אמריצר Amritsar

רקע והגעה

אל אמריצר נח להגיע מצפון הודו ובעיקר מאיזור דרמסאלה.
אנחנו נסענו מאיזור דרמקוט שם במקרה פגשנו זוג ישראלים מבוגרים ומגניבים ויחד איתם הצלחנו לארגן קבוצה שגדלה והגיעה ל10 אנשים כדי לחלוק בעלויות הנסיעה, הוצאנו מיניבוס שכל אחד שילם בערך 1000 רופי הלוך חזור על ההסעות (סגרנו בסוכנות של שמש בדרמקוט את ההסעה).
אמריצר נמצאת במדינת פנג'אב, היא ממוקמת מדרום מערב יחסית להימצ'אל פאראדש (המדינה בה נמצאת דרמסאלה ממנה הגעו). וגובלת במערבה עם פקיסטן. לנו לקח 6 שעות להגיע עד לאיזור הגבול עם פקסיטן. שם ראינו את טקס סגירת הגבול.

טקס סגירת הגבול

הטקס מתרחש בקרבת העיר ההודית אמריצר ובקרבת העיר הפקיסטנית לאהור.
הגענו אחר הצהריים אל מתחם החנייה הגדול והלא מסודר לפני הכניסה לאזור הטקס, כבר שם התנפלו עלינו נערים שבקשו לצבוע את פנינו בצבעי הדגל ההודי\למכור לנו חולצות\כובעים עם הכיתוב India עליהם. התחלנו לצעוד לעבר המתחם שם עוברים בידוק בטחוני כבד (אסור להכניס מוצרי עישון ומצתים).
הצפייה בטקס הוא מיציע שהרגיש לנו כאילו היינו באצטדיון ספורט ,לאחר מכן שוטרים כיוונו אותנו ליציע של התיירים.
לפני הטקס בצד ההודי יש מוזיקה מקפיצה עם שירים בוליוודים ונשים הודיות ותיירות שרוקדות.
לאחר מכן התחיל הטקס שוטרים\חיילים הודים לבושים מדים מיוחדים ומעין מצנפות מוזרות מתחילים לצעוד בסבר פנים חמורות שכאשר מולם הפקיסטנים עם צבע מדים קצת שונים וכובעים זהים אך בצבע אחר עושים בדיוק את אותו הדבר.
לאחר 20-30 דקות השערים נטרקים ונסגרים שוב הגבולות בין המדינות.
זה קצת מוזר לחשוב על זה שמדינות שהן אויבות מרות ונמצאות במתיחות גם בימים האלו מבצעים טקס שכזה בשיתוף פעולה.

מקדש הזהב

לאחר הטקס נסענו חזרה לעיר אמריצר, הנהג הוריד אותנו בקרבת המקדש, הדריך אותנו כיצד להגיד למקדש, קבע איתנו שעת פגישה לאיסוף למחרת ונסע לדרכו בחיפוש מקום לישון בו הלילה.
מקדש הזהב הוא המקום הקדוש ביותר בעולם לדת הסיקים, צריך לכבד אותם ולתנהג שם כנדרש. על כולם ללכת יחפים בתוך מתחם המקדש, לטהר את רגליכם בכניסה במעבר בשכשוכית מים (למרות שאני בטוח שיותר מלטהר יש סיכוי יותר גדול לקבל פטריות מהמים האלה), כולם חייבים לכסות את הראש עם כיסוי (מומלץ שתביאו איתכם מראש צעיפים\בנדנות נקיות).
בכניסה למקדש הזהב ניתן להפקיד חפצים לשמירת חפצים חינם, חייבים להפקיד נעליים.
נכנסו למתחם המקדש שהיו גדוש מאמינים סיקים הסתובבנו שם מעט ובסביבות 22:00 ניסנו למצוא את המקום שהסיקים מקצים לתיירים לאירוח בחינם. לאחר שמצאנו את המקום הבנו שיש רק 2 מיטות פנויות, השומר הסיקי במגורים נסה לעזור לנו והציע לנו עוד 4 מזרנים אך זה עדיין לא הספיק לכל חברי הקבוצה ולא רצינו להתפצל.
לכן חזרנו בחזרה אל תוך העיר וחפשנו מלון זול, מצאנו אחד כזה ואחרי מיקוח סגרנו על 5 חדרים במחיר של 500 רופי לחדר.
למחרת בבוקר קמנו מוקדם כדי לראות את הזריחה במקדש.
באור יום לדעתי הרבה יותר יפה בהשוואה למה שראינו בלילה. במתחם המקדש קיים כנראה גם בית התמחוי הגדול בעולם שמאכיל 50,000 איש מידי יום אכלנו שם ארוחת בוקר דאל (נזיד עדשים) וצ'אפטי (פיתה הודית) עם צ'אי מסאלה מתוק מאוד וראינו כיצד בית התמחוי מתנהל. השארנו תרומה למקום (100 רופי כל אחד).
בסוף הביקור במקדש אספנו את חפצינו וחזרנו לנקודה בה קבענו עם הנהג, אני וחברתי תכננו מראש לא לחזור חזרה לדרמסאלה ולהמשיך אל היעד הבא שלנו בהודו רישיקש, לכן רק אספנו את המוצ'ילות שלנו מהרכב ונפרדנו מחברי הקבוצה. במזל מצאנו אמא ובת שתכננו להמשיך לרישיקש ישר מאמריצר ולכן הן החזירו לנו מחצית מסכום הנסיעה.

טיפים

• תקפידו על כיסוי הראש בזמן שהותכם במקדש הסיקים ממש פאנטים בקטע הזה.
• הכניסה למקדש זה איזור צפוף מאוד, שימו עין על החפצים שלכם