הודו - טרק מספיטי ללה

פתיח

נפגשנו לבליינד דייט ארבעה אנשים, שלושה מתוכם התבררו כמתאימים וכרוצים והרביעי לא, אך בהמשך הצטרפה בחורה דרך קבוצת הוואצאפ וכך סגרנו רביעייה לטרק. קבענו תאריך גג ליציאה וקבענו יום היערכות.

היערכות

היערכות:
ביום חמישי 27.06.24 בילינו בניו מנאלי וקנינו את הדברים הבאים:
*שקי שינה - כתלות במחיר שכל אחד היה מוכן לשלם, קנינו משלוש חנויות שונות. מומלץ להשוות מחירים, לבדוק לאילו טמפרטורות שק השינה מתאים (מינוס 5 קומפורט עבד אבל היו שניים שלושה לילות שהיה בהם קצת קר, מינוס 10 קומפורט יקר יותר אבל אולי עדיף, כתלות ברגישות לקור).
* חולצות ארוכות - קל מאוד להישרף.
* כובע - כנל.
* משקפי שמש - חשוב ליום של הפאס, כי אומרים שקשה ללכת כמה שעות על שלג בלי הגנה לעיניים.
*בלוני גז - קנינו חמישה בלוני גז גדולים (440 גרם) מסוכנות בשם Indian Himalayan excur sions, שבה גם קנינו מפה (לא כזאת טובה) וגם זו הייתה הסותןכנות היחידה במנאלי שממש ידעה להסביר לנו על הטרק.
*קרמפונים - בחנות בשם Karen garmets, עלה לנו 1,000 לאדם.
*טיהור מים - לא הצלחנו למצוא כדורי כלור בשום בית מרקחת אבל מצאנו פוטאסיום והחלטנו ללכת עליו. כדי ללמוד איך להשתמש בפוטסיום שאלנו את הרוקח (שטעה בכמויות) וצפינו בשלושה סרטוני יוטיוב של מטיילים. קשה להסביר בכתב בכמה להשתמש אבל לוקחים קריסטל אחד, שוברים או מפוררים אותו ולוקחים ממנו שבב זעיר מאוד ומכניסים למים. הגוון אמור להיות ורוד על סף השקוף, ולא ורוד על סף הסגול (יש לצפות בסרטונים או להתייעץ עם מומחים, אנחנו רק מטיילים שמספרים את החוויה שלהם).
*אוכל - לארוחת בוקר 100 גרם קוואקר לאדם, וקצת צימוקים (ודבש); לצהריים מאגי (המנה החמה המקומית) לחלק מהימים ולחלק טורטיות עם חמאת בוטנים; ולערב 100 גרם אורז ו-100 גרם עדשים כתומות לאדם. בנוסף, קצת שוקולדים, אוראו יום כן יום לא וכמה אבקות מרק למקרה שנרצה לגוון מהתבלינים הקבועים שלנו לאורז. מנוח מהבית הישראלי המליץ לנו על סופר בניו מנאלי, הוא היה באחת הסמטאות שמתחברות ל-mall road.
*אוהלים - לשניים מאיתנו היו אוהלים, אחד מהם נקנה בניו מנאלי. חשוב לפתוח את האוהל ולבדוק אם מרווח לכם מספיק וחשוב שיהיה כיסוי לאוהל, נגד גשם או שלג וגם נגד הרוח (לכן מומלץ שיהיו יותר מארבעה יתדות, כדי למתוח גם את הצדדים).

מיקומי קניות וסוכנויות

***חנות ציוד מטיילים טובה (Trek shop):
https://maps.app.goo.gl/5SksEh...

***חנות ציוד טובה נוספת, קצת יקרה יותר (karan garments):
https://maps.app.goo.gl/tzQdwd...

***הסוכנות שידעה לספק לנו הכי הרבה מידע (indian himalayan excursions):
https://maps.app.goo.gl/doZMjA...
בסוכנות הזאת גם קנינו בלוני גז (לנו עלה 850 לבלון גדול) וגם מפה קשיחה שלא הייתה ממש טובה אבל רצינו עותק של מפה שלא תלוי בפלאפונים שלנו.

***הסוכנות של פיטר ו-וישאל, עברנו שם, וישאל עזר מעט אבל לא מזיק להתייעץ איתו:
https://maps.app.goo.gl/DKNjSv...

***הסוכנות שדרכה סגרנו את הנסיעה לקאזה (himalayan hikers and rovers):
https://maps.app.goo.gl/cD5Q8T...

כשסיימנו ארזנו מוצ'ילות והשארנו את התיקים הקטנים בבית הישראלי, כל אחד כתב למישהו שהוא מכיר מהטיול וביקש ממנו עזרה עם העברת התיק ללה.

המעברים ממנאלי לנקודת תחילת הטרק

יצאנו ביום שישי 28.06.24 ממנאלי לקאזה במיניבוס שסגרנו דרך הימאלאיין הייקרז אנד רוברס (himalayan hikers and rovers), עלה לנו 1,800 רופי לאדם. המיניבוס יצא בשש וחצי בבוקר מתחנת האוטובוסים של ניו מנאלי (לקחנו מונית והנהג ידע איפה להוריד אותנו, אחרת אפשר להתקשר לנהג המיניבוס ולשאול). הנסיעה לקחה כשתיים עשרה שעות, וכללה שתי עצירות בצ'קפוסטים שבהם נדרשנו להציג דרכון וויזה. שלנו היו עמוק במוצ'ילה והראנו דרך הפלאפון, זה הספיק.
הגענו לקאזה במטרה להוציא פרמיט (permit) והמשרד הממשלתי היה סגור, הוא נפתח בשעה 10 בבוקר ונקרא ADC office (מופיע בגוגל מפס). ישנו לילה בהומסטיי ב-600 רופי לאדם, ארבעתנו באותו חדר (נקרא kunphen homestay בגוגל מפס). בבוקר הלכנו למשרד הממשלתי ונאמר לנו שהחל מלפני שנתיים (2022) לא מקבלים פרמיט ללא מדריך שחותם עלינו ויוצא איתנו.
החלטנו להמשיך ללא פרמיט וללא מדריך, לאחר שיחה שערכנו עם בחור בעל עבר עשיר בטרקים בהודו ובעולם (שמו karen), שהוא גם בעלים של מסעדה והוסטל בקאזה בשם hotel deyzor & restaurant. גם אכלנו שם פעמיים באותו יום כי היה טעים ונקי וחששנו מדאבה יום לפני הטרק.
מיקום בגוגל מאפס:
https://maps.app.goo.gl/Bwj7Ym...

קארן גם המליץ לנו על הומסטיי בצ'יצ'ם שמשם אפשר להתחיל את הטרק והבעלים של ההומסטיי מנוסה במסלול הזה ויוכל לעדכן אותנו אם יש מים בבייס קאמפ של הפאראנג-לה (הטרק מורכב מכמה טרקים קטנים מחוברים, אפשר לעשות גם רק חלק מהם. הפאראנג-לה יוצא מקיבר (kibber) ומגיע לקארזוק, לאחרים כנראה עדיף לצאת מלה כשלמשל טרק לטסו-מורירי קיים ברוב הסוכנויות בלה).

בשעה חמש בדיוק יצאנו עם לוקאל לכפר צ'יצ'ם (chicham), הנסיעה עלתה 60 רופי לגברים ו-30 לנשים וארכה כשעה.
לטרק אפשר לצאת מקיבר, שזה הכפר שלפני צ'יצ'ם וזה מה שהיהה כתוב בסיפור הדרך שהסתמכנו עליו משנת 2019, אבל החלטנו ללכת עם הטיפ של המקומי ולישון בצ'יצ'ם.

הטרק - מצ'יצ'ם ללה

יום ראשון 30.06.24:
יצאנו בשבע בבוקר מההומסטיי שנקרא everester שהיה מאוד נחמד, עם בעלים מנוסים שעזרו לנו עם טיפים. ירדנו מהכפר באזידוך לשביל המסומן במאפס מי (maps me) וגם באפליקציה דומה בשם גאיה (gaia). הגאיה הייתה נוחה יותר בטרק מבחינת סימון טופוגרפיה ולכן נמליץ להוריד את שתי האפליקציות. היום התחיל עם קצת ירידה ומשם עלינו 600 מטרים במשך כארבע שעות עד שהגענו לשיא הגובה להיום - 4700. עצרנו שם לשעתיים כדי שהגוף יסתגל קצת לגובה לפני שירדנו למטה לכיוון הנקודה שבה חשבנו להקים אוהלים. במאפס מי היה סימון של מעיין (spring) אבל בשטח לא היה מקום לפתוח אוהל, כך שירדנו עד לנהר בתחתית הגיא. התקדמו ממש כמה דקות לאורכו ומצאנו מקום יחסית שטוח שמתאים לשני אוהלים ושם התמקמנו. סיימנו את היום בשעה שלוש בצהריים, והלכנו לישון סביב תשע בערב. נוסיף מעט על התחושות שנבעו ממחלת גבהים או סתם מהליכה מרובה בעלייה ובשמש - חלקנו סבלנו מכאבי ראש לאורך היום, חלקנו מגזים בבטן ובסוף היום היינו תשושים. חשוב לציין שמבין ארבעתנו רק אחד כבר טייל לאחרונה בגובה והסתגל ושלושת האחרים חוו תסמינים כאלה ואחרים שבאו וחלפו תוך מספר דקות או שעות במהלך היום.

ביום השני לטרק התעוררנו ליד הנהר סביב שש בבוקר ויצאנו לדרך סביב שבע וחצי. היום מחולק לכשלושה קילומטרים בתוך הערוץ ואז שלושה קילומטרים של עלייה, שכן יום שהתחלנו ב4,300 יסתיים ב5,000. לפי המאפס מי היינו אמורים לחצות את הנהר ממש כמה מטרים לפני האיזור שבו ישנו בלילה, אבל בשטח לא היה מסלול הליכה בצד המזרחי של הנהר אז המשכנו בצד שלנו עד שראינו גשר עץ רעוע ומאוד לא מזמין, שאותו חצינו. בהמשך היו עוד שני קטעים מאתגרים מבחינת החלקות וסכנת נפילה למים (אם בוחרים ללכת בתוך המים זה לא כזה מסוכן) ואז הגענו לשלב שבו צריך להתחיל לעלות. העלייה הייתה קשה ועצרנו לנוח לעיתים קרובות. סיימנו בנקודת הקאמפ להיום בערך בשעה שלוש בצהריים. נקודת העצירה היא ליד פלג מים קטן שנראה כמו נביעה מהקרקע, בגובה 5,000. שוב סבלנו מתסמינים של מחלת גבהים, בעיקר קשיי נשימה (לא נורא כמו שזה נשמע, פשוט נושמים יותר בכבדות) וכאבי ראש.

ביום השלישי לטרק קמנו מוקדם מאוד (בארבע וחצי) כדי להספיק לעלות לפאס לפני שהשלג יימס מהשמש. בפועל, לקח לנו יותר זמן לעלות ממה שציפינו, אלו מאיתנו שסובלים קצת ממחלת גבהים התנשפו יותר ובכללי עצרנו להמון הפסקות. הגענו לפאס כשהשמש כבר זרחה במלואה וזה הקשה על ההמשך כי השלג מתחיל להתרכך ואז שוקעים בו יותר בכל צעד ויש איזורים ששוקעים ממש עד לנחל שזורם מתחתיו ואז הנעליים נרטבות מהמים; לכן ההמלצה היא לצאת מוקדם בבוקר של הפאס, אפילו מוקדם יותר מארבע וחצי, כדי להספיק לחצות את השלג שאחרי הפאס בשעה שהשמש עדיין לא מגיעה לאמצע השמיים. מהפאס התגלשנו למטה ישובים על הישבנים, בזווית מאוד תלולה, כי לא היה ניתן לרדת בהליכה. בתחתית ההתגלשות הכל היה מושלג, ולקח לנו כשעה לחצות את כל השלג עד ששוב דרכנו על אדמה. את הקרמפונים כמובן עטינו על הנעליים בפאס והורדנו כשהמתאר חזר להיות אדמה. נציין כי בהליכה על השלג במספר מקרים יצא לאחד מאיתנו לשקוע עם הרגל, לפעמים גם לעומקים של מעל הברך, ולפעמים מתחת לשלג הנעל פגשה בנחל ונרטבה לחלוטין. למי ששוקלים לעשות את המסלול הפוך - מומלץ להתייעץ מראש עם מדריכים ולוודא שהפאס פתוח לסוסים כי כשאנחנו עברנו את הטרק מדרום לצפון הפאס היה סגור לסוסים וראו שהמקטע של ההליכה בשלג טיפה מורכב יותר; להתגלש מהפאס למטה היה נראה אפשרי (אולי טיפה מסוכן) אבל לעלות בכיוון ההפוך נראה מורכב כי השיפוע של קיר הקרח היה תלול (לכן התגלשנו ולא ירדנו בהליכה, כי לא ממש הצלחנו לרדת בהליכה...). אחרי מקטע השלג הלכנו עוד כשעה והגענו לקאמפ של הלילה השלישי, שהיה באיזור שטוח עם קרקע רכה ומלאת שברים, בסמוך לנהר שמקורו בשלג שעליו הלכנו קודם לכן.

ביום הרביעי לטרק יצאנו בשמונה וחצי בבוקר כי התפנקנו עם ארוחת בוקר ארוכה, וזה בא לרעתנו. תיכננו ללכת 20 ק"מ אך בסוף סיימנו את היום ב-17. בדיעבד, מזל שעצרנו אחרי 17 ק"מ כי היה מיקום טוב לפתיחת אוהל ואם היינו ממשיכים לנקודה שתיכננו לעצור בה היינו נאלצים לישון בנקודה שאין בה מקור מים. הלכנו לאורך הנחל וברוב הזמן הלכנו בתוכו, כאשר נדרשנו לקפץ הרבה מעל פלגים. בדיעבד הייתי ממליץ להידבק לצד כלשהו של הנחל ולהימנע מהקפיצות מעל הפלגים האלה. סיימנו את היום די מאוחר, בשש בערב, כי לקח לנו הרבה זמן להתקדם (כנראה כי עוד סבלנו ממחלת גבהים קצת וכי היה חם מאוד וכאב לחלקנו הראש). במהלך היום גם נדרשנו שלוש פעמים להוריד נעליים ולחצות את הנחלים שמתחברים לנהר. לחלקנו היו סנדלים והמעבר היה נחמד יותר וחלקנו העדיפו לחסוך במשקל ולא הביאו סנדלים, ככה שהחצייה הייתה ברגליים יחפות, שזה לא נעים אבל לא נורא כי מדובר בסוף בכמה דקות בודדות מתוך טרק ארוך. במהלך היום מומלץ למלא מים כשרואים פלגים צלולים שמתחברים לנהר, אבל אם אין ברירה אז אפשר למלא מהנהר המרכזי שהוא אפור; חלקנו עשינו זאת והמים עכורים אבל לאחר זמן מה החול שוקע ואם מטהרים את המים אפשר לשתות אותם ולהיות בסדר (אם יש פילטר אז הם יוצאים צלולים וזה הכי טוב).

ביום החמישי לטרק יצאנו לדרך בשבע וחצי בבוקר כדי להספיק ללכת קצת לפני שמתחמם. למדנו מאתמול כי היה מאוד קשה בשעות אמצע היום עם השמש הקופחת. הלכנו כל היום לאורך הנחל ולפעמים כשהשביל קרס הלכנו בתוך הנחל, אך בשונה מאתמול לא נדרשנו להוריד נעליים והסתדרנו עם קפיצות מעל הפלגים. הגענו סביב ארבע לנקודה שסימנו לעצמנו מראש והחלטנו להתקדם עוד מאתיים מטרים לאיזור שטוח יותר שאין בו הרבה אבנים כדי שיהיה נוח יותר לפתוח אוהל. עצרנו בסמוך לנחל במקום ללא צל אז ישבנו באוהל כי רצינו קצת צל. לפחות רואים מכאן כוכבים ממש יפים בלילה.

ביום השישי לטרק מיהרנו בבוקר כדי להגיע לנקודת חציית הנהר בשלב שהוא יחסית לא מלא. הגענו בתשע בבוקר והחצייה הייתה לא פשוטה - בשיא העומק הגענו לגובה התחתונים (מוזמנים להתקדם קצת לאורך הנהר או לחזור מעט ולבחון אם יש מיקום שנראה נעים יותר לחצייה) ולקח לנו יחסית הרבה זמן לחצות כי נדרשנו להיערכות מנטלית והמים קפואים. אחרי החצייה נעלנו נעליים שוב והתחלנו ללכת כאשר הרקע השתנה - מנהר אפור הודי טיפוסי למדשאות עם פלגי מים קטנים ביניהן. ראינו כמה אוהלים שבהם חיו אנשים ואז התחברנו לציר מאוד ברור להליכה. בהמשך, הציר הפך לכביש עפר לרכבי 4 על 4 והלכנו בו באמצע מדבר רחב עד שלבסוף מולנו הופיע האגם - טסו-מורירי.
אחרי הליכה של כמה שעות במדבר מלא פודרה עצר לידנו רכב והקפיץ אותנו לקארזוק, ככה בעצם נחסך לנו יום הליכה בלי שתיכננו (עשרים וקצת ק"מ של הליכה לאורך האגם, מדרום לצפון). נסענו לאורך האגם על מה שהיה מסומן כשביל ההליכה שלנו והגענו לקארזוק. בסיפור הדרך שהסתמכנו עליו היה כתוב שהם החליטו לנוח יום בקארזוק, אבל היות שהגענו אחר הצהריים והיה לנו הרבה זמן כאן, החלטנו שלא נישאר יותר מלילה. סגרנו חדר עם ארוחת ערב ובוקר בהומסטיי namkila guest house במרכז הכפר, ממש דקה הליכה מהפעמון המסתובב הגדול, ועלה לנו 4,500 לארבעה אנשים כולל ארוחת ערב וארוחת בוקר. חישבנו כמה אוכל נצטרך עד נקודת המילוי הבאה וראינו שחסרות לנו ארוחות ליומיים (כי נשאר לנו עודף מהאריזה המקורית במנאלי). קנינו בדוכן ברחוב פסטה ורוטב עגבניות, שיהיה גיוון ערב אחד, ומאגי לארוחות הצהריים הבאות (במקום טורטיות, ששוקלות יותר).
בהמשך הערב תיכננו את יתר המסלול - מכאן לאגם טסו-קאר בארבעה ימים, כשמחר יום רגוע שבו נצא מאוחר ונלך לא הרבה. מאגם טסו-קאר נמשיך צפונה, כאשר נקיף אותו ממזרח, ואז נתחבר לשביל שיוביל אותנו לכפר בשם רומטסה (מתחת לgya). ברומטסה נחליט אם לתפוס את הלוקאל ממנאלי ללה או לחצות את הכביש ולהמשיך לשלושה ימים נוספים שייגמרו בכפר בשם צ'וגדו (chogdo).

ביום השביעי לטרק יצאנו באיזי, מאוחר, לקראת עשר וקצת. ירדנו טיפה דרומה חזרה לתחילת קארזוק והלכנו בסמוך לנחל כחול יפה בין מדשאות לכיוון מערב (שימו לב, לא המשכנו מקארזוק צפונה אלא מערבה). הלכנו לאורך הנחל עד שהוא נגמר והתחלנו לעלות במעלה ההר לעבר הפאס. תיכננו לעשות יום רגוע ולעצור אחרי 8 ק"מ, אבל הגענו ממש מהר לנקודה שחשבנו לעצור בה, וגם לא היו שם מים זורמים אז החלטנו להמשיך. כנראה שלאחר שבוע בגבהים האלה עם משקל על הגב התרגלנו וקצב ההליכה שלנו השתפר. בקיצור, פאס בהפתעה. היום הסתכם בכתשע מאות מטרים של עלייה ו-16 ק"מ הליכה סך הכל. הפאס היה מאוד יפה, ויש דגלונים טיבטים שמאשרים שהגענו. בפאס היה קר מאוד, ובכללי היה ערב קר מאוד. ירדנו כמה קילומטרים עד שמצאנו מדשאה יפה ליד הנהר ושם התמקמנו. זה היה הלילה הכי קר שלנו בטרק אבל בבוקר היה טוב יותר.

ביום השמיני שלנו לטרק יצאנו וראינו מספר תיירים מערביים עם מדריך ועם פורטר שהוביל שיירת חמורים. הם אמרו שבאו מרומטסה (rumtse), וזה חיזק לנו את הביטחון במסלול כי לשם פנינו מועדות. היום ארך כשמונה עשר קילומטרים וכלל שני פאסים בגובה של כ-5,400. הראשון היה קצת קשה יותר, אבל קל משמעותית מהפאס של אתמול שאליו עלינו מקארזוק (כי ישנו בערך בגובה 5,200 בלילה אז היה מדובר בעלייה של כ-200 מטרים). השני כבר לא היה קשה כי מהפאס הראשון לא ירדנו הרבה מידי בגובה. סיימנו את היום כארבעה קילומטרים אחרי הפאס השני, על מדשאה ליד נחל זורם צלול.

ביום התשיעי לטרק הייתה הליכה לא קשה בכלל של כ-16 ק"מ עד לאגם טסו-קאר. באגם היינו צריכים להחליט אם לפנות מזרחה או מערבה ולפי זה לאיזה כפר לכוון - לטוקג'ה (thukje) או לדברינג (debring). חשבנו שנוכל לתפוס מהאגם טרמפ, אבל השביל היה מאוד נידח ולא היה זכר לבני אדם, בשונה מהאמור בסיפור הדרך שעליו הסתמכנו משנת 2019. אז יצא שהלכנו עוד 8 ק"מ של אזידוך בהפתעה, עד לכביש המזרחי, ומשם תפסנו טרמפים לכפר טוקג'ה, שבו ישנו בגסטהאוס (נקרא norboo, לבעלים גם יש חנות שבה אפשר להצטייד במזון והוא גם נראה הכי גדול ועיקרי בכפר, על הכביש הראשי, יחסית קרוב לכניסה ממזרח). גם בכפר הזה אין קליטה לסים של אירטל ואין וויי פיי, אז הניתוק ממשיך. עד כה לא הייתה לנו קליטה בטרק מלבד באחד או שניים מהפאסים הגבוהים שעברנו. אולם, היות שהגענו מהימאצ'ל פאראדש הסימים שלנו לא עובדים במדינת לדאק ואולי סים לדאקי היה עובד. בכל מקרה בטוקג'ה אין קליטה אלא רק 2 ק"מ מזרחה לתוך המדבר ורק לבעלי סים של חברת ג'יה. מכאן נצא לעוד מקטע של שלושה ימים לכפר רומסטה.

ביום העשירי לטרק קמנו מאוחר ויצאנו מטוקג'ה לעבר רומסטה - מסלול של שלושה ימים שכולל עוד כמה עליות. תפסנו טרמפ מהכפר לכיוון דברינג, לנקודה שממנה הכביש הכי קרוב לשביל לרומסטה (מופיע במאפס מי וגם בגאיה), והתחלנו ללכת צפונה עד לנקודה שבה הגיא יוצא מבין שתי כיפות. שם התחיל שביל ברור שהלכנו עליו כל היום. היום הצפי היה 10 ק"מ עם 500 מטר עלייה ועמדנו בזה בלי הפתעות, לא היה קשה. חנינו לא רחוק מהפאס שאיתנו נפתח את מחר, בקירבת מים שזורמים בקטנה, אבל זה הספיק. אם אין כאן מים אז או שצריכים פאס בהפתעה ולקוות שמאחוריו יש, או לחזור כשני קילומטרים לנקודה שבה ראינו נחל זורם לאחרונה.

ביום האחד עשר לטרק קמנו מאוחר יחסית והלכנו כתשעה ק"מ שכללו שני פאסים לא קשים מידי (בכל אחד מהם עלינו גג 200 מטר) וירידה עד לנחל שזרם יפה והיה מוקף במדשאות. התלבטנו אם להמשיך עוד 4.5 ק"מ עד למקור המים הבא ולחסוך את העלייה של מחר בבוקר אבל החלטנו להיצמד לתוכנית ועצרנו את ההליכה בשלב יחסית מוקדם של היום. מחר צפוי היום האחרון בטרק עד לרומטסה - 21 ק"מ שמתחילים עם עלייה של 150 מטר לפאס וממשיכים עם ירידה של אלף מטרים עד לרומטסה.

ביום השניים עשר לטרק הלכנו 21 ק"מ שהתחילו בעלייה לא נעימה אבל לא ארוכה מידי ואז הליכה על שביל נוח וברור, בירידה מתונה. יצאנו בערך בשמונה וחצי בבוקר והגענו סביב רבע לשלוש לכביש. מהכביש חשבנו שנלך עוד כקילומטר לרומסטה, אבל עצרנו שתי משאיות דלק ענקיות שלקחו אותנו טרמפ 25 ק"מ והחלטנו שכדאי להתקרב ללה כמה שנוכל. כשעברנו ליד רומטסה היא לא נראיתה כמו כפר אלא יותר כמו שלושה דוכנים; כנראה עדיף להתקדם עד לגאיה (gya) כדי למצוא מקום לישון בו את הלילה אם מחכים ללוקאל של מחר. אנחנו שאפנו להגיע כבר ללה ולא לעצור ללילה בצד הכביש באחד הכפרים אז ניסינו לתפוס טרמפים.
המשאיות הורידו אותנו באופשי (upshi), אכלנו שם ואז מיד כשסיימנו הצלחנו לתפוס טרמפ עם טנדר עד ללה.

לסיכום

לסיכום: טרק מומלץ מאוד. הנופים יפים, מתחלפים ביציאה מהנחל של הפרארנג-לה, מתחלפים שוב בהליכה בין קארזוק לטסו-קאר ומתחלפים שוב בהליכה בין טסו-קאר לרומטסה. הטרק לא קל אבל אפשרי, ומתוך ארבעה היו שניים שלא היה להם ניסיון עם טרק ארוך בעבר או בהליכה עם משקלים בטרק. חשוב לציין שארבעת הימים הראשונים בטרק יכלו להיות מהנים יותר לחלקנו אילולא הסבל ממחלת הגבהים, ולכן כדאי לשקול עוד ימי התאקלמות בגובה טרם הטרק (קאזה הייתה כ-3600 וצ'יצ'ם כ-4100 ועשינו לילה אחד בכל אחד מהם. לאורך הטרק, מלבד הלילה הראשון, לא ירדנו ממש מ-4,500). כמו כן, אפשר לחצות את הכביש מול רומטסה ולהמשיך לצ'אנגדו אבל בחרנו שלא לעשות כן משיקולי עייפות החומר ונופים שלא ממש היו אמורים להשתנות, אבל בסיפור הדרך שהתבססנו עליו משנת 2019 החבורה סיימה שם. אפשר להשוות מול סיפור הדרך שלהם, הם החליטו לפנות מערבה בטסו-קאר, הגיעו לדברינג (Debring) ושילמו לרכב שיקח אותם לכפר בשם Dat. משם ההליכה שלהם הייתה חמישה ימים צפונה-מזרחה ויצא סיום שונה משלנו לטרק.

קישור לסיפור דרך משנת 2019 שעליו התבססנו:

https://www.sipurderech.co.il/...

הערות נוספות

***בבלון גז אחד הספקנו לאכול:
ארבע פעמים מאגי או מרק או טורטיה על הגז.
ארבע פעמים קוואקר.
חמש פעמים קפה או תה.
ארבע פעמים אורז עם עדשים.
ובסוף נפטרנו ממנו בקארזוק כשעוד היה בו גז. הבאנו חמישה בלונים גדולים (440) ובסוף השתמשנו בשניים ולא גמרנו אף אחד מהם. לשיקולכם, כי חבל לסחוב הרבה סתם.

***כדאי לצלם מסך לסיפור הדרך כדי שאם משהו בטרק לא יהיה ברור תהיה גישה למידע הזה. אין קליטה לאורך רוב הטרק, מלבד אולי בפאס של הפאראנג לה. ברגע שחוצים ממדינת הימאצל פאראדש למדינת לדאק הסים לא עובד גם אם נמצאים באיזור שיש בו קליטה.

***ביום האחרון שלנו ראינו שביל שמתפצל צפונה. עקבנו אחריו בגאיה ובמאפס מי וראינו שאפשר להמשיך איתו והוא מתחבר לכביש בנקודה צפונית יותר. הערכנו שההליכה בו תקח שלושה ימים נוספים, אבל כבר קצת מיצינו ולא תיכננו להאריך את הדרך אז לא היה לנו אוכל. מי שרוצה לנסות להגיע קרוב יותר ללה ברגל מוזמן לנסות לפנות צפונה בשביל הזה, שראינו בערך שעתיים לפני החיבור בין השביל שמוביל לכביש.

***למי שרוצה להתייעץ לגבי הטרק, מספרי טלפון של שלושת המשתתפים הנוספים:
פלג - 0526166926
רז - 0507266838
קשת - 0515220882

קבצים מצורפים

• דיקורים על מפה

קישורים חיצוניים

• סיפור דרך משנת 2019 שחצי התבססנו עליו