שאתם מתחילים אם זה מתאים לכם.
תגובות
התגובה שלך
יש לך מה להוסיף? רוצה לשאול את הכותב/ת שאלה? פשוט לזרוק מילה טובה?
בקשה קטנה - אין לבקש ייעוץ באופן פרטי, נסו לשאול שאלות כאן וכך המידע יהיה זמין לכולם